שבוע אביבי במונטנגרו 2015

פרק א' - חוף הים וההרים במונטנגרו.

פרק ב' – לאורך חופי קרואטיה איים ושמורות טבע ומה שבינהן .

ב-28.5.2015 בבוקר יצאנו לטיול של (21)19 יום במונטנגרו וקרואטיה.

טסנו עם החברה הסרבית דרך בלגרד לש.ת. Čilipi דוברובניק, לוח הזמנים שלהם התאים לנו מאוד. בערב הגענו ל-Dobrota במונטנגרו.

ההמראה חזרה הביתה היתה בערב ה16.6.2015 מזאגרב. מה שחייב לינה בבלגרד.

למונטנגרו הקדשנו 6.5 ימים (לא כולל ערב ההגעה)

לקרואטיה כ 12

איך בניתי המסלול וכמה מסקנות ראה כאן 

< תכנית הטיול >

יום 1. מנתב”ג ועד דוברוטה במונטנגרו

 יום 2.  מדוברוטה עד סווטי סטפן

​ יום 3 מסווטי סטפן עד שמורת ביוגראד

יום 4. מקולשין לגשר טארה ועד האגם השחור

יום 5. תצפית על ערוץ הטארה ודרך מעבר סדלו

יום 6. מז'ביאק דרך קניון נבידו ומנזר אוסטרוג לרייקה צ'רנוייביצה

יום 7. מרייקה צ'רנוייביצה דרך שמורת לובצן לקוטור

יום 8. קוטור ונסיעה לקרואטיה

יום 1, יום חמישי בשבוע. 

בתכנון: מנתב”ג ועד דוברוטה במונטנגרו

יצאנו ב08:30 מנתב"ג לבלגרד. המראה תוכננה ל 09:10 אבל היתה הודעה על הקדמתה.

חניית ביניים בבלגרד של כ3 שעות.

בטיסת ההמשך לדוברובניק המנועים רועשים מאוד. משך הטיסה כשעה. הן בהמראה והן לקראת נחיתה הנוף יפה.

הנחיתה בשדה התעופה Čilipi היתה בשעה 14:40 כמתוכנן.

הערכה שלי היתה שנצא לדרך ב 17:00 וכך היה אבל לא בגלל המתנה למזוודות או תור ארוך בהמתנה לרכב. המזוודות הגיעו תוך דקות. כעבור חצי שעה כבר הגענו אל מבני חברות ההשכרה ומצאנו את המשרד של חב' FLEET. שמחתי שאין תור. נצא מוקדם. השמחה היתה מוקדמת מידי. לא היה במקום רכב 4*4 כהזמנתנו. בתחילה זכינו ליחס מזלזל של מפעילי עמדת ההשכרה, הביאו לנו וולו דפוקה ("וולו זה איכות, זה מצוין") דין ודברים ארוך ורגוע (בעלי מוכשר מאוד בניהול משא ומתן). איש שרות אחד יצא עם בעלי להביא מכונית אחרת ובינתיים אני הסברתי לשני שיש לבעלי כאבי גב, וולו זה הכי גרוע שאפשר וגם המכונית השניה לא משפרת את התנאים. הישיבה נמוכה מאוד. כשהשניים הבינו את הגורם המרכזי לדרישתנו לרכב 4*4 הביאו ממקום מסתור רכב מתאים. ועוד ויכוח. הם לא מוכנים למלא דלק במיכל הריק. בסופו של דבר שלחו עובד למלא. מתארת לעצמי שבעלי היה שמח לרדת לשטח עם ג'יפ אבל עם הBMW שקיבלנו אין מצב שיעשה זאת.

וכך יצאנו לדרך בדיוק כמתוכנן (-: בשעה 17:00ברכב שבו נוח לנו לשבת ומיכל הדלק מלא .

נסיעה של כ 70 ק"מ למקום לינה שהזמנתי בBella di Mare בDobrota נמשכה כשעתיים וחצי . נהיגה איטית ומיגבלת המהירות משתנה לעיתים קרובות 40,50,70. בKamenari נסענו כרגיל בנתיב הימני והגענו במפתיע לנתיב המוביל למעבורת, מהרנו לחזור לדרך המלך בנתיב שמאלי. פעמיים עצרנו לתצפית אל המפרץ הקסום והאיים הקטנטנים. כאן גידול הצדפות נראה טוב. את מלון הדירות לא מצאנו בעזרת הג'יפיאס. עצרנו ליד סופרמרקט Mini Maxi לקנות מים. העובדים בו לא הכירו את הכתובת וגם לא איפשרו לנו לטלפן אלא שלחו אותנו למאפיה באלכסון ממול. שם זכינו לעזרה. בעלת המאפיה התקשרה למספר הטלפון שהיה בידינו ובחור צעיר תרגם לנו שעלינו לחכות כאן עד שבעל הבית יגיע .. השכנים לא היו מרוצים. רציתי לשלם לה עבור השיחה וסרבה אז קניתי לחמניות. היו לא אכילות.

הוא הגיע כעבור כ1/4 שעה.. נסענו לכיוון קוטור. עצרנו בחניה על שפת הדרך. ירדנו כ 30 מדרגות והגענו לבית דירות מטופח . בחרנו דירה, התארגנו ונסענו לאכול במסעדת סטארי מליני שנמצאת בLjuta מרחק 3.5 ק"מ מהדירה, לא לפני שקבלנו הסבר שבדרך חזרה לא נגיע אל הבית מהכביש הראשי. עלינו לפנות ימינה ליד שלט הפניה גדול למלון Pana ולנסוע לאורך החוף עד שנראה שלט גדול ועליו שם המקום שלנו על הבנין , שם נעלה לדירה פחות מדרגות..(וכך היה)

מסעדת סטרארי מליני מפורסמת וממוקמת בפינת חמד . מעט סועדים היו במקום. תוך כדי המתנה למנה שלנו הכניסו המלצרים עגלת הגשה ועליה הר מלח. היה מהנה לראותם נאבקים בנסיונם לפצח אותו. לא כל כך הצליחו.. קערות ובהן בשר הדג הונחו על שולחן שמונת הסועדים לידינו אבל חלק גדול מהדג נשאר במגש.

הארוחה שלנו לא היתה מוצלחת ביותר. שילמנו 70 אירו . מחיר יחסית גבוה לארוחות טעימות שנהנינו מהן בימים הבאים. חזרנו לדירה על פי ההסבר. והחלטנו שבבוקר חייבים לראות את הדרך באור יום.

היום נסענו כ 75 ק"מ https://goo.gl/maps/x4ZCswMMBGw

חזרה לתכנית הטיול

יום 2, יום שישי בשבוע

29.5 התעוררנו מאוחר. ארוחת בוקר קיבלנו בחדר, לפי הזמנתנו. סעדנו על המרפסת המשקיפה למפרץ. איזו שלווה. קשה היה לעזוב. החלטנו לצאת להליכת בוקר לאורך הכביש בו הגענו אמש . במכולת קרובה קנינו בננות ויוגורטים. התישבנו לאכול על ספסל קרוב למים. כמה רומנטי כאן. המשכנו לטייל והתרשמנו מהנוף והשיפוצים. יש כאן כמה מבנים שידעו ימים טובים מאלה.

בשעה 11:45 נפרדנו מבעלי הבית. קבענו שנחזור אליהם בדרך לקרואטיה. יצאנו על פי התכנון (לבוקר) ל Budva . נסיעה של כ 34 ק"מ בדרך ההר ולא דרך המנהרה כדי לצפות בנוף.

