בקיץ 2017 יצאנו לחופשה נהדרת במערב התיכון של גרמניה, אל אזורים שפחות מוכרים למטיילים ישראלים. ואכן במשך השבועיים האלה לא פגשנו אף מטייל ישראלי נוסף…
זה טיול אל גרמניה הכפרית, היפה, משובצת טבע, עיירות קסומות, טירות, מרחב כפרי, המון אטרקציות לילדים וגם למבוגרים.
פרטים על הטיול
בטיול של שבועיים ביקרנו ב3 אזורים:
- אזור צפון מדינת הסן, הידוע גם כמרכז של דרך האגדות, סביב העיר קאסל (Kassel)
- אזור המוזל בין טרייר (Trier) לקובלנץ (Koblenz)
- ולבסוף אזור האייפל – מרחב של כפרי וטבע מדרום לקלן (Cologne)
המטיילים: משפחה 2+3, גילאים 13, 11, 7.
טיסות: ישירות לדיסלדורף. הוזמנו בחברת גרמניה איירליינס בתחילת נובמבר. העלות €1200 ל5 כרטיסים. חברה בשירות מלא, המחיר כולל ארוחה ושתיה, מזוודה של 25 ק”ג לכל נוסע וגם טרולי. לקראת הקיץ חברת גרמניה החליטו לשנות את שעות הטיסות של החברה (באופן קבוע וגורף) אבל לא טרחו לעדכן את הנוסעים עד הרגע האחרון.
לינה: הוזמנו 4 מקומות לינה. בכל הצימרים אפשרות לכביסה כדי להגיע עם מעט מזוודות.
- לילה ראשון במלון בשדה התעופה, עקב נחיתה בשעה מאוחרת: Maritim Hotel Duesseldorf. הוזמנו 2 חדרים עם דלת מקשרת בעלות של €85 לחדר.
- 5 לילות בצימר באזור דרך האגדות, מרווח מאוד עם 3 חדרי שינה, ליד הכפר פריצלר (Fritzlar) – עלות €90 ללילה: land-leute-fritzlar.de. המחיר כולל את כרטיס האטרקציות.
- 5 לילות בצימר באזור המוזל – הוזמן דרך בוקינג: Booking: Ferienwohnungen Grafenfelder Hof (אפשר גם להזמין ישירות: Ferienwohnungen Grafenfelder Hof)
- 3 לילות אחרונים בצימר באזור האייפל – הוזמן דרך בוקינג: Booking: Wellness Apartment Sophienhöhe (אפשר גם להזמין ישירות: www.fewo-kommern.de)
כרטיס אטרקציות: אל הצימר בדרך האגדות הגענו דרך האתר של כרטיס האטרקציות האזורי – MeineCardPlus. הצימרים שמתפרסמים באתר משתתפים בתוכנית הכרטיס ומחיר הלינה כולל כבר גם את כרטיס האטרקציות של האזור. הכרטיס מעניק כניסה חופשית למאות אטרקציות באזור לפי הפירוט כאן.
רכב: הוזמן רכב בקטגוריית FWAR (פאסאט סטיישן אוטומטי) בחברת יורופקאר דרך חברת אופרן ל 13 ימים בעלות של קצת פחות מ €600. אספנו את הרכב בבוקר למחרת הנחיתה בדיסלדורף. לאחר שהתגלו תקלות ברכב הוא הוחלף לרכב מרצדס אוטומטי גדול של 9 מושבים – שירות נהדר של יורופקאר.
פירוט המסלול
יום 0 – הטיסה
אחרי השינוי בשעות, הטיסה של חברת גרמניה אמורה הייתה לצאת ב 19:00. אמנם חברה גרמנית, אבל לא ממש עומדים בלוחות הזמנים, והטיסה יוצאת באיחור של כשעה וחצי והמתנה מעייפת בשדה. רוב הנוסעים במטוס גרמנים שחזרו מחופשה בישראל. המטוס הוא A319 די צפוף. השירות בטיסה טוב והאוכל סביר.
נוחתים באיחור רב, לקראת חצות, בדיסלדורף. השדה כבר די שומם. פקיד ההגירה המנומנם שואל אותנו להיכן אנחנו נוסעים. סיפרתי לו שנוסעים לקאסל. הוא שאל אותי בפליאה: מה פתאום לקאסל? תיירים לא נוסעים לקאסל…
מהטרמינל אנחנו מגיעים בהליכה קצרה אל מלון מריטים שם הזמנו 2 חדרים צמודים עם דלת מקשרת ללינת לילה. המלון מחובר אל הטרמינל בגשר ומאוד נוח להגיע לשם ללינה בשעה כזו. גם כאן נתקלנו בתקלות ובמלון לא הכינו מראש את פתיחת הדלת המקשרת בין החדרים.
יום 1 – נסיעה אל היעד וסיור בקאסל
קמנו בבוקר מאוחר אחרי הלילה הארוך וניגשנו אל דוכן יורופקאר לשם השכרת הרכב. קיבלנו פאסאט סטיישן אוטומטי דיזל נהדר ויצאנו לדרך לכיוון הצימר הראשון.
משום מה הגרמנים אוהבים מאוד לשפץ את הכבישים שלהם כל הזמן ובדרך נתקלים בעומסים בעקבות עבודות בכביש וגם פה ושם חסימות של כבישים.
לקראת צהריים הגענו אל הצימר ופגשנו את מריה המארחת שלנו. מריה היא סבתא חביבה ובמהלך השהות דיברנו איתה לא מעט… יש לה במתחם כמה דירות נופש ואנחנו הזמנו את הדירה הגדולה יותר. בדירה חדר שינה להורים, 2 חדרי שינה נוספים לילדים, סלון, מטבח מאובזר וחצר עם פינת ישיבה וגם מיטות חוץ. 50 מ' משם יש גן שעשועים (ציבורי). במחסן שלהם יש מכונת כביסה ומייבש לשימוש חופשי של האורחים (הציעה לנו גם להעזר באבקת הכביסה שלה). המטבח מצוייד קומפלט.
מריה הנפיקה לנו במקום את כרטיס האטרקציות של האזור. את הכרטיס מקבלים כאשר מגיעים ואפשר מייד להתחיל להשתמש בו והוא בתוקף עד סיום היום האחרון (אחרי שעוזבים).
מצויידים בכרטיס נסענו אל העיר קאסל וחנינו בחניון במרכז העיר – Tiefgarage Friedrichsplatz. האתר הראשון היה מוזיאון הטבע של העיר – Naturkundemuseum (כניסה חינם בכרטיס).המוזיאון ממש נחמד, התצוגות יפות מאוד וכוללות את התצוגות הנפוצות במוזיאוני טבע – שלדים של דינוזאורים, המחשות על חיי הטבע וההיסטוריה של האזור וכו. לצערי ההסברים היו בגרמנית בלבד. הסתובבנו במוזיאון בערך שעה, וזה היה יכול להיות גם הרבה יותר אם גם היינו מבינים את שלטי ההסבר.
מכאן יצאנו לסיבוב קצר בעיר. העיר קאסל מארחת בכל 5 שנים את פסטיבל documenta. זה פסטיבל אומנות גדול ויש המון מוזיאונים וגלריות בעיר שמשתתפים באירוע. גם במוזיאון הטבע הוקדשה קומה אחת (קומת הבסיס) למוצגים מהתערוכה. אנחנו עם ילדים ולכן לא ממש חיפשנו את התערוכות, אבל התערוכה מאוד פופולרית ומושכת לעיר מבקרים רבים.
במיוחד עניין אותנו מיצג מיוחד שקראנו עליו בYNET לפני שנסענו. מדובר במבנה דמוי הפרתנון עשוי מספרים שמייצגים את הספרים ששרפו הנאצים ב 1933 באותו המקום בדיוק. בנוסף במרכז העיר יש פסלים נוספים שנשארו מתערוכות דוקומנטה קודמות.
המשכנו לסיור במדרחוב של העיר – Obere Königsstraße. מרכז העיר מודרני לחלוטין בעקבות ההרס הרב מהמלחמה, והחנויות עמוסות במבקרים. מכאן המשכנו לסופר ולארוחה ראשונה בצימר.
יום 2 - ארמון, פארק חיות ומפגש עם אורורה ורפונזל
יום יפה, ואנחנו מתחילים את היום בבאד ארולסן – Bad Arolsen. את הרכב החננו ליד סופר REWE בעיירה והתחלנו ללכת לכיוון הארמון. בעיירה יש רחוב אחד ראשי שמוביל אל הכיכר המרכזית ואל הארמון. האווירה במקום שקטה, תיירים ומבקרים מסתובבים ברחוב הראשי, בתי הקפה והמסעדות.
בבוקר יום שבת יש בכיכר הראשית שוק איכרים – Market-Treff. קטן אבל חביב, לא שונה משווקי איכרים אחרים ברחבי אירופה. ממשיכים משם לכיוון הארמון.
הארמון בבאד ארולסן (Residenzschloss Bad Arolsen) הוא די גדול ומרשים מבחוץ. יש מגרש חניה ממש סמוך אבל אנחנו בחרנו כאמור ללכת להנאתנו דרך העיירה. במקום התקיימה חתונה ככה שהיו הרבה מבקרים בבגדים ייצוגיים.
בקומת הקרקע יש כמה חדרי תצוגה של כלי נשק וציורים עתיקים – כניסה חופשית בכרטיס, קצת קטן ומאכזב. היה לנו בתוכנית להצטרף גם לסיור מודרך בחדרי הארמון אבל היה צריך להמתין זמן רב, ובינתיים הצטברה קבוצה גדולה ואנחנו החלטנו לוותר ולהמשיך הלאה. חזרנו לרכב ונסענו ליעד העיקרי ליום הזה – פארק החיות סאבאבורג.
פארק החיות של סאבאבורג (Tierpark Sababurg) נמצא ממש סמוך לטירה באותו השם. הכניסה בחינם בכרטיס. האתר מאוד פופולרי למשפחות ומגרש החניה די גדול.
למי שלא מכיר – יש הבדל גדול בין גן חיות לבין פארק חיות. הפארק ממוקם על שטח ענק, שהוא ברובו נשאר יער טבעי, חורש, אחו, נחל זורם וכו. במקומות רבים אפשר ממש להיכנס לאזור של בעלי החיים ולהתקרב אליהם מאוד. יש דגש על חיות יותר מקומיות כמו איילים, חזירי בר, זאבים וכו, וכן ההרגשה היא הרבה יור טבע ופחות גן חיות.
ביקור בכל רחבי הפארק דורש הליכה ארוכה מאוד. אנחנו החלטנו להקל קצת על עצמנו ועלינו לסיור ברכבת תיירים (בתשלום) שמסיירת בשטחי הפארק הרחוקים. אולי זה בגלל שעת הצהריים, אבל הפארק יפה, ירוק, גדול ו… איפה החיות? גם נהג הרכבת קצת התקשה למצוא אותן, וכל הנוסעים קצת התאכזבו. במשפחה שלנו קצת צחקנו שיש בפארק כל מה שצריך פרט ל… חיות.
האזור של הזאבים היה היחיד שבו ראינו פעילות. קצת התאכזבנו מהסיור, לפחות לא הלכנו ברגל… לפארק יש גם כמה חלקים מאוד מעניינים שנמצאים די קרוב לכניסה. לדעתי, הביקור בפארק כדאי ואפילו מומלץ גם ללא החלקים הרחוקים יותר.
מייד כאשר ירדנו מהרכבת הגענו למתחם שבו התחיל מופע עופות דורסים. המופע דומה באופיו למופעים דומים במקומות יותר פופולריים כמו למשל המופע בטירן וורפן באוסטריה. המופע כאן די מרשים והציפורים מתעופפות ממש קרוב לקהל.
יש עוד כמה מתחמים שמאוד נהננו בהם, כמו המתחם של האיילים, חמורי הבר (מאוד חברותיים...), חזירי יבלות וכו. יש גם מתחם עם באפלו אמריקאי. יש גם גן משחקים מהנה לילדים.
זמן לא מועט הקשדנו גם למתחם המכונה “גן חיות לילדים” שבו יש חיות קצת יותר “של גן חיות” כמו מתחם תוכים, למורים, דביבונים, סוריקטות, קנגרו, פינגווינים וכו. ברוב המתחמים המבקרים נכנסים ממש לתוך מתחם החיות ואין שום גדר שמפרידה. פעם ראשונה שלי יוצא להיות ממש ליד פינגווינים בלי גדר שמפרידה. סה”כ היינו בפארק כמה שעות ומאוד נהננו. בהמשך נבקר גם בפארק חיות נוסף, אבל לא הרגשנו שם בכפילות – לכל אחד מהפארקים האלה יש ייחודיות, דברים שיש רק בו.
מכאן בדרך לבקר את אאורורה ורפונזל
הטירה של סאבאבורג (Dornröschenschloß Sababurg) נמצאת במרחק נסיעה של כ5 דקות מפתח פארק החיות. החניה במקום בחינם וגם הכניסה למתחם היא בחינם. הטירה משמשת היום כבית מלון ויש שם גם מסעדה. אנחנו הגענו אחרי 18:00 אבל למי שמגיע בשעות הפתיחה יש אפשרות להצטרף לסיור בטירה, בגנים ובמרתף.
