לקרואטיה הגענו אחרי טיול מהנה לאורך שבוע במונטנגרו. 
 העליה לתצפית צ'ורבץ באזור ההררי במונטנגרו המדרגות בהר לובצן ובקוטור היו אמון כושר לקראת הבקור בדוברובניק, סטון, האי מייט, האי ראב, שמורות פקלניצה ופליטויצה שבקרואטיה.

< תכנית הטיול >

יום 1. ממונטנגרו לקרואטיה. בקור בדוברובניק.

יום 2. בוקר בדוברובניק ונסיעה לסטון.

יום 3. בקור באי מייט.

יום 4. נסיעה לאורך חצי האי Pelješac, בקור בעיר קורצ'ולה.

יום 5. בנסיעה ובמעבורות לאי Hvar.

יום 6. באי Hvar.

יום 7. מ Hvar ועד למפלי קרקא.

יום 8. מפלי קרקא ונסיעה לכוון שמורת פקלניצה.

יום 9. שמורת פקלניצה.

יום 10. נסיעה ומעבורת לבקור בעיר ראב שבאי ראב.

יום 11. חזרה ליבשת ונסיעה לשמורת פליטויצה.

יום 12. בקור בשמורת פליטויצה.

יום 13. בקור בSlunj ובעיירה Rastoke . בערב טיסה לבלגרד.

יום 1 בקרואטיה, יום חמישי בשבוע

בשעות לפני הצהריים טיילנו בקוטור ובשעה 15:45 הגענו למעבר הגבול לקרואטיה. המתנו מספר דקות. לפנינו היה רקרכב אחד. רשיונתיו נבדקו בקפדנות יתרה.​
נסענו ישירות לCavtat לחפש לינה. בצומת שלט ללשכת מידע במבנה סמוך. חנינו בחצר מאחוריו נגשנו לחזית המבנה. התקבלנו בנביחות כלבים ששהו בפנים. דרך החלון ראינו דלפק קבלה. בני אדם אין בסביבה. האם זה בגלל החג או העונה? נסענו בדרך היורדת אל הים, חלפנו על פני שלטים המפנים לדירות להשכרה. כדאי כאן? הגענו עד החניה לנמל ועלינו חזרה. עצרנו בפינת רחוב Frana Laureana. יש כאן כמה אפשרויות. בעלי בדק שתי דירות סמוכות. אל האחת צריך לעלות מדרגות והנוף בה מרשים(לדבריו). בחר בשניה שמציעה פחות נוף אבל אין צורך לעלות מדרגות, החדר גדול יותר והמזרון טוב יותר. דירה זו היתה אצל אנה. היא דוברת גרמנית, גם אני כך שיכולנו לתקשר טוב מאוד. לדבריה למדה בבית הספר בזאגרב. מאוד התרגשה שאנחנו בדיוק בנות אותו גיל. התנצלה שאינה מורידה במחיר כי אנחנו נשארים רק ללילה אחד.
 התמקמנו. העייפות, החום והלחות הכניעו את הרצון לטייל בדוברובניק בערב. ירדנו ברגל לעיירה, יש קיצור דרך. הרבה מדרגות (כאילו שלא היו מספיק היום) הבנקים סגורים ולא רק הם כי יום חג. טיילנו קצת ליד הנמל, לאורך החוף. אוירה נעימה מאוד. עברנו ליד דוכנים המציעים לעוברים ושבים לצאת לשייט. ניסיתי לברר איך להתמודד עם נושא המעבורות וקיבלתי כתובת של משרד ז'דרולינה בדוברובניק. היה מאוד חם ולח ממש לא נעים להמשיך לטייל אז התישבנו בחצר המאפיה שאנה המליצה עליה והזמנו קפה ועוגה (אחת טעימה ושניה ממש לא). ראינו ילדים בלבוש לבן וסלסלה ביד הולכים בכוון הכנסיה (הזכירו את חג השבועות). החלטנו לקנות מצרכים לארוחת ערב קלה. ארוחת דגים טובה כבר אכלנו היום. עדיין שבעים. ואחרי הטיול בקוטור ספק אם יתחשק לנו לחזור על ירידה ועליה. אם רוצים לערוך קניות צריך כסף מקומי. יש כספומטים אבל איך לעזאזל משתמשים בהם? לא היה פשוט. באחד לא הבנו את ההוראות, השני סרב לקבל את הכרטיס שלי. ניסינו עוד כרטיס והצלחנו. נכנסנו לסופר הקרוב וקנינו מצרכים לארוחת ערב ובוקר וקצת צידה לדרך ליום המחרת. איזה כייף שיש להם מוצרים באריזות קטנות מתאימות למטיילים. טיפסנו חזרה לדירה. מולנו ירדו אנשים רבים, כנראה לכנסיה ובינהם משכה את תשומת ליבנו ילדה לבושה ככלה, בידה סלסלה. איפה יש טקס?ארוחת ערב אכלנו על המרפסת בשעת שקיעה יפיפיה. רוח קלילה נעימה נשבה. ברקע הדהדו תופים במקצב צעידה. האם זה היה קשור ללבוש הילדים ונהירת האנשים. הפסדנו משהו שלא נשארנו למטה בעיירה?

