הטור מון בלאן הנו טרק מהמם הסובב את המון בלאן, שהוא ההר הגבוה באירופה ופסגתו שוכנת בצרפת, והוא עובר בשלוש מדינות – צרפת, איטליה ושוויץ. הטרק אורך כ 170 ק”מ במסלול הרגיל, כ 180 ק”מ אם מוסיפים את הווריאנטים (פירוט בהמשך) אבל עם עוד קצת הליכות צד, התברברויות (כמעט ואין, לא לדאוג) והליכות עד לפתח המלון, ה GPS מדד לי 190 ק”מ בסך הכול.
התחלתי את הטור מון בלאן ב-29.6.15 וסיימתי ב-9.7.15. מדובר בטרק מהמם (אני עוד אשתמש הרבה במילה הזאת) ומומלץ ביותר. כמובן שלקראת הטרק קראתי והתכוננתי, ולפני שאתחיל לפרט אותו על פי סדר הימים שעשיתי, ברצוני לכתוב מספר המלצות כלליות בנוגע לטרק ולהכנות אליו :
- למרות שטיילתי לבד ובתחילת העונה, הזמנתי את כל הבקתות ומקומות הלינה מראש. התכתבתי עם האתר של ה-TMB והם המליצו לי לעשות כן, מכיוון שיש מספר קבוצות שמטיילות (מה שהסתבר כנכון). מצד אחד לא הייתי חייב להזמין הכל מראש (בדיעבד), אך מצד שני, למרות שהזמנתי מראש, לא השגתי בקתה שנמצאת על המסלול ונאלצתי להתרחק ממנו מעט (פירוט בהמשך ) לבקתה חביבה פחות. הזמנות מראש כמובן פוגעות בגמישות אך כאן חשוב לדעת מה אופייך ובאיזה תקופה אתה מטייל. למרות שטיילתי בתחילת העונה ולבד, הייתי הרבה יותר רגוע שידעתי שיש לי היכן להניח את הראש בסוף היום. מעבר לזה , לא הרגשתי צורך לעשות את הטרק בפחות מ 11 יום ולכן הקצב ואורך הימים התאימו לי.
- התרמיל שלי שקל 13-14 קילו עם מים. למרות שהיה חם לאורך כל המסלול השתמשתי בחלק מהערבים בפליז, לא השתמשתי בחולצת ומכנסי גשם (אבל לא ידעתי שלא ירד) ולקחתי כמובן גם ליינר, שתי חולצות ארוכות מנדפות ושתי קצרות, גרבי טרקים, תחתונים, כלי רחצה ועוד. רוב הימים בהם טיילתי היו חמים ולכן לקחתי לפחות 2 ליטר מים ליום וזה היה חשוב. צריכים להיערך לשתי האפשרויות – גשם מחד וחום מאידך. למזלי נפלתי על חום (זהו מזל בעירבון מוגבל כי אין ספק שהיה קל יותר ללכת במזג אוויר קריר יותר, אבל זה עדיף על גשם, שלג וסערה) ושהייתה ראות מדהימה לאורך כול הימים ,אבל הבנתי ששנה קודם לכן היו הרבה ימים סוערים מה שהשפיע באופן ישיר על ההליכה.
- זו הפעם ראשונה שאני משתמש במקלות הליכה וזה התברר כממש הכרחי (גם להליכה בשלג, גם לירידות התלולות הנמצאות בעיקר במסלולים האלטרנטיביים וגם לעליות הלא פשוטות). התלבטתי רבות אם לרכוש אותם או לא אבל בדיעבד היה מאוד קשה אם הם לא היו. שלושה גרמנים שישנו איתי בדורמיטורי ביום הראשון (אב, הבת שלו והחבר שלה) עצרו בכפר הראשון שהיה אפשר (בקונטאמין, בסוף היום הראשון ) כדי לרכוש מקלות.