הטירה מפורסמת בזכות זה שכאשר ננטשה הטירה אי שם בעבר, היא כוסתה בצמחים מטפסים וקוצניים. כאן צמחה אצל התושבים המקומיים האגדה על אאורורה הנסיכה ששקעה בתרדמה של 100 שנים, סיפור שנאסף כאן ע”י האחים גרים.
כאמור היום הטירה כבר לא נטושה אבל שמרה על אופיה ועל השיחים המטפסים. פרט לכך שהמקום יפה, הילדים ממש מוקסמים מזה שהם ממש צועדים בתוך אגדה.
מחליטים שיש עוד כוח ונוסעים למפגש עם רפונזל. המגדל של רפונזל נמצא בתוך טירה שנמצאת במרחק נסיעה קצר. הטירה (Hotel Burg Trendelburg) יושבת על גבעה במרכז הכפר טרנדלבורג. בטירה יש מגדל עגול, בולט מאוד ומרשים. מגדל זה שימש השראה לסיפר של רפונזל ולכבוד המבקרים חיברו חבל עבות שנראה כמו הצמה של רפונזל ומשתלשל מלמעלה…
גם הטירה כאן היא בית מלון ומסעדה אבל בשעה המאוחרת שהגענו המקום קצת נטוש. יש אפשרות, תמורת תשלום, לעלות למגדל עצמו, אבל אנחנו מוותרים. סה”כ המקום נחמד אבל קצת התאכזבנו – ציפינו למשהו קצת פחות נטוש.
יום 3 - קאסל: פוגשים את גרים ואת הרקולס
שוב יום יפה, ואנחנו שוב נוסעים לקאסל.
היעד הראשון להיום – העולם של גרים, או מוזיאון האחים גרים (GRIMMWELT Kassel). הכניסה למוזיאון חינם עם הכרטיס. המוזיאון נמצא במרכז העיר. ביום א החניה חופשית ברחבי העיר ואנחנו חונים קרוב למוזיאון. ליד המוזיאון יש גם פארק עירוני קטן ונחמד.
המוזיאון מוקדש להנצחת עבודתם של האחים גרים, בני המקום. זה אתר תיירותי ופופולרי, ומגיעים לכאן מבקרים רבים. כל הכיתוב במוזיאון, בשלטים ובהסברים, מופיע גם באנגלית. המוזיאון מחולק ל3 חלקים.
החלק הראשון מוקדש לעבודה הבלשנית של האחים. האחים גרים היו מלומדים אקדמאיים והקדישו מרץ רב לאיסוף ותיעוד השפה הגרמנית. הם גם יצרו את המילון המקיף הראשון של השפה (אם כי לא סיימו אותו). בתצוגה מוצג קיר עם ספרים של אגדות האחים גרים שיצאו בכל העולם בתרגום לכל מיני שפות. שמחנו למצוא שם גם ספר בעברית עם האגדה על הדייג ואשתו.
החלק השני מוקדש ליצירה בתחום האגדות. אבל – וזו הייתה הפתעה מבחינתי, התצוגה נבנתה עם המון דגש אומנותי, מהסוג הגבוה ביותר, בצורה שמאוד לא מדברת לילדים (לפחות לילדים שלי). קשה קצת להבין איך יוצרי המוזיאון הצליחו לקחת נושא עם כל כך הרבה פוטינציאל – בסך הכל אגדות העם הכי פופולריות ומפורסמות בעולם – ולייצר תצוגה כל כך לא אטרקטיבית לילדים… הילדים ניסו להנות מכל דבר שנראה כמו שמיועד לילדים. בהחלט היו כמה מקומות כאלה, כמו למשל ההזדמנות להיכנס לבית של הסבתא ולשכב במיטה שלה, אבל הרגשנו תחושת חוסר מיצוי וקצת אכזבה.
החלק השלישי מדבר על הביוגרפיה של האחים. לא אתן ספויילרים, אבל רק אציין שהעובדה שבאגדות של האחים מופיעות משפחות עם בעיות קשות קשורה כנראה לביוגרפיה שלהם…
מעל המוזיאון יש גג עם תצפית על העיר.
סיכום שלי: המוזיאון בכלל לא חובה. אם נמצאים באזור ויש זמן – אפשר להיכנס להתרשמות. אני חושב שלנו הייתה בעיה כי באנו עם המון ציפיות. אם באים מראש עם פחות ציפיות אולי אפשר יותר להנות שם.
מכאן יצאנו אל הארוע המרכזי של היום – מופע המים בפארק הגבעה וילהלמסהוה (Wasserspiele im Bergpark Wilhelmshöhe).
בעיר קאסל יש מספר פארקים עירוניים. פארק Staatspark Karlsaue הוא הפארק הגדול שקרוב למרכז העיר. אבל האטרקציה המרכזית של העיר נמצאת דווקא בפארק הענקי Bergpark Wilhelmshöhe שממקום על גבעה סמוך לעיר. ממרכז העיר יוצאת שדרה רחבה וארוכה שמובילה לפארק (Wilhelmshöher Allee) ומכל מקום בשדירה אפשר לראות בבירור את הגבעה והפסל בראשה.
בראש הגבעה עומד מבנה אוקטגון גדול ובראשו פסל הרקולס (Herkules), כניסה בחינם עם הכרטיס. משם יש שרשרת של מזרקות בגובה רב עד בסיס המזרקות שם נמצאות מערות נפטון (Neptungrotte). האטרקציה המרכזית של הפארק אלו שעשועי המים. בפארק יש מיכלי מים גדולים ובעונה בימים א' ו ד' בשעה 14:30 בדיוק גרמני נפתח המופע ומים רבים זורמים במורד ההר. משחררים בבת אחת כמות אדירה של מים שזורמים דרך כל האטרקציות בפארק – המזרקות והפסלים מתעוררים לחיים והמחזה מרשים.
הזרימה מתחילה ממש למרגלות האוקטגון, ממשיכה לאורך המפלונים עד מערת גרוטו, משם ממשיכה לאטרקציות יותר “טבעיות” בפארק – מפלי שטיינהופר (Steinhöfer Wasserfall), גשר השטן (Teufelsbrücke) ומערת פלוטו (Plutogrotte), האקוואדוקט (Aquädukt Bergpark Wilhelmshöhe) וסיום במזרקה הענקית באגם ליד הארמון (Große Fontäne). כאשר המים זורמים בכמות כל כך גדולה נוצרים אפקטים מאוד מרשימים כמו כל מיני סוגי מפלים, מפלונים, מזרקות, אפקטים קוליים מעניינים וכו.
חשוב מאוד לציין – המופע מאוד מאוד מרשים. אבל גם מאוד מאוד מתוייר. זה היה אולי האתר היחיד בטיול שלנו שממש הרגשנו כמו באתרים הכי מתויירים באירופה. צפיפות של קהל וקבוצות מודרכות עם מדריכים שמחזיקים מטריות. בנוסף כל הפארק עובר בימים אלו שיפוץ די רציני. הצד הצפוני סגור, מה שגורם לעומס כפול בצד הדרומי, חלק ממבנה האוקטגון מכוסה, ויש מנופים מסביב. למרות זאת – לא לוותר!
אנחנו החלטנו מראש שכמשפחה עם ילדים לא נרצה לרוץ עם כל ההמונים ולכן ויתרנו מראש על הגעה לכל התחנות במסלול בזמן הזרימה של המים. אחרי שהתחיל המופע חיכינו מעט עד שההמונים יתקדמו וטיילנו לנו קצת יותר בנחת (לא לבדנו כמובן, אבל ללא חשש שילך ילד לאיבוד).
בגלל המבנה של הפארק, שבנוי על צלע ההר, בחרנו להתחיל בנקודה הגבוהה (הרקולס) ומשם לרדת למטה. ממליץ מאוד לא להגיע עם רכב לחניון העליון! החניון היה מלא עד אפס מקום, והיה תור ארוך מאוד של ממתינים למקום פנוי. בימי א החניה ברחבי העיר היא חינם (במקומות המותרים) והנסיעה בתחבורה הציבורית היא בחינם עם הכרטיס. לאורך השדירה יש קווי טראם רבים מאוד שמובילים לפארק. ובדיעבד אני יכול להמליץ שאם מגיעים ביום א ומחנים את הרכב במרכז העיר – אין צורך לנסוע לפארק ברכב, אלא אפשר להגיע לשם באמצעות הטראם.
הנה מה שאנחנו עשינו:
- החננו את הרכב בחניון צמוד לתחנת טראם Druseltal (במפה כאן אפשר לראות את החניון משמאל לתחנה).
- מעבר לכביש יש תחנת אוטובוס קו 23 לכיוון הרקולס. נסיעה בחינם עם הכרטיס. מסלול הנסיעה.
- הסיור שלנו התחיל בהרקולס, עבר במזרקות, נפטון, המפל, הגשר, האקוואדוקט ולארמון. מכאן הלכנו ברגל עד תחנת המוצא של קו 23. מסלול ההליכה. על טירת האריה ויתרנו.
- עלינו שוב על קו 23 שלקח אותנו עד הרכב שלנו במסלול הזה. שימו לב – אוטובוס אחרון (יום א) בשעה 18:00!!!
כאמור התחלנו מראש ההר (הרקולס) והמתנו מעט עד שכל ההמונים, בעיקר הקבוצות המאורגנות, ימשיכו בדרכם וירדנו לכיוון מערות נפטון. המסלול די מובנה - אחרי מערות נפטון (שבזמן הטיול היו סגורות לשיפוץ) ממשיכים אל מפלי שטיינהופר ואל גשר השטן. בכל מקום כזה כמובן עצירה ארוכה לצורך צילום.
המפלים (בזמן ההפעלה) שוצפים במים ויפים מאוד!
אל גשר השטן הגענו כבר בשלהי הזרימה. עדיין המקום מטריף!
אל האקוואדוקט הגענו כבר אחרי שנגמרה ההפעלה, לצערנו.
הדרך מהרקולס ועד מרגלות המפלים (מערות נפטון) היא במדרגות. מכאן השביל שמוליך למפלים, לגשר ולמטה דרך האקוואדוקט עד הארמון הוא שביל סלול ורחב בתוך היער.
מתוך האילוצים נאלצנו לוותר על טיר האריה (Löwenburg) שנראית מדהים בתמונות ועל עוד אתרים אחרים בפארק. גם למוזיאונים בארמון בתחתית הגבעה (Museum Hessen Kassel), כולם חינם בכרטיס, לא נכנסנו.
מתחתית הפארק הלכנו אל תחנת האוטובוס שהחזיר אותנו אל הרכב שלנו.
מכיוון שעוד היה מוקדם יחסית והיה לנו עוד כח – נסענו מכאן למתחם המיני גולף (GolfPark Gudensberg), הפעילות חינם בכרטיס. בימי חול המקום פתוח עד 9 בערב, בימי ראשון עד 8. הגענו לקראת סוף היום, ונותרו לנו שעה וחצי למשחק. המקום היה די ריק והיה ממש כיף לשחק שם כל המשפחה.
התחזיות ליום הבא לא מעודדות ולכן נערכים ליום גשום במיוחד…
יום 4 - שלגיה, חוויה הפוכה ומפגשים בצמרת
הבוקר התחיל גשום, אפילו מאוד. לכן מנצלים את הבוקר לסידורים.
תחנה ראשונה – איסוף של הקניות שעשינו באמאזון. לשמחתי אמאזון התקדמו גם בגרמניה ויש להם שפע של תחנות איסוף (Amazon Locker). אפילו בעיירה פריצלר (Fritzlar) הקטנה יש יותר מ8 אפשרויות של נקודות איסוף חבילות… אספנו את החבילות והמשכנו למרכז העיירה במטרה להשיג סים גרמני עובד. הסתבר שזו משימה בכלל לא קלה… עקב דרישות החוק לזיהוי של הרוכש באמצעות דרכון בסניף הדואר, שבכלל לא שמעו על ההסדר החדש… מקווה שבעתיד הנושא יסתדר.
פריצלר, העיירה שלידה אנחנו לנים, יפה מאוד. לדעתי, מצדיק ביקור בפני עצמו, גם אם לא לנים שם. העיירה מוקפת חומה עתיקה וכדי להיכנס לכיכר הראשית יש לחנות מחוץ לחומות ולהיכנס ברגל. מצרף כאן כמה תמונות מכיכר העיר.
מכאן יצאנו אל טירת פרידריכשטיין (Schloß Friedrichstein), מאוד קרוב לפריצלר. הטירה ידועה בזכות נסיכה שהתגוררה בטירה לפני הרבה שנים ומתה בעקבות אכילת תפוח מורעל. מכאן אספו האחים גרים את האגדה על שלגיה… הגענו לעיירה המנומנמת ומצאנו את הטירה בקצה העיירה. מגרש החניה הגדול קצת ריק… כאן חשדנו. עלינו לטירה – הכל היה סגור ואף אחד לא בסביבה. בדיקה נוספת ברשומות ומצאתי את הטעות – בימי ב הטירה סגורה למבקרים. לא יכול לדעת מה הפסדנו… אגב, בימים שהטירה כן פתוחה, הכניסה לטירה בחינם עם הכרטיס.
הגשם לא מפסיק ואנחנו בדרכנו אל אגם האדרזי.
