אוגוסט 2018
טיול משפחה בדרך הצבאית בגיאורגיה, בדגש הליכה.
גיאורגיה באופן כללי, נכון ל-2018, הינה מדינה מאוד מתפתחת, אשר היבטים מסוימים בה הזכירו לי קצת את הודו (למשל: פרות שוכבות בנחת על הדרך הצבאית, הכביש הראשי בין טביליסי לגבול הרוסי, הרחוב הכפרי שוקק חיים ואנשים). אתה יכול לחוש בה, עדיין, את המעבר מהעבר הסובייטי, לעתיד המערבי, ובין חברה כפרית מסורתית, לכזו שעוברת להיות חלק מהכפר הגלובלי. לטעמי, גאורגיה שראינו ציורית, יפה, ומסבירת פנים. לתייר לא קשה להסתדר בה. היא, כמובן, מאוד זולה.
טיילנו בה שישה ימים, עם רכב שכור, בנהיגה עצמית.
את הנהיגה בגיאורגיה מצאתי כקלה. בישראל אני הנהג הכי מרובע, שנוסע במאזדה שתיים סולידית. נכון שהמקומיים ששים אלי עקיפה, אולם המקרה הכי מפחיד שקרה לי עם נהיגה סביב הטיול היה בשכונת קריית משה בירושלים, עת בן תשחורת חתך אותי באופן מבהיל, כמו שאיש לא עשה לי בגיאורגיה.
אני חושב שגם אם אין בכוונתכם לנסוע בדרכי שטח מאתגרות, כדאי לכם לשכור רכב ארבע על ארבע, ולו לטובת הבורות והשלוליות בדרכי העפר הקונבנציונאליות. המרכב היחסית גבוה עוזר, גם אם לא משתמשים בהנעה של ארבעה גלגלים.
עת החזרנו את הרכב השכור (מאוויס) בנמל התעופה, נמסר לי שפעמיים נתפסנו במצלמת מהירות, ועלינו לשלם קנס של מאה לארי (כמאה וחמשים שקלים). לפי המיקום עליו דווחתי, אני מסיק שזו לא רמאות. זה, עדיין, נשמע לי מאוד תמוה, כי להרגשתי הייתי הנהג הכי איטי וזהיר על הכביש. כמו כן, התבקשנו לשלם 20 לארי דמי ניקוי, עליהם ויתרו לנו אחרי שהרמתי גבה.
החלפנו כסף בנמל התעופה. כפי שכולם כותבים, במקומות אחרים לא תקבלו שער טוב יותר.
רכשנו sim מקומי. נראה שהחברה שמספקת את השרות הטוב ביותר, Magti, יקרה קצת יותר מהאחרות, אך עדיפה עליהן. הסתפקנו בעסקה בסיסית של שלושים לארי, והשימוש שלנו היה רחוק מאוד מלמצות אותה (קצת waze, קצת גלישה, לא מעבר לכך).
את היום הראשון בילינו בטביליסי. זאת נראית לי טעות. לעניות דעתי, טביליסי מעבר להיותה חמה, אינה אטרקטיבית, חבל לבזבז עליה זמן. עדיף לבלות יומיים בירושלים (גם אם זה הרבה יותר יקר). אם רוצים, בכל אופן, 'להציץ' עליה אזי כדאי לעלות למבצר נאריקלה (Narikala) ולפסל של 'אמא גיאורגיה', הניצב לצדו, מעל הרובע העתיק, ולהסתפק בכך. הכנסיות, בה, כמו ברוב המדינה, אינן מעניינות.
אמא גאורגיה, ע"י מבצר נריקלה
בטביליסי לנו ב:Lela Apartments בעיר העתיקה. בעלה של לילה גם הסיע אותנו מנמל התעופה. המיקום שלה מעולה. התנאים שלה בסדר. קצת קומפקטי (בדירה בה שהינו, לשלושה). נקי. מזגן תקין. ארוחת בוקר בסדר גמור.
ביום השני, התחלנו להצפין מטביליסי על הכביש בעל השם הרומנטי 'הדרך הצבאית' (Tetri Aragvi), שכיום הוא פשוט כביש רגיל (ברובו המכריע, כמו כל הכבישים במדינה, צר, ועם מסלול אחד בכל כיוון נסיעה).
