הטיול הזה התחיל מנסיעת עבודה של קבוצה של 5 חברים ללוס אנג'לס. החלטנו שאנחנו רוצים להוסיף כמה ימי טיול לנסיעה וחשבנו על אפשרויות. רובנו היינו כבר בלוס אנג'לס יותר מפעם אחת כך שלא חיפשנו לבקר באתרים בתוך העיר. רצינו לצאת מהעיר ולראות קצת טבע.
עלו כל מיני אפשרויות – פאלם ספרינגס, עמק המוות, עץ יהושוע, ההרים של סן ברנרדינו. אבל לבסוף הוחלט שיותר מתאים לנו לצאת ולראות נוף ירוק ולא מדברי, ולכן הוחלט לנסוע לטייל לשמורת הסקויה ל3 ימים. ביום טיול נוסף הוחלט לצאת לשייט אל האי סנטה קטלינה.
יום 1
נחתנו מוקדם בבוקר בטיסת אל על הישירה ללוס אנג'לס בשדה התעופה LAX. הזמנו מראש רכב דרך אופרן – מיניואן בחברת אלאמו. בשדה התעופה LAX כל חברות ההשכרה נמצאות במיקומים מעט רחוקים מהטרמינל ויש לקחת הסעה (שאטל) מהטרמינל אל משרד ההשכרה. במגרש החניה של אלאמו עומדים רכבי מיניואן רבים ואנחנו בוחרים את זה שהכי התאים לנו (דודג' קרואן). הרכב בתצורה של 2+2+3 כאשר אנחנו מקפלים 2 מושבים בשורה השלישית לטובת מקום למזוודות וציוד. בגלל שאנחנו 5 עם 5 מזוודות יוצא למעשה שאחד הנוסעים יושב לבד מאחור, וקצת מרגיש בודד... לכן אנחנו מחליטים שמידי פעם נתחלף במקומות…
אזהרה: למי שלא מורגל בנסיעות תכופות לארה”ב, סימני היעפת, או ג'ט לג, יכו חזק מאוד ברגע לא צפוי במשך היום. לכן, ההמלצה היא להימנע ככל האפשר מנהיגה ארוכה ביום ההגעה לארה”ב. בחברה אצלנו מורגלים בטיסות מרובות ולכן הרשנו לעצמנו את הנהיגה הארוכה.
הכנו מראש את כל המפות של קליפורניה בתוכנות ניווט אופליין כך שאנחנו מסודרים מבחינת ניווט. מכוונים את הניווט לכיוון העיירה Lemon Cove, CA ויוצאים לדרך. אורך הנסיעה כ 3 שעות וחצי ואנחנו עורכים הפסקה באמצע לטובת ארוחה (בוקר?) וקניות קלות בסופר של מים, פירות ונשנושים. בהתחלה הדרך עירונית ואחר כך ביציאה מלוס אנג'לס אפילו מעט מעניינת, למשל באיזור של אגם פירמיד. אבל כאשר יורדים מההר לעבר העמק, החל מ Grapevine הדרך נהיית די משעממת. אזור חקלאי ברובו, קצת נידח.
המקום הראשון שבו הנוף מתחיל להיות מעניין הוא באזור אגם Kaweah. שם עשינו הפסקה קלה לפיקניק. גם בעיירה Three Rivers אפשר לעצור להתרעננות.
נהר ה Kaweah זורם לאורך הכביש ומידי פעם רואים את הנהר וגם איזה מפל מזדמן. לאחר נסיעה לא ארוכה מגיעים לכניסה לשמורה. נכנסנו אל מרכז המבקרים הנקרא Foothills Visitor Center כדי לקבל עידכונים על מצב השבילים בפארק.
בדרך רואים את הסלע המפורסם Moro Rock. הכביש מתחיל בעליה מאוד רצינית עם פיתולים משמעותיים. יש הרבה עבודות תחזוקה לכביש בעונת האביב אחרי השלגים של החורף וגם בכמה נקודות סוגרים נתיב אחד לתחזוקה כך שאנחנו נעצרים מידי פעם.
אפשר גם לקפוץ לראות את Tunnel Log – מין עץ שנפל על הכביש וקדחו בעץ מין מנהרה למכוניות. היות ואנחנו כבר עייפים אנחנו מדלגים על האתרים הנוספים בדרך ונוסעים ישירות אל הלודג' שלנו – מונטצ'יטו סקויה (Montecito Sequoia Lodge).