אגם האדרזי (Edersee) הוא אתר נופש פופולרי מאוד בגרמניה, ויש מסביבו שפע של אתרים, פעילויות ואטרקציות. אפשר לבלות רק באזור הזה 3-4 ימים בכיף. מקום הלינה שלנו ממוקם קרוב מאוד לאגם – פחות מחצי שעה נסיעה.
מכיוון שגשום מאוד אנחנו מגיעים אל הבית ההפוך (Das Tolle Haus Am Edersee). מי שטייל כבר באירופה, אולי נתקל כבר במתקן דומה – למשל בטירול באוסטריה. זה סוג אטרקציה די פופולרי, שבו יש בית שבנוי הפוך, וזו הזדמנות לצלם תמונות שנראות משעשעות כאשר הופכים את התמונה אח”כ. לנו זו פעם ראשונה במקום כזה ולכן לוקח קצת זמן ללמוד את טכניקת הצילום המיוחדת. בנוסף – מכיוון שגשום, מגיעים למקום הרבה יותר מבקרים מהרגיל (כולם הרי בורחים מהגשם), כך שהההתנהלות במקום הקטן יותר איטית.
סה”כ לדעתי חוויה מהנה מאוד, אבל פחות מומלץ כאשר צפוף. ממש צמוד באותו מקום נמצאים גם אופני הרכבת, אבל לשם נגיע בהמשך…
מסיימים את הביקור בבית ההפוך, ומזג האוויר משתפר. אמנם עדיין קריר אבל הגשם הכבד הופך לטיפטוף. מחליטים לנצל את ההזדמנות ונוסעים אל שביל צמרות העצים (Baumkronenweg am Edersee).
בחניה של האתר יש מעט מאוד רכבים… תענוג לבקר במקומות כאלה בלי המולה. הכניסה למקום בחינם עם הכרטיס. ממגרש החניה והקופות יש צורך ללכת בשבילים ביער עד התחלת מסלול הצמרות. אורך הדרך כ 700 – 900 מטרים, תלוי באיזה מסלול בוחרים, אפשר כמובן לחזור בדרך אחרת. לאורך השבילים יש תחנות הפעלה משעשעות לילדים.
כאשר מגיעים אל תחילת שביל הצמרות יש להעביר את הכרטיסים במכשיר אוטומטי כדי להיכנס.
השביל מטפס עד לגובה של כ30 מטרים מעל הקרקע וזו הזדמנות מעולה להרגיש כמו בעלי החיים שמתגוררים בגובה כזה. מקום חווייתי ומהנה.
מקצה המסלול נשקף גם נוף יפה של אגם האדרזי עם טירת וולדק (Schloss Waldeck).
מסיימים את הביקור בשביל הצמרות ורואים שיש עדיין זמן. ממש בסמוך נמצא פארק החיות של האדרזי (WildtierPark Edersee) ומחליטים להגיע לשם למרות שכבר היינו בפארק חיות בטיול (סאבאבורג) ולמרות שלא נשאר הרבה זמן עד הסגירה. כמה שמחנו בדיעבד!
תוך כמה דקות אנחנו בכניסה לפארק. גם כאן הכניסה בחינם עם הכרטיס. העובדים במקום, שלרוב לא דוברים אנגלית רהוטה, יודעים להסביר רק דבר אחד באנגלית ברורה – יש לנו פחות משעה לביקור. לדעתי ביקור מלא ומרווח יותר יקח לפחות שעתיים – שלוש, אבל גם הביקור שלנו של שעה היה מהנה מאוד.
להבדיל מהפארק בסאבאבורג, כאן המקום יותר קומקטי ואפשר לכסות את כולו בהליכה. היער כאן יותר עבות ומרגיש יותר “טבעי” ו”אמיתי”, ממש ללכת בתוך היער ולראות חיות. כמובן שהמקום הכי מהנה זה האזור של האיילים, שבו נכנסים ממש אל האחו שלהם ועומדים קרוב מאוד אליהם.
גם מכאן יש תצפית על אגם האדרזי – תצפית יותר מוצלחת, שכוללת גם את הסכר היפה (Edertalsperre).
אמנם קצת במאמץ, הצלחנו להשלים את הביקור בפארק ולצאת בזמן (שעת הסגירה: 18:00) אבל היה עוד כוח אז נשארנו לבלות בגן השעשועים היפה שנמצא ממש מחוץ לשער במקום.
התחזיות למחר לא מעודדות ולכן בערב שלפנו את תוכניות המגירה שלנו ליום גשום...
יום 5 - גשם, מטפסים על הקירות וביקור ממש מוזר
קמים לבוקר גשום במיוחד. גם התחזית לא מעודדת – יהיה גשום כל היום, בכמויות משמעותיות.
לאחר תקלות חוזרות ברכב, ניצלנו את הבוקר הגשום כדי לבקר בתחנה של יורופקאר בקאסל ולהחליף את הרכב התקול שלנו (פאסאט סטיישן) בוואן מרצדס ענקי עם 9 מושבים ועוד תא מטען ענק (שירות מעולה של יורופקאר). השעה כבר 12, מצב הרוח לא משהו, ומחליטים לשלוף את תוכנית המגירה ליום גשום.
העיירה וילינגן (Willingen) היא יעד נופש מאוד פופולרי – בעיקר בחורף לסקי, אבל גם בקיץ יש שם הרבה מאוד אטרקציות. יש שם גם ריכוז יפה מאוד של אטרקציות חינם בכרטיס. בתיכנון המקורי ויתרנו על הגעה לעיירה בגלל המרחק (מעל שעה נסיעה) אבל בגלל שיש שם גם כמה מקומות מעניינים שמתאימים לגשם, החלטנו לנסוע. ממילא בלתי אפשרי לבקר בכל האתרים באזור קאסל ובכל טיול הרי יש ויתורים.
נסיעה של שעה הפכה לשעה וחצי בגלל עבודות בכביש בכל מקום, ולבסוף הגענו אל האתר הראשון – ניפוח כדורי זכוכית (Glasmanufaktur Willingen). בדרך עברנו ברחוב הראשי של העיירה – למרות הגשם, קל לראות שהמקום מקסים, מזכיר מאוד במראה את עיירות הסקי של אוסטריה. גם על ההרים מסביב יש מעליות סקי ומדרונות החלקה.
במקום שהגענו אליו יש חנות גדולה למכירה של מוצרי זכוכית. בתור הורה יכול לספר לכם שזה הסיוט הכי גדול בטיול על ילדים, וצריך להשגיח עליהם כל הזמן. ליד החנות ניצבת האטרקציה המרכזית – אומני זכוכית מעצבים כדורי זכוכית מרהיבים, תוך כדי שיתוף הילד בתהליך בחירת הצבעים וניפוח הזכוכית. הכרטיס שלנו מקנה כניסה חינם למתחם עצמו אבל ניפוח זכוכית הוא בתשלום של €20. את הכדור אפשר לקבל רק למחרת (אחרי תהליך קירור קפדני) ולכן החלטנו לוותר על היצירה עצמה.
התהליך די חוזר על עצמו ולכן אחרי כמה תמונות הבנו את הרעיון ועברנו את האתר הבא – במרחק של 10 צעדים משם.
לנו כמשפחה עוד לא יצא לבקר במתחם של קיר טיפוס, וכאן הייתה לנו הזדמנות. בוילינגן יש מתחם די גדול של קירות טיפוס (Kletterhalle Willingen), הכניסה בחינם עם הכרטיס. הטיפוס ניתן רק עם נעלי טיפוס מיוחדות – ועל זה צריך לשלם €3 לכל מטפס (זה לא כלול בכרטיס).
בגלל שזו פעם ראשונה שלנו, הצמידו לנו מדריך ממש נחמד וסבלני, דובר אנגלית מצויינת (גם בעלי המקום דיבר אנגלית מעולה). הסביר בסבלנות, שילב הומור, המתין בסבלנות שנתרגם לילדים (וגם ניסה ללמוד קצת מילים בעברית...). התחלנו בקיר ברמה קלה והמדריך העביר לנו קורס בכלל לא קצר על טיפוס ובטיחות. בכלל ניכר שהם מקפידים מאוד על בטיחות, והמדריך ביצע איתנו מספר רב מאוד של תרגילים עד שהיה בטוח שהבנו את המסרים. גם לאחר מכן הוא נשאר עוד רבע שעה לצפות בנו ולהשגיע. החוויה הייתה מעולה! 2 ההורים שימשו מאבטחים והילדים טיפסו לסירוגין. אין שום צורך בידע מוקדם.
אין הגבלת זמן במקום, אבל אנחנו החלטנו לצאת לבקר בעוד יעד להיום – המוזיאון המוזר.
המוזיאון המוזר (Curioseum) – אחת ההפתעות הטובות של הטיול. מתאים כמובן מאוד לגשם אבל שווה ביקור גם אם לא גשום. כניסה חינם עם הכרטיס.
קשה קצת להגדיר מוזיאון כזה. יש שם כמה אוספים די גדולים של כל מיני דברים שפשוט כנראה לא מתאימים לשום מוזיאון אחר, ביחד עם כל מיני מוצגים מכל מיני סוגים, בלי הרבה קשר. נראה לי שההשוואה היחידה היא למוזיאונים של ריפלי.
המקום רק נראה קטן אבל מפתיע בעושר שלו. גם אם עוברים במהירות זה לוקח לפחות שעה. ביקור נינוח יקח לפחות שעה וחצי עד שעתיים.
אפשר למצוא שם אוסף מכוניות עתיקות, טרקטורים, אופניים, מצלמות, אביזרי קיטש, פסלים וכו וכו
אולי אפשר להתרשם מהתמונות מהמגוון של המוצרים. הילדים היו בהיי, הצטלמו בכל פינה ושאלו המון שאלות…
נציגת המוזיאון הייתה קצת פחות חביבה, והיות והיינו שם די לבד, הזדרזה לפנות אותנו כבר 5 דקות לפני הסגירה (18:00) כדי שתוכל ללכת הביתה בזמן.
המלצה חמה, בעיקר למי שאהב את ריפלי!
יום 6 - אטרקציות משעשעות ומפגש עם שלגיה והגמדים
אחרי יום שלם של גשם רצוף במשך כל היום השתנה מזג האויר לטובתנו. אמנם את השמש לא זכינו לראות, אבל בשלב הזה מקבלים בברכה גם סתם עצירה בגשמים. אנחנו מזכירים לעצמנו שאלמלא היו פה כל כך הרבה גשמים, לא היה כל כך ירוק מסביב.
נפרדים קצת בצער ממריה המארחת שלנו. היא מארחת למופת, הסיפורים שלה מעניינים וגם התרגלנו כבר לדירה. אבל רוצים להספיק לנצל את מזג האוויר ויוצאים לדרכנו מהר מהרגיל.
תחנה ראשונה – אופני רכבת (Eder Draisine). היציאה למסלול ממש מאותה נקודה של הבית ההפוך וגם קונים כרטיסים באותה הקופה – כבר היינו ממש כאן לפני יומיים אבל אז היה גשום מאוד ואופני הרכבת לא עבדו. בשביל המשפחה שלנו זה מפגש ראשון עם אטרקציה כזו. יש פסי רכבת ועליהם מונחת קרונית. על הקרונית יש 2 עמדות לדיווש (ממש כמו אופניים) וספסל אחורי נוסף לנוסעים. באופן עקרוני הקרונית מתאימה ל4 (2 מדוושים ו2 יושבים) אבל יש מקום גם למשפחה של 5 על קרונית אחת. החננו את הרכב שוב ליד הבית ההפוך, קנינו כרטיס ב €12 והגדולים שלנו ממהרים להתנדב להיות אלו שמדוושים ואנחנו ההורים ביחד עם הקטנה מתיישבים על הספסל.
בניגוד למקומות אחרים באירופה שם יש טיולים כאלה שאורכים גם יום שלם ועולים הון, כאן הטיול יחסית קצר. בערך 30-40 דקות. המסלול הוא על מסילה, לאורך האגם. בנקודת הקצה פוגשים שוב את המפעיל שמסובב את הקרוניות וחוזרים באותה הדרך אל נקודת ההתחלה. יש להם 4 קרוניות שמופעלות בסבבים, כך שאם כל ה4 יצאו לדרך צריך לחכות עד שיחזרו. אנחנו יחסית נהננו מהדרך ולא רכבנו מהר, המשפחה מאחורנו היו צריכים “להמתין” עד שנתקדם. בדרך חזרה כבר דאגנו להיות אחרונים כדי שאף אחד לא “ירדוף” אחרינו.
האטרקציה ממוקמת ממש על שפת אגם יפה, ברבורים וברווזים שטים שם, ולמי שיש זמן אפשר להוסיף הליכה רגועה לאורך האגם והנוף הפסטורלי.
התכנון להיום זה לבקר את הגמדים של שלגיה – אבל הסיור הוא ב 14:00, ויש זמן לעוד אטרקציה אחת. יש באזור האדרזי המון אטרקציות ולכן נתנו לילדים את הבחירה בין האפשרויות השונות: מבוך תירס (Maislabyrinth am Edersee – חינם בכרטיס), השכרת סירה חשמלית ושייט באגם, רכבל את טירת וולדק (Waldecker Bergbahn – חינם בכרטיס) ועוד ועוד. אבל הילדים ננעלו על אטרקציה אחרת – מגלשות אלפיניות.
