טרק זה מתחיל מהחוף של קמבריה בצפון אנגליה (על שפת הים האירי) ומסתיים בים הצפוני. הוא בעצם חוצה את צפון אנגליה לאורך 305 ק"מ. הוא עובר בשלושה פארקים לאומיים : lake district , Yorkshire dales, north York moors והוא פשוט יפהפה ומומלץ.

לאחר שבשלוש השנים האחרונות בחרתי לעשות לבד טרק בסקוטלנד (west highland way) ,באלפים (TMB) ובפירנאים הצרפתיים (GR10) השנה החלטנו אשתי ואני לעשות טרק זה יחדיו. הטרק שונה באופיו מהטרקים של האלפים והפירנאים בכמה מרכיבים : כמובן הנוף, הגבהים השונים (למרות הגבהים הנמוכים באנגליה עדיין חווים עליות וטיפוסים), המעבר היומיומי בכפרים או עיירות מה שמשנה את אופי הלינה (אין בקתות בהן כל המטיילים מתכנסים אלא מלונות/אכסניות בהן נפגוש חלק מהמטיילים איתם נפגשנו במהלך היום) והיכולת להשתמש בחברה הלוקחת את הציוד כל בוקר בתשלום סביר לנקודת הלינה הבאה (שם החברה: Sherpa Van), מה שמקל על ההליכה ביום ואין צורך להתמודד עם ציוד רב על הגב. חוץ מזה הרבה יותר גשום (יומיים מתוך שבעת הימים שהלכנו היו גשומים מאוד, מה שמחייב לקחת כל יום מכנסי ומעיל גשם – ציוד פשוט הכרחי) וסימוני הדרכים ממש לא מספקים ובחלקים רבים ממש לא קיימים. הספר coast to coast של Henry Stedman ממש מעולה ובתוכו מפות קטנות ומפורטות המסייעות בהתמצאות בדרך וכמעט מייתרות את הצורך במפה (בה הצטיידתי ליתר ביטחון) ולא פחות חשוב להוריד את תוכנת ה GPX עם המסלול לסלולארי, מה שבדיעבד עזר מאוד (מציג את המסלול ואת המיקום המדויק שלך כך שאתה יכול בכל רגע נתון לדעת אם אתה על המסלול או אם סטית ממנו).

אנחנו בחרנו לעשות את המחצית הראשונה של המסלול לאורך שבעה ימים, בעיקר מכיוון שרצינו ללכת באזור האגמים הנחשב היפה ביותר במסלול. החלק הזה אמור להיות באורך של 154 ק"מ אבל לאור התברברות גדולה ביום הראשון (גשם סוחף, ראות נמוכה ושביל לא ברור) סיימנו לאחר קצת יותר מ 160 ק"מ.

מומלץ להזמין את מקומות הלינה לאורך המסלול מספר חודשים מראש מכיוון ומדובר בטרק פופולארי ומספר המקומות מוגבל (אני כבר לא יכולתי להזמין את כל המקומות שרציתי למרות שהזמנתי זמן רב מראש)

הגעה 3.7.2017

הטרק מתחיל בעיירה בשם st. bees השוכנת לחוף הים האירי. ההגעה אינה קצרה אך אינה מסובכת. מלונדון לקחנו רכבת מתחנת Euston עם Virgin trains ל Lancaster ומשם לרכבת קטנה בת שתי קרונות של Northern, שעוצרת בכל כפר אפשרי (אבל הנוף יפה) לנקודת ההתחלה. ב st. bees היפה והירוקה, אליה הגענו בשעות הצהריים המאוחרות, הסתובבנו לאורך החוף והתרשמנו מהצוקים הנופלים לים האירי, שם יתחיל מחר טיולנו, נכנסנו לכנסייה הישנה והחביבה ונהנינו ממזג האוויר הטוב שעומד להתחלף למחרת באופן קיצוני. ישנו במלון The Manor החביב והמומלץ.

יום 1 – 4.7.2017- St. Bees ל Ennerdale Bridge

היום הראשון לטרק זימן לנו גשם חזק לכל אורכו, מה שהוסיף אתגר משמעותי ליום. לאחר הליכה של כקילומטר לאורך הכביש ולכוון החוף הגענו לשלט המציין את ההתחלה הרשמית של הטרק. מכאן מתחיל השביל בעלייה יפהפיה לאורך המצוק הירוק הנושק לים האירי, כשלאורכו של הצוק מושבות ציפורים גדולות המקננות שם. בין הציפורים הרבות כמובן הרבה שחפים, guillemonts (אוריות) וגם puffins (תוכי ים) שלצערנו לא הצלחנו לראות (מזל שראינו באלסקה...). לאורך המצוק יש מספר נקודות תצפית מובנות להתבונן בעופות השונים ומומלץ לסטות מספר מטרים מהשביל ולהיכנס אליהן.

