“על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככול האפשר. האמת של טבעך העצמי היא הצריכה להכתיב את הקצב. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה.” (זן ואומנות אחזקת האופנוע)
"אם תרצו להעפיל גבוה, השתמשו ברגליים שלכם! אל תניחו שישאוכם, אל תתיישבו על גבי וראשי אחרים" (כה אמר זרתוסטרא)
מבוא
כשהתחלתי לחשוב על הטרק הבא שברצוני לעשות בחרתי בדולומיטים מכיוון שבאלפים עשיתי כבר את הטור מון בלאן ובפירנאים צעדתי 11 יום בשבילי ה GR10 .
התלבטתי בין האלטה ויה 1 לאלטה ויה 2. כשעיינתי קצת לעומק בתיאור של שני המסלולים הבנתי שה AV2 קשה הרבה יותר (לא היה לי מושג עד כמה...) אבל על ה AV1 היה כתוב שיכול לשמש כטרק ראשון בהרים. היות ולא מדובר בטרק הראשון שלי ואני בן 51 , אם לא אעשה עכשיו את ה AV2 אז מתי ?
לאחר שסיימתי לתכנן ולהזמין את הבקתות, הבן שלי, שהשתחרר מהצבא ארבעה ימים לפני יציאתי לטרק, החליט להצטרף אלי. יחד תכננו ועשינו מספר הליכות הכנה ביער בן שמן ובפארק קנדה, לקראת המסלול המאתגר.
הספר שליווה אותנו לאורך המסלול היה
Trekking in the Dolomites, Alta Via 1 and Alta Via 2 ,By Gillian Price
וכן קניתי מראש חמש מפות של Tabacco בקנה מידה 1:25000 שהתגלו כפשוט מעולות (גם מכיוון שבחלק מהזמן בחרנו לעשות וריאנטים נמוכים יותר במסלול, מה שאילץ אותנו לתכנן את מסלול מחודש- באחד מהימים מסלול שלא הוצע בספר) ושכיסו את כל המסלול.
בסוף כל יום שאכתוב עליו אצרף מס' נתונים על סך עליה, סך ירידה, מרחק וזמן (כולל הפסקות כמובן) כפי שנמדד בשעון ה GPS שלי. הגרף בסוף כל יום מתאר בציר ה X את הקילומטרים ובציר ה Y את הגובה.
15.7.2018 – יום ההגעה
יום ההגעה ל Brixen , שמהווה את נקודת הזינוק לטרק לא התחיל טוב. זה התחיל בארץ עם תור בלתי נגמר לצ'ק אין בנתב"ג. בסיומו הפנו אותנו לנקודת בידוק לתיקים מיוחדים (בגלל התרמילים שלנו) , שם בדקו לי את התיק ארוכות והתעכבנו זמן נוסף. המראנו לונציה ובנחיתה התברר כי אחד ממקלות ההליכה של נמרוד (הבן שלי) לא הגיעו עם התרמיל (טעות!! יש לאבטח את המקלות כהלכה.). כשרצינו לקנות כרטיס רכבת משדה התעופה לתחנת הרכבת בונציה נתקע כרטיס האשראי במכונה וסירב לצאת (גם כרטיס לא יצא...). מונציה לקחנו רכבת לורונה ומשם לבריקסן. ברכבת השניה עלו מספר שוטרים לרכבת ובדקו את הדרכונים שלנו במשך מספר דקות ארוכות. חשבתי שכשאתקשר לאשתי היא תאמר לנו שאולי היקום מנסה לאותת לנו משהו (וזה בדיוק מה שהיא אמרה...). לעומתה נמרוד אמר שעל פי "חוק שימור הבאסה", אחרי כל מה שעברנו ההמשך חייב להיות טוב יותר. נקווה שהוא צודק!
מתחנת הרכבת בבריקסן אנו הולכים למלון. הכתפיים שלי כבר כואבות (ועוד לא התחלנו את הטרק..) מהתרמיל הכבד ואני שוב (כמו בכל טרק) שואל את עצמי איך אני הולך עם תיק כזה כבד ולא מצליח לצמצם בציוד (תחושה שתלך ותתעצם מחר כשאראה את כל האירופאים עם התיקים הקומפקטיים שלהם). אנו מגיעים למלון שלנו בבריקסן (Hotel Grauer Bär החביב). אני מעוניין לקנות לנמרוד מקלות הליכה חדשים אך היום יום ראשון והחנויות סגורות. מחר הן נפתחות ב 9:30 אך אני חושש לקחת את הסיכון ולא להתחיל ללכת מספיק מוקדם. אינני יודע מה קצב ההליכה שלנו ואני לא רוצה להגיע מאוחר לבקתת ההרים הראשונה.
בערב אנחנו רואים את גמר המונדיאל צרפת-קרואטיה בבר ליד המלון ובכך מסיימים את יום ההגעה.
16.7.2018 Valcroce ל Rifugio Genova
זהו זה. מתחיל הטרק. אנחנו בוחרים להתחיל מ Valcroce ולא לעלות יום שלם של עלייה מתישה לשם (גם מחברת הספר וגם מסיפורי הדרך שקראתי הבנתי שזה חלק מיותר). מבריקסן (או ברסנונה) אנו לוקחים קו 321 ומגיעים לתחנת הרכבל ב Plose. למזלנו לא התעכבנו בבריקסן כדי לחכות שהחנויות ייפתחו, ובתחנת הרכבל מקדמת את פנינו חנות פתוחה, שם אנו קונים לנמרוד זוג מקלות הליכה חדשים ונפטרים מהמקל הבודד שנשאר לו. אנו מספיקים לעלות לרכבל הראשון בשעה 9:00 ומגיעים לנקודת ההתחלה של הליכתנו.
מכאן מתחילה עליה קשה ומאתגרת (יחסית ליום הראשון של ההליכה, לא באופן יחסי למה שנחווה בהמשך) עד ל Forcella di Putia ב 2357 מ'. מכאן נשקף נוף יפהפה לכול צד שאנו מביטים. הספר מדרג את הימים על פי רמות קושי (היום אמור להיות הכי קל, grade 2) כך שהמסלול יהפוך להיות קשה יותר ויותר. ברגע זה מתגנב החשש הראשון לליבי – אם היה קשה כל כך בעלייה הזאת, מה יהיה בהמשך? מצד שני מדובר ביום הראשון לטרק, עוד לא התרגלנו ללכת. מניסיוני בעבר אני כבר יודע שמהיום השלישי להליכה מתחילים להתרגל לתרמיל, להליכה.
