``בפסגה מעל שדות האורז, שכן לו אגם ענק ויפהפה. ואווו! פה אנחנו מתקלחים. כולם מתפשטים ותולים את הבגדים על ענפי העץ והשיחים שמסביב. סרט אמיתי. הגברים קופצים למים מיד. להם אין בעיה. ...אנחנו הנשים לעומת זאת, מתענות תוך כדי לבישת הסארום הנשי``.
דורין ממשיכה במסעה בסרי לנקה והפעם יורדת עמוק מאי פעם אל שורשי התרבות של האי. לאחר שהות מאתגרת המנזר היא פוגשת בני מיעוטים בג'ונגל וממשיכה עם חברתה המקומית למנזר טמילי, לאחר שנים בהן נאסר הביקור בו.
עופר נוסע לנופש בתפאורה הפסטורלית של האי מלפסקאווה. במהלך השהות הוא מתוודא לנסיונות של בחורות מקומיות למצוא בעל מערבי ודן בהיבטים שונים של הסוגיה.
כולנו מכירים את התופעה שבה אחרי טיסה ארוכה קשה לתפקד, העייפות לא נותנת מנוח אך למרות זאת אנו מתקשים להירדם. מה הסיבה לכך וכיצד ניתן להתמודד עם התופעה, בפרטים שלפניכם.
מכירים את זה שברגע נתון אחד כל מי שאתם מכירים נוסע לאותו מקום? רבים מכם ודאי זוכרים את התקופה שכל המדינה נסעה לספארי בקניה, או את הימים שסלובניה וקרואטיה היו <U>ה</U>דבר. אם אתם, כמונו, מחפשים כל פעם את היעד הבא לטיול שלכם, ודאי שמתם לב שעולם התיירות מונע לפי אופנות, ובכתבה הבאה ננסה להסביר קצת את התופעה הזו.
אתר הנופש בארוס (Baros) מכסה את מרבית שטח האי והוא מעוצב בצורת אליפסה. לאורך חופיו (1 ק"מ) אתרי צלילה מדהימים וחופי רחצה יפיפיים. האי נמצא בערך מרחק שעת שייט מנמל התעופה. צדו האחד של האי עשיר בשוניות אלמוגים, מקום המושך אליו צוללנים ושנורקלנים ואפשר לקחת במקום שיעורי צלילה.
מדרום לשדה התעופה בבירה, נמצאים כמה אתרי נופש נחמדים. היותר מפורסמים הם Biyadhoo ו-Villivaru, המרחקים 33 קילומטרים משדה התעופה, שניהם מנוהלים ע"י הודים.
האט יאיי (Hat Yai) היא מרכז מסחר דינמי וצומת תחבורה עיקרי בדרום תאילנד. יש הטוענים שהעיר מונוטונית, גדולה מדי ולא מצדיקה התעכבות של יותר ממספר שעות. אחרים נהנים מעריכת קניות בעיר, משווקי הרחוב התוססים, מהמקדשים הבודהיסטים, מהניקיון והסדר בעיר ומחיי הלילה הסוערים. כתבה זו תתיג לכם את העיר ואתריה החשובים.
משפחת פלג הפעם בצוותא עם משפחת ארז יוצאים לבלות בעיר הבירה העתיקה של תאילנד שנקראת גם ונציה של תאילנד, שטים בתעלות, מאכילים קופים, רואים עוד מקדשים (איך אפשר שלא?!) ונהנים מהשווקים. בהמשך יוצאים לקרב נגד עלוקות בשמורת קוואיאי ומטיילים ביערות גשם מדהימים.
איותאיה היתה בעבר ממלכה גדולה ומרכז דתי חשוב בתאילנד. כיום אפשר למצוא זכר לתקופה הזאת בכל פינה בעיר. לפניכם כתבה על מקדשים ואתרים דתיים מרשימים אחרים בעיר הסמוכה לבנגקוק.
``מה פתאום גרוזיה? לא יכולנו לסיים את הקיץ הזה בנדנוד ערסל בחצר ביתנו?`` הפלגים ומשפחת שפירא נסעו לגרוזיה לטיול בן שבועיים. אודי שפירא מביא את רשמי המשלחת מגרוזיה (גאורגיה) המקסימה בה ניגודים מרגשים מאותתים שמשהו כמעט קורה או עוד רגע יקרה שם...
האי סרנגן (Serangan), דרומית לאי Sanur, מוכר גם כאי הצבים משום שיש באי מכלאות מיוחדות לצבים. אפשר להגיע לאי בקלות בשייט קצר או אפילו ברגל אם אין גאות גבוהה. מידי חצי שנה נערך במקום טקס הודייה המסורתי.
האי Sulawesi, מוכר גם כ"אי הסחלבים" - אזור הררי גבוה המשקיף על עמקים יפיפיים ונהרות. בדרומו נמצאת שמורת הטבע Bantimurung, שבה אפשר להבחין במינים שונים של פרפרים אקזוטיים. במספר מקומות על האי כמו ב-Karumengan ,Lahendong ו-Kinilow אפשר למצוא גייזרים ומעיינות מים חמים.
קבוצת האיים בארכיפלג מולוקן (Maluku - Moluccan), מורכבת מכ- 1000 איים, מרביתם אינם מיושבים ומנותקים אחד מהשני. בכול אי אפשר להבחין בתרבות ושפה שונה.
בפרק זה תוכלו לקרוא על הסיבות שהביאו להתדרדרות מעמדה של דרך המשי כדרך מסחר ראשית בין מערב למזרח. התפשטות האיסלם וחילופי שושלות, פיתוח שיטות ייצור משי בקרב עמים חדשים וסיבות נוספות פגעו במעמדה וחשיבותה של דרך המשי שהלכה ונעלמה מן העולם.
