מסלול עד שבוע בהימאליה

טרק הפון היל הוא טרק שבאופן רגיל עושים אותו בשלושה ימים. הטרק מתחיל מהעיירה טטופני כאשר היומיים הראשונים כוללים עליה והמון המון מדרגות עד שמגיעים לכפר גורפהאני שבו ישנים ועולים לפנות בוקר בעליה מאומצת של 40 דקות-שעה עד שמגיעים לנקודת התצפית ולרגע המיוחל בו עולה השמש מעבר לפסגות כמה מהרי ההימלאיה המרשימים.

הטרק יפה ועובר בכפרים חמודים ונעימים וגם הנקודת תצפית מרשימה אך אם כבר עשיתם טרק או שניים בנפאל כדוגמת האנאפורנה או האוורסט בייס קמפ ככל הנראה תתאכזבו מעט. אנחנו עשינו את הטרק לאחר האנאפורנה ואין ספק שהנופים לא משתווים לנופים באנאפורנה, אך מי שאוהב את אווירת הטרקים - הליכה, מקומיים נחמדים וגסטהאוסים קטנים בהרים יהנה מאוד מעוד כמה ימי הליכה יפים ומאתגרים.

התלבטתי אם לכתוב על הטרק הזה מאחר וייחודו הוא בכך שאינו מתוייר ועדיין יחסית אותנטי. אנא מכם, אם תבחרו להגיע לטרק, כבדו את המקומיים וקבלו את מנהגיהם. וכמובן שמרו על הטבע נקי!

בביקורי האחרון בנפאל (מרץ-מאי 2013), חיפשתי טרק קצת יותר אותנטי ופחות מתוייר משאר הטרקים בנפאל. (בנוסף טיילתי בטרק של האוורסט, טיפסתי לאיילנד פיק וטיילתי בטרק מארדי הימאל). מצאתי את Rara Lake Circuit.

הטרק עצמו: הטרק הוא בעצם מסלול מעגלי שיוצא מג'ומלה עובר באגם ררה, האגם הגדול בנפאל, וחוזר לג'ומלה. משך הטרק הוא בממוצע 6 ימי הליכה מלאים. אין תשתית מסודרת של גסטהאוסים אך תוכלו ללון בבתי המקומיים ולאכול דאל באט. ניתן לעשות את הטרק ללא אוהלים אבל מומלץ להצטייד בשק"ש וכן אוכל (לפחות לארוחה אחת ביום).

על אף כמה אתגרים, הטרק באגם רה רה היה טוב טוב. יצאנו מג'ומלה ועצרנו לאכול ארוחת בוקר מתחת לעץ יפה בחצר של אחד מבתי הכפרים שעברנו בדרך. המשכנו בדרכנו, פספסנו פיצול ועלינו על שביל שגרם לנו לעשות את הטרק הפוך ממה שרצינו. עברנו פס חביב והתחלנו לרדת לכיוון נחל שהתרחב והתרחב עד שיצר אחו מדהים, פיסת גן עדן. מקום מושלם לפתוח בו אוהל. זיהינו בית בודד באופק והחלטנו להגיע אליו. בבית הייתה משפחה חביבה עם ילדים סקרנים שתינו תה והלכנו להקים את אוהלינו. לאחר ארוחת הערב שבישלנו נכנסו לישון. במהלך הלילה, בין 2 ל-5 וחצי ירד שלג. התעוררנו לבוקר לבן וחיכינו שהשמש תזרח מעל הגבעה ותחמם אותנו. התחלנו ללכת מאוחר, בדרך פגשנו בחור מקומי שטען שהוא מרתוניסט והוא הוביל אותנו עד לסינג'ה. מעט לפני סינג'ה החלטנו שאולי אנחנו נמצא דרך טובה יותר מזו שהציעו המקומיים להגיע לבוטה.. 