אחרי קבלת החדרים היו לנו עוד כמה שעות אור. ללודג' יש אגם פרטי ויש במקום סירות לשימוש חופשי של האורחים (ראו תמונה למעלה). אחרי התרעננות בחדרים הגענו לחדר האוכל של הלודג'. הלודג' הוא מקום של מטיילים, האווירה שם חמה ולבבית גם עם עובדי המקום וגם עם שאר האורחים. מחיר הלודג' כולל בתוכו מלבד הלינה גם כלכלה מלאה. ארוחת ערב ובוקר בסגנון בופה וארוחת צהריים ארוזה שלוקחים בבוקר לטיול.
יום 2
קמים מוקדם בגלל (או בזכות) הג'ט לג ויוצאים לטייל מסביב לאגם הנפלא. המקום כל כך יפה, האגם חלק וההשתקפות של העצים במים נותנת לנו הזדמנות טובה לצילומים.
אנחנו יוצאים אל הנקודה הראשונה להיום – חורשת Grant שבה נמצא העץ המפורסם: The General Grant Tree. מגרש החניה נמצא קרוב מאוד ואפשר לערוך סיבוב קצר בחורשה. מדובר בחורשה של עצי סקויה – העצים המפורסמים שעל שמם נקראה השמורה. עצי סקויה הם לא העצים הגבוהים ביותר שישנם – עצי הרדווד, מאותה משפחה, גבוהים יותר. מי שרוצה לראות עצי רדווד יכול לנסוע לשמורה שנקראת Big Basin ליד סן פרנסיסקו, או לחורשה שנקראת Muir Wood גם ליד סן פרנסיסקו. אני יכול לגלות בסוד שגם בתוך העיר סן פרנסיסקו יש כמה רדווד, אבל הרבה יותר מרשים לראות אותם כקבוצה.
אבל בשמורת הסקויה רואים – סקויה. מה שמאפיין את העצים האלה זה המסה שלהם. הגזע שלהם הוא עצום – גם 10 אנשים יתקשו להקיף את העץ תוך אחיזת ידיים. העץ גם לא נמוך כלל וכלל. פרט טריוויה מעניין הוא שהעץ הוא הגוף החי בעל המסה הגדולה ביותר על פני כדור הארץ. עצי סקויה חיים אלפי שנים! העצים יכולים לשרוד שריפות אימתניות. למעשה, שריפות יער זה מה שעוזר למין סקויה, כי העצים לא נפגעים, ואילו האש מפנה מקום לשתילים חדשים של עצי סקויה.
העץ The General Grant Tree הוא העץ השני בגודלו בעולם! (העץ הכי גדול בעולם נמצא גם בשמורת הסקויה, נגיע אליו בהמשך).
גם הסנאי הנחמד הזה קיבל את פנינו בחורשה.
מהחורשה אנחנו ממשיכים עם כביש 180 צפונה לכיוון קניון קינגס. מבחינה טכנית קניון קינגס היא שמורה נפרדת משמורת סקויה, אבל מפני שהשמורות צמודות וגם הגישה לקניון קינגס היא דרך שמורת הסקויה, השמורות מכונות גם שמורת סקויה/קניון קינגס.
הכביש מתחיל לרדת תוך כדי פיתולים. יש בדרך מספר רב של נקודות תצפית יפות.
עוצרים בדרך לטייל במפלים וגם בחורשה יפה ליד הנהר, ואוכלים שם את ארוחת הצהריים שקיבלנו בלודג'. לבסוף מגיעים אל Boyden Cavern. מדובר במערת נטיפים נחמדה (כניסה בתשלום). הכביש של קניון קינגס מסתיים בלולאה בנקודה שנקראת, איך לא, Roads End.
בדרך חזרה אנחנו עוברים דרך אגם Hume – אתר שבו קמפינגים רבים. מוצאים כמה דייגים ולומדים מהם איך דגים באגם כזה וגם כמה הם אוהבים את ישראל. מגיעים אל הלודג' עייפים מאוד, קצת בגלל הג'ט לג וקצת בגלל היום המפרך. מסיימים את היום בארוחת בופה נהדרת, ונשארים בלובי הנחמד של הלודג' למשחק קלפים ארוך לתוך הלילה.
יום 3
נפרדים מהלודג' שמאוד אהבנו אחרי ארוחת בוקר נהדרת בבופה ולוקחים איתנו גם ארוחת צהריים ארוזה. יוצאים ונוסעים דרומה לאורך כביש הגנרלים תוך עצירות בנקודות שונות לסיורים קצרים ותצפיות.
