אנחנו זוג בגילאי 26-27. הטיול שלנו בסלובקיה נערך בתחילת חודש ספטמבר 2014 וארך 12 יום.
יום #1: נחתנו בבודפשט, שם שכרנו את הרכב ויצאנו לדרך לעבר עיר הבירה של סלובקיה, ברטיסלבה. הנסיעה אורכת כשלוש שעות. בעת מעבר הגבול יש לרכוש בצד הסלובקי מדבקה שמהווה אגרת כבישים. המחיר למדבקה לשבוע הינו 10 יורו, ועבור מדבקה לחודש הינו 14 יורו.
בברטיסלבה לנו במלון Saffron שממוקם 10 דקות הליכה ממרכז העיר. מאד נהננו משהותינו בו, ואנחנו ממליצים עליו בחום.
אחה”צ יצאנו לסיבוב במרכז העיר של ברטיסלבה. מרכז העיר הוא קטן ומרוכז, ומספיק חצי יום כדי לראות את כולו. האווירה במרכז העיר מאד נעימה – מדרחוב עם הרבה בתי קפה, הכל נקי ומטופח, עם פסלי רחוב משעשעים שמוסיפים לאווירה.
יום #2: המשך טיול בברטיסלבה. בין היתר עלינו על התצפית שעל גבי גשר הUFO אשר ממוקם ביציאה ממרכז העיר מעבר לנהר הדנובה. המחיר הוא באזור 6 יורו, ויש הנחה בעת הצגת כרטיס סטודנט. מהתצפית ניתן לראות את הנוף על מרכז העיר והטירה של ברטיסלבה, המהווה את הסמל של סלובקיה כולה. מאד מומלץ! כמו כן, נכנסנו אל תוך ארמון פלפי, אשר ממוקם קרוב לכיכר העירייה. המחיר הינו 3 יורו, ועבור סטודנטים הכניסה היא חינם. מבפנים הארמון די ריק. יש שם אולם מראות שלא הרשים אותנו וכן שטיחי קיר נדירים, אך כיוון שאנחנו לא ממש מבינים בזה, לא מצאנו את הביקור בארמון כמעניין. מקום נוסף אליו נכנסנו היה מגדל מיכאל. בפנים ממוקם מוזיאון קטן של נשק, ובראשו – תצפית על הרחובות הצרים של מרכז העיר וכן על טירת ברטיסלבה. מחיר הכניסה הינו 4 יורו, ו-2.5 יורו לסטודנטים. מומלץ. לבסוף, עלינו על התל שעליו ממוקמת טירת ברטיסלבה. בטירה קיימים מספר מוזיאונים קטנים אליהם לא נכנסנו, אנחנו הסתפקנו בהתבוננות בנוף הנשקף ממנה על נהר הדנובה.
אחה”צ יצאנו מברטיסלבה בדרכנו אל העיירה בויניצה (Bojnice). הנסיעה אורכת כשעתיים וחצי – תחילה באוטוסטרדה, ואח”כ רוב הדרך בכבישים צרים עם נתיב אחד לכל כיוון. הכבישים לא מוארים כלל בלילה, לכן קחו זאת בחשבון.
בBojnice התארחנו בפנסיון נפלא בשם Vendelin – apartmanovy dom. זהו בניין שנראה חדש לגמרי שיועד לשמש כפנסיון (בעלת הפנסיון לא גרה שם). הזמנו שם סטודיו. הכל נראה חדש לגמרי, ברמה הגבוהה ביותר – מטבח מאובזר לחלוטין (כולל ונטה, כיריים עם אינדוקציה וכו), מקלחת ושירותים חדשים ומרווחים, מיטה נוחה. בעלת הפנסיון מאד נחמדה, מדברת אנגלית היטב, ועשתה מעל ומעבר כדי לעזור. ממליצים בחום!
