"הפסק לדאוג מהמהמורות שבדרך ותהנה מהמסע" (מקור לא ידוע)
2.7.2025
זהו. אני יוצא לונואז. עד לשבוע שעבר לא תמה המלחמה עם איראן ושדה התעופה היה מושבת אך השבוע הטיסות החלו לשוב לסדרן. אני ממריא בבוקר עם אל על לג'נבה לאחר שאתמול בבוקר קיבלתי הודעה מלחיצה מחברת הרכבות שהרכבת שהזמנתי ל Modane בוטלה.
בסופו של דבר מסתבר שהכל מסודר ואני פשוט צריך לקחת רכבות לתחנות אחרות ואז אוטובוס למודן. בדרך אני עוצר להפסקה של יותר משעה ב Chambery. אני יוצא לרחוב וחום מטורף מכה בי. גם בחדשות מדברים על גל החום באירופה ועל יולי הכי חם מאז ומעולם. אני מקווה שמחר כשאתחיל להעפיל לגובה מזג האוויר יהיה נעים יותר.
אני מגיע למודן אחרי הצהריים ולן במלון Le Commerce המקסים.
3.7.2025 Refuge de l'Orgere ל Refuge de Plan Sec
אני מתכנן לקחת את האוטובוס ממודן ל Refuge de l'Orgere משם אני רוצה להתחיל את המסלול. נראה לי שעליה ברגל לבקתה ממודן בנוסף להליכה ל Refuge de Plan Sec תהיה יותר מדי ליום הראשון, גם בהתחשב בזה שההליכה הרצינית האחרונה אותה עשיתי הייתה בחודש ינואר בסובב תמנע.
אני מחכה לאוטובוס שאמור להגיע ב 9:05. הוא אכן מגיע אך הנהג אומר שהוא לא נוסע כי הדרך סגורה, ומצביע על הרחוב הסגור בגלל עבודות. אני הולך למרכז המידע לתיירים הסמוך ומתלבט מה לעשות. אני מבין שצריך לנסוע מסביב (הארכה של הדרך בקילומטר) וניתן להגיע לבקתה דרך הכביש. הנציגה במרכז המידע מזמינה עבורי מונית (40 יורו). הנהג נחמד מאוד, מדבר אנגלית ומסתבר כי הוא אדם פעיל מאוד: סקי, צלילות, ריצות, מצנחי רחיפה ומה לא. אני מנסה להוכיח את השליטה שלי בצרפתית (לא קיימת) ואנחנו שרים יחד את שיר הילדים Frère Jacques (אני שר את השורה הראשונה).
אני מתחיל ללכת מ Refuge de l'Orgere ואחרי פחות משעה מתחיל להרגיש כאבים בברך שמאל. אבל הברך הבעייתית שלי היא ימין! אני עוצר ושם על הברך את אחת מהגרביים האלסטיות שהבאתי למטרה זו. ההליכה ביום הראשון קשה לי. אני אמנם רץ באופן סדיר אך זה לא אותו כושר. מזג האוויר חם אבל סביר. אני מגיע ל col du Barbier - מעבר ההרים הראשון שלי לטיול. 2295 מ'. לא גבוה במיוחד והעליה לא חדה במיוחד אבל היא קשה לי.
אני ממשיך על ה 5GR וצופה על האגמים/מאגרים Plan d'AVAL ו Plan d'AMONT
בדרך אני אומר שלום למרמיטה הראשונה שלי בטיול. יהיו עוד רבות
הדרך סך הכול נוחה, עוברת גשר מעל נהר ב Pont de la Seteria
ואני מגיע ל Refuge de Plan Sec לאחר קצת פחות מחמש שעות. אני שמח שלא עשיתי משהו יותר קשה ביום הראשון של הטרק. יום חביב.
13 ק"מ, 870 מ' עליה מצטברת, 4:50 שעות.
4.7.2025 Refuge de Plan Sec ל Refuge de l'Arpont
אתמול בערב אני פוגש בבקתה את יעל ושחר, שתי חברות בשנות ה 40, אימהות לילדים. מסתבר שעקפתי אותן אתמול במסלול אך הייתי תשוש מכדי לזכור. שחר אומרת לי שהן חשדו שאני ישראלי בגלל שה Bonjour שלי לא נשמע צרפתי. יש לי על מה לעבוד!
אחיין של יעל למד אצלי אזרחות בבית הספר. עולם קטן.
בארוחת הערב מושיבים אותנו יחד. מסביב לשולחן גם סבתא ושתי נכדותיה שמטיילות יחד ועוד צרפתי מפריז שרץ את רוב הדרך ועושה כ 30 ק"מ ביום.
החדר בו ישנתי היה שקט כאילו אין בו אנשים (הוא אומנם לא היה מלא אך היו בו לא מעט), המיטה לידי ריקה ואני ישן נהדר.
בבוקר אני קם מוקדם ומגיע לארוחת הבוקר כבר ב 6:30. הסדר בשולחנות מארוחת הערב נשמר. הבחור מפריז כאילו נטען בלילה לא מפסיק לדבר.
