מגיעים לרישיקש
מכל מה ששמענו ההגעה לרישיקש היתה מלווה בחשש מסוים שזו לא תהיה עיר כלבבנו. אמרו לנו שהיא מלולכת, רועשת, מעופשת וכו`. אבל לאחר שהתמקמנו במלון מרכזי בלקסמן ג`ולה גילינו עיר נעימה ושוקקת חיים.
לאחר נסיעת לילה מעייפת במיוחד עקב נהג מופרע, המתנה ארוכה בתחנת האוטובוס בדרהדון וחיפוש מעט מעייף אחרי גסטהאוס נעים מצאנו את עצמנו בגדה המערבית של הגנגס, קרובים יחסית לגשר לקסמן ג`ולה בגסטהאוס חביב בשם RAJ RESORT. השמות של הגסטהאוסים בהודו ממש מפוצצים, אם יש להם גינה קטנה זה ישר הופך להיות RESORT. לקחנו שני חדרים סבירים, התקלחנו, אכלנו וזיו ואני נפלנו שדודים על המיטה והלכנו לישון כשעתיים. אחרי שעה וחצי הילדים התחילו לקפוץ עלינו (לילדים יש אנרגיה בלתי נדלית ולא תמיד בזמן המתאים) והתחננו שנלך להתרחץ בגנגס. לבשנו בגדי ים ויצאנו על פי ההנחיות של ר"ז פלג לחוף רחצה בגדה המזרחית של הגנגס.
בהגיענו לרישיקש אחרי מזג האויר הסוער של מקלאוד גנג` הוכינו במכת חום ולחות שהזכירה לנו יום חם באוגוסט בארץ. הטיול עד לחוף הרחצה היה עשיר בקיטורים של ליאור ומעיין אך בסופו של דבר הגענו לחוף מקסים עם חול לבן, וכמובן קבוצת ישראלים שמתרחצים בו. ילדינו מיד התפשטו, זרקו כפכפים ורצו למים הקרים והנעימים של הגנגס ואושרם היה ללא גבול. בכניסה לחוף יש שלט בנוסח הזה: "הרחצה בחוף זה אינה מומלצת ומסוכנת כי 4 תיירים ו-10 הודים טבעו בו, כשאתם רוחצים במים שמרו על חפציכם של ייגנבו" - כאלו הם השלטים בהודו, דבר והיפוכו. זיו נכנס למים והשתולל עם הילדים ואני טבלתי את הרגליים ונהנתי מהקור הנפלא. לכל המודאגים ומרימי הגבה - באזור זה הגנגס נקי ביותר, כיוון שזו תחילתו לפני שהוא הופך לביוב המרכזי של הודו.
אחרי כמה שעות שלפנו את ילדינו מהמים (זה לא היה פשוט) ויצאנו לאכול. גילינו מסעדה חמודה על גג של מלון ולאחר שבררנו את מחירי המלון החלטנו לעבור אליו למחרת בבוקר. המלון בשם JAIPUR INN ממוקם בגדה המזרחית של גשר לקסמן ג`ולה, ממש בכניסה לגשר, מיקום מרכזי ונוח במיוחד. סגרנו על מחיר של 600 רופי לשני חדרים חמודים (עם טלויזיה בכבלים) ולמחרת בבוקר התיצבנו במקום על כל טפינו ותרמילינו.
טקס פוג'ה בהארידוואר
ביום שישי קבענו להיפגש עם מגלי ולורנט בהארידוואר שזו עיר שכנה לרישיקש בה נערכים טקסי פוג`ה המוניים ומרשימים. החלטנו להגשים את החלום של בנינו ולצאת להארידוואר בריקשה - נסיעה של שעה. הריקשות כאן ברישיקש גדולות ומרווחות (בדיוק עבורנו) והנסיעה היתה ממש נחמדה עם שפע נופים בדרך ומבט על מרכז רישיקש (השוק) והדרך הנחמדה להארידוואר.
נפגשנו בתחנת הרכבת של הארידוואר, שם ראינו בפעם הראשונה את הרכבות ההודיות כשתחנת הרכבת עמוסה באנשים וקופים - הכנה טובה לנסיעה שלנו ברכבת בהמשך הדרך. מתחנת הרכבת הלכנו ברחוב הראשי והעמוס של הארידוואר אל הרכבל שמוביל לנקודת תצפית על העיר (הרכבל נראה בדיוק כמו זה שהיה פעם בלונה פארק בתל אביב). החלטנו לעלות ברכבל ולחזור ברגל. התצפית מלמעלה על הגנגס והתפצלויותיו הרבות באזור והמבט על העיר היתה מקסימה והירידה למטה היתה מלווה בקופים רבים שחטפו לאנשים אוכל מהידיים ומהתיקים ובמיוחד את המנחות המיוחדות שהם מביאים לאלים במקדש שלמעלה.