אחרי חצי שעה נוספת של הליכה אנחנו מגיעים לבקתת ההרים הראשונה שלנו - Rifugio Genova המקסימה. מקלחת חמה (2.5 יורו למטבע למים חמים – זה יילך ויתייקר) וכוס בירה בנוף היפהפה. הלינה בדורמיטורי סבירה , שם אנו פוגשים לראשונה (והן תמשכנה לפגוש אותנו ממש עד סוף הטיול) את פרנצ'סקה, שוויצרית ממוצא איטלקי שלומדת באנגליה שנה רביעית רפואה (היא בת 21) ומדלן, אוסטרית בת 23 שלומדת בשוויץ. גלובליזציה.
ארוחת הערב בבקתה טובה ועל הלינה אנו מקבלים הנחה מכיוון שעשינו חברות במועדון האלפיניסטים האיטלקי (CAI) מבעוד מועד (השתלם במיוחד מכיוון שהחברות לבן שלי הייתה זולה הרבה יותר גם בגלל הגיל שלו וגם בגלל שזה היה לצרף בן משפחה (כך שהרישום הראשוני עבורי היה יקר יותר).
16.17 km Distance
922 m Elev Gain
644 m Elev Loss
6:32:14 Time
17.7.2018 Rifugio Genova ל Rifugio Puez
יום לא פשוט. נראה שרמת הקושי עולה.
הדרך מהבקתה בבוקר נעימה ויפה ומזג האוויר נאה.
העלייה ל Forcella della Roa (2617מ') קשה ומעייפת אבל הנופים המתגלים בפס פשוט יפים. בדרך אנחנו זוכים לראות את המרמיטה הראשונה שלנו בטרק הזה.
ההתלבטות הראשונה שלנו עולה בפס : מסלול A3 אמור להיות קצר יותר אבל הספר ממליץ לרדת בדרך מס' 3 ומשם לעלות ל Forcella di sielles. בפס קיימים שני סימוני דרך המצביעים על ה AV2. אנחנו עומדים ומתלבטים, יש מספר אנשים שלוקחים את ה A3 ואף אומרים שהבחור בבקתה המליץ על מסלול זה. אנו מביטים על הדרך ככל שעינינו משיגות ורואים שמדובר בדרך טכנית וקשה, גם אם קצרה יותר. אנו דבקים במסלול על פי הספר שכולל ירידה לעמק ואז עלייה לא קלה אבל לא טכנית, גם אם יש קטע של היעזרות בכבלים עד ל Forcella di sielles, משם נשקף נוף יפהפה לכל עבר.
אין ספק שהיום מזמן נופים של הרים גבוהים ועמקים יפים, כאשר הקושי היחידי הוא מזג האוויר המתחלף בדגש על הרוחות. מזג האוויר הסגרירי בפס גורם לנו להוציא את הפליזים ואף ללכת איתם פרק זמן לא קצר, בעיקר כי השהייה ב Forcella della Roa לצורך ההתלבטות באיזו דרך ללכת ממש גרמה לנו לרעוד מקור.
אנו מגיעים די מוקדם ל Rifugio Puez שם מתקהלים המוני מטיילים (הרבה מטיילי יום שמגיעים מ Passo Gardena ויתפזרו עוד מעט) במסעדה. כשהמקום מתרוקן אנו נכנסים לבקתה הצפופה בה אנו עומדים לבלות את הלילה. הבקתה די מלאה בלילה במטיילים. חדר הדורמיטורי שקיבלנו צפוף ומורכב משלוש קומות של מיטות. האסימון למקלחת עולה כאן 4 יורו ל 5 דקות ובגלל שהם נאלצים לכבות את הגנרטור למשך זמן מה במהלך הערב ,אנו מתקלחים במים קרים. בקתה זו מבודדת יותר מהבקתה בערב הקודם מה שבא לידי ביטוי בכך שהחשמל מבוסס על גנרטור, צפיפות ועוד אבל סך הכול בקתה חביבה.
לסיכום, יום יפה, קשה אבל לא טכני. הספר מדבר על grade 2-3 ובינתיים אנחנו מסתדרים. מחר צפוי לנו פעם ראשונה grade 3.
1,037 m Elev Gain
861 m Elev Loss
12.96 km Distance
6:21:34 Time
18.7.2018 Rifugio Puez ל Rifugio Pisciadu
בבוקר הצפיפות בשירותים ועל הברזים גדולה וכמו כן בארוחת הבוקר.
אנחנו מתארגנים ויוצאים ב 8:10 לדרכנו, שמתחילה במזג אוויר נוח ובהליכה מתונה. אנחנו מקיפים את העמק המהמם שהרים גבוהים ומשוננים עוטפים אותו. בדרך לעלייה ל Passo Crespeina (עליה סבירה בהחלט) אנו עוברים לצידו של אגם מקסים וקטן Lago Crespeina. מעלינו עוברים מסוקים, שתלוי מהם ציוד שמפוזר לבקתות ההרים, ואנו רואים מרחוק מסוק הפורק ציוד בבקתה בה בילינו את הלילה.
לאורך הדרך מלווים אותנו פרגים צהובים, אותם התחלנו לראות אתמול ונראה אותם עוד מספר פעמים לאורך הימים.
הירידה ל Passo Gardena הומה אנשים המגיעים לטיולי יום. מדובר במאות אנשים לאורך הדרך וההליכה הופכת איטית יותר, מאחר והשבילים צרים וקיים צורך לעצור לעתים ולתת לאנשים לעבור. אנו מגיעים ל Passo Gardena ועושים שם הפסקה במסעדה של אחד ה Refuge. אנו מביטים דרומה ורואים צוקים מאיימים וחשש מתחיל לחדור לליבי – איך חוצים את מעבר ההרים הזה? אנו עומדים להגיע לשביל מס' 666 (סמלי משהו..) שאמור להיות קשה ולזמן לנו את grade 3.
לאחר הפסקה ארוכה אנו מתחילים לצעוד. מיד אחרי Passo Gardena מתחילה עליה תלולה מאוד שתסתיים רק ב Rifugio Pisciadu (2587 מ') שם נבלה את הלילה.
