אני חושבת הרבה על רעיון כתיבת הבלוג, אני אוהבת לכתוב וכותבת בכל מקרה וזה עשוי אף לעזור בפרסום הצימרים, אבל מי חוץ מבני משפחתי, וגם הם, רק אלה שיש להם די זמן פנוי וסבלנות, ירצו לקרוא את רשימותי מקמבודיה? מה גם שהימים הופכים לשגרה ואין לי הרבה מה לחדש.
עכשיו חזרנו מארוחת הבוקר – נועם מתקדם ואוכל כמעט קערת מרק מלאה, גם נתנאל אכל היום הרבה נודלס ונועם גם האכיל אותו. אני גם למדתי לומר בוקר טוב, זה היה לפני חמש דקות ובגלל שלא רשמתי לי כבר שכחתי. אני צריכה תמיד פנקס ועיפרון איתי. השעה כבר כמעט שמונה וחצי ואן טרם הגיעה וזה מאוד מוזר. אולי היא לקחה לה יום חופש?
נועם עכשיו כותב על הלוח המחיק בסלון שלנו, שבעבר אני מניחה שימש לשיעורי עזר לאחר יום הלימודים. השכנים שלנו, ילדי המכס, למדו אתמול עם מורים שונים שהתחלפו עד שבע ומשהו בערב. נועם מצייר ועומרי מפריע לו. קלאסי. אתמול הלכנו לטייל אחר הצהריים והגענו לבית של ג'ו וג'ינה. יש להם שני בתים, את הגדול הם משכירים וגרים בקטן שבקצה הגבעה המשקיפה אל הנמל והים. היינו שם כמה דקות והבטחתי לחזור עם ש' (אהה—זכרתי!). הוא הרגע הגיע חזרה מהשוק עם סל קש יותר גדול! בסיבוב אתמול היתה לנועם ולי שיחה על יום הולדתו המתקרב. הצעתי לו שהשנה נעשה יום כיף משפחתי ונשוט בספינה, נלך לראות ג'ונגל או משהו דומה. אבל הוא לא פראייר, הוא אמר שזה משהו אחר ולא קשור ליום ההולדת וביום ההולדת הוא רוצה עוגה, והרבה ממתקים והרבה מתנות. איך חוגגים יום הולדת בקמבודיה לילד בן 6? אני אבקש ממישהו לכתוב לי הזמנה בקמרית ואראה לכל השכנים? זה לעניין כאן? אני אלך לשוק לקנות ממתקים? ונשחק חבילה עוברת? זה משחק בלי מילים...קל ללמוד. זה מדהים שאף אחד כאן לא יודע אנגלית ואלה שכן יודעים זה ברמה הבסיסית ביותר. שאלתי גם את ג'ינה איך אומרים בוקר טוב אבל היא כמובן לא הבינה. גם חיפשתי מילון אנגלי קמרי באינטרנט אז מצאתי – אני כותבת מילה באנגלית וזה נותן לי מילה בכתב קמרי. נו מה? ש' שוב מנסה, בפעם המי יודע כמה להראות לאן את הסופגניה ולשאול אותה אם היא יודעת להכין (YOU KNOW MAKE THIS? אם מדברים עם מילות קישור זה מאוד מבלבל אותם, כל מילה מיותרת מאפילה על העיקר) כאלה והיא אומרת NO......מתכחשת לרצון העז שלנו בדברי מתיקה או שהיא לא מבינה. ש' הביא גם בננה עטופה בשכבת אורז שעושים על גחלים. מעולה. אתמול בטיול אחר הצהריים כרגיל נופפו לנו ילדים ומשפחות שלמות, חלק מקיפות את נתנאל וחלק מהנשים מנסות לתפוס את עומרי ונועם שהחל לנקוט באמצעים קיצוניים למשיכת תשומת לב. הוא החל לרדוף אחרי הילדים ולעשות תנועות עם הידיים כאילו הוא מנסה להפחיד אותם. הילדים הצטרפו אליו למשחק תופסת תנועות. עם הגדולים הוא ישר מתחיל לשלוח ידיים וזה כבר לא לעניין. כשחזרנו הם החלו לשחק עם ילדים גדולים מהם ברחוב וברחו לסמטה הסמוכה, וכשבאתי אחריהם מצאתי את שניהם כששתי אימהות תופסות אותם וכולם שמחו, בחיוך כמובן, שבאתי לקחת אותם. הם שיחקו תופסת אבל עם ידיים. לקחתי אותם בכפייה הביתה ועכשיו יש כללים למשחק עם ילדים – רק מול הבית, בלי מכות, ולא משחקים עם ילדים גדולים. אני מבינה שזו הדרך שלהם לתקשר, והם מושכים המון תשומת לב וברגע אחד נהיית התקהלות שלמה סביבם של ילדים בכל מיני גילאים וגם של אמהות. כל זה אולי מלחיץ אותם וגורם להתנהג בצורה קיצונית, אני חייבת לשמור עליהם מזה.