החידוש המשמעותי והעמוק ביותר שהועבר באמצעות דרך המשי אל סין ושכנותיה הוא הבודהיזם. דת, פילוסופיה ואמנות שכיום כל כך מזוהים עם סין, הגיעו אליה מהודו, בזכות דרכי המשי. בואו ללמוד על מסע הבודהיזם בדרכי המשי.
במאה השניה לפני הספירה החלה דרך המשי לתפקד כעורק מסחרי ודיפלומטי לכל דבר. בשנת 138 לפני הספירה, מסעו של Zhang-Jian בשליחות הקיסר הסיני דאז, וו-די, מסמל את תחילת תהליך ההתפתחות התרבותית והצטלבות התרבויות באמצעות דרכי המשי.
שני תרמילאים טריים, מגיעים לדלהי ישר מתל אביב לבושים בג`ינס ועמוסים בתיק ענק, יורדים מהמטוס ותופסים מונית ישר להארי-רמה, במיין בזר. את התיק הם שוכחים במונית ומבלים את היום הראשון בחיפושים אחריו...
יש מטיילים שמגיעים למיין בזאר ורק חושבים איך לעזוב ויש כאלה שמוצאים שדוקא המיין בזאר הוא המקום בשבילם: ססגוני, מרתק, לכל אחד הפינה שלו, רק לחפש ולמצוא.
הרכבת יוצאת מדלהי צפונה, השעה 06:00, כמו תמונה מסרט בדיוני, והרכבת המטפסת בהר כמו מהמאה הקודמת. האם יש ל``פורטרים`` של שימלה ועד עובדים או רק מדי שרד מסורתיים? שימלה עיר בעננים!
בדרך להודו אפרת מתחככת במושבים הירדנים המלכותיים, מגלה את חולשותיה לנוכח כביסה תלויה ופרות עם דבשות. ורועדת כל הזמן, ולא מהשוק התרבותי. פשוט קר פה נורא. איפה השמש? דלהי. סוף דצמבר.
לא פשוט לחזור לדלהי אחרי ארבעה חודשים שלמים של טיול בכפרים, בהרים. אחרי ארבעה חודשים שלמים שכל מה שהיה מסביב זה אנשי הכפרים הפשוטים, הנינוחים, השלווים. פתאום זה בום מוחלט להגיע לפה ולראות את מסת האנשים שפה, את מסת הרכבים - מכוניות, משאיות, אופניים, אוטו-ריקשות, אופני-ריקשות וכו` וכו` וכו`. אבל וואלה, צריך לראות גם את זה. בעצם, כשאומרים הודו- לזה מתכוונים.
אחרי שמכירים את דלהי ומתרגלים לאווירה, אפשר להכיר גם צד אחר שלה... לא מומלץ, אבל רצוי לדעת שאם חלילה יש צורך, בתי החולים בדלהי מספקים שירות טוב ויעיל. בכתבה שלפניכם סיפור של מי שחוותה את החוויה...
נסיעה באוטובוס מפושקרלדלהי אורכת כשמונה שעות ובאופן לא מפתיע אפשר להתעורר ממנה עם כאב ראש טורדני. אם מישהו קדח חור במיטתכם במשך שמונה שעות, יש סיכוי שתבינו על מה מדובר בכתבה הזו, שעוברת דרך בית חב"ד בלהי ומסיימת במעבר הגבול עם נפאל.
קשה להאמין, אבל יש דלהי אחרת מעבר למיין באזאר... בכתבה שלפניכם תוכלו להכיר את דלהי מזוית שונה לחלוטין - מהזוית של התיירים וההודים העשירים, עם זלילה במסעדות יוקרה והזלת ריר (מהצד) על העושר של מלונות הפאר...
חברים שמחכים בדלהי יכולים להפוך את הנחיתה שם לרכה יותר - הם יכולים להזמין מראש חדר עם מזגן ולקחת אתכם מיד לכל האטרקציות של העיר. בכתבה שלפניכם טיול בין חברים למבצר האדום, לבית חולים לציפורים ותכנון להמשך הטיול בלדאק.
משהו עובר על הודו - רעידת אדמה בקשמיר, בדרום רכבת קורסת לתהום בגלל גשר שהתמוטט, בכביש בין קאסול למאניקארן מדרדר סלע על אוטובוס וישראלית נהרגת. אומרים- הכל אפשרי בהודו, וזה מתחיל להפחיד.
הודו הפתיעה אותי. התנפצו כל המיתוסים והנתונים שקראתי ושמעתי עליה. אמרו שהודו קשה, שהנסיעות איומות, שהצפיפות רבה, שהריחות נוראיים ובלתי נסבלים, שצריך לקשור בשרשראות את התרמילים, ועוד ועוד. אמרו וטעו. ברוב.
העיר דלהי (Delhi) מהווה עבור תיירים רבים את נקודת המפגש הראשונה עם הודו. ההסתגלות לדלהי יכולה להיות לפעמים לא קלה עקב כל הזיהום, הצפיפות, הריחות והרעש. אולם כאשר יוצאים מההלם הראשוני, מתגלה האווירה המיוחדת של העיר.
עוד בטרם הניצו קרני השמש הראשונות יוצא מצעד נזירים בכתום אל רחובותיה החשוכים של לואנג פראבנג עם קערות ללקט תרומות לארוחת הבוקר, שם כבר ממתינים תושבים בפינות הרחוב אורז.