חטא ההיבריס הזה עלה לנו בחציית נהר קר כקרח עם זרימה חזקה ומים שמגיעים מעט מתחת לתחתונים שאני לא לבשתי. כשחשבנו שאנו עולים על דרך המלך גילינו שאנחנו הולכים על דרך מאוד מסוכנת על צלע הואדי, לולא היה מגיע בחור מקומי ועוזר לנו לחצות, היינו נתקעים. בהמשך הדרך לא יכולתי להפסיק להתפעל מהמים הצלולים של הנחל שתחתיי. השמש כבר שקעה והמשכנו ללכת כי לא רצינו לישון בלילה גשום באוהל, אז פשוט המשכנו עד לכפר בשם בוטה שם ישנו ב"גסטהאוס" ואכלנו דאל באט. יום למחרת ציפתה לנו עליה ארוכה, עלינו די לאט. עצרנו באחו יפהפה וחלקנו בוטנים עם רועי צאן מקומיים שבתמורה נתנו לנו תפוחי אדמה. אני הענקתי לאחד מהם את אחד ממקלות ההליכה שלי והוא שמח. הלכנו בערוץ וראינו בדרך עוף יפה דמוי טווס. בדרך ירד ברד. לפני הפאס לא היינו בטוחים מה הדרך אבל הימרנו נכון. ישבנו קצת למעלה ונהנינו מנוף שמהר מאוד כוסה בעננים. מצאנו את עצמינו בתוך ענן קר שהחל להוריד עלינו שלג כבד. הדרך הייתה חלקה ולא ברורה, לא רציתי שניתקע במזג אוויר שכזה ולכן התחלתי פשוט ללכת מאוד מהר בתקווה שהחבר'ה יכנסו לקצב ונרד מההר מהר ככל האפשר. באמת הלכנו מהר, השלג שירד ביער והאדרנלין שזרם בעורקיי גרמו לי להנות יצאנו מהענן וזיהינו את הישוב מרמה. הגענו לבית שהתגלה כגסטהאוס ועצרנו ללילה. כמובן שארוחת הערב הייתה דאל באט. 

ביום הבא יצאנו לדרך ותכננו להכין ארוחת בוקר על שפת אגם ררה. הגענו לאגם מוקדם והוקסמנו מיופיו. לרגע אחד הכל נראה לי מטושטש - האגם היה יפה עד דמעות וגם עיניי חשבו כך.. מי טורקיז צלולים בחלקים הרדודים, כחול עמוק במרכז האגם, יערות ירוקים מסביב וקצת מעבר קישטו את הנוף הרים צחורים. עצרנו בנקודה יפה ובישלנו ארוחה גדולה.בהמשך היום עברנו בכפר מאוד יפה עם בנייה מעניינת, לכפר קרו ג'יירי ואנשיו הם צ'טרי.במורד הנחל מצאנו בחור צעיר שטוחן קמח באבני ריחיים שמסתובבות על ידי זרימת המים. את היום סיימנו ב"גסטהאוס" בכפר דוטו. את היום החמישי של הטרק התחלנו בטרמפ על משאית לאחר כ3 וחצי קמ ירדנו והתחלנו בעליה לפס. עצרנו למעלה והיינו מעט שאננים לגבי המשך היום, בתמורה קיבלנו סופת ברד שמנעה מאיתנו להגיע ליעדנו אז עצרנו כפר אחד לפני. כמובן שהיום הסתיים בדאל באט. היום האחרון הוביל אותנו חזרה לג'ומלה דרך פס עם נוף מדהים. ישנו בג'ומלה ובבוקר יצאנו בטיסה לנפאלגאנג' (סביבות ה 100$).

כמה הערות: -יכול להיות שאיתרע מזלנו והאוטובוס שלנו היה רע במיוחד, אולי בעתיד הציר יישתפר והנסיעה תהיה קצרה יותר אך תהיו מוכנים לנסיעה לא קצרה ולא נוחה. -אציין שלא בדקו פרמיט או TIMS לאורך הטרק, ואני מאמין שעל פי רוב ניתן לעשות את הטרק הזה ללא פרמיט אך תמיד מומלץ להצטייד בכל האישורים לפני. -ככלל אנשי האיזור לא דוברים אנגלית אך לא תתקשו למצוא את היוצאים מן הכלל. -אולי לא הטרק עם הנופים המרשימים בנפאל, אבל מומלץ בחום למי שמחפש חוויה מיוחדת יותר מהטרקים עמוסי התיירים. -הטרק אינו עובר בגבהים משמעותיים.

טרק הלנטנג נמצא באותה שמורה בה נמצא טרק הלמבו וטרק האגמים הקפואים. ניתן לשלב בין השלושה או לעשות רק אחד מהם. טרק הלנטנג הוא טרק של 5 ימים. יש להוציא אליו פרמיט טרם ההגעה. עם הכניסה לשמורה יש צורך להוציא פרמיט נוסף. כלומר סך הכל שני פרמיטים, אחד מראש והשני עם הכניסה לשמורה. שלושה ימים של עלייה ויומיים של ירידה באותה הדרך. בטרק יש נופים מרהיבים. בתחילה הטרק עובר ליד נהר, בהמשך הוא נכנס ליער מחטני ולבסוף הוא מגיע לנוף קרחוני. שיא הטרק הוא סביב גובה 3,500. 

