“על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככול האפשר. האמת של טבעך העצמי היא הצריכה להכתיב את הקצב. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה.” (זן ואומנות אחזקת האופנוע)
"הוא (השביל) מסומן, אבל לא בצבע. הוא מסומן בעקבות, בעשב מעוך, באבנים שזזו מהמקום, במקומות מבריקים על סלעים. צריך רק להביט ולראות. והוא מסומן גם בהיגיון שלו, זה הכי חשוב. לשבילים יש היגיון. צריך להבין אותו ואז קל למצוא" (מאיר שלו/ שתיים דובים)
הקדמה קצרה
זהו. אני חוזר לאלפים. הטיול היה אמור לצאת לפועל לפני שנתיים אבל בגלל הקורונה הוא קורה עכשיו.
לתכנון הטיול ובמהלכו אני נעזר בספר של Cicerone, בשתי מפות 1:50000 T5027 ו T5028 של Carte nationale de Suisse ובאתרי אינטרנט שונים. כמו כן אני מצטרף לקבוצה בפייסבוק העוסקת במסלול הספציפי.
לטיול עצמו אני מוריד את אפליקציית MeteoSwiss שמתגלה כמדויקת ויעילה ונותנת מזגי אוויר גם להרים וגם לישובים, אפליקציית המפות והמסלולים Hiking in Switzerland (SwitzerlandMobility) וכמובן מוריד את המסלולים ל GPX שמוכיח את עצמו תמיד כמאוד יעיל מכיוון שאין צורך בקליטה סלולארית כדי להתמצא אם אתה על השביל או לא.
הפעם אני מנסה להתכונן גם פיזית וגם נפשית לקראת המסלול. פיזית, מעבר לריצות וקצת אימוני כוח, אני מוסיף מספר פעמים של טיולי שטח קצרים (יער בן שמן, פארק קנדה, גבעות דרומיות) עם עשרה קילוגרם על הגב, בעיקר כדי לא לקבל את "הלם" המשקל בימי הטרק הראשונים. אני משתדל לארוז פחות ממה שאני רגיל, ומגיע למשקל שבין 10.5 ק"ג ל 11.5 (תלוי אם אני סוחב באותו היום ליטר מים או שניים). אני לוקח איתי ספר קריאה קל (199 גרם) "האדון שנפל לים" שנראה גם כספר שיכול לעורר מחשבה במהלך הטיול. בנוסף, אני מאמץ את ההמלצה של ספר ההדרכה: "אפשר לכל יום להתקבל בשקיקה. מצא שמחה בעלייה תלולה כמו גם במדרון. שאב כוח מהיופי של המראות סביבך. תהנה מתנועת העננים, מהרוח והפראיות כמו גם מברק השמש, מהסלעים הגולמיים והחרקים, כמו גם המרעה השופע זרוע הפרחים וכתמי השלג הרחוקים".
זאת לא הפעם הראשונה שאני עומד לטייל לבד אבל מזמן לא יצאתי לטרק כה ארוך לבד, ואני רוצה לעשות מסע פיזי ונפשי כאחד.
ברמה הפרקטית, אני מחליט להתחיל את הטרק מ Le Tour בעמק שאמוני. את ה TMB עשיתי לפני שבע שנים ואני משתדל לא לעשות חפיפה גדולה מדי עם מה שכבר עשיתי וכן לדלג על החלק הפחות מעניין הראשון. כמו כן אני מחליט ללכת כבר ביום הראשון של הנחיתה ולא לבזבז אותו בציפייה למחרת. אני טס עם אל על לז'נבה, טיסה שאמורה לנחות קצת לפני עשר, כך שאני מקווה להתחיל ללכת כבר ב 13:00.
דבר נוסף שאני מחליט מראש הוא לוותר על ה Europa Hut בסוף המסלול. המסלולים שם נסגרים ומשתנים בגלל מפולות אבנים וזה לא נראה לי שווה את המאמץ. בכל אופן, כל המטיילים עושים איזושהי הקפצה (רכבת/אוטובוס) מ St Nikulaus אז אני פשוט מחליט לקחת את הרכבת משם לצרמט ולעשות יום הליכה משמעותי בסביבות המטרהורן (אותו אתאר כיום ה 13 של ההליכה).
ולבסוף, אני אוהב לתעד את מה שעובר עלי בטיולים מסוג זה, אבל זו הפעם הראשונה שיצא לי לכתוב תוך כדי יום ההליכה. זה אומנם לא קרה בימי ההליכה הקשים, אז הכתיבה חיכתה לערב, אבל כמעט בכל יום מנעד התחושות שחוויתי רצה להתפרץ בצורה טרייה ככל האפשר אל דפי הכתיבה, ותמיד זה היה אל מול נוף מפעים ומהמם ביופיו.
כל הנתונים שאני מציין בסיכום יום מבוססים על שעון הגרמין שלי. הזמנים כוללים כמובן הפסקות.
יום הליכה ראשון- 18.7.2022- Le Tour-Trient
יום הליכה ראשון ראוי לתחילת הטרק.
אחרי עומס בלתי אפשרי בנתב"ג, אני מגיע על הקשקש לטיסה שבסוף התעכבה בכשעה. אני ממש חושש לפספס את ההסעה שלי עם Alpybus ל Le Tour מכיוון שאז כל תוכניות היום הראשון ישתבשו. אבל, בזכות מהירות לא תיאמן בשדה התעופה בז'נבה אני מגיע להסעה שהוזמנה ל 11:00 ולאתר הרכבל (שאינו פועל) ב Le Tour בשעה 13:00.
אתר הרכבל בשיפוצים, ואני צריך לאתר את השביל בתוך אתר הבניה. צרפתי אחד מאשר לי שאני בכוון ומתנצל על החום המעיק, כאילו הוא אחראי על גל החום הפוקד את אירופה בימים אלו. תחילת ההליכה היא בענני אבק מהמשאיות והעבודות המתבצעות שם, אך אני מתחיל להתרחק ומטפס לכוון Col de Balme. העלייה לא פשוטה, כאשר החום והעובדה שלא ממש ישנתי בליל הטיסה מוסיפה קושי. העלייה עד הפס אורכת לי כשעתיים וצוברת גובה של 680 מ'. המון בלאן מציץ מאחורי במלוא הדרו, כאשר מולי נמצא קרחון Le Tour שמתחתיו מפלים מהמים הנמסים.
כשאני עובר את Charamillion אני מתבלבל בין הדרך הרחבה של הסקי לשביל הטרק הצר (לא היה ממש סימון). זוג צרפתים מבוגר מתקן אותי ושואל אם אני מטייל לבד. בלב הם בטח חושבים :"וואי וואי, הוא בטח לא יגיע רחוק..".
אני מגיע ל Col de Balme, ומסיים את הפרק הצרפתי הקצר של הטרק. מעתה ועד הסוף אני אהיה בשוויץ. המראה הנשקף מה col המהווה גבול בין שוויץ לצרפת, הוא יפהפה, ולמרות שהייתי כאן לפני שבע שנים המראה לא מאבד מעוצמתו. מהנה להסתכל לעבר עמק שאמוני והמון בלאן אך גם לכוון Trient אליה אני מתעתד לרדת. וכמו שהספר הדרכה מצטט על הנקודה הזאת: "אם הנוף הזה לא מרגש אותך, עדיף לך להתרחק מהאלפים".
לאחר מנוחה אני מתחיל את הירידה לעבר Trient. בהתחלה מדובר בהקלה לאחר העלייה הקשה, אבל גם הירידה המתמדת קצת מתישה. אבל, הכול ירוק מסביב ויש פריחה בצבעי סגול וורוד. הירידה ממשיכה לתוך היער ואז היא מוצלת וסימפטית יותר. ביציאה מהיער אני נכנס ל Le Peuty הפסטורלית, שמקדמת אותי בצבעי הירוק ובנעימת פעמוני הפרות ופעיית העיזים.
מיד אחר כך אני נכנס ל Trient היפה ול Auberge Mont-Blanc החביב ,שם ביליתי את הלילה.