לאחר שעצרנו לא מעט פעמים לתצפיות הגשם החל להתחזק משמעותית ואנחנו מיעטנו בהפסקות, מכיוון שלא היו ממש הזדמנויות לשבת ולאכול תחת מחסה כלשהו את הארוחה הארוזה אותה קנינו במלון (דבר שחזרנו עליו לכל אורך הדרך והוכיח את עצמו כיעיל).

הדרך ירוקה מאוד ונטועה בכבשים ובפרות לכל אורכה. הדרך מסומנת לעתים רחוקות ובלתי אפשרי להסתמך רק על הסימונים. מכיוון שהכנתי את הספר לשימוש רציף, שמתי אותו בכיס של מעיל הגשם אך גם שם מהר מאוד הוא נרטב (לאחר מספר ימים קניתי באחת החנויות מעין נרתיק ניילון לגשם עם אפשרות לתלות על הצואר, בו ניתן לשים גם ספר וגם מפה). גם השימוש ב GPX היה מוגבל ביום זה כי בכל פעם שהוצאתי את הסלולארי החוצה הוא נרטב (ולוקח לו זמן לאתר לווין ולמצוא את מקומי על השביל). עם זאת הוא ממש היה לעזר כפי שאציין בהמשך.

עד לעלייה ל Dent hill הלכנו כמעט ללא טעויות ועם הפסקה אחת מתחת לגשר פסי רכבת לארוחת צהריים זריזה (זה היה המחסה היחיד מהגשם לאורך היום). כבר בעלייה לגבעה דנט התחלנו להתברבר, כאשר פספסנו פנייה קטנה לשביל קטן והמשכנו עם הדרך הרחבה כשבקצה שלה גם לקחנו את הפנייה הלא נכונה. בסופו של דבר הגענו לסוף השביל, חזרנו על עקבותינו וראינו עוד משפחה אמריקאית שחוותה את אותה הטעות. לאחר שהצלחנו לאתר דרכנו חזרה (גם בעזרת ה GPX) התחלנו את השלב האחרון של העלייה , שהיה בגשם סוחף, חשוף לרוחות חזקות ולערפל, דבר שהקשה על הראייה. בפסגה התחלנו לרדת מהגבעה עם שתי בחורות אנגליות- פיונה וליסה (שגרות בכפר Whitby השוכן לקראת סוף הטרק ) – אך גם איתן התקשינו למצוא את השביל. ירדנו בדרך רחבה פחות או יותר לכוון בו היינו צריכים ללכת (וכך דילגנו על השביל החלק בו החליקו מספר מטיילים שכן מצאו את השביל..) אבל אז לא מצאנו את הדרך חזרה לשביל ובשלב מסוים הבנו שאנחנו מהצד השני של הנהר וצריכים לחזור לצידו האחר כדי לאתר את השביל. הגשם לא הפסיק, הנהרות הגבירו את עוצמת זרימתם ואנחנו היינו כבר רטובים עד לשד עצמותינו. לאחר תוספת מיותרת של כחמישה קילומטר ליום זה הגענו רטובים ועייפים ל Thorntrees B&B (המומלץ מאוד) ב Ennerdale Bridge ואכלנו במקום מעולה : Shepherds Arms Hotel.

30 ק"מ ב 9 שעות


יום 2 – 5.7.2017- Ennerdale Bridge ל YHA Honister Hause

מזג האוויר האיר לנו פנים ביום השני לטרק וזה עשה את כל ההבדל. לא ירדה עלינו ולו טיפה אחת כל היום ומדי פעם אפילו השמש שזפה את פנינו. החלק הראשון של היום הוא הליכה לאורך הגדה הדרומית של אגם Ennerdale ( Ennerdale water). ההליכה נעימה ולא קשה והמראות יפים. בימים של גשם שוטף ממליץ הספר ללכת לאורך הגדה הצפונית אבל למזלנו לא היה בכך צורך.

