מכתב לענבל
ענבל שלום,
קודם כל קוראים לי דן ואני רוצה להודות לך- דרך החיים שלך מעוררת אצלי כל פעם מחדש השראה. אולי אתה אפילו זוכר שביקשתי פעם מאביב כנען למסור לך בשמי משהו בסגנון. אבל אני לא רוצה סתם לזרוק מחמאות. אני רוצה באמת לזרוק מחמאות, ולהביע הזדהות עמוקה.
את הכתבות שלך התחלתי לקרוא לפני קצת יותר משנתיים, כשהתחלתי לתכנן טיול אחרי הצבא, והתרשמתי במיוחד מה"אני מאמין" שלך. זה היה ללא ספק אחד הדברים שהשפיעו על אופי הטיול שלי: לפני שנתיים בדיוק נסעתי לטייל עם כרטיס כיוון אחד, הגעתי למדינות שאפילו לא חשבתי עליהן לפני שנסעתי, וחזרתי לפני 3 חודשים. בהחלט מגיע לך חלק מהקרדיט ואתה יכול להיות גאה בזה.
התחלתי ללמוד עכשיו, וכמה שחשוב לי ללמוד, אני רק חושב על הטיול הבא ואני לא רואה את המשך החיים שלי בלי עוד כמה שנים של נדודים. הזדהיתי ואני עדיין מזדהה עם כל מילה ומילה שכתבת שם, במיוחד אחרי הטיולים שלי. החופש המוחלט, הרחבת האופקים דרך ההחשפות, ראיית העולם, ראיית ישראל מבחוץ, השוני בין מקום למקום (מה שנקרא בפילוסופיה "רלטיביזם מוסרי"...). אני יכול בלי היסוס להגיד שזה פשוט נתן לי זווית ראיה חדשה שמופנמת אצלי עד היום, ויותר מזה - עד היום כשאני מדבר על טיולים, אני מפנה אנשים ל"אני מאמין" שלך, או לפחות מצטט קטעים נבחרים להמחשה...
ואסיים במשפט שאני אומר הרבה לאחרונה, בין השאר בגלל הלימודים: אני מפחד שהשגרה תמנע ממני להגשים את החלומות שלי.
כנראה שאצטרך הרבה כוח רצון ואומץ.
אם יש לך מה להגיד בנושא, אשמח לשמוע!
דן.
תשובה לטייל המתחיל
אהלן דן,
קודם כל, תודה על האי מייל. עשית לי את היום. לאו דווקא בגלל המחמאות אבל יותר בגלל הידיעה ש"יש תמורה בעד האגרה" ואני תיכף אסביר. רובם המכריע של המטיילים, בעיקר הישראלים, יוצאים לטייל לא מתוך איזה דחף עמוק להרחיב אופקים, רצון עז להיחשף לתרבויות שונות, להרחיב את זוית הראיה או להעשיר את עצמם ועולמם. רובם המכריע יוצא לטייל כי כולם מטיילים, כי אתה יוצא "פרש" אם לא תטייל, כי יש אחלה מסיבות בדרום אמריקה.....
האמת, לדעתי הרוב בכלל לא יודע להסביר למה הם מטיילים. הראיה לדברי היא שישראלים מטיילים בקבוצות, לא טורחים לדבר אנגלית בחברת מטיילים אחרים, חסומים ואטומים לכל מה שלא מריח ישראל (ראה תופעת שניצל סימה בתאיילנד וכל האכסניות של השראלים שמקרינים סרטי בורקס, שילוט בעברית, מוכרים חומוס וכו`, קידוש שבת לכאלו ששבת מזיזה להם את הביצה השמאלית בארץ וכו`). לא שזה אסון לטייל בצורה כזאת, זה בהחלט עדיף מהאופציה של לא לטייל בכלל, אבל ניתן להפיק וללמוד כל כך הרבה, כמו שבעצמך כתבת, מטיול שפשוט כואב שאנשים לא יודעים שיש אלטרנטיבה. צורה אחרת לטייל.