אפשר לחלק את המגלשות האלפיניות ל2 סוגים. הסוג ה”בטוח” שבו הקרונית נעה במסילה, והסוג הפחות בטוח, שבו הקרונית נעה על גלגלים ומחליקה באופן חופשי במגלשה, ואם לא נזהרים הקרונית עלולה לעוף מחוץ למגלשה.
המגלשות באדרזי הן מהסוג השני, הפחות בטוח (מצאתי בצפון הסן גם מגלשה “בטוחה” אבל לא היה לנו זמן לנסוע לשם). לכן אחרי מחשבה החלטנו בכל זאת ללכת למגלשות האלה, תחת הסבר לילדים ואזהרות לגבי מהירות הנסיעה.
תוך נסיעה קצרה מאוד הגענו למתחם המגלשות (Sommerrodelbahn Edersee). אגב המקום הוא סוג של לונה פארק קטן עם המון מתקנים והפעלות נוספות, מתאימות מאוד לילדים קטנים עד גיל 10 ואולי יותר. כדאי לקרוא באתר שלהם על ההפעלות השונות.
לנו היה זמן לגלישה אחת (חינם עם הכרטיס) והילדים היו בשמיים. מסתבר שאפשר גם להנות מאוד תוך שמירה על כללי הבטיחות.
בתום הגלישה מיהרנו לרכב ומכאן יצאנו כבר בדרכנו למפגש עם הגמדים ושלגיה...
יצאנו לכיוון הכפר ברגפייט (Bergfreiheit). היעד שלנו הוא מכרה ברץ – המכרה של הגמדים של שלגיה (Kupfererzbergwerk Bertsch). הסיור הראשון במכרה הוא בשעה 14:00 ואנחנו מגיעים בדיוק בזמן לסיור.
מבירור שערכתי עם המכרה מראש, כל המדריכים שלהם דוברי אנגלית וההסברים בסיור ניתנים גם בגרמנית וגם באנגלית. הסיור במכרה חינם עם הכרטיס. המכרה ממוקם ממש קרוב לכפר, למרגלות גבעה ובתוך יער יפה. אם היה לנו עוד זמן אפשר היה גם לשלב טיול קצר ביער.
בכניסה למכרה מקבלים קסדות ולמי שרוצה גם מעיל (קר בתוך המכרה, וגם ככה לא מלכלכים את הבגדים). לשמחתנו אנחנו גם לא הלא-גרמנים היחידים – היו עוד כמה תיירים זרים. המדריך נותן הסברים כלליים ואז מתחילים את הסיור. הסיור לא ארוך – כחצי שעה, אבל מרתק. הילדים מקבלים הזדמנות להיכנס למחילות צרות וגם מאוד מתעניינים בהסברים (שתירגמנו להם לעברית בזמן אמת).
במכרה הזה כרו עפרות ברזל שונות, בעיקר נחושת. העובדים היו ילדים החל מגיל 12. המחילות היו נמוכות וצרות ולכן נבחרו לעבודה מראש הילדים הקטנים יותר. תנאי האיוורור לא היו משופרים, ובעקבות העשן הרב (מהתאורה) והעבודה הקשה הילדים לא התפתחו לגובה ונשארו נמוכים. מכאן נולד הכינוי לפועלים (“גמדים”) והסמיכות של המכרה לארמון פרידריכשטיין, שם נפטרה נסיכה מאכילת תפוח מורעל, הולידה את הסיפור הידוע על שלגיה ו7 הגמדים.
לאחר הביקור במכרה חזרנו לכפר והגענו לאתר הבית של שלגיה (Schneewittchenhaus). מדובר בבית בכפר שבו הציבו תפאורה – שולחן אוכל, מיטות וכו של הגמדים, ובעלת הבית מצלמת את האורחים בפוזות שונות שקשורות לשלגיה והגמדים, למשל עם מצנפות של גמדים, כתר וכו. הכניסה חינם עם הכרטיס.
הגימיק של התמונה עם האביזרים נחמד וגם יצאו תמונות נחמדות. א-ב-ל: התקשורת עם המארחת הייתה מאוד בעייתית כי היא לא ידעה מילה באנגלית והיה קשה להבין אותה. היא ניסתה לתת לנו חומר מתורגם אבל הוא היה באיכות גרועה. שאר התצוגות בבית לא עניינו אותנו בכלל ומיהרנו לצאת משם.
הדעה שלי: אם הגעתם כבר למכרה, אפשר לעצור כאן ל10 דקות כדי להצטלם, לא מעבר לזה.
במרכז הכפר בשדה גדול (במפה כאן) עומדים פסלים של שלגיה ו7 הגמדים. זו כמובן גם הזדמנות לפוטו אופ…
כאן נפרדנו מהכפר, ומאזור דרך האגדות. כל כך נהננו! יוצאים לנסיעה ארוכה של כשעתיים וחצי אל אזור אחר בגרמניה – עמק המוזל, ואל הרפתקאות חדשות...
תוך כדי נסיעה בגשם במשך כשעתיים וחצי חצינו את נהר הריין והגענו לקראת ערב אל עמק המוזל. מקום הלינה הוזמן דרך בוקינג במקום די מבודד, כ8 דקות נסיעה מהעיירה גרולשטיין (היכן שמייצרים את מי גרולשטיינר הידועים).
הצימר ממש נהדר. מצדיק את הדירוג הגבוה מאוד שקיבל בבוקינג. בקומה התחתונה מטבח מצוייד+++ ברמה גבוהה מאוד, פינת אוכל מרווחת, סלון גדול, חדר שינה להורים וחדר אמבטיה. בקומה העליונה 2 חדרי שינה לילדים. בחוץ פינת ישיבה, מנגל, חצר גדולה עם המון מתקני משחק (נדנדות, פינג פונג וכו), חדר משחקים שמשותף עם עוד יחידת אירוח שבו יש גם חדר כושר קטן, שולחן ביליארד ועוד. זו חווה, יש גם בעלי חיים כמו חמור ועיזים שהילדים נהנו ללטף ולהאכיל. בעלי המקום נחמדים ועונים בסבלנות לכל השאלות, אבל מאוד קונקרטיים. ה WIFI עובד מעולה. מכונת הכביסה והמייבש לא נמצאים בדירה אלא בחדר אחר וצריך לבקש מבעל הבית לפתוח לנו את המקום. בזמן שבו הזמנו את המקום כמה חודשים מראש ציינו שהשימוש במכונה ובמייבש יעלו לנו כסף (€3 לשימוש) אבל בסוף השהות לא דרשו תשלום. מאוד מומלץ!
בעיירה הסמוכה, גרולשטיין (Gerolstein), יש הרבה סופרים של כל הרשתות, והיות וזו עיירה תיירותית יש גם מבחר די גדול של מסעדות ושירותי תיירות אחרים.
יום 7 - גייזר, תצפית מאכזבת ומנזר לסיום
קמים לבוקר מעט גשום. רוצים להגיע אל הגייזר באנדרנץ ובתוכנית שלנו לצאת מוקדם כדי להגיע לסיור הראשון. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד – היום הקודם היה ארוך ומעייף ואנחנו מתנהלים יותר באיטיות. בכל זאת זו חופשה.
כאשר חושבים על גייזר, מן הסתם לא חושבים על גרמניה. בכל זאת גייזר באסוציאציה שלנו באירופה זה באיסלנד, או הגייזרים של פארק הילוסטון. אז מסתבר שכיאות לאזור וולקני עם לועות של הרי געש ומגוון תופעות גיאולוגיות, יש באייפל גם גייזר אמיתי.
הגענו לעיירה אנדרנץ (Andernach) ממש על גדות הריין וקנינו כרטיסים לביקור בגייזר (Geysir Andernach). הביקור כולל כניסה למרכז המבקרים, שייט אל הגייזר וביקור בו. ההתפרצויות של הגייזר קורות במחזורים קבועים וידועים מראש ומתואמים עם שעות השייט. את הביקור במרכז ממליצים לערוך לפני השייט כדי להכיר את התופעה ולהבין אותה – אבל זה לא קריטי.
החננו את הרכב בחניון הסמוך וקנינו כרטיסים לסיור בקופת המרכז. נשארה לנו כחצי שעה עד השייט ולכן נכנסנו למוזיאון לסיור קצר של כרבע שעה. מכאן יצאנו אל המזח שנמצא על גדת הנהר ממש מול מרכז המבקרים. הספינה היא די גדולה, בעלת 3 מפלסים. 2 המפלסים התחתונים מכילים מתחם סגור שהוא גם בית קפה (לא חובה להזמין כדי לשבת בפנים) ואפשר גם לשבת בחוץ אם מזג האוויר מאפשר.
השייט אל הגייזר די קצר. אם מביטים היטב במפה אפשר לראות שהיה אפשר בכלל להגיע אל הגייזר מהיבשה, אבל הדרך היחידה שמאפשרים לגישה היא דרך השייט. עלות התענוג – €52 למשפחה של 2+3, אבל מבחינתנו זה גם חוויה של שייט.
שטים אל הגייזר ואחרי זמן לא רב הספינה עוגנת לגדות הנהר. ממקום העגינה יש הליכה קצרה של כמה דקות אל הגייזר. השייט מתוזמן היטב ובדיוק כאשר מגיעים מתחילה ההתפרצות. מאוד מרשים! סילון המים עולה גבוה ומריחים את הגופרית באוויר. כאשר סילון המים קצת נחלש אפשר גם להתקרב ולהתרשם. אחרי ההתפרצות המדריך במקום ממלא כלים במי מעיין של הגייזר ונותן לכולם לטעום. המים מינרליים (במובן המינרלי של המילה...) וזה מעניין.
בסיום חוזרים את הסירה וחוזרים בשייט אל מרכז המבקרים. השייט חושף את נופי הריין היפים. אנחנו חוזרים למוזיאון כדי להשלים את הסיור. המוזיאון, אגב, לא מדהים, אבל כולל חלק שדי עניין את הילדים (הדגמות של עקרונות בפיזיקה בדרך משעשעת לילדים). סה”כ זמן הביקור במוזיאון + שייט אורך כ3 שעות. מבחינתנו הביקור היה מהנה מאוד.
העיירה אנדרנץ שבה נמצא המרכז מעניינת לעצמה. יש במקום עדיין חומה מסביב לעיר העתיקה, מגדלים, מצודה וכו. מי שחובב קניות ימצא שם גם מגוון חנויות.
מכאן יוצאים לכיוון התצפית על קובלנץ…
בהכנות לטיול מאוד התלבטנו לגבי קובלנץ (Koblenz). מצד אחד, כל חוות הדעת היו שהעיר עצמה לא MUST. מצד שני כל מי שכתב כאן באתר התפעל מאוד מהתצפית לעבר “הנקודה הגרמנית” (Deutsches Eck) – המקום שבו נהר המוזל מתחבר עם נהר הריין.
אל המקום מוביל רכבל (Seilbahn Koblenz) מהעיר (למטה) אל המבצר (Festung Ehrenbreitstein- למעלה). החלטנו לדלג על הרכבל ולהגיע עם הרכב ישירות לפסגה. בפסגה יש שפע של גני שעשועים, חלקם ממש מושקעים, ובקצה הכביש יש מגרש חניה. מכאן אפשר להיכנס לסיור במצודה, לרדת ברכבל אל העיר או לעלות למרפסת תצפית מיוחדת. אנחנו מחליטים לקצר ולהסתפק בתצפית.
אולי זה הציפיות שנבנו לפני, אבל התצפית די מאכזבת אותנו. הילדים לא מתלהבים מהעובדה ש2 נהרות מתחברים, והנוף דומה לנוף שראינו במקומות אחרים.
מכאן יצאנו לכיוון מנזר מריה לך…
את התצפית על קובלנץ מיצינו די מהר ונשאר עוד זמן לטייל. מכאן נסענו אל מנזר מריה לך (Maria Laach). זו הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים בטיול הזה מאאר (maar). חבל האייפל (שאנחנו מטיילים בו) היה בעברו עתיר פעילות געשית. גם הגייזר שפגשנו בבוקר קשור לפעילות הגעשית באזור. לועות הרי הגעש העגולים נסתמו והתמלאו במים, כך נוצרו האגמים המכונים מאאר. אגב, למי שמתעניין – יש באזור די הרבה מוזיאונים לעניינים געשיים. שמרנו לנו את האפשרויות האלה לימים גשומים. אפשר למצוא את רובם באתר כאן.
מנזר מריה לך הוא מנזר עתיק. המקום די תיירותי, לפי גודל מגרש החניה במקום. החניה היא בתשלום בשעות היום, אבל בשעה המאוחרת שבה הגענו כבר לא גבו תשלום. מדובר במתחם שבו יש מסעדות, חנויות מזכרות גדולות, בית מלון וכמובן המנזר. ממגרש החניה מגיעים בהליכה קצרה גם אל האגם, שם אפשר לשכור סירות חשמליות להשטה עצמית באגם.
ממגרש החניה מגיעים תוך זמן קצר אל המנזר. חזית המנזר מרשימה מאוד! המקום שקט, כראוי למנזר, והנזירים החביבים מסתובבים במקום ומדברים עם המבקרים.
סה”כ מקום נחמד, הביקור די קצר, פחות משעה.