סיכום יום
מרחק: 11.26 ק"מ
זמן: 4 שעות
עלייה בגובה: 680 מ'
יום הליכה שני- 19.7.2022- Champex –Trient
יום יפה אך לא פשוט. אני מחליט ללכת מ Trient ל Champex דרך Alp Bovine. זאת מכיוון שאת הדרך היפה והמאתגרת דרך Fenetre d'Arpette עשיתי לפני שבע שנים במסגרת ה TMB וגם מכיוון שאינני חושב שאני רוצה מבחינת הכושר שאני מצוי בו כרגע לעשות את זה וגם לקחת סיכון להיות עם קרסול מסובב כבר ביום השני לטיול. אבל כנראה כשהחלטתי על הדרך הפשוטה יותר הקלתי בה ראש והיא לא הייתה כה פשוטה.
העלייה מ Trient ל Col de la Forclaz מוצלת, בתוך יער, וממש שלווה. משם ממשיכה עלייה מאתגרת וארוכה עד לפס בגובה 2040 מ', קצת לפני Alp Bovine. למרות המאמץ מדובר בדרך יפה, ירוקה ופורחת. נקודת התצפית והדרך אליה מפעימות.
נקודת התצפית מעל קו העצים מזמנת נוף מרגש ויפה. סביב הכל ירוק, ברקע הרים מושלגים ואני שם פעמי ל Alp Bovine הממוקם נהדר, לקפה , פאי תפוחים ונוף יפהפה.
אני עוזב ברגע שהמקום מתחיל להיות עמוס ונכנס לקטע ההליכה במגמת ירידה. גם הירידה אינה פשוטה לי, אני עייף ועוצר להפסקות מרובות מכיוון שזמני לא אץ לי. הדרך די עמוסה בכוון הנגדי במטיילי ה TMB, ואני מקווה ומאמין שכשאפרד מהקטע החופף בין שני המסלולים , הדרך שלי תהיה דלילה יותר באנשים.
הירידה חשופה בתחילתה ואז מוצלת על ידי העצים. מ Champex D'en Haut היא מתישה ומשעממת ובעליה מתונה על דרך רחבה. סוף היום הוא בעיירה Champex המקסימה על שפת האגם.
הגעתי מוקדם מדי והקבלה של Pension en Plein Air עדיין סגורה (תחילת צ'ק אין ב 15:00) אז אני יורד עם התרמיל על גבי לאגם, מוצא צל תחת עץ רענן, אוכל בהנאה מרובה את ארוחת הצהריים שקניתי ב Auberge Mont-Blanc (רוב הפעמים השתמשתי באפשרות לקנות באכסניות או בבקתות את ה pic nic שלהם לצהריים או סנדביץ ופרי. כך, גם אם יש היכן לקנות משהו בדרך וגם אם לא, אני בוחר היכן בטבע אהנה מהסנדביץ' שלי) ומשיב את כוחותיי מול האגם המקסים וההרים שסביבו.
סיכום יום
מרחק: 17.68 ק"מ
זמן: 6:35 שעות
עלייה בגובה: 966 מ'
יום הליכה שלישי- 20.7.2022 Champex- Le Chable -
אני קם בבוקר ב Pension en Plein Air החביב (ארוחת ערב טובה מאוד), אחרי שישנתי לא רע בכלל בדורמיטורי של תשעה, שאף אחד לא נחר (מה עוד אפשר לבקש?).
אני מתחיל לצעוד בבוקר השלו לאורך האגם ומוצא דרכי באמצעות הספר, השילוט וה GPX. חצי המסלול הראשון ממש נחמד. רובו בירידה, משקיף על השדות המוריקים ועל הכפרים המשובצים בתוכם.
הדרך גם עוברת בתוך הכפרים עצמם, למשל Soulalex
חלק מהמסלול עובר ביער יפה, כשחלק מהשבילים הקטנים מוצלים בעצים המחפים עליהם משני צדדיהם.
ארנב ענקי חוצה במהירות את השדות (ממש תפאורה לגבעת ווטרשיפ) ופרפרים צבעוניים רבים מעופפים סביב. נחמד. היום זמני בידי, מדובר ביום קצר מאוד, וכשאני יושב על ספסל ביער מגיעה חבורה של בלגים , שישנה באכסנייה שלי בלילה האחרון, וזאת הפעם האחרונה שאראה אותם מכיוון שהם עולים כבר היום ל Cabane Mont-Fort , דרך משמעותית באמצעות הרכבל, מקטע שאעשה מחר ברגל. אנו משוחחים וכבר מצטרף זוג נוסף: הוא מסקוטלנד והיא מדרום אפריקה, שגם הם עושים את המסלול שאני עושה, וכרגע אני עדיין לא יודע, אבל אנחנו נהפוך לחברים ממש טובים בהמשך. לפני כן, על השביל, פגשתי שלושה אוסטרלים : אב בן 74 ושתי בנותיו. גם איתם אתראה עוד הרבה.
החצי השני של המסלול די משמים, הפרפרים נעלמו וגם הקטעים הקטנים של ההליכה ביער כלל לא משובבי נפש.
אני מגיע מוקדם מדי ל Le Chable וסועד את ליבי באחת המסעדות (וזוכה לעקיצה ממש לא נעימה של דבורה). אני מביט בהרים אותם אצטרך לטפס מחר ומנסה להכין את עצמי מנטלית. בזמן שנותר לי מהמשך היום אני משתעשע בעלייה ברכבל (חינם למי ששוהה במלונות ב Le Chable) ל Bruson מהצד האחד של העמק ול Verbier מן הצד שני (איזה כיף, צניחה של כ 5 מעלות בטמפרטורה. הרבה יותר נעים שם למעלה).
אני חוזר למלון וחווה סוג של משבר ראשון בטיול. השילוב של ארוחת הצהריים הכבדה מדי, עקיצת הדבורה, הלחץ מפני העלייה המצטברת מחר של 1600 מ' וההגעה המוקדמת מדי שלי ליעד מכניסה אותי לקצת לחץ עד אובדן תיאבון וחוסר יכולת להכניס משהו לפי בארוחת הערב.
סיכום יום
מרחק: 15.75 ק"מ
זמן: 4:34 שעות
עלייה בגובה: 222 מ'
יום הליכה רביעי- 21.7.2022 Le Chable-Cabane Mont-Fort
אחרי אתמול אני זקוק לפיצוי. אני קם דרוך (הרבה יותר מהיום השני בו הקלתי ראש) לקראת יום של עליה משמעותית ביותר. בלילה ירד גשם שניקה את האוויר ואני קם לבוקר ערפילי עם מזג אוויר צונן ונהדר. אני מתחיל בעלייה איטית בתוך הכבישים הצרים של Le Chable ומהר מאוד נכנס לתוך היער. אתמול, כשהתבוננתי על ההרים חששתי שהדרך תופרע מהרכבל. אך לא כך היא. אני מתבדה לשמחתי. הדרך ביער קסומה, ממש מהאגדות. אני מתחיל לצעוד מוקדם ולכן אני ממש לבד על השביל. אני הולך לאט, צעד אחר צעד, ונכנס לקצב מדיטטיבי, כשאיני חש צורך בהפסקה. אני מפיק את מירב ההנאה מההליכה עצמה. אני נהנה מכל צעד וצעד, רגעים קסומים של שלווה שאני רוצה ללכוד ולהנציח. חלקים גדולים מהטיפוס ביער הם על שבילים צרים, כאילו לקוחים משר הטבעות. השקט מוחלט, למעט קולות היער כמו ציוץ הציפורים וזרימת המים לידם אני חולף מעת לעת. ריח היער נהדר לאחר הגשם של הלילה, האדמה רטובה בדיוק במידה הנכונה וכבר שעתיים וחצי אני הולך ולא נאלצתי לומר bonjour לאף אחד (לעומת המחצית השנייה של היום שני בו לא הפסיקו להגיח אנשים מולי).
חצי שעה אחרי Les Verneyes , שם עצרתי למלא מים ליד הכנסייה, יש פניה שמאלה לתוך היער (שעה וחצי מתחילת המסלול), ושם מתחלף סימון המסלול מצהוב שחור לאדום ולבן, ולא כפי שכתבו בספר. אבל סך הכול השבילים מסומנים היטב וברורים ביותר.
לאחר שעתיים וחצי השביל הצר עובר באופן מפתיע ליד בית עץ קטן ובודד, כשבמעין סוכה עטופת יריעת ניילון יושב איש מבוגר ומברך אותי לשלום. כמה צעדים רחוק יותר נטוע ספסל על השביל ואני מפרגן למי שהתאמץ ושם אותו כאן, בהפסקה הראשונה שלי להיום.