אני מעוניין להגיע ל Refuge de l'Arpont מוקדם מכיוון שאני מתכנן להעפיל גם ל אגם l'Arpont.
ההתחלה של היום נהדרת. שקט מדהים, מזג אוויר נוח והכוח עוד במותניים. אני מתחיל את ההליכה בבוקר עם שחר ויעל. אנו מגיעים לסלע - אבן השטן. על פי האגדה, זו האבן אותה התכוון השטן לגלגל במורד המדרון על תושבי הכפר Aussois שהיו אדוקים מאוד , אבל ארבע ארנבות ענקיות תפסו את האבן.
הענן מתחיל לעטוף אותנו אבל לא גורם לנו לפספס את להקת המרמיטות הגדולה.
לאחר קצת יותר משעה אנחנו נפרדים (נפגש בבקתה). אני נהנה מאוד מההליכה היום (בהבדל מאתמול) , מרגיש שיש לי כוח ומרגיש שהגעתי ל Time zone המנטאלי של הטיול. אתמול נאבקתי בקושי פיזי ומנטלי של היום הראשון והיום אני מרגיש סוף סוף רגוע, נהנה מכל רגע, מהפרפרים היפים שעפים סביבי, מהפריחה המגוונת בוורוד, סגול, כחול ועוד, בעיקר הפרחים הקטנים שכאילו נלקחו מארץ ליליפוט ובכלל מכל הירוק סביב.
הערפל יורד ומתחיל להיות קצת קשה לראות את הנוף סביב.
אני צריך לחצות שלוחה גדולה של דרדרת אבל קיים שביל מסודר ולא קשה. לאחר כשעתיים של הליכה מהנה אני עוצר להפסקה הראשונה שלי.
אני ממשיך בדרכי וחוצה נהר שוצף.
הערפל מואיל בטובו להתפזר ולחשוף את העמק מימין ואת ההרים משמאל.
אני מתקרב לעדר של כבשים שחוסמות את דרכי. הן מפנות את הדרך בעצלתיים ומאפשרות לי לעבור. כמה מטרים אחר כך ב Montafia (2187 מ') יושב בנחת הרועה שלהן ואומר לי שאני הראשון שהולך בכוון הזה היום. בכוון ההפוך עברו רבים אותם פגשתי בדרך. הכלב שלו מגיע לרחרח וללקק אותי. השלטים כאן מזהירים לא להתגרות בכבשים כי הכלבים עלולים לתקוף. הכלב הזה, בכל אופן, ידידותי ביותר.
בהמשך הדרך גשר שחוצה נהר שוצף.
ואחר כך עדר ענק של כבשים שפעיותיו מייצרות רעש אדיר. רק בסמוך לנהר רעש המפל גובר עליהן. הפעם הן ממש חוסמות את דרכי. אני ממתין, נותן לחלקן לעבור וממשיך הלאה. מרחוק אני מזהה יעלים/עיזים אבל רועה הכבשים אומר לי שאלה עיזים מבויתות ולא עיזי פרא.
העדר ממשיך ללכת לפני ואני בקושי מוצא את דרכי, עד שהוא מתפזר לחלוטין לאחר דקות ארוכות. גם הכלבים כאן ידידותיים וחביבים.
העדר הבא שאני פוגש הוא עדר של כבשים מתות שנהרגו כאן לפני מספר ימים מסופת ברקים. זו גם סופה שפגעה בבקתה בה אני עומד לישון הלילה וגורמת לבעיות חשמל שיובילו לכך שלא תהיה מקלחת חמה היום.
אני מתקרב לעדר ומזהה עשרות נשרים סועדים את ליבם. אני מחליק מהתרגשות. מקווה שלא קיבלתי מכה משמעותית.
אני מתקרב והנשרים מתחילים להתעופף להם
עכשיו הנשרים חגים ממעל ומחכים שאלך כדי שיוכלו להמשיך לסעוד את ליבם בסעודה שארגן להם הטבע.
אני ממשיך בעליה לעבר הבקתה .אני מתחיל להיות מותש, השמש קופחת על ראשי, הערפל הוא היסטוריה נשכחת.
אני מגיע למפל יפהפה, נהר שוצף אותו אני חוצה על גשר ומבין שזו הנקודה המושלמת לארוחת הצהריים, למרות שנשאר לי רק עוד קילומטר של עליה חדה לבקתה. תמיד עדיף לעשות את ההפסקות בטבע, בטח בנקודה כמו זאת.
העלייה לבקתה קשה ומתישה. אני מגיע די עייף, מוצא לי מיטה, שם בתיק ניילון קטן שהבאתי ציוד חם, מעיל גשם (השומר בבקתה אומר לי שיכול להיות שמזג האוויר ישתנה) ומים ולאחר זמן קצר אני כבר בדרך לאגם l'Arpont לפני שהשרירים שלי יספיקו להתקרר.