הדרך הצבאית, קצת דרומה לקזבגי
כמו רבים, עצרנו בכנסיית ג'ווארי (Jvari). לדעתי, הכנסייה יפה מרחוק, ורחוקה מלהיות יפה. כדאי לצפות עליה ממצ'חטה, אני בספק האם כדאי להשקיע בביקור בה. (במצ'חטה עצמה, ביקרנו בדרכנו דרומה, בסוף הטיול). התצפית ממנה על מצ'חטה יפה. זו יכולה להיות הסיבה להגיע למקום. (הכנסיה סמוכה מאוד לכביש הראשי, כך שגם אין השקעת זמן ניכרת בהגעה אליה.)
מצ'חטה מכיוון כנסיית ג'ווארי
כנסיית ג'וורי מכיוון מצ'חטה
אחר המשכנו לאגם בזאלטי (Bazaleti) הנמצא כחמישה ק"מ ממערב לכביש (כ- 37 ק"מ צפונה מכנסיית ג'ווארי). לטעמי, עוד עצירה קצת מיותרת. אם אתם רוצים לשחות או לפקנק באגם חביב אז מצוין. מעבר לכך, כאתר טבע, האגם עם הגבעות המוריקות המקיפות אותו, נחמד בקושי, לא יותר מכך.
אגם בזאלטי
עוד צפונה נמצא סכר ז'ינוואלי (Zhinvali), הנראה מהכביש, וצפונה לו אגם אנאנורי (Ananuri), אותו הוא יוצר. על הסכר לא ניתן לעלות, רק לצפות עליו מהכביש. זו תצפית יפה, מומלצת.
סכר ז'ינוואלי
הלאה משם, מצפון לאגם, נמצאת מצודת אנאנורי (הצמודה לכביש הראשי). מקום חביב, קטן, עם כנסיה צנועה. מקום שממחיש היטב אייך נראו מצודות בגאורגיה של ימי הביניים. במצודה ניתן גם לטפס לתצפית מאחד המגדלים (הלא גבוהים).
בדרך הלאה לכיוון גודאורי (Gudauri), בצד שמאל של הכביש, אם אתם מצפינים, כשבעה ק"מ לפני גודאורי, ישנה נקודת תצפית יפה על העמק. שווה עצירה של כמה ד'.
התצפית שדרומה לגודאורי, כלפי מערב
מיד אחרי שלט היציאה (הצפוני) מהעיירה קבשתי (Kveshti), תראו דרך עפר המסתעפת ימינה מהכביש, יורדת לעמק (בשם: חאדה Khada), וחוצה את הנחל על גבי גשר. סעו בה. אנו עצרנו מיד אחרי הגשר, והמשכנו רגלית לטיול נחמד בעמק המוריק, שבתחילתו יש גם כמה בתים עם גיאורגים מסבירי פנים. אפשר גם לנסוע את הדרך. זה מסלול של הלוך-חזור. אנו היינו שם לגמרי לבד.
מקומית בעמק שצפונה לקבשתי
בסוף היום לנו בגודאורי (Gudauri) במלון Mew Gudauri Suites. הייתה לנו דירה ענקית, בת שני חדרים, עם מקלחת גדולה. הכל חדש ומצוחצח עדיין.
ביום השלישי יצאנו מגודאורי צפונה. עצרנו במונומנט האחווה של גיאורגיה ורוסיה המצוי במיקום מופלא מבחינה נופית (צמוד לכביש), והזכיר לי את ציורי הקיר בחדרי האוכל בקיבוצים לפני שנות דור. בהחלט סימבוליקה משעשעת משהו, ועתירת צבעוניות.
מונומנט האחווה של גיאורגיה ורוסיה
בלי להרגיש (כמעט) עברנו במעבר ההרים ג'ווארי (Jvari), ועצרנו לכמה ד' באתר מי הסודה הטבעיים המצוי כמה ק"מ צפונה לו (על הכביש).