הערפל הדק בו אני הולך, שמוסיף נופך דרמטי ליום אך אינו פוגע בראות באופן משמעותי, מתפוגג לאחר כשעתיים וחצי של ההליכה, די במקביל להפסקה שלי.
אחרי עוד כמה דקות אני פוגש מטייל לפני ושואל אותו מהיכן התחיל את יומו. הוא אומר לי שישן איתי במלון. אופסס. זה האוסטרלי. כנראה שזו לא תחילתה של ידידות מופלאה.. לא זיהיתי אותו בלי בנותיו (שעלו חלק מהדרך ברכבל). הוא יצא לדרך ב 8:00 (אני יצאתי ב 7:30), התבלבל בדרך (בגלל זה לא ראיתי אותו עד עכשיו) ובכל זאת הגענו יחד לאותו המקום.
אני לא נותן לו לשבש את הקצב שסיגלתי לעצמי. אחרי פחות מ 3.5 שעות אנו מגיע ל Clambin. אני שם פעמי לעבר המסעדה שמשמאל, המשקיפה לנוף יפה. מסתבר שהמטבח נפתח רק ב 12:00 ואני לא הצטיידתי באוכל כי בניתי על המסעדה. בעלת המקום המקסימה מסכימה להכין לי סנדוויץ' , אבל עלי להמתין קמעה , מכיוון שהלחם בתנור. אין לי בעיה לחכות...
אחרי הפסקה ארוכה אני ממשיך לעלות עד שמגיע לפיצול ימינה ל Cabane Mont-Fort ושמאלה לכוון תחנת הרכבל של Les Ruinettes. אני הולך לנוח על ספסל מול הנוף היפה ומוצא שם את Murray הסקוטי וקת'י הדרום אפריקאית. הם מחייכים בביישנות ואמרים שהם "רימו" ועלו עד Verbier ברכבל.
משם הדרך מישורית ברובה, גבוהה ומשקיפה על ההרים היפים סביב. איזה יופי של יום! האוויר צלול, רוח קרירה של פסגות ותענוג של נוף. ההליכה מישורית עד לעלייה ל Cabane Mont-Fort היפהפיה הנטועה בהרים.
אני מקבל חדר המיועד לשני אנשים אבל גורלי שפר עלי ואשן לבד הלילה. הבקתה לא מלאה. אני קונה אסימון עבור שתי דקות מקלחת חמה ונראה לי שמרוב הלחץ אני מסיים להתקלח אחרי דקה. אף פעם לא חשבתי ששתי דקות למקלחת זה כל כך הרבה זמן. יש שתי מקלחות לגברים ואני שומע את הגבר שמתקלח במקלחת לצידי מקלל שנכנס עם בגדים והמגבת נפלה לו.
ולבסוף, אין כמו בירה על מרפסת הצופה לנוף המטורף.
את ארוחת הערב אני אוכל עם שלושת האוסטרלים. האבא ד"ר (בפנסיה), בת אחת אחות והבת השנייה פיזיותרפיסטית. נראה לי שהם מסודרים לטיול הזה!
סיכום יום
מרחק: 13.96 ק"מ
זמן: 7:06 שעות
עלייה בגובה: 1607 מ'
יום הליכה חמישי- 22.7.2022 Cabane Mont-Fort -cabane de prafleuri
ואוו. איזה יום. היום הכי קשה (בפער) עד עכשיו (ולטעמי בכלל), אבל גם עם הנופים הכי מהממים עד כה.
אתמול בערב אני מדסקס עם מאריי הסקוטי וקת'י הדרום אפריקאית (שעומדים להתחתן באוגוסט באדינבורו) איזה דרך הם עומדים לעשות היום. קיימות שתי דרכים, כאשר הארוכה ביניהן היא היפה יותר והחשופה יותר ולא מומלצת במזג אוויר סוער. מכיוון שמזג האוויר הצפוי הוא טוב אין לי כל ספק שאלך דרכה (דרך Col Termin ולא בדרך הישירה והקצרה יותר דרך Col de la Chaux). מאריי אומר שקת'י קצת חוששת אבל זו גם הדרך שהם ייקחו והוא מציע שנלך יחדיו. זה בעצם היום היחידי שלכל אורך היום אני הולך עם עוד אנשים אבל מכאן ובחלק גדול מהטיול אני נשאר בקשר כזה או אחר עם הזוג המקסים הזה.
אנו אוכלים ארוחת בוקר ב 6:30 וקצת אחרי 7:00 יוצאים לדרך. אנו מתנהלים באיטיות. הדרך יפה וגבוהה וצופה ל Combin Massif. העמק למטה רחוק ולשמחתי אנו מתרחקים מכל סימן לרכבל או לישוב, אל תוך הדרך המרוחקת, הפראית והמנותקת ביותר עד כה. אין ספק שיום מן הסוג הזה הוא תמצית הסיבה לשמה הגעתי לטרק זה.
העלייה ל Col Termin לא קשה מדי וכשאנו מגיעים לשם אנחנו זוכים לנוף יפה לכוון אגם Louvie ולהרים סביב.
אנחנו פוגשים שם את האוסטרלים, האב ושתי בנותיו, ונראה שהוא ממש מתקשה להתנהל ולקום מהמנוחה עם התיק הכבד שהוא סוחב. מאריי מושיט לו יד ומסייע לו לקום. הוא אדם מבוגר וכל הכבוד על האתגר שלקח (אתמול בארוחת הערב שוחחנו על הקורונה וכשהוא שאל איך זה היה בישראל ,אמרתי שרוב הנפטרים היו מבוגרים , אז הוא אמר "כמוני" ואני הסתבכתי וניסיתי למצוא איך אומרים באנגלית "עם מחלות רקע" כדי להיחלץ מהסיטואציה המביכה).
אנחנו מתחילים את הירידה מ Col Termin והנופים המרשימים ממשיכים ללוות אותנו. זהו יום ארוך מאוד, מרוחק ואין מקורות מים מלבד מספר זרמים של נחלים, שיש צורך ביום כזה למלא את המים מהם (זה יום שבו לקחתי שני ליטר מים, שלא הספיקו עד לסוף היום, ולכן לא הייתה ברירה אלא למלא בדרך).
הקצב איטי, אנחנו הרבה יותר איטיים מהקצב שהספר מציע, ואז מתחילה העלייה הקשה של היום (ולטעמי בכלל) ל Col Louvie. מאבק ופילוס דרך מתיש דרך מערבולות של סלעים, בולדרים ואבנים. זה משהו שימשיך לאפיין גם את המשך הדרך. ציטטתי בכותרת לפוסט זה את מאיר שלו שמדבר על ההיגיון של השביל. אבל כאן אין היגיון ואין שביל. מה שכן, הסימונים מאוד ברורים ולעתים הם בגודל שאפשר לראות ממרחק רב. כך, אי אפשר להתברבר בכוון ההליכה, שממשיך להיות ברור. העלייה המתישה מותירה אותי ללא אנרגיה ולא ברור לי איך אני ממשיך את היום.
לאחר ה col אנחנו יורדים מעט ויושבים לארוחת הצהריים של ה pic nic שקניתי מהבקתה, למרגלות קרחון ה Grand Desert המרשים.
המנוחה והארוחה משיבות חיים ואנו ממשיכים לחלק הבא של המסלול. הנופים מטריפים לאורך כל היום: קרחונים וזרימות משמעותיות שיוצאות מהם, הרים מושלמים ואגמים (קטנים וגדולים, קרובים ורחוקים).
לפני העלייה ל Col de Prafleuri אנחנו עוצרים למנוחה לשפת אחד האגמונים היפים.
העליה ל col שוב דרך מפולות אבנים גדולות, אבל הדרך ברורה ופחות קשה מהעלייה ל Col Louvie, שגזלה ממני הרבה אנרגיות.
התצפית מ Col de Prafleuri פשוט מהממת. אין דברים כאלה. ההרים המושלגים והמשוננים סביב, אגם Grand Desert במרחק, קרחון סמוך. פשוט מטורף.
הפס בגובה 2987 מ'. חסרים לי עוד 13 מ' להגיע ל3000 מ' שלי בטיול!