כבר בהתחלה מדובר בעליה חדה. לא עשיתי הכנה מנטאלית מתאימה. מצד אחד אני חש שסיימתי את יום ההליכה כי הגעתי לבקתה ופתאום עוד מאמץ משמעותי מאוד. אני עולה ועולה, השביל הצר הופך לבולדרים כשהדבר היחיד שמסמן את דרכי הם רוג'ומים, ואני מקלל ושואל למה זה מגיע לי. ברך שמאל שוב מציקה. אופסס. מרוב מהירות דווקא את הגרביים האלסטיות לא לקחתי.
מאחור רעש המסוק המביא ציוד לבקתה. אני מסתובב ורואה אותו חג באוויר. אני מקווה שלא יצטרך לבוא לחלץ אותי..
אני ממשיך לעלות ולא מבין היכן האגם. כל פעם שנראה כאילו הגעתי ושמאחורי השלוחה יתגלה האגם אני מתבדה. אני ממשיך לעלות ומגיע לאזור קצת מושלג אותו אני צריך לחצות.
עולות בי מחשבות שמרפות את ידי (או את רגלי) האם לוותר. אבל עברתי כבר יותר מדי.
אחרי כשעה ורבע ושני קילומטרים של עליה אני מגיע לאגם. המראה יפהפה בכל כיוון. האגם, מצד אחד הקרחון, מסביב הרים מושלגים ומרשימים. נוף פנורמי מדהים. אני ממש גבוה (2670 מ').
אני חושש מהירידה אך היא לא כזאת נוראית למרות תלילותה.
16.5 ק"מ ב 6:10 שעות, עליה מצטברת של 762 מ'.
4.16 ק"מ לאגם, שעתיים ורבע, עלייה מצטברת של כ 400 מ'.
סך הכול להיום: קצת מעל 20 ק"מ, 8.5 שעות של הליכה, 1160 מ' עלייה.
5.7.2025 Refuge de l'Arpont ל Refuge de la Femma
ישנתי מזעזע בלילה. מקווה שזה לא יפגע בהליכה היום.
ב 7:30 שחר, יעל ואני מתחילים לצעוד יחד. סיכמנו שנלך היום יחד עד אמצע היום ואז נמשיך כל אחד לכיוון שלו.
אנו מתחילים בעליה איטית מהבקתה . מרמיטה מציצה מתוך חור בסלע ומברכת אותנו בבוקר טוב. מצד ימין מתפזר הערפל וחושף אגם נטוע בפסגה מצדו השני של העמק. כשאנו מסיימים להעפיל נחשף אט אט הנוף היפה מסביב.
אנחנו מתחילים לרדת והנוף הופך מרהיב אף יותר. קרחוני ונואז נחשפים במלוא הדרם ובהמשך גם אגמים יפהפיים. הדרך מזמנת גם חציה של נהרות מרשימים והליכה לצד נהר שוצף. אנו מגיעים למרגלות אגם ונחים לצידו זמן ממושך. חבל שצריך להיפרד מנקודת החמד הזאת ולהמשיך לצעוד.
לאחר כארבע שעות הליכה מהנות בנוף המרגש , שחר, יעל ואני נפרדים. הן ממשיכות ל Refuge du col de la Vanoise ואני ל Refuge de la Femma. המטרה שלי היום היא לראות את עמק Rocheure. אני יורד בירידה חדה מאוד לכוון העמק ומבין שאצטרך מחר לשלם על הגובה שאני מאבד היום בעלייה מחדש. השביל צר מאוד, הצמחייה הצפופה מכסה עליו והוא לא תמיד ברור. לפתע יורד את השביל במהירות עזה בעל חיים כלשהו ועובר מילימטרים מרגלי (מרמיטה רצה כל כך מהר או שזה היה משהו אחר?).
הירידה מורגשת מיד גם בנוף וגם במזג האוויר שמתחמם משמעותית. כשאני מסיים לרדת אני מתחיל לעלות בעליה מתסכלת על כביש שומם שהופך לשביל רחב. אני לא כל כך מבין למה הגעתי לכאן. חם מאוד, אין טיפת צל והנוף סטנדרטי. אמנם הנהר זורם לשמאלי, פרות רבות רועות באחו ומצלצלות בפעמוניהן אך אני מחפש את התכלית. בשלב מסוים, אחרי שאני חוצה את הנהר ומתחיל ללכת מצדו השני, השביל מתעכל והופך מהר מאוד לשביל עיזים. עכשיו אני מתחיל לראות את יופיו של העמק. פריחות צבעוניות, גדודי מרמיטות, הנהר שוצף והכל ירוק סביב. מאחוריי מבט יפה לקרחוני ונואז שכרגע אני הולך ומתרחק מהם, וזאת לאחר שהייתי בבוקר בקרבתם.
לקראת ההגעה לבקתה ברך שמאל שוב מתחילה להציק. מחר אני אמור להגיע ל Refuge du col de la Vanoise ומבין שיכול להיות שעליה נוספת וירידה לעמק בצד השני, היכן שיושבת Refuge de la Leisse, עלולות להיות מורכבות מדי עבורי (השביל גם לא מסומן).
אני מגיע לבקתה בערך ב 15:00, מקבל חדר עם שתי מיטות אבל אני לבד (איזה כיף!) ומתרחץ במים חמים (אסימון ב 3.5 יורו ל 3 דקות) לאחר שאתמול לא היו מים חמים בגלל סופת הברקים שפגעה בחשמל בבקתה.