ההליכה לאגם מהנקודה בה ישנו בלילה היא בעיקר לאורך כבישים וכאשר הגענו לאגם גילינו שהדרך חסומה. פה באה לשימוש המפה, שעל פיה זיהינו שביל קטן שעוקף את החסימה (סביב crag farm) וחובר לשביל.

ההליכה לאורך האגם הנה ארוכה ובסיומה הליכה בשביל רחב לצד יער. הדרך הזאת, המחברת בין אכסניית הנוער Ennerdale לאכסניית הנוער black sail היא מונטונית וחסרת עניין (ולא קצרה) אבל מאכסניית הנוער black sail (יחסית מבודדת ומנותקת מהכבישים מה שגורם לכך שרכבי העברת המזוודות לא מגיעות אליה) מתחיל החלק המעניין של היום. טיפוס ל grey knots, הנקודה הגבוהה של היום. מיד אחרי אכסניית הנוער יש לקחת את שביל העיזים הפונה מזרחה (למרות שלידו יש שביל ברור יותר ורחב יותר שפונה לדרום מזרח ועשוי להטעות) ומטפס במעלה ההר. מזג האוויר היה טוב ולכן הניווט היה קל מאוד והדרך ברורה. כשמגיעים לנקודה הגבוהה יש גלעדי אבנים שמסמנים את הדרך. בזכות מזג האוויר הטיפוס היה מאומץ אך לא קשה מדי. הנוף הנשקף יפהפה – הרים ירוקים ומספר אגמים.

מכאן מתחילה הדרך למטה לאכסניית הנוער בה נישן הלילה (YHA Honister Hause). אין ספק שזה המקום הזול ביותר בו ישנו בטיול אבל התנאים בהתאם. בספר היה כתוב שאחד המטיילים כתב שזה המקום היפה ביותר בו הוא ישן לאורך המסלול ואני לא הבנתי כל כך למה. המקום חביב, התנאים בסיסיים (מיטת קומותיים, שירותים משותפים), הנוף מסביב חביב אך לא יותר מכך. מנהל המקום חביב מאוד ועוזר (הסכים להכין לנו את ארוחת הבוקר ב 7:30 במקום ב 8:00 כי למחרת יש לנו יום קצת ארוך יותר כי היום עצרנו קצת לפני סוף השלב השני ע"פ הספר) וסיפר לנו שהיה בישראל שלוש פעמים, כל פעם התנדב חצי שנה בקיבוץ (גרופית, חניתה ורוחמה). ארוחת הערב בסיסית וקטנה ואין ויי פיי או קליטה בסלולארי מה שאילץ אותנו לשחק קלפים וזה היה בהחלט שינוי מרענן ללא מסכים של טלוויזיה או סלולארי , ממש פעילות חברתית של פעם. לסיכום, היה נחמד למרות הסקפטיות הראשונית.

20 ק"מ ב 7 שעות

יום 3 – 6.7.2017- YHA Honister Hause ל Grasmere

יום יפהפה עם מזג אוויר טוב ושוב ללא טיפת גשם.

היום מתחיל בירידה מאכסניית הנוער לעבר Seatoller ומשם לתוך Johnny Wood להליכה נינוחה ומקסימה ביער היפה והשלו לאורך נחל רוגע. ההמשך הוא בין כפרים קטנים ויפים (שחלק מהמטיילים ישנו בהם אמש) ואז לעבר העלייה ל Greenup Edge. בדרך לשם אנחנו עוברים שער בשביל, כשבדיוק כשאנו עוברים בו ,מחליטים הרועים להעביר את עדרי הכבשים הגדולים שלהם באותו השער במקביל אלינו , מה שיוצר עיכוב קל אך חוויתי. הטיפוס עצמו יפה, הנוף הנשקף ככל שעולים יותר יפה יותר והדרך יחסית ברורה עד שלב מסוים. ככל שמתקרבים לפס עצמו אין שביל, לא ברור לאן צריך ללכת, המון אדמה בוצית ששוקעים בה (האדמה הבוצית מצפה לנו כמעט בכל יום בטיול) והערפל הדק לא מקל על ההתמצאות. גם על פי הספר אפילו ביום בהיר לחלוטין ההתמצאות קשה. לאחר שנעלינו התמלאו בוץ רב, מצאנו סוף סוף איזשהו סימן לשביל ומשם התחלנו לרדת שוב בדרך בוצית מאוד עד לנקודה בה עלינו להחליט אם לקחת את הדרך הגבוהה או את הירידה ל Grasmere בעמק. הדרך הגבוהה אמנם קצת יותר מאמצת אך מאחר ואת מרב הטיפוס כבר עשינו, נותר עתה ליהנות ממזג האוויר הטוב וללכת בדרך הגבוהה. האמת היא שמלמעלה נראית הדרך בעמק לא מעניינת וזה תואם את מה שהספר ממליץ (הדרך הגבוהה היא ברירת המחדל). הדרך הגבוהה ברורה מאוד – נראה לי שזה השביל הברור ביותר עד עתה, יפה ולא קשה. הנופים מדהימים – ירוק מכל עבר, העמק פרוס מתחתינו ואגמים מציצים מכל עבר , כאשר היפה ביניהם הוא Easedale Tarn. לסיום יש ירידה לא קלה, אבל גם לא נוראית כמו שהספר כותב, עד ל Easedale שם הגענו ל Thorney How המקסים והמומלץ, לכוס בירה בסופו של יום מאמץ. המקום מומלץ מאוד ללינה ולארוחת ערב (פאי עוף מעולה!!) ובו חברנו לזוג אוסטרלים בני גילינו (50+) , טרודי וסטיבן, אותם נמשיך לראות לאורך כל מהסלול ולאכול איתם ארוחת ערב בסופו של כל יום הליכה.

