מסלול ארוך בנפאל

לפני שבוע חזרנו מטרק של 18 יום במנסלו (ארבעה מטיילים בגלאי 68-17). תחילה חששתי מטרק כל כך ארוך אך בסופו של דבר הייתי מוכנה להמשיך עוד שבוע לפחות. מדובר בטרק פחות מוכר עם פרמיט קצת יקר (7$ ליום) ולא ניתן לטייל בו בלי מדריך כך שגיל המטיילים יחסית גבוה – לא רואים הרבה חברה צעירים ולא פוגשים ישראלים (פגשנו רק אב ובן נחמדים מאוד מישראל). המסלול נוח להליכה, העלייה הדרגתית ויש גם ימי הסתגלות, בסופו של דבר עברנו בפס בגובה 5,160 מטר, למזלנו מזג האוויר היה נהדר לאורך כל הטיול ובעיקר ביום של הפס בו מזג האוויר קריטי.

מניתן לעשות את המנסלו בלבד – טרק של 12 יום, אנחנו בחרנו להוסיף שישה ימים של הליכה בצום וואלי ומאוד שמחנו על כך, שם כמעט ואין מטיילים וניתן לפגוש את אנשי ההרים הטיבטיים ולהרגיש כאילו חזרנו בזמן מאות שנים.

לאורך כל המסלול בני ההארחה מאוד פשוטים וכך גם האוכל, אך היה לנו נוח ונעים וכולנו שמחנו גם לרדת קצת במשקל.

יצאנו עם צוות של מדריך ושלושה סבלים שהיו כולם מקסימים – את הטיול ארגנו מראש דרך הסוכנות Red Rose – בחירה שהוכיחה את עצמה.

אשמח לייעץ לכל המתעניינים ולהמליץ על המסלול המקסים.

הטרקים בנפאל מדהימים ביופיים, כולם, אז מה כדאי?

הטרק הפופולרי, ובצדק, הוא סובב אנפורנה. בטרק זה ניתן להגיע ברכב עד מנאנג הנמצאת בשליש הדרך, וגם ממוקטינאת הנמצאת מיד אחרי הפאס עד הסוף.

עובדה זו מקלה על נותני השרותים, ולכן תנאי הלינה, האוכל והכל הם הטובים ביותר לטרקרים בנפאל, וכנראה בעולם.

תנאי השירות מקלים על הטיילים ובפרט על המבוגרים והמפונקים יותר.

בנוסף המסלול עצמו, ואני ממליץ לעשות את כולו ברגל עולה בהדרגהעד לפאס, כך שיש רק יום אחד קשה, והוא יום הפאס.

יתרון נוסף הוא מגוון הנופים המשתנה עם הגובה, וגם לפני ואחרי הפאס.

הטרק המתחרה הוא מחנה הבסיס של האוורסט. יש לו מגוון אפשרויות (מהקשה למאוד קשה): הלוך ושוב למחנה הבסיס, הלוך למחנה הבסיס המשך לגוקיו וחזור מגוקיו, ומסלול שלושת הפאסים.

אני עשיתי את האפשרות האמצעית, שבה מגיעים מעל 5,300 ארבע פעמים, שוהים כשבוע בגבהים בסביבות 5,000 מטר, בתנאים הפחות טובים.

כל המסלולים אינם נגישים לרכב, ולכן תנאי השירות פחות טובים במקצת, אך עדיין טובים.

העלויות גבוהות יותר, אין דיל ישראלי כמו באנפורנה שהלינה חינם לאוכלים במלון, ויש טיסה בעלות כ-300$ החוסכת שבוע הליכה קשה.

המסלולים קשים בהרבה,כל יום יש עליות וגם ירידות ארוכות ותלולות.

הנופים פחות מגוונים, אין את נופי המדבר והמעיינות החמים שבאנפורנה.

היתרון הוא שההרים קרובים, קרובים מאוד, אתם ממש בתוכם, והיי, אחד מהם הוא האוורסט!