הארידוואר היא עיר לתיירים הודיים בלבד, כמעט לא ראינו שם תיירים מערביים. העיר גדולה וסואנת ומושכת אליה המוני הודים עקב קדושתה הרבה. זוהי עיר קדושה להינדים, כיוון שלטענתם זו הנקודה הספציפית בה עוזב הגנגס את ההרים ונכנס למישורי הודו והגנגס הוא נהר קדוש שנקרא בפי ההודים גם האמא הגדולה. אחר הצהריים המוקדמים תפסנו מקום על גדת הגנגס על מנת לצפות בטקס הפוג`ה שנערך עם ירידת החושך. באזור בו מתקהלים האנשים לטקס ישנם אנשים במדים שגובים תרומה (אתה בוחר את הסכום) ונותנים קבלה מסודרת על כך. קנינו נילון גדול שמשמש כמחצלת על מנת לא לשבת על המדרכה המצוחצחת במקום. קנינו מעין סירת עלים מלאה פרחים ונר כדי להשיט בגנגס (מנחה לאלים) ולהעצים את החוויה עבור הילדים.
ההמתנה לתחילת הטקס היתה קשה עבור הילדים עקב החום והלחות וכן הצפיפות שרק הלכה וגדלה וכך התחילו הקיטורים והניג`וסים מכל עבר ובמיוחד מליאור. בשלב כלשהו מנהל הטקס באזור שבו ישבנו התחיל להסביר בהינדי לקהל מדוע הם צריכים לתרום יותר כסף וזיו התחיל לתרגם אותו לליאור בנוסח הסרט "החיים יפים": יש כאן משחק נקודות, מי שלא זז מהמקום מקבל 5 נקודות, מי שלא מילל שהוא רעב מקבל 5 נקודות וכו`.. וכך המשיך לתרגם אותו כשעופרי, תום, מעיין ואני משתדלים לא לצחוק בקול רם וליאור מאמין לכל מילה ומשתף פעולה באופן מלא עם המשחק.
בטקס עצמו יש תפילה שנשמעת ברמקולים, הרבה מאוד משחקי אש יפים וסירות קטנטנות של פרחים ונרות ששטות בנהר. קהל של אלפי אנשים יושב בגתות (המדרגות לנהר) ועל המדרכות ועונה בקריאות ותנועות ידיים לתפילה. צלמנו וצלמנו ובסופו של הטקס יצאנו לדרכנו דרך המוני אנשים עם ריקשה בחזרה לרישיקש.
טיולים ואטרקציות באזור
יום למחרת היה גשום וכך יכולנו לנוח ולטייל מעט בסביבה הקרובה אך ביום ראשון מזג האויר היה נפלא, חמים ונעים והחלטנו לצאת לטיול למפלים בגדה המערבית של הגנגס. לקחנו תרמילים, מים ואוכל והלכנו ברגל לנקודת ההתחלה של העליה למפלים (לנו זה לקח כ-40 דקות עקב הפסקות רבות). מה שלא ידענו זה שהעליה למפלים היא עליה די רצינית וכך התכנון שלנו היה לקוי מעט כי כבר בדרך למפלים, בהליכה לצד הכביש הילדים התעייפו וקטרו ואבדנו הרבה כוח בדרך במקום להגיע רעננים לנקודת ההתחלה של המסלול. המלצתנו לבאים אחרינו היא לקחת ריקשה לנקודת ההתחלה (3 ק"מ מהעיר) ומשם להתחיל את הטיול. למרות התקלה הזו הכל היה שווה, המקום פשוט קסום! העליה אל המפלים נמשכת בשביל בין עצים וצמחיה ירוקה וסבוכה לאורכו של נחל שזורם בשצף קצף אל הגנגס.
טפסנו וטפסנו עד שהגענו למפל שבהמשכו בריכה מקסימה, כולם נשארו בבגדי ים תוך שניות ונכנסו למים עם זיו (אני צלמתי - אחלה תרוץ), המים קרים אבל פחות מהגנגס. האושר היה גדול מאוד ולאחר כשעה עלינו למפל הגבוה יותר והשתכשנו גם בבריכה שלו. בחזרה חזרנו באותה הדרך וכך עצרנו שוב בבריכה לטבילה ומשחק. מה נאמר: לא לפספס את הנחל הזה כי הוא מקסים וחוויתי. לצורך התמצאות המפלים הללו נמצאים ליד הכפר שנקרא נירגודו וכך המקומיים מכירים את שמם.
אחר הצהריים בסיום המסלול כשחזרנו לכביש הראשי עצרנו את האוטובוס לרישיקש (אוטובוסים בהודו עוצרים לכל אחד בכל מקום על המסלול שלהם) וגוועים ברעב נגשנו למסעדה האהובה עלינו כאן ברישיקש, GERMAN BAKERY, שנמצאת בקצה גשר לקסמן ג`ולה בצדו המערבי.
את יום שני הקדשנו לשיחת הועידה עם סאנריידר. אנחנו הוזמנו להתקשר למלון הנסיכה באילת לכנס של 750 איש ולדבר כמה דקות על הגשמת החלום שלנו - הטיול הזה באמצעות בניית העסק שלנו בסאנריידר. ההתרגשות היתה גדולה וכל הבוקר הוקדש לכך. בצהריים התקשרנו וספרנו לקהל המקסים הזה על החוויה שלנו ועל החיבור שלה לעסק הנפלא הזה. לאחר השיחה וההתרגשות הגדולה חזרנו לחוף הגנגס והילדים רחצו במים תוך כדי טפטוף גשם, כך שהחוויה היתה מושלמת.