הנסיעה דרך קוטור מאוד איטית . הנמל שבו עוגנות ספינות המטיילים קרוב לעיר העתיקה. שלטי הכוונה לבודבה יש רק דרך המנהרה. מאוד חששתי שנפספס את הפניה לדרך ההר. נעזרתי בטאבלט שהפעלתי כנווט, פנינו ימינה לפני תחנת דלק. מהר מאוד הגענו ליציאה מהעיר. נרגעתי. הדרך עולה בהר. הנוף מרשים.

אין הרבה אפשרויות עצירה לצד הכביש. עצירה בטוחה ונוחה לתצפית יפה על מפרץ קוטור מצאנו על גבעה קטנה מיד אחרי אחד העיקולים הראשונים. בהמשך היתה דרך עפר לצד הכביש במקום מעולה לתצפית. פעם נוספת עצרנו לתצפית רחוקה יותר. פריחה אביבית צהובה לא רחוק מאיתנו ורחוק מתחתינו שדה התעופה Tivat. (בצילום משמאל) הדרך מתפלת בהר. מעט ישובים. ולאחר מרחק לא רב צופים אל הים. בודבה כבר קרובה. עצרנו לכוס קפה וסלט במסעדה בנויה על המצוק ולה מגרש חניה רחב ידיים.

. ע"פ גוגל מדוברוטה עד מגרש החניה בבודבה בסוף רח' 22 novembre (צומת הפניה לעיר העתיקה) משך הנסיעה 45 דק'. הגענו כעבור שעתיים ורבע.

כבר בעת התכנון בחרתי להחנות את הרכב קרוב לקניון. צפור קטנה לחשה לי לא לנסות להתקרב לעיר העתיקה למרות שיש שם 2 מגרשי חניה. ההחלטה התבררה כמועילה מאוד...בכניסה לחניון של הקניון היה פקוק וכך גם בכביש המוליך לעיר העתיקה בגלל הפגנה. ההליכה מהחניה קצרה, מגיעים לפארק ולמרינה. ליד פעמון ענק נכנסנו בשער לעיר העתיקה.

בתכנון הקדשתי לטיול בעיר העתיקה 2.5 ש' בפועל טיילנו בה כשעה כולל עליה לתצפית מהציטדלה. כ1/2ש' נוספת טיילנו לאורך החוף בטיילת מרשימה שמתחילה ליד מלון Avala וישבנו עוד 1/2 שעה בבית קפה "או סולה מיו" בו נהנינו מפלצ'ינקה טעימה וקרם שניט מעולה. רק בשעה 16:00יצאנו מבודבה. הנסיעה היתה מאוד איטית. מעל סווטי סטפן עצרנו לתצפית.

ראיתי מלמעלה שלט ענק Drago בית הדירות והחדרים בו הזמנתי לינה. הג'יפיאס הוביל אותנו עד הכניסה לרחוב שזה בעצם הכניסה לעיירה. ספרתי בתים במורד וכך ידענו היכן לעצור. הבנין גבוה מעל הכביש. עליה במדרגות. צריך להתרגל לרעיון שחלק גדול מרצועת החוף צר מאוד וישובי החוף בנויים בחלקם במורד הר תלול למדי . החניה לצד הכביש, גלגלי צד אחד על המדרכה. קצת חששנו שהמכונית החדשה שלנו תפגע. תנועת המטיילים והתושבים היתה דלה. ברגע שיצאנו מהמכונית בעלת הבית, אישה צעירה וחביבה ירדה בריצה לקראתנו. הגענו לחדר בערך בשעה 17:00. החדר נחמד. ושוב ירדנו מדרגות ועלינו בחברת בחור צעיר שנשלח לעזור לנו להעלות את המזוודות לחדרנו בקומה השניה. המדרגות נוחות. העיצוב של הפרוזדור מעניין. היה נעים לנו כאן.

התארגנו ובהמלצת בעלת הבית ירדנו אל החוף במדרגות שתחילתן מעבר לכביש מול הבית ליד מטע זיתים והן מגיעות כמעט עד החוף. לא צריך לנסוע ברכב.

הגענו בקלות אל החוף, מול הכניסה לאי סווטי סטפן . פנינו ימינה בשביל לכווןPržno. לצד הדרך מרוכזות כמה חנויות. הכל היה סגור..

השביל מוביל לאורך קשת חוף יפה שיצרו המים בין גבעות. עולים יורדים גבעה מיוערת ומגיעים לעוד חוף דומה. טיילנו עוד קצת בשביל ועל כבישביער וחזרה. לא היה ברור לנו לאן המשך הדרך. היא מתרחקת מהחוף. בסה”כ טילנו כשעה.

עלינו למרפסת המלון. על רקע שקיעה מדהימה נהנינו מארוחת דגים וסלט ירקות מעולה שהיה מורכב מירקות חתוכים לרצועות דקיקות ורצועות ת”ע. איזה כרוב רך וטעים יש להם. מנה מעולה ב37 אירו.

https://goo.gl/maps/GZxiurSrKjx

חזרה לתכנית הטיול

יום 3, יום שבת

התעוררנו כהרגלנו ב6:00, השחר מפציע. מסיתים וילון. מול החלון הים כסוף והאי מולנו עדיין חשוך. אט אט עולה השמש ומאירה את האי והמפרץ. מראה מקסים. דנו בתכנית הנסיעה הצפויה כשמפת הדרך בטאבלט מול עיננו. לפנינו נסיעה ארוכה וכנראה לא קלה אל ההרים, יהיו מפרצי חניה? איפה בדיוק תצפית Gudinje? יהיו פקקים באזור פודגוריצה?

בשעה 08:00 ירדנו לאכול ארוחת בוקר. ההגשה איטית. הארוחה עשירה. בשולחן לידנו זוג מענין . האישה צעירה מבעלה בשנים רבות הוא מומחה לאיזה מחלה נדירה(לא הבנתי בדיוק) ששורשיו בקרואטיה ונדד בין מדינות אירופה והיא נוצריה אדוקה. חיים בספרד. הגיעו לבקור חשוב בהרים צפונה מכאן.. -לאן יגיעו? מנזר אוסטרוג. נפרדנו לשלום. לקראת השעה 10:00 יצאנו לדרך. עלינו בחזרה לכביש הראשי ופנינו ימינה לכוון פטרובץ. איפה נוכל להגיע לעוד חופים לא ידעתי . בעת ההכנות לטיול לא מצאתי מידע על אנדרטה לזכר מלחה”ע השניה. גם בסווטי סטפן לא ידעו להגיד לי. אחרי שובינו המשכתי לחפש ומצאתי כתבה שהאירה את עיני במיוחד בנושא החופים. למדתי שבריביירה של בודבה יש 15 חופי רחצה. חלקם דרומית לסווטי סטפן. סימנתי בודדים במפה. מהדרך קשה לנחש שהם שם. מסתתרים מתחת לרכס.נוף הים בדרך לאורך המצוק מעל החוף מאוד יפה. מעט אפשרויות לעצור לתצפית . בתצפית אל פטרובץ החלטנו לא לרדת אליה. עברה 3/4 שעה מאז צאתנו לדרך. המשכנו לנסוע ותוך דקותיים אנחנו במסעף. ע"פ הוראת הנווט פניה ימינה. על פי המפה בטאבלט זו טעות . -ימינה העיירה והמנהרה . לא ניסע דרך המנהרה. ירדנו עד העיירה כדי למצוא אפשרות פניה חזרה. הכבישים צרים. לא פשוט. חזרנו על עקבותינו והתחלנו לעלות בהר. הכביש צר. משאית אחת לפנינו, הנסיעה איטית. הנוף לאורך הדרך בעליה מקסים. יש מעט אפשרויות לעצור לתצפת, לצלם. נצלנו כמעט את כולן. כל עצירה פירושה שוב להזדחל אחרי המשאית עד אפשרות עקיפה. נוף הים עם האיים הקטנים שבו מתחלף בנוף הרים, הכביש ממשיך להתפתל בהר. פה ושם פריחה בולטת. לפתע התגלה אגם סקאדר. יורדים אליו. חלפנו על פני מזלג דרכים. אנחנו בדרך הנכונה לפודגוריצה. כאן יש קצת יותר תנועת רכבים. שילוט דרכים לVirpazar לא ברור לי. על פניה לדרך עפר מימיננו חלפנו. זו כנראה הדרך. כמובן שלא הגענו גם לGudinje. מאז עצרנו בפטרובץ חלפה 3/4 שעה עד שחצינו את האגם ועצרנו לתצפית וצילום. הנוף באזור האגם מרשים. כל כך הרבה צמחית מים.​לפנינו עוד כ 76ק"מ עד מנזר Morača . המשכנו בדרך, בקלות יחסית חצינו את פודוגוריצה למרות שלא נסענו בכביש העוקף. השעה 12:00. עכשיו מתחיל נוף עוד יותר מרשים לאורך הדרך. נוסעים לסרוגין קרוב לנהר Morača. לפעמים רואים את הנהר ולפעמים רק את הקניון בו הוא מתחתר. אני מצלמת את הנהר בעיקר תוך כדי נסיעה. רוב מפרצי העצירה אינם ממוקמים בתצפית לנוף. מעט מאוד פעמים הצלחנו לעצור לצד הדרך ולהתקרב לשפת מצוק ולצלם. הדרך עולה בהר עוברת בין הרים גבוהים .

