מסלול עד שבוע בהימאליה ”תוספת לאנאפורנה- אגם טיליצ`ו“

למי שהסובב אנאפורנה לא מספיק כי הוא טרק קצר מידי או לא מספיק קשה, ולמי שסתם רוצה לבקר באחד האגמים הגבוהים בעולם (אבל לא הכי גבוה), ניתן להרחיב את הטרק בעוד 3 ימים. לחובבי הנוף והאתגרים מומלץ ביותר.

ביום הראשון אתם מתחילים ממאנאנג אחרי יום התאקלמות, כשכולם פונים לכיוון הפאס אתם חותכים מערבה לכיוון כפר קטן עם גומפה, שהוא לא ממש כפר אלא מקדש קטן עם כמה בתים סביבו, אח"כ יש קצת טיפוס ומגיעים לגסט האוס בודד בו אפשר לאכול צהריים. מהגסט האוס יש שתי אפשרויות. הדרך הבטוחה הקשה והארוכה שכוללת טיפוס של 700 מטר על הר ואח"כ ירידה של 700 מטר, והדרך הקצרה והמסוכנת: הסכנה שבדרך הקצרה היא שהיא הולכת לאורך צלע ההר שהוא מאוד תלול, תוואי הדרך הוא על מעין אבנים קטנטנות כאשר מדי פעם יש מפולות של אדמה שיכולות להיות מסוכנות (Land slide לא מפולות בוץ או אבנים). הקיצור שבדרך הקצרה הוא מאוד משמעותי ויכול להבדיל בין להגיע בחושך או באור ל - Base-camp .אבל שוב זו דרך מסוכנת, אם כי עוצרת נשימה...

בסוף היום הראשון מגיעים ל - Base camp שם יש גסט האוס בודד ברמה מאוד מאוד ירודה, זה היה המקום הכי מגעיל שישנתי בו בהודו ובנפאל, בעל הבית הוא טיפוס נרגן ולא נחמד (סיכמנו שהוא יכין לנו ארוחת בוקר ב - 5:30 לפני שנתחיל בטיפוס והוא אפילו לא קם), המקום מאוד קר, השירותים (חור באדמה) הם אי שם בחוץ וממש ממש מגעילים, וגם האוכל בכלל לא משהו, אבל ככה זה כשאין תחרות. אפשר בהחלט להעביר שם לילה אחד וזה לא נורא אבל לא הייתי נשארת שם יותר ממה שהייתי חייבת.

את היום השני מתחילים אחרי ארוחת בוקר (במידה ובעל הגסט האוס מתעורר) בטיפוס לכיוון האגמים, הטיפוס לוקח כ - 4-5 שעות והוא מאוד קשה (מטפסים כק"מ). לצערי איני יכולה לחוות דיעה על האגם עצמו כי לא הגעתי אליו, אחרי 300 מטר של טיפוס חטפתי מחלת גבהים ולא הייתה לי ברירה אלא לחזור על עקבותי ולוותר. מי שהגיע לאגם מוסר שהוא יפהפה, אבל גם ממרחק 700 מטר הנוף היה מדהים, ומאוד שונה משאר הטרק (בעיקר החלק המסוכן :-) )יש לציין שהטיפוס לטיליצ'ו היה לפי דעתי הרבה יותר קשה מהיום של הפאס, אבל יכול להיות שזה רק בגלל שעד שכבר הגעתי לפאס הייתי יותר מאוקלמת.

אחרי שיורדים מהאגמים חוזרים איך שהגענו עד לגאסט האוס בו אכלנו ארוחת צהריים ביום הראשון, שם לנים את הלילה (הגסט האוס הזה מבודד לא פחות אבל הרבה הרבה יותר נעים מהקודם).

ביום השלישי ממשיכים ללכת עד ליאק קארקה וכך בעצם מתחברים לטרק הרגיל של האנפורנה רק ב"עיכוב" של יומיים.