תוך כדי הדרך בודקים את התחזית. במקור רצינו לשבץ את פארק השעשועים פנטזיהלנד בסוף הטיול. אוהבים להשאיר את שיא הטיול (מבחינת הילדים) לסוף, וגם העדפנו להגיע לשם ממקום הלינה האחרון שדי קרוב לשם.
אבל תוכניות לחוד… התחזית לשבוע הבא, 5 ימים קדימה, במיוחד ליום שבו רצינו ללכת, מספרות על גשם (מה שבדיעבד היה מדוייק מאוד). גם בסופ”ש לא רצינו ללכת, וגם יום מעבר של צימרים לא מתאים. לכן ממש בצר החלטנו לוותר על יום טיול מתוכנן בעמק המוזל ולנסוע לפארק פנטזיהלנד למחרת. לא החלטה קלה… פיספסנו כמה אתרים שממש רצינו בעמק. מקווים להשלים ביום מן הימים…
יום 8 - פנטזיהלנד
הרבה לפני הטיול, כאשר החלטנו לנסוע דווקא למערב התיכון של גרמניה (ולא למשל ליער השחור), הטריד אותנו, ובעיקר את הילדים, הנושא של החיסרון של פארק אירופה. למרבה השמחה גילינו את פארק פנטזיהלנד (Phantasialand) – פארק מומלץ לא רחוק מהעיר קלן. כנהוג אצלנו, כבר לפני הטיול לקחנו מפה של הפארק, מיפינו את המתקנים, בחרנו מה מעניין את הגדולים ואת הקטנים ותיכננו את הביקור בפארק.
כאמור קודם, החלטנו כבר בערב לפני להגיע לפארק, ולכן בבוקר הזה כל המשפחה מתעוררת במרץ רב ותוך זמן די קצר מוכנים ליציאה. מגיעים לפארק די מוקדם, מגיעים בין הראשונים, חונים ממש ליד הכניסה, ומתייצבים בתור לקופת הכרטיסים. מתוך היכרות עם פארקים אחרים, הנחנו שהקופות נפתחות הרבה לפני הפארק, אבל כאן פתחו את הקופות רק רבע שעה לפני הפתיחה של הפארק. קצת התפלאנו, אבל אחרי שנכנסנו התברר לנו שלמרות ששעת הפתיחה של הפארק היא 9:00, המתקנים עדיין לא נפתחים בשעה הזו…
המתקנים בפארק נפתחים באופן מדורג, החל ב 9:30 ואחרים גם יותר מאוחר. ליד כל מתקן מופיע שלט עם שעת הפתיחה, אבל לא מצאתי איזכור באתר שמציין את השעות האלה.
הפארק ממש נהדר. כרגיל בפארקים מסוג זה יש מגוון של מתקנים – רכבות הרים בכל מיני צורות, מפחידות יותר ופחות, מתקני “עינויים”, מתקני מים (אבובים וסירות – זהירות – ממש נרטבים!), מתקנים רגועים, מתקנים לקטנים וכו.
למרות שמדובר בחופשת הקיץ, הפארק בכלל לא עמוס. בבוקר מוקדם ואחרה”צ התורים ממש קצרים – לא יותר מ10 דקות למתקן. יש תורים ארוכים במתקנים רק בשעות הצהריים – אז התור יכול להיות גם 30-40 דקות. אחרה”צ הפארק כל כך התרוקן עד שבשעה אחת הספקנו כמות ממש גדולה של מתקנים. הספקנו את כל המתקנים שרצינו, ברובם היינו פעמיים או שלוש. להופעות לא נכנסנו.
היו בפארק רק 2 מתקנים מאוד מבוקשים שהתורים אליהם היו די ארוכים ממש לאורך כל היום – אלה המתקנים TARON ו RAIK. הסיבה היא שאלו המתקנים החדשים ביותר בפארק, בני פחות משנה (קיץ 2017). ההמלצה שלי – אם רוצים לבקר בהם – בבוקר עם הפתיחה למהר לתפוס לשם תור בין הראשונים. במהלך כל היום התורים היו לפחות 40 דקות.
כמו בפארקים אחרים, במתקנים המבוקשים יש תור נפרד עבור “single riders”. התור הזה מקצר מעט את ההמתנה, אבל ב2 המתקנים שהזכרתי גם התור המיוחד די ארוך.
המלצה מיוחדת שלי למתקן שבמשפחה קראנו לו “מלון ההפתעות” – DAS VERRÜCKTE HOTEL TARTÜFF. אחרי שביקרתי בפארקים רבים בעולם – כזה מתקן עוד לא ראיתי. קונספט די שונה ממתקנים אחרים.
המתקן הכי “סדיסטי”, אם אפשר להתבטא כך, זה מתקן TALOCAN. היפוך מושלם לקיבה.
לסיכום – הפארק ממש מומלץ. מאוד נהננו. לדברי הילדים – זה היה היום הכי מהנה בטיול!
בהשוואה לפארקים אחרים – נדמה לי שהפארק מאוד דומה לפארק אפטלינג. גם בכמות, מבחר, תמהיל ואיכות המתקנים, ואפילו יש כמה מתקנים דומים.
יום 9 - מגלים את טרייר של פעם ושל היום
כבר בשלבי התיכנון של הטיול היה לנו ברור שהעיר טרייר (Trier) תיכלל במסלול שלנו. בניסיון לייצר טיול מאוזן ומגוון לטרייר יש מקום חשוב. חלק גדול של הטיול העברנו במרחבים כפריים וירוקים, כך שטרייר הוסיפה מימד של עיר. החשיבות ההיסטורית והתרבותית של העיר בנוסף לאפשרויות לשופינג השלימו את התמונה. אבל אולי הכי חשוב היה ש”גילינו” את פסטיבל ימי הביניים שמתקיים בעיר.
כבר לפני הטיול ידענו שאנחנו רוצים לבקר ביריד ימי ביניים. היו 2 ירידים שהתלבטנו בינהם: היריד בטירת ארנברג (Ehrenburg), שמתקיים בכל יום א, והיריד בטירת ויאנדן (Vianden Castle). העצות שראינו היו חד משמעית לכיוון ויאנדן. אבל יום הטיול בעמק ש”איבדנו” ביום הקודם לטובת פנטזיהלנד לא השאירו ברירה. וכאן הוחלט לשלב בין הביקור בעיר טרייר לביקור בפסטיבל ימי ביניים שמתקיים בעיר.
את הבוקר פתחנו בנסיעה דרך עמק המוזל היפה. אחרי הרבה הכנות לטיול, וקריאה על הנופים הנהדרים של העמק, קשה להסביר כמה במציאות העמק יפה הרבה יותר. היום הוא שבת, האווירה רגועה, הנסיעה איטית, הנהר הרחב, המדרונות מכוסים בכרמים והעיירות יפות.
מרכז העיר טרייר סגור לתנועה ומסביב לעיר העתיקה יש שפע של חניונים עירוניים. לא הבאנו את זה בחשבון, אבל הרכב שלנו ענקי (גובה 2.30) ובכל החניונים יש תקרת גובה של 2.00. עוברים מחניון לחניון, שורפים זמן רב, עד שמצאנו לבסוף חניון פתוח, שבו אין הגבלת גובה למי שיחפש בעתיד – החניה שייכת לבית המלון Mercure Hotel Trier Porta Nigra שנמצא ממש מול השער השחור – הוא פורטה ניגרה, שבו נתחיל את הסיור שלנו…
העיר טרייר נכבשה ע”י הרומאים שהגיעו אל אזור המוזל במאה הראשונה לספירה והייתה אחת הערים החשובות ביותר באימפריה הרומאית. בעיר נמצאים שרידים רבים מאוד מהתקופה הרומאית, מה שהופך את העיר לשונה יחסית משאר ערי גרמניה.
בעיר יש שפע של אטרקציות, פעילויות, מוזיאונים, אתרים היסטוריים, שייט וכו וכו ומהווה מוקד תיירותי פופולרי מאוד. כאן היה אחד המקומות הבודדים בטיול שראינו קבוצות של תיירים (המקום האחר היה בקאסל). העיר מקסימה וכדאי למי שמגיע אל עמק המוזל לבקר בה.
אולי המבנה המזוהה ביותר עם העיר הוא ה”שער השחור” – הפורטה ניגרה (Porta Nigra). מדובר בשריד עתיק של מבנה עצום בגודלו שהיה חלק מקומפלקס של חומת העיר. החומה לא שרדה, אבל המבנה הזה דווקא כן.
קשה מאוד להתעלם מהמבנה. צבע האבן שחור, סגנון הבניה מאוד מגלומני והמבנה כולו כל כך בולט בניגודיות שלו מול הסביבה, שהיא עיר אירופאית קלאסית.
הביקור במבנה מצריך עליה במדרגות, יש 3 מפלסים בגובה בערך כפול מקומה ממוצעת בבניה מודרנית. במפלס העליון נמצא דגם ענקי של העיר בתקופה הרומאית. למי שמתעניין בהיסטוריה (כמוני) ומתכוון לבקר באתרים בעיר, כדאי מאוד לצפות במודל כדי לקבל קנה מידה של גודל העיר.
עוד תמונה כדי להמחיש את ההבדל בין סגנון הבניה הקלאסי רומאי מול סגנון הבניה האירופאי ימי-ביינמי.
קשה מאוד לבטא בתמונות עד כמה המקום הזה מרשים ומנותק מסביבתו. מקווה שהצלחתי לתפוס ולו קצת מהאווירה.
פרט למבנה עצמו, השער מהווה גם נקודת תצפית טובה על העיר מסביב.
היעד הבא שלנו הם המרחצאות האימפריאליים (Kaiserthermen). כדי להגיע לשם, עוברים ברחוב הראשי של העיר, שהוא היום מדרחוב.
יום שבת, אנשים בחופש, והעיר ממש חיה. מבקרים רבים וגם מקומיים מסתובבים בעיר, ממלאים את בתי הקפה, המסעדות והחנויות. בכיכר המרכזית (Hauptmarkt) נערך שוק ססגוני.
בכל מקום יש אמני רחוב (נגנים, רקדנים) ופסלים אנושיים. ממש כיף להסתובב שם!
בדרכנו עוברים גם בגנים של הארמון (Palastgarten). הארמון עצמו סגור לביקורים אבל הגנים יפים והכניסה אליהם בחינם.
בעיר מתקיים פסטיבל ימי ביניים ורבים מהמבקרים בעיר לבושים בבגדי התקופה.
עוד כמה תמונות מהרחוב הראשי בעיר
הגענו אל המרחצאות האימפריאליים. כל אתרי התיירות ממליצים על האתר הזה. התמונות נראו לנו יפות ולכן הגענו. אבל, מאוד התאכזבנו.
מהמבנה המקורי הענק נשארו ממש מעט שרידים. גם החלק המרכזי, שאמור להיות מרשים, היה מכוסה כולו בפיגימים ועטיפות ולא ניתן היה לראות אותו (ובאתר של המקום בכלל לא מזכירים את זה...). רוב העתיקות מתרכזות במערכת מורכבת של מסדרונות שמסודרים במעין מבוך מתחת לפני הקרקע. היה חם, המקום בכלל לא הרשים אותנו ולא נרשמה בכלל התעניינות. אכזבה.
סיכום שלי – אלא אם כן אתם חובבי ארכיאולוגיה מושבעים, אפשר בשקט לוותר על המקום.
בתיכנון, אחרי המרחצאות היינו אמורים להגיע אל מוזיאון הארכיאולוגיה (Rheinisches Landesmuseum). אבל אחרי הביקור במרחצאות הייתה במשפחה תחושה כללית של “לא רוצים לראות יותר שום ארכיאולוגיה”. גם מצב הרוח לא היה משופר.
קצת לפני הנסיעה גיליתי את הפסטיבל בטרייר (Mittelaltertage). אולי יותר קטן וצנוע מהפסטיבלים האחרים, אבל משתלב היטב בטיול של היום בטרייר. זה היה הדבר הכי טוב היום.
מתחם הפסטיבל מגודר והתשלום מאפשר כניסות ויציאות. הכרטיס הוא יומי.ומחירו €16 למשפחה.
הפסטיבל כאמור לא גדול. יש מתחם מרכזי, שבו עולה מופע כל חצי שעה, לפי תוכניה מאוד ברורה (למי שקורא גרמנית). המופעים נעים בין מופע מוזיקלי בכלי נגינה עתיקים (אבל מופע קצבי מאוד), הופעה של קוסם (עם אביזרים ברוח התקופה), קרבות אבירים, מופעי אש וכו וכו.
פרט למתחם המרכזי, יש גם יריד בסגנון הביניים. ממש ממש נהננו שם – אחת החוויות הכי טובות בטיול. המצלמה לא מפסיקה לצלם.
הנה סדרה ראשונה של תמונות: דוכנים למכירה של מוצרים בסגנון ימי הביניים:
סדרת תמונות: תלבושות אופייניות של ימי הביניים:
סדרת התמונות הבאה תוקדש לבעלי מקצועות:
וסדרת תמונות אחרונה: שעשועים. בתמונות:
מגדת עתידות
משחק שבו צריך לזרוק אבנים כדי לנפץ ביצים צבעוניות
קליעה למטרה בחץ וקשת
“גלגל ענק” בסגנון ימי ביניים, הקרוניות הן כמו תאי בית כלא
קליעה למטרה עם גרזני הטלה
אחרי בילוי בפסטיבל התחלנו לחזור אל הרכב שנמצא מול הפורטה נגרו. התנהלנו לאיטנו דרך המדרחוב של העיר, נהנים מהיופי של העיר, בעיקר של הכיכר המרכזית. שלא כהרגלנו עצרנו גם בכמה חנויות כדי לעשות קצת “שופינג” (יש שם סניף של C&A ועוד כמה חנויות מוכרות).