חזרה לתכנית הטיול

יום 2, יום שישי בשבוע

אחרי ארוחה על המרפסת עם תצפית מהנה לים החלטנו שכשנצא לדוברובניק לא נחזור לכביש הראשי בדרך בה הגענו אלא נרד עד הנמל ומשם ניסע לאורךהחוף צפונה, עד כמה שניתן. לפי המפה יש דרך לכביש הראשי.
 ב10:30 בערך יצאנו לדרך. הנוף בנסיעה בתוך העיירה, לאורך החוף מקסים. הכביש צר, המים במפרץ ירקרקים. יש כאן חוף רחצה ובהמשך הדרך מטפסת מעלה וממשיכה מעל החוף. משקיפים על מקבצי בתים עתיקים בעלי גגות אדומים, חצאי איים ואיים רבים.
 על פי ההנחיות שקיבלתי אמש נסענו על הכביש הראשי עד המחלף (הצפוני) ליד הגשר הגדול. פנינו למשרדי ז'דרולינה בתקוה לפתור את חידת המעבורות. חנינו ליד הנמל אחרי שמרחוק ראיתי את השלט שלהם. למי מותר/אסור לחנות כאן לא ברור. הגענו למשרד גדול, הרבה דלפקים אבל רק בחורה אחת יושבת ליד אשנב ויש לה תשובות לשאלותי: עוד לא העונה. לא צריך לרכוש כרטיסים מראש. בכל נמל מעבורת נקנה כרטיסים כחצי שעה לפני צאתה לדרך.. הלו"ז באינטרנט מתעדכן כל הזמן.
עוד שאלה קטנה: רחוק מכאן ברגל לעיר העתיקה.?- לא כל כך אבל כדאי לכם לנסוע ולחנות בחניה המקורה. כתובת ? תמצאו בקלות.
שילמנו 10 קונות חניה ויצאנו לדרך. ראינו שילוט דרכים לעיר העתיקה אבל פתאום לא היה עוד. תנועת מכוניות רבה ומכוניות רבות חונות לצד הדרך. שמחתי כששוב ראיתי שלטי המפנים לחניה וחלקם מפנים לחניה מקורה. אנחנו בכיוון הנכון. הגענו לחניה תת קרקעית גדולה.
נסענו בZagrebačka ulica bb. ופנינו לBaltazara Bogišića
 לאן הולכים מכאן? אין שילוט הפניה לעיר העתיקה. נרד על שפת הכביש הסואן? שאלתי את הקופאי והציע לי לעלות לחורשה ובה לפנות שמאלה. הלכנו ליד מגרש משחקים, בחורשה, ירדנו מדרגות וליד מלון מפואר הגענו לרחוב ראשי המוביל אל העיר העתיקה. כאן כבר היתה המולת מטיילים.
בשעה 12:00 הגענו אל שער העיר העתיקה. היה חם ולח מאוד. קנינו גלידה. קיבלנו שני כדורים בשני גביעים במחיר של מנה אחת, 20 קונות, כי מנה זה 3 כדורים.
 הלכנו לאורך הרחוב הראשי ונהנינו ממבט אל הסימטאות הצרות. הרבה מסעדות קטנות. רגלינו נשאו אותנו ימינה לאחת הסימטאות. טיילנו בהנאה בכל פינה שמשכה את תשומת לבנו. יש עדיין תזכורות למלחמה שהיתה ב1991.