יום העלייה השלישי כולל עלייה של שעתיים בלבד, דבר המאפשר לטייל יום שלם ביעד. הנוף ביום זה הוא קרחוני וניתן לעשות טיול של חצי יום לנקודות תצפית שונות הצופות על הקרחון. סימון השבילים בטרק מאוד ברור ואין צורך במדריך או פורטר. עם זאת הדרך לתצפית על הקרחון ביום השלישי מעט מבלבלת וכדאי לבקש מהמקומיים תדרוך לפני העלייה. במהלך הדרך מספר מקדשים מעניינים (בלנטנג ובקיאנג'ין גומפה).

במהלך הטרק כפרים רבים בהם ניתן לישון. עם זאת החלוקה הנכונה ביותר היא ללון במקומות הבאים: 1. יום ראשון: מסיאברו בסי ללמה הוטל. בלמה הוטל מספר גסט האוסים. עלייה של 1,000 מטר. 2. יום שני: מלמה הוטל ללנטנג. בלנטנג מספר גסט האוסים. עלייה של 1,000 מטר. 3. יום שלישי: מלנטנג לקיאנג'ין גומפה. בקיאנג'ין גומפה מספר גסט האוסים. עלייה של 500 מטר. בקיאנג'ין גומפה ניתן לטפס לכמה תצפיות (עלייה של 500 עד 1,100 נוספים). 4. יום רביעי: מקאנג'ין גומפה ללמה הוטל. ירידה של 1,500 מטר. 5. יום חמישי: מלמה הוטל חזרה לסיאברו בסי. ירידה של 1,000 מטר.

צ'אמה: לפני הפס, יש מעיינות חמים, שיש האומרים שזה סתם מעיין קטן עם פיפי לא חם. אנחנו לצערנו הקשבנו לאנשים כאלו וכמעט פספסנו את המקום אולי הכי כיפי בטרק! כשנכנסים לכפר צ'אמה, מומלץ לא לחפש מקום לישון במרכז, אלא ללכת עוד קדימה לחצות את הכפר, לעבור את גשר הכבלים התלוי מעל הנהר ובסופו לפנות ימינה. יש שם 2 גסטהאוסים נהדרים, נקיים וכיפיים. הראשון, אנו ישנו בו, היה נהדר והשני נראה פחות טוב, אם כי לא ישנו שם. שני אלו קרובים מאוד (2 דק' הליכה) מהמעיין החם. אחרי שממשיכים לכיוון הגסטהאוסים האלו, אחרי השני יש בריכה (בערך 4 על 3 מטרים) על הנהר הזורם, ויש בה מים רותחים (כמעט אי אפשר להכניס את הגוף) ללא תשלום ואין שם אף פיקוח או גדר. אנחנו באנו לפנות ערב, לא היה אף אחד, ישבנו לנו לבד לגמרי במרחצאות הרותחים הללו על גדות הנהר הזורם והנוף הוא פסגות הרים מושלגות. אחד הרגעים הטובים בטרק. לא לוותר בשום אופן!

טאטופאני: אחרי הפס. כפר די קטן ומגניב יחסית, עם מסעדות טובות וגסטהאוסים נחמדים מאוד. יש שם מעיינות חמים - הפעם בתשלום זעום ועם פיקוח. נחמד מאוד להעביר את שעות הערב. יום לפני הפס. יש 2 אפשרויות לינה: טורונג פדי והייקאמפ. טורונג פדי נמוך יותר וההייקאמפ גבוה יותר. ההבדל ביניהם הוא עליה מטורפת והזויה של כ-3 שעות. המליצו לנו לא לעצור בטורונג פדי, אלא להמשיך את העליה ולישון בהיי קאמפ. כשהגענו לטורונג פדי היה מאוחר ובקושי היו חדרים פנויים, היינו גמורים מההליכה כך שהחלטנו להשאר שם מאשר לעלות ואולי לא יהיה מקום. העליה לפנות בוקר מטורפת לגמרי. עטופים בכל בגד חם אפשרי צועדים לאט לאט בעליה תלולה בחושך בקור מקפיא. לא נהנינו מכך, אולם הרווחנו ערב נעים בטורונג פדי שכלל שלג שירד לפנות ערב. תחליטו איך שבא לכם. קחו בחשבון שהיום ממש ארוך וקשה ולכן, אם כן יש לכם כח, הייתי כן ישן בהייקאמפ.

במננג עוצרים ליום. יש שם מאפיות נהדרות, בית קולנוע ואוירה טובה. כדאי מאוד ללכת להרצאות של הרופאים (יש כל יום) באנגלית, מסבירים על מחלות גבהים ועל סוגי תסמינים וכדורים. יש הר שעולים אליו ביום הזה, כדי להרגיל את הגוף לאחוז החמצן הדל. כדאי לא להתעצל ולעלות. יש נוף יפהפה למעלה ואחלה תה נענע בבקתה של איש בודד ומצחיק.