- יש לי כושר בסיסי בלבד ואני בן 48. המסלול לא היה קל (עשיתי את כל הוריאנטים למעט אחד. ראו סעיף 6 בנוגע לווריאנטים), אבל אחרי שלושה ימים הגוף מתרגל וזה נעשה הרבה יותר קל (הימים הראשונים היו לי מאוד קשים). אין ספק שרמת הקושי תלויה באדם העושה את הטרק ובכושר שלו, אך החשוב הוא שלאורך הטיול הדברים מתחילים להתאזן והופכים ליותר פשוטים. טיפ חשוב אני יכול לשאוב מהספר “זן ואומנות אחזקת האופנוע” אותו קראתי לאורך הטיול (חזרתי אליו אחרי יותר מ 30 שנה מכיוון שהוא נראה לי מתאים לטיול הזה) : “על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככול האפשר. האמת של טבעך העצמי היא הצריכה להכתיב את הקצב. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה.” כול כך נכון – מצאתי את עצמי ביומיים הראשונים נאבק עם עצמי , עם העליות ועם מי שמסביבי אבל אחרי שהבנתי מה טבעי, מה הכושר שלי התחלתי לטייל בנחת ובקצב יחסית אחיד (לא מהיר) ואין ספק שנהניתי מההליכה עצמה הרבה יותר (זה לא שהטרק הופך פתאום לקל...).
- הספר של Cicerone מאוד יעיל וחלוקת הימים הגיונית למעט יומיים (אם עושים את הוריאנטים – מאוד מומלץ לעשותם!) – הגיוני לישון ביום השני בבקתת Bonhomme ולהמשיך למחרת בדרך האלטרנטיבית. הגיוני לישון ביום השביעי ב-Relais D'arpette ולהמשיך למחרת בוריאנט. לוחות הזמנים המצוינים בספר הם סבירים – הם לא כוללים הפסקות ואני עשיתי הרבה הפסקות ולכן הימים היו ארוכים יותר. לעתים, בעיקר בהתחלה, גם ללא הפסקות ההליכה לקחה לי יותר זמן.
- בספר, כמעט כול יום מצוין מסלול אלטרנטיבי למסלול הרגיל – הוריאנט. ברוב המקרים מדובר על מסלולים הרבה יותר יפים שממש לא כדאי לוותר עליהם. אני ויתרתי רק על מסלול אלטרנטיבי אחד, כפי שאתאר בהמשך.
הגעה (28.6.15)
הגעתי עם Alpybus משדה התעופה בז'נבה ל Les Houches. ההסעה יעילה מאוד, יוצאת בזמן ולא יקרה. ישנתי בלילה הראשון ב Gite Michel Fagot בדורמיטורי. מאוד מומלץ (ארוחת ערב נהדרת בבישול ביתי, התקבצות של מטיילים, יחס טוב). נדרשת הליכה קצרה עד לתחילת המסלול אבל מבחינתי המקום עדיף על Auberg du Cret שכבר נמצא בעלייה הראשונה של המסלול מכיוון שהגעתי בשעה מוקדמת ללזוש (13:00) וכך הייתי קרוב למרכז היישוב. אם ברצונכם לחסוך כשני ק”מ מהיום הראשון ואם אתם מגיעים מאוחר ללזוש אז תישנו ב Auberg הנ”ל.
