כל אחד יודע שברגע שמסיימים תיכון, החגים והקיץ מאבדים ממשמעותם. למשך כמה שנים של חסד, אין לך מושג מתי חול המועד מתחיל והאם החגים השנה נופלים על ספטמבר או אוקטובר. את המורשת היהודית והקיצית מקבלים חזרה רק כשמביאים ילדים, או יותר נכון כשמכניסים אותם לגן. באוגוסט האחרון הבנו שאין לנו ברירה אלא לצאת לחופשה: בשני מקומות העבודה שלנו הודיעו על השבתה וגם בגן של אביגיל דרשו שלושה שבועות של חופש כדי לתת לחיידקים הזדמנות להתרבות לפני שהילדים חוזרים. בנוסף לכל זאת, אביגיל הייתה בת שנתיים בספטמבר, ובתור ישראלי אורגינל שיקנה בקבוק שמן גמלים אם ההנחה מספיק משמעותית, לא יכולתי לוותר על הזדמנות אחרונה לטיסה במחיר מוזל.
אז ההחלטה התקבלה, ונותר רק למצוא יעד. בשנה שעברה טסנו עם אביגיל לאוסטריה, אבל אז היא הייתה במשקל נוצה ועוד לא הלכה (ורצה). לכן החלטנו השנה להגביל את היעדים לרדיוס של שלוש שעות טיסה (השוות לשני ספיישלים של לולי וסרטון אחד של "הצב של אורן"). בשנה שעברה אביגיל ישנה כמעט בכל הנסיעות הארוכות – בבוקר ובצהריים – ואילו בימינו יש לנו מזל אם היא מספיק עייפה לשנת צהריים. כלומר, היעד בתוך היעד צריך להיות ברדיוס של שעתיים נסיעה. מאחר ואנחנו גם אמורים ליהנות איכשהו מהטיול, צריכות להיות שמורות טבע ביעד, עדיף הרריות. מכאן נותר פרמטר אחרון והוא כמובן המחיר. בתאריכים שחיפשנו – אמצע אוגוסט – בולגריה עונה על כל התנאים.
עובדה אחרונה לפני שממשיכים: אמא שלי החליטה להצטרף אלינו.
הכנות
חלוקת זמן:
האזורים המושכים של בולגריה הם שמורות הטבע ההרריות במערב המדינה, או אזור חופי הים השחור במזרחה. מאחר ואנו מעדיפים את נוף ההרים, בחרנו להתמקד במערב. בגלל שעמדו לרשותנו רק 11 ימי טיול ורצינו להמעיט בנסיעות, בחרנו בשני אזורים: הראשון הוא הרי רילה, במרחק שעה נסיעה משדה התעופה בסופיה ובהם ההר הגבוה ביותר בבולגריה, והשני הוא הרי פירין, במרחק שעת נסיעה נוספת. לסופיה עצמה הקדשנו יומיים.
רכב:
לאחר מספר השוואות מחירים בחרתי באתר הקבוע Rentalcars.com ובו לקחתי את האופציה הזולה ביותר בקטגוריית הרכבים הגדולים בסוכנות AVIS:Opel Insignia , שתיאורטית אמורה להכיל מקום לחמישה אנשים ושלוש מזוודות. במציאות כמות האנשים והמזוודות אתגרה את הרכב ואם גמד הגינה שקנינו בדרך למנזר רילה היה גבוה בשני סנטימטר כנראה שהטיול היה מסתיים שם. בעתיד בכל נסיעה עם ילדים ובמיוחד עם תינוק – ניקח רק רכב עם תא מטען גדול במיוחד, לפחות סטיישן.
לא ביקשו בסוכנות ההשכרה רישיון בינלאומי של ממסי.
הכבישים בבולגריה פשוטים ונוחים וקל מאד לנווט בהם, כך שבמרבית המקרים אין צורך בחיבור אינטרנט או מכשיר GPS, אלא די להוריד את המפות לשימוש offline בפלאפון באמצעות google maps. הכבישים ברובם דו סטריים, ובפיתולי העלייה להר מרבית הבולגרים נוטים לעקוף מבלי להתחשב בזווית הראייה או בקו ההפרדה.