הכפר מארפה (Marpha): קצת אחרי ג'ומסום יש כפר קטן שנקרא מארפה - "בירת התפוחים של נפאל". אפשר לנסוע אליו עם האוטובוס שיוצא מג'ומסום. אנחנו הגענו עם הג'יפ לג'ומסום והלכנו למארפה. זה לוקח כ-3 שעות הליכה, לא נוף משהו מכלל, הולכים בוואדי סתם. אבל הכפר מדהים... יש גסטהאוס מדהים שנקרא Neeru. קמלה, בעלת הבית מקסימה, מכינה את האפל קראמבל הכי טוב שיש. מומלץ לטייל מעט בעיר הציורית ולקנות בקבוקי זכוכית גדולים של מיץ תפוחים אמיתי סחוט. אנחנו שתינו שם מיץ לשוכרה ועוד לקחנו איתנו לפוקרה איזה 3 בקבוקים...

עשיתי טרק, המורכב מכמה מסלולים באיזור האנאפורנה והיה מדהים. כדאי מאוד לשכור פורטר, רצוי לא דרך סוכנות נסיעות, כי הם הרבה פעמים לא משלמים מספיק לעבודה הקשה שהפורטרים עושים. רצוי להשכיר פורטר דרך המלון או המלצות מחברים אחרים שאתם פוגשים אחרי שהם עשו טרק.

בחרתנו לעשות טרק המורכב ממסלול ה-ABC: יצאנו מנקודה שנקראת פאדי עד טולסי, כ-7-8 שעות הליכה. טולסי עד צ'ומרונג 7-8 שעות הליכה. צ'ומרונג עד גהנדרוק 6 שעות הליכה. ואז החלפנו למסלול של הפון היל. הפון היל זה חובה- נקודת תצפית בגובה 3,300 מטר, ממנה נשקף נוף מדהים של 7-8 הרי אנאפורנה.

אחרי הפון היל ירדנו בירידה מאוד קשה (לחלשי הברכיים) עד לטאטופאני- שם יש מעיינות חמים, שמרגיעים את כל השרירים הכואבים. מטאטופאני ירדנו במונית בדרך מאוד מפחידה לבני ומשם באוטובוס לפוקארה.

בקיצור, ממש מומלץ...

למי שהסובב אנאפורנה לא מספיק כי הוא טרק קצר מידי או לא מספיק קשה, ולמי שסתם רוצה לבקר באחד האגמים הגבוהים בעולם (אבל לא הכי גבוה), ניתן להרחיב את הטרק בעוד 3 ימים. לחובבי הנוף והאתגרים מומלץ ביותר.

ביום הראשון אתם מתחילים ממאנאנג אחרי יום התאקלמות, כשכולם פונים לכיוון הפאס אתם חותכים מערבה לכיוון כפר קטן עם גומפה, שהוא לא ממש כפר אלא מקדש קטן עם כמה בתים סביבו, אח"כ יש קצת טיפוס ומגיעים לגסט האוס בודד בו אפשר לאכול צהריים. מהגסט האוס יש שתי אפשרויות. הדרך הבטוחה הקשה והארוכה שכוללת טיפוס של 700 מטר על הר ואח"כ ירידה של 700 מטר, והדרך הקצרה והמסוכנת: הסכנה שבדרך הקצרה היא שהיא הולכת לאורך צלע ההר שהוא מאוד תלול, תוואי הדרך הוא על מעין אבנים קטנטנות כאשר מדי פעם יש מפולות של אדמה שיכולות להיות מסוכנות (Land slide לא מפולות בוץ או אבנים). הקיצור שבדרך הקצרה הוא מאוד משמעותי ויכול להבדיל בין להגיע בחושך או באור ל - Base-camp .אבל שוב זו דרך מסוכנת, אם כי עוצרת נשימה...

בסוף היום הראשון מגיעים ל - Base camp שם יש גסט האוס בודד ברמה מאוד מאוד ירודה, זה היה המקום הכי מגעיל שישנתי בו בהודו ובנפאל, בעל הבית הוא טיפוס נרגן ולא נחמד (סיכמנו שהוא יכין לנו ארוחת בוקר ב - 5:30 לפני שנתחיל בטיפוס והוא אפילו לא קם), המקום מאוד קר, השירותים (חור באדמה) הם אי שם בחוץ וממש ממש מגעילים, וגם האוכל בכלל לא משהו, אבל ככה זה כשאין תחרות. אפשר בהחלט להעביר שם לילה אחד וזה לא נורא אבל לא הייתי נשארת שם יותר ממה שהייתי חייבת.