כאן אנחנו זוכים לראות את ה ibex (יעל האלפים) הראשון שלנו לטיול. בנוסף, זוג שוויצרים משאיל לנו את המשקפת שלהם כדי שנראה את המון בלאן ברקע. ממש רגעים של התרוממות רוח. היום קשה מאוד פיזית, אבל כל טיפת זיעה ואנרגיה שווה את המאמץ.
משם מתחילה הירידה לעבר הבקתה בה נלון בלילה, אבל את הדרך חוצה נהר הזורם בחוזקה, מהקרחון הנמס. אנו מנסים לאתר דרך חלופית, אך לא מוצאים ונאלצים להוריד את הנעליים. אני מוציא את נעלי האצבע שלי, בתקווה שהם לא יסחפו בזרם, וכשאני חוצה את הנהר הקטן נקטעת נשימתי – המים קפואים, מים מהקרחון שממש מעלינו.
מכאן הדרך לבקתה פשוטה יחסית ובירידה, למעט העלייה האחרונה אל פתח הבקתה. אנו מגיעים אחרי יום מתיש ואתגר של תשע וחצי שעות, אבל מתגמל בצורה בלתי רגילה.
cabane de prafleuri נטועה בלב הטבע הפראי. אין מקלחות ואין קליטה, את התרמיל אסור להכניס לבקתה בגלל בעיית פשפשים שהייתה בעבר וטופלה. אפילו את הליינר לא נותנים להכניס ומספקים לכל אחד ליינר עשוי מנייר. מיטות הדורמיטורי ממש צפופות אבל הבקתה אינה מלאה ולידי לא ישן אף אחד.
סיכום יום
מרחק: 16.40 ק"מ
זמן: 9:30 שעות
עלייה בגובה: 1073 מ'
יום הליכה שישי- 23.7.2022 cabane de prafleuri- Arolla
אחרי שינה טובה ולילה של גשם שוטף, אני קם לבוקר עם טפטוף ועננים רבים. גם היום אנחנו מתחילים לצעוד יחד, אבל מהר מאוד אני אומר למאריי וקת'י שצועדים מהר יותר, שלא יחכו לי וניפגש במהלך היום. חוץ מזה, אני זקוק גם לזמן שלי עם עצמי. העלייה בת החצי שעה בתחילת המסלול, ל Col des Roux (2804 מ') אינה קשה אבל המראה הנגלה מהפס עוצר נשימה. לא פחות. Lac des Dix היפהפה נשקף לכל אורכו וברקע שלו קרחון Cheilon. זה הרגע בו אני נזכר בדברי גיבור ספר הקריאה שלקחתי איתי לטיול, הנרי סטנדיש: "כאילו גילה לראשונה שכל הבעיות הטורדניות של חייו הן חסרות משמעות וחסרות חשיבות, ובד בבד חש בושה על שהן מנת חלקו , בעולם הזה המסוגל לייצר מראות שכאלה".
אני יורד לעבר האגם ובדרך נתקל בעדר של Chamois (צפיר האלפים) או שמא ibex?, המרמיטות משמיעות קולות צעקה מכל עבר והפריחה נאה.
הצעידה לאורך האגם פשוט ממכרת והשקט מקולות האנשים נהדר ומשלים את החוויה. השמש מתחילה לצוץ לה ואני פושט את בגדי הגשם אותם לבשתי בבוקר. איזו התחלה מושלמת של יום.
לאחר ההליכה לצד האגם צפויה עלייה משמעותית שתסתיים לאחר כמה שעות ב Col de Riedmatten או ב Pas de Chevres (דרך הסולמות). היום, שלא כאתמול, זמני בידי, לכן אני נוקט ביד רחבה מבחינת הפסקות. אני עוצר על סלע עם נוף מדהים לאגם (הפעם המצד השני שלו, כמובן) ואחרי כמה דקות מצטרפים אלי קת'י ומאריי. ההפסקה ארוכה ואנחנו נהנים מכל רגע.
המשך העלייה מאמץ אך סביר לגמרי, בטח לא ברמה של העליות של אתמול. אני מגיע לפיצול ימינה ל Cabane de Dix (משום מה ללא שילוט), כשהמשמעות היא הארכת היום ואחריו חצייה של קרחון. הקרחון לא יציב השנה בגלל החום ולכן זו לא באמת אופציה. אני ממשיך בצעידה. האזור יפהפה בטירוף ואני הולך לכוון הפס כשקרחון Cheilon המהמם והגדול כל הזמן מתקרב לעברי. הרים וקרחונים מכל עבר. פשוט חגיגה לעיניים ולנפש.
אני ממשיך לעלות ומגיע לפיצול של היום. יש שתי אפשרויות לעבור את הפס. דרך הסולמות ב Pas de Chevres או ב Col de Riedmatten. על פי הספר דרך הסולמות אולי מפחידה יותר אבל יציבה יותר. מכיוון שמאריי וקת'י אמרו לי שהסולמות זו האחריות שלי אני ממתין להם בפיצול כרבע שעה. בזמן שאני מחכה, יורד מטייל צרפתי מהצד השני של ה col ואנחנו משוחחים. הוא אומר לי שהדרך של ה col בסדר גמור ואם נופלים אז עדיף משם ולא מסולם. באמת, זה מה שיש לו להגיד לי כמה דקות לפני שאני עולה בסולמות?
מאריי וקת'י מצטרפים ואנחנו צועדים בדרך מעט משובשת לעבר הסולמות. ההליכה היא בהסתייעות שלשלות ממתכת, שהתקינו בצד הדרך (והפעם צריך באמת להיעזר בשלשלות, שלא כמו במסלול של אתמול שהן הותקנו כנראה למזג אוויר סוער יותר). אני מטפס ראשון. חוויה לא מפחידה (כל עוד לא מסתכלים למטה) ונחמדה. קת'י עולה אחרי, קצת נלחצת, עוצרת באמצע, אבל מסיימת כמו גדולה.
בפס אנחנו יושבים לנוח ופוגשים קבוצה של אמריקאים שעושים גם הם את המסלול.
אני מתחיל לרדת לעבר Arolla בדרך טובה ובקצב אחיד, כשהרוח הנעימה מלטפת את אוזני וצלילי פעמוני הפרות מנעימים את אוזני מדי פעם. אני בדרך לישוב לאחר שלושה ימים מדהימים בהרים. למרות שהדרך לא קשה, אני מתעייף ויושב לכתוב מול קרחון עצום ויפהפה. שני פרפרים כתומים רודפים זה אחרי זה. איזו שלווה!
אחרי המנוחה אני ממשיך לרדת ל Arolla עד למלון Grand Hotel & Kurhaus שם אשן הלילה. הזמנתי דורמיטורי ונתנו לי חדר עם מקלחת צמודה, קידמו אותי ב welcome drink ואני שבע רצון מהחדר, ממראה המלון ומהחצר עם הדשא, שם אני יושב לשיחות וידאו עם משפחתי האהובה, שגם היא לא בדיוק סובלת: מיכל אשתי בפריז בהופעה של קולד פליי, שחר בני בפסטיבל מוזיקה בבריסל ונמרוד אומנם בחיפה לומד למבחנים בטכניון, אך אל דאגה : באוגוסט גם הוא יצא לטרק בחו"ל.
סיכום יום
מרחק: 19.27 ק"מ
זמן: 8:55 שעות
עלייה בגובה: 677 מ'
יום הליכה שביעי- 24.7.2022 La Sage-Arolla
אני קם קצת חסר כוחות אחרי שלוש הימים האחרונים בהרים. סוג של ירידת מתח כנראה, יחד עם מלון מפנק וארוחות טובות ובנוסף צפוי לי יום יחסית קצר, אבל אני קצת סקפטי לגבי האם הנופים ימשיכו להפתיע ולרגש אותי.
אני מתחיל לרדת לכוון Arolla (המלון נמצא ביער כעשר דקות לפני מרכז העיירה) ומוצא אותה שקטה ונחמדה (למרות שיצאתי היום מאוחר, ב 8:30). ממרכז העיירה מתחיל הטיפוס שמאלה לתוך היער. ההליכה לכוון Lac Bleu רצופה עליות וירידות (בעיקר עליות) בתוך היער, אבל לפחות היא הליכה בטבע נטו, כאשר מימין נשקף מדי פעם העמק המיושב ההולך ונעלם.
