דייט בסין, קשה קשה..

במסגרת ההצצה של אבי גל לנבכי התרבות הסינית מתוך המשקפיים של הישראלי הממוצע.
הווית החיזור בסין כמו יציאה לדייטים בערים הגדולות, מקבילה לזו הנהוגה במערב. יציאה לסרט, מסעדה או בית קפה (תה) שכיחה כמו במערב. בישובים קטנים ובכפרים, עדיין מקובל להשתדך באמצעות שדכן. למען ההבהרה, ישוב עם פחות ממיליון תושבים, נקרא קטן וסביר להניח שאין שם בתי קולנוע, למרות שצפייה בסרטים מקובל כדרך בילוי נפוצה. במקומות הללו מגיעים בדרך כלל מקרנים ניידים.

 עבור גבר עירוני להשיג דייט נחשב לאירוע משמעותי. מספר הגברים בסין גדול ב 15% ממספר הנשים, צאו וחשבו בכמה עשרות מיליונים מדובר. הנשים ערות ומודעות למצב זה ומרשות לעצמן קריטריון בחירה מחמיר כחפצן, תוך שהן מותירות את היוזמה בידי הגברים ומחכות שיחזרו אחריהן. בחור סיני עירוני שאינו משתייך למשפחה עשירה או אוחז במקצוע מבטיח, סיכוייו למצוא בת זוג ולהינשא אינם מבטיחים במיוחד. בתרבות הסינית ובמנטאליות הקיימת גם בערים הגדולות, כלכלת המשפחה כל כולה על כתפי הגבר ובאחריותו, זאת למרות שהנשים עובדות גם הן ועשויות להשתכר למחייתן. לפיכך אם הכנסתך נמוכה מזו של האישה, אין לך שום סיכוי (גם לא רצון) לחזר אחריה. ארגומנט זה יוצר פילוח נוסף באוכלוסיית המחזרים/מחוזרות ומקשה עוד יותר על מציאת בת זוג.

למרות היכולת ה-כמעט בלתי מוגבל של הנשים לברור להן בן-זוג כרצונן. רומנטיקה, משחקי חיזור ואהבה הנם מרכיב חיוני בעיניהן כתנאי לזיווג. חוסר האיזון יוצר מתח רב אצל הצעירים הרוצים להינשא. משפחות בערים הגדולות אינן ממהרות להביא ילדים לעולם. הצעירים מעדיפים לשקול ולחשוב על העיתוי המתאים בעיקר מסיבות כלכליות ומשיקולי קריירה.

לידיעת הסקרנים. הזנות איננה חוקית בסין אבל השלטונות נוטים להעלים עין מהתופעה.

 סינים לא מוצאים כביסה מלוכלכת החוצה. האיסור נטוע אצלם כמעט בצורה גנטית, טאבו תרבותי מובהק. לכששאלתי בנושא בגידות בחיי נישואין, אף אחד/ת לא היה מוכן לומר מילה בנושא. משכו בכתפיהם כאילו "אנחנו לא מ-פה.." כשנדרשתי לנושא אלימות במשפחה, היו מוכנים לומר רק שהתופעה איננה רחבת הקף פרופורציונאלית לגודל האוכלוסייה. הצלחתי לסחוט וידוי שבסין הפרסום שניתן לתופעה הנו מוגבל. מעניין לציין שהנשים שנשאלו על כך, טענו שהסיניות אינם סבילות במקרים של גילויי אלימות, הן יחזירו מנה אחת אפיים במידה ומפעילים עליהן כוח פיזי.

 כשנשאלו מרואייני האם הם מכירים עובדים סוציאלים, תשובתם הייתה שהמקצוע אכן מוכר להם, בעיקר מתוך הופעה בטלוויזיה של אנשים מהתחום אבל הם אינם מכירים/ות אף אחד בסביבתם המקומית שזהו מקצועו, בנוסף הן לא ידעו לתאר מהוא תחום עיסוקם של עובדים סוציאליים כמו גם הניחו שזו עבודה התנדבותית.