עניין הניווט הופך קשה יותר כשמדובר בנסיעה בעיר, במיוחד בעיר גדולה כמו סופיה. קליטת הלוויין השתבשה, המפות איבדו עצמן לדעת והעברנו שעה שלמה ברדיוס של קילומטר בניסיון למצוא את הסמטה בה חיכתה הדירה שלנו. לכן, כדאי לכתוב על דף הוראות נסיעה מראש החל מהכניסה לעיר, וכדאי שלפחות פלאפון אחד יתמוך בחבילת גלישה כלשהי לגיבוי.
צימרים:
דרך booking.com. בדקתי מספר מקומות באופן ישיר והעלות לא הייתה זולה יותר, אז הלכנו עם הנוחות והזמנו דרך האתר מקומות בדירוג גבוה, ומתוכם סיננו לפי מחיר. למרות שהדירוג היה גבוה בכל המקומות, הרמה לא הייתה זהה. הלקח העיקרי הוא שחובה להזמין מקום הכולל לפחות שני חדרים, כדי שהיום לא ייגמר ברגע שהתינוקת הולכת לישון. בטיול הקודם, כשאביגיל הייתה בת שנה, היה קל הרבה יותר לעניין אותה. באחד הצימרים היה פוחלץ של שועל שהעסיק אותה במשך שעה. בימינו היא צריכה מקום לרוץ ואתגרים קצת יותר גדולים מהסרת אוזן של שועל. ההיצע מאד גדול כך שכדאי להזמין מקום שכולל גינת משחקים או בריכה.
חלק ראשון – רילה – ארבעה ימים
בחרנו להתמקם בעיירה Sapareva Banya, הממוקמת באופן נוח בין שתי האטרקציות העיקריות של האזור: מנזר רילה ומסלול שבעת האגמים. העיירה עצמה די רדומה וזכתה לגדולתה בעיקר נוכח הפעילות התרמית באזור, שהביאה לה גייזר במרכז העיר ומרחצאות חמים, שנראו לנו (לפחות מבחוץ) כמו אתר ניסויים סובייטי מתקופת המלחמה הקרה. נחמד להסתובב בה ולראות את הגפנים שמכסות כל בית ואת הבוסתנים, אך ממצים זאת די מהר. כאן מצאנו את הצימר המוצלח ביותר,Mini Complex Rilski Terasi, הממוקם בקצה העיירה.
כמו במקומות כפריים רבים בהמשך, אין סופרמרקט אלא רק מכולות שכונתיות רבות, אך ניתן למצוא סופרמרקט גדול במרחק חצי שעת נסיעה ב-Samokov. הבנקים פתוחים להחלפת כספים עד 17:00.
אכלנו מספר פעמים ב-Pizza Rado המומלצת והיה מאד טעים, במיוחד הפיצות והקינוחים (טרמיסו וגלידת אבוקדו). באחד הערבים החלטנו להפעיל את "כוח סבתא" ולצאת לדייט בערב. התקשנו למצוא בחשכת הרחוב הראשי את המסעדה המומלצת שחיפשנו והחלטנו לזרום.
די לחוכמת ההמונים האינטרנטית, שהורגת את העסקים הקטנים שלא משכילים להתברג לתוך Trip advisor ! תמכו במסעדן הקשיש, שממשיך מסורת של מאות שנות בישול אך לא יודע לומר בעברית "בוא גבר, האוכל עשר!"! נכנסנו לטברנה כלשהי שמחה למראה והומת אנשים. אם כל הבולגרים האלו אוכלים כאן, זה חייב להיות טוב, לא? אלא אם כן כולם כאן איבדו את הדרך לפיצה ראדו...