אני הולך כמעט שעתיים בלי לראות אף אחד ונזכר בשיחה שהתנהלה אתמול עם האמריקאים , בסוף העלייה של הסולמות. עלתה ההשוואה בין מסלול ה TMB ההומה אל מול מסלול זה. האמריקאית הצעירה מקולורדו אמרה שאחת הסיבות להגיע למסלולים מעין אלה היא לפגוש אנשים מעניינים מכל העולם. אני מסכים כמובן, אבל השאלה כמה אנשים. אין ספק שכמעט כל יום אני זוכה לכמה שעות של הליכה שקטה, רק אני והטבע, וזו חוויה מדהימה.
המסלול מעניין, מדי פעם מותקנות שלשלות ברזל בקיר כדי להיעזר בהן במקומות החשופים יותר. אני חוצה גשרי עץ נחמדים העוברים מעל נחלים ונהרות זורמים, ומגיע לבסוף לאחר כשעתיים ל Lac Bleu היפהפה עם מימיו הצלולים.
זהו. אני לא לבד. האגם היפה לא מרוחק ממקומות ישוב, ואני עומד לרדת מצדו השני אל החניה ממנה מגיעים רוב המטיילים עם ילדיהם. לאחר כשעה של רביצה על שפת האגם הוא מתחיל להתמלא, ואני מתחיל בהליכה בה אני נאלץ לומר Bonjour כל שלושים שניות. כמה אנשים...
אני מגיע לכביש, שם החניה מלאה ברכבים. אני צועד קצת לאורך הכביש ונכנס שוב לשביל מיוער. ההליכה מכאן ועד Les Hauderes מתישה וחסרת עניין. מזג האוויר חם. אני נכנס שם למסעדה להפסקת צהרים.
המנוחה מאוששת אותי וההליכה ל La Sage, שרובה בעליה, סבירה יותר. אני מגיע למלון La Sage היפה, לא שם לב אליו, עולה עוד קצת עד הכביש ואז נאלץ לחזור על עקבותיי. מלון ממש נחמד, עם נוף יפה, חבלי כביסה יעילים שבעזרת השמש הקופחת מייבשים את הבגדים במהירות ויחס אדיב.
אני עולה לחדר שלי בקומה העליונה (שירותים משותפים) ומגלה את האוסטרלים באחת הקומות שמתחתי. גם הם היו הרי בדרך ל cabane de prafleuri לפני יומיים ולא הגיעו. בערב ניגשתי לאנשים שעבדו בבקתה ודיווחתי שהם לא הגיעו. התשובה שקיבלתי שכל מי שהיה צריך להגיע הגיע ואחרים פשוט ביטלו. Kylie ו L אכן אומרות שהן, ובעיקר אביהן, היו מותשים אחרי העלייה השנייה ולא חשבו שיתמודד עם השלישית לכן מצאו דרך אלטרנטיבית בירידה לבקתה אחרת, וביום שלאחריו צמצמו טווחים באמצעות האוטובוס.
אני יושב לשתות בירה בחצר ואחרי זמן מה מגיעים מאריי וקת'י שישנים במקום אחר. הרבה זמן לא ראיתי אותם. מסתבר שהם התברברו היום וכלל לא הגיעו לאגם. סיכמנו שאבוא לאכול איתם ארוחת ערב באכסנייה בה הם שוהים (L'Ecureuil). בינתיים הם הולכים לכנסייה שאמורה להיות יפה ומציעים לי לבוא איתם. אני צוחק ואומר להם שהם מנסים להמיר את היהודי. אני מצטרף, רק שאף אחד לא עדכן אותי שמדובר בעוד עלייה. הכנסייה סגורה אך הנוף יפה וקרחון moiry מתגלה במלוא תפארתו.
שרירי המקרבים שלי צועקים הצילו (הם גם צעקו במהלך היום). מחר יום מאתגר. מקווה שיהיה בסדר.
סיכום יום
מרחק: 13.85 ק"מ
זמן: 5:55 שעות
עלייה בגובה: 546 מ'
יום הליכה שמיני- 25.7.2022 Cabane de Moiry La Sage-
היום מצפה יום לא פשוט עם צבירת גובה של 1600 מ'. חזרה להרים!
אני יוצא לבדי, ב 7:30, לפני שאר האנשים במלון, ואחרי מאריי וקת'י שישנו במלון אחר וכתבו לי בואטסאפ שהם כבר יצאו. העלייה תלולה אבל אני הולך צעד אחר צעד ואט אט נכנס לקצב. העלייה מתחילה בשביל רחב ביער ואז עוברת לשבילים צרים יותר. אחר 48 דקות אני מגיע ל Mayens De Moutau.התחלתי את היום עם ליטר מים בלבד כדי להתחיל קל יותר וכאן אני ממלא בקבוק נוסף וצועד עם שני ליטר מים.
אני ממשיך לצעוד ביער, השלווה מושלמת והלב מתפקע מאושר. מדי פעם השביל יוצא מהיער ומאפשר לי להביט בנוף האדיר של ההרים, הקרחונים והעמקים סביב.
אחרי יותר משעה וחצי אני מגיע לצלב ולמספר מבנים – Le Tsate, כשאני כבר יותר איטי מהזמנים של הספר אבל אין לי בעיה עם זה. מצאתי את הקצב שלי והשרירים (טפו טפו) בסדר. אני יושב על סלע ליד זרימת מים נשפכת מההרים להפסקה ראשונה להיום.
העלייה לעבר Col du Tsate ממשיכה להיות תלולה ועכשיו כבר חשופה מעל קו העצים. אריק האמריקאי מניו ג'רזי עובר אותי ושואל אם אני מטייל לבד. הוא אומר לי שאני רחוק מהבית ואני מחייך ואומר לו שהוא יותר.
העלייה לא פשוטה ואני מתחיל להתעייף. אני עוצר להפסקה עם תצפית מקסימה. לאחר מכן אני ממשיך לעלות לפס והעליה הופכת תלולה עוד יותר. עליה קשה!
אני מגיע ל Col du Tsate (2868 מ') ופוגש שם לראשונה היום את מאריי וקת'י שהם כבר לקראת תזוזה. לקת'י זו הייתה העלייה הקשה ביותר במסלול עד כה. לי הייתה העלייה הקשה ביותר שלשום ל Col Louvie. כל אחד והחוויה שלו.
אני עוצר לאכול והם ממשיכים. למאריי התנפחה הברך הוא ממש צולע.
לאחר ההפסקה אני יורד בירידה התלולה ולאט לאט מתחיל להיחשף קרחון Moiry המדהים. אני ממשיך לרדת ואז עוצר בנקודת תצפית בה אינני מסוגל להתיק את עיני מהמחזה המרהיב והנהדר. הקרחון עצום , כמוהו עדיין לא ראיתי בטרק זה, ומצדו השמאלי מציצה לה כבר הבקתה בה אני עומד לבלות את הלילה (ואוו, איזה טיפוס עוד יש לי) Cabane de Moiry, שיושבת במיקום מטורף ממש צמוד לקרחון. מהצד השני של התצפית אגם Moiry עם מי התכלת והסכר, ולידי ממש שני אגמונים כשבאחד מהם פריחה לבנה ויפה. איזה מקום. ואוו!. מכאן גם נראה המפל השוצף היוצא מפינתו השמאלית התחתונה של הקרחון. מראה מלבב.
אני מתקרב לעבר מאריי וקת'י שנחים ונותן למאריי תחבושת ברך שהבאתי עימי. זה הטרק הראשון בו אינני משתמש בתחבושות הברכיים (חמסה חמסה) ונראה לי שמאריי זקוק לה יותר ממני.
אני ממשיך לרדת עד ל Parking du Glacier, שם יש מכוניות של אנשים שבאו לטיולי יום וגם קיוסק קטן (הקולה לא קרה מכיוון שאין חשמל במקום, אבל היא משיבת נפש). לאחר מנוחה קצרה מתחילה עלייה קשה מאוד מאוד לבקתה שסמוכה לקרחון. אני עושה אותה ברצף, גם כי אני רוצה לסיים ולנצל את המומנטום וגם מכיוון שאין באמת היכן לנוח על השביל הצר. העלייה אורכת כשעה וחצי והיא תלולה ונראה שאינה נגמרת. קצת לפני שאני מגיע מעופף מעלי מסוק שמביא ציוד לבקתה.
עוד כמה צעדים ואני שם. ואוו. איזה מראה מרהיב. בחיים לא הייתי בבקתה כזאת. היא יושבת ממש על הקרחון העצום (לא פיזית עליו, כמובן). איפה אחווה עוד דבר כזה?