מסלול הליכה באנפורנה: בעיית “פלישת הג'יפים והאפנועים“ למסלול האנפורנה: אנחנו לקחנו איתנו את הספר (פורמט דיגיטאלי) ואת המפה (בנייר) של Natt -New Annapurna Trails, ספר שכתב בחור בלגי שמטייל 30 שנה בנפאל. הוא סימן שבילים מקבילים לשביל הראשי כשזה חופף את הכביש. בכל מקום שהיה שביל חלופי (בדרך כלל זה אומר יותר גבוה, יותר קשה, והרבה יותר שווה) הלכנו בו. היה נפלא! כאן אנחנו היינו המובילים ולא המדריך או הפורטר, הם לא הכירו אותם. התחלנו ללכת מבסיסהר ובסך הכל הלכנו 150 ק”מ. כל אחד מהם היה חוויה בלתי נשכחת.

בעיית גובה: כמובן שהנושא מאוד אישי, אבל הצלחנו להגיע ולעבור בשלום את ה-5,416 מטר גובה בלי בעיה ובלי כדורים. שמרנו בקפדנות על כללי הברזל: לא לישון מעל 500 מטר גבוה יותר מהלילה הקודם ובכפרים שמעל ה-3,000, תמיד (אבל תמיד, לא משנה כמה עייפים) לעשות טיול לנקודה גבוהה יותר לפחות 300 מטר ממקום הלינה ולחזור. בזכות הכלל זהה הכרנו נקודות חמד מדהימות.

אנחנו, בני 50+ עם כמה טרקים ברחבי העולם מאחורינו, ממליצים מכל הלב, זה לא טרק קל, אבל אין כמוהו.

משום מה, אנשים רבים שיוצאים לטרק הסובב אנפורנה נוסעים מקטמנדו לפוקרה ומשם נוסעים לבסי סהר, ממנה מתחילים את הטרק. אין סיבה לעשות זאת מכיוון שזמן הנסיעה לבסי סהר מפוקרה ומקטמנדו זהה (בערך חמש שעות). את הטרק בכל מקרה מסיימים בפוקרה (אליה מגיעים באוטובוס מנקודת הסיום ברגל). הנסיעה מקטמנדו לפוקרה היא לא קצרה (6-7 שעות) לכן היא מבזבזת יום על הגעה לפוקרה, שבה בכל מקרה מבקרים בסוף הטרק. בסוכנות סוויסה ניתן לשלוח תיקים שלא לקחתם לטרק לפוקרה בחינם.

פוקרה היא עיר שיותר נעים להיות בה, אז אם יש לכם שבוע להעביר לפני הטרק אז סעו לפוקרה. אם אתם רוצים להתחיל בטרק ולחסוך זמן אין שום סיבה ליסוע לפוקרה לפני הטרק. יש האומרים שפוקרה יותר זולה לקניית ציוד טיולים, לפי דעתנו ומשיחות עם אנשים אחרים זה לא נכון, המחירים זהים.

ביום הראשון של האנפורנה מגיעים בצהריים לבסי סהר וניתן להתחיל ללכת. המקום הראשון שאליו מגיעים הוא Bhulbule. אנחנו החלטנו להמשיך חצי שעה אחריו לכפר שנקרא Ngadi. בדיעבד זה לא היה מוצלח כל כך, ה"מלונות" שם מאוד בסיסיים (צריפי פח). זה היה המלון הכי גרוע שהיינו בו בכל הטרק. המלונות האחרים בכפר נראו דומים.

רבות נכתב על איפה לסיים את האנפונה. אז זו דעתנו: אין ספק שהנוף אחרי הפס יפה ושונה מזה שלפני הפס (לחובבי נוף מדברי). אבל צריך לקחת בחשבון שני דברים חשובים. באזור 11 בבוקר מתחילה רוח נוראית באזור העמק. ידענו על הרוח וחשבנו שבטח זה לא יפריע כל כך, אבל הרוח הופכת את ההליכה לסבל של ממש, רוח חזקה שמעלה אבק וחול לפנים! בנוסף, החל מג'ומסום השביל נהיה עמוס באוטובוסים וג'יפים (דבר שמוסיף חול ואבק) וגם הם הופכים את ההליכה ללא נעימה. אז לסיכום, לדעתנו אם רוצים לעשות את החלק שאחרי הפס מומלץ לשקול את המסלולים הצדדיים ולא את השביל הראשי. 