אני יושב במרפסת עם בירה, מרמיטות רבות משתובבות להן במרבדים הירוקים והפסטורליים. תרנגולת שמנה מארחת לי חברה ויושבת באחד הספסלים ליד השולחן.
בארוחת הערב אני יושב עם אישה צרפתיה ועם בנה בן השנתיים ובתה בת השמונה. אני מתעניין כיצד הגיעה לכאן. מסתבר שהיא השאירה את הרכב בחניון המרוחק מהבקתה שלוש שעות הליכה . מחר היא הולכת איתם ל Refuge de la Leisse, תרמיל על הגב והילד בן השנתיים במנשא מקדימה. מדהים! ואני קיטרתי היום...
כ 19.8 ק"מ, שבע וחצי שעות, כ 800 מ' עליה מצטברת
6.7.205 Refuge de la Femma ל Pralognan la Vanoise
ישנתי מעולה הלילה למרות ששמעתי את הילד בן השנתיים מארוחת הערב ישן כמו תינוק (קם כל שעה ובכה). אימא שלו אומרת לי בבוקר שהוא לא אהב את הבקתה הראשונה שלו. אבל כנראה שהייתי עייף וזקוק לשינה לאחר הלילה הקודם .
אני מתארגן ומתחיל לצעוד ב 7:30 בעמק. אני חוזר על עקבותיי מאתמול מכיוון שהחלטתי לא ללכת בשביל הלא מסומן ל Refuge de la Leisse. הפעם הקרחון מול עיני. העמק נעים ופסטורלי.
אחרי כשעתיים של הליכה אני מגיע ל Refuge Entre Deux Eaux הנטועה במקום פסטורלי ונראית ממש נחמדה. זמני בידי, ואני יושב על אחד הספסלים להפסקה ממושכת כדי לצבור כוח לעליה המצפה לי.
אני יורד מהבקתה ומתחיל ללכת ליד הנהר. רוח חזקה מכה בי. אני מגיע ל Pont de Croe-Vie - גשר מהמאה ה 16 שהייתה לו חשיבות במסחר באותה התקופה, חוצה אותו ומתחיל לעלות עליה ארוכה ולא קלה בזיג זג. אני חוזר לגובה לאחר שאתמול ירדתי לעמק.
כשאני מגיע למצבת זיכרון גדולה לזכר שני קצינים הברך שוב מתחילה להציק לי ואני שוב חובש את הגרב האלסטית. כשאני מסיים את העלייה הרוח החזקה מתחדשת. אני צועד ליד הנהר. מתחיל להיות מעונן.
עובר אותי צרפתי שצועד 22 יום מניס ואומר לי ששלושת הימים הבאים יהיו גשומים. אני מתקדם לכוון Refuge du col de la Vanoise שם הייתי צפוי לישון היום. אגיע לשם מוקדם. אני עוצר לארוחת צוהריים לשפת אגם Lac Rond היפהפה ששוכן כמה צעדים אחרי אגם Lac du col de la Vanoise
כצפוי אני מגיע לבקתה מוקדם מדי, עוד לפני הצ'ק אין וגומלת החלטה בליבי. אחרי שלושה לילות של חוסר קליטה בסלולארי וכן/לא מקלחת, אני מחליט לצ'פר את עצמי ולהגיע היום ל Pralognan la Vanoise. אני חושש גם שמחר עומד להיות יום גשום (חשש שהתבדה בדיעבד). אני מבטל את ההזמנה לבקתה, מחפש נקודה שיש בה קליטה לסלולארי ומזמין לי חדר יחיד ב Hôtel Le Grand Bec.
הטפטוף כבר החל אבל הוא לא נורא. משקיף על הבקתה קרחון ולמרגלותיה אגם
אני ממשיך בירידה וחוצה את Lac des Vaches המקסים
אני מגיע לתחנת הרכבל ויורד עם הרכבל הפתוח עד ל Les Fontaneets ומשם ברגל ל Pralognan la Vanoise.
היום לא היה לי את שעון הגרמין שלי מכיוון שבבקתה שישנתי בה איפשרו להטעין רק טלפונים סלולאריים עם הכבלים שלהם. בהמשך זה יקרה בעוד בקתה. אני משער שהלכתי היום כעשרים ק"מ (חסכתי כשלושה ק"מ בירידה על הרכבל) , עלייה מצטברת של כ 540 מ' בשמונה שעות.
7.7.2025 Pralognan la Vanoise ל Refuge le Repoju/יום מנוחה
אז קיבלתי יום מנוחה שלא ממש התכוונתי אליו. בדיעבד הייתי מתכנן את אתמול קצת אחרת. אולי עושה את העלייה והירידה לעמק בה שוכנת ה Refuge de la Leisse וישן אולי ב Refuge Entre Deux Eaux. לא יודע.
אתמול ניצלתי את הערב להתארגן על עצמי. מקלחת טובה, גילוח, שינה טובה והכי חשוב שיחות טלפון עם המשפחה . האמת שהייתי צריך את זה.