העליה תלולה וקשה ואין מקום לעצור למנוחה, לכן ההפסקה הארוכה בפס שלפניה הייתה הדבר הנכון לעשותו. העלייה המתישה מסתיימת בעלייה כמעט אנכית בתוך הצוקים. למרות החשש שקינן בליבי מדובר אמנם בעלייה ארוכה וחדה אבל היא מאובטחת היטב עם יתדות וכבלי ברזל. זוהי ה Via Ferata הראשונה שלנו והיא עוברת בצורה די חלקה. השינוי בתוואי דווקא מעורר ומגוון, הנופים מהממים ואנו מביטים כל פעם לעמק המתרחק שממנו התחלנו לעלות. היום הזה הוא עד כה המאתגר ביותר אך גם היפה ביותר. העלייה אורכת שעתיים ברציפות וסיומה צופה לנוף נהדר, רק 5 דקות מהבקתה.
מסתבר שלמרות החששות הלכנו בקצב מהיר יותר מהספר. אנו ניווכח בהמשך שעם העליות אנו מסתדרים אך חלק מהירידות גורמות לנו לעיכובים רבים ולקצב איטי בהרבה ממה שמתוזמן בספר. סך הכול אורך לנו היום 5:10 שעות לעומת 5 שעות שמצוינות בספר, אבל הזמן שלנו כולל יותר מחצי שעה הפסקה בפסו גרדנה.
אנו שמים פעמינו ל Rifugio Pisciadu הנטוע בהרים ליד אגם קטן ומקסים ועם נוף יפה לעמק ממנו עלינו.
יום קצר מבחינת קילומטרים אך קשה מאד, היום הכי יפה עד כה, שמצליח להוציא מאיתנו קריאות "ואוו" בגלל הגבהים, העמקים היפים והמצוקים הנהדרים של הדולומיטים.
אנחנו מגיעים מוקדם לבקתה, יושבים ושותים בירה על המרפסת הצופה לאגם (וגם להמשכו של שביל 666 הממתין לנו בסבלנות למחר ) ונחים מהיום הנפלא.
בבקתה יש מקלחת אחת (3 יורו מטבע) והתור ארוך , אך מה שיפה בסוג הטיול כזה שהתור מזמן לנו שיחות מעניינות והפעם עם גרמני מבוגר (60?) שמטייל עם בתו (אחר כך בארוחת הערב אנו יושבים איתם ועם החבר שלו והבת שלו) ומכיר את ישראל ברמה מפתיעה (יודע את תאריך רצח רבין, את הפוליטיקה בישראל, ביקר כאן מספר פעמים).
לסיום הערב אנו משחקים קלפים עם פרנצ'סקה ומדלן, מה שקורה בערבים רבים לאורך המסלול.
997 m Elev Gain
896 m Elev Loss
11.70 km Distance
5:10:09 Time
19.7.2018 Rifugio Pisciadu ל Rifugio Castiglioni Marmolada
היום מתחיל בעלייה תלולה בשביל מספר 666, כאשר גם חלק זה משלב קטע קצר של יתדות וכבלי ברזל. מדובר בעליה פחות קשה מיום האתמול אבל עדיין מדובר בהתחלה מאתגרת ליום. ככל שעולים נפתח הנוף הנפלא והאגם לרגלי הבקתה פיסקיאדו, ממנה אנחנו הולכים ומתרחקים.
לבסוף אנו מגיעים לנקודת גובה 2900 מ' שהיא הנקודה הגבוהה ביותר באלטה ויה (מעבר לעלייה שניקח עוד מעט שהיא לצד המסלול אבל לא חלק ממנו). אנו מתקדמים לעבר Rifugio Boe ונחים מעט. נמרוד מביט בי וב Piz Boe חליפות ושואל אם לא כדאי שנעלה לפסגה (3152 מ') – אנחנו כבר כאן ומדובר ביום יפה ונקי מעננים כך שהתצפית אמורה להיות יפהפייה. מדובר כאמור בוריאנט ולא חלק מה AV2. מכיוון שהפסגה מביטה אלינו חזרה אנו מחליטים להאריך את היום ולהעפיל אליה. שניות לפני שאנו עולים מגיעות פרנצ'סקה ומדלן , שגם לא תכננו לעלות לפסגה, ומצטרפות אלינו.
העלייה תלולה ומאמצת אך ממש לא נוראית וכשאנחנו מגיעים לפסגה נגלה נוף פנורמי מהמם וכמובן הר המרמולדה במלוא תפארתו.
לאחר מנוחה לא קצרה בבית הקפה בפסגה אנו מתחילים לרדת מצדו השני של ה Piz ורואים עשרות אנשים מעפילים עליו מצד זה. הם מגיעים לרכבל ל Sass Pordoi הולכים כברת דרך ואז מתחילים בטיפוס. בדרך למטה, שמתארכת גם בגלל הירידה וגם בגלל האנשים הבאים מולנו, אני מניח את רגלי לא נכון וחש כאב עז בברכי. היא ממשיכה להציק לי ואני שם גרביים אלסטיות המתלבשות על הברכיים ומחזיקות אותן. נמרוד הולך איתן כבר מאתמול. הן תמשכנה ללוות אותנו עד היום האחרון של הטרק.
מדובר ביום חם מאוד שהולך ומתחמם ואנו מתחילים להיות מותשים. אנו מגיעים ל Forcella Pordoi משם מתחילה ירידה נוראית ומיותרת כל כך ל Passo Pordoi. השמש מכה בנו, הירידה תלולה ורובה על שביל לא יציב של אבנים מתדרדרות, הברכיים נדפקות והכוח הולך ואוזל. אנו מסיימים את הירידה לאחר שעה וחצי (ללא הפסקה, אין היכן לנוח) למרות שהתזמון של הספר הוא שעה. אנו מבינים שהירידות האלה הן עקב אכילס שלנו.
אני מהרהר בדיעבד אם לא היה כדאי לקחת את הרכבל שמכסה בדיוק את קטע הדרך הזה ולחסוך את הירידה הלא מהנה ודופקת הברכיים הזאת. נראה לי שאם הייתי מחזיר את הגלגל לאחור הייתי לוקח רכבל בקטע זה.