היום הראשון (29.6.15) Les Houches-Les Contamines
זהו. זה הגיע. היום הראשון למסלול. אכלתי ארוחת בוקר בבקתה והתחלתי ללכת ב 07:30 בבוקר. בחרתי ללכת במסלול האלטרנטיבי. למרות שזה מסלול קשה ליום הראשון (בספר כתוב שזה מסלול מאוד תובעני ליום הראשון ומומלץ לשקול אם לעשות אותו) הוא מאוד מומלץ (דיברתי עם מי שעשה את המסלול הרגיל ואמר שהיה מאוד לא ייחודי) ולא הייתי מוותר עליו. אני מתחיל את העלייה ל col de voza ובדרך מצטרף אלי נהג קטר צרפתי, שישן איתי בלילה בבקתה ועושה את ה GR5 ומגביר לי את קצב ההליכה בלי שאשים לב. אשלם את המחיר על הקצב המהיר בהמשך כשאלך הרבה יותר לאט. ב col de voza התפצלנו ושם התחלתי את הוריאנט. איזה נוף מהמם ליום הראשון ! הכול ירוק, המון בלאן מביט עלי וקרחון BIONNADDAY מזכה אותי בתצפיות יפות. בהמשך עוברים גשר תלוי מעל נהר ועולים בעליה חדה ולא פשוטה ל col de tricot הנוף מהפס יפהפה. לא מעט אנשים מצטברים על הפס וגם כבשים עם פעמונים התלויים על צווארן. הגעתי לפס די מותש ולכן אני לוקח את הזמן שלי ונח. הירידה ל refuge de miage קשה לא פחות מהעלייה (בגלל בעיות ברכיים אני שם תחבושות אלסטיות מיוחדות שעוזרות מאוד ולא יורדות ממני עד סוף הטרק – תבורך אשתי שקנתה לי אותם ביוזמתה יומיים לפני שטסתי!!). בבקתה אני עושה הפסקה נוספת (יש אנשים שבוחרים לבלות את הלילה הראשון כאן) ואז עולה ל auberg du truc . זו העלייה האחרונה להיום. למעלה אני פוגש בצרפתייה שמתעניינת במידת ההנאה שלי מהטיול. אני אומר לה שקשה והיא עונה לי שאני צעיר. אני מציין את גילי (48) כדי להראות שאני לא כזה צעיר אבל אז היא אומרת לי שהיא בת 84 ואני משתתק. היא לא עושה את הטרק אבל עולה ויורדת מסלולים לא פשוטים. בכלל, לכול אורך הדרך אפגוש אנשים מבוגרים שעושים את הטרק, כאשר השיא הוא צרפתי בן 68 (פגשתי בו מספר פעמים לאורך כול הדרך) שלחלוטין לא נראה כספורטאי או כמישהו שיעמוד באתגר אבל הוא עמד גם עמד ! אני יורד ל Les Contamines שם אני ישן ב chalet CAF des contamines וקצת מתברבר בתוך היישוב עד שמגיע לבקתה. זהו מקום נחמד עם הרבה מטיילי TMB.
היום השני (30.6.15) Les Contamines-Refuge de la Croix du Bonhomme
עוד יום יפה עם עליות קשות. אני מחליט לישון בבון הום כי למחרת אני מתכוון לעשות את הווריאנט. בדיעבד זו החלטה נבונה בעיקר כי הבקתה מהממת ומבודדת, נוף שיש רק בבקתות הרים בגובה הזה (2443 מ') וגם כי למחרת יהיה עוד יום קשה. אני מתחיל את ההליכה מקונטמין עם דני, ישראלי שפגשתי בבקתה ואראה אותו בחלק מהמסלול (הוא עשה את המסלול בתשעה ימים), פוגשים את ארקדי וסווטה, שגם אותם אראה בחלק מהדרך וגם הם ישנו בלילה בבקתת קאף וכן פוגשים גם את גיא ואביחי איתם אתראה הרבה במהלך כול הדרך מכיוון שהם עושים את המסלול כמעט באותם מקטעים כמוני.
מקונטאמין ההליכה נינוחה ומישורית עד הכנסייה אבל אז מתחילה עלייה קשה וארוכה עם נוף יפהפה. עד refuge de balme ההליכה היא על שביל 4*4 כשהנוף מסביב ירוק, פריחה והרבה פרות שמנעימות את הזמן עם צליל פעמוניהן. ההליכה מכאן עוברת לשביל צר ויפה, ולפני העליה לפס ב col du bonhomme יש מעבר קצר בשלג, מה שמעצים את חשיבות מקלות ההליכה. העלייה עד כאן הייתה לי קשה מאוד וצפויה עוד אחת ל col de la croix du bonhomme. משני הפסים נשקף נוף מהמם ויפה. מי שלא עשה את הוריאנט אתמול אומר כי הוא מרגיש שהטיול החל רק היום. בספר כתוב כי העלייה היום קשה פחות מהוריאנט של אתמול אבל אני לא יודע להבדיל – שתיהן היו קשות !!