ברחבי הטברנה הסתובבו וזימרו נער שנראה כמו אודישן לא מוצלח של "כוכב נולד" בפריפריה ולצדו כנר מוכשר ומבושם קלות. המוזיקה הבלקנית ואופנת הבולגרים מסביב גרמו לנו להרגיש כאילו התגלגלנו בטעות לתוך שידור חוזר של "בטברנה עם שמעון פרנס" מהניינטיז, לפנות בוקר בערוץ 1 ז"ל. במשך חצי שעה אף אחד לא ניגש אלינו ואנו הבטנו בסועדים מסביב וניסינו להסתגל למוזיקה הרועשת, כמו בחתונה שהוזמנת אליה אבל לא ממש רצית לבוא. לבסוף ניגשתי למלצר, שהביט עליי כאילו הוא רב מלצרים במסעדת שני כוכבי מישלן לפחות. אחרי חצי שעה נוספת הגיע אוכל קר, טעמו כמגש טעימות זוגלובק ברמי לוי בקרית שמונה. המסקנה העיקרית הייתה – זו החופשה שלכם. אל תהיו ספונטניים כשמדובר באוכל.
אטרקציות:
Beli Iskar Eco tour: אחד הנהרות המנקזים את רכס רילה, ו-Beli Iskar הוא כפר קטן בסמוך לנהר. המסלול עובר ביער בסמוך לנהר, ומסביב מתנשאים הרי רילה. הגימיק הוא שמונה גשרים החוצים אותו הלוך ושוב. מדובר במסלול קליל ומוצל, המתאים ליום חם במיוחד או כמבחן ראשוני לגבול הסיבולת של סבתות ופעוטות. ישנם שמונה גשרים בסך הכל, כאשר החל מהגשר החמישי המרחק בין גשר לגשר גדל. מאחר ואין שינוי משמעותי בנוף, אין סיבה להמשיך מעבר לגשר זה, אלא אם כן אתם מעוניינים להאריך את ההליכה ביער. אנו העברנו במסלול כשלוש שעות, אך בחלק גדול מהזמן עצרנו לפיקניק בצד הנהר או הלכנו בקצב של אביגיל. המסלול סמוך ל- Samokov ולכן אפשר על הדרך לעצור לקניות.
מנזר רילה: כשעה נסיעה מהצימר נמצאת האטרקציה התיירותית המרכזית של בולגריה. המנזר יפה והסביבה בה הוא נמצא יפה עוד יותר - הוא ממוקם בסופו של כביש המתפתל בין ההרים - אך אני לא יכול לומר לבטח שבהינתן אופציות נוספות הוא שווה נסיעה של שעה בפני עצמו. עם זאת, יש מסלולי טיול סמוכים לו כך שניתן לשלב ליום מלא באזור. כיאה לאטרקציה תיירותית המקום אינו ריק מאדם והחנייה הייעודית בתשלום הייתה מלאה בהגיענו. למרות שלטי אזהרה על איסור חנייה בצד הדרך, חיקינו את המקומיים וחנינו כמאה מטרים בהמשך הכביש לאחר המנזר. לזכותם של הבולגרים עליי לומר שהכניסה למנזר היא ללא תשלום, אם כי בתוך המנזר בחדרים שונים ועבור נקודות תצפית מעניינות כן דורשים תשלום. שימו לב – אין כניסה לנשים בגופיה או מכנסיים קצרים/חצאית.
מבחינתי נקודת השיא בביקור הייתה המאפייה בסמוך למנזר. בכל כפר בו ביקרנו חיפשנו מאפייה ולא הצלחנו למצוא. דמיינו שביקור באזור כפרי במדינה כפרית יהיה מלא בתבשילים ומאפים, אך בפועל הצלחנו למצוא משהו מעבר ללחם אחיד רק בסופרמרקטים הגדולים. בסמוך ליציאה האחורית במנזר זיהיתי תור של אנשים בסמוך לאשנב צדדי, וכמובן שהצטרפתי אליו. כשהגיע תורי גיליתי שמוכרים שם מעין ספינג' מקומי – בצק מטוגן בשמן עמוק – ולחם ביתי.