אני קם הבוקר בנחת, מנצל כל דקה עד הצ'ק אאוט (10:30) ומתחיל לצעוד את המקטע הקצרצר שיש לי היום ל Les Prioux. לאחר הליכה ברחובות Pralognan אני מוצא את השביל המיוער. רבים עושים את המסלול הזה כמסלול יום קליל, חלקם על אופניים.
אני הולך לאט ובנחת, עושה מקלחת יער כמו שמיכל אשתי אומרת, מצליח להתעכב על כל עץ, פרח ועיקול בנהר היפה שמלווה אותי לאורך כל הדרך
בדרך אני רואה את תחנת שאיבת המים של Chaviere שנכנסה לשימוש ב 1949. כמה מטרים אחרי זה אני סוטה מעט לגשר קטן מעל הנהר
מזג האוויר מאיר לי פנים, הגשם המובטח טרם הגיע, ואני מטייל עם חולצה קצרה כשמדי פעם העננים מכסים את השמש ומזכירים שמזג האוויר עומד להשתנות.
אני מגיע מוקדם מאוד ל Refuge le Repoju המקסים, אבל זה נראה מקום נחמד מאוד לבלות את השעות שנותרו לי. יש מקלחת עם מים חמים, יש לי ספר, המסעדה מזמינה. הכול בסדר.
אני יושב במסעדה אליה מגיעים אנשים רבים ומזמין מנה טעימה ועשירה במיוחד. אני מתפנה לקרוא את הספר שהבאתי ולאור העובדה שיש לי שעות פנאי רבות גם מסיים אותו (טימבוקטו של פול אוסטר - חיפשתי ספר דק שלא שוקל הרבה. אחלה ספר). אני צריך לדאוג מעכשיו לימי הליכה מלאים...
אני חולק את חדר הדורמיטורי עם זוג חביב מהולנד, איתם אני גם יושב בארוחת הערב ועם עוד משפחה בלגית מטיילת.
5.5 ק"מ, 1:45 שעות, 343 מ' עלייה.
8.7.2025 אני פחדן אני? (פוצ'ו)
כשקמתי בבוקר לא היה לי מושג איך היום הזה ייגמר. מאחרי הצהריים אתמול ועד עכשיו כולל כל הלילה גשם הזלעפות לא מפסיק. אני אמור לטפס היום על ה Petit Mont Blanc ולישון ב Refuge des Lacs Merlet. אני יודע שאמור להיות יום רטוב אבל לא מבין עד כמה. כבר צעדתי בגשם בעבר.
אני קם מוקדם, אוכל ארוחת בוקר וב 7:10 מתחיל לצעוד לתוך הגשם. אני שם על עצמי את ציוד הגשם ומגלה להפתעתי שארזתי שתי חולצות גשם במקום חולצה ומכנסיים. אין לי מכנסי גשם שיעטפו את מכנסי ההליכה שלי.
המסלול מתחיל בסמוך לבקתה ואני מיד מתחיל בעליה. הגשם הולך ומתחזק והערפל שיורד לא מאפשר לי לראות מסביב. חילזון חוצה בעצלתיים את השביל שאני מטפס בו
אני כבר רטוב לגמרי. ואז מתחילים הרוח והברד. הידיים שלי קפואות ואני לא מצליח להזיז את האצבעות. אני מרגיש את הקור העז גם לאורך הראש והעורף. הגשם פוסק לשתי דקות ואני מוציא את הכפפות ואת המטפחת שתכסה את אוזני הקפואות. אני בקושי עושה זאת כי ידי לא מתפקדות. הברד ממשיך והכפפות נרטבות תוך שניות. ואז מגיעה ההפתעה. שלג! זה עוד לא היה לי. אין לי מושג איך אני ממשיך. גם הנעליים כמובן רטובות לגמרי ואני מרגיש שכולי בתוך שלולית. ואז, לאחר כחמישה קילומטרים של עליה אני מגיע למחסה נטוש וממהר להיכנס אליו רועד כולי
אני צופה כמה דקות בשלג היורד. לא יאומן. לפני כמה ימים היה לי יותר חם מחום הקיץ שבארץ בעקבות גל החום באירופה והיום 0 מעלות ואני קופא מקור. הערפל מכסה את הכול ואני מחליט שאני לא יכול להמשיך. אני מוותר באופן רשמי על כניסתי להיכל התהילה של האמיצים. אני סחוט (תרתי משמע). עד עכשיו לא ראיתי איש.
אני סב לאחור ומתחיל לרדת. הקור, הרוח, הגשם והברד ממשיכים ללוות אותי. ערוצי הנחל אותם אני חוצה זורמים למרות שהיו בחלקם יבשים (אך בוציים) בדרך למעלה.
אני ממשיך לרדת ורואה אדם עולה מולי. אני מזהה שזה האחראי על הבקתה. אנחנו משוחחים ואני אומר לו שאני חוזר על עקבותיי בגלל מזג האוויר. אני שואל אותו אם הוא ממשיך לעלות למרות השלג. הוא אומר שכן. בגלל השלג .