אנו עוצרים להפסקה ארוכה ב Passo Pordoi ולא מבינים איך קמים וממשיכים ללכת. נראה לי שאני חווה את רגע המשבר הראשון שלי בטרק.
לבסוף אנו מתעשתים לקראת עוד הליכה רצופה של למעלה משעתיים. המרמולדה נמצאת כל הזמן לפנינו, נותרה לנו עוד עלייה קטנה, הליכה ארוכה מישורית פחות או יותר ואז ירידה לאגם Fedaia.
אנו לנים בלילה ב Rifugio Castiglioni שאינו שייך לאיגוד האלפיני האיטלקי (הוא לא בהרים, מדובר על מקום לצד האגם שיש בו כבישים ואוטובוסים מפעם לפעם) אז לפחות יש מים חמים ומקלחת חופשית ללא הגבלה של זמן או מטבע...
ארוחת הערב טובה וכשאנו שותים את הבירה שלנו לאחריה, אנו משוחחים עם טים וסאם, זוג מדרום מערב אנגליה שהולכים גם הם את ה AV2 אבל זו הפעם הראשונה שיוצא לנו לדבר איתם לעומק.
1,326 m Elev Gain
1,857 m Elev Loss
18.05 km Distance
9:28:21 Time
20.7.2018 Rifugio Castiglioni Marmolada ל Rifugio Fuciade
אחרי היום הקשה של אתמול אנו קמים במפתיע עם כוחות מחודשים ומתחילים לצעוד ב 08:00 בבוקר. אנו חוצים את הסכר והולכים לצד האגם, כשהמרמולדה מצד אחד ואגם פדיה בצד השני.
בקצה האגם, ליד Rifugio passo Fedaia אנו מאתרים את השביל מצד ימין של הכביש ויורדים איתו עד Malga Ciapela. זהו שביל דשא שחלקו עובר תחת הרכבלים שמעלינו. לאחר הליכה נינוחה יחסית בירידה (חוויה טובה להתחיל את היום בהליכה נינוחה בירידה לאחר סיום יום האתמול) אנו מגיעים ל Malga Ciapela ועוצרים שם למנוחה ולהצטיידות בסנדביצ'ים להמשך. מכאן אנו חוצים את אתר הקמפינג ומתחילים בעלייה רצופה של שלוש וחצי שעות. העלייה מתחילה בכביש ואז מתחברת לשביל עפר ששימש כדרך צבאית ישנה. בסוף העלייה הארוכה אנו מתחברים לשביל קטן בעלייה שאינה נגמרת ל Forca Rossa. עלייה מתחילה באזור מיוער וכשעולים מעליו נחשפים לנופים מסביב אבל גם לרוחות. מדי פעם מופיע על סלע ציון הגובה אליו אנו מגיעים, 2350 מ', 2400 מ' אבל זה מייאש לראות את קצב ההתקדמות לעלייה של 50 מ' כל פעם.
אנו מגיעים לפס (2490 מ') שם מכות בנו רוחות חזקות ואנו ממהרים להתחיל בירידה לאחר שאנו מצלמים כמה תמונות מהירות. אנו יורדים לשביל הברור יותר אך ממהרים לגלות שאנו על שביל מספר 693 במקום על שביל 694. בעזרת המפה אנו מבינים שהשביל אמור להיות משמאלנו ולפנות דרום מערבה, ובעזרת המצפן ידידנו חותכים למקום הנכון, למרות שבקטע זה כמעט ואין סימונים הכיוון הכללי ברור.
אנו צועדים בעמק ירוק כשברקע מתנשאים ההרים עם פסגותיהם המשוננות והמיוחדות. כשאנחנו מתקרבים לבקתה בה נשהה בלילה מתגלה קבוצה של סוסים הרועה בעמק. אני עוצר לצלמם אבל הם לא נינוחים ומתחילים לנוע לעברנו בעצבנות. אני מבקש מנמרוד להיצמד אלי , מניף עם מקלות ההליכה לעברם וככל שאנחנו מתרחקים העניינים הולכים ונרגעים. רגע קצת מלחיץ.
מספר מרמיטות מקדמות את פנינו בצעקות חדות ונכנסות למחילות שלהן.
לאחר ירידה חדה וקצרה אנו מגיעים ל Rifugio Fuciade, מלון מפנק ומדהים (חדר זוגי, סאונה בחדר, מים חמים באופן חופשי, אין נחירות של אנשים אחרים, אנחנו זקוקים לזה...) והמחיר בהתאם (אבל שווה). בכלל באזור אין אופציות זולות ללינה ואנו בוחרים שלא לישון ב Passo San Pellgrino (שם יש רק מלונות), שזה אומר שאנו עוצרים שעת הליכה אחת לפני נקודת הסיום הרשמית של היום על פי הספר, מה שאומר שמחר יש לנו שעת צעידה נוספת.
נמרוד חווה היום משבר אחרי הליכה ממושכת כאשר כפות רגליו משופשפות ויש לו קילוף עור רציני מאחורי עקב הרגל. אני מורח לו משחה נגד כוויות, שהייתה לנו כחלק מערכה שקנתה לי עמיתה לעבודה לקראת הטיול.
לקראת ערב מתחיל גשם זלעפות שלא פוסק עד הבוקר.
1,602 m Elev Gain
1,670 m Elev Loss
6:38:16 Time
22.01 km Distance
21.7.2018 Rifugio Fuciade ל Rifuguo Capanna Cervino
כל הלילה יורד גשם. אני מתעורר במהלך הלילה לקול הרעמים והגשם ומהרהר מה הולך להיות מחר.
אנו קמים לבוקר גשום מאוד. אנו חושבים מה לעשות, עוברים שוב על הספר והמפות וחושבים לעשות את הוריאנט הנמוך שהספר מציע ולא להגיע לבקתת Mulaz שהייתה בתוכנית המקורית. הכותבת מציעה לקחת וריאנט זה במקרה של מזג אוויר סוער.
אנו לובשים בפעם הראשונה את מעילי ומכנסי הגשם שלנו, עוטפים את התיק בכיסוי ומתחילים ללכת. הגשם נפסק וההליכה עד ל Passo San Pellgrino נינוחה. שם אנו מציצים לרכבל המרוחק לשמאלנו ,שאם נלך אליו יחתוך לנו עלייה משמעותית, מחליטים לא לקחת אותו אלא לטפס ברגל.