לכל מי שטייל בנפאל אחרי השחרור ושאל את עצמו האם זה שפוי לחזור עם הילדים- התשובה היא כן! בפסח 2010 נסענו זוג +3 לשלושה שבועות לנפאל. טסנו דרך בנקוק ומשם לקטמנדו (לא הגיוני גיאוגרפית אבל נוח).

המסלול כלל: קטמנדו- התמקמות, כיכר דורבר, שיטוט בעיר

עמק קטמנדו - מקדש הקופים, פופושינאת, בודינאת (בדיעבר, יום ארוך ורווי מקדשים, מומלץ לפצל ליומיים).

נגרקוט - נסיעה ולינה שם, השכמה לפנות בוקר לראות תצפית של זריחה מעל האוורסט (ברוב הימים אין ראות- שווה לשקול את הנסיעה הזו).

באקטפור - יומיים. סיור עם מדריך בעיר המרתקת הזו שעצרה איפשהו במאה הקודמת, כיכר הקדרים וכל המקדשים. לילה בקטמנדו.

נסיעה לשמורת צ'יטוואן - נסיעה קצרה בקילומטרים וארוכה מאוד בשעות. בשמורה יומיים וחצי של טיולי ג'ונגל, טיול פילים, שיט בנהר והרבה טבע ובעלי חיים.

נסיעה לפוקרה - שלושה ימים בפוקרה. אתרים באיזור כגון מוזיאון מטפסי ההרים המרתק, מקדש השלום והתארגנות לטרק. יציאה לטרק של 5 ימים באנאפורנה- יצאנו עם מדריך ושני פורטרים. פרטים על הטרק בטיפ נפרד. מפוקרה טסנו חזרה לקטמנדו (תכננו לנסוע אבל אחרי שהתרשמנו ממצב הכבישים החלטנו שיותר בטוח לטוס) ועוד יום לסיום בעיר. 

לאורך כל הטיול הרגשנו תחושת בטחון רבה. יחד עם זאת, הטיול לא למפונקים או לילדים בררניים במיוחד עם אוכל. גם בסידורי הלינה היקרים יותר הזמינים בעיקר בפוקרה לעיתים אין חשמל למשך שעות רבות. החוויה התרבותית מרתקת וכן הניתוק המוחלט בזמן הטרק מכל ציוויליזציה. 

מומלץ בחום.

בהמלצת הילדים ובגילנו המתקדם (שושי 51 , שלמה 63) יצאנו לטרק "סובב אנאפורנה" ללא הכנות מיוחדות, ללא כושר מיוחד, עם בריאות טובה ( ללא בדיקות) ועם לא מעט חששות. החברים שאלו: " וגם שילמתם"? אמרו "בטח הילדים ניסו לחסל אתכם לפני שתחסלו את הירושה" וראו בכך מסע פתטי בעקבות הנעורים האבודים.