אני מגיע חזרה לבקתה ומבקש שיתקשרו ל Refuge des Lacs Merlet ויודיעו שאינני מגיע. אני מזמין קפה, מנסה להתחמם ומזמין לעצמי שוב חדר ב Hôtel Le Grand Bec ב Pralognan.
אני רץ רטוב כולי לשאטל שיוצא מ Les Prioux ל Pralognan וכנראה מאבד את אחת מכפפותיי במהלך הריצה. אני עולה לאוטובוס ונהגת השאטל האדיבה רואה את הכפפה בדרך ועוצרת כדי שאוכל לאסוף אותה. הרבה אנשים עולים לשאטל ומדברים על ה neige (שלג בצרפתית).
פקידת הקבלה המדהימה במלון מסייעת לי בתקשורת עם בקתות מכיוון שאני צריך לעשות שינויים בתוכניות שלי. כמו כן היא לוקחת את בגדי הרטובים (הרבה) לחדרים האחוריים לייבוש. מה הייתי עושה בלעדיה?
האיש מ Refuge de la Valette לשם אגיע מחר אומר לפקידת הקבלה לעדכן אותי שקר שם למעלה, יש שכבה דקה של שלג ושאגיע עם ציוד חם.
9.9 ק"מ
3.5 שעות
657 מ' עלייה
9.7.2025 Pralognan la Vanoise ל Refuge de la Valette
בקפה של הבוקר באחת המאפיות המקסימות ב Pralognan אני עדיין מתלבט איך לעלות ל Refuge de la Valette. האם בדרך הישירה והיותר קשה ישירות מ Pralognan או דרך Les Prioux עליה המליצה לי הגברת במרכז של הפארק הלאומי ונואז מכיוון שלדבריה בדרך הישירה והסלעית יש עדיין שלג וקרח מהסופה של אתמול . אני שוב מחליט ללכת על בטוח.
אני צועד שוב בדרך ל Les Prioux ומרגיש כמו היראיאמה בסרט "ימים מושלמים" שעושה כל יום את אותו הדבר, מחבק את המציאות הסיזיפית שלו ושבע רצון מקיומו. אני לא היראיאמה אבל אני מחליט ליהנות מהרגע. "הפסק לדאוג מהמהמורות שבדרך ותהנה מהמסע" -אני משנן.
אני הולך בטבע. זכיתי ליום בהיר ושמשי. אמנם בבוקר קר מאוד מאוד אך הולך ומתחמם. אני מגיע ל Les Prioux ומתחיל ישר בעליה ל Refuge de la Valette כשמולי הרים עטויים בשכבה דקה של שלג מאתמול
באחת הנקודות בשביל סמוך לנהר יש שלט למעקף לדרך הרגילה מה שמאריך אותה במקצת. אני ממשיך לעלות ומגיע לשלט המציין שיש עוד עשר דקות הליכה עד לבקתה. אני לוקח את המסלול השמאלי, שמקיף את הבקתה ומגיע אליה מאחור כדי לעבור ב col de la Valette. אני מגיע לנקודת תצפית מהממת המצויה קצת מתחת לבקתה. אני עוצר כאן לארוחת הצהריים שלי כאשר מכל עבר הרים מושלגים וקרחונים ומולי אגם קטן ומקסים. אין ספר שהבקתה נטועה במקום פשוט מהמם ביופיו.
אני מגיע מוקדם לבקתה ומבקש מבעל הבקתה החביב ומסביר הפנים להמליץ לי על מסלול קצר נוסף באזור. הוא מצביע לעבר השביל שמגיע לבקתה מהצד השני (מהכיוון ששקלתי לעשות שמגיע מ Pralognan) ואומר לי לעלות על השלוחה הירוקה נטולת השביל ולעלות לתצפית
אני עושה את זה, לא בטוח שהגעתי לגובה שהוא הצביע עליו אבל צופה לנוף היפה של העמק בצד השני.
אני חוזר , יורד מהשביל ומאתר לי נקודת תצפית אחרת לאגם. אני מרגיש כמו היידי בת ההרים. משוטט בשבילים ומחוצה להם ללא מטרה, מצלם פרחים ומתבונן בנוף (לא מתחייב שזה מה שהיידי עשתה...)
הסיבוב אורך לי כשעה ואני מרגיש שהרווחתי את הבירה שלי. אני יושב מול הנוף המטורף של הבקתה (הבקתה עם הנוף הכי יפה במסלול אותו עשיתי), שותה בירה ובוהה בנוף.
הבקתה צפופה. השירותים יחסית מרוחקים, יורו לדקת מים חמים במקלחת (המים לא ממש חמים...) וקר כאן למעלה. אבל אין תלונות! אלה הבקתות שעושות את הטיול.
11.5 ק"מ ב 5:15 שעות 1238 מ' עליה
ועוד 2.2 ק"מ, שעה, 157 מ' עליה (שיטוט)
סה"כ 13.5 ק"מ, כ 1400 מ' עליה
10.7 Refuge de la Valette ל Refuge du Fond d'Aussois
הללויה. איזה יום. יום ששווה טיול שלם.