 חיפשנו דרכינו חזרה אל מסעדה קטנה Toni שבעלי שם עליה עין. מצאנו ונהנינו מארוחה מצוינת. עכשיו יהיה לנו כוח להמשיך לטייל על החומה. עלות הכניסה לזוג 200 יורו. לא קל לטפס במדרגות . ובשביל למעלה יש פקקי תנועה במשעול הצר- קבוצות של תיירים רובם מבוגרים מהמזרח הרחוק מכתיבות מידי פעם את קצב ההליכה. סבלנות..
המסלול על החומה כאן מעגלי ולא תלול כמו בקוטור. הנוף מקסים ויש הרבה מה לצלם.
 יש נקודת בקורת כרטיסים על החומה. המבקר המוצב בה נראה מותש. שאלתיו האם הוא שותה מספיק. תשובתו: אני בסדר, תסתכלי למעלה, מגיעים עננים כבדים, בתחזית הבטיחו שאחר הצהריים ירד גשם, יהיה טוב.
ב16:30 חזרנו לחניה. עדיין חם. טוב שהמכונית לא בחוץ. המכונה לא מקבלת מטבעות גם לא שטרות של 200 קונות. שילמתי בקופה 125 קונות (כ 70 ש”ח) ויצאנו לדרך לסטון.
 התנועה בעיר זרמה לאט אבל מחוץ לעיר היתה תנועה דלילה. . שינוי במזג האויר הורגש כשהתקרבנו למפרץ זאטון היפיפה, היה קצת ערפילי, טפטוף קל והכביש היה רטוב מאוד מגשם. הכביש עובר קרוב לים שהיה כסוף וכל האיים נצבעו בגווני אפור כחול. ציור מונוכרומטי מושלם. אין איפה לעצור בכוון הנסיעה שלנו. הטפטוף התגבר, ירד גשם חזק לכן לא עצרנו במלי סטון אבל כשהתקרבנו לסטון הגשם פסק.
אל החניה ליד דירת Mage בסטון הגענו לקראת 6 בערב. כלתה של בעלת הבית רצה לקראתנו במורד מדרגות, רטובה עד לשד עצמותיה. קצת כועסת: אתם הבאתם את הגשם. (אבל לא יורד עכשיו) אז בעלי ענה לה: אצלינו הגשם סימן לברכה. לא ירד עוד גשם בהמשך שהותנו בסטון.
הבית נמצא ב”הרחבה” של סטון, במעלה ההר. מגיעים אליו בין 2 חצרות בתים והדירה בקומה שניה. נוספו 65 מדרגות 3 פע' הלוך ושוב לתירגולת היומית שלי. את הרכב אי אפשר להשאיר כאן, החניה של השכנים. אחרי הורדת הציוד צריך להחנות את הרכב במגרש החניה הציבורי. זה לא מאוד רחוק אבל עוד סבב מדרגות .
 בעלת הבית כאן חביבה מאוד, דוברת אנגלית טובה וזה חשוב. שמחנו להגיע לדירה מרווחת, מטבח עם פינת אוכל, 2 חדרים ומרפסת ממנה הנוף מרשים. בחדר אמבטיה יש מכונת כביסה. בלב חפץ נענתה בעלת הבית לבקשתי והביאה לי בערב כוס אבקת כביסה למכונה..