את היום השני מתחילים אחרי ארוחת בוקר (במידה ובעל הגסט האוס מתעורר) בטיפוס לכיוון האגמים, הטיפוס לוקח כ - 4-5 שעות והוא מאוד קשה (מטפסים כק"מ). לצערי איני יכולה לחוות דיעה על האגם עצמו כי לא הגעתי אליו, אחרי 300 מטר של טיפוס חטפתי מחלת גבהים ולא הייתה לי ברירה אלא לחזור על עקבותי ולוותר. מי שהגיע לאגם מוסר שהוא יפהפה, אבל גם ממרחק 700 מטר הנוף היה מדהים, ומאוד שונה משאר הטרק (בעיקר החלק המסוכן :-) )יש לציין שהטיפוס לטיליצ'ו היה לפי דעתי הרבה יותר קשה מהיום של הפאס, אבל יכול להיות שזה רק בגלל שעד שכבר הגעתי לפאס הייתי יותר מאוקלמת.

אחרי שיורדים מהאגמים חוזרים איך שהגענו עד לגאסט האוס בו אכלנו ארוחת צהריים ביום הראשון, שם לנים את הלילה (הגסט האוס הזה מבודד לא פחות אבל הרבה הרבה יותר נעים מהקודם).

ביום השלישי ממשיכים ללכת עד ליאק קארקה וכך בעצם מתחברים לטרק הרגיל של האנפורנה רק ב"עיכוב" של יומיים.

מצ"ב טיפים כלליים לגבי טרק האנאפורנה:

1. פורטר- חשוב ביותר, הוא מראה לכם את הדרך, עוזר בבחירת גסטהאוסים וכו`.מה שחשוב הוא שבתחילת העונה היה כמעט בלתי אפשרי למצוא פורטר דובר אנגלית או מישהו בכלל. מציע לסגור על פורטר כמה ימים מראש. 
2. לבוש - קפוא במקומות הגבוהים. תקחו פליז, מעיל, כובע גרב, חם צוואר, כפפות וכדומה. בפוקרה הכל עולה זול ובגבהים קר בטירוף. בנוסף חובה לקחת שק שינה, שוב במקומות הגבוהים בקושי אפשר לצאת ממנו בלילה מרוב שקר. 
3. האוטובוס מבסיסהאר לבובלהבולה - לא לחלשי לב ואני אומר זאת כי יש צורך לקחת זאת בחשבון. הנסיעה מפחידה עם תיהום בצד אחד ואוטובוס שמתנדנ מצד לצד וכל שניה עומד להתהפך. מרוב שהיה מפחיד ירדנו מהאוטובוס בערך קבוצה של 8 ישראלים והעדפנו ללכת ברגל. כמה תפילת הדרך נקראה בזמן הנסיעה. 
4. מג`ומסום לבני - חייב לציין שהדרך הזו, לדעתי ולדעת שאר הקבוצה שטיילתי איתה, לא מעניינת יותר מידי ו``סתם`` הולכים למרות שזה גם נחמד ועדיין נמצאים באווירה, אבל אל תצפו ליותר מידי אחרי הפאס. יש לציין כי קיים ממוקטינאת ג`יפ עד בני. לא ניסינו בגלל החוויה מהאוטובוס הקודם. הדרך נראת פחות מפחידה, יש לציין, אבל בכל זאת יש קטעים. 
5. נעליים - ממליץ על נעלי הרים ולא סתם נעלי ספורט. אני קניתי בארץ ולא הרגשתי בכלל את הדרך לעומת אחרים שהלכו עם נעלי ספורט וגידלו שלפוחיות בכל מיני צורות. 
6. מחלת גבהים - לא למהר וללכת החל ממאננג בקצב של האדם הכי איטי. הרבה אנשים ירדו בגלל מחלת גבהים ואני אישית קיבלתי סיפטומים שחייבו אותנו בהליכה איטית ועוד יום להסתגלות ביקיארקע. 
7. משקפי שמש - נראה לי שחובה מאחר וביום של הפאס(אצלנו לפחות) הכל היה מושלג ופשוט לא היה אפשר להסתכל על הדרך בלי משקפי שמש. 
8. מטהרי מים - כמובן שמים מינרלים יקרים מאוד. טיפות כלור נמכרים בזול בפוקרה ויש גם בחלק מהכפרים שבטרק (200 רופי אם אני לא טועה).
   בנוסף יש תחנות טיהור מים בהרבה מקומות כאשר ליטר עולה בסביבות 40 רופי. 
9. נרות ומצתים - יש הרבה הפסקות חשמל ובנוסף יש מקומות שאין מנורה בכלל בחדר. לא צריך לסחוב הרבה, מספיק 2 בחדר. כמובן שיש להביא פנסים. 
10. סוללות - ליום של הפאס זה חשוב. בפאס סוללות חדשות נגמרות ממש מהר. מציע לצלם תמונה ומהר לסגור את המצלמה ולהביא ספייר. כמו כן אל תבנו על להטעין את הסוללות בטרק. גם במקומות שבהם יש חשמל (בכסף) יש הרבה הפסקות חשמל.
11. משך הטרק - הרבה לא מבינים למה לחלק זה לוקח 12 יום ולחלק 21. ניתן לקצר/להאריך את הטרק, במיוחד כשיש היום תחבורה בחלקו האחרון. לנו לקח 18 יום מבסיבהר לבני בהליכה איטית + יום כיפור. הכל תלוי בכם ובהליכה ואיך שאתם נהנים מהטרק.
12. אוכל ולינה -מציע לסחוב שוקולדים מפוקרה, מאחר וזה עולה יותר מפי 2 בטרק ואחר 3000 מטר זה נהייה מצרך נפשי מאוד חשוב. חוץ מזה יש אוכל לכל אורך הטרק ובמחירים סבירים, אם אני לא טועה. בסביבות 350 רופי ליום לאדם בממוצע. לגבי לינה ברוב הטרק ניתן לישון בחינם רק יש צורך לבקש זאת מהמארחים (ואיפה שלא המחיר הוא שולי בין 25 במקומות הנמוכים ל-100 במקומות הגבוהים).
13. מקלות הליכה - הייתי מגדיר זאת בתור חובה. אני זילזלתי ורק בגלל ששיגעו אותי הבאתי אחד. כל כך עוזר שחבל שלא הבאתי שניים אפילו. זול להשכרה בפוקרה (כמו הכל).
14. מעיינות חמים בטאטופאני - המעיינות חמים הכי מעפנים שראיתי בחיי, אל תצפו אנחנו אפילו לא נכנסנו. ריבוע של 3 מטר על 3 מטר שנראה כמו אמבטיה משותפת בגובה של מטר ולא נראה טבעי בכלל. עולה כסף להכנס לשם, סכום שולי לא זכור לי בדיוק, אבל נראה ממש מעפן. זה הפך לבדיחה שראינו את זה, במיוחד שבגובה הזה כבר ממש חם בהליכה.
15. כובע וקרם הגנה מהשמש. השמש חזקה וחם במיוחד במקומות הנמוכים יותר.
16. מזג אויר - אנחנו היינו באוקטובר והיה יום אחד גשום בטרק. שהגענו לנפאל באמצע ספטמבר בפוקרה ובקטמנדו עצמה גם היה מזג אויר מצויין עם יום גשום אחד בערך. שמענו הרבה סיפורים שם ממטיילים שעשו את הטרק בספטמבר וגם היה מזג אויר מצויין בטרק עצמו. ברור שזה מזל אבל אם אין לכם זמן אחר הייתי הולך על זה גם בספטמבר ומשתדל כמה שיותר מאוחר.
17. לאלו שהולכים איטי, במקומות הגבוהים יש לחץ של מקומות שינה בעונה. אם אתם בקבוצה מומלץ לבקש מאחד הפורטרים ללכת לכפר הלינה הבא בלי לחכות לכם ולרשום אתכם באחד המקומות. הייתי אומר שלטורונג פדי וליאקירקע זה אפילו חובה. בקושי יש מקומות פנויים אם בכלל.
18. כסף - כמה לקחת זו שאלת השאלות. לא כדאי להתקע מאחר ובקושי ניתן להמיר כסף בטרק. בג`ומסום היה בודאות אבל בשער נמוך מאוד. תעשו חישוב כמה עולה לכם הפורטר (בד``כ בין 500-600 ליום ומשלמים ל-15 יום מראש בפוקרה כבר - הפורטר הוא לזוג), קחו בחשבון אוכל (הייתי אומר משהו כמו 300-450 ליום בממוצע תלוי בכם). לינה כמו שאמרתי בד``כ בחינם ואם לא אז תוסיפו עוד 50 ליום בממוצע + כסף אקסטרה לכל דבר. מים תעשו חישוב אם אתם משתמשים בכלור שרכשתם מראש/תחנות טיהור וכו`.
19. תקשורת - יש טלפון כמעט בכל כפר שישנים בו (מנסיון שימוש) במחיר יקר מאוד אבל יש למי שחייב, לא לשכוח להתמקח. בנוסף בצ`מה ובג`ומסום יש קליטה לפלאפון (ובדרך לבני ביום האחרון).
    