אני מגיע לרפיוג' בון הום. כאמור, בקתה מהממת עם נוף מרטיט שנשקף ממנה, עדרי איילים שרועים בקרבתה וגורמים למטיילים בארוחת הערב לרוץ ולצלם ולא פחות חשוב אווירה של מטיילים. בשעה 17:00 נפתחות המקלחות ואני מתעכב עם הבירה ששתיתי ומצטבר תור. אני מתחיל להיות סקפטי לגבי הסיכוי שיהיו לי מים חמים ומצטרף לתור יחסית מאוחר. גם התור למקלחת הוא הזדמנות להכיר אנשים חדשים ואני מתוודע לאוסטרלי ,שהוא חלק מקבוצה שעושה את המסלול עם משקל יחסית קל על הגב ,כאשר מעבירים להם את הציוד ממקום למקום היכן שאפשר (לבון הום אי אפשר...). למרות שהגעתי למקלחת באיחור עדיין יש מים חמים ואני יורד לארוחת הערב נקי ומרוצה. ארוחת הערב משביעה, רעש של מטיילים מכול עבר, ללא ספק אחד המקומות עליהם לא הייתי מוותר בשום פנים ואופן בטיול !
היום השלישי (1.7.15) Refuge Bonhomme-Elisabetta
כדי לעשות את הוריאנט של היום הזה אני חוזר כמה עשרות מטרים מהבקתה לפס ומשם לוקח את הוריאנט ימינה. אני עולה ל col des fours (כאן היה שלג משמעותי יותר מאתמול, שמאלץ אותך לצעוד בתוכו, ושוב המקלות מוכיחים את חשיבותם) ומשם הספר ממליץ לסטות מהמסלול ולעלות לנקודת תצפית פנורמית שנותנת נוף של 360 מעלות מגובה של 2756 מ' – עשיתי את זה וזה מהמם! בגלל השלג הדרך לא ממש ברורה אך דני , גיא ואביחי שהגיעו כמה דקות קודם לכן כבר זיהו את הדרך לתצפית הפנורמית. הירידה לעמק ארוכה ולא פשוטה אך יפה מאוד, מלווה בהרבה זרימה מהפשרת השלגים וככול שיורדים יותר הכול הופך לירוק ופורח. בעמק ville des glaciers פרות רבות עם פעמונים, הרבה ירוק ונוף של הרים מושלגים בחלקם. מהעמק עליה ארוכה, אני עוצר להפסקה ב refuge de mottes וממשיך בעליה לפס ועובר מצרפת לאיטליה. מכאן הליכה יפה ולא קשה לאליזבטה (הרבה מרמיטות ופריחה) עד לעליה האחרונה הלא צפויה לבקתה. למרות שקראתי השמצות על אליזבטה, הבקתה עצמה מאוד ייחודית, יושבת לרגלי קרחון, נוף יפהפה, אוכל סביר ומטבע שעולה 2 יורו לטובת מים חמים (5 דקות). ישנים בדרגש של עשרה אנשים הצמודים זה לזה – חוויה!