היה יום נהדר, הפסטיבל מומלץ ביותר.
יום 10 - תלויים באוויר ופגישה עם הברון
אחרי היום המוצלח אמש הבוקר הזה לוקחים את הזמן ויוצאים לדרך די מאוחר. היעד הוא הגשר התלוי גיירליי (Hängeseilbrücke Geierlay) – הגשר התלוי הגדול בגרמניה.
האפליקציה של גוגל לוקחת אותנו ממקום הלינה דרך עמק המוזל היפה. היום יום א, התנועה מתנהלת לאיטה ובדרך מטיילים רבים. מזג האוויר מעולה, והעיירות לאורך המוזל שלוות ומציעות פעילויות רבות. רוכבי אופניים בכל מקום, כולל בעליות עם שיפועים שקשה להאמין שמישהו מצליח לרכב שם.
מגיעים אל הכפר Mörsdorf שם נמצא מרכז המבקרים של הגשר. לתושבי הכפר נמאס כנראה מזרם המבקרים הרב שמגיעים אל הגשר הפופולרי, ולכן הסדרי החניה בסביבות הכפר קפדניים מאוד. סמוך למרכז המבקרים יש חניון אבל הוא מלא. נאלצנו לחנות בחניון מרוחק יותר – תוספת של חצי ק”מ הליכה בכל כיוון. כל מגרשי החניה במקום בתשלום – אבל הביקור בגשר הוא בחינם.
מצרף כמה תמונות מתוך הכפר עצמו
כאמור, אחרי הליכה של חצי ק”מ ממגרש החניה עד למרכז הכפר, צריך עוד להגיע אל הגשר. אל הגשר יש 2 דרכים.
הדרך הראשונה – באורך 1.6 ק”מ, היא דרך יותר “טיולית”. המסלול עובר בתוך אזור שהוא שמורת טבע, לאורך גדה של עמק צר, בתוך יער. המסלול לא קשה אבל כולל קצת עליות וירידות. טיול חביב.
הדרך השניה – באורך 1.8 – היא שביל ישר, סלול, מתאים גם לעגלות. עובר בין השדות, קצת “משעמם”.
אנחנו בחרנו בהלוך בשביל ביער ובחזור דרך השדות. מצרף תמונות של 2 הדרכים…
לאחר ההליכה הנחמדה ביער הגענו אל הגשר. לפי ויקיפדיה, אורך הגשר 360 מ וגובהו 100 מ. הגשר נבנה לפי מודל גשרים תלויים בנפאל.
הגשר עובר מעל ערוץ נחל. הכל מסביב ירוק. מזג האוויר נעים, ממש מושלם. הגשר הוא אטרקציה מהנה מאוד. למי שסובל מפחד גבהים – אולי לא מומלץ לעלות. אולי בגלל השעה, או מזג האוויר היפה, אבל המקום די מלא במטיילים ולכן ההליכה על הגשר קצת איטית. יש הזדמנויות לצלם. הלכנו על הגשר הלוך וחזור (לא לזלזל – כאמור אורך הגשר כ 360 מ!). הגשר מעט נע בעקבות הרוח אבל מרגיש בטוח לחלוטין. הנדסה במיטבה.
טיפ קטן לגבי גשר גיירליי. האתר מאוד פופולרי, ומטיילים רבים מגיעים לבקר שם. בשעה שבה הגענו (צהריים) המקום היה די מלא באנשים. אז בהחלט נהנים שם – אבל העומס אולי קצת פוגע. מכיוון שהאתר הוא בחינם, וגם פתוח 24 שעות ביממה – אני מציע להגיע לשם בשעות יותר מאוחרות של הערב. לפי הדיווחים של המטיילים האחרים במקום, בשעות הערב פחות צפוף, וגם החניה הקרובה יותר פנויה.
אחרי הביקור בגשר והחזרה בהליכה לרכב ממשיכים לכיוון טירת אלץ. הדרך עוברת שוב דרך עמק המוזל הנהדר…
אחרי נסיעה לא ארוכה הגענו אל מגרש החניה של טירת אלץ (Burg Eltz). החניה בתשלום. האתר פופולרי ביותר ומגרש החניה די מלא. נדרש זמן המתנה מסויים עד שיתפנה מקום חניה.
בניגוד לרוב הטירות שאני מכיר, טירת אלץ נבנתה בתוך עמק, ולא על גבעה. מכאן שממגרש החניה צריך להגיע לטירה בירידה, ואת החזרה עושים בעליה. אפשר להגיע בשביל הליכה לא ארוך שעובר בתוך יער או בכביש קצר יותר, שבו גם נוסע השאטל. השאטל לוקח מבקרים בכיוון למטה לטירה או למעלה לחניון, בעלות של €2 לנוסע (לכיוון).
אנחנו בחרנו לרדת אל הטירה ברגל ולחזור עם השאטל בעליה. השילוט מפנה את הולכי הרגל אל השביל ביער. לתומי חשבתי שתוך כדי הירידה נזכה לראות את הטירה מכמה זויות. קצת התאכזבתי לגלות שהשביל יורד בערוץ צדדי ולא רואים את הטירה עד שמגיעים למטה ממש קרוב אליה. לדעתי מי שיורד דווקא בכביש זוכה לתצפיות מרהיבות תוך כדי הירידה.
לבסוף מגיעים אל העמק וזוכים לראות את הטירה. וואו! כבר ראיתי לא מעט טירות בטיולים, זו ללא ספק אחת הטירות היפות! מתחרה רצינית לטירת נוישווינשטיין (בוואריה) וטירת שננסו (לואר).
טירת אלץ הוקמה לפני יותר מ800 שנים והיא אחת הטירות הבודדות מהתקופה הזו שמעולם לא נהרסה. הטירה נמצאת בבעלות הברון אלץ, ממשפחת אלץ, מאותה שושלת שמחזיקה בטירה כבר 800 שנים, במשך 33 דורות. המבנים המרכזיים גביהים מאוד – מגדלים בני 8 קומות, בגובה של 40 מטרים. הטירה מחולקת ל3 אגפים – לפי 3 ענפים שונים של המשפחה. אחד האגפים משמש גם בימנו למגורים של ענף של המשפחה ואפשר לבקר רק ב2 האגפים האחרים.
הכניסה למתחם הטירה היא בחינם. צריך לשלם רק אם רוצים להיכנס לסיור מודרך בתוך הטירה או לבקר בחדר האוצרות.
למרגלות הטירה זורם נחל יפה. ראינו שלא מעט מבקרים משקיעים עוד קצת זמן ויורדים לרחוץ בנהר. המקום ממש נהדר (מצרף תמונה). אנחנו רצינו לעלות בחזרה עם השאטל, ולכן בגלל מועד העליה האחרון לא היה מספיק זמן לביקור מלא כולל הנחל.
בכניסה לטירה יש חנות מזכרות שם גם רוכשים כרטיסים לסיור בתוך הטירה. הסיור עלה לנו €28 למשפחה. לדעתי כדאי מאוד לבקר בטירה גם אם לא רוצים את הסיור. כאמור החניה בתשלום, אבל הכניסה למתחם הטירה, כולל ירידה לנחל, החצר, המסעדה וכו בחינם וממש יפה שם.
הכניסה לסיור בתוך הטירה היא מהחצר הפנימית. האתר מאוד פופולרי גם לתיירות חוץ ולכן יש סיורים גם באנגלית. המדריך ממש נחמד, מדבר אנגלית ברורה מאוד, משתדל מאוד לתת הסבר מקיף אבל לא מתיש, וגם עונה על כל השאלות ברצון רב וגם בהומור. אנחנו מאוד נהננו בסיור.
בין השאר הילדים למדו על מבנה של שירותים בימי הביניים, חיים של ילדים קטנים בטירה גדולה, עבודת הבישול במטבח ועוד.
אחרי הסיור עוד הסתובבנו בחצר וגם נכנסנו לראות את חדרי האוצרות (כלול בכרטיס הכניסה לסיור). ממש מרשים – אוסף של כלי נשק ותכשיטים.
היינו יכולים להישאר בטירה עוד זמן, וגם אהבנו ממש, אבל מיהרנו לשאטל שיקח אותנו בחזרה למעלה לחניון. למי שבכושר ולא מפחד מהעליה, הזמן לא מוגבל…
יום 11 - הר הדרקון
אחרי 5 לילות בדירה הנהדרת הגיע הזמן להמשיך. אבל רגע לפני שעוזבים את אזור, רצינו עוד קצת להנות ממבחר המאאר באזור (למי שלא זוכר – בתחילת השירשור הסברתי קצת על המאאר, אלה לועות הרי געש שכבר לא פעילים והיום הם אגמים מלאים במים).
בקרבת העיירה DAUN יש 3 מאאר יפים ומפורסמים ובהמלצת המארחים יצאנו לשם, כ 10 דקות נסיעה מהצימר. התחלנו מהמאאר שנקרא Gemündener Maar. את הרכב החננו ליד המסעדה שבמקום ומכאן יצאנו ברגל (במרחק קצר ביותר) אל האגם. המקום מקסים! במיוחד בשעת הבוקר שהגענו, היינו כמעט לבד והשקט והשלווה במקום היו נהדרים. יש גם חוף רחצה מסודר ומקום לשכור סירות לשייט באגם – אבל הביקור שלנו היה די קצר.
אחרי הסיור הקצר באגם גמונדן קפצנו גם לראות את האגם הסמוך ויינפלדר (הקצת יותר גדול). את הרכב אפשר להחנות בחניון חינמי שצמוד לאגם (כאן).
כאן נפרדנו מאזור המוזל ויצאנו בדרך אל הר הדרקון...
הר הדרקון, או “סלע הדרקון” (Drachenfels) הוא הר געשי היושב ממש מעל הריין, והוא חלק מפארק 7 הגבעות (Siebengebirge). זה אתר תיירותי פופולרי מאוד.
על ההר קיימות 2 טירות. האחת, טירה עתיקה והרוסה, נקראת Burg Drachenfels, והשניה, טירה ניאו-גותית שנבנתה במאה ה19 בשם Schloss Drachenburg. הר הדרקון נמצא גם ממש מעל העיירה התיירותית קוניגסווינטר וביחד עם כל האטרקציות שם יכול לשמש מקום לטיול של יום וגם יומיים.
קוניגסווינטר נמצאת בגדה הימנית של הריין, ולכן בדרך לשם צריך לחצות את הריין. יש כמובן גשרים אבל אנחנו חצינו בדרך יותר מסורתית – מעבורת על הנהר. אין צורך להזמין מקום מראש.
נקודת היציאה של המעבורת היא ליד מסעדה בשם Restaurant Kleinpetersberg. עלינו אל המעבורת עם הרכב, שילמנו למפעיל (בערך €7) וכעבור כמה דקות בודדות של שייט לצד השני של הנהר המשכנו לדרכנו.
אז מהיכן קיבל הר הדרקון את שמו? האגדה מספרת על זיגפריד, גיבור של המיתולוגיה הנורדית העתיקה Nibelungenlied, שעל ההר הזה הכניע את הדרקון. האגדה העתיקה הזו מונצחת גם באופרה השלישית (בשם זיגפריד) מתוך סדרת האופרות טבעת הניבלונגים של ריכרד וגנר (כדאי לציין שהאגדה הייתה קיימת מאות שנים לפני וגנר, עם כל המשמעויות של האופרה הזו עבור העם שלנו). מתוך האופרה הזו ידועה גם כמובן המנגינה של “טיסת הואלקירים” (Ride of the Valkyries).
בעקבות הפופולריות של התיירות אל הר הדרקון כבר לפני שנים רבות הוקמה בהר בסוף המאה ה19 רכבת תיירותית, Drachenfelsbahn, שמעלה מבקרים לראש ההר. הרכבת נשמרה מאז וגם משמרים את הצורה והמראה של הקרונות העתיקים, כולל לוח השעונים העתיק (בתמונה). את הרכב החננו בקלות באחד מהחניונים הרבים שליד תחנת הבסיס של הרכבת ומכאן יצאנו ברכבת אל ראש ההר. למי שרוצה, וגם נמצא בכושר טוב, אפשר כמובן לעלות אל ההר גם ברגל. אנחנו ויתרנו מה גם שהרכבת מהווה בשבילנו גם אטרקציה תיירותית בפני עצמה.
יש כמה כרטיסים משולבים לכמה אטרקציות בעיר בהנחה. כרטיס KönigswinterKombiKarte K3 שכולל נסיעה ברכבת וכניסה לטירה, וכן כרטיס KÖNIGSTICKET שכולל נסיעה ברכבת, כניסה למרכז הזוחלים וכן כניסה לאקוואריום SEA LIFE.