לקראת השעה 14:00 הגענו למגרש חניה של מנזר Morača. יש שלט אבל כמעט פספסנו את הפניה כי המעבר נחבא בין קיוסקים יש לידם חניה , עצרנו ואז ראינו שיש בינהם דרך צרה אל החניה של המנזר. הלכנו אל המנזר.הכניסה לחצר מטופחת. נכנסנו אל הכנסיה היפה. הקישוטים בה היו מעניניים שונים מכל מה שהכרתי עד כה. אסור לצלם. מיד הגיחו שתי נשים. לשמור? למכור? החצר מטופחת מאוד ויש בה גם גינת ירק. הבקור כאן היה קצר, ספק 1/2 שעה. מטיילים בודדים במקום. (בגלל העניין, השעה, העונה?)

המשכנו בדרך לקולשין. עיקולים רבים בדרך צרה בתוך הקניון.לפני אחת המנהרות הקצרות עצרנו במגרש רחב ידיים לצד הכביש (אי אפשר היה להמשיך כי משאית נתקעה במנהרה והיינו חייבים לחכות שתמשיך בדרכה) טפסנו על סלעים, נהנינו וצלמנו. איזו הקלה כשאחרי פניה ימינה בצומת לקולשין הכביש משופר, רחב, קיצורי דרך במנהרות חדשות. ושוב נוף ההרים מרשים. כיון שלא היה בתכניתנו להתעכב בקולשין עצרנו לאכול במסעדה על אם הדרך. שתיה,סטייק, סלט ירקות ותפוחי אדמה עלו 13.50 אירו .

את הבית שבו הזמנו חדר בקולשין הנווט מצא בקלות. הגענו בערך בשעה 16:00. סבתא קיבלה את פנינו והביאה אותנו לחדר קטן אבל מתוכנן היטב ,סיפק את צרכינו. כעבור דקות אחדות הגיע בנה. רק הנכדה יובנה דוברת אנגלית. בשלב זה דברנו איתה בטלפון. מעט המילים הסלביות שאני מכירה והמילים באנגלית שהבן יודע הספיקו לתקשורת איתו. בעלי הבית אנשים פשוטים, לבביים מאוד. אבא של יובנה כנראה עצלן כי התריסה בפניו שטרם החליף את המנעול בחדר שבו לנו. כששבנו מארוחת ערב המאבק לפתיחת הדלת היה ממושך ובלית ברירה עליתי לדירת המגורים שלהם לבקש עזרה. עד שענו לי המנעול נענה לנסיונותיו של בעלי. התארגנו מהר ונסענו כ 1/2 שעה לשמורת ביוגראד. כל הדרך ראינו שהשמיים מעלינו מעוננים , קולות רעמים נשמעו. הגענו לחניה לאורך השביל די קרוב לאגם. הנצליח לטייל סביב האגם בלי להרטב?

בכניסה שילמנו וירדנו אל השביל הקרוב למים, מימיננו יער שאדמתו מכוסה פרחים. ריח שום נישא באויר. השביל מטפס קצת לעמדת תצפית ושוב יורד. מתקרב למים ומתרחק לסרוגין עד לגשר. אני מציצה מעלה. רק מעלינו שמיים כחולים. ממשיכים בדרך בעיקר על שבילי עץ ורוב הקרקע מכוסה בצמחיה והרבה פרחים לבנים. מדהים. לסרוגין היה קצת חשוך בין העצים. ומידי פעם קרן שמש האירה.

אוירה קסומה. זכינו לטייל כשעה בשמורה הקסומה ולהשאר יבשים. בשעה 18:00 יצאנו מהשמורה בדרכינו חזרה לקולשין. לצידי הכביש הראשי זרמו מים. ירד כאן גשם חזק.

בהמצלת בעל הבית יצאנו לארוחת ערב בVodenica מסעדה קטנה ליד מפל מים, לא הרחק מסופרמקט בו ערכנו קניות בדרך חזרה לחדר.

בחוץ היה קריר מאוד.

https://goo.gl/maps/yS7QydZYAPS2

חזרה לתכנית הטיול

יום 4, יום ראשון בשבוע

התעוררנו לבוקר קר. את חדר האמבטיה חממנו עם אדי המים במקלחת. אחרי התארגנות יצאנו בשעה 8:00 לאכול ארוחת בוקר בביתן ליד הבית. את ארוחת הבוקר ה "כפרית", ביצה מקושקשת בהרבה שומן. גבינות קשות שמנות ונקניקים . יוגורט בטעם מעושן מגישה הבת. קר לנו מאוד ובהמלצת יובנה יוצאים לטיול בוקר בכוון אולם הספורט על Trimopath התחממנו וחזרנו לחדר..

בשעה 10:00 השמש כבר מחממת. יצאנו לדרך. עיקולים רבים יש בכביש הצר והנוף ההר שבחלקו מיוער מקסים. מכוניות או ישובים קטנים בקושי ראינו בדרך. פה ושם בית או קבוצת בתים קטנה. ב11:15 חלפנו על פני שלטCerna Poda (יער האורן השחור) הגענו לרחבת עצירה ובה צריף צהוב בו מוכרים דבש. יש כאן אנדרטת זכרון (ל ( Dušan Bulatović Džambas לידה ספסלי אבן. זוהי נקודת תצפית נפלאה אל הנהר שזורם רחוק למטה.

כעבור כ10 דקות נוספות הגענו לעיקול בדרך העולה, משמאל ההר מימין מצוק שבתחתיתו זורם הנהר. מרשים. יש אפשרות לרדת לשוליים לעצור קצת מעבר לעיקול. ירדתי מהמכונית חזרתי אל העיקול הרמתי מצלמה כדי לקלוט את הנהר ולא האמנתי למראה עיני. על המסך אני רואה שיש כאן עיקול פרסה. קראתי לבעלי שיהנה גם הוא מפינת החמד הזו.