הטיול המרכזי שלנו ביום זה היה בעמק טרוסו. בכניסה ל-'כפר' קובי (Kobi), אם באים מדרום פונים שמאלה, מיד אחרי בנין המשטרה, לדרך עפר. כשעברנו שם בדיוק בנו שם רכבל. בתחילת הדרך ניצב שלט טיולים המפנה ל Zakagori . אחרי כמה מאות מטרים תראו מימין בניין תעשייתי לבן גדול שכתוב עליו קובי. סעו בדרך העפר עד הגשר (הכתום, הרעוע משהו). מפה לכו ברגל (או המשיכו ברכב, לפי טעמכם). חצו את הנחל על גבי הגשר, ופנו מיד שמאלה. צעדו לימין הנחל בקניון הרחב. אחרי כשעה וחצי תחצו שוב את הנהר על גשר, והעמק נפתח. בעמק, בצדו הימני (עת אתם מעמיקים בו), קצת אחרי הבתים שיש במקום, תוכלו להבחין בברכה קטנה, נחמדה כחולה. בהמשך תראו נביעות מינרליות אשר צובעות את הסלע בצבעים שונים. המראה פסטורלי למדי (עם שפע פרות הרועות באחו). אפשר לעשות את כל הדרך ברכב. יש בה רק שלוליות גדולות. (דווקא באזור בו העמק נפתח הדרך נראית לי יותר מאתגרת לנהיגה, כי התוואי שלה פחות ברור, והשלוליות גדולות יותר). בקצה העמק תגיעו לעוד 'כפר' עני למדי, והלאה ממנו לשרידי מגדלי שמירה. מסלול הטיול אורך בערך שעתיים בכל כיוון ברגל.
קניון טרוסו: מבט לכיוון הכניסה לקניון (משמאל: הדרך)
קניון טרוסו: מבט לכיוון מעמקי הקניון, סופו
קניון טרוסו: קצה הקניון+-
בסיומו של יום זה, כמו בשני הבאים אחריו, לנו ב:Hotel Elegant בקזבגי (הקרויה כיום גם, בשם הגאורגי: Stepantsminda). לא הייתי אומר על המקום שהוא מלון, וגם לא שהוא אלגנטי, אך הוא נעים ונקי. היה לנו בו חדר חביב, עם מרפסת קטנה (לטובת קפה של בין ערביים), מטבח משותף מצויד היטב (כולל מכונה להכנת קפה פילטר). בעלת הבית היא אישה מאוד נעימה. אגב: אם תרדו ברחוב המוביל מהמלון (לכיוון הרחוב הראשי), תפנו בפניה הראשונה ימינה (כך שתפסעו צפונה, במקביל לרחוב הראשי), אחרי כמאה מטרים, בפינת אחד הרחובות הניצבים, תגיעו לאופה השכונתי, אצלו תוכלו לקנות לחם טרי: פורי (וגם לראות אייך הוא מכין אותו). לא כ"כ קל להבחין איפה בדיוק מצוי האופה. יש לו רק חלון קטן הפונה לרחוב.
מסעדה ראויה ברחוב הראשי של קזבקי: Mada, בחלק הדרומי של הישוב; אם באים מדרום, לפני המרכז, מימין. מקום קטן. אוכל בסדר גמור. לא משהו להתפייט עליו, גם לא מלכודת תיירים. חמישה שולחנות. אוכל מקומי (דעו שאם תזמינו חנאקוגלי יש חשש שתמתינו יותר מאשר אם תזמינו מנה אחרת).
ביום הרביעי עם בוקר נסענו לצדו השני (המערבי) של הכפר קזבגי, וטיפסנו רגלית, בשביל העזים, לכנסיית השילוש הקדוש המפורסמת (Tsminda Sameba). הטיפוס מאומץ מאוד, ולוקח כשעה וחצי. כמובן שניתן לעלות גם בג'יפ, ובמרכז קזבגי, שפע של נהגים ישמחו לעזור לכם בכך. ירדנו (רגלית) דווקא בדרך הג'יפים, שיתרונה הוא בכך שחלקים רבים ממנה עוברים ביער, ולכן הינם מוצלים. מנגד, 'אוכלים' שפע של אבק מכלי הרכב החולפים. אם ירדתם רגלית בדרך זו, מרחק לא רב אחרי שתחצו את הנחל (ע"ג הגשר), שימו לב לשביל המסתעף ימינה, ושישיב אתכם לנקודת היציאה (אחרת, תרדו למטה לדרך הצבאית, בקצה הצפוני של קזבגי, ותצטרכו לחזור משם. גם לא נורא). הכנסייה עצמה, לטעמי, אינה יפה או אטרקטיבית במיוחד.