יום #3: בבוקר הלכנו לבקר בטירת Bojnice, שלשלמה הגענו לעיירה. הטירה ממוקמת 5-10 דקות הליכה מהפנסיון. הטירה יפהפיה, כאילו לקוחה מסיפורי דיסני. היא פתוחה בשעות 9:00-17:00. אנחנו הגענו לסיור הראשון ונכנסנו יחד עם עוד זוג. הקבוצה שנכנסה בסיור הבא מנתה כ-40 אנשים, לכן מומלץ להגיע מוקדם. מחיר הכניסה הוא באזור 8 יורו, סטודנטים – 5 יורו. אם ברצונכם לצלם בפנים, עליכם לשלם עוד 2 יורו. הסיור הינו בסלובקית בלבד. ניתן לקבל עלון עם הסברים באנגלית אבל הסדר בו לא תואם את הסדר של החדרים במהלך הסיור, ולכן קשה לעקוב. הסיור נמשך שעה או אף יותר, והוא מקיף מאד – במהלכו עוברים בתוך מספר מבנים של הטירה ובסופו אף נכנסים לתוך מערה שנמצאת מתחת לטירה.
לאחר הסיור בטירה נסענו הלאה לעבר טירת אורבה (Orava). משך הנסיעה הוא כשעתיים. הטירה מרשימה ביותר, ממוקמת על צוק גבוה מעל נהר אורבה בתוך יער. שעות הפתיחה ועלות הכניסה דומים לאלה שצויינו עבור טירת בויניצה, וכן עלות החניה הוא באזור 3 יורו. גם כאן הסיור אורך כשעה. מתוך הטירה נשקפים נופים מרהיבים על הנהר והעמק שמלמטה.
לאחר שיצאנו מהטירה נסענו אל עבר מקום הלינה הבא שלנו שממוקם בעיר Liptovsky Mikulas. הפנסיון נקרא Penzion Chopok. זהו פנסיון כפרי הממוקם בקצה העיר באזור מיוער, נהר זורם לידו. באתר שטח מגודר בבעלות הפנסיון שכולל כיסאות ישיבה על גדת הנהר, גן משחקים לילדים, פינת ברבקיו ועוד. הצטערנו ששהינו שם רק לילה אחד.
יום #4: את ארוחת הבוקר הזמנו בפנסיון Drak הסמוך בעקבות כמה ביקורות של אנשים שהמליצו עליה. עלות ארוחת הבוקר היא 7 יורו, ואנחנו התאכזבנו ממנה (אולי בגלל שלא היינו בעונת התיירות, לא השתלם להם להשקיע בה עבור מעט אנשים).
אחרי ארוחת הבוקר נסענו למערת החופש (Demanovska Cave of Liberty), הממוקמת כ-10 דקות נסיעה מהפנסיון. בספטמבר כל המערות בסלובקיה עובדות עד 14:00 בלבד, ויש כניסה פעם בשעה וחצי, ואילו באוקטובר הן כבר לא עובדות כלל. מערה זו היא מערת נטיפים גדולה מאד, עם מגוון גדול של נטיפים בכל מיני צבעים וצורות וכן נהר שזורם בתחתיתה. משך הסיור הוא שעה והטמפ’ בפנים הינה 6-7 מעלות צלסיוס. שביל סלול העולה בתוך יער מוביל מהחניה אל פתח המערה. המערה נפתחת ב-9:30, וכניסה עולה 8 יורו (ועוד 5 יורו על חניה). כאן לא קיבלו את כרטיסי הסטודנט שלנו, ונאמר לנו שהם מקבלים רק כרטיסי סטודנט בינלאומיים (ISIC), והסיור הינו בסלובקית בלבד. המערה יפהפיה, והביקור במקום מומלץ מאד!
לאחר היציאה מהמערה שמנו פעמינו אל עבר הרי הטאטרה הגבוהים. הנסיעה לשם לוקחת 45 דק’. באזור זה נשארנו במשך 3 לילות. עצרנו בפנסיון פרטי בשם Privat Nisa שנמצא בכפר Nova Lesna שלמרגלות הרי הטאטרה (מרוחקת 2 ק”מ מהעיירה סטארי סמוקובץ, שמהווה עיירה מרכזית באזור, וכן 10 דק’ נסיעה לכיוון השני עד העיר פופראד שהיא הגדולה באזור, שם גם עשינו קניות בסופר). בפנסיון הזה עמדה לרשותנו דירה שנראתה חדשה לגמרי, שכללה סלון, מטבח מאובזר, חדר שינה, שירותים ומקלחת ענקית. זהו ללא ספק הפנסיון הטוב ביותר שהתארחנו בו לאורך כל הטיול, וכל זה במחיר מצחיק של 30 יורו ללילה לזוג. מאד ממליצים עליו!