19 ק"מ ב 8 שעות

יום 4 – 7.7.2017- Grasmere ל Patterdale

היום הכי קצר עד כה. מיד אחרי היציאה מ Easedale מתחילה עליה לאגם Grisedale (Grisedale Tarn). יש שתי אפשרויות לעלות לאגם – השמאלית קצרה ותלולה יותר והימנית ארוכה ומתונה יותר. אנחנו עלינו בשמאלית והגענו לאותו אגם הררי ויפה. הרוח הקרה חבטה בנו ללא רחם וקיצרה את ההפסקה המתוכננת למינימום ההכרחי. בנקודה זו היינו צריכים לבחור אם לקחת את אחת מהדרכים הגבוהות או לרדת בעמק לכוון Patterdale. מזג האוויר, הרוח החזקה והעננים שהקשו על הראות גרמו לנו לבחור בדרך העמק.בחורה אוסטרלית שראינו בהמשך ולקחה את אחת הדרכים הגבוהות אמרה שלא ראתה ממטר ולא הייתה ראות כלל. לאחר הירידה הדרך מישורית וחד גונית וסיימנו את היום מוקדם יחסית. עצרנו לבירה במלון Patterdale שם פגשנו את חברינו האוסטרלים, את זוג האנגליות איתן התברברנו ביום הראשון ועוד כל מיני פרצופים מוכרים ואז חברנו לאכסניית הנוער החביבה בה נבלה את הלילה.

13.5 ק"מ ב 5 שעות

יום 5 – 8.7.2017- Patterdaleל Shap

אחרי היום החביב אתמול זכינו ליום פשוט מהמם ביופיו, כזה שעושה את כל הטיול לעוד יותר ראוי, מומלץ וכדאי. זה היום היפה ביותר לאורך כל המסלול (שאנחנו עשינו). תחילת היום מזמנת עלייה ארוכה מאוד ל Kidsty Pike. העלייה אורכת אמנם מספר שעות אך היא מהממת ביופיה ולא קשה מדי. לאט לאט עולים מעל ל Patterdale והנוף נפתח ומשקיף על מספר אגמים. היפה שבהם הוא ה Angle Tarn עוצר הנשימה. הנופים לאורך כל היום כוללים הרים עטופי ירוק, עמקים יפים ואגמים מהממים. גם לאחר ה Angle Tarn הנוף ממשיך להפתיע ביופיו, אגמים נוספים מתגלים סביב, אמנם רחוקים יותר, אבל מתבלים את העלייה בחן מיוחד . מזג האוויר המעולה שזומן לנו היום כולל שמים כחולים ושמש במרבית היום. העלייה מסתיימת ב Kidsty Pike לא אחרי שראינו עקב אירופאי (סוג של נץ) מרחף מעלינו. התצפית מ Kidsty Pike אף היא מדהימה ומכאן אנו כבר רואים את הירידה למאגר המים הענק Haweswater. פעם זה היה אגם קטן אבל אז הוחלט שזה יהיה מאגר המים שישרת את העיר מנצ'סטר ולכן בנו לו סכר ( אותו נראה בסוף ההליכה הארוכה לאורך המאגר). בסוף הירידה אנחנו עוצרים בקצה המאגר ליד מפל קטן ויפה שנשפך אליו, לנקודה אידיאלית לאכול את הארוחה הארוזה שלנו. מכאן הליכה של כמעט כשעתיים לאורך המאגר, עוברים את הסכר ואז כניסה ליער מוצל ומדהים והליכה לאורך נחל מקסים. עוד קצת הליכה בבוץ ואז יציאה למרחבים כפריים גדולים וירוקים עד להגעה ל Shap Abey מהמאה ה12. משם לא רחוקה הדרך למלון שלנו ב Shap ה Kings Arms המומלץ. יום ארוך, לא קל אבל יפה ומדהים. בפאב של המלון אנו נקלעים לשיחה קולחת עם שני גברים (הם זוג) שניסו לזהות את השפה שלנו וחשבו שזו תורכית, שמחים על ההזדמנות לדבר בפעם הראשונה עם ישראלים, והשיחה נסובה סביב הפוליטיקה באנגליה, היציאה מהאיחוד, תרזה מיי, זכויות אדם ועוד. מעניין.