לאחר מתיחת שרירים אני יושב עם מאריי וקת'י לבירה (הכי טובה בעולם, בגלל המקום...) על המרפסת של הבקתה ומודה להם שהם חולקים איתי את הרגע המיוחד הזה. הם באמת זוג מקסים ונראה לי שמצאנו את האיזון בין ה "ביחד" שלנו לבין ה "לבד" שלי במהלך היום, כל אחד עם הקצב שלו והצרכים שלו.
למרות היום הקשה, מעל 1600 מ' צבירת גובה, השרירים שכואבים לי כרגע הכי הרבה הם שרירי החיוך.
הבקתה עצמה מקסימה, אפילו מקלחות יש (שלוש דקות מקלחת תמורת ששה פרנק שוויצרי. לעומת המקלחת של שתי הדקות ב Mont Fort זה נצח!). לא רק מרפסת הבקתה מרהיבה בנוף לקרחון כי אם גם חדר האוכל עם החלונות הגדולים. באמת שאין דברים כאלה.
אני שולח למחרת (כשיש קליטה) בקבוצת הואטסאפ המשפחתית את התמונה הבאה ומה יש לאשתי שתחיה להגיד על המקום המטורף בו הייתי? "מאיפה הבאת את הקרוקס האדומות?"
בגדול, נראה שהסיבה היחידה להגיע לבקתות השונות יותר מוקדם מאחרים היא לתפוס את המיטות הנמוכות במיטות הקומותיים. היום אשן במיטה העליונה. לא נורא.
סיכום יום
מרחק: 12.68 ק"מ
זמן: 7:39 שעות
עלייה בגובה: 1611 מ'
יום הליכה תשיעי- 26.7.2022 Cabane de Moiry- Zinal
אין לי מושג אם זו נפילת מתח נוספת אחרי אתמול או שלא ישנתי טוב בלילה ואני קם עייף וחסר כוחות. ענן יושב על ההר ועל העמק ומרמז שחלק מההליכה יהיה בערפל. אני מתחיל לרדת בדרך בה הגעתי לבקתה אתמול וזו ירידה תלולה שאני הולך בה בזהירות כדי לא לדפוק את הברכיים. אני שקוע בהרהורים ומחשבות ומפספס את הפנייה ל Barrage de Moiry וממשיך כמעט עד Parking du Glacier.
קת'י ומאריי צועקים אלי משביל אי שם למעלה מימין ואני לא מבין מה הם עושים שם. רק אז אני טורח לפתוח את ה GPX ומבין שאני לא על השביל. מיותר לגמרי. התברברות שעלתה לי בירידה מיותרת ועכשיו תעלה לי בעלייה מיותרת חזרה. אני בודק באפליקציה המעולה SwitzerlandMobility את מיקומי ואת השביל הקרוב שייקח אותי חזרה לשביל המקורי אותו איבדתי. אני הולך עוד קדימה ומוצא שביל ימינה שיעלה אותי חזרה לשביל.
אני ממשיך להתנהל בערפל וקצת ללא כוחות. מדי פעם הערפל קצת מתפוגג ואני רואה את אגם Moiry מתחתי בעמק משמאל. לפתע מתגלים לעיני חמישה ibex ואני מצליח לתפוס תמונה של אחד מהם על רקע המצוק. איזה יופי.
בהמשך נחשפות לעיני שלוש מרמיטות
ועכשיו מתחילה העלייה הקשה ל Col de Sorebois. אני מצטרף למאריי וקת'י ואנחנו צריכים לעבור עדרי פרות ופרים, חלקם עצבניים משום מה.
העליה לא מהקשות שידענו בטיול זה אבל כוחותיי תשים והולכים. התצפית מה col יפה ומכאן אנחנו מתחילים לרדת לתחנת הרכבל.
אני החלטתי מראש שאני מוותר על הירידה התלולה ומאמצת הברכיים ל Zinal לאחר שקראתי זאת גם בספר ההדרכה. עם איך שאני מרגיש כרגע ההחלטה רק מקבלת משנה תוקף.
מחיר הנסיעה ברכבל הוא בהנחה של 50% עם שובר שקיבלנו בבקתת Moiry. אנחנו יושבים נינוחים ברכבל וכשאנו רואים את הדרך למטה אנחנו מברכים על ההחלטה.
זינאל עיירה ממש נחמדה. כל המלונות סמוכים זה לזה, סופר נחמד, מאפייה, חנות לספורט וטיולים. בקיצור, לא חסר כלום. אני מסתובב בעיירה ופוגש את כל מי שהיה בדרך שלי עד כה: זוג הבלגים (דמיטרי ואיזבל), ששת האמריקאים ואת האוסטרליות אני פוגש בסופרמרקט.
אני קובע עם מאריי וקת'י לארוחת ערב מקסימה, אוכל טוב, יין מעולה ואחרי זה שינה נהדרת ומשיבת כוחות במלון Besso.
סיכום יום
מרחק: 11.80 ק"מ
זמן: 6:25 שעות
עלייה בגובה: 744 מ'
יום הליכה עשירי- 27.7.2022 Zinal- Cabane Bella Tola
אני קם מלא כוחות לקראת היום החדש. אני פוגש בתחילת הדרך את דמיטרי ואיזבל הבלגים (שמגיעים לישראל בנובמבר) והם עוברים אותי די מהר ואני לא רואה אותם עד צרמט בסוף הטרק.
היום מתחיל בעליה תלולה ומיוערת והשביל סך הכול ממש נחמד. אחרי כחצי שעה משיגים אותי מאריי וקת'י ואנחנו צועדים כברת דרך יחד. העלייה מאמצת אבל לא משהו שלא עשיתי עד כה. אחרי העלייה ההליכה היא על שביל על צלע ההר בדרך יפה ושלווה כשהעמק מלווה אותנו מצד שמאל.
אחרי הליכה ממושכת משיג אותנו הד"ר האוסטרלי ושואל אם הדרך שלנו עוברת במלון Weisshorn. אני אומר לו שרק הדרך שלי. אף אחד מהחבורה שמלווה אותי כמה ימים לא הולך בקטע שבעצם מאריך את הדרך ביום (שלב 11A בספר ההדרכה) והם ממשיכים ישירות ל GRUBEN. אני שמעתי להמלצת הספר מכיוון שהוא המליץ על הדרך שעוברת במלון Weisshorn וב - Cabane Bella Tola. קצת מוזר לי שאני היחידי שעושה את זה. אולי הם יודעים משהו שאני לא?
אנחנו מגיעים לפיצול בו אנחנו נפרדים כל אחד לדרכו. אני נפרד בחיבוקים ממאריי וקת'י ואנחנו קובעים ליום שבת ׁ(עוד שלושה ימים) ,ארוחת ערב בצרמט.
זהו. שוב אני לגמרי לבד. לאחר הליכה בדרך נוחה ומתונה אני מגיע למלון Weisshorn ומתחיל להבין את כל מי שלא בחר בדרך הזאת. הספר מתאר את המקום בסופרלטיבים שאני לא בטוח שמתאימים למקום. אני יושב לאכול עוגת אוכמניות (האוסטרלי אמר ששמע שהיא ממש מומלצת מזוג שוויצרים שפגש בדרך) וקפה הפוך. העוגה ממש לא משהו אבל סוף סוף קפה הפוך!
מסלול ה GPX שהורדתי מסתיים כאן משום מה, ועכשיו אני צריך לנווט את דרכי בלעדיו. אני נעזר בספר ובאפליקציה SwitzerlandMobility אבל עדיין זה לא פשוט. יש ריבוי שבילים ואין אף שילוט ל Cabane Bella Tola. אני מסתמך על אנשים ועל האפליקציה.
אני מוצא את דרכי וכמובן שכדי להגיע לבקתה צריך לעלות בעליה (איך לא?). כאן כבר השילוט מסודר יותר. אני ממש מקווה שהנופים יהיו שווים את הארכת הדרך והעיקוף שעשיתי. פרט לכך, אני בונה מחר לעלות לפסגת ה Bella Tola (3025 מ') שאומנם אינה חלק מהמסלול, אך אמורים להיות משם נופים ממש יפים. זה יהיה ה 3000 מ' שלי בטרק כשהמסלול ל Gruben אינו ארוך ואני יכול להרשות לעצמי את הטיפוס הזה.