ואכן לא נמצאו הנעורים, חזרנו מבוגרים ב15 יום, אבל גילינו מספר דברים: •נופים מדהימים ומגוונים שלמרות הקשיים וההתמודדות עם האתגר משאירים חותם אדיר. •את הישראלי היפה: צעירים רבים בגיל בנינו, חלקם אחרי צבא , חלקם בחופשה מהעבודה, משפחות המטיילות יחד אבות ובנים, גילינו את הצד היפה של "מדורת השבט" הישראלית , עזרה הדדית, אכפתיות, בנפאל גילינו מחדש את "ארץ ישראל האבודה והיפיפייה והנשכחת". •את יכולתנו האישית להתגבר על קשיים בתנאי חיים פשוטים וליהנות מהנוף והשלוה. •ואת רמזי: הפורטר שלנו, נפאלי צנום בן 30 , 48 ק"ג של עור, עצמות, שרירים ובעיקר נשמה ענקית. יצאנו לטרק באמצעות חברת סוויסה המקצועית שהעמידה לרשותנו את רמזי. נפגשנו איתו בבסיסר (נקודת התחלת הטרק) מהרגע הראשון, מהחיוך הראשון מהטיפול הראשון בכל חבורת המטילים היה ברור שזכינו בפורטר מיוחד. את התרמיל ששקל כ-25 ק"ג הרים רמזי ללא תלונות (למרות שאין בחובתו לסחוב יותר מ-20 ק"ג) עם התרמיל על גבו דילג בקלילות כדי לעזור בחציית נחלים לנו ולכל מי שהתקשה. כשזקנה מקומית התקשתה לשאת את משאה היה זה רמזי שנשא עבורה שקית פירות (כ-5 ק"ג בנוסף לתרמילנו). לכל מי שטייל לידנו עזר רמזי, במציאת חדרים, בסידור מקלחת, בחיפוש רופא, בבחירת מסלול, בהחלטה על מקום לינה ועד לאן ללכת, תוך שילוב נדיר של יכולת קבלת החלטות עם נתינה אינסופית, בחיוך תמידי וללא שמץ של חנפנות. רמזי דאג שנלך בקצב אחיד, דאג לעצור בזמן, ניתב במסלולים הנכונים, התרחק ממפולות וסכנות אחרות והיה הגורם העיקרי לכך שהקפנו את ההר בקצב טוב, ללא תקלות ותרופות והיה עבורנו פורטר, מדריך וחבר. פגשנו פורטרים רבים וטובים, ללא ספק רמזי המרשים מכולם. 

באוקטובר האחרון טילנו במשך 3 שבועות בנפאל. קודם כל מומלץ בחום. מגבש ומרגש.התחלנו בקטמנדו שחוץ מהטאמל מאד מוזנחת ולא נעימה. ביקרנו בכל מיני אתרים ואטרקציות בעיר לפי המלצת אתר למטייל ומשם לקחנו רכב עם נהג לפוקרה. פוקרה זה כבר סיפור אחר. עיירה שמאד אהבנו והתחברנו, בעיקר לאגם המדהים והמרגיע. שטנו, ניסינו לדוג, טיילנו בשרנגוט היפיפיה, ונהננו מכל רגע. פנינו לסוכנות סוויסה שכל כך ממליצים עליה כדי לתכנן ראפטינג וטראקינג. הראפטינג שלקחנו בן היומיים לנהר הטאסי היה פשוט מושלם. מאטד מקצועי, מאתגר אך ממש לא מפחיד, טעים להפליא, נופים שבאמת לא רואים, חניון הלילה היה מאורגן גם הוא במקצועיות ויעילות. באמת היה מושלם מבחינתנו. 

אחרי יום נוסף ורגוע בפוקרה, יצאנו לטראק בפון-היל. הפורטר שקיבלנו מסוויסה, היה לא ראוי. הוא היה מאד צעיר. טען שהוא בן 20, לדעתנו-לא יותר מ 16.ילדותי, מעצבן וממש הפריע לנו (רצה לחזור אחרי 5 במקום 6 ימים, רצה לשנות את המסלול שתוכנן מראש, סיפר 3 פעמים ביום כמה שהוא עני והיה רוצה שנממן לו לימודים), אבל מלבד הפורטר, היה מדהים. המסלול לא היה קל ואני מוכרחה לציין שעמית בן ה-10 רץ לפנינו בקלילות ואנחנו, חסרי הכושר, דידינו מאחור. אבל עם הקושי, היה כל כך יפה ותחושה שכל עליה במדרגה ובעליה קשה שווה ומחזירה עצמה שבעתיים. יופי עוצר נשימה, לודג`ים ברמה ממש מספקת וסבירה, אנשים יפים בדרך - גם המקומיים וגם התיירים, אויר נקי, גיבוש משפחתי והמון חוויות. מומלץ בחום אם כי לאור נסיוננו, אני ממליצה לפגוש את הפורטר מראש, רובם מאד נחמדים, לעבור על המסלול ולסגור. זה מאד חשוב - כשאתם אוכלים איפה שאתם רוצים ומתי שאתם רוצים. סוויסה היו מאד נחמדים עם סגירת המסלול, אך ממש לא עיניין אותם לשמוע פידבק בסוף.