שלום לכולם, לפני היציאה לטרק האראונד אנפורנה נעזרנו בטיפים רבים באתר זה ועכשיו תורנו להוסיף את מסקנותינו. השתדלתי לרשום רק דברים שלא כתובים פה, אז ראו את זה כטיפ משלים.

1. רוב הישראלים נוחתים בקטמנדו, נוסעים 7 שעות לפוקרה, ישנים לילה בפוקרה ורק יום למחרת נוסעים עוד 6 שעות לבסיסהר- נקודת ההתחלה של הטרק.אם תפתחו מפה תגלו שבסיסהר נמצאת באמצע בין קטמנדו לפוקרה ולכן אין צורך לנסוע עד פוקרה בכדי לחזור לבסיסהר. ניתן לחסוך יום שלם אם נוסעים ישירות מקטמנדו לבסיסהר (תתיעצו עם סויסה איך עושים את הנסיעה הזו- נסיעת אוטובוס פשוטה).

2. אם לא חוסכים ומתפנקים עם עוד כוס תה ועוד מרק וכד` כדאי לקחת בחשבון 1000 רופי ליום מחייה לאדם (1000 רופי=50 ש``ח) (נכון לנובמבר 2008)

3. אקדיש נקודה שלמה לנושא התה, כי בקור שכזה הוא הופך להיות עניין מרכזי בשגרת יומכם: שווה לקנות לפני היציאה לטרק חבילת שקיות תה ולהכין לעצמכם את התה (מבקשים מים חמים) ככל שעולים בגובה, מחיר התה קופץ ביותר מפי 3 מבתחילת המסלול. דבר נוסף, אנחנו הבאנו תרמוס מהבית והוא הפך להיות גולת הכותרת שלנו. שווה להכין כל בוקר תה בתרמוס וזה פינוק אמיתי במשך היום. על אותו עקרון אפשר אגב להביא נס קפה ואבקת חלב, לחובבי הקפה. ודבר אחרון - תזמינו ג`ינגר-לימון- דבש (לא להגיד תה כי אז הם דוחפים גם תיון פנימה וזה הורס) - מדובר במשקה אלים מחמם ומפנק. אימצנו לארץ...

4. תביאו הרבה גלילי נייר טואלט. כמו שאר המוצרים זה עולה הון לעומת המחיר שתשלמו בעיר (10 רופי בקטמנדו לעומת 90 רופי לגליל באמצע הטרק!)

5. תמיד תבקשו שמיכות בגסט האוס! מצד שני המלצתי החמה היא לא לוותר על סחיבת שק``ש- צריך את שניהם מבחינת הקור.

6. יום העלייה לפס: אתם תגלו שהתפתחה איזו שהיא היסטריה לגבי השעה שיש לצאת בבוקר ואנשים יוצאים ב2 וחצי, 3 בלילה, בטענה שבבוקר מתחילות רוחות חזקות. משום מה המדריכים והפורטרים מעודדים את זה. אל תכנסו ללחץ ואל תצאו לפני 5 בבוקר. כל- כך קר גם ככה שלעשות את בלילה זה שגעון סיוטי, בנוסף הליכה בחושך במקומות בהם יש קרח מאוד מסוכנת ואין שום סיבה לעשות את זה.אנחנו יצאנו ב-5 וחצי, הלכנו לאט מאוד הגענו לפס ב9 בערך, היינו שם עד 10 ולא היו שום רוחות. אל תכנעו להיסטריה שהולכת שם!

7. ביום שחוצים את הפס, היעד הוא מוקטינאת. שווה לדעת שאפשר לתפוס ג`יפ כבר באותו יום (עד 16:00) ממוקטינאת לג`ומסום. 500 רופי לאדם (זר). פורטרים משלמים 250. שעה נסיעה בערך.

מקווה שעזרתי, תהנו!!
הדס

לקצרים בזמן וכבדים בארנק כדאי לטוס ללוקלה ולחזור בטיסה. לוקלה בגובה 2800 ככה שמומלץ להתחיל לקחת משם את הכדורים נגד מחלת הגבהים. ביום הראשון אם יש לכם כח והגעתם מוקדם, ללכת עד מונג`ו. ביום השני הגענו כבר לנאמצ`ה באזאר ועשינו שם יום מנוחה להתאקלמות למחרת. בעיר יש מאפייה טובה עם פיצה מעולה אך יקרה. פוגשים שם מלא מטיילים ומקשיבים לטיפים שלהם ואולי גם שותפים לטראק שהולכים בכיוון שלכם. מומלץ לבקר במוזיאון השרפה הקטן. כל שמורת האוורסט נמצאת באיזור של אנשים פחות נחמדים מבפוקרה, ככה שמומלץ להיות מנומסים ולא לגלות את מוצאכם כי הם לא אוהבים ישראלים שם. בחלק מהמקומות הרגשתי כתייר סוג ג`.