27 ק"מ ב 9 שעות

יום 6 – 9.7.2017- Shapל Kirkby Stephen

היום המתיש והמעייף ביותר. הליכה של 33 ק"מ בתוואי לא קשה באנגליה הכפרית אך הנוף יחסית לא מגוון (אם כי יפה) , כשרק מדי פעם נתקלים בחוות מבודדות לצידי הדרך. היום משובץ לכל אורכו בהרבה מאוד ירוק, פרות, כבשים וסוסים וגם קצת ארנבים. הדרך לא תמיד ברורה לגמרי למרות שיש יותר שילוט באופן יחסי לימים הקודמים.

במהלך היום עברנו בגבעה עם המון מחילות של ארנבים וראינו ארנב אחד מקפץ ביניהם (ממש גבעת ווטרשיפ), מעגל אבנים בן 6000 שנה (לא מרשים במיוחד) ועוד שרידים של יישובים פרה היסטוריים, שעל פי הספר רק ממעוף הציפור והלווין זיהו כי מדובר ביישוב עתיק. את ארוחת הצהריים הארוזה שלנו אכלו למרגלות אגם Sunbiggin המקסים והפסטורלי הידוע כשמורת ציפורים. ראינו ברבור, מספר ברווזים ועוד מספר עופות. ממש כדאי לעצור באגם , שרבים מהמטיילים מפספסים אותו בגלל הסטייה של מספר עשרות מטרים מהשביל ומכיוון שמדובר ביום ארוך ואנשים אומרים שראו כבר מספיק אגמים...

היום מסתיים ביישוב הגדול ביותר עד כה במסלול Kirkby Stephen, ולמרות שהוא ארוך מאוד ויחסית חד גוני (עדיין חד גוני בנוף הזה שונה מאוד מהנופים שאנו מכירים) הוא חביב ביותר. שהינו ב Black Bull Hotel המומלץ.

33 ק"מ ב 9 שעות

יום 7 – 10.7.2017- Kirkby Stephenל Keld

היום האחרון זימן לנו גשם לכל אורכו. היום חוצים את ה Pennines ועוברים ליורקשייר. בגלל הגשם ומזג האוויר נאלצנו לבחור בדרך הירוקה והקלה יותר (יש שלוש דרכים שמסומנות בצבעים על פי עונות השנה, אך במזג אוויר סוער עם תנאי ראות לקויים מומלץ תמיד לקחת את הדרך הירוקה) , מה שגרם לנו ללכת באופן יחסי לא מעט על כביש. ב Ravenseat Farm עצרנו לאכול על שולחן קק"ל בצריף (זה היה המקום היחידי למחסה מפני הגשם) לפני שירדנו למקום הלינה שלנו Keld Bunkbarn כ 800 מ' לפני Keld, שם שכרנו ג'קוזי המשקיף לנוף יפהפה, שתינו יין והרפינו את שרירינו בסוף המסלול (בדיוק האמצע של המסלול הכולל). אכלנו ארוחת ערב אחרונה עם חברינו האוסטרלים ב Keld Lodge – טעים ומומלץ. למחרת אוטובוס ב 8:00 בבוקר(צריך להזמין מראש טלפונית) ל Richmond, עוד אוטובוס ל Darlington ומשם רכבת ללונדון.

20 ק"מ ב 5.5 שעות

רמי פלץ