נרגענו מסבבי המדרגות, פתחנו חלון בחדר השינה בתקוה שיחדור אויר קריר לעת ערב והלכנו לעיירה לחפש סופרמרקט. יש מעדניה, לא מעוררת תיאבון. המשכנו דרך מכולת וסופר הבנו שהם נשארים פתוחים עד מאוחר אז כמובן שקודם כל הלכנו לאכול ארוחת ערב.
אכלנו ב .Konoba Bakusבעלי חלם על מרק דגים והמרק היה שיא האכזבה. גם מנות הדגים לא היו בין המנות המוצלחות שאכלנו.
 עם שובנו לדירה הפעלנו מכונה. תלינו במתקן כביסה שעל המרפסת והתארגנו לשינה. החדר עם המיטה הזוגית לא התאוורר אבל יתושים הגיעו לבקור.. המיטה היתה מאוד לא נוחה אז עברנו לישון בחדר הילדים. המזרונים נוחים אבל מיטה אחת חרקה עם כל תנועה.

חזרה לתכנית הטיול

יום 3, יום שבת

בלילה המיטה החורקת וזמזום היתושים הפריעו לנו מאוד. למה לא שמעו כאן על רשתות לחלונות.... קמנו עם אור הבוקר. בחוץ הכביסה כמעט התיבשה. עד שהכנו ארוחת בוקר ויצאנו למרפסת לאכול בגדי הטיולים שלנו התיבשו. האויר הצח מילא אותי אנרגיה. צפיתי בהנאה בנוף . תוך כדי כיוון המצלמה למי המפרץ קלטתי פעילות מענינת מעבר לכביש, בערוגות ירק. שכן אחד שואב מים מהבאר בדלי וחבל ומעביר את המים למשפך ובחלקה הסמוכה שניים “מתקדמים יותר” האחד מפעיל מנוע/משאבה מציץ אל הבאר והשני משקה בצינור.
 אז יש יתרון למדרגות… כמה טוב שהמרפסת ממוקמת גבוה מעל כולם..
ב09:30 כבר היינו בדרכינו אל נמל המעבורת Prapratno הנסיעה ארכה כ7 דק'. הדרך עולה בהר ויורדת אל הים. מגיעים למסעף. מימין חוף רחצה במפרצון יפה. אל המעבורת צריך להמשיך ישר. אין כמעט מכוניות. יש עוד זמן, המעבורת תצא ב10:15. ירדתי לקנות כרטיסים. אי אפשר לפספס את קופת הכרטיסים של ז'דרולינה. מימין מבנה אחד בלבד.קניתי כרטיסים הלוך ושוב 400 קונות.
 ליציאת המעבורת המתנו כחצי שעה. בהמשך הרציף יש בית קפה. לא בשבילנו בשעה זו. צפינו בנוף: חוף הרחצה,ההרים מעבר למפרץ ומי הים הרגועים.ב10:10 נכנסנו למכונית. עד שנפתח הגשר חלפו עוד כמה דקות. מכונית איסוף אשפה עלתה ראשונה. משך השייט במעבורת כ¾ שעה. יורדים מהרכב ועולים לאולם הנוסעים. מחניק בתוך האולם הסגור. בחוץ מצד אחד ריח הזבל נישא באויר ומצד שני רוח נושבת. לא נהניתי.
ב11:00 יצאנו בדרכנו לקצה הרחוק של האי מייט. את דף המידע שהכנתי לי לקראת הטיול שכחתי בדירה. נאלצתי לסמוך על הזכרון בלבד.
ליד babino Polje יש שלט הפניה למערה ונזכרתי שקראתי שאפשר להגיע אליה מהכביש ולא רק מהים . לא ראיתי שום מפרץ חניה. איך מטיילים כאן? ממשיכים.
 הכביש לא במצב טוב. רחב דיו אבל רועש. כעבור 20 דק' פנינו ל Kozarica . זכרתי שזה אחד היעדים שלנו. חלק מהכביש ממש שופץ לא מזמן האספלט עדיין כהה. עד הישוב Blato הכביש טוב ואח"כ הכביש צר מאוד. ראינו זוג צעיר צופה בנוף. אין מקום לעד מכונית במפרץ חניה. עצרנו הצצנו, נעצור כאן בדרך חזרה. יש כאן ביצה (Blatina).
ב Kozarica הכביש עוד יותר צר. הזכיר לנו את הדרך אל הבקתה בז'ביאק שבמונטנגרו. על פי המפה בטאבלט יש בהמשך הדרך מסעדה ואם נפנה שמאלה נגיע לנמל קטן. פנינו והגענו לפינת חמד על חוף. טיילנו כמה דקות, השקפנו על הנוף והמשכנו . חזרנו ובדרך אל הכביש הראשי עצרנו פעמיים במפרצי חניה ויצאנו לתצפיות. הנוף מעניין. לפ]ני שהגענו לתצפית על הביצה ראינו משמאל בריכות. למדתי שהן Slatina מיועדות לאידוי מי ים. בשפת המקום