היום הרביעי (2.7 ) Elisabetta-Courmayeur
היום מתחיל בירידה מאליזבטה לעמק והליכה נינוחה לאורך הנהר. לפני הגשר (שימו לב, אני פספסתי את הפניה וחזרתי מספר מטרים לאחור כדי למצוא את השביל) יש פניה ימינה ומתחילים להעפיל בעליה לא קשה מדי ויפה עד לנקודה בה צופים לעמק ולהרים והקרחונים העוטפים אותו. המראה פשוט יפהפה ומגוון. מנקודה זו מתחילה ירידה, שעוברת ליד אגם מצד ימין שלכם עד ל refuge maison vielle. מכאן מתחילה ירידה תלולה וקשה (הקטע הכי פחות מעניין ב TMB עד כאן ) עד לכפר היפה dolonne ומיד אחרי זה לcourmayeur. פה לקחתי חדר יחיד עם מקלחת צמודה בHotel Edelweiss . לא צריך להמתין בתור במקלחת, אף אחד לא נוחר וזו הזדמנות קצת להשיב כוחות. אני זקוק לזה אבל אין ספק שהסיבה שהגעתי לטרק היא שתי הבקתות – בון הום ואליזבטה, בהן שהיתי בימים הקודמים.
היום הדרך הרגילה היא היפה יותר וכמובן מומלצת (הוריאנט הוא למקרה של מזג אוויר סוער). לשים לב אחרי כ 45 דקות מאליזבטה אם הגעתם לגשר אז טעיתם וצריכים לחזור 50 מ' אחורה).
היום החמישי (3.7) Courmayeur-Rifugio Bonatti
זה היום היחיד בו אני לא עושה את הוריאנט (כתוב בספר שהוא תלול ושגם הדרך הרגילה יפה) כי אני מחליט לאגור כוחות להמשך המסלול ולשאר הוריאנטים שעליהם לא אוותר. המסלול הרגיל אכן יפה. היציאה מקורמאיור ברורה (תגיעו לכנסייה ומשם הכול מסומן) ואני ישן ב Rifugio Bonatti (לא לוותר, בקתה עם נוף מהמם, אווירה טובה ואוכל מעולה). בדרך לשם, העלייה לרפיוג' ברטוני צוברת 700 מ' עלייה (פחות משעתיים), שם אני מצטייד בסנדביץ' כדי לעשות ארוחה בטבע (בכלל, בחלק מהמקומות בחרתי לקחת את ערכת הצהריים שמוכרים בבקתות ,לעתים גם במקרים בהם היו מקומות להצטייד בדרך, וזאת כדי ליהנות מהפסקות בטבע). מכאן כל הדרך לרפיוג'יו בונאטי היא מישורית , פחות או יותר, ולא קשה וצופה לעמק ferret ולהרים שמעבר לעמק כולל לקרחונים ולמון בלאן. הדרך יפה אך לא כמו בארבעת הימים הראשונים, אולי מכיוון שקיים דמיון מסוים לנוף של היום השלישי (לפני הירידה לקורמאיור). אני עוצר אחרי גשר עץ החוצה את הנהר (כחצי שעה לפני בונאטי) ולפני 14:00 אני מגיע לבקתה. זה היום הקצר והקל ביותר עד עכשיו. יש לי זמן לעשות כביסה, להתקלח במים רותחים (האסימון כלול במחיר) ולשבת ולשתות בירה ולהתפעל מהנוף הנשקף מהרפיוג'. זו בקתת ההרים להלילה ואין ספק שהיא עומדת בשורה אחת עם השתיים הקודמות (ובמובנים מסוימים אף יותר -אוכל מעולה הכולל לזניה טעימה, מקום המתוחזק ברמה גבוהה).
היום השישי (4.7) Bonatti-La Fouly
היום מתחיל בהליכה נינוחה מהרפיוג' ואחר כך בירידה לעמק. כאן מתחילה עלייה ארוכה שעוברת דרך רפיוג' אלנה (פחות מרשים מבונאטי) ומסתיימת בפס col ferret שהוא גבול איטליה-שוויץ. הגעתי לפס אחרי ארבע שעות, שזה פחות או יותר לוחות הזמנים המצוינים בספר. אני מסרב להיפרד מאיטליה ונח בפס כשעה (מנוחת השבת שלי) מול הנוף היפה הצופה מצד אחד לאיטליה ומהצד השני לשוויץ. מכאן מתחילה ירידה לחווה la peule. מפה כדאי להמשיך בדרך הגבוהה, למרות שהיא לא משולטת בבירור. בחווה צריכים לחזור אחורה לכוון היורטה ושם תמצאו את השביל. השביל צר מאוד וצריך להיזהר לא למעוד מכיוון שלעתים יש מדרון תלול מימינכם. אין ספק שזו דרך עדיפה מהדרך הרחבה (וכנראה משעממת) מהחווה לעמק.