המשכנו בדרך. עברנו מנהרה, גם אחריה אפשרות לעצור בשוליים. כאן ראינו את הנהר מקרוב. דילגנו על סלעים וירדנו אל המים. נהנינו מאוד בילינו כמה דקות בצפיה במים הזורמים. מרשים עד כמה צבעי המים וצורת הנהר משתנים לאורך הדרך.

המשכנו בדרכנו ולקראת השעה 13:00 הגענו לגשר טארה. יש כאן צומת T פנינו אל חניה ליד מסעדות מעבר לכביש. כאן נאכל ואח"כ נטייל. משני צידי הגשר יש אומגות. הרחוקה מאיתנו מעבירה את המשתמשים בה לעברו השני של הנהר. הם חוצים ברגל את הגשר. וחוזרים באומגה שניה ממש קרוב מתחתינו. יש מדרגות די תלולות לעליה חזרה לכביש. ירדנו וטיילנו בשביל שמוביל מתחת לגשר, המשכנו קצת בדרך וחזרנו לטיול על הגשר. מתחתינו צמחיה רבה את הנהר בקושי רואים. אפשר לצאת מכאן לטיול ברכב שטח אבל צריך מספיק נוסעים. לא היו לנו שותפים אז המשכנו לז'בליאק בדרך נוף יפה. בראשי ההרים שלוגיות. הבקתה שהזמנתי בה דירה נמצאת בתוך ז'בליאק. לא רחוק מהסופרמרקט מצד אחד ומצד שני מלון MB . מוביל אליה שביל שקשה להאמין שנוסעים בו רכבים. כמה סיבובים סחור סחור. העזה לנסוע בשביל. הגענו ב15:30.

התארגנו ויצאנו אל האגם השחור. הוא לא היה כל כך שחור.

מהחניה/קופה יש כברת דרך קצרה עד האגם השחור בתוך יער יפה. הגענו צפינו בו ובחרנו להתחיל בהליכה ימינה לטייל סביב האגם נגד כיוון השעון. מאוד נוח ויפה בצד זה של האגם.בהמשך הדרך יש קצת עליהוהיא חזקה ולא קלה בצידו השני של האגם. עליתי, ירדתי לאט. נשמעו רעמים השמיים בשרו גשם מה שלא הפריע למשפחה עם ילדים קטנים להתחיל בשעה זו לטייל ליד האגם. במהלך ההכנות לטיול קראתי על עוד שני אגמים שכדאי להגיע עליהם. בעל הבית שלנו המליץ על אגם Zminje. סיימנו את ההליכה לקראת השעה 18:00 . ויתרנו על הרעיון להגיע לאגם השני. כשיש ברקים לא טוב לטייל ביער. מה עוד שהדעות היו חלוקות לגבי השביל המוליך אליו . השומר אמר שצריך לחזור עד לקופה ולעלות בשביל קרוב לדבריו אין אפשרות להגיע משפת האגם השחור. אני כמעט בטוחה שראיתי בדרך מימין פיצול .

חזרנו לעיירה. נכנסנו לסופר לקנות מצרכים להכנת ארוחת ערב וליום המחרת. בחוץ כבר קריר ובדירה נעים והמטבח מאובזר חבל לצאת לאכול. נהנינו מערב נעים בדירה.

ההסקה עבדה כל הלילה.

https://goo.gl/maps/4nq2CaVp32k

חזרה לתכנית הטיול

יום 5, יום שני בשבוע

קמנו לבוקר שטוף שמש בדירה הנעימה. בחוץ עדיין קריר. אכלנו ארוחת בוקר ישראלית (עד כמה שניתן). 09:30 יצאנו אל לשכת המידע לברר האם מעבר ההרים פתוח. תחנת המידע נמצאת בצריף בקצה מגרש החניה מול הסופרמרקט. מצאנו אותה בעזרת תושבת מקומית אדיבה שהתקשרה לבתה כדי לעזור לנו. גברת צעירה קיבלה את פנינו. הסבירה איך לנסוע לתצפית Ćurevac. התנצלה שאין לה מפת האזור (? עוד לא העונה.) שאלתי האם מעבר סדלו פתוח? תשובתה היתה שלילית. אדם מבוגר שהיה במקום הסמוך הבין את השאלה (סדלו זה סדלו) ותיקן אותה. (הוא המנהל כאן והוא יודע) תשובתו היתה חד משמעית-המעבר פתוח.

יצאנו בדרך לתצפית Ćurevac . כמובן שהצלחנו לפספס פניה שמאלה. נסענו עד מלון Planinka והסתובבנו חזרה. נסיעה של כ8 ק"מ ב 1/4 שעה. הכביש בחלקו צר מאוד. עובר תחילה בין בתים בודדים, נוף ההרים משובץ בשלוגיות נשקף לצידו. לכל אורך הדרך הצרה ביער פגשנו רק מכונית אחת, טרנזיט שהביא מטיילים לתצפית ועברנו ליד מעט שלוגיות. נסענו עד לרחבת חניה שבה שלט גדול לתצפית.

טיפסנו לתצפית. לא קל אבל שווה כל רגע של מאמץ. המשכנו ללכת בשביל עיזים . יש קטעים בהם ההליכה קרובה לשפת המצוק. לאחר שהגענו לעוד נקודת תצפית יפה בקשתי לחזור כיון שלא היה לי ברור לאן מוליכים השבילים וכמה זמן ייקח עד שנחזור אם נמשיך באחד מהם.

יום ארוך עוד לפנינו. חלפה כשעה מאז שהתחלנו לטפס ועד שהגענו חזרה לרכב. חזרנו באותה דרך והמשכנו. ב11:30 הגענו ליציאה מהעיירה ז'בליאק., פנינו ימינה בדרכנו למעבר סדלו. שנמצא כאןhttps://goo.gl/maps/zGRtaGiNAfT2

מז'ביאק דרומה כ8 ק"מ הכביש טוב. פנינו על פי הוראת הנווט לדרך נוף. מכאן הנסיעה איטית, עצירות לתצפית. נראה היה שהכביש חסום מעבר לעיקול חד . שלג בגובה מטר. מהזוית שהגענו לא ראינו כביש.. שאלנו אופנוען שעצר לפנינו מה קורה והוא הסביר שהכביש פתוח, חברו כבר עבר, אפשר להמשיך. לא רחוק מכאן עצרנו. כאן מעבר Sedlo כ 7 ק"מ מהצומת .מימין גבעה ירוקה יפה. ב12:15טיפסנו על הגבעה לתצפית וכעבור מספר דקות החלה רוח קרה ומיד גם גשם קל מעורב בפתיתי קרח קטנים. שוחחנו עם האופנוען וחברו והם הסבירו לנו שלפני שיצאו לדרך בררו בתחנת המשטרה את מצב הדרך. נאמר להם שנפתחה לפני 5 ימים. הם ממשיכים לבוסניה. ז"א שהידען בלשכת המידע אכן צדק ונוכל לנסוע באין מפריע.

דרך ההרים רבת עקלתונים והנוף יפה מאוד. ההרים חשופים למדי. יש צמחיה נמוכה, עברנו ליד הרבה שלוגיות ומידי פעם בין קירות שלג/קרח..

כעבור כ15 ק"מ מהמעבר ראינו באחד העיקולים חבורת אופנוענים שהגיע מהכוון הנגדי משתעשעת בשלג. כנראה שזה ההר המושלג הראשון שפגשו בדרך, ז"א שבכוון שלנו האחרון. לא טעינו. הדרך יורדת ועולה לסרוגין הנוף משתנה. מצידי הכביש אחו ירוק ומעט בתים. יש חיים. לא יודעת לאיזה גובה ירדנו אבל כשפנינו כעבור עוד כ5 ק"מ לtrsa . בבת אחת הנוף היה שונה. נסענו דרך יער. הכביש לאורך 5 ק"מ ממש גרוע .