"עוד מעט תימחה כל הבעה אנושית מעל פני הסלעים, הנוף יעטה שוב את יופיו וימשוך אותו פנימה; גילם הבלתי נתפס של ההרים ורשת היצורים החיים הדקה הנחה עליה יזכירו לו שהוא חלק מהמערכת הזאת וחסר משמעות בתוכה, והוא ייצא לחופשי" (אמסטרדם, מקיואן).
אתמול בערב סעדתי על השולחן עם זוג גרמני (60+ כהגדרתו של רודי), זוג קנדי ובחור צרפתי שמטייל לבד. השיחה קלחה והיה נחמד. גם האוכל היה טעים. זו לא הייתה הבקתה הנוחה ביותר. נהפוך הוא, אבל מיקומה הופך אותה לאחת שאי אפשר לוותר עליה.
אני קם מוקדם בבוקר, ב 6:30 אני כבר אוכל וב 7:15 יוצא ראשון מהבקתה . יום ארוך לפני.
כמה מטרים על השביל ואני פוגש ביעל אלפיני (Capra ibex) ארוך קרניים שנתן לי לעשות לו בוק לפני שחזר להרים.
היום מתחיל בירידה משמעותית ואחר כך השביל הופך למישורי. אני מגיע לאגם קטן עליו משתקף באופן מהמם הקרחון שממול וממשיך הלאה
בשלב מסוים אני מזהה שירדתי יותר מדי ובודק ב gpx. מזל. אכן סטיתי. לא טוב לאבד גובה. אחר כך צריך להשלים הכול. אני מביט לאחור ורואה מישהו שהולך על השביל הנכון ומנפנף לי בידיו. נראה לי שזה הצרפתי מארוחת הערב.
אני חוזר כמה דקות בעליה ומתחבר לשביל הנכון. ואז מתחילה העליה הראשונה המשמעותית להיום לכוון Cirque de Genepy. ה Cirque האחרון שהייתי בו היה Cirque de Gavarnie בו ביקרתי באחד הוריאנטים של ה GR10. אני מתקדם לעבר הקרחון והמפל. לאחר כשלוש שעות מתחילת היום אני מגיע ל Cirque de Genepy המדהים ביופיו. איזו עוצמה. אני אכן יושב ב"קרקס" של הטבע. הקרחונים מעלי, הנהר זורם לצידי והמצוקים מקיפים אותי. ואני בינתיים לגמרי לבד. הצרפתי עקף אותי מזמן והאחרים טרם הגיעו. זה ללא ספק המקום להפסקה המושלמת
אני ממשיך ללכת והנוף ממשיך להפעים אותי. אני מתחיל להתכונן מנטאלית לעליה הגדולה. אני מגיע לצומת שבילים כששמאלה זה ל col d'Aussois. התזמון של הספר זה ארבע שעות ואני כבר אחרי חמש . עכשיו מתחילה העלייה האינסופית והקשה. ככל שאני מתקרב ל col d'Aussois הדרך הופכת לדרדרת של אבנים, בולדרים וכתמי שלג. קשה למצוא את הדרך. במהלך העלייה אני רואה את הגרמנים (60+) שכנראה עקפו אותי מתישהו קמים מהפסקה וקצב ההליכה שלנו משתלב. את החלק הקשה ביותר יוצא לנו ללכת יחד. בהתחלה אני מאבד את הדרך אך רודי מוצא אותה ובהמשך אני מוצא אותה לאחר שרודי איבד אותה. אנו מחפשים כל הזמן רוג'ומים ורודי מנסה להבין את ההיגיון של השביל ("הוא (השביל) מסומן, אבל לא בצבע. הוא מסומן בעקבות, בעשב מעוך, באבנים שזזו מהמקום, במקומות מבריקים על סלעים. צריך רק להביט ולראות. והוא מסומן גם בהיגיון שלו, זה הכי חשוב. לשבילים יש היגיון. צריך להבין אותו ואז קל למצוא" (מאיר שלו/ שתיים דובים))
אחרי קצת יותר משעתיים מתחילת העלייה (הספר מתזמן שעתיים וחצי) אני מגיע ל col d'Aussois. הנוף מסביב מהמם. קבוצת מטיילים מפנה את תשומת ליבי לעדר Chamois (אייל צרפתי/יעל אירופי)
הדרך למטה פשוטה יותר למרות שנראית כמורכבת בהתחלה. גם הסימונים הרבה יותר ברורים. אמנם בהתחלה יש שביל בשלג עמוק (שאני כמובן מחליק בו) אבל ההמשך סביר הרבה יותר.
לאחר שירדתי כברת דרך ואני רואה שאני בסדר בזמנים, אני מוצא נקודה יפה ליד הנחל להפסקת הצהריים שלי. יעל אלפיני חוצה במהירות את הנחל מצד לצד.
אני מגיע לבקתה לאחר 9:15 שעות, כ 20 ק"מ עם 1250 מ' עליה. אין ספק שמדובר ביום שיא.