אם ממשיכים עם הכביש ועוברים את המנזר מגיעים אל Kirilova Polyana, כר דשא רחב ובו אזור משחקים ופיקניקים. אלמלא ההרים המרשימים מסביב מדובר בגרסה שוממת של יער בן שמן. מכר הדשא אמור להיות מסלול אל Sukhato lake (Сухото озеро) ובהמשך הכביש ישנה בקתת Tiha Rila Lodge ממנה יוצאים מסלולים נוספים, אך השמיים התכסו בענני גשם ונאלצנו לוותר על השניים, לאחר פיקניק מוצלח בכר הדשא.
בדרך חזרה ראינו עשרות פסלי גינה למכירה באחת מנקודות העצירה לאורך הכביש. הצימר הפסטורלי שלנו עשה לנו חשק לקנות כמה. אמנם אין לנו לא גינה ולא גפן, אבל במכיר של עשרה שקלים לגמד קשה שלא להתפתות. היה אפילו פסל בגודל מלא של קבצן אומלל למראה, מחזיק בכוס. לא הצלחתי להבין למה שמישהו ירצה לשים דבר כזה בגינה שלו, למרות שהמחיר פיתה אותי לרגע.
מסלול שבעת האגמים של רילה: זו הייתה האטרקציה המרכזית ברילה מבחינתי: מסלול העובר מעל ובסמוך לשבעה אגמים בגובה של למעלה מ-2000 מטרים. נוסעים בכביש היוצא מ-Sapareva Banya לכיוון מעלה ואל היער. על google maps ישנה נקודת הרכבל, ומעט לפני ההגעה ישנו פיצול בכביש העולה מעלה, לנקודה ממנה ניתן להגיע בהליכה של כ-45 דקות לתחילת המסלול וכך לדלג על הרכבל ועלותו.
כמו במנזר רילה, גם כאן נשברה התדמית המנומנמת של בולגריה בהמוני מכוניות שגדשו את החניות הסמוכות לעלייה לרכבל. ככל שמגיעים מאוחר יותר אל המקום – כך נותרים מקומות חנייה מרוחקים יותר, אם כי בעשר בבוקר נדרשה רק הליכה של רבע שעה אל הרכבל. מחיר החנייה הוא 4 לב ומחיר הרכבל 18 לב נוספים, לעלייה של כעשרים דקות ברכבל כיסאות.
בסוף אוגוסט ישנה התכנסות של האחווה הלבנה האוניברסלית באגמים, מעין תנועת קארמה השואפת לאחווה עם הטבע ויצירת עומס באתרי תיירות באוגוסט. מבחינתנו הדבר התבטא בעיקר במספר מעגלי מתפללים ובריבוי בגדים לבנים לאורך המסלול.
לעומת תחנת העליה לרכבל, הרוח למעלה הייתה חזקה הרבה יותר ויחד עם העננים הקודרים מעלינו גרמה למחשבות שניות לגבי המסלול בכלל ועם אביגיל בפרט. המסלול עולה מבקתת Rilski Ezera בעשרים דקות של עלייה תלולה, ששכנעה את כולם להחזיר את אביגיל וסבתה אל הבקתה להמתנה וספיגת ריחות בישול. בדיעבד הצטערנו שלא המשכנו איתן עוד מעט, מאחר ובתום העלייה מגיעים למישור יפה המשקיף על מספר אגמים. לא שבעה, אבל בהחלט שווים את העלייה. המשכנו עוד עשרים דקות נוספות במישור עד שהגענו לשולי אגם למרגלות ההרים. מקום נהדר לפיקניק או ליצירת מעגל אחווה קוסמי, תלוי אם יש לכם תינוקת שמחכה למטה. מהאגם הזה ממשיכה עלייה תלולה לתצפית מרשימה יותר על האגמים, אך נאלצנו לוותר עליה לאור מזג האוויר ההפכפך והכוח שנותר בבקתה. אין ספק ששווה לעלות למעלה אל המישור גם אם לא עושים את כל המסלול.