ב13:30 שעתיים מאז שעזבנו את ז'בליאק הגענו לEko Selo Durmitor בTrsa יש כאן מסעדה. מז'בליאק עד כאן נסענו כ 40 ק"מ. בתוך העיירה מעבר לצומת עוד מסעדה אבל העדפנו לשבת כאן במקום שיש חניה נוחה ויושבים אל מול הנוף הפתוח. מנהל המקום(או שכן או שלא) קבל את פנינו, הזמין אותנו לאכול. בעלי הסתכל על השלט למעלה, כתוב Tourism אבל הוא כנראה זקוק לקפה וקורא"טורקיש" . שואל: אז נקבל פה קפה טוב?... אני ממהרת לתקן את הטעות .. צוחקים . עכשיו הבחור מבין ומסביר: אצלי הכל מקומי מסורתי. הזמנו מרק גולש (דומה לגולש הונגרי) וסלט. גשם עז החל. כשסימנו לאכול הבחור הצטרף אלינו וסיפר שהוא מארח הרבה ישראלים בקבוצות וכדאי לנו לחזור כבר עכשיו לז'ביאק ולהזמין למחר טיול של 4 שעות בג'יפ. אבל אנחנו יודעים שמחר כבר לא נהיה באזור אז ממשיכים. כשהגשם פסק נפרדנו לשלום והמשכנו בדרך אל הפיבה. בכוון זה הכביש צר אבל במצב סביר. הנוף בירידה אל הפיבה מרשים, אפשר לעצור לתצפיות. לאחר 2 עיקולים חדים בירידה, כ8 ק"מ מטרזה עצרנו לתצפית על הנהר שנמצא רחוק מתחתינו. מדהים. בעלי הודיע: לא ממשיכים. אני קצת עייף וצריך לנהוג גם את כל הדרך חזרה. בדרך חזרה . לא נסענו דרך טרסה אלא בדרך קצרה שמשום מה לא מתוחזקת ולכן משובשת. פגשנו מספר כלי רכב.

כשעברנו באזור המושלג ראינו אייל ליד הדרך. רעש המנוע הבריח אותו. מזג האויר היה סגרירי, גשום. בחזור נסענו דרך Virak . כנראה שזה מקום טוב לסקי בחורף. ב16:30 הגענו לחדר. ז'ביאק נמצאת בגובה 1450 מ' בערך. מעבר סדלו 1905 מ'. זה לא מאוד גבוה. טרסה 1472 וממנה ירידה די מהירה אל נהר הפיבה בגובה 745 מ'. התקלחנו נחנו ויצאנו לאכול במסעדת זלטי פאפגאי. קראתי עליה המלצות והיא במרחק 7 דקות הליכה מהחדר. התאכזבנו מהמקום. בפנים מחנק, מעשנים כבדים. בחוץ קר וגם מעשנים. לא היינו מסוגלים להשאר במקום. החזרנו לסופר, קנינו מצרכים להשלמת המלאי שלנו ..נהנינו מארוחה בדירה באוירה רומנטית, מוסיקת רקע מהטאבלט ובלי עשן סיגריות.

https://goo.gl/maps/ovFvb8XaAR22

בחזרה לתכנית הטיול

יום 6, יום שלישי בשבוע

תכננתי תחילה לטייל ביום זה לאורך הפיבה אחרי לינה בEtno Selo Izalzak. לא ענו לבקשתי להזמין לינה ואולי טוב שכך. תוך כדי חיפוש מידע על המקום מצאתי מידע על קניון נסתר דרומית לז'בייאק והחלטתי שנישן 2 לילות בז'בייאק. והיום נצא לחפש את המקום. קניון נסתר ומפל מים לא רחוק ממנו. היה לי ברור שבקניון הנסתר לא נוכל לטייל כי מגיעים אליו רק בקניונינג ושייט. בעת התכנון איכות הכבישים ומהירות הנסיעה במונטנגרו לא היו ברורים לי. (היום אני יודעת שרובם במצב טוב יותר מהרושם שמתקבל בקריאה) הייתי בספק שנספיק להגיע עד Rijeka Crnojevića לכן לא הזמנתי לינה.

בזמן ארוחת בוקר דנו בתכנית היום. הגענו למסקנה שנספיק להגיע ל Rijeka Crnojevića, אולי זה יהיה עם רדת החשיכה ז"א שכדאי להזמין לינה עכשיו. מצאתי בבוקינג והזמנתי חדר ב30 אירו. הזמנת לינה אצל מילנה בבוקינג עלתה מעל 70 יורו. יקר. חבל להתחייב לשלם סכום גבוה. אני עדיין בספק שנגיע. נפרדנו מבעל הבית ובשעה 10:00 יצאנו מז'בייאק בדרך אל ה”לא נודע”. הכביש מז'בייאק לכוון ניקשיץ איכותי. הנסיעה בעיקר בירידה. המהירות מוגבלת ל70 קמ"ש. בכוון הנגדי שני נתיבים. עוברים מנהרה באורך של כ 2 ק"מ. רוב הדרך לא צריך ללחוץ על דוושת הגז..

אחרי כ20 דקות נסיעה הגענו לשילוט הפניה ל Pošćenje. פנינו ימינה, ע”פ הג'יפיאס אנחנו בכוון אבל מי יכול לקרוא בהמשך הדרך איפה אנחנו? קרוב לצומת מסעדה. מיד אחריה etno selo על גבעה. זוג יושב על מרפסת בניין וצופה בנוף. (קיויתי למצוא הפניה לנק. יציאה לקניונינג ולא מצאתי) .לא עצרנו, לא נפריע. המשכנו לנסוע בנוף יפה. יש שני אגמים יפים באמצע שום מקום. הגענו למזלג דרכים. אין שלט הכוונה. בחרנו לנסוע ימינה ל komarnica (ע”פ מפת גוגל אין דרך כזו). מימיננו ההר, מחצבה נטושה? ומשמאלנו נהר רדוד, על שפתו בית גידול פורלים. לא מה שחיפשנו. אחרי נסיעה קצרה וחוסר הסכמה על נקודת עצירה מתאימה החלטנו לחזור למסעף, להגיע לכביש בכוון השני כי נשקף משם נוף מענין. וכך עשינו. עברנו גשר צר מאוד. החנינו את הרכב ויצאנו לבדוק את השטח. הלכנו על הגשר. רחוק מתחת לגשר מים זורמים. אנחנו עומדים מעל קניון צר שבתחתיתו מים זורמים ולצידנו ההר תלול למדי והמבט עולה גבוה מעל. מרשים מאוד.