היום הארוך נגמר בלה פולי שם אני ישן ב Hel Edelweiss. הדורמיטוריס נראים פחות מזמינים מהמקומות בהם ישנתי קודם לכן , המקלחת סבירה, אבל למרות אכזבתי אני ישן נהדר. בארוחת הערב אני פוגש בזוג ישראלים (אסף ואסנת) שישנים בחדר זוגי ולכן הפרידו אותנו לשני חדרי אוכל שונים, אך למרות הזעזוע של המארחת היא מסכימה שנשב ביחד (למי שלן בחדר זוגי יש מנה נוספת!!!). דורמיטורי וחדר זוגי יחד– ממש שערורייה !!!
היום השביעי (5.7) La Fouli- Relais D'Arpette
זה היום שאמור להיות הקל ביותר (עד champex ) ולכן אני מחליט להאריך אותו , לדלג על העיירה היפה וללון בבקתה המשקיפה לנוף ההררי. כך אני מרוויח קטע מהוריאנט של מחר (שאמור להיות אחד הקשים ביותר) וגם לישון במקום קצת יותר מבודד (לא ממש, לבקתה מגיע כביש) ויותר ציורי.
היום הזה מתחיל באופן ממש נינוח ומשום מה דווקא בו אני פוגש ממש מעט אנשים בדרך (אולי אנשים יצאו מאוחר יותר מכיוון שמדובר ביום קצר ?). ההליכה לאורך היום שלווה, נעים לראות את הירוק מסביב, כפרים שוויצריים ציוריים והליכה נעימה ביער. את שלוות היער קוטעת חבורת ילדים שוויצריים העוסקת בניווט ומבקשת את עזרתי , אותה אני לא מצליח לספק למרות ניסיונות כנים. חשוב לציין כי למרות שמדובר ביום נינוח יחסית, העלייה ל champex אורכת כשעה וחצי והיא לא נטולת מאמץ. אחרי ארבע וחצי שעות מתחילת היום אני מגיע ל champex ונח מול האגם היפהפה. אמנם ויתרתי על לינה כאן אך אני מתעכב לארוחת צהריים לפני שאמשיך בדרכי. אינני ממהר לשום מקום.
בסוף היום אני מגיע לבקתה Relais D'Arpette שלמרות אכזבתי הראשונית שמגיע אליה כביש, היא מתגלת כנהדרת, משקיפה לנוף יפהפה, הופכת לשלווה מאוד בערב ובאחו שמסביבה רועות פרות רבות (שאת קול פעמוניהן שומעים לעתים בלילה). האוכל נהדר ואני יושב בארוחת הערב (מושיבים כאן על פי המנה אותה בחרת לארוחת הערב – בחירה של אחת משתי אפשרויות) עם הצרפתי בן ה 68 אותו הזכרתי לעיל (פעם ראשונה שאני מדבר אתו, או יותר נכון מנסה לדבר אתו מכיוון שאינו מדבר מילה באנגלית) ועם ניו זילנדי שמלמד בהונג קונג. בלילה אני ישן בחדר של ארבעה אנשים (זה עולה כמה פרנקים יותר מהדורמיטוריס הגדולים יותר אך שווה – מקלחת ממש קרובה) אך בפועל רק עוד מטייל מסקוטלנד ישן איתי. אנחנו מקשקשים הרבה (הוא ממש משכנע אותי שההצבעה לעצמאות סקוטלנד מבריטניה היא נכונה) ומדבר איתי עם יום המחר, בו צפוי וריאנט קשה. הוא אומר שהעלייה לפס קשה אך הירידה לא נוראית. למחרת אווכח לדעת שאני חווה את הדרך הפוך ממנו.