אנו מאתרים את שביל מספר 658, נותנים לרועה להעביר את הפרות הזועמות ואז מתחילים להעפיל. ביער הדרך בוצית מאוד וחלק מהשבילים הפכו לנחלים זורמים בעקבות הגשם הרב. מהר מאוד נעלינו נספגות במים ובוציות. בגלל מצב הדרך היא מתארכת מעבר לצפוי וכמובן יותר ממה שהספר מתזמן. הראות נפגמת לעתים כשהעננים מתחילים לשקוע. אנו מביטים לאגם Cavia שלשמאלנו, ממשיכים לטפס (למרות שהשביל ברור יחסית אין הרבה סימונים ואנו עוצרים מדי פעם כדי לוודא שאנחנו על הדרך) ואז מתחילים לרדת לעבר Passo Valles. ממש עם תחילת הירידה מתחדש הגשם והוא הופך חזק מרגע לרגע ואפילו מלווה בברד שמכה בראשינו העטופים בכובע של מעיל הגשם. הירידה ארוכה וממושכת ואנו מגיעים ל Rifugio Passo Valles רטובים ומותשים. אנו נכנסים להפסקה שכוללת קפוצ'ינו נהדר וטוסט.
לאור מזג האוויר אנו מחליטים לקחת את הוריאנט באופן סופי ולא להתגרות בגורלנו. המלצרית האדיבה נענית לבקשתנו ובודקת אם יש עבורנו מקום ב Rifuguo Capanna Cervino, לשם מן הסתם לא הזמנו מקום מראש מאחר וזו לא הייתה התוכנית המקורית.
לאחר מנוחה לא קצרה אנו מתחילים את העלייה ל Forcella Venegia שאורכת לנו פחות מחצי שעה וללא גשם. הצצה אחרונה לשביל שמוליך ל Rif Mulaz ואנו מוותרים עליו באופן סופי ופונים ימינה לשביל מספר 749. אם עדיין הייתה לנו הרגשה חמצמצה של פספוס היא נעלמת מיד כשהגשם מתגבר והעננים יורדים לעברינו.
למרות הגשם ההליכה פסטורלית (אבל בעיקר כשהגשם פוסק לעתים...). אנו מסיימים את הירידה בגבעות ירוקות באופן מדהים, כשלצדן הצוקים הגבוהים והיפים מתנשאים מעלינו כשבקתת Mulaz נטועה היכן שהוא בתוכם. המראה יפהפה אבל בחלק גדול מהדרך עוטפים עננים את הצוקים הגבוהים.
הגשם פוסק לכמה דקות ואנו עוצרים למנוחה לצד הנחל שלאורכו אנו הולכים. בעקבות הגשמים המרובים יש הרבה זרימות, מפלים קטנים מתעוררים לחיים והנחלים שוצפים.
אנו עולים ל Baita Segantini , מסעדה שנמצאת ממש מעבר לפס, והגשם שוב מתגבר , הערפל יורד עלינו ואנחנו לא רואים ממטר. אנו מגיעים למסעדה, נמצאים מטר מהאגם שנמצא לצידה ובקושי רואים אותו.
עוד הליכה קצרה בגשם עז וערפל סמיך ואנו מגיעים רטובים אך מרוצים ל Rifuguo Capanna Cervino. סך הכול היה יום יפה מבחינת הנופים והרבה ירוק.
Cervino הוא מקום קטן ומקסים. נמרוד ואני מסכימים שזה המקום הכי מקסים שישנו בו עד היום בטרק. הוא משובץ בנוף יפה (שלא תמיד רואים אותו בגלל הערפל הכבד, אבל מחר בבוקר נראה אותו במלואו), מקום חמים וביתי, בעלת המקום חביבה ומסייעת (מתקשרת בשמנו ל Mulaz להודיע שלא נגיע). החדר קטנטן (קצת יותר גדול ממיטת הקומותיים שמוצבת בו) אבל חמים, והמקלחת והשירותים המשמשים את כלל החדרים נקיים ומזמינים. המחיר סביר בהחלט (56 יורו לחצי פנסיון לאדם), ארוחת הערב נהדרת (וגם ארוחת הבוקר) ואנו שמחים שזכינו ללון במקום הזה. בחוץ הגשם ממשיך לרדת אבל לנו כבר לא אכפת. אנו יבשים ונקיים ואת הנעליים והבגדים תלינו לייבוש.
915 m Elev Gain
814 m Elev Loss
7:14:01 Time
22.49 km Distance
22.7.2018 Rifuguo Capanna Cervino ל Rifugio Rosetta
מזג האוויר בבוקר מאיר לנו פנים ואנו מתחילים לרדת ל Passo Rolle. משם קילומטר וחצי על הכביש הראשי (בזהירות...) עד שאנו מזהים מבנה שלצדו השביל עולה שמאלה להרים.
כלב אימתני מקדם את פנינו בנביחות עזות בקדמת המבנה ואנו מוצאים דרך לעקוף את המבנה ולחבור לשביל.
מכאן הכול עלייה כשלצדינו S. Martino di Castrozza, שהופכת להיות קטנה יותר ויותר ככל שאנו מעפילים בהר. אנחנו מזהים מדרום מערב לעיר בגובה את אגם di Calaita , שם עשינו מסלול כל המשפחה, לפני כ 12 שנים , כשהילדים היו קטנים, והתברברנו לגמרי עד ל Cima Grugola. אני מאתר את המקומות הנשכחים (או לא כל כך נשכחים...) במפה שבידי.
אנחנו מגיעים ל Crode Rosse שם מקדמים את פנינו מרמיטות וסוסים (רגועים יותר מלפני כמה ימים..) ואנו מגיעים לצומת של קבלת החלטות.
שביל 706 פונה ימינה לירידה של כחצי שעה, שתיקח אותנו לרכבל שיעלה אותנו סמוך ל Rifugio Rosetta (כותבת הספר חושבת שזה רעיון לא רע כלל לקחת את הרכבל לאור העלייה האנכית המצפה לנו) ושביל A712 פונה שמאלה לעלייה רגלית. אני בעד הרכבל אבל נמרוד מחמיץ פנים ומעדיף לעלות ברגל. טענתו, שהבירה תהיה טעימה יותר אחרי מאמץ ראוי, מכריעה את הכף ואנו מתחילים לצעוד.