הטיול היה מהנה, אך גם הזכיר לנו שאנו לא באוסטריה. כשנתקע התיק של אמי ברכבל, העובד פלט רצף מילים שיכול רק להתפרש כקללות בבולגרית, וכשעצרנו לרגע לקבל החלטה לגבי ירידה למטה וחסמנו את המסלול, זכינו לרצף מילים דומה מבולגרייה שעשתה את דרכה למעלה. זה התחבר למקרים אחרים של התנהגות מוזרה ומוכרת מאד בבולגרייה, בעיקר אצל נותני שירות.
איני יודע אם זה קשור לאחווה הלבנה, אבל מדי פעם נראו אנשים צעירים אוספים פסולת מרחבי המסלול. זו דת שאני יכול להתחבר אליה. דמיינו איזה עולם היה אם נוער הגבעות היה מרכז את אנרגיית ההורמונים הלא מנוצלים לניקוי חופי ישראל, או אם הווקף היה מטיף למיחזור פסולת.
חלק שני – פירין – חמישה ימים
כאן אין כל כך התלבטות היכן להתמקם, מאחר ובנסקו היא המרכז. בחורף, כך סיפרו לי, זו עיירת סקי תוססת ועמוסת אדם, בה ניתן למצוא הכל ובזול. בקיץ בנסקו דומה יותר לעיירה מנומנמת במערב הפרוע, שנזנחה לאחר בהלה לזהב כלשהי, כאילו נכנסה לתרדמת קיץ ומחכה לשלג שיגיע. הרמזורים מחכים כדי לפעול, עשרות הסופרמרקטים מחכים כדי להיפתח, אפילו הדלת האוטומטית בקניון הקטן נפתחה רק שלושת רבעי מגודלה כשזיהתה אותנו מתקרבים. בקיצור, יחד עם המדרכות הבלתי אפשריות בחורים ובקימורים שלהן, יש תחושה של מקום שנזנח מאחור. אפילו כרזות מועדוני החשפנות שסוערים בחורף, כך סיפרו לי, התכסו אבק והצניעו את הבולגריות השופעות. יוצא הדופן הוא המדרחוב הקצר במורד רחוב פירין, שמלא (יחסית) בחנויות המציעות שלל מזכרות ומסעדות והאווירה בו נחמדה מאד. עדות לישראלים הרבים שבאים לאתר הסקי בחורף ניתן לראות בשלטים בעברים בחלק מהמקומות, ובעל מסעדה אחד אפילו קרא לעברי בעברית שיש לו פורל גדול לתת לי, בתקווה שהייתה זו מסעדת דגים.
מלבד כל זאת, הנוף מסביב יפה מאד ומלא מסלולי הליכה, ועיר לא עמוסה היא גם רגועה ושקטה. הסופרמרקט הקרוב נמצא במרחק חמש דקות נסיעה, ב-Razlog.
גם כאן כשניסינו להיות ספונטניים עם האוכל בדרך כלל התאכזבנו, אבל שתי מסעדות מומלצות היו מעולות וזולות יחסית: Le Rétro לארוחות בוקר וארוחות קלות אחרות, עם קינוחים ומאפים טעימים, ו-Victoria, המקום היחיד בבולגריה בו התייחסו אלינו בנימוס מופתי.
אטרקציות:
Bansko eco trail: אם ממשיכים בכביש העולה בבנסקו לכיוון ההרים, עוברים על פני מרכז המבקרים (השומם) של שמורת פירין ועל פני תחנת רכבל. ניתן לעלות ברכבל מעלה ולרדת למטה ברגל בטיול יום. לא עשינו את המסלול הזה, אך ישראלי נחמד שפגשנו עשה אותו עם בתו בת השבע. בהמשך הכביש נכנסים אל היער, וכעבור מספר דקות ישנה חנייה מצד שמאל, לצד מעין מחסה ובו מספר ספסלים. מנקודה זו יוצא שביל בטון אל תוך היער, המתחבר עם שלל שבילים נוחים לאופניים ועגלה, וביניהם שלטי מידע ושולחנות פיקניק.