ראינו רכב מסחרי קטן יורד לקראתנו בכביש הצר שבהמשך הדרך. אם הוא יכול אז גם אנחנו יכולים. המשכנו בדרך לכוון DUZI. בתחילה הדרך מטפסת קצת בין ההרים אנחנו בגובה שבין 1215-1250 אין כל כך איפה לעצור. ליד הסתעפות דרך עפר ימינה עצרנו. בזמן שאני התארגנתי ונהניתי משאיפת אויר הרים צלול כיין ,בעלי קל רגליים חצה את הכביש קיפץ בין הסלעים והגיע לנקודה מרוחקת ..קורא לי להצטרף: כל כך יפה כאן. לי נדמה שהוא על פי תהום. פסעתי בזהירות בשביל כמעט בלתי נראה לעין , הבנתי ששפת התהום קצת יותר רחוקה. התמונה מזוית זו שונה, בעיני מדהימה. הקניון ממשיך כאן . את הנהר לא רואים.אנחנו ממשיכים בדרך בנסיעה איטית בכביש הצר בקצה ההר. רכבים אין מלבדנו בדרך. מימיננו יש גם מצוקים . חולפים על פני מצוק יפה. עוד מעט נגיע לפאתי הישוב. הנוף משתנה, הקניון קצת יותר רחוק. לצד הדרך שדה פורח בלבן ובתים בודדים וגם שלושה בחורים צעירים. חיים כאן. על פי גוגל אפשר להמשיך בדרך זו עד נהר הפיבה. (באיזה רכב?) הגענו למבנה שנראה כמו מכולת, כאן ניתן להסתובב חזרה. על פי רישומי התרחקנו מהגשר לא יותר מ4 ק"מ . זה הרגיש הרבה יותר כנראה בגלל הנסיעה האיטית ותצפיות הנוף. ב 12:00 בערך הגענו חזרה למסעף. עדיין מחפשים את המפל שאמור להיות באזור. חזרנו ל Komarnica. עברנו ליד מפלון צמוד לכביש אותו לא ראינו לפני זה. עברנו את בית הגידול לפורלים, המשכנו עוד קצת אל תוך הישוב. לא מעניין. חזרנו. ירדנו לשוליים שמהן ממשיך שביל לבן אל הנהר והחנינו את הרכב, לא רחוק מבית הגידול לפורלים. טיילנו על שפת המים הרדודים. לעבור או לא?

הרמנו ראש . מולנו הגשר שלא מזמן חצינו. איזה יופי. המשכנו בעיקול שמאלה לכיוון הכביש אליו הגענו. הרמנו ראש ומולנו מפל. הלכנו אליו. את הכביש חצינו בקלות אבל להתקרב למפל היה קצת יותר קשה בין עצים וסלעים. על סלע, צלע ההר כתוב Skakavica זה המפל עליו קראתי.. יש מפלים גדולים ממנו אבל הוא בהחלט לא צריך להתבייש במופע שלו בין ההרים.

כשחזרנו למכונית ראינו שיש פעילות ליד בריכות הדגים. נגשנו לשם..התבצעה מכירת קנית פורלים בכמות גדולה. אחד הגברים קטף עלי מנטה על שפת המים. מבעל המקום למדנו שיש כאן גם עלי מרווה וקיבלנו במתנה עוד צמח בלתי מזוהה .

ב12:50 הגענו למסעדה בצומת. אדם מבוגר בבגדי עבודה (חקלאי ברמ"ח אבריו), ניגש אלינו עם תפריט, התקשורת איתו לא היתה קלה. קיבלנו מנת בשר כבש עם כרוב ותפוחי אדמה. האוכל היה טעים.

כעבור 40 דק' המשכנו בדרכנו (13:30) .עברו כ4 דק' והגענו לסאבניק Šavnik. אחרי מילוי דלק (בתחנה משמאל הכביש) עצרנו בעיקול מעבר לגשר לתצפית. נהנו מהנוף. ירדנו אל העיירה. טיילנו ברגל אל מפגש הנהרות. מדרגות המים הרועשות והבתים הצמודים אליהן הרשימו אותנו מאוד. חלפה כשעה מאז שיצאנו מנבידו והמשכנו בדרכנו. לא רחוק מסבניק שוב עצרנו לקפה ועוגה על אם הדרך (כאן עוד לא קייץ, אין גלידה) ופנינו אל היעד הבא-מנזר אוסטרוג.

מז'בליק עד סאבניק היה כייף לנסוע בירידה ועכשיו שוב עקלתונים בעליה די תלולה, הכביש טוב, ושוב ירידה חדה וממושכת. הנווטים מפנים שמאלה (היה כאן מעקף כשתוכנתו?) אבל אנחנו נוסעים על פי שילוט דרכים חדש ופונים שמאלה אל 762E לניקשיץ. . הירידה תלולה למדי עוברים ליד אגם יפה Jezero Krupac. כמובן שעוצרים. (יש רחבה עם כלים כבדים ונוח לעצור). כנראה שעד כאן ירדנו בגובה כ 700מ' בפרק זמן קצר יחסית.

עברנו במנהרה ארוכה נוספת ובסביבות 4 אחר הצהריים פנינו, במחלף, למנזר אוסטרוג. בהמשך הדרך לא פגשנו רכבים . העקלתונים חדים ורבים. הנסיעה איטית , כשהיתה אפשרות לתצפת כמובן עצרנו. הגענו למנזר התחתון. לא עצרנו. עוד כמה עקלתונים. מותר לפנות אוא אסור. ראינו רכב פונה והגענו לחניה קרובה לכניסה למנזר העליון. השעה היתה 16:15. על פי המידע המנזר נסגר מוקדם.

הסתכלנו סביב. איפה מבקרים כאן? לא ממש ברור. הולכים בעקבות מטיילם אחרים. יש אולם אחד פתוח, אסור לצלם ויש כוך ( קפלה בה נמצאות עצמותיו של בסיל הקדוש שעל פי האמונה עשה ניסים). היה כאן תור די קצר. המתנו בתור וראינו שאנשים מתלחשים, ממתינים ביראת קודש ורושמים פתקים (לא ראיתי מה הם עושים איתם). לכוך נכנסים לפי הזמנה. ההולכים לפניניו קדו קידה והצטלבו.. גם אנחנו הוזמנו להכנס, הרכנו ראש ונכנסנו. התבוננו בתוך החלל הקטן, פסענו צעד שמאלה ופינינו מקום לבאים לקבל ברכה מפי הכומר שלא מפסיק למלמל מילים בשפה לא מוכרת לנו (לטינית או מונטנגרית?).ביציאה שמתי לב שיש סוכה מוגבהת. בעצם אין זוית צילום נוחה של המבנה הלבן בסלע. מבנים בסלע כבר ראינו וכאן יש חוסר אחידות בסגנון בניה (וחוסר מרחב) שפגמו בהתרשמותי מהמקום. רק שאלתי את עצמי למה טיפסו עד כאן..​

חזרנו למכונית וירדנו, מיניבוס הגיע מולנו, קצת מלחיץ אבל המפגש עבר ללא תקלות. מכוניות נוספות הגיעו ועדיין רואים עולי רגל מגיעים. הגענו לרחבה קרובה לבניין יפה- עצרנו. סגור. למה משמש הבנין הזה לא גילינו. לידו שלט הכוונה לפודגוריצה הפעמונים במנזר העליון צלצלו.. קוראים לתפילה??

נסענו אל המנזר התחתון. נחמד כאן מאוד. החלטנו לחזור ולפנות לפודגוריצה בכביש העליון ולא לחזור דרך העקלתונים. בדרך ראינו כוורות דבורים ודוכנים למכירת דבש וריבות , הכביש לא רע. קטעים ממנו משופצים ויש רק מעט עקלתונים. פה ושם קבוצת בתים. עד שמגיעים לדניאלובגראד. השילוט לא ברור אבל המפה בטאבלט יעילה. באזור פודגוריצה הנסיעה בכביש הראשי היתה איטית . כאן ראינו שוטרים בדרך. אחרי שעוברים את העיר המהירות עולה. מהכביש הראשי לצ'טיניה פנינו שמאלה בדרך לרייקה צ'רנוייביצה, הדרך צרה ומרשימה. סוף סוף בעלי קיבל תשובה לשאלותיו הרבות: "מה את רוצה מהכפר הזה? למה נוסעים דוקא לשם" -אמרו לי שכדאי...

קצת אחרי 7 בערב הגענו לכפר שרובו נראה מוזנח. אנשים בקושי ראינו.