חוסר המודעות הזאת היא בעיני גם אחת הסיבות העיקריות לשם הרע שיש למטייל הישראלי בחו"ל. כשאתה מטייל בנפל אז גם כללי ההתנהגות שונים מאלו שבארץ. אם אתה מטייל בתוך בועה ישראלית אז דרכי ההתנהלות וההתנהגות יהיו כאילו שאתה עדיין בארץ ומה לעשות שמה שטוב למדינה ים תיכונית ועצבנית לא תמיד מספק בארצות אחרות. על זה כבר מזמן אמרו חכמינו ש" ברומא התנהג כרומאי".
הסיבה היחידה שאני כותב עבור למטייל, כי תמורה כספית בטח שאין, זה שאולי יום אחד מישהו כמוך יקרא את הדברים וזה יפתח לו זוית ראיה חדשה שהוא לא הכיר מקודם או שלא חשב עליה. שאולי מטיילים יכירו בכך שאין דבר כזה כמו נכון או לא נכון, הגיוני או לא, טוב או רע. הכל עניין של גאוגרפיה או כמו שהיטבת להגדיר זאת כ "רלטיביזם מוסרי". שאולי מטיילים עתידיים יפנימו את העובדה שברגע שהם עוזבים את הארץ כבר לא קוראים להם יותר אפרת, איתן, עידן או כל שם אחר. קוראים להם ישראל. אם ישראל אחד מתנהג כמו חולרה, או אפילו סתם כמו ישראלי במקום שלא מקובל להתנהג כישראלי, אז כשיגיע לשם ישראל אחר יתנהגו אליו אותו הדבר (אח"כ אנחנו מתפלאים למה יש אכסניות ועסקים ברחבי העולם שמכלילים ולא מוכנים להכניס ישראלים. בשבילם כולנו ישראל). לכן לא רק שעלינו להיזהר בהתנהגותינו בחו"ל אלא שאם אנחנו רואים ישראל אחר שמתנהג לא כשורה חובתיינו להעיר לו כי הוא פוגע בנו ישירות.
וזה לא שאני כזה גאון גדול או שאני בא להמציא מחדש את הגלגל. כל מה שכתבתי נראה לי כל כך פשוט והגיוני שלפעמים מצחיק לי לכתוב זאת במילים. אני פשוט מנסה לחלוק את הידע והניסיון שזכיתי לצבור במהלך שנות טיוליי עם אחרים. זו הסיבה שעשית לי את היום ועל כך תודה.
ציטוט: " אני מפחד שהשגרה תמנע ממני להגשים את החלומות שלי". משפט זה, בגרסאות שונות, אני שומע כבר שנים מכל כך הרבה אנשים והאמת, אם לומר זאת בעדינות, הוא "חרה של פרים" (Bull shit). זה בסכ"ה כיסוי תחת והכנת תירוץ למקרה של אי הגשמת החלום. יותר מכך זהו צעד ראשון בדרך לאי הגשמת שום חלום. עוד לפני השיגרה אתה כבר מפחד וכבר פותח פתח ולוקח כאופציה אפשרית שלא תגשים שום חלום. אם באמת רוצים להגשים חלום אז צריך להאמין בלב שלם שלא קיימת שום אופציה אחרת מלבד הגשמת אותו חלום.
אבל בוא נתמודד עם 2 המכשולים הגדולים, הפחד והשיגרה, כל אחד לחוד. פחד- פחד זה דבר טיבעי, רק טיפשים לא מפחדים, אבל יש פחד טוב ופחד רע. פחד שגורם לקפיאה במקום, לחוסר העזה, לשיתוק הוא פחד רע. לעומת זאת פחד שגורם לרצון להתמודד, לדחף להתגבר, לאנדרנלין לזרום בדם הוא בהחלט פחד טוב. שורה תחתונה, אם תתן לפחד לשתק אותך, כמו ש95% מהאנשים שאני מכיר עושים, אכלת אותה אחי. תתחיל לארוז את החלומות ולך חפש עבודה בבנק (או בנמלים שם, כך שמעתי, המשכורות אחלה ואין סיכוי שיגעו בך). אם הפחד שלך ידרבן אותך אז אין לך ממה לחשוש.