בבקתה יש לא מעט מטיילים שאוכלים ושותים אך המקום מתרוקן די מהר.
הבחור שממלצר מזהה אותי בשמי ואני כבר מבין שלא יהיו בבקתה הרבה אנשים הלילה. הוא אומר שיש עוד שתי קבוצות של שלושה אנשים חוץ ממני. אני ממוקם בדורמיטורי של שמונה אנשים (חדר בלה טולה) אבל אני לבד בחדר.
ארוחת הבוקר מחר ב 7:30 אבל אני מבקש להקדים מכיוון שאם אני רוצה לעלות לפסגה אני צריך לצאת ממש מוקדם (אני בודק באפליקציית מזג האוויר מה קורה מחר בפסגה ומגלה שבשעות הבוקר היותר מאוחרות יתחיל להיות מעונן וחוץ מזה אני צריך לעלות, לרדת ואז להמשיך בדרך הרגילה ל Gruben). שומר הבקתה אומר שיכין לי מראש את ארוחת הבוקר והסנדוויץ' במקרר כך שאוכל לאכול ב 6:30 ולצאת. אני ממש מקווה שאצליח לעלות לפסגה ושהכול היה שווה את זה.
הבקתה נחמדה. אני מקבל מגבת ומצעים נקיים (דברים שלא מקבלים בדרך כלל בבקתות). מקלחת ללא עלות וללא הגבלת זמן! וזרם מים חמים מעולה.
סיכום יום
מרחק: 17.40 ק"מ
זמן: 6:55 שעות
עלייה בגובה: 1074 מ'
יום הליכה אחד עשר- 28.7.2022 Cabane Bella Tola-Gruben
כן. העיקוף היה שווה את זה! ואוו.
אני יוצא להרפתקה הקטנה שלי , חורג מהמסלול ומטפס על פסגת ה Bella Tola. ארוחת הבוקר עבורי אכן מוכנה כבר במקרר וכבר ב 6:45 אני יוצא לדרכי.
אני מתחיל בעליה כאשר מסביב שקט גמור ואני חש בעוצמה של הטבע. מרמיטה אחת מברכת אותי לשלום.
לאחר כשעה של הליכה מהבקתה אני מגיע לפיצול. ישר זה המשך המסלול שלי להיום (עוד אחזור אליו) ושמאלה לפסגה. השביל טוב אבל העלייה תלולה. להפתעתי, למרות השעה המוקדמת, מגיעות מלמעלה שתי בחורות. מסתבר שהן ישנו בלילה בבקתה לא מאוישת (וכמובן ללא חשמל, מים וכדומה) הסמוכה לפסגה (בקתה שלא הייתי מודע לקיומה) ועלו לראות את הזריחה מהפסגה. אני מטפס כשעה ומגיע לבקתה המדוברת. יש לפני עוד עליה תלולה לפסגה לכן אני נכנס לבקתה (חדר אחד ללא נפש חיה) ומרוקן חלק מהתיק כדי שהעלייה תהיה לי קלה יותר. אני יוצא מהבקתה ורואה שוויצרי מלוצרן שמגיע אליה. הוא מטייל יום ומגיע ללא תיק וללא מים. אנו משוחחים והוא אומר לי שיש לו בעיה ברגל ולכן בכלל לא היה צריך לעשות את הטיפוס אבל, הוא אומר בחיוך, אם למות אז כאן ביופי של ההרים.
הוא מתקדם ואני ממשיך הלאה בעלייה, שהופכת תלולה, כשמדרון תלול מימיני. אני משתדל לא להסתכל ימינה כדי לא להסתחרר. אחרי שעתיים ורבע מרגע היציאה שלי בבוקר אני מגיע לפסגה המיוחלת. 3025 מ'. נוף מטריף ומהמם. שקט אלוהי. אני מוצא על הפסגה את השוויצרי (ומכבד אותו בפרי יבש מישראל, שתהיה לו אנרגיה, הוא עלה בלי כלום) , שמראה לי את המטרהורן ממרחק (בחיים לא הייתי מזהה אותו מכאן). הוא ממשיך בדרכו להסתובב באזור ואני נשאר לבדי ליהנות מהנוף האלוהי הנשקף מהפסגה. בפרפרזה על דבריו של סטנדיש גיבור הספר אותו אני קורא במהלך הטיול: " קולות אדם, אפילו לא קולי שלי, לא גרעו כרגע מיופיו של המחזה". אני יושב על הפסגה, כותב ביומן ונפעם מהסובב אותי.
אני מביט למטה ומבין שדרך הירידה עד לבקתה הלא מאוישת תהיה מפחידה יותר מהעלייה. למרות זאת הירידה לא נוראית בכלל. זה נראה מפחיד יותר מלמעלה. אני חוזר על אותו שביל צר, כאשר המדרון כעת משמאלי, מגיע לבקתה, מעמיס חזרה את התיק בדברים שרוקנתי ויורד לפיצול ממנו אמשיך את היום.
אני מביט לאחור ורואה עננים מתקרבים לפסגות ההרים כולל לבלה טולה. זה מדהים כמה אפליקציית מזג האוויר MeteoSwiss אמינה ומדויקת (גם להרים) ומאפשרת תכנון מדויק של היום. ידעתי שהבוקר יהיה בהיר ואחר כך יתחיל להתענן.
אני ממשיך לרדת והנוף הנהדר הנשקף מהפסגה למעלה מתחיל להיעלם. אבל אני יודע שהוא שם. חייבים להעפיל גבוה כדי להתפעם ולהתרשם.
אני מגיע חזרה לפיצול ממנו עליתי לפסגה ופונה לכוון אגם הבלה טולה (שלולית לא מרשימה). בדרך אני שוב רואה את השוויצרי מלוצרן שפגשתי בפסגה. הוא אומר שקיווה לראות אותי שוב ונותן לי אבן (קוארץ?) שמצא על ההר – "אבן של אושר", הוא אומר. הוא עצמו אוסף אבן מכל הר שהוא עולה עליו. הוא מרגש אותי מאוד. לפעמים מפגשים חד פעמיים של דקות אחדות מצליחים לחדור אליך..
אני ממשיך בדרכי ומגיע ל Lac L'Armina היפה יותר מאגם הבלה טולה. הבעיה היא שאני מגיע אליו והייתי אמור להיות מעליו. אני מבין שפספסתי את הדרך, עוקף את האגם ומכתת רגלי בחיפוש אחרי השביל אותו איבדתי. האפליקציה של המפות היא כלי עזר בידי.
עוד מעט קט אני מתחיל עוד טיפוס ל Meidpass ואחריו ארד ל Gruben שבעמק השווייצרי דובר הגרמנית. עד עכשיו הייתי בחלק הצרפתי של שוויץ. העלייה אינה חריגה אבל אני עייף ומותש, אין לי מושג אם בגלל הטיפוס של הבוקר או העייפות של היום האחד עשר לטיול. אפילו הכתף שלי מתחילה לכאוב בפעם הראשונה. אני מקווה שהגוף שלי לא מתחיל להתפרק. אני צריך לסיים את היום ואז יוותרו לי עוד יומיים מאומצים.
אני מגיע לפס שנוף יפה נשקף ממנו, אבל קריר ואני ממשיך להפסקה באגם Meidpass היפה.
האגם יפהפה, הרים סביב, שקט מוחלט. שלווה!
הירידה לכוון Gruben ארוכה ומתישה. היא עוברת דרך כפר קטן עם מספר אוהלי וויגוום שם אני מסתבך קלות במציאת השביל הנסתר אך שוב ידידי ה GPX בא לסיועי. אני ממשיך לרדת לתוך היער והרגליים צועקות הצילו. אני מוצא סלע ויושב לנוח.
Gruben עיירה מקסימה ואף המלון (Hotel Schwarzhorn) נראה מזמין אך הדורמיטוריס צפופים לעייפה, שתי מקלחות לכל הקומה של חדרי הדורמיטוריס, בקושי יש היכן לשים את התרמיל (מחוץ לחדר כמובן).
סיכום יום
מרחק: 16.84 ק"מ
זמן: 8:18 שעות
עלייה בגובה: 998 מ'
יום הליכה שנים עשר- 29.7.2022 Gruben- St Niklaus
לילה מזעזע. החצוצרה שלידי לא הפסיקה לנחור. קולות שלא חשבתי שבני אדם יכולים להפיק. אני חושש שנפגע לי עור התוף. רוק כבד זה מוסיקה קלאסית לעומת הנחירות שלו. פשוט נורא.
