והמסע מתחיל..
רישיקש ידועה כעיר קדושה שעולי רגש צובאים על שעריה. משפחת עדוי עושה את דרכה לשם כדי לראות מקרוב במה מדובר. על הדרך לרישיקש, ההשתתפות בטקס הפוג'ה והבילוי בפארק מים בסגנון הודי, בכתבה שלפניכם.
רישיקש ידועה כעיר קדושה שעולי רגש צובאים על שעריה. משפחת עדוי עושה את דרכה לשם כדי לראות מקרוב במה מדובר. על הדרך לרישיקש, ההשתתפות בטקס הפוג'ה והבילוי בפארק מים בסגנון הודי, בכתבה שלפניכם.
נסיעה רצופה של 13 שעות ומעבר דרך עיירות קטנות תביא אתכם בסופו של דבר לנייניטל - המקום המושלם לחופשה משפחתית רגועה וקסומה.
רישיקש הדרומית מאד שקטה כי אין בה כלי רכב. לבד מפרות אין תנועה ברחובות והכל פסטורלי. המים בגנגס קרים להחריד ורק לאמיצים אני מציע לטבול. אבל הודים רבים מגיעים ונכנסים לזרם החזק כאשר הם מחזיקים בשלשלאות הברזל לאורך הגדה למנוע היסחפותם...
העיר רישיקש היא מוקד משיכה ידועה להרבה מטיילים, אבל היא גם מקום מצויין לשים לב להבדלים שבין להיות ``תייר`` לבין להיות ``מטייל``. כאן פוגשים סוף סוף את הודו האמיתית, ונהנית מכל רגע. ויש גם המלצות טובות לבילויים באיזור.
היוגה ברישיקש עלולה לתפוס לכם את כל השרירים, כשתרצו לעזוב כדאי לכם להמשיך לגן הפסלים של צ`אנדיגר שם תרגישו כמו קפיצה קטנה לחו``ל, ומשם לשימלה היפהפיה, שבנוייה על הר ושתכניס אתכם לכושר.
רישיקש הומה בערב רב של עולי רגל חגיגיים, באבות כמעט עירומים שמקבצים נדבות, צלמי מזכרות עם מצלמות עתיקות תלויות על הצוואר, תיירים בכפכפים, פרות, קופים וצלצולי פעמונים מהמקדשים הסמוכים, אנשים בדרך לפוג`ה או לשיעור יוגה או סתם לשבת בבית קפה עם מרפסת, לשתות כוס צ`אי כשהגנגס זורם מתחת.
נסיעה ברכבת בהודו היא חוויה שחייבים לעבור. רון ובשמת נוסעים לנייניטל ויוצאים לטרק הראשון בהודו: נייניטל-קומריה (קורבט), שעובר בכפרים יפים וחושף טבע נפלא, מלא בציפורים, צבאים, קופים וגם דובי פנדה אדומה.
קוראים לי רותי כחלון, אני בת 25 וחזרתי לא מזמן מטיול ארוך של שנה בחצי יבשת המדהימה, איפשהו במזרח אסיה שנקראת הודו. התכנון המקורי היה לחצי שנה כדי להירגע קצת מכל הלחץ- הלימודים, העבודה, החברים, פשוט הכול.
הגשרים לאשראמים ולנירוונה ההודית מעל הגנגס הקדוש. נשות הודו מחוץ למעגל העבודה, האם זו אפליה או מסורת שמרנית? מה אומרות על כך נשות צבא הקבע? והרהורים על סוף המסע.
שמענו שהיא יפה, מפנקת, שיש בה אגם מקסים ושזוגות הודים רבים מבלים בה את ירח הדבש, אז החלטנו לבקר בה - נייניטל. יכול להיות רק טוב, וכך אכן היה!
יוצאים לטרק עם שלג בפסגות, משתכשכים במעיינות חמים, רובצים במנאלי ו.. חוזרים הביתה. האם החיידק ההודי דבק?
מי שמגיע לראשונה לדלהי, מתוודע לנהגי ריקשה תובעניים ויכול למצוא בה פינה ירוקה ואתרים היסטוריים. בכתבה שלפניכם על ההיכרות עם דלהי, נסיעה מלאת חוויות ברכבת, וביקור בשמורת הציפורים נטולת הציפורים.
רישיקש היא עיר עמוסת עולי רגל המגיעים אליה ומתפללים על גדות הגנגס הגדול שעל הגשר התלוי החוצה אותו עוברת תנועה איטית וצפופה. הרידואר הסמוכה היא אתר פופולארי גם כן לעולי רגל והיא מקום מצויין לצפייה בטקס הפוג'ה.
למרות שחיכה להלם התרבות המדובר, ההלם לא הגיע ובמקומו הגיעה אהבה גדולה למדינה הזאת, שיש בה כל כך הרבה צבעים, אנשים מיוחדים נטולי מחסומים, פרות ונהרות קדושים. טיול שהוא הסתכלות אחרת על החיים ורק מי שיגיע לשם יבין. לפניכם נקודות חשובות במסלול טיול בן 3 חודשים בהודו.
לאחר שעפרי ועדי מגלים כי כמעט כל הודו הגיעו לנייניטאל לחגוג את חג ההולי, הם ממשיכים לנקודה הבאה במסלולם, העיר אלמורה. שם מזהירים אותם כי לא כדאי לצאת לרחוב והם חוגגים עם המשפחה המארחת ומתחרים עם ילדי השכנים: ``מי צובע את השני יותר``.
ההרים הירוקים, הג`ינג`ר בכוס התה ומזג האוויר הנעים של תום המונסונים. בכל ערב יורדת משפחת שפירא לאחת הגתות שעל נהר הגנגס ומשתתפת עם שקיעה בפוג`ה (תפילה), משיטה קעריות עלים עמוסות פרחי טגטיס, קטורת ונר.
מאמריצר, עיר הקודש הסיקית פונה משפחת פלג לרישיקש, עיר קדושה להינדים על שום נהר הגנגס שחוצה אותה קרוב למקורותיו. יש שם מרכזים רוחנים - ``אשרמים`` ומקדשים שונים. טקסי ``פוג`ה`` מרשימים לציון המתקיימים בתחילת יום בזריחה ובסיומו בשקיעה על גדות הנהר, עוטפים את העיר באווירה קסומה.
משפחת תבל ממשיכה במסע בהודו ומגיעה לרישיקש הצבעונית. במהלך החודש בו הם שוהים בעיר, הילדים זוכים לבלות בפארק מים כיפי וכל המשפחה יוצאת לשיט על הגנגס, מתייעצת באסטרולוג המקומי ומשתתפת בחתונה הודית למהדרין. אכן הרפתקאות ברישיקש!
משפחת פלג מגיעה לרישיקש ומוצאת בה הפתעות נעימות - ומגלה עיר נעימה ושוקקת חיים, חופים לרחצה בגנגס, מסעדה עם נוף נפלא על גג המלון, טקס הפוג`ה המסורתי והרפתקאות במים - בנחל מקסים עם מפלים ובפארק מים נחמד.
רישיקש ידועה כבירת היוגה העולמית, אבל זה כנראה פחות מעניין ילדים. הפעם נעם מספר על חוויותיו בעיר הרוחנית, מנקודת המבט המקסימה שלו: על יחסי משפחה (תלוי במידת העצבים), קנאה (עושה הכי נעים), באבות, אוכל, שפות ו... החיים בהודו.