ביום שלישי הפתענו את הילדים בבוקר עם נסיעה לפארק המים בסביבה שנקרא: Fun Valley. קבלנו המלצות חמות שהמקום נחמד וחוויתי. לקחנו ריקשה עבור 400 רופי לנסיעה הלוך וחזור כשנהג מחכה לנו בחניה לאורך כל היום. לאחר מעט פחות משעה נסיעה הגענו לפארק והפתעתנו היתה גדולה. תמורת 900 רופי לכולנו יחדיו, נכנסנו לפארק די גדול, מלא מגלשות מים, בריכת גלים, אזור לילדים קטנים ופארק שעשועים קטן לידו. הילדים טסו לבריכת הגלים בבגדי ים ולאחר כמה דקות ניגש אלינו עובד של הפארק ובעדינות ובנימוס בקש שנשכור עבור עופרי ועבורי בגדי ים צנועים המתאימים לבריכה בהודו. מובן שכבדנו את הבקשה ושכרנו ב-40 רופי לכל אחת חליפת ליקרה המותאמת לצניעות ולמים. האמת שהיה נוח וזה גם היה מצוין נגד השמש.
במשך כל היום ועד לסגירת הפארק התרוצצו הילדים ואנחנו (בתורות כי יש חפצים יקרי ערך עמנו ומישהו גם צריך לצלם) ממתקן למתקן, ממגלשה למגלשה תוך כדי שחיה וטבילה בבריכות וההנאה היתה עצומה. התמזל מזלנו וביום בקורנו במקום היו מעט מאוד אנשים בפארק כך שלא היו שום תורים למתקנים ולא הבלאגן ההודי הרגיל מלבד לחץ פיסי מתון מקבוצת הודים להצטלם אתנו. לאחר שהובטח לנו שאחרי הצילום יעזבו אתנו לנפשנו הסכמנו להצטלם ובמשך כל היום נהננו משקט סביבתי.
בסיום היום הנפלא הזה עזבנו את הפארק עם החשכה בצער רב, וחזרנו עם נהג הריקשה הרעב שלנו (לאחר שעזרנו לו להתניע את הרקשה בדחיפה) לארוחה טובה ברישיקש ולחדרים הנעימים שלנו. למחרת היה יום סדורים וברורים לגבי המשך הדרך, כיוון שאנחנו רוצים להגיע לנייניטל ומשם לגבול הודו נפאל בסונולי. זה תמיד יום קצת קשה להיסחב עם הילדים בכל הסדורים אבל אין ברירה. לאחר הברורים הבנו שכנראה נזדקק למונית לנייניטל כיוון שלהיסחב 10 שעות באוטובוס מקומי לא מתאים לנו כרגע. ירדנו לעיר למטה - לשוק ולאחר שמצאנו סוף סוף את לשכת התיירות של מדינת אוטרנצ`אל, היא היתה סגורה - העובד שמפעיל אותה חולה. ברוב ייאוש נגשנו לכספומט שלא עבד אך מצאנו כספומט אחר של STATE BANK OF INDIA ששלף לנו מיד את הסכום המבוקש וכך היה לפחות נצחון אחד ביום הזה.
ביום חמישי הזמנו מונית לנייניטל בעלות של 3200 רופי ליום שישי בבוקר וקנינו כרטיסים לרכבת שתקח אותנו שבוע לאחר מכן מקדגודם לגורפקור הקרובה לגבול עם נפאל - עלות הכרטיסים לכולנו במחלקת SLEEPER היתה 1400 רופי בערך וכך עם סיום הסדורים יצאנו לנו לטייל למפלים בצד המזרחי של הגנגס. בדרך למפלים ראינו כמובן בעלי חיים ביניהם עכביש ענק שנראה גם די ארסי וטווה את קוריו בדרך ושפע של קופים מתרוצצים לכל עבר. המפלים עצמם היו נחמדים למדי, הרבה יותר מתוירים מאלה שבצד השני והמסלול קל יותר אבל הרבה פחות חוויתיים ומרשימים מאלה שבצד השני עליהם כתבנו קודם.
חזרנו עם החשכה כאשר בדרך חזרה עברה מולנו על הכביש להקת קופים (למעלה מ-30) דבר שגרם לכולנו לחשש מסוים וכל אחד הצטייד באבן (לכל מקרה שרק יבוא) דבר שגרם לקופים לחשש יותר גדול מאתנו וכך גם זה עבר בשלום. הלכנו להיפרד מהמסעדה האהובה עלינו GERMAN BAKERY בארוחה נפלאה, סיימנו לארוז את הכל, אספנו את הכביסה הנקיה מהכובסת וכרטיסי הרכבת ממשרד הנסיעות וכיוונו שעון ל-6 בבוקר. זהו, עוזבים את רישיקש המקסימה ויוצאים להרפתקה הבאה...