תצפית לקזבגי מכיוון כנסיית השילוש הקדוש
אחר הצהריים, נסענו למפלי גוולטי (Gveleti Waterfall). המשיכו צפונה מקזבגי (לכיוון הגבול הרוסי). אחרי כחמישה ק"מ תראו שלט כחול ניכר לעין: Gveleti. פנו שמאלה מהכביש ומיד שוב שמאלה (מעין חזרה לכוון ממנו באתם). אתם על דרך עפר. אפשר לנהוג בה או ללכת רגלית כארבעים ד' לשני מפלים: קטן וגדול. שימו לב כי למפל גדול יש שלט צהוב די ברור המפנה ימינה מהשביל הראשי, קצת אחרי כמה קרוונים חלודים שעומדים במקום. למפל הקטן ממשיכים עם השביל המרכזי. (אם במקום בו ירדתם מהכביש הראשי תפנו ימינה במקום שמאלה (כלומר תתקדמו במקביל, בערך, לכביש), תגיעו אחרי כחצי שעה הליכה לא מאוד מאומצת לברכה חביבה מוקפת קנים, הקרויה 'אגם גוולטי'. שימו לב לקנים משמאלכם כדי לא לפספס את המקום.)
ביום החמישי נסענו דרומה מקזבגי לישוב sno (המצוי סמוך לכביש הראשי) וממנו מזרחה לעמק ג'וטה (Juta). (בכיכר עם הפסל, בכניסה לכפר סנו, קחו את הדרך ימינה במזלג) מסנו לג'וטה מובילה דרך עפר סבירה לגמרי באורך של 12 ק"מ (כיום הדרך גם עוברת שיפוץ). מג'וטה עולה שביל יפה בעמק ל-'ברכונת' נחמדה (שהשם אגם מתאים לה, בערך כמו השם 'אימפריה' לבית”ר). תחילת השביל היוצא מהכפר ג'וטה תלולה מאוד, מאוד, אך זה קטע יחסית קצר עד הקמפינג. אח"כ העלייה הרבה יותר מתונה. מה שכדאי לדעת: עת אתם מגיעים לקטע בו הנחל עושה מעין s, והוא מתון וברוחב של כשלושה מטרים, חצו את הנהר (חלצו נעליים, ופסעו יחפים), ואל תמשיכו בשביל שמשמאל לנחל, כי בכל מקרה תצטרכו מתישהו לחצות אותו, ואין מקום יותר נוח; וכן זו דרך המלך 'לאגם'. ההליכה מג'וטה לאגם לקחה לנו כשעתיים.
המסלול לכיוון אגם ג'וטה
ביום השישי חזרנו לטביליסי לטיסה שיצאה בלילה לתל-אביב. התחלנו את היום בטיול קצר של כשעה לאגם גוולטי (כפי שמתואר מעל). משם התחלנו להדרים. עצרנו בסיוני (Sioni), ועלינו לכנסיה ומגדל השמירה שלידה. יש במקום תצפית יפה צפונה (לכיוון קזבגי), ודרומה להמשך הדרך. סיוני נמצאת ממזרח לכביש הראשי. הפניה לישוב עצמו, ולכנסיה (עת באים מצפון) היא שמאלה קרוב מאוד לשלט היציאה מהישוב על הכביש הראשי. מכביש הכניסה יש לפנות ימינה לכיוון הכנסייה (שנמצאת בדרום הישוב), ושוב ימינה.
אגם גווילטי
בכנסייה במצ'חטה
בהמשך עצרנו במצ'חטה, שהכנסייה שבה היא, לעניות דעתי, היפה ביותר שראינו בגאורגיה, וגם המרשימה ביותר מבחינה זאת שאתה רואה בה מאמינים רבים שבאים למקום, ויכול לחוש את אמונתם הדתית העמוקה. הייתי ממליץ גם על שיטוט קצר בסמטאות הסמוכות לכנסייה, ובפרט על תצפית על מצודת ג'ווארי (ממנה, פחות או יותר, התחלנו את מסענו).