לאחר שזרקנו את המזוודות בחדר, שמנו פעמינו לעבר העיירה Tatranska Lomnica (כרבע שעה נסיעה). שם עלינו על רכבל שלקח אותנו לעבר Skalnate Pleso, אגם אלפיני שנמצא בגובה 1715 מטר. עלות הנסיעה ברכבל הינה 18 יורו (משלמים 20, וכשמחזירים את הכרטיסים בחזור – מקבלים 2 יורו חזרה). ישנה אופציה לקנות כרטיס לרכבל שיוצא מתחנת Skalnate Pleso לצוק Lomninsky stit, אחת הפסגות הגבוהות ביותר של הרי הטאטרה. הרכבל הזה יכול להכיל רק 15 אנשים בלבד, ויש רק אחד כזה, ולכן צריך לקנות כרטיס עבורו ברגע שמגיעים לתחנה התחתונה. אנחנו הגענו בצהריים והכרטיסים אליו אזלו. מחיר הרכבל הזה הינו 26 יורו (בנוסף על ה-18 שכבר שילמתם כדי להגיע לאגם האלפיני). לכן המלצתי היא שגם אם יש כרטיסים פנויים, כדאי להתחשב במצב העננות בפסגות לפני שמחליטים לקנות.
האגם האלפיני לא הרשים אותנו כיוון שהוא היה יבש כמעט לגמרי ונראה יותר כמו שלולית מאשר כמו אגם. בדיעבד, הייתי מוותרת על העליה לשם כיוון שהיא יקרה והרגשתי שלא היתה שווה את הכסף. אם יש ראות טובה, ואין עננים בשמים, כנראה שכדאי לעלות לפיסגה כיוון שהיא ממוקמת בשורה הראשונה של שרשרת ההרים ואמור להיות ממנה נוף יפה גם לעמק שמתחת וגם לרכסי ההרים שמאחורה, אך אני לא הייתי ממליצה לעלות רק עד האגם האלפיני או לחילופין לעלות לפיסגה כשיש הרבה עננים מעל הפסגות.
אחרי שחזרנו חזרה לרכב נסענו לעיירה סטארי סמוקובץ (נסיעה של כ-10 דק’), השארנו את הרכב בחניה המיועדת (היה לנו מאד קשה למצוא אותה) והלכנו אל עבר הרכבל שעולה לתחנת Hrebienok. עלות החניה ליום שלם הינה באזור 5.5 יורו. עלות הרכבל הינה 7 יורו (גם כאן לא קיבלו את כרטיסי הסטודנט שלנו), והוא יוצא כל רבע שעה עד השעה 19:00. מתחנת Hrebienok יוצא מסלול שעובר ליד 5 מפלים. בעת ההכנות לטיול לא הצלחתי למצוא מידע אמין לגבי אורך המסלול הזה, וקיבלתי את הרושם שהמפלים קרובים מאד זה לזה. אך כשהגענו לשם הבנו שלא כך הדבר. עד המפל הראשון יש ללכת כרבע שעה, והשני ממוקם ממש לידו. עד המפל השלישי יש הליכה של עוד לפחות 20 דק’. מהמפל השני יש התפצלות לשביל כחול שבו נמצאים עוד 2 מפלים, אך אליהם כבר לא הספקנו להגיע כיוון שהשעה היתה כבר מאוחרת. המסלול עובר באמצע יער שבו זורם נהר שמדי פעם נופל כמפל. הזרימה במפלים לא היתה חזקה, כנראה כי כל השלגים כבר נמסו, אך עם זאת האזור מאד יפה ומומלץ. קראתי שישנה גם אפשרות לעשות מסלול הליכה מSkalnate Pleso אל המפלים האלה.