עצרנו לפי הוראות הנווט בכניסה לטיילת המטופחת. אין כלום. נסענו הלוך ושוב. נכנסתי למסעדה. בעל מסעדה שאל אותנו אם אנחנו מחפשים מקום לינה. עניתי לו שלצערי אני מחפשת מקום מסוים ולא מוצאת. לא ידעתי באותו רגע שכעבור 10 דקות באמת אצטער.

הוא הצביע על בנין בטיילת. הגעתי ומאוד התאכזבתי. אמנם קומה שלמה לרשותינו אבל חדר השינה כל כך קטן ולוהט שאין לי כוונה לשהות בו.. טוב שהיה לי את מספר הטלפון של הדירות של מילנה. התקשרתי. ענה אדם מבוגר באיטלקית. לא מבינים. אחרי 5 דקות בנו התקשר אלינו והסביר לבעלי לאן להגיע. אביו יחכה בחוץ.

נסענו לכוון המסעדה שבה עצרנו קודם. לידה חיכה האבא..הדירה צמודה למסעדה. גבר מבוגר ולבבי (בניגוד לבעל המסעדה) קיבל את פנינו והראה לנו את הדירה הפנויה בקומה העליונה.. איזה אויר, איזה מרחב. כמובן שנשארים.

ללא ההזמנה בבוקינג המחיר 60 אירו.

איזה אבא כייפי. לא נתן לנו להעלות את הציוד לפני ששתינו מיץ פירות שהוא מכין בעצמו מרימוני בר.

התנצל שאינו יכול לעזור ואם הבנו נכון עבר בשנה האחרונה ניתוח לב פתוח ומאז הוא נח הרבה אבל הוא ורק הוא יכין לנו את ארוחת הבוקר...

עד שהתמקמנו היה כבר 8 בערב. הכפר ישן. במסעדה השכנה טענו שאין להם ארוחה עבורנו. הרחקנו לכת עוד 20 צעדים, מעבר לפינת הבנין עוד מסעדה . נהנינו מנוף הגשר וארוחה טובה ב19 אירו, כמעט בחשיכה. רגע לפני שקיעה קרן אור האירה לנו את הסביבה. ואח"כ הדליקו נרות על השולחנות. .

כמו האבא הטוב גם הירח חייך אלינו עם שובנו לדירה.

https://goo.gl/maps/6Df8jZJXrCF2

בחזרה לתכנית הטיול

יום 7, יום רביעי בשבוע

בוקר חדש הפציע , התחלנו עם כוס קפה וחטיף, כהרגלנו אלא שהפעם לא היינו לבד. ישבנו על מרפסת משותפת בחברת שכנינו, זוג מגרמניה התרשמנו מבוקר על הנהר וההר ממול. למדנו שיש מסלולי טיול רגלי מעבר לגשר במעלה ההר ועוד מסלולים אפשר לנפוש ולטייל כאן מספר ימים.

בשעה 8 ירדנו לארוחת בוקר על המרפסת התחתונה. בעל הבית החביב הכין לנו מכל טוב ובינתיים נהניתי וצילמתי את הנוף הפסטורלי.

ארוחת הבוקר עשירה וכללה גם מאפה פרי עמלו של המארח -פשטידת ירק (סרפד ותרד) טעימה

בקשנו הסבר לגבי שייט בנהר. מייד טילפן למישהו. קבענו שב09:30 נצא לשייט. 25 אירו נשלם עבור שעת שייט.

הגענו לנמל הסירות הקטן , נפגשנו עם ה"קפטן, שלנו, שילמנו דמי כניסה לשמורה בסך 4 אירו לאד. ויצאנו לדרך.

באמצע הדרך נתבקשנו להחליט האם להאריך את השייט לשעתיים ולהגיע לאגם. אמנם כייף כאן מאוד אבל שעתיים יהיו יותר מידי. נסתפק בעוד חצי שעה על הנהר הרגוע שלצידיו לכל אורך הדרך שפע צמחיה פורחת, מעט עופות מים, וקרני השמש מאירות וצובעות בגווני כסף וסגול את העלים מוסיפות אוירה קסומה.

עם שובנו מהשייט החלטנו לטייל ברגל לאורך הטיילת הקצרה ולהמשיך בשביל אל ההר. כאן ראינו בתים שנפגעו במלחמה ועזובה. לא הרחקנו לכת, העליה תלולה והנוף בשלב זה לא מעניין במיוחד.. חזרנו.

ב 11:30 נפרדנו ממארחנו החביב ויצאנו לדרך. הג'יפיאס הוביל אותנו מערבה לצ'טיניה. ברגע ומתחילים לעלות בהר הנסיעה דרך יער. נוף אין. התעקשתי שנחזור לכפר ונעלה בדרך אחרת. רוצה לראות עוד פעם את אגם סקאדר מלמעלה. חזרנו, חצינו את הכפר ובהמשך הדרך פנינו ל Meterizi . זכרתי דרך זו מסיפורי מטיילים. הנסיעה בדרך זו מאתגרת. הכביש עולה בהר, בחלקו צר ביותר, ספק כביש, העקלתונים חדים לעיתים קרובות ללא שדה ראיה. די מפחיד. מידי פעם נשקף נוף מדהים. לשמחתינו הגיע מולנו רק מכונית אחת. הנהג הבחין בנו ומיד נסע לאחור מעבר להר/ עיקול בדרך למקום די רחב ל2 מכוניות... עברנו ליד יקב ובתוך הכפר, מיד לאחר שעברנו בית קברות הנווט שעל הטאבלט הפנה אותנו שמאלה לצ'טניה. כיון שהנחיות הנווט ברכב לא היו הכי מוצלחות לא עצרנו בה. בתוך העיר נסענו על פי שילוט הכוונה ללובצן. הגענו למעקף ולא היה המשך שילוט. Maps.me שעל הטאבלט עזר לי למצוא את הדרך הנכונה. מצ'טניה הדרך עולה בהר, הנסיעה איטית. אין הרבה תנועה. על הדרך הראשית יש שלט שמודיע על הגעה לשמורת לובצן- משלמים דמי כניסה 2 יורו לאדם וממשיכים בדרך.

חלפו שעתיים וחצי מאז צאתנו מרייקה צרנוייביצ'ה , הרבה יותר זמן מן המתוכנן וטרם הגענו למוזוליאום. עצרנו לארוחה קלה (ריזוטו פטריות וירקות) בחצר מלון/מסעדה "מונטה רוזה" אף אחד כאן לא מבין אנגלית. המשכנו בדרך. אחרי כמה מאות מטרים שוב עצרנו במרכז מבקרים כדי לברר היכן הפניה למוזוליאום לכבוד Petar II Petrović-Njegoš. קיבלנו הסבר והמשכנו בדרכנו עוד כ3.5 ק"מ. הגענו לצומת שבו יש שלט הפניה לקוטור .2-3 דוכנים. כאן פנינו ימינה. עלינו בהר ובמפתיע ראינו טור מכוניות לפנינו. התנועה נעצרה כי אוטובוס לא הצליח לבצע סבוב בירידה. לקח זמן עד שעצר בצד היקול ופינה דרך לכל הרכבים העולים .

14:45 הגענו לכניסה למתחם, החניה היתה מלאה. 2 גברים לבביים כיוונו את התנועה והורו היכן לחנות. כאן למעלה נשבה רוח קרירה (הגובה כ1700 מ'). יחסית לכמות המטיילים שפגשנו עד כה היו כאן מטיילים רבים. בין היתר תלמידי בי"ס בטיול שנתי וקבוצה ישראלית. עלינו דרך המנהרה, מעבר לה לאורך השביל המרוצף הנוף סביב מרשים. בכניסה למוזוליאום שילמנו 12 אירו לזוג, קיבלנו חוברת הסבר. עיצוב המוזוליאום מעניין. פנינו ימינה, עקפנו את המוזוליאום והמשכנו עד רחבת תצפית...