בקתות בנדריצה (Banderitsa) וויחרן (Vihren): כעבור רבע שעה נוספת של נסיעה מגיעים לפיצול, אשר צדו הימני עובר דרך חנייה גדולה ואל צומת T. פנייה שמאלה בצומת ה-T מובילה אל הבקתות, ושלל מסלולי ההליכה היוצאים מהן. תכננו לצאת אל המסלול היוצא מבקתת ויחרן אל מספר אגמים, כדי לפצות על ההצלחה החלקית במסלול האגמים של רילה. אולם, אלוהי האחווה הלבנה לא היו מרוצים גם הפעם, ובהגיענו לצומת ה-T גילינו שבתקופת הקיץ ישנה הגבלה להמשך נסיעה מנקודה זו החל מתשע בבוקר ועד אחה"צ, בגלל היעדר חנייה בהמשך הדרך. ההגבלה היא רק עבור כניסה לאזור הטיול ולא עבור יציאה ממנו. שירותי הסעה היו יכולים להיות רעיון מעולה ורווחי, אפילו לחאפר שהיה מגיע לפני תשע ונשאר להסיע מטיילים הלוך ושוב במקטע המוגבל, אבל נשארו רק בגדר רעיון בראשנו היהודי. מאחר וכבר התארגנו והתכוננו החלטנו להמשיך במעלה הכביש. ההליכה היא על כביש כך שמצד אחד היא נוחה מאד אך מצד שני מונוטונית למדי. כעבור כשעה הגענו אל בקתת בנדריצה, ובה מסעדה ומספר מתקני משחק לילדים. מבקתה זו יוצא שביל מדרגות למעלה אל המשך הכביש, אשר ממנו מדרגות נוספות מובילות אל אשוח באיקושבה מורה, העץ העתיק ביותר בבולגריה. המשכנו, לאחר ביקור בעץ, על הכביש אל בקתת ויחרן, וכעבור זמן מה מתפצל שביל הליכה בסימון צהוב מעיקול הכביש, וכאן ההליכה נעשית הרבה יותר מעניינת, עם נוף פתוח של העמק וההרים ממעל.
מהבקתה ישנם כאמור מספר שבילי הליכה, אבל השעה הייתה כבר שעת צהריים מאוחרת והצוות כבר לא היה נחוש לראות אגמים כפי שהיה בבוקר. קנינו מיץ תפוזים טרי מאחד הדוכנים ליד הבקתה וחצינו את הבקתה לעבר תחילת השביל המוביל אל האגמים. התיישבנו בפינה נהדרת בסמוך לגשר מעל לנחל שוצף, וקיבלנו חשק לקראת הטיול של מחר לעבר פסגת ויחרן.
יום הטיול לפסגת ויחרן: היה מבחינתי אחד מימי הטיול המוצלחים ביותר, אם לא המוצלח שבהם. אולי בגלל שיצאנו אליו רק שנינו ובלי אביגיל התינוקת, כפי שעשינו בשנים עברו, אולי בגלל שמיציתי התבוננות בקדרות קרמיקה בולגריות ומגנטים לתיירים (כולם מתארים כמובן את בנסקו מושלגת) ואולי פשוט בגלל הנופים היפים ותחושת ההשלמה כשמגיעים לפסגה. יצאנו מוקדם ונסענו בסיפוק את כל הדרך שעשינו ברגל ביום הקודם. מבקתת ויחרן יוצא מסלול אחד אדום לעבר הפסגה, וכעבור כחצי שעה מגיעים לפיצול: ימינה דרך פסגת Kazana בשביל אדום המתחלף לירוק, או המשך למעלה בשביל האדום. אנו המשכנו בשביל האדום, כאשר בדיעבד נאמר לנו שהמסלול דרך Kazana יותר פשוט. סך כל ההליכה אל הפסגה וחזרה דרשה חמש וחצי שעות נטו, כלומר מבלי להחשיב הפסקות מנוחה ועשרות צילומים של במבי שחצה את דרכנו באחד מכרי העשב. באופן כללי התחלנו את המסלול באזור עשר בבוקר וסיימנו אותו באזור חמש אחר הצהריים. כאמור, ניתן לעשות את המסלול מעגלי באמצעות נקודת הפיצול אל פסגת Kazana, אך לאחר שהגענו לפסגת ויחרן העדפנו לחזור באותה הדרך והשמיים המעוננים המליצו לנו להימנע מדרכים לא מוכרות.