יום #5: ביום הזה עשינו טרק של יום שלם – טיפוס לאחת הפסגות הגבוהות ביותר של הרי הטאטרה -Rysy, 2500 m. המסלול מתחיל מStrbske Pleso (כ-25 דק’ נסיעה מהפנסיון). חנינו בחניון הראשי (5.50 יורו ליום), ומשם התחלנו לעלות במסלול שמוביל תחילה אל Popradske Pleso (מסלול אדום). זהו אגם אלפיני שנמצא בין פסגות ההרים. הוא יפהפה, עם השתקפות מושלמת של העצים ופסגות ההרים שמסביב. משך המסלול הוא כשעה וחצי לכיוון אחד. העליה היא מתונה מאד והמסלול לא קשה, ומתאים גם למשפחות עם ילדים. תחילה הולכים בתוך יער, ואז לקראת אמצע הדרך יוצאים ממנו לנוף עוצר נשימה של פסגות ההרים שמסביב. מומלץ ביותר!
אחרי שהקפנו את האגם המשכנו הלאה במסלול האדום אל Rysy. מהאגם השלט מציין שיש עוד כ-3 וחצי שעות עד לפיסגה. תחילה עולים באזור מיוער, אך במהרה הצמחייה מסביב משתנה לשיחים נמוכים, מפלונים שיורדים מההרים. ממשיכים לעלות כל הזמן עד שמגיעים לאזור ללא צמחיה כלל, רק סלעים קירחים. באזור זה נמצאים שני אגמים קטנים שנוצרו ממי שלגים שנמסו. ממשיכים הלאה בעליה. מפה יש עוד כשעתיים. אחרי כשעה מגיעים לתחנת התרעננות – Chata pod Rysmi. האגמים שעברנו לידם קודם נראים מפה קטנים ורחוקים. השלט מראה כי יש עוד שעה של הליכה. ממשיכים לעלות. העננים כל הזמן באים והולכים ומפנים את הדרך לעננים חדשים. השעה האחרונה של הטיפוס היא כבר קשה כי עייפים וגם השביל הוא כבר לא ממש שביל. בסוף מגיעים אל הפיסגה, עייפים ומרוצים. בעיקרון מהפסגה אפשר לראות את האגמים שעברנו בצד הסלובקי, וכן 2 אגמים יותר גדולים בצד הפולני, אך כשאנחנו הגענו לשם, התיישב על הפיסגה ענן, ולא יכולנו לראות כלום. בדרכנו למטה עצרנו בגובה מעט נמוך יותר, מתחת לענן, ואז הצלחנו לראות גם את האגמים בצד הפולני, אבל גם זה רק לחצי דקה, עד שהגיע ענן נוסף וכיסה את הנוף.
כל המסלול הלוך וחזור לקח לנו 10 וחצי שעות. המסלול מPopradske Pleso לRysy לא מתאים למשפחות עם ילדים, אך יכול להתאים גם לאנשים מבוגרים בכושר טוב, ראינו שם כאלה.
יום #6: שוב יוצאים למסלול מStrbske Pleso. הפעם למסלול למפל סקוק (Skok). צבע המסלול הוא צהוב ומשכו כשעה וחצי. המסלול עובר ביער, והוא מתאים למשפחות עם ילדים. אחרי שמגיעים למפל, המסלול ממשיך הלאה לעבר פסגות נוספות. הפעם לא המשכנו יותר מדי, אלא רק עלינו עם המסלול מעל למפל, שם יש אגם קטן, עם מים צלולים ביותר שפסגות ההרים משתקפות בו. המסלול מומלץ!
אחר כך הסתובבנו וחזרנו אל Strbske Pleso. זהו אגם יפהפה, ותיכננו לשכור שם סירת משוטים (מה שהסתבר שעולה 15 יורו ל-40 דק’). ברגע שהגענו לאזור השכרת הסירות התחילה סופת ברקים, והחלטנו להמלט מפני הגשם לתוך מסעדת בשר (Koliba) שנמצאת על גדת האגם. המסעדה היתה קצת יקרה ביחס למחירים הממוצעים בסלובקיה (שילמנו 15 יורו על מרק ומנה עיקרית, כל אחד), אך לגמרי שווה את זה, ומומלצת בחום!
