חברי זרם האמיש, שמוצאה באירופה, מתגוררים במקומות שונים בארה”ב, אבל הריכוז הגדול שלהם הוא במחוז לנקסטר בפנסילבניה. אחד המאפיינים של הזרם הוא החוסר רצון שלהם להתקדם עם הטכנולוגיה ולהשתנות (מזכיר בקצת קבוצות אחרות כאן אצלנו). אם מגיעים למחוז ומסתובבים עם הרכב אפשר להתרשם מהרבה דברים מעניינים, כמו הלבוש, הכרכרות האופייניות והחוות המרשימות. מדובר בנוף כפרי משגע.
באזור יש גם כמה "עוגנים": יש מוזיאון שבו אפשר לבקר בבית חוה אמיש טיפוסי, לקבל הסברים לגבי המנהגים ולראות את תכולת הבית וחצר המשק. בנוסף יש שוק איכרים מאוד כייפי, טעים וגם מהנה לביקור. שם מוכרים בני האמיש את תוצרתם. יש גם כמה גשרים מכוסים יפים בסגנון של ניו אינגלנד.
ביקור חובה? בטח שלא. האם ראוי לעצור? זה עניין אישי - האם אתם האנשים שרוצים להכיר תרבויות וחברות אחרות של בני אדם ואיך הם חיים? זה כמובן מאוד אישי. אני הייתי ממש מרותק ולמדתי המון דברים חדשים על הקהילה הזו.
אנחנו הקדשנו לביקור בארץ האמיש כמה שעות.
ביקרנו במוזיאון שמראה בית חווה אמיש טיפוסי. הביקור בבית הוא מודרך. בהודעה הקודמת יש תמונה מתוך הבית. בחוץ יש גם חווה טיפוסית וכיתת בית ספר. יש במחוז עוד כמה מוזיאונים של האמיש, באתר שבקישור יש קישורים לעוד כמה מוזיאונים כאלה וגם עוד אטרקציות באזור. כדאי להתחיל עם הביקור במוזיאון. בסיור יסבירו לכם דברים על הכת ואורחותיה ואחר כך בסיור במחוז תדעו כבר למה לשים לב.
ברחבי המחוז פזורים גשרים מכוסים יפים. בקישור הבא תמצאו הסברים ומפות למציאת הגשרים המכוסים היפים במחוז. כך הגענו אל הגשר היפה בתמונה. הנסיעה ברחבי המחוז יפה ומדיי פעם רואים חווה יפה, כרכרה טיפוסית או גשר מכוסה. גם נחלים יפים ותחנות קמח עם גלגלי שיניים שהמים מפעילים אותן.
שוק האיכרים של המחוז חביב מאוד. תוצרת מקומית של בני האמיש + דוכני מזכרות מתבקשים.
אנקדוטה מעניינת שלמדתי מהביקור שם: כאשר בן כת האמיש מגיע לגיל 18 הוא חייב לעזוב את חיי הקהילה וללכת לגור כשנה מחוץ לכת כאמריקאי רגיל. בסיון השנה הוא צריך להחליט (מרצונו החופשי) אם הוא ממשיך בחייו החילוניים או רוצה לחזור אל הכת. ההחלטה היא ללא אפשרות להתחרט. כך הם בטוחים שמי שמגיע לכת באמת רוצה להיות בה. העובדה המפתיעה היא שהרוב כן בוחרים לחזור.