המסלול כולל כרי עשב ותצפיות יפות על שלל אגמים ופסגות משוננות, ומומלץ מאד. אם יש ברשותכם מקלות הליכה מומלץ לקחת אותם ולו בשל העלייה והירידה התלולים בחלק האחרון אל הפסגה. עם זאת, שלל טיפוסים עלו אל הפסגה, ממטיילים שנראו כמו פרסומת מהלכת לציוד טיפוס, דרך בולגרים מבוגרים עם עודף משקל ועד ילדים בני עשר, למרות העלייה הקשה. בגלל האופי הבולגרי החזק הפסגה עצמה המתה אנשים וסלפי, אבל נוף מרשים של 360 מעלות בהחלט פיצה על כך.
פארק הדובים המרקדים: במרחק של חצי שעת נסיעה מבנסקו, מחוץ לעיירה Belitsa, נמצאת שמורה עבור דובים שניצלו משימוש כדובים מרקדים במדינות שונות במזרח אירופה. הדובים נלקחים בהיותם גורים מאמם, אשר בדרך כלל משלמת בחייה על כך, ומאומנים לנוע לצלילי המוזיקה על ידי השמתם על פלטות מתכת לוהטות והחזקתם בשרשרת המחוברת לאפם הרגיש. האנשים שעושים זאת מן הסתם לא דואגים לדובים כשהמנגינה מסתיימת, מה שמדרדר את בריאותם. אם סיפור הגעתם של הדובים לשמורה אינו עגום דיו, אתם מוזמנים להגיע אליה ולראות את הדובים עצמם. שטח השמורה אמנם גדול, אך במהלך הסיור רואים את הדובים מבעד לגדרות, לחלקם חלקי גוף פגועים, חלקם נעים בעצבנות מפינה לפינה וחלקם פשוט יושבים בחוסר מעש.
אין ספק שבני האדם אשר הקימו את השמורה נוצצים ככוכבים בחשיכת אינספור האנשים אשר התעללו ומתעללים בדובים לפרנסתם, ורואים בהם חפצים, לא חיים יותר מהכינור אשר לצליליו עליהם לרקוד. הכניסה לשמורה היא בחינם והתרומה לה ראויה, אך הביקור לא היה יכול להיות רחוק יותר מכותרת הפארק העליזה, והיה די מדכדך עבורי.
חלק שלישי – סופיה
אין ספק שהתחלנו עם סופיה ברגל שמאל. לאחר נסיעה של מספר שעות מ-Bansko שעברה בקלות יחסית, איבדנו את דרכנו בעיר והסתובבנו במעגלים ברדיוס של קילומטר מסביב לדירה שהזמנתי. אם הייתי רגוע ולא מסתמך על מכשיר הפלאפון המאכזב, יכולנו למצוא את המקום בקלות באמצעות המפות בספר ההדרכה שקניתי, אבל הייתי עייף מהנסיעה וגאה מדי בטכנולוגיה.
כשמצאנו לבסוף את הדירה אשר תוארה כדירת חדר המתאימה לארבעה אנשים, תיאור מחשיד כשלעצמו, גיליתי שבעלת הדירה נחמדה מאד אבל שהדירה לא גדולה בהרבה ממנה, והנשים הבולגריות רזות מאד. היא לא חיכתה שפי ייסגר כשגיליתי את גודל החלל בו עליי להעביר יומיים עם שלוש בנות משפחתי וסיפרה לי שבשל תקלה אין מים חמים במקלחת. לזכותה ייאמר שמיד אמרה גם שתחייב אותנו רק על מחצית הסכום שהוסכם. היינו עייפים ורעבים כך שפשוט הסכמנו וזרמנו עם המצב. השארנו את אביגיל עם אמא שלי, ונסענו שנינו להחזיר את המכונית לשדה התעופה.