מדלהי, בטיסה, הגענו לקטמנדו. גם כאן כשנוחתים יש לקחת מונית מהשדה עצמו, כלומר לקנות כרטיס למונית לפני שיוצאים מהשדה! תבקשו להגיע לסוכנות סוויסה בקטמנדו (ברחוב הטמאל, כולם יודעים איפה זה). קחו בחשבון שיש נהגים שינסו להוריד אתכם אצל כל מיני מקומות בדרך כדי שאולי תשתכנעו לישון שם או לקנות שם דברים, פשוט תהיו סבלנים, תבקשו ממנו שוב ושוב לטמאל, תגידו שהזמנתם כבר מלון שם. אל תרדו מהמונית לפני שאתם רואים את הטמאל מולכם. איזור הטאמל רועש ויש שם הרבה מקבצי נדבות וכל מיני כאלה מציקים שינסו לשכנע אתכם לקנות כל מיני דברים - אם אתם לא רוצים אל תיצרו עימם קשר עין בכלל.

עשינו את ראש השנה בבית חב``ד בטמאל. ישנו במלון צמוד לסוכנות סוויסה (יקר יחסית אבל שווה ושקט מאוד). יש לנו רק דברים טובים לומר על החבר`ה האלה מסוויסה - הם כל כך מנומסים ומסודרים,יעזרו לכם בכל מה שתרצו, מעין מעוז של ישראל בקצה העולם, המרות כסף זולות ,הזמנות של כרטיסים לאוטובוסים טיסות טרקים אטקרקציות ועוד.

לאחר ראש השנה לקחנו אוטובוס מקומי (דרך סוויסה) לפוקרה - יוצאים בבוקר מוקדם ומגיעים בערב (תצטיידו באוכל ושתייה, למרות שניתן גם לקנות בעצירות בדרך). הדרך פשוט מדהימה! אוויר נקי, ירוק בעיניים ושקט מסביב. במידה ואתם לוקחים את האוטובוס דרך סוויסה בקטמנדו, האוטובוס יוריד אתכם מול סוכנות סוויסה בפוקרה (כן, גם שם יש סוויסה). הצוות שם מעולה, אנשים טובים, עוזרים בכל דבר ומאוד מנומסים.

פוקרה היא עיירה מדהימה, שקטה ונעימה -אין אנשים מציקים ברחובות כמו קטמנדו, מסעדות מעולות (בפוקרה יש את האוכל הכי טעים שאכלנו בטיול) החל ממסעדת מאמה מיה האיטלקית (מול סוויסה) ועד פאנג`בי (מסעדה הודית), Lemon tree, ועוד מסעדה מעולה מול פאנג`בי ששכחנו את שמה.

בפוקרה עדיף לקנות את כל הציוד לטרקים שתרצו (יותר זול מקטמנדו)/ פליזים, חולצות, נעלי הליכה, פנסים, כלור למים, שקי שינה וכולי (אגב - ניתן להשכיר את כל הציוד בזול בחנות הצמודה לסוויסה). דרך סוויסה הזמנו את הרפטינג שלהם (מומלץ מאוד, מדריכים מקצועיים חבר`מנים, אחראים ומנוסים, הרפטינג בטוח ומאוד מהנה). ידאגו לכם ברפטינג לאוכל לינה באוהלים ולכל מה שתרצו - 3 ימים מדהימים! הזמנו דרך סוויסה גם מצנחי רחיפה (דרך חברה צרפתית שעושה זאת עם מדריכים צרפתיים בפוקרה). וכמובן גולת הכותרת- טרק הארוונד אנאפורנה! לקחנו 2 פורטרים מקסימים דרך סוויסה (בישנו וקרישנה) - תבקשו אותם, אנו ממליצים גם על יאם - פורטר מקסים ואדם טוב.