כשנגמר הגשם הקפנו את האגם, וקפצנו לאגם השני (יש שניים – אחד גדול ואחד קטן) שנמצא 5 דק’ הליכה מהראשון. למרות שהוא מאד קטן, נשקף ממנו נוף יפה להרים, ומומלץ לקפוץ אליו אם אתם כבר שם.
יום #7: בבוקר נסענו לכפר בשם ז’דיאר הממוקם לא רחוק מהגבול עם פולין ובקצה שמורת הרי הטאטרה הגבוהים. הכפר ציורי מאד, עם בתי עץ מקושטים ועם נוף משגע להרי הטאטרה. כמו כן, יש בכפר מספר מוזיאונים בשם zdiarsky dom שמציגים את תרבות הגוראלים ילידי המקום. יכול להיות מעניין להכנס (עלות כניסה: 2 יורו. פתוח מהשעה 10:00).
משם נסענו לעיר Kezmarok. העיר לא מהווה מוקד תיירות, אך כיוון שהיא היתה בדרכנו, נכנסנו אליה. מרכז העיר נחמד עם בתים צבעוניים, בית עירייה, כנסיה פרוטסטנטית גדולה ומרשימה וכן מצודה. שימו לב, באזור מסתובבים הרבה מאד צוענים, שכנראה מהווים אחוז גבוה מתושבי העיר. הסתובבנו במרכז העיר כשעתיים ונסענו הלאה למבצר ספיש.
מבצר ספיש וסביבתו מוכרים כאתר מורשת של אונסק”ו. הכניסה עולה כ-8 יורו, כרטיס סטודנט הקנה לנו כניסה בחצי מחיר. למרבה הפלא, בזמן שביקרנו במבצר הזה, פרט לקבוצה אחת מקומית ו-2 זוגות שבאו לצילומי חתונה – שאר התיירים במקום היו ישראלים. המבצר הזה היה המקום היחיד שבו אפשר היה לקבל מדריך אלקטרוני בשפה האנגלית. המבצר מאד מרשים, הן במימדיו והן במיקומו ומראהו. הוא ממוקם על גבעה, ומתנשא מעל העיירות הממוקמות בעמק שלמרגלותיו. היה מאד מעניין להסתובב בו, והוא מומלץ מאד לביקור!
משם נסענו לעיירה בשם Hrabusice, שממוקמת בלב גן העדן הסלובקי, ושם שהינו במשך 4 הלילות הבאים.
יום #8: העיירה ממוקמת 20 דק’ הליכה מPodlesok, משם יוצאים המסלולים הכי מפורסמים של גן העדן הסלובקי. אנחנו בחרנו לטייל באותו היום בSucha Bela (מסלול ירוק). זהו מסלול העובר בתוך ערוץ נחל, וכלל מעבר על פני הרבה גשרי עץ וכן סולמות מתכת גדולים אשר מחוזקים אל הסלעים, ועולים כלפי מעלה (לפעמים אנכית לגמרי) סמוך למפלים. המסלול לא ארוך אך ההליכה בו איטית עקב הסלומות והגשרים. המסלול הוא בדרגת קושי גבוהה, ודורש טיפוס לגובה על גבי הסולמות. לא מומלץ למשפחות עם ילדים וגם לא לאנשים בעלי פחד גבהים. כאשר יצאנו מערוץ הנחל בסוף המסלול הלכנו לעבר Klastorisko (תחילה במסלול הצהוב ואז באדום), שם מצויות עתיקות של מנזר מסוף המאה ה-13, וכן מסעדה. משם הלכנו במסלול הצהוב שירד אל עבר ערוץ נחל Klastorisko (הליכה של כחצי שעה) ואז עלינו חזרה לKlastorisko במסלול הירוק שכלל 5 מפלים (הזרימה בהם היתה מועטה) והרבה סולמות (רובם פחות גבוהים ומשופעים מאשר במסלול הראשון). עצרנו במסעדה לארוחת צהריים, ולאחר מכן בחרנו במסלול הירוק כדי שיביא אותנו ישירות לHrabusice. אורך המסלול כשעתיים, והוא יורד דרך היער.