מלבד גודלה הדירה הייתה יפה מאד, ובמרחק הליכה מכל האטרקציות התיירותיות של סופיה, ובתי הקפה והמסעדות שהפתיעו לטובה. הקצבנו לסופיה רק יום מלא אחד, ולמרות שלא הרגשנו שפספסנו בה משהו, הייתי מקדיש עוד יום אחד לפחות לשופינג והאבסה.
יש בסופיה מונומנטים שונים האופייניים לבירות אירופאיות, מבנים עצומים, טקסי החלפת משמר מגוחכים בבית הנשיא, וצבעוניות רבה, אבל היא רחוקה מלהרשים. דווקא בגלל זה היא הזכירה לי את ישראל, והליכות בין בתי קפה היפסטריים לצד גרפיטי על קירות מוזנחים גרמו לי לחשוב על תל אביב. לצורך העניין, המקום הראשון בדירוג המסעדות של סופיה הוא בית קפה קטן ונחמד, Daro, שלמרות שהאוכל בו מוקפד וטעים מאד, לא תמצאו בו מנות גורמה בעשרות יורו.
את המונית אל שדה התעופה הזמנתי דרך בעלת הדירה. עשיתי זאת כבר מספר פעמים בעבר וזה נותן יתרון בידיעת המחיר כפי שהוא ניתן למקומיים ומונע את הסיכוי לבלבול או הגייה לא נכונה של הכתובת. מונית מהדירה במרכז העיר אל שדה התעופה עלתה כ-13 לב.
לסיכום:
מבחינת הוצאות: כרטיסי הטיסה לשני מבוגרים ותינוקת באל-על עלו כ-950 יורו. השכרת הרכב עלתה 550 יורו לתשעה ימים. המחירים היו יכולים להיות הרבה יותר נמוכים אם היינו מזמינים את הכרטיסים לתחילת ספטמבר ומספר חודשים מראש, אבל גן הילדים הופך את אוגוסט לחופשה מאולצת כך או כך, ומועד החופשה המרוכזת במקומות העבודה לא היה ידוע עד שהמחירים החלו לעלות.
מחיר ארוחה משביעה וטובה לשלושה אנשים ותינוקת נע בדרך כלל באזור 25 יורו, ואנו אכלנו בדרך כלל שתי ארוחות ביום במסעדה והרכבנו את השלישית באמצעות הסופרמרקט. מחיר הצימר ברילה שהיה בדיוק מה שהיינו צרכים, היה 60 יורו ללילה. הדבר מסכם עלות התחלתית של כ-3000 יורו לשלושה אנשים למשך עשרה ימים.
התכנון היה טוב, אך בדיעבד הייתי מוסיף עוד כמה מאות שקלים ומשדרג את מקומות הלינה בבנסקו וסופיה, ושוכר רכב גדול יותר. בנוסף הייתי מפחית יום אחד מפירין ומוסיף אותו לסופיה.
בולגריה אכן עונה על כל הדרישות שלנו: יפה, קרובה, נוחה וזולה. היא לא מפנקת כמו מקומות אחרים, אבל מצד שני לא הצלחנו להשתחרר מהחסכנות ההכרחית בארץ ולחלוטין אינה נחוצה בבולגריה. גם בטיול הזה, כמו בקודם עם בתנו הקטנה, נאבקתי רבות בתחושת החמצה. ההליכה לאגמים יפה, אבל אם היינו לבד היינו יכולים להמשיך עד לאגם האחרון. המנזר יפה, אבל חבל שאי אפשר לטפס לראות אותו מפסגת ההר הסמוך, כדי שהקטנה לא תצטנן. מצד שני, כל כר עשב הופך להיות הרבה יותר כיפי כשמתגלגלים בו עם אביגיל, וגם בירח דבש זוגי של חודש לא היינו מגיעים לכמות החיוכים והצחוק שאביגיל מוציאה מאיתנו ביום אחד. מה שאני מנסה לומר אם כך הוא, שבולגריה הייתה נהדרת לטיול עם ילדה, ויכולה להיות אפילו יותר נהדרת לטיול בוגר ומאתגר יותר.