הסיור שלנו במקום ארך בסה"כ כשעה ורבע. המשכנו בדרך, עצרנו לתצפית נוף מאוד יפה, הגענו לעיירה נייגושי. הכביש הראשי חוצה את העיירה. בתחילת הישוב דוכנים בודדים, במגרשי חניה ליד 2 מסעדות חנו אוטובוסים. נסענו לאורך הכביש הראשי, ראינו שלטי P המרמזים על מסעדה ביתית. הכל נראה סגור. כביש פנימי סביר לא ראינו. הגענו לקצה הישוב וחזרנו. פנינו ימינה בירידה לחניה ומסעדת Etno גדולה ליד השדות. כאן טעמנו גבינות מקומיות ובשר מיובש. אמנם דובר הרבה על שימור הבשר כאן אבל לא מצאתי פתרון לשאלה היכן מייבשים אותו. כן ראינו אנשים שמעבדים שדות ומגדלים עיזים.

ברחוב הראשי מבנה שנראה נטוש סקרן אותי. אבל אין איפה לעצור ולהגיע אליו? מאוכזבת למדי מיעד זה יצאנו אל קוטור. בשעה 5 אחה"צ פנינו לירידה לקוטור. זו היתה נסיעת פיצוי חוייתית. העקלתונים, הנוף..לאחר אחד העקלתונים נאלצנו לעצור. לפנינו אוטובוס. ממול משאית. מה עושים? המשאית נוסעת רברס כברת דרך לא קצרה. מתח. האוטובוס מתקדם. המשאית נצמדת להר. עד שיש לשני כלי הרכב מקום זה ליד זה.

בתוך קוטור התנועה בירידה אל הכביש הראשי היתה איטית מאוד , במקום לחכות, פנינו לאחת השכונות הצמודות להר. כביש צר אבל נסיעה מענינת. ב6 בערב כבר היינו בחדר בדוברוטה.

נסענו היום 92 ק"מ.

בעל הבית היה עסוק בסידור פינת החוף הקטנה שלו, נרגש. העובדים שלו הגיעו ומחר בערב המסעדה מתחילה לפעול. הוביל אותנו לחדר מרווח ומאובזר. המיטה באותו חלל עם המטבחון ואין פינת ישיבה. יש שולחן אוכל. ויש נוף..והמחיר נמוך ב10 אירו מהלילה הראשון.

בעלי נכנס למקלחת..אני ארגנתי ארוחה קלה. פותחת ברז. אין מים. מזל שהמקלחת הסתימה וגם ארוחה מוכנה. יסמינה בעלת הבית התפנתה מעיסוקיה והגיע לדירתנו לבדוק מה המצב. הסבירה לנו שעיריית קוטור לא דאגה בזמן למאגרי המים שלה וכבר אתמול היו הפסקות מים. הערב מחברים את העיר למאגר מים אחר. זה קורה בד"כ באחד מימי הקייץ החמים אבל לא ביוני. ביקשה לדעת מה נרצה לארוחת בוקר. הבטיחה שתביא בקבוק מים, שכחה. זרימת המים התחדשה לקראת חצות.

https://goo.gl/maps/gDSTeoNdFNn

חזרה לתכנית הטיול

יום 8, יום חמישי בשבוע

בוקר היום שמיני התחיל עם תצפית אל פעילות בספינת טיולים ענקית שחסמה לנו אחוז גבוה מהנוף. שמחנו מאוד כשהיא "זזה" הצידה ונוף הים וההרים ממול נתגלה.

בשעה 8 בבוקר יסמינה הגיעה עם ארוחת הבוקר. "אני מתנצלת, בערב הייתי שפוכה מכל המאבק בעירייה על חוסר המודעות שלהם לצרכי חדרי הארוח ולמרות שזו תופעה חוזרת הם לא מאורגנים עם עוקבים". סולחים לה.

מתארגנים והיא מגיעה עם ה"פיצוי" בקבוק מי סודה קר שיהיה לנו לדרך...מבקשת שנשלם לה 5 אירו פחות מהמוסכם ו.. חוטפת מבעלי את המזוודה, "הפעם לא תצליח להקדים אותי" רצה החוצה יורדת עם המזוודה אל המכונית שלנו. פרידה קצרה. מקבלים הסבר היכן להחנות את הרכב בקוטור+המלצה להיות מוכנים נפשית לתיירים הרבים כי אם יש ספינה מול הבית אז יש עוד ספינה בנמל קוטור.

אחרי הטמפ' הנוחות באזור ההרים חזרנו אל החום ב09:30 כבר 25 מעלות בחוץ.

נסענו לעיר העתיקה. חנינו קרוב לנמל מול הסופרמרקט,...

חצינו את הכביש ונכנסו בשערי העיר העתיקה, היה חם מאוד. מיד קנינו גלידה טעימה מאוד.

נחמד מאוד בסימטאות העיר העתיקה. שפע התיירים הבודדים והקבוצות המאורגנות לא פוגם בהנאה. הגענו עד השער הדרומי וחזרנו למדרגות באמצע הרחוב, כאן אפשר להתחיל לעלות לחומה ולא רק ליד השער הצפוני, שם אנחנו נרד. בחור צעיר גובה דמי כניסה. מטייל לפנינו שילם 6 אירו, מאיתנו ביקש 5 אירו ונתן לנו מפה. (כבר מתכננים את הגלידה הבאה (-:) . עליתי לאט. עצרתי מידי פעם לנוח ולצלם. הסתפקתי בהגעה עד רחבה מעל הכנסיה בידיעה שאחר הצהריים צפויה עוד הליכה רבה. לדעת גוגל העליה שעשינו היא לאורך 750 מ' ועושים אותה ב15 דק' . ז"א כחצי שעה הלוך ושוב. מי? כמה זמן טיילנו? לא הסתכלתי על השעון. הערכה שלי כשעה וחצי.

מאוד נהניתי. חזרנו למרכז דרך סימטאות אחרות וישבנו לאכול ארוחת צהריים. המלצרית הביאה לנו מגש דגים לבחירה. בחרנו גודל דג. מנת הדג היתה קטנה ממה שהזמנו. היה טעים . המחיר גבוה מכל הארוחות שאכלנו עד כה. 51 אירו. לפני היציאה מהעיר קנחנו בעוד מנת גלידה שבטחנו לעצמנו.

יצאנו דרך השער הצפוני. חצית הכביש הראשי משימה קשה. פקק תנועה וכמה נהגים לא אדיבים. כאילו שיצליחו להתקדם הרבה יותר מהר אם יאפשרו לנו לחצות את הכביש. (לא רק ישראלים לא אדיבים בדרכים)

חזרנו לרכב אחרי 4 ורבע שעות. שילמנו 2.40 אירו . 14:15 אנחנו יוצאים בדרך לקרואטיה. .

רצינו לנסוע למעבורת בLepetane אבל ראינו שהתנועה בכוון זה עדיין לא זזה. החלטנו לחזור על עקבותינו ולנסוע דרך פראסט וריסאן . (שכנענו עצמינו שהיה יפה ומעניין אחר הצהריים בדרך לכאן ויהיה יפה גם בדרך חזרה. ואכן היה יפה מאוד. אור השמש צבע את המפרץ בצבעים שונים. איזה רוגע, תענוג..

במעבר הגבול המתנו מספר דקות. לפנינו היה רכב שרשיונתיו נבדקו בקפדנות יתרה.

https://goo.gl/maps/gc8UUbQ7Eju

חזרה לתכנית הטיול ______________________________לספור ההמשך בקרואטיה