על השביל הצר מאוד ממתינות מספר עיזים שמתבוננות בנו בתימהון. אחת מהן יושבת על השביל וממאנת לזוז, ואנו נאלצים לדלג מעליה.
חלק מהשביל הצר מאובטח בכבלי מתכת והשביל מתוחזק בצורה טובה. עם זאת, ההליכה בשביל הצר כשהמצוק לשמאלך, אתה אוחז בכבל והתהום לימינך, זה קצת מפחיד. אני נזכר במשפט של ניטשה "אם אתה מביט לתהום לאורך זמן, התהום מביטה בך בחזרה." ולמרות שהרעיון הוא כמובן מטאפורי אני מסכים שזה רעיון לא כל כך טוב להביט אליה. הדרך הטובה ביותר להתקדם היא להביט על השביל.
לא נותרה לנו הליכה ארוכה אבל מזג האוויר משתנה במהירות ומתחיל גשם. אנו מוצאים מקום לעמוד בו כדי לעלות על ציוד הגשם שלנו.
קרן שמש מציצה לפתע ואנו מתחילים לשיר את Here Comes the Sun אבל אז היא נעלמת והגשם מתגבר. הפעם הוא מרחם עלינו, הוא קצר וכשאנו מגיעים ל Rifugio Rosetta הבגדים כבר יבשים.
914 m Elev Gain
404 m Elev Loss
4:05:34 Time
9.26 km Distance
23.7.2018 Rifugio Rosetta ל Rifugio Treviso
יום פשוט קשה ואפילו קצת מפחיד. פעם ראשונה שאני מרגיש שאולי זה קצת יותר מדי בשבילנו. היום אני מבין ממש לעומק את המילים "מסלול קשוח" שאולי לא הבנתי את פשרן עד לרגע זה. אני גם פתאום מצליח להבין "דרך הרגליים והראש" את המילים של הספר:
"A good head for heights, no vertigo, and a sure foot are essential…"
אז זהו, שבסיום יום זה כבר לא הייתי בטוח שיש לי ראש טוב לגבהים ולא תמיד יודע היכן להניח את הרגל במקומות המלחיצים (כנראה יודעים כי חזרנו בשלום, אבל אחרי שהחסרנו לא פעם פעימה או שתיים). עכשיו אני גם מבין למה מסלול זה נחשב קשה ואילו ה TMB , שגם לא היה קל, הוא מסלול להתחיל את ניסיון ההרים .
יצאנו בבוקר מוקדם מ Rifugio Rosetta. רוח קרה חבטה בפנינו ולכן עלינו על מעילי הפליז והתחלנו לצעוד איתם. ההליכה עד השביל הפונה ל S. Martino di Castrozza הייתה סבירה אבל מיד אחריה מגיע קטע מלחיץ של via ferrata. בתחילת השביל מוצב שלט מאיר עיניים המעדכן שלפנינו מסלול קשה ויש להשתמש בציוד הגנה סטנדרטי. המסלול מסומן כ EEA שזה אומר: Experienced Hiker with mountaineering equipment . מיותר לציין שלא היה לנו שום ציוד. לחלק מהאנשים שפגשנו לאורך המסלול כמו פרנצ'סקה ומדלן היו חבלים עם ווים להיאחז בזיזים והיתדות שבסלעים ואת טים וסאם ראינו חובשים קסדות בירידה המטורפת שעוד מצפה לנו היום. חייבים להודות שהם השתמשו בציוד רק בחלק מה via ferrata אבל נראה היה שיש להם יותר ביטחון וניסיון ללכת במסלולים אלו.
ההליכה ממש על סף התהום, כשאתה נאחז בכבל ומתקדם באיטיות על שביל צר מאוד וצריך לראות כל רגע היכן לשים את רגלך בצעד הבא. כמובן שקיפלנו לפני שעלינו על שביל זה את מקלות ההליכה שלנו מכיוון שהיינו צריכים אחיזה של שתי הידיים לאורך כל הדרך. קטע זה מפחיד יותר בחוויה שלנו מקטע ה via ferrata שחווינו ביום השלישי של ההליכה בעלייה ל Pisciadu.
בהמשך אני רואה כמה עשרות מטרים לפני מישהו הולך בכיוון ההפוך. אופס.. מה עושים? אני קורא לו ולמזלי הוא מוצא גומחה לחכות בה וכשאנו מגיעים אליו אנו עוברים אותו והוא ממשיך בדרכו. אנו ממשיכים ומגיעים לקטע בו אפשר לעצור בין שני קטעי השביל שדורשים היעזרות ביתדות וכבלים. אנו ממתינים לחבורה שבאה מולנו שתסיים את הקטע שלה, תעבור אותנו ותמשיך בדרכה. מאחורינו מגיעה בחורה עם אוזניות לאוזניה, מעיל קשור למותניה וג'ינס – כאילו יצאה לטיול בעיר הגדולה. היא עוברת אותנו כשאנו ממתינים (היא הרבה יותר זריזה...) ומאוחר יותר אנו מוצאים אותה במטבח של Rif Pradidali אותו נעבור – חתיכת דרך ללכת לעבודה!!
אנו ממשיכים עם ה via ferrata כשהרעיון הוא לא להסתכל למטה, אבל אני מציץ כל העת לעבר נמרוד כדי לבדוק שרגלו יציבה, ונשימתי נעתקת וליבי נופל. התהום של ניטשה מאתמול ממש מביטה בי בחזרה ומסחררת את ראשי. היא מאיימת לבלוע אותי. כשאני חוזר הביתה אני מציץ שוב בספר "כה אמר זרתוסטרא" ומוצא קטע ממש מתאים : "לא הגובה, התהום הוא הנורא!" וגם "אומץ הלב מכה מכות מוות גם את הסחרחורת על עברי פי תהום: והיכן אין האדם עומד על פי תהום? וכי הראייה עצמה איננה – ראיית תהומות?". אז נכון שאני עושה עוול פילוסופי למטאפורות של ניטשה על החיים אבל בכל זאת מצאתי את זה ממש מתאים לסיטואציה המאוד ריאלית שחווינו.