התחזיות ליום המחר הן ליום גשום במיוחד. ממש מדהים איך התחזית לפני 5 ימים שדיברה על גשם ביום הזה צדקה, וזו הסיבה שהקדמנו את הביקור בפנטזיהלנד. נפלה החלטה שאנחנו נבלה בקוניגסווינטר יום וחצי. יום אחד יוקדש להר הדרקון ועוד חצי יום לאקוואריום סי לייף. לכן רכשנו את כרטיס הקומבינציה שכולל את ההר וגם את האקוואריום.
לרכבת התיירות של הר הדרקון יש 3 תחנות – תחנת הבסיס, תחנה אמצעית ותחנת ההר. רוב המבקרים עולים מהבסיס אל ראש ההר, מבקרים שם, יורדים לתחנת האמצע, מבקרים שם ואז יורדים למטה. כרטיס הנסיעה מאפשר להיכנס ולצאת מהרכבת.
כמו כל שאר המבקרים אנחנו עולים תחילה אל ראש ההר. מיד מול התחנה נמצא מבנה חדיש שבו מסעדה / בית קפה (נראה טוב, לא בדקנו). יש משם תצפית משגעת על עמק הריין ומהצד השני על שמורת הטבע “פארק 7 הגבעות”. אל שרידי הטירה למעלה לא עלינו, אולי משם הנוף אפילו יפה יותר.
אחרי שהתרשמנו מאוד מהנוף חזרנו לרכבת הבאה שיצאה בדרך למטה לכיוון תחנת האמצע של ההר…
תחנת האמצע של רכבת הר הדרקון משמשת למספר יעדים. יוצאים מכאן מספר מסלולי טיול לשמורת 7 הגבעות, כאן אפשר לבקר במוזיאון הזוחלים, וכן אפשר לבקר בטירת הדרקון – Schloss Drachenburg.
הכרטיס המשולב שקנינו כלל נסיעה ברכבת, כניסה למוזיאון הזוחלים וכניסה לאקוואריום, אבל לא לטירה. זו לא טירה עתיקה אלא טירה ניאו-גותית. החלטנו בכל זאת להיכנס. לדעתי המקום נחמד ומעניין אבל בכלל לא מאסט. אבל אם יש זמן, כוח ונכונות לשלם – הביקור דומה לביקורים בטירות אחרות. ריהוט עתיק, מבנה יפה ותצפיות על עמק הריין.
אחרי הביקור בטירה המשכנו אל מרכז הזוחלים Nibelungenhalle. לפי האתר אמור להיות כאן גן חיות קטן לזוחלים. המקום נמצא במורד הדרך מהטירה. מתחילים ללכת לשם, וכל צעד שעושים בכיוון הירידה מזכיר לנו שעוד נצטרך לעלות בחזרה…
הגענו אל האתר, הראנו את הכרטיס המשולב ונכנסנו. במקום יש אולם גדול ובו תמונות ענקיות בהן מוצגים דרקונים ושאר זוחלים. אלו הן יצירות אומנות מפוארות שמתארות ציורים קלאסיים מתוך אגדות המיתולוגיה על Nibelungen. טוב, מסתכלים, אבל אחרי 2 דקות הילדים שואלים – איפה הזוחלים שהבטחתי? באמת איפה? מסתכלים בכל הכיוונים, אבל לא רואים שום המשך למוזיאון… בשביל זה הגענו עד לכאן ?!?!?!
אחרי כמה דקות של חרדה אנחנו מגלים את השביל הנעלם… השביל המוליך אל תצוגת הזוחלים.
מדובר בתצוגת בעלי חיים, בעיקר זוחלים. מזכיר מאוד את ביתני הזוחלים שקיימים בכל מיני גני חיות בעולם. בתצוגה יש כל מיני זוחלים, בעיקר נחשים, צבים ולטאות. התצוגה מעט מיושנת, ואני לא בטוח שהיא עומדת בסטנדרטים החדישים והמחמירים של גני חיות מודרניים. באופן קצת חריג וחורג מהסטנדרד בביקור כזה, מצאנו את מרבית הנחשים די עירניים.
הפתיע אותנו במיוחד נחש צהבהב, מרושע למראה, שממש התעניין בסביבה ובמיוחד בנו. למי שחובב הארי פוטר קשה להתעלם מהדימיון לסצינה המפורסמת עם הנחש…
אחרי הביקור במקום חזרנו אל התחנה האמצעית בעליה בשיפוע לא קטן. בדיעבד, אולי היה כבר כדאי להמשיך משם כבר למטה ברגל, בדרך ארוכה יותר אבל בירידה. חזרנו אל הרכב ומכאן כבר יצאנו אל מקום הלינה האחרון שלנו, דירה באייפל ל3 הלילות הבאים והאחרונים בטיול…
לקראת סוף היום הגענו אל מקום הלינה האחרון בטיול.
הדירה נמצאת סמוך לעיירה קומרן שבלב חבל האייפל. הדירה מצויידת ומרוהטת בצורה יוצאת דופן. בחצר יש בריכה גדולה עם דגי נוי, אח, כיסאות נוח. המטבח מצוייד בצורה טובה, כולל מכונת כביסה / מייבש, הריהוט מעולה ויש אפילו סאונה בתוך הדירה לשימוש הדיירים (בתשלום נוסף, יותר מתאים למזג אוויר קריר).
עם כל אלה, אנחנו פחות נהננו בדירה הזו יחסית לדירה הקודמת. בעלי המקום לא היו זמינים מספיק – לדוגמא לא הצלחנו ליצור איתם קשר בכלל בערב לפני שעזבנו וגם בבוקר העזיבה (הסיפור יגיע בהמשך...). מבחינת מבנה הדירה, היא מתאימה יותר לזוג עם 2 ילדים, כי בחדר הילדים יש רק 2 מיטות, דבר שגרר קשיים מבחינת הלינה של הילדים.
המיקום של הדירה מעולה. פרט לאתרים שהגענו אליהם, יש המון אתרים קרובים:
- מגלשות הרים – Erlebniswelt Eifeltor GmbH
- פארק חיות בר – Hochwildpark Rheinland GmbH
- טירה יפה עם מופעים – Burg Satzvey
- הפארק הלאומי אייפל עם מרכז המבקרים – Naturschutzhaus "Eifel-Ardennen"
- השכרת סירות לשייט עצמי באגם – Becker Wassersport
קצת יותר רחוק, במרחק של עד שעה נסיעה, אפשר להגיע לעיר בון (הרבה אפשרויות לשופינג), ארמון ברוהל (Schlösser Brühl), לדרום הולנד (מאאסטריכט, פלקנברג, מונדה ורדה, גן חיות גאיה וכל האזור), העיירה מונשאו (Monschau) וחבל הארדנים של בלגיה וכו וכו. כמובן שגם פארק פנטזיהלנד קרוב מאוד לכאן. אלה רק חלק קטן מהאפשרויות – כך שממש בקלות אפשר למלא שבוע וגם שבועיים של פעילויות. בעיירה הסמוכה קומרן יש סופרמרקטים של כל הרשתות וגם מבחר גדול של מסעדות.
יום 12 - אקוואריום וקצת סיור עירוני
קמים לבוקר גשום – בדיוק כמו התחזיות המדוייקות מלפני 5 ימים (האתר והאפליקצייה שבה אנחנו משתמשים: AccuWeather). כבר אתמול רכשנו כרטיס משולב לאטרקציות של קוניגסווינטר שמכסה גם את האקוואריום, והבוקר נוסעים לשם.
הפעם עברנו את הריין על גשר ולא במעבורת והגענו אל קוניגסווינטר, שם חנינו במגרש חניה מסודר (גם היום מכונות התשלום היו מכוסות והחניה בעיר הייתה בחינם). בדרך מהחניה אל האקוואריום עברנו דרך הרחוב הראשי של העיירה – Hauptstraße. הבוקר גשום והרחוב קצת מנומנם.
אחרי ההליכה הקצרה הגענו אל האקוואריום. האקוואריום – SEA LIFE Konigswinter – שייך לרשת סי לייף שמפעילה אקוואריומים מאוד דומים אחד לשני בכל העולם. חברת האם של סי לייף – מרלין, מפעילה גם פארקי שעשועים ואטרקציות בכל העולם (למשל פארקי לגולנד, דנג'און, מאדאם טוסו וכו), וגם האקוואריומים של סי לייף מרגישים קצת גם כמו לונה פארק לילדים ולא רק “גן חיות לדגים” נטו. האקוואריומים מעוצבים היטב, יש המון הפעלות לילדים וכל המקום מתוכנן לבילוי של משפחה עם ילדים.
למי שלא היה עדיין באקוואריומים של הקבוצה – מומלץ. אבל חייב לציין שבהשוואה למתקנים אחרים של הקבוצה, האקוואריום של סי לייף בקוניגסווינטר לא מתבלט. סה”כ בילינו באקוואריום כשעתיים וחצי מהנות ביותר.
מכאן חזרנו אל המדרחוב בעיירה. גם בצהריים היה גשום ולכן מרכז העיירה די רגוע. בכל זאת מאוד נחמד להסתובב ברחוב הראשי. התיישבנו שם בבית קפה ממש נחמד, המאפים במקום היו מצויינים וגם השירות היה טוב – Bäckerei Blesgen. מצרף כמה תמונות מהמקום.
גם אחרי הצהריים צפוי להיות גשום, ולילדים כבר מצטברת עייפות של סוף טיול. החלטנו לוותר על כל התוכניות והאתרים הרבים בסביבה ולצאת לסיור עירוני וקצת שופינג בעיר קלן.
כבר בהגעה לעיר וסיבוב קצר עם הרכב התרשמנו שמדובר בעיר מעניינת מאוד, ובטח ראויה לביקור יותר “רציני” או מסודר. נדמה שיש בעיר מבחר לא קטן של אתרים, מבנים מעניינים מבחינה ארכיטקטונית והרבה אפשרויות לבילוי. אבל המטרה שלנו – סיור קליל וגם שופינג, לא ביקור “תיירותי”.
אחרי שהגענו לעיר הסתובבנו במשך זמן רב מידיי כדי לחפש חניה. שוב הסתבר שהרכב המרווח והגדול שלנו הוא מאוד בעייתי עם חניה. החניונים במרכז העיר הם תת קרקעיים או במבנים עם קומות ויש הגבלת גובה. הרכב שלנו, רחב וגבוה, לא מתאים לחניונים שם. אחרי זמן ארוך מידיי מצאנו חניה עירונית ברחוב – אבל לצערנו גם יקר וגם מוגבל בזמן.
היעד המרכזי שלנו – מדרחוב הקניות הראשי של העיר – Hohe Str. השעה היא כבר אחרה”צ והמדרחוב הומה מאנשים. הרבה מסתובבים, עורכים קניות או סתם מבלים. ברחוב יש את כל החנויות הידועות – לגו, פרימארק (קרוב לשם), H&M, C&A וכו.
בכל הטיולים הקודמים שלנו בכלל לא הקדשנו זמן לקניות. ההרגשה שלנו הייתה שחבל להשקיע זמן טיול איכותי בשביל לקנות. כאן חרגנו מהרגלנו, ולא סבלנו . אגב בפאתי העיר יש מתחמי קניות מוזלים אבל בכל זאת בחרנו להגיע למרכז כי המטרה היא גם “לשוטט”. לפי בירור מראש בחנות KICKZ Köln היו מבצעים ממש טובים על נעלי ספורט ושם אכן מצאנו נעלי ספורט במחיר מוזל.
הבדל גדול גם הרגשנו בין האוכלוסיה שראינו עד עכשיו בטיול במקומות הכפריים מול עכברי העיר של קלן. ממש סגנון שונה של לבוש, מראה וכו. כאן גם ראינו יותר בבירור את השינוי שמתרחש לאט בהרכב הדמוגרפי של גרמניה. לא מעט נשים, מכוסות מכף רגל ועד ראש, עם פתח קטן מאוד לעיניים.
הפתעה קטנה הייתה כאשר באחת המאפיות מצאנו למכירה ערימה ענקית של פרצלים (ידענו כמובן שהמקור גרמני) ולצידם ערימה ענקית של – סופגניות! כאן נמצא המקור למאכל החגיגי שאנחנו אוהבים בחג החנוכה. כזו ערימה של סופגניות לא ראיתי עדיין… והמחיר – 2 סופגניות גדולות ב€1… יש לנו עוד לאיפה לשאוף. שם המקום – Bakery Merzenich on Wallrafplatz. ממש צמוד לקתדרלה, לשם כבר נגיע…
הגענו לקלן לסיור קליל ולא מחייב. אבל הקתדרלה הגדולה של העיר (Kölner Dom) ממש מעבר לפינה – לא נעיף מבט?
מייד כאשר נכנסנו לכיכר של הכנסיה (Domplatte) ומייד כל המשפחה אמרה WOW. גם המילה השניה של כולם הייתה WOW. כזה עוד לא ראינו. כבר ראינו קתדרלות, גם גבוהות. אבל כזה – עדיין לא. הקתדרלה הגדולה באירופה, חזית הקתדרלה ענקית. קשה לעין לתפוס כזה מבנה גדול, מצועצע, וגם עתיק. זה אתר התיירות #1 בגרמניה. כל כך גדול, שממש אתגר לצלם את המבנה הענקי הזה.
