המסחרית הלבנה חלפה במהירות ברחובות איינדהובן שבדרומה של הולנד, חצתה גשר שתחתיו זרם לו נחל צלול ונעה במהירות בתוך שדרה של עצים רחבי נוף. עתה המתינה עם מנוע נרגן בצומת מרומזר. בשולי העיר כשהתנועה נתנה דרור ללחיצה בריאה על דוושת התאוצה התערסלה המסחרית קלות בסיבובים הצרים. הנהג נרגע רק כשחרטומה של המסחרית פנה לכביש צר. בצידי הדרך עצי צפצפה זקופים ורוטטי עלים.
העיר היפה איינדהובן נשארה מאחור. את שולי הדרך כבשו בתים נמוכי קומה, עטופי צמחייה ירוקה. את חלונות בתי הפרוור קישטו וילונות לבנים, צחים. אט אט המרחק בין הבתים גדל, בצד הדרך נראו יותר ויותר בתי חווה מוקפים מחסנים גדולים ובין הגדרות נחו בשלווה נטולת דאגות פרות שלעסו במרץ את העשב הירוק. שלווה הולנדית.
רחש של חצץ שנדחף מגלגלי המסחרית נשמע כשהרכב נבלם. הנהג לבוש ז`קט האדום יצא החוצה. אנו ישבנו במסחרית, מוקסמים מהדרך, הבטנו לאן הגענו. בית אבן אדום נח ליד נחלון קטן, גג גבוה משתפל בחדות ומספר חלונות מציצים מהגג. בחזית דשא מכוסח היטב, עצי דולב ענקיים הצטיירו כצללים כהים מול שקיעה מרהיבה. לידם זקורים כתרני מפרשיות ניצבו כמה עצי צפצפה. בקצה המבנה הארוך על קיר האבן האדום שלט לבן אלגנטי, צללית לבנה של איכר החורש את שדהו עם סוס יפה, תנועתו של הסוס יפה ואצילית שמתאימה יותר לסוס אציל שנועד דווקא לרכיבה. בשלט כתוב מלון ומסעדה `דה קולסה הובה`.
צעיף עבה של זכרונות נוסטלגיים עטף אותי, נוסטלגיה שמהולה בהמון הנאה. לפני כמה שנים ביקרנו באיזור. שתי בנותי אז קטנטונת בת שלוש והשניה גדולה יותר רעייתי ואני. הילת קסם עטפה אותנו כשראינו את המקום היפה, מיד קבענו את מושבנו ללינת לילה במקום. בואה של ילדה קטנה למקום מכובד ואריסטוקטי בילבלה את מנהלי המקום. המסעדה הצרפתית המעולה ששמעה נודע בכל רחבי הולנד והמדינות השכנות עדין לא חוותה פגישה עם ילדה רכה ועוד מישראל. בארוחת הערב הדגימה הקטנה שחששם לא היה לשווא. לפי מיטב טקס ההגשה, שני מלצרים עמדו לשרתנו, לשולחן הוגשו מטעמים מופלאים.
המלצרים הקשוחים הלבושים לפי מיטב המוסרת נאלצו לחייך במבוכה כשזחלתי לחפש את הילדה הרכה מתחת לשולחן. החיך הישראלי העדין שלה לא הבחין באנניות המאכלים הצרפתיים. זכרנו לטובה את המקום היפה וכרגיל נשבענו לחזור לשם.
רק אני חזרתי. `דה קולסה הובה` במקורו הוא בית חווה, מעט מרוחק מהכפר נונן. מסמכים עתיקים מספרים שהמקום נבנה במאה ה-14. המשך ההיסטוריה מספר על קבוצת נזירים שרכשה את המקום בשנת 1309. הנזרים הקתוליים יצאו מכאן למשימות דתיות לאיזור `אייננד`, כדי לפתח את המקום ולהנחיל לתושביו את הדת הנוצרית. אחר כך הפך המקום לחווה חקלאית, מאחורי המבנה המרכזי נבנתה חצר גדולה, מרובעת, סגורה, כנראה כמקום מחייה מוגן לבעלי החיים. עוד גלגולים עברו על המקום ורק בשנת 1986 נקנתה החווה על ידי חברת `פן-דן-אובר`. החברה לקחה ברצינות את הבית וחילקה אותו בין אסמים לאחסנת תבואות ומסעדה משובחת לאנני חייך. חלפו עוד כמה שנים האסמים הועברו, המקום שופץ והפך להיות מלון יוקרתי למדי. המוטיב העיקרי סוסים.
בכל רחבי המלון מפוזרים סוסי עץ עתיקים, חלקם סוסי נדנדה שצבעיהם המקוריים עדין נשמרים, אחרים הוצבו בכל לובי בבית המלון ולצידם ויטרינות מוארות עם ציוד מיוחד לרוכבים. החדרים מסביב לחצר הפנימית נפתחו לדשא ירוק, בריכת דגים קטנה מוקפת עצי צפצפה יפים. לחדרים הוכנסו מיטות מפוארות וריהוט כהה שמזכיר את הטירות המפורסמות בעמק הלואר. מסביב נשאר יער פראי וסבוך ושתי תעלות מים תוחמות את המבנה. בחלקו המרכזי נבנתה עוד קומה שמשקיפה על הגן. היום המקום משמש כמלון ומסעדה יוקרתית אנינה. האוכל המשובח נע בין המטבח הצרפתי והאיטלקי. במסעדה יש מקום לששים סועדים. 50 חדרי מלון וסוויטות מפוארות ואולמות אירוח לכנסים. המקום משמש גם כבית הארחה רשמי לאורחי חברת המשאיות ההולנדית `דאף`.
לא רחוק מהמלון יש חוות סוסים גדולה, גם טחנת קמח ישנה שמופעלת באמצעות מים. טחנות הקמח, נושא האוהב על הצייר וואן גוך שנולד וגדל בכפר `נונן` הסמוך. כדאי מאוד לבקר במוזיאון המכוניות העתיקות של `דאף` באיינדהובן הסמוכה, תצוגה למשאיות `דאף` מבית המלאכה הקטן בשנת 1928 ועד למשאיות החדישות של היום.