יום #9: יום מנוחה לרגליים. נסענו בבוקר לעיר לבוצ’ה הנמצאת כ-20 דק’ נסיעה מHrabusice. מרכז העיר מורכב בעיקר מהכיכר המרכזית. בכיכר המרכזית נמצאת קתדרלה שבה 12 מזבחות עץ, אחד מהם מהווה את מזבח העץ הגדול ביותר באירופה. לידה נמצא בית העירייה שהינו בניין יפהפה. ליד בית העיריה ממוקמת הכנסיה הפרוטסטנטית וכן כלוב הבושה, בו היו שמים בעבר נשים בוגדות ופושעים לעיני כל תושבי העיר. כמו כן, סביב הכיכר בתים מקושטים וצבעוניים שמקנים לכיכר מראה ססגוני גם ביום גשום. בנוסף, העיר מוקפת חומה וביצורים.
יום #10: ביום זה עשינו מסלול שעובר בסמוך לנהר ההורנאד שזורם בגן העדן הסלובקי. המסלול נקרא Prielom Hornad. המסלול לא קשה, ומתאים גם למשפחות עם ילדים וגם למבוגרים. צבע המסלול כחול, וניתן להגיע אליו ישירות מHrabusice במסלול הירוק. במהלך המסלול לעתים יש מדרגות מתכתיות שתלויות מעל הנהר וצריך ללכת על גביהן צמודים לסלעים. המדרגות צרות, ושני אנשים לא יכולים לעבור בהן במקביל, לכן צריך להיות מודעים לכך שעלולים להגיע אנשים מהצד השני. הנופים לאורך המסלול הם יפים. אנחנו הגענו למסלול אחרי שירד גשם במשך יומיים, וכמעט ויתרנו עליו בגלל כמויות הבוץ שהצטברו שם, אך המצב משתפר בהמשך. המסלול אורך מספר שעות. לבסוף הגענו לפיצול לשביל ירוק שמוביל במעלה ההר אל נקודת תצפית בשם Tamasovsky Vyhlad. משך הטיפוס הוא כחצי שעה, והעליה היא תלולה מאד, אך לגמרי שווה את המאמץ! מנקודת התצפית אפשר לראות את כל גן העדן הסלובקי לפנינו – הרים מיוערים וירוקים. ניתן גם לראות את היישובים שמסביב, וביום עם ראות טובה גם את הרי הטאטרה הגבוהים. לאחר שנהנינו מהנוף, ירדנו חזרה לנקודת הפיצול והמשכנו במסלול הכחול במעלה ההר לעבר Klastorisko. העליה מאד תלולה ואורכת כשעה. בדיעבד הייתי ממליצה לבחור מסלול אחר כדי לחזור לHrabusice. מKlastorisko חזרנו לPodlesok, הפעם במסלול הצהוב שמהווה שביל רחב ללא ירידות תלולות, ורק לבסוף עובר לאדום שעובר בתוך היער, ומשם חזרנו לHrabusice.
יום #11: בבוקר נסענו למערת הקרח Dobsinska הממוקמת בקצה גן העדן הסלובקי. מחנים את הרכב למטה (3.70 יורו) ועולים בשביל שעובר בתוך יער אל פתח המערה. העליה אורכת כ25 דק’. מחיר הכניסה הוא 7 יורו, והנחת סטודנט של 1 יורו. במערה שוררת טמפרטורה של 2- מעלות צלסיוס. המערה יפה מאד, אך משך הסיור (בסלובקית כמובן) היה קצר מאד, בסביבות חצי שעה. אנחנו הרגשנו שזה היה קצר מדי ושעוד לא מיצינו.
אחרי שיצאנו מהמערה נסענו לאגם Dedinky, שנמצא כ-5 דק’ נסיעה משם. האגם יפה, וגם ממנו יש מסלולים שיוצאים אל תוך גן העדן הסלובקי. מי שמגיע בעונה, יכול לשכור פה סירת משוטים ב-5 יורו לשעה. כיוון שלא היינו בעונה, השכרת הסירות היתה סגורה.