היום השמיני (6.7) Relais D'Arpette-col de forclaz
אין ספק שמדובר באחד הימים הקשים (והיפים ביותר!) ב TMB . העליה לפס קשה, יש קטעים תלולים ובחלק מהדרך צריך לעבור בולדרים. הדרך לא תמיד ברורה וצריך לעמוד ולהסתכל כל כמה צעדים היכן הסימון הבא. העלייה אורכת קצת יותר משלוש שעות והנוף המתגלה על הפס הוא פשוט מהמם (אני יודע שאני משתמש במילה “מהמם” הרבה , אבל זה ממש כך). מבט אחד לצד ממנו העפלתי ומבט שני לצד אותו אני עומד לרדת. אין ספק שזו אחת מנקודות השיא של הטיול (אבל יש הרבה כאלה !). כדאי לצאת מוקדם ליום זה כדי להגיע מוקדם לפס ולהימנע מהצטברות של אנשים בשעות מאוחרת יותר, בדגש על כך שרוב היום הוא על דרך צרה מאוד. הירידה מהפס קשה מאוד, אפילו יותר מהעלייה. היא מחליקה לעתים, במקום אחד הוצבה שרשרת כדי להיאחז בה ובקיצור היא מתישה וקשה. למרות הקושי הנוף יפהפה, מצד שמאל הפסגה המושלגת והקרחון שנמס ויוצר מפלים רעשניים. אחרי יותר משש וחצי שעות מתחילת היום (כולל הפסקה ארוכה בפס) אני מגיע מותש לבקתה (chalet du glacier) הממוקמת בסוף הירידה כדי לשתות ולאכול משהו ולהחזיר קצת אנרגיות. מפה מגיעים להצטלבות דרכים (אליה אגיע גם מחר כדי לעשות את הוריאנט). אינני עובר את הגשר אלא ממשיך ל Hotel du Col de la Forclaz
מדובר במלון חביב ביותר, הדורמיטוריס, האוכל והמקלחות בסדר גמור.
היום התשיעי (7.7) Hotel du Col de la Forclaz-Ge Le Moulin
היום אני עושה את הדרך האלטרנטיבית ולכן חוזר על צעדי מאתמול עד לצומת הדרכים ליד הבקתה. מדובר בהליכה של כ 45 דקות מישוריות ונעימות. משם מתחילה עליה עד לבקתת les grandes (אין שם אוכל מסודר למי שמתכנן לישון שם יום לפני) ובהמשך עד לפס ולמעבר הגבול משוויץ חזרה לצרפת. דרך זו עדיפה מהדרך הרגילה כי היא גבוהה יותר ונופית יותר ואני בכלל לא בטוח שהיא קשה יותר (בחלק מהדרך אתה משקיף מלמעלה על הדרך הרגילה).
במעבר הגבול שוב נשקף נוף נהדר (מזג האוויר קצת משתנה ויש רוח ממש חזקה שמלווה אותי עד סוף היום ומקשה על ההליכה עד שאני יורד ביער ל tre le champ) ומהפס עוד עלייה לתצפית יפה ב aiguillette des posttes. הירידה מכאן תלולה ולא מעניינת. מכיוון שלא הצלחתי להזמין מקום ב auberge la boerne (ראיתי את המקום – מומלץ ועל ה TMB) אני צריך למצוא את דרכי ל gite le moulin. בירידה יש שילוט לכוון המקום אך אני קצת מתברבר ומוסיף לעצמי עוד כחצי שעה מיותרת ביום ארוך זה. למחרת אני גם קצת מתברבר עד שאני מוצא את ה TMB. המקום עצמו לא ממש מוצלח (רק סביר) וארוחת הערב הפחות טובה בה נתקלתי עד עכשיו. אם נאלצתם לישון כאן אני ממליץ לא להיענות לשלט למקום הממוקם במהלך הירידה ביער אלא להמשיך ל auberge ומשם למצוא את דרכם (כך יהיה יותר פשוט גם לחזור ל TMB למחרת היום. בכול מקרה תנסו להזמין מקום מראש ב auberge la boerne.