בארוחת הערב אני יושב שוב עם הבחור הצרפתי שמטייל לבד. בסיום הארוחה מגישים לנו שוט של Genepy על חשבון הבית. הצרפתי כבר אתמול הסביר לי שזה המשקה הפופולרי שגם הוא שותה. אני נזכר שכמה חברה צרפתיים ניסו לתת לי איזשהו משקה חריף בארוחת הבוקר ב Refuge de la Femma לפני כמה ימים ואמרו שזה ייתן לי אנרגיה. נראה לי מוגזם להתחיל עם אלכוהול מוקדם בבוקר.
11.7 Refuge du Fond d'Aussois ל Modane דרך col de la Masse
היום האחרון לטרק. לאחר השינוי שעשיתי בעקבות השלג עלי להגיע היום למודן ואני מעוניין שזה יהיה יום משמעותי. כשהשתבש לי הטיול ביום השלג הבטחתי לעצמי פיצוי מאתגר של הליכה דרך col de la Masse, אולם הטיפוס המשמעותי של אתמול גרם לי למחשבה שנייה.
אני קם בבוקר מוקדם ומחליט לא לוותר לעצמי. כבר לפני 7:00 אני מתחיל לצעוד. שקט ושלווה. מבט על אגם Plan d'Amont ואני יורד להתחבר לשביל המוליך ל Refuge de l'Orgere
אני מגיע לצומת בה עברתי ביום הראשון של הטרק ופונה ימינה ל col de la Masse. אני מתחיל לעלות בשביל. סך הכל סביר. אמנם דורש מאמץ אבל קל להתמצאות. אני מתחיל לצבור גובה וככל שאני מתקרב ל col השביל הופך לבולדרים ודרדרות כמובן. אני כרגע לגמרי לבד על השביל. אני הולך לאט כדי לא לאבד את השביל ומחפש את הרוג'ום הבא. ואז לפתע מופיע סימון שבילים שמלווה אותי עד הפסגה. את זה מזמן לא ראיתי.
לאחר קצת פחות משעתיים וחצי מאז שיצאתי מהבקתה עובר אותי במהירות שיא צרפתי עם נעלי ספורט ומים על הגב, שואל אותי עם הכל בסדר וממשיך ביעף. האמת שהכול נהדר. בדיעבד, למרות ההתלבטות שלי אם לעשות את השביל הזה, הוא קל יותר מהטיפוס של אתמול והשביל ברור יותר.
קצת יותר משעתיים וחצי אחרי תחילת היום אני ב col de la Masse
אני שבע רצון. יום שני רצוף שאני עובר את ה 2900 מ'. הרים מסביבי. אין ספק שאני מעדיף הרים על עמקים.
העמק כולו מתחתי. אבוי. אני צריך לרדת את כל זה. אני ב 2923 מ' וצריך להגיע ל Modane שבגובה 1050 מ'. מדובר בירידה של כ 1900 מ' וזאת בלי לקחת בחשבון את הירידה מהבקתה שכבר עשיתי. בדיעבד זה החלק הקשה של היום, שבעת ההתלבטות שלי לא חשבתי עליו. לא הייתי משנה את החלטתי אבל הירידה מאמצת מאוד.
אני שוהה קצת ב col ומגיע צרפתי נוסף עם נעלי ספורט שרוצה להגיע לאחד המקומות מעל 3000 מ'. אני מבקש ממנו שיצלם אותי.
ברגע שמתחילה רוח קרה אני מתחיל לרדת. הירידה כאמור מתישה אבל ברורה ולא מסובכת, למעט קטע אחד שמחליק ומדרדר. אני מתעייף כשיש עוד כברת דרך לפני ועוצר לארוחת בוקר קטנה. אני פותח את ה Pique nique שקניתי בבקתה ומופתע מהעושר שלה יחסית לבקתות האחרות (לא להתלהב, הלחם עדיין יבש מאוד). Chamois הולך בגבעה מעלי. אין ספק שהעצירות האלה מאפשרות התבוננות שההליכה לא תמיד מאפשרת.
הירידה ממושכת ולא נגמרת. אני עוצר ב Refuge de l'Orgere להפסקת קולה כדי להשיב את רוחי וממשיך ל Modane בירידה ארוכה ומשעממת ביער סתמי. אני מתברבר ומכיר קצת את רחובות מודן לפני שאני מגיע למלון Le Commerce שם התחלתי.
17.5 ק"מ, 7:45 שעות, 745 מ' עליה, 1992 מ' ירידה.
תם ונשלם. לסיכום, מי שזמנו לא בידו יכול בפירוש לעשות את טרק חמשת הימים של סובב קרחוני ונואז כפי שמצוין במדריך של cicerone. לעניות דעתי אלה באמת הימים היפים ביותר של פארק ונואז והם כולם בגובה.
Pralognan-La-Vanoise - Refuge de la Valette
Refuge de la Valette- Refuge du Fond d'Aussois
Refuge du Fond d'Aussois-Refuge de l'Arpont
Refuge de l'Arpont-Refuge du Col de la Vanoise
Refuge du Col de la Vanoise-Pralognan-La-Vanoise