משם נסענו אל עבר עיר הכורים – באנסקה ביסטריצה. משך הנסיעה היה כשעתיים. בדרך רואים נופים יפים – הרים מיוערים ושדות ירוקים. בבאנסקה ביסטריצה עצרנו בפנסיון בשם Villa Maura Penzion. הוא ממוקם 8 דק’ הליכה ממרכז העיר, נראה חדש לגמרי, מעוצב באווירה ביתית. פשוט נפלא! הבעלים ממש נחמד, מדבר אנגלית שוטפת, ועושה מעל ומעבר כדי להנעים את השהות במקום. גם החדר עצמו לא ירד ברמתו משאר הפנסיון. ניתן לקבל ארוחת בוקר בתוספת תשלום של 5 יורו לבנאדם, והיא לגמרי שווה את זה! בנוסף, הבעלים נתן לנו במתנה אריזה של ממתקים.
לבאנסקה ביסטריצה הגענו במקרה ביום שבו נערך שם פסטיבל כלשהו, כך שהאווירה בעיר היתה ממש שמחה וכל התושבים יצאו החוצה לחגוג. את מרכז העיר מהווה בעיקר הכיכר המרכזית והכיכר הסמוכה לה. מרכז העיר ססגוני מאד, והפסטיבל רק הוסיף – דוכנים שמוכרים כל מיני ממתקים שמעולם לא נתקלתי בהם, בכל מיני צבעים וצורות, אלכוהול על בסיס דבש מתוצרת מקומית, מזכרות, ריקודי צוענים, במה מרכזית עם הופעות של אומנים מקומיים ועוד. בהתחלה בגלל כמות האנשים לא הצלחנו להתרשם מהכיכר עצמה, אז עלינו על מגדל השעון (עלות של 0.5 יורו לסטודנט), והנוף היה פשוט מרהיב! בנוסף לנוף על העיר עצמה רואים שהעיר ממוקמת בין הרים – מומלץ מאד!
יום #12: ביום האחרון נסענו לעיר בנסקה שטיאוניצה (Banska Stiavnica), שמרוחקת כשעה נסיעה מבנסקה ביסטריצה. גם בנסקה שטיאוניצה הינה עיר כורים, והיא ממוקמת על פני גבעות מיוערות. העיר מאד יפה – יש בה כיכר מרכזית, כנסיות, בתים צבעוניים ושתי טירות – הישנה והחדשה. נכנסנו לטירה הישנה (1.5 יורו לסטודנט). שם קיבלנו דפי הסבר ברוסית (יש גם באנגלית). ניתן לטייל שם בתוך המגדלים, שאחד מהם שימש בעבר כבית כלא, וכן להשקיף על הנוף של העיר מלמעלה. משם חזרנו לרכב ונסענו כ1 ק”מ עד למוזיאון הכריה באוויר הפתוח (Open-Air Mining Museum). עלות הכניסה הינה 2.5 יורו לסטודנט. שילמנו גם 2 יורו על צילום אבל עשה רושם שאין בזה צורך. תחילה מראים סרט קצר על כריה (יש אופציה לבקש לשים כתוביות באנגלית), ואח”כ מחלקים לכולם מעילים, קסדות ופנסים ונכנסים לתוך מכרה. המכרה מסועף מאד וחשוך, ולכן חשוב מאד לעקוב אחרי הקבוצה. הסיור ארוך מאד (שעה וחצי) וכיוון שהוא היה בסלובקית, בהתחלה היה מאד מעניין, אך כעבור כמה זמן מיצינו. כנראה למי שמבין סלובקית זה מאד מעניין כי הקבוצה שיתפה פעולה עם המדריך. בפנים הולכים כל הדרך בתוך פירים חשוכים, ומידי פעם ניתן לראות מכונות שהיו משתמשים בהם לכריה פעם וגם מכונות מודרניות. שוב, אם מבינים את ההסברים, זה הופך את זה להרבה יותר מעניין כמובן, אבל אנחנו, לצערי, לא הבנו. בכל מקרה, המקום מומלץ, במיוחד עם ילדים, אבל גם למי שבלי.
משם נסענו ישירות לשדה התעופה בבודפשט.