היום העשירי gite le moulin-refuge la flegere
היום הנו יום יפהפה בעיקר אם לוקחים את דרך הסולמות (לא נורא כמו שזה נשמע – חוויה נחמדה, מוסיפה המון ולא מפחידה) ועולים ל lac blanc היפהפה. דווקא היום זה היום הראשון עם ראות לא טובה, הרבה ערפל שאמנם מוסיף נופך דרמטי לנוף הגבוה אבל לעתים מונע את התצפית הנקייה. למרות זאת היה יום נהדר. העלייה בסולמות חוויתית ובדרך ללק בלאן עוברים דרך אגם צ'סרי היפה,. הישיבה על שפת האגם מקסימה ומדי פעם הרוח מזיזה את הענן והנוף המתגלה הוא יפהפה. בלק בלאן מספר רב של צבאים שלא בורחים וממתינים שיצלמו אותם. אחרי מנוחה ארוכה מאוד באגם ומרק טעים בבקתה אני ממשיך לבקתה האחרונה בטיול זה, la flegere שאמנם חביבה אבל ממש לא מגיעה לרמה של קודמותיה (אבל הנוף שוב מהמם!)
היום האחד עשר (9.7) la flegere- les houches
זהו היום האחרון לטרק ואני מחליט ליהנות ממנו לא פחות מכול קודמיו. אני ממש לא מתכוון לעשות “וי” שסיימתי ולכן אוכל ארוחת בוקר ב 06:30 וב6:50 אני כבר על המסלול. קר מאוד ואני מתחיל ללכת עם פליז (פעם ראשונה בטיול) אך אני משיל אותו מהר מאוד. השעה וחצי הראשונות של ההליכה הן מהשלוות שעשיתי, אינני פוגש איש והשקט שולט בכול. בדרך אני רואה שני צבאים שחומקים במהירות ועוד להקת מרמיטות. השלווה מסתיימת ב plan praz שם מצטרפים למסלול מטיילים נוספים ואני מתחיל את העלייה ל col du brevent. העלייה יפה, אני מרגיש מתקרב כל הזמן למון בלאן (שנמצא מהעבר השני של העמק) , ענן דק מפריד ביני לבין עמק שאמוני, מה שמוסיף נופך דרמטי לנוף. כיפתו הלבנה של המון בלאן נראית היטב ומלווה אותי עד לפס.
אני ממשיך בעלייה, המון בלאן נסתר עכשיו אבל הנוף נפתח לעמקים בצדדים אחרים. אני עולה שני סולמות (גם היום יש סולמות...) ומגיע ל brevent. אני סוטה קצת מהמסלול ועולה להר עצמו, שם מופרת השלווה על ידי גדודי התיירים המגיעים ברכבל. אני מתצפת על הירידה הארוכה הקשה והתלולה הצפויה לי ומשקיף על אגם ברוונט. הירידה אכן ארוכה ומאומצת בחלקה, עוברת לא רחוק מאגם ברוונט (אבל לא ממש לידו, יש מסלול נפרד למי שרוצה להגיע אליו) אבל היא יפה בסך הכול ומעניינת. אני נזקק להרבה סבלנות כדי להשלים אותה – כבר הבנתי שהירידות לוקחות לי לא מעט זמן. גם הירידות מצריכות סבלנות. הירידה יפה עד שמגיעה לגדר של הגן חיות ומכאן היא הופכת לסתמית. המסלול מגיע לתחנת הרכבת של לזוש (les houches) משם אני לוקח רכבת לשאמוני ולמחרת נפגש עם אשתי וילדי לבילוי של חמישה ימים בשאמוני ועוד יומיים בז'נבה).
היה טיול מהמם ! מדהים ! מומלץ !!!
רמי פלץ