ביום השלישי צעדנו ביום קשה וארוך בטיפוס לטינגבוצ`ה, שם ביקרנו במנזר וצלמנו את הנזירים במהלך התפילה שלהם. ביום הרביעי הגענו לדינגבוצ`ה ועשינו יום התאקלמות אחרון בגובה 4300 בערך. ביום המנוחה לצורך ההתאקלמות עליתי לגבעה מעל לכפר וצילמתי את כל הפסגות המושלגות מסביב. הפצועים יכולים לצעוד קצת לבית חולים הקטן בפריצ`ה הסמוכה, ואם יש צורך תפונו משם במסוק. המשכנו בדרכנו והגענו להפסקת צהריים במסעדה בדוקלה. ישנו באותו יום בלובוצ`ה והקור בישר לנו שאנחנו באמת קרובים, בלובוצ`ה ביקרנו בפירמידה הסולארית שנבנתה לצורך שימוש בידי מדענים איטלקיים.

למחרת קמנו בשש ואחרי ארוחת בוקר אמרנו שלום לשותפות שלנו לטראק ויצאנו שנינו אל עבר גוראק שפ. הגענו אחרי הליכה מהירה בערך בעשר בבוקר לשם, אכלנו שוב בשביל הכח, ובאחת עשרה צעדנו לבייס קאמפ. הגענו לשם וחווינו שיחה הזויה ומצחיקה עם אחד מהמשלחת שמתכוננת לטפס על ההר.
בגוראק שפ פגשנו את הבנות ואכלנו שוב. הלכנו לישון מוקדם וקמנו לפני השחר לטיפוס לקאלה פאטאר. אני בן 24 והבנות היו בנות 40, צעדתי בדיוק בקצב שלהן למעלה, מדוע? אחוזי החמצן שלהן גבוהים משלי. היה לי 71-73 ו- 69 זה כבר מסוכן. אפשר לבדוק בכל מרפאה בדרך את זה. בקושי רב הגענו כולנו אחרי כשעתיים טיפוס. הצטלמנו אך מזג האויר בספטמבר לא היה כמו בגלויות...

החבר`ה החליטו להאריך את הדרך חזרה, כעבור שעתיים הליכה מלובוצ`ה באותו יום של הטיפוס לקאלה פאטאר פנינו מכיוון דרום לדרום מערב והתחלנו לחצות את הצ`ולה פאס. למחרת בבוקר אכלתי ארוחת בוקר, לקחתי מפה ומצפן ונפרדתי מכולם. ניווטתי לבד בדרך קיצור לפריצ`ה ומשם לטינגבוצ`ה והגעתי בחמש אחר הצהריים לנאמצ`ה באזאזר. חשוב לציין שבדרך חוצים נהר מי שלגים על סלעים וזה היה קטע קצת קשה אפילו בשבילי.

דגשים על הטראק לאוורסט: 

• לא לרוץ את כל הדרך למעלה, אתם עולים בגובה וכל הדרך רק גומאים עליות קשות. 
• לא לזלזל בגבהים. במיוחד אם אתם בעלי כושר פיזי. לקחת את הזמן. 
• להתייחס למקומיים בכבדהו וחשדהו. 
• חובה שק שינה או לחילופין פליז ליינר. 
• קרם הגנה משקפי שמש וכו`, השמש חזקה במיוחד. 
• לא לקנות כרטיסי טיסה דרך סוויסה, חיכינו בגללם מחמש בבוקר עד תשע בבוקר בשדה. אם אתם כבר טסים דרכם לא בחברת AGNI AIR אלא דרך SITA.

טרק זה מתאים למבוגרים ולמי שזמנו קצר. בדרך כלל טסים לכיוון אחד והולכים בשני. אני ממליץ ביותר לעלות ברגל מ-בני לכיוון ג`ומסום, ועדיף להמשיך עד מוקטינאת ולחזור בטיסה לפוקארה. הסיבה היא רוחות חזקות הנושבות החל משעה 9-10 בבוקר ומעלות אבק רב. כיוון הרוח הוא מלמטה למעלה, ולכן היא נושבת בגב העולים. יתרון נוסף הוא שהנוף היפה נמצא ממול פני העולים. 

ציוד הכרחי לעוברים את הפאס באנפורנה- רשימות מסודרות מצויות במקומות שונים ורצוני להדגיש את הציוד החם והכי חשוב, את זוג מקלות הסקי ששווים כל גרוש. אל תוותרו עליהם!