המבנה מרשים ביותר מבחוץ. בפנים – מדובר במבנה גדול אבל לא חריג, דומה מאוד לקתדרלות הגדולות המוכרות. אבל היות והכניסה היא בחינם, כדאי להיכנס, ולו לכמה דקות, כדי להתרשם.
סיכמנו את הביקור הקצר בקלן בכך שהעיר מעניינת וראויה לביקור חוזר, הפעם לזמן רב יותר שיאפשר ביקור משמעותי יותר (סימנתי לעצמי את מוזיאון השוקולד הידוע).
יום 13 - מוזיאון פתוח, תקרית והפתעת הטיול
יום טיול מלא אחרון. מביטים על רשימת הדברים שעוד נשארו לנו ולא הספקנו… לא נורא, ישארו דברים גם לפעם הבאה.
את היום פותחים במוזיאון הפתוח בקומרן (LVR-Freilichtmuseum Kommern). המוזיאון, שפחות מוכר לתייר הישראלי, הוא בין המוזיאונים הגדולים ביותר באירופה, ולדעתי גם המוצלח ביותר שהיינו בו עד היום. המוזיאון מרוחק פחות מ5 דקות נסיעה מהדירה שלנו. אפשר אפילו היה להגיע ברגל.
המוזיאון משתרע על פני שטח ענק. אנחנו מראש החלטנו שלא נגיע לכל רחבי המוזיאון (זה היה דורש יום טיול שלם) אלא נסתפק בחלקים המרכזיים.
אני חושב שיש כמה סיבות לכך שאת המוזיאון הזה אהבנו במיוחד. ראשית – המוזיאון ממש “חי”. לא מדובר בהליכה בין מבנים עתיקים, צפיה בריהוט עתיק וכו. כאן יש (יחסית) די הרבה “שחקנים”, בעלי מלאכה וכו, שהופכים את המקום לחי.
לדוגמא – חרש הברזל שמייצר פרסות ותכשיטי מתכת שמוצעים למכירה, באזור החוות החקלאיות יש חיות משק אמיתיות שנותנות הרגשה של כפר עתיק אמיתי, במאפיה העתיקה אופים כיכרות לחם משגעים וגם עוגות שטרודל משגעות – ומוכרים את המאפים האלה בקפיטריה, בכפר הילדים יכולים לאפות מאכל מסורתי בהשגחת המבשלת וכו
בתוך המוזיאון הפתוח נמצאת גם מסעדה נחמדה, ואנחנו (ההורים) נהנים מארוחת צהריים גרמנית מסורתית בזמן שהילדים מתקשים למצוא מנה לטעמם…
שעות הצהריים המאוחרות, ואנחנו מחליטים שהגיע הזמן לסיים את הטיול בכיף, לכן מחליטים לנסוע אל באד מונסטראייפל.
בדרך, בכביש כפרי צדדי, במקום די נידח, פתאום מאחורנו ניידת משטרה מפעילה סירנה. נוסעים עוד קצת, ומבחינים שהניידת מסמנת לנו לעצור! בזה טרם נתקלנו בטיולים שלנו בחו”ל. נאלצנו לעצור ממש על הכביש (לא היו שוליים) והניידת נעצרה מאחורנו.
במראה נראים 3 שוטרים גרמנים מזנקים מהניידת, צועדים לכיוון הרכב שלנו. 2 שוטרים מאגפים את הרכב מ2 הצדדים ועוד אחד מאבטח מאחור. שוטר א ניגש אל חלון הנהג ודורש לראות רשיונות בזמן ששוטר ב מנסה לראות עם פנס דרך החלונות הכהים מאחור.
מראים לשוטר ב רישיונות אבל זה לא מספיק לו. דורש שנפתח את הדלת האחורית. פתח את הדלת, ראה את הילדים מאחור ומייד דרש לראות דרכונים של כולנו. השוטרים נראו די לחוצים מה שלא תרם לאווירה רגועה… הראנו לשוטרים דרכונים של כולנו, הם בדקו אותם במשך זמן ארוך.
רק אחרי שהשוטרים וידאו את הזהות שלנו וגם שאלו אותנו מספר שאלות היה אפשר לראות שהם קצת נרגעים. אפילו התעניינו בתוכניות שלנו להמשך. כנראה עוד לא נתקלו במקום הזה בתיירים… אבל אצלנו לא נרגע כלום… הלב פועם בחוזקה… שאלנו את שוטר א מה פשר העניין, והוא אמר כלאחר יד: “בדיקה שגרתית”. אמרו לנו שהכל בסדר ושלחו אותנו לדרכנו.
כל הזמן הזה חסמנו את הכביש, ומאחור כבר הצטבר תור מכוניות ארוך. אבל אולי בגלל הניידת, אף אחד לא עקף ולא ציפצף. כולם המתינו בסבלנות.
את יום הטיול סיימנו בבאד מונסטראייפל (Bad Münstereifel). במרכז העיירה נמצאת העיר העתיקה, מוקפת חומה מימי הביניים עם מגדלי שמירה. במרכז זורם נחל ובו ברווזים ואווזים. הבתים מסוגננים וכל המקום מלא קסם. כנראה שראשי העיר החליטו שכל זה לא מספיק, אז הם הפכו את המקום ל… אאוטלט. בתי העיירה הפכו לחנויות אאוטלט מוזלות של מותגים ידועים, ובינהם משובצים בתי קפה, מסעדות וגלידריות לרוב.
המקום כל כך מוצלח ומהנה… הפתעת הטיול.
מסביב לעיר יש מספר מגרשי חניה בתשלום. במספר רחבות בעיר, מול בתי קפה ומסעדות, מופיעים אומני רחוב, נגנים וזמרים. פשוט כיף.
הספקנו לשוטט במקום, לרכוש כמה מותגים במחירים מעולים ולסיום התיישבנו בבית קפה גלידריה לקינוחים מתוקים במיוחד.
בערב הגענו לדירה, וניסינו לתאם עם הבעלים של הדירה את שעט העזיבה. אבל – אין קול ואין עונה. נעלמו הבעלים מן הבית, הבית סגור ומסוגר, הרכב לא נמצא ואי אפשר ליצור איתם קשר… בהמשך הערב התארגנו על הציוד, המזוודות וסידורים אחרים. מידיי פעם ניסינו שוב ליצור קשר עם הבעלים (שגרים מעלינו), אבל בלי הצלחה. ניחשנו שהם נסעו לאירוע ונדבר איתם מחר בבוקר.
למחרת שוב ניסינו כמה פעמים ליצור קשר ללא הצלחה. שעת העזיבה המיועדת הגיעה, חייבים לצאת לכיוון השדה, ואין מי שיקבל את המפתח…
בלית ברירה וקצת חשש השארנו את המפתח בדלת ונסענו לכיוון השדה…
[אגב, בערב, אחרי שהגענו, קיבלנו סוף סוף אחרי הרבה זמן תשובה מבעל הבית שהכל בסדר. לא טרח להסביר מדוע לא היה כאשר היינו צריכים אותו. נקודה למחשבה למי ששוקל לקחת את הדירה הזו]
מרחק הנסיעה לשדה כשעה וחצי. תידלקנו בסמוך לשדה והגענו אל מרכז השכרות הרכב. רצינו להיכנס אבל – גם כאן יש הגבלת גובה. הרכב שלנו גבוה. אז איך נכנסים? סיבוב מסביב לבניין, יש רק כניסה אחת לא מוגבלת בגובה – מסומנת ככניסה למשאיות. נכנסנו. מייד ניגש אלינו עובד לא מרוצה ושואל מה אנחנו עושים כאן. הסברתי לו על עניין הגובה. הסתכל עלי ואמר – אני כל יום נכנס לשם עם מכוניות גבוהות, הכל בסדר… כאן זה גרמניה?
לקחנו סיכון, קצת בחשש, אבל באמת הכל עבר בשלום והגענו לעמדה של יורופקאר בקומה 3. אנשי הצוות היו חביבים אדיבים ויעילים. הציעו מיוזמתם לתת לי אישור בכתב שהכל בסדר.
עמדות הצ'ק אין של גרמניה איירליינס נפתחות רק כשעתיים לפני הטיסה אבל כבר זמן רב לפני יש תור ארוך. פגשנו נוסעים שכעסו על כך שהחברה שינתה את שעות הטיסה ולא הודיעה בזמן. למזלנו שמענו על השינוי מראש.
פעם ראשונה שאנחנו מבקשים החזר מס, אז הסבר קצר לגבי החזר מס למי שלא מכיר: ניגשים לעמדת הצ'ק אין של החברה כרגיל. המזוודות נשקלות ומתוייגות. מעדכנים את דיילת הקרקע על המזוודה שמכילה את הקניות שבגינן רוצים החזר ואותה לא שולחים על המסוע. מכאן הולכים לעמדה מיוחדת של המכס. המוכס מעיין בקבלות ועשוי לבקש לראות את המוצרים (מאיתנו לא ביקש). שם מוסרים את המזוודה כרגיל והמוכס חותם על הקבלות.
מכאן ניגשים אל עמדת החזרי המס כדי לקבל את ההחזר (בחרנו לקבל זיכוי לכרטיס האשראי).
התור לצ'ק אין, תהליך החזר המס ובדיקות הביטחון לקחו זמן רב ואנחנו הגענו בין האחרונים לטיסה. נוסעים שניסו “לתפוס” את המושבים שלנו בהעדרנו הוזזו לאחר מו”מ אל המקומות המקוריים שלהם.
טיסה שלווה בחזרה ארצה, בישראל תורים ארוכים בביקורת הגבולות.
אחרית דבר
בתכנונים המוקדמים שלנו לקיץ 2017 הכוונה הייתה לטייל ביער השחור. כרטיסים זולים לא הספקנו לקנות, ולכן קנינו כרטיסים אל דיסלדורף. לאחר עוד לימוד של אזור המערב התיכון, הבנו למעשה שהאזור הזה לא פחות אטרקטיבי מאשר היער השחור, וכנראה אפילו יותר.. אז למה כולם נוסעים דווקא ליער השחור? כנראה עניין של יחצנות. הרי לפני 15 שנים רוב הציבור בישראל אל שמע על היער השחור.
גילינו אזור יפה, ירוק ועתיר אתרים מעניינים ואטרקציות גם למבוגרים וגם לילדים. הכרטיס האזורי של צפון הסן מקנה כניסה חופשית לאטרקציות שם, מה שמהווה חיסכון כספי לא מבוטל. במקום יש תשתית תיירותית מעולה – המון מלונות, צימרים וכו, מסעדות ושאר שירותי תיירות. הכל בזיל הזול. רוב התיירים באזור הם גרמנים, ולכן ברוב אתרי האינטרנט של האתרים כתובים בגרמנית – מה שהצריך שימוש בגוגל כדי לתרגם. מעט תיירי החוץ הם בעיקר הולנדים.
הסתיים טיול משפחתי של קיץ 2017, היה ממש כיף!
לטייל בגרמניה
גרמניה היא מדינה ענקית ויש שם המון מה לראות והיכן לטייל. למעשה אפשר אפילו לנסוע לשם ל4-5 טיולים שונים של שבועיים ועדיין לא למצות. היתרון של גרמניה כיעד לטיול זה העלות הנמוכה מאוד של הטיול שם, בטח יחסית למדינות מערב אירופה האחרות.
נהוג לחלק את מערב גרמניה ל3 חלקים:
- דרום-מערב: מדינות בוואריה ובאדן-וירטמברג (שם נמצא היער השחור, ולכאן מגיעים רוב התיירים הישראלים במערב גרמניה)
- מערב תיכון: מדינות הסה, צפון ריין-וסטפליה, ריינלנד-פלטינייט, סאארלנד
- צפון-מערב: מדינות שלזוויג-הולשטיין וסקסוניה תחתית.
אזור המערב התיכון
מבחינת אזורי טיול, נמצאים כאן אזור הריין, המוזל, הסאאר, האייפל, הרור, וינטנברג וגם צפון הסה (ידוע גם בתור המרכז של “דרך האגדות”). זה אזור ענקי ואי אפשר לכסות הכל בטיול אחד. בטיול שלנו בחרנו בצפון הסה, המוזל והאייפל – ואפילו כאן ידרשו השלמות בעתיד.
קישורים מומלצים לקריאה נוספת
כתבות ובלוגים בעברית
סמדר: חזרנו מחופשה משפחתית בצפון-מערב גרמניה
רשמים והחופשה שלנו בעמק ריין ועמק המוזל
2 טיולי כוכב בגרמניה הפחות מוכרת (נחיתה בדיסלדורף
חזרנו מהריין והמוזל, היה מקסים!
אהבתם את היער השחור? סעו לאזור המוזל!
מסלול טיול בצפון הריין-ווסטפליה - הברגיש לנד
פרנקפורט, קלן ועמק הריין - חוויות, תמונות וטיפים
לא רק ברלין או היער השחור: הכירו את טוסקנה של גרמניה
עמק נהר הריין - טיול מהאגדות
רואה עולם:
טיול בדרך האגדות של האחים גרים
לא הרחק מהיער השחור – מסלול דרך האגדות הגרמנית
העיר קאסל - כשהאחים גרים פוגשים את הרקולס!
אגדה של סיור: בעקבות האחים גרים בגרמניה
לטייל באושר ובעושר עד עצם היום הזה
אתרים זרים
The Discovery Region in North Hesse
כרטיסי אטרקציות