אנו עוזבים את הבקתה, משם מתחילה עליה מתישה בשביל מספר 709 לכוון צפון מזרח, אבל הקטע הקשה עדיין לפנינו. שביל 711 מזמן לנו עליה כמעט אנכית ומתישה ואז אנו מגיעים לעוד קטע של via ferrata (כולל השלט המפורסם שלפניו). אנו מתחילים לטפס – אם קודם ה via ferrata הייתה מאוזנת, עכשיו היא אנכית. שוב אני מביט לאחור לעבר נמרוד ומברך על כך שאשתי לא רואה לאן לקחתי את בנה – אם היא הייתה רואה הייתי צריך אחיזה טובה הרבה יותר....
גם הקטע הזה מפחיד ומלחיץ לטעמנו ואני כבר מחכה לסיימו ולהגיע ל Passo delle Lede. אבל כשאנחנו מגיעים לשם לאחר טיפוס מאומץ אני מבין שהיום הזה רק מתחיל...
ירידה בלתי נגמרת, בשיפוע חד מאוד, אבנים מתדרדרות לרגלינו ואנו מתקשים להשיג יציבות והולכים לאט מאוד ובאופן לא בטוח. הירידה לוקחת לנו נצח, אנו מהססים היכן לשים את רגלינו בצעד הבא וזה מתיש אותנו לחלוטין. הזמנים שלנו כעת הופכים לפחות או יותר כפולים ממה שמתזמן ספר ההדרכה.
אנו מגיעים לאחר זמן רב מדי ל Bivacco Minazio שם יש בקתה סגורה ולא מאוישת ולצידה שברי מטוס אמריקאי שהתרסק שם ב 1956 (חתיכת מקום להתרסק!). קצת לפניה (לפני שאנו רואים אותה) אנו עוצרים להפסקת התרעננות הכוללת אכילה של פירות יבשים – אנו זקוקים לכל טיפת אנרגיה.
אנו משקיפים כבר על Rifugio Treviso הנטועה באמצע היער בצדו האחר של הערוץ ומביטים בעיניים כלות על הירידה החדה והארוכה שעוד ממתינה לנו.
לאחר שעות ארוכות וממש לא פשוטות (ואם להודות, בעליות, גם המלחיצות, היו רגעי הנאה וסיפוק רבים, אבל את הירידה הזאת רצינו רק לסיים כבר) אנו מגיעים סוף סוף ליער, לנקודה שהיא 50 דקות מהבקתה בה נבלה את הלילה. אנו מתרסקים להפסקה נוספת ואחרי זה מתחילים ללכת על שביל נורמלי. אנו חוצים נהר, רואים מספר מפלים מקסימים ועולים בכוחות מחודשים בתוך היער לבקתה.
מכיוון שאני חושב שאני אדם הגיוני ומתוך הבנה של הקושי שעברנו והקושי שעוד מצפה לנו (grade 3+) עוד יומיים, ועכשיו אני יכול להבין טוב יותר את הכתוב בספר ההדרכה, גומלת בלבי ההחלטה להימנע מהמסלול ל Rifugio Boz ולאתר וריאנט נמוך ואנושי יותר (הספר אינו מציע וריאנט כזה).
Rifugio Treviso מקסים, האווירה טובה, האוכל סביר ואנו מקנחים את היום בערב קלפים את פרנצ'סקה ומדלן.
1,240 m Elev Gain
2,190 m Elev Loss
9:09:54 Time
14.20 km Distance
24.7.2018 Rifugio Treviso ל Rifugio Cereda
לאור אתמול אנו בוחרים לעשות את הוריאנט הנמוך המצוין בספר כדי להימנע מעוד ירידה חדה של כשעתיים (שבטח תיקח לנו יותר..).
אנו מתחילים ללכת ביער המקסים על שביל ה AV2 הרגיל (718) אבל בהתפצלות אנו פונים ימינה במקום שמאלה, יורדים לנחל ומשם ל Cant del Gal. משם דרומה לצד הכביש במשך כחצי קילומטר , כניסה לשביל 738 דרומה ואחר כך מערבה. רוב השביל עובר בתוך היער למעט מספר מקומות בהם יוצאים לאזורים פתוחים וירוקים עם נופים לצוקים מסביב (מבט מלמטה הפעם..). סך הכול ההליכה היום היא באפיון יער, הליכה פסטורלית , נינוחה ולא קשה ובסיום שביל 738 מצפה לנו עוד קצת עליה לאורך הכביש עד ל Rifugio Cereda, שממוקם על הכביש ולכן כמובן שלא מדובר בבקתת הרים.
חצי יום מנוחה לגוף ולנפש.
גם מי שהלך בדרך ה AV2 הרגילה מגיע מוקדם לבקתה (מדובר ביום הליכה יחסית קצר) ואת משחק הקלפים הקבוע שלנו עם פרנצ'סקה ומדלן מחליף אחר הצהריים טורניר כדורגל שולחני. בארוחת הערב אנו חולקים שולחן איתן ועם פקה והארה מפינלנד, וצוללים לשיחה ארוכה ומעניינת.
535 m Elev Gain
781 m Elev Loss
3:57:25 Time
11.39 km Distance
25.7.2018 Rifugio Cereda ל Rifugio Fonteghi
מכיוון שהחלטנו לא לעשות את היום המקורי המתוכנן בגלל רמת הקושי שלו וחוויותינו המסעירות שלשום, אנו נאלצים למצוא לעצמנו דרך אלטרנטיבית. מחברת הספר אכן כותבת שצריכים לשקול את ההליכה ביומיים הקרובים אך היא ממליצה למי שלא מעוניין בדרך הזאת לפרוש ב Passo Cerda. אנו לא מעוניינים לסיים את הטיול ומוצאים לנו דרך אלטרנטיבית.
ב Rifugio Treviso מצאתי ברושור בגרמנית עם המלצות לטיולים בדולומיטים. בעזרתה האדיבה של מדלן דוברת הגרמנית בנינו את המסלול של היום עד ל Rifugio Fonteghi. צפוי לנו יום ארוך אבל לא מורכב כמו שה AV2 מזמן.