אני קם מהמיטה ממש מוקדם. גם אי אפשר לישון ברעש הזה וגם צפוי גשם משעות הבוקר המאוחרות ואני רוצה לצמצם את שעות ההליכה בגשם. בטח בעלייה הארוכה של הבוקר. אתמול אמרו בקבלה שארוחת הבוקר החל מ 6:30 אבל כבר ב 5:50 אני נכנס לאכול ואני לא הראשון.
ב 6:15 אני כבר יוצא לדרך. עוזב את הרעש וההמולה מאחורי ונכנס לשלווה של היער. אני ממש לבד. איזה כיף. פיצוי על הלילה.
העלייה ל Augstbordpass אורכת לי 2:55 שעות. אני מתחיל ביער, עולה מעל קו העצים ומביט על צבירת הגובה שלי תוך מבט לאחור, לרכס ממנו ירדתי אתמול. אני מזהה את הוויגוומים בבירור, בהתחלה מעל קו הגובה שלי ואחר כך מתחתיו. העלייה לא נורא קשה למרות צבירת גובה של מעל 1000 מ', אבל כמו תמיד החלק האחרון של העלייה הוא הקשה והתלול ביותר.
אני עוצר להפסקה הראשונה שלי היום על הפס. היום אני מקמץ בהפסקות כדי להקדים את הגשם ככל האפשר. והעננים אכן הולכים ומצטברים.
אני מתחיל לרדת מהפס ובסביבות 10:30 אני מרגיש את הטיפה הראשונה. זה תופס אותי דווקא באמצע קטע די ארוך של סלעים ואבנים, כשבכל צעד אני מחפש היכן להניח את הרגל והיכן הצעד הבא. אני ממש מקווה שעכשיו לא יתחיל גשם מכיוון שהסלעים יהפכו למחליקים וגם אין ממש היכן להתארגן על לבישת מעיל ומכנסי הגשם. למזלי הגשם ממתין.
אחרי הקטע הזה מגיע שביל צר מאוד עם מצוק מצד שמאל. אני מתרכז בשביל ולא מביט שמאלה. לפחות הגשם טרם החל. גם כאן אין איפה לעצור, להתארגן ולנוח.
ואז, בעיקול ימינה אני נחשף למראה של היום. מתחתי העמק בו משובצים מספר יישובים קטנים. מולי, מהצד השני של העמק קרחון מאיים ומעליו הר מושלג עטוף בענן. מימין לעמק הרים נוספים מכוסים גם הם בעננים. איזה יופי של מראה. עכשיו אני יכול לתפוס סלע, לנוח ולהתענג על הנוף.
מכאן אני ממשיך עד לירידה לכוון Jungen. הגשם מתחיל אט אט להתגבר ואני ממהר לעלות על ציוד הגשם שלי ומכסה את התיק. ואז הגשם מתמעט.. בכל מקרה עדיין מדובר בטפטוף.
אני מגיע לרכבל של Jungen לפני שמתחיל הגשם הגדול (והוא מתחיל...). אולי אני צריך להודות לחצוצרה שלא נתנה לי לישון ועל ההשכמה והיציאה המוקדמות?
מכאן אני לוקח את הרכבל ל St Niklaus (דבר עליו החלטתי כבר בשלב התכנון בו קראתי את ספר ההדרכה וללא קשר לגשם. מדובר בירידה ארוכה, תלולה ומתישה). אני מגיע לתחנת הרכבל. יש רק קרון אחד לכל כוון ואין אף אחד בתחנה. זוג שוויצרים מברן שהגיעו רגע לפני, מתקשרים למספר הטלפון שמופיע במקום ואומרים להם שהמפעיל הלך לאכול צהרים. כנראה שיש הפסקה בין 12 ל 13 ואני הגעתי ב 12:15. כל קרון מכיל מקסימום ארבעה אנשים. אומרים להם שנמתין בתוך הקרון ואולי יראו אותנו במצלמות ויסיעו אותנו לפני 13:00. בינתיים אנחנו יושבים בקרון ומשוחחים. הם מתורגמנים מצרפתית לגרמנית ולהיפך בפרלמנט השוויצרי. בינתיים מצטרף לקרון עוד שוויצרי מבוגר ואנחנו יושבים ומחכים.
בחוץ הגשם מתגבר. לאחר כחצי שעה מגיעים עוד מטיילים רטובים מהגשם. הם יצטרכו לחכות לקרון הבא.
מ St Niklaus אני לוקח רכבת ל Zermatt. אני לא הולך את המקטע הזה ברגל מכיוון שאינו אטרקטיבי ואני מעדיף לעשות מחר טיול משמעותי באזור המטרהורן.
סיכום יום
מרחק: 13.73 ק"מ
זמן: 5:53 שעות
עלייה בגובה: 1098 מ'
זהו. סיימתי את ה Haute Route שלי. כ 180 ק"מ וצבירת גובה של 11,296 מ'. נופים משגעים ודרך יפהפייה. חתיכת חוויה.
מחר אני אשמר את המומנטום שלי לעוד כ 20 ק"מ של יום טיול באזור המטרהורן. בכך אשלים קצת מעל 200 ק"מ הליכה ו 11,950 מ' של צבירת גובה.
יום הליכה שלושה עשר- 30.7.2022 Schönbiel Hut
גם היום אני קם מוקדם מכיוון שאין לי מושג כמה זמן תארך לי הדרך. אני עם תרמיל קל יותר, עדיין עם ה 65L שלי, אבל הוצאתי מהתרמיל בגדים להחלפה, כלי רחצה וכדומה. כמובן שאני לוקח מעיל, ציוד חם, ציוד גשם ועוד.
קשה להגיד, כמו שחשבתי אתמול, שאני עדיין באותו מומנטום של הליכה. ברגע שהגעתי לצרמט זו תחושה של סוף מסלול. אני חייב להרים את עצמי ולגייס את כוחותיי למאמץ האחרון היום.
אני לוקח את הגונדולה לתחנת Schwarzsee ומשם מתחיל ללכת. המטרהורן מופיע מיד מולי. הרבה מטיילים פונים ל Hornli Hut שזו הבקתה ממנה מטפסים על המטרהורן (הרוב לא מטפסים אלא הולכים עד הבקתה) אבל נראה שהמסלול שבחרתי, אומנם ארוך יותר, נהנה מנופים רבים ומגוונים יותר של המטרהורן וסביבתו.
רוב השביל עד הבקתה המסלול היה ללא הרבה מטיילים, דבר שהשתנה לקראת הצהריים.
לכל אורך המסלול המטרהורן בולט לעין. השביל מתחיל רחב ואז הופך לצר יותר, הרים מושלגים וקרחונים נחשפים ככל שמתקרבים לבקתה. רעש מצד ימין שלי מאותת על מפולת שלגים קטנטנה (אותה אני זוכה לראות) מהקרחון . ככל שאני מתקדם אני אכן רואה את המטרהורן מזוויות שונות.
חלק מהמסלול חשוף ורוח קרה מכה בי לאורך דקות ארוכות. מזל שהבאתי איתי ציוד חם וכובע צמר (בו אני משתמש לראשונה בטיול).
המסלול לא קשה אבל בסוף העלייה לבקתה מאמצת. לא משהו קשה מדי.
הבקתה ממוקמת באופן נהדר וצופה למספר קרחונים, להרים מסביב ולמטרהורן כמובן. יש שביל מאחורי הבקתה שממשיך לקרחון, אך אני הולך בו רק מספר דקות עד לגל האבנים, כדי לזכות לתצפית יפה על הקרחון.
לאחר הפסקה וכוס תה חם בבקתה, אני מתחיל לחזור על עקבותיי. חלק מהדרך זהה אבל בחלקה השני אני חוזר לתחנת הרכבת ב Furi. הדרך הזאת אינה מעניינת במיוחד, למעט הסכר של Zmutt ומנהרה בה השביל עובר.
יום יפה וראוי למעט החצי השני של הדרך חזרה.
סיכום יום
מרחק: 21.61 ק"מ
זמן: 7:06 שעות
עלייה בגובה: 654 מ'
31.7.2022 טיול יום קצר - Lakes Walk 5
רמי פלץ