מגיעים אל מרכז המבקרים Lodgepole Visitor Center ומוצאים חניה ליד נקודה שנקראת Tokopah Trailhead. בחרנו את הטיול במסלול הזה בזכות זה שהנוף יפה וההליכה לא קשה. הטיול לא מעגלי, ואורכו כ 2-3 שעות. בקצה המסלול מגיעים למפלי Tokopah ואחרי מנוחה וגם התרשמות מהטבע הפראי חוזרים אל הרכב.
ממשיכים דרומה מרחק קצר ומגיעים אל חורשה שבה נמצא העץ “הגנרל שרמן” – העץ הגדול ביותר בעולם! כמובן שבמקום מטיילים רבים, מגרש החניה הצמוד אל העץ מלא ואנחנו נאלצים לחנות במגרש חניה מרוחק יותר (בנקודה General Sherman Trailhead). לא נורא, השביל עובר בתוך היער.
בתכנון היה לעשות כאן גם את השביל אל סלע מורו אבל בעקבות השעה המאוחרת מחליטים לוותר ולצאת בחזרה לכיוון לוס אנג'לס שם היה לנו מלון מוזמן לערב.
יום 4
את היום הזה תכננו להקדיש לאי סנטה קטלינה. האי סנטה קטלינה שוכן באוקיינוס השקט לא רחוק מחופי לוס אנג'לס. יש כמה דרכים להגיע אל האי – אנחנו בחרנו באפשרות הזולה יותר, מעבורת של חברת “קטלינה אקספרס”. אורך השייט לאי קצת פחות משעה. השייט לאי יוצא מכמה נקודות בלוס אנג'לס, אנחנו בחרנו לצאת מנמל לונג ביץ' שהיה הכי קרוב אל המלון שלנו (קישור למסלול השייט). את הכרטיסים למעבורת הזמנו מראש דרך האתר של החברה.
יוצאים בבוקר לכיוון הנמל (בגוגל: “Catalina Express”) ומחנים את הרכב בחניון הצמוד (עלות: 15$ לכל היום). המעבורת יוצאת בזמן, וכאשר יוצאים אל הים הפתוח נהיה יותר קר, אז כדאי להתלבש בהתאם. לייד המעבורת חולפת להקה של דולפיני בר – חוויה יפה לצפיה.
המעבורת מגיעה אל אבאלון – “עיר הבירה של האי”. מדובר בעיירה מקסימה, כל כך שונה באופי ובקצב מהעיר לוס אנג'לס שרק כרגע עזבנו. קצת הזכיר לי עיירה יוונית / ספרדית באוקיינוס השקט…
התיכנון המקורי היה להגיע לאי כדי לצלול. לחופי האי יש אתרי צלילה שבהם יש דגים וחיות ימיות שאנחנו לא מכירים. עיקר ניסיון הצלילה שלנו הוא מהים התיכון והים האדום, כך שכאן הייתה הזדמנות לחוות סביבה ימית שונה. לצערנו מזג האויר לא שיתף פעולה והיה סגרירי וקריר, תנאים שלא מאפשרים צלילה. בטח לא צלילה למטרות בילוי 
.
החלטנו שלמרות שלא צוללים, את הסביבה הימית אנחנו רוצים לראות. באי פועלות מספר “צוללות” שבהן מבקרים יכולים להגיע אל השמורות הימיות ולראות את הדגים והצמחיה. אלו לא ממש צוללות אלא סירות שעיקר הגוף שלהן שקוע מתחת למים – מאוד דומה לצוללת ז'ול ורן המוכרת מהמצפה התת ימי באילת. יצאנו לשייט (או שמא צריך להגיד צלילה?) ומאוד נהננו.
מגוון הפעילויות על האי רב מאוד. יש טיולי ג'יפים אל הנקודות המרוחקות יותר של האי. אפשר לשכור קיאקים ויש גם חופים יפים מאוד במרחק הליכה לא רב מהמרכז. באי יש גם אטרקציה של שרשרת של אומגות. אנחנו הסתפקנו בסיור רגלי באי, סיירנו בעיירה אבאלון ובגבעות הסמוכות לה ונהננו מאוד מהנופים של האי.
לסיום הביקור ירדנו אל הנמל ובחרנו במסעדת מאכלי ים שקיבלה הרבה המלצות, אכלנו ונהננו ואחרי הצהריים כבר יצאנו במעבורת חזרה אל היבשת.
כולנו הסכמנו שבהזדמנות נחזור לכאן – אבל בפעם הבאה נישאר לישון כמה לילות על האי, שהוא ממש גן עדן.
קישורים נוספים