שגרה- כמה שאני פחדתי מהמילה הזאת פעם. לא משנה מה עושים בחיים השיגרה תמיד אורבת בפינה. בין אם זה בלימודים, חיי זוגיות, טיולים, עבודה.......כן, גם לטייל הופך שגרה באיזהו שלב. מה עושים? פשוט מאוד (בתאוריה, במעשיים דורש הרבה מאמץ בהתחלה עד שמתרגלים). כנות. אני כבר אגיע לזה אבל זה קשור לנושא אחר קצת יותר כבד.
הרבה מאוד זמן, למעשה מאז שנטשתי את הדת, התלבטתי בשאלה מהי המטרה בחיים. כאדם חילוני הגעתי למסקנה שהמטרה היחידה היא למקסם את האושר. מהו אותו האושר? זה כבר עניין אישי. עבור אחד זה יכול להיות לטייל ועבור מישהו אחר זה יכול להיות קורס לאחיות. זה ממש לא משנה. אושר מוחלט לא קיים בעיניי, אולי רק באגדות, אבל במסגרת האילוצים שכולנו חיים בתוכם עלינו לנסות להפיק את המקסימום. על מנת למקסם את אושרינו עלינו להיות כנים. האם אנחנו באמת שמחים בעבודה? האם באמת הייתי רוצה לחיות את שארית חיי עם בן זוגי (או את השבוע הקרוב)? האם אני מאושר עם מה שאני עושה כרגע? האם אני לומד בגלל שכולם לומדים או בגלל שזה "מקצוע טוב" ואח"כ אפשר להרוויח הרבה כסף?
הרוב המכריע של האנשים מתרץ ומשכנע את עצמו על בסיס יום יומי שטוב לו, או שיכול להיות יותר גרוע (איזה תירוץ עלוב זה) על מנת שלא יצטרך להתמודד עם ההשלכות של המסקנה "חרה לי!" המצב במשק גרוע - זה לא הזמן להחליף עבודה. אמשיך לחיות עם אשה/איש שאני לא אוהב/ת כי מה יהיה עם הילדים? מי ירצה מישהי/ו בגילי? לעזוב את הלימודים? אמא תתאכזב. מה יגידו המכרים/חברים בלה בלה......... הפחד מהמחר הבלתי ידוע גדול מהכרה בו הם חיים היום. ידידי, אנחנו חיים רק פעם אחת (כמה נדוש, כמה חכם) ואין לנו את הזכות לוותר על רגע אחד של אושר פואנציאלי. לחכות שהילדים יגדלו בשביל לעזוב את הבעל? כשנגיע לפנסיה נתחיל לטייל? השתגעת? אני לא מוכן לקחת את הסיכון שאולי אהיה כבר חולה בגיל הפנסיה או לסבול 20 שנה עד שהילדים יעזבו. היום, הרגע, זה החיים שלי. לא אתמול ולא מחר. היום!
ברגע שתצליח להשיל מעליך את כל הציפיות, המוסכמויות, החינוך, מה אמא תגיד וכו` ותחיה אך ורק לפי מה שעושה לך טוב המילה שגרה כבר לא תהיה קיימת עבורך. טוב, נראה לי שלא ציפית להרצאה כזאת ארוכה אבל תאמין לי שיש לי עוד הרבה מה לומר בנושא, כמו טכניקה איך להגיע לכנות עם עצמנו, אבל זאת נשאיר לפעם אחרת.
לילה טוב
ענבל