אנו יוצאים בבוקר מ Rifugio Cereda הולכים כמה מאות מטרים בשביל 729 ואז בשביל לא מסומן על המפה (יש שילוט בדרך) דרומה ומתחילים עליה חדה ביער (חוזרים לשביל 729, השביל הלא מסומן חותך פיתולים על הכביש) עד ל Passo del Palughet ב 1860 מ'. העלייה מאמצת אבל לא משהו שלא עשינו עד היום. העלייה לוקחת לנו שעה ועשרים דקות, היא נחמדה ובפס תצפית נאה. מכאן הליכה מתונה על צלע ההר ואז ירידה. תחילת הירידה חדה ומחליקה במקצת, כניסה ליער ועוד ירידה קצרה ומחליקה על ערמות עלים צהבהבים שהצטברו על הקרקע , אך די מהר הירידה הופכת למתונה וההליכה מהנה. מספר קרני שמש מצליחות לחדור דרך העצים וליצור כתמים קטנים על הקרקע. הירידה מסתיימת לאחר שעתיים וחמישים דקות מתחילת היום וכ 5.5 ק"מ.
מכאן אנו מתחברים לשביל רחב בתוואי מעל לנהר הגדול (זורם באופן חלקי מאוד) שמשמאלנו. ההליכה נינוחה, נחמדה וטובלת בהרבה מאוד ירוק עד ל Caltena. אחרי כ 500 מ' אנו נחים לצד הדרך ושומעים אנשים בתוך היער שיוצאים לאחר כמה דקות. אנו מתבוננים במפה ומחפשים דרך לא מסומנת שנכנסת לתוך היער. אנו עולים ולאחר מספר דקות נחשפים לתצפית חלקית על אגם Noana עם מי הטורקיז (בדיעבד טוב שעלינו כי למרות ציפיותינו זו הפעם האחרונה שאנו נחשפים לאגם). לאחר התברברות ביער ואי מציאת השביל אנו חוזרים לדרך הראשית שחלקה עובר על כביש. מכאן ההליכה מתישה ולא מעניינת.
אנו חוברים לדרך רחבה (726 לכוון דרום מזרח ואחר כך מזרחה) לעבר נהר שנשפך לאגם, חוצים את הנהר על גבי גשר ועוצרים להפסקת אוכל לפני העלייה שצפויה לנו (דרום מערב ואחר כך דרום מזרח על 726). התחלת העלייה חדה אך קצרה, חלקה ביער עד ל Rifugio Fonteghi.
למרות שיש כביש קטן התחושה שהגענו למקום נטוש. אנו היחידים שישנים בלילה במקום, אבל החדר נחמד, היחס מזמין והאירוח לבבי. ארוחת הערב מסתברת כמעולה וארוחת הבוקר קצת פחות.
בסופו של דבר היה לנו יום ארוך עם 18 ק"מ ומעל ל 7 שעות. חצי היום הראשון יפה אך החצי השני מתיש ומונוטוני. המיקום שלנו הלילה מעולה להמשך מכיוון שמחר אנחנו מתכוונים לחבור חזרה ל AV2 לקטע הסיום, לאחר קטע לא קצר של טיפוס (אנחנו צריכים לשלם על הגובה שאיבדנו...)
967 m Elev Gain
1,224 m Elev Los
7:09:55 Time
17.97 km Distance
26.7.2018 Rifugio Fonteghi ל Rifugio Dal Piaz
היום אנחנו חוזרים לגבהים ולמסלול של האלטה ויה 2. מ Rifugio Fonteghi אנו פונים לשביל מספר 733 ואחרי זה ממשיכים דרומה לשביל 735 (השביל לא ממוספר במפה אבל כן בדרך). אנו מתחילים עליה של כחמישה ק"מ עד ל Forcella di Valon הממוקמת קצת מעל ה AV2. אנו עולים ברציפות מ 1100 מ' ל 2061 מ' וזה כפי שכתבתי "התשלום" על כך שאיבדנו גובה והלכנו אתמול בדרך נמוכה.
העלייה מאמצת וקשוחה אך לא טכנית ולא מלווה ב via ferrata. החלק האחרון של העלייה קצת קשה יותר ומאתגר (עם קטעים קטנים בלבד שמצריכים תשומת לב היכן שמים את הרגל בצעד הבא והיכן אוחזים בסלע – איך אפשר בלי?) אבל כלל לא דומה למה שחווינו לפני מספר ימים.
ככל שאנו מעפילים יותר אנו מבינים כי התגעגענו לגבהים. הנוף הנפתח מהמם ואנו מביטים לאחור לעמק ממנו עלינו והמצוקים שמסביבו. יפהפה.
אנו מגיעים ל Forcella di Valon אחרי שלוש שעות של הליכה (בשלט שבדרך תזמנו 3.5 שעות, סוף סוף אנו בקצב טוב) ומביטים עכשיו לצד השני לעמק היפה ולמצוקים של Busa di Pietena. אנו יורדים מעט מ Forcella di Valon לעבר השביל של ה AV2 ונחים עליו. מעברו השני של השביל מגיעים צמד הפינים פקה והארה – אנו בהלם שהם כבר הגיעו לכאן (הם על הדרך הגבוהה לאורך כל הדרך) ופקה מספר שעברו שביל צר מאוד , שמשני צדיו תהום ושהוא הלך כפוף לאורך השביל כי זה היה מפחיד. "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?", מזל שלקחנו את הוריאנט.
עכשיו, כשאנו קרובים לנקודת הסיום של יום זה אנחנו לוקחים את הזמן והולכים לאיטנו עד לפוקצ'ה החמה והמדהימה ב Rifugio Dal Piaz. חלק מהמסלול מלווה בפריחה נהדרת.
1,199 m Elev Gain
336 m Elev Loss
4:53:52 Time
9.73 km Distance
27.7.2018 Rifugio Dal Piaz ל Croce d'Aune
זהו זה. נגמר...
ירידה נוחה ולא קשה ל Croce d'Aune ומשם מונית (נכנסנו לאחד המלונות ופרנצ'סקה באיטלקית שוטפת ביקשה שיזמינו עבורנו מונית, מכיוון שמדובר בישוב קטן וממש אין שם מוניות זמינות) ל Feltre. אוטובוס לא היה אופציה מכיוון שהוא עובר פעמיים ביום : מוקדם בבוקר ופעם נוספת אחרי הצהריים.
מ Feltre רכבת למילאנו דרך Padova.
92 m Elev Gain
970 m Elev Loss
1:55:17 Time
6.22 km Distance
רמי פלץ