בהמשך הדרך מפגש ראשון עם כלי רכב המגיעים בכוון הנגדי בכביש הצר. הראשון טנדר גדול. מאחורינו אין מפרץ חניה קרוב אבל אנחנו יודעים שלא רחוק מאחוריו יש מפרץ חניה רחב. מגיעה עוד מכונית ועוד אחת.
הנהג במכונית השלישית נוסע מיד לאחור, השני מצטרף ואז גם הראשון מבין שאין לו ברירה. הנהג השלישי כנראה הכיר טוב את השטח. לא עצר במפרץ הקרוב מתוך התחשבות באחרים אבל אלה כמו רובוטים המשיכו איתו, אותנו זה שעשע. חלפנו על פניהם. הודינו לאחרון.
מרגע שירדנו מהכביש הראשי ועד שחזרנו לא עברו יותר מ45 דקות. היה שווה.
 בכביש הראשי עליות וירידות רבות עם עיקולים ובהתאם שלטי אזהרה /הגבלת מהירות כל כמה שניות 70, 40, 20.
מידי פעם רואים מפרצונים. ממש מרתק אותי.
 בהמשך הדרך פנינו לTatinica (גוגל לא מכיר). על פי השלט יש מסעדה. מהר מאוד הגענו ל 3 בתים ומפרצון. סירה במים ונוף יפה. מקרר גלידות זרוק בצד. כנראה שבקייץ יש מסעדה פתוחה. חזרנו והמשכנו לPolace . הגענו בשעה 12:30 . הרחוב הראשי כמעט על שפת המים.יפה מאוד. עצרנו במקום פנוי לחניה במקרה קרוב מאוד למשרד של הפארק.
קיבלתי הסבר על אפשרויות הכניסה לפארק. קניתי כרטיסים לכניסה ושייט באגם הגדול אל האי הקטנטן Sv Marija, 70+20 קונות. קיבלתי מפה קטנה של הפארק+ הסבר היכן לחנות ולרדת אל הספינה שיוצאת לאי.
הנסיעה אל החניה קצרה. כ2.5 ק"מ. גם כאן יש קופה לפני מחסום לרכב. הירידה ברגל לאגם על הכביש. חצינו צומת T (מי נוע כאן?) וירדנו אל האגם אין לו"ז לספינה ואני לא זוכרת מה היה רשום ליד הקופה.
 על שפת המים יושבים אנשים בזוגות או קבוצות גדולות יותר. שקט מוחלט. הגענו למקום הנכון? מסתבר שכן הספינה יצאה לדרך בשעה 13:00 בדיוק.
השייט קצר כשירדתי מהספינה שמעתי מאחורי הסבר על שייט חזרה ב13:45 ואח"כ רק ב15:45. עלינו לכוון המנזר. רוב המתחם סגור, פיגומים.. שיפוצים. אל הכנסיה ניתן להציץ. המשכנו ללכת לצד גן מטופח בשביל ביער וירדנו מצידו השני של האי . עוד מעט הספינה יוצאת . איפה היא בדיוק עוגנת? אין הרבה אפשרויות ממשיכים ללכת מהר. 2 ספינות עוגנות ולמרות שהקרובה אלינו לא מלאה שולחים אותנו אל השניה. היא מלאה, כבר שוחררה. העלו אותנו. התישבתי על "ארגז" מתכת באמצע. שטים. הנוף יפה. הספינה לא שטה לכוון ממנו בנו. מה קורה פה? הגענו לגשר הקטן בין שני האגמים. חלק מהנוסעים קמו וירדו. מסתבר שיש לספינה תחנות. המשכנו לשוט אל התחנה שלנו. השייט נחמד מאוד. טיפסנו חזרה במעלה ההר אל הרכב והמשכנו בנסיעה.
דרך צרה ולא מתוחזקת מובילה דרך Govedari, אנחנו לא עוצרים. חום הצהריים משפיע עלינו . הדרך מתחברת עם הכביש הראשי ל . Pomena כאן הנהיגה נוחה יותר.
 כמו בפולצ'ה גם כאן הרחוב הראשי קרוב לים. משמאלנו ראינו בתי קפה / מסעדות ומימין מרפסות על שפת המים. לכל אורך הדרך חנו מכוניות רבות. על פי המפה יש בקצה הרחוב חניה.
השלט לחניה מורה לעלות אל גבעה. היו כאן רק מכולות אשפה. אולי בקייץ חונים כאן. אנשים בבגדי ים עברו כאן בדרכם ליער. חזרנו אל הרחוב הראשי, מכונית יצאה ונכנסנו לחניה במקומה קרוב למעבר ל רחצה. הלכנו לאורך המסעדות, קראנו תפריטים והתישבנו לאכול ארוחה כלבבנו. קבלנו הסבר איך להגיע לאגם הקטן.
 צריך ללכת לכוון היציאה מפומנה . יש שלט הפניה אל האגם הקטן. הגענו אליו. כאן צריך לעלות 40 מדרגות בהר ואח"כ לרדת 70. הגענו לנקודת בקורת לכרטיס הכניסה.. פנינו שמאלה. מכאן כ15 דקות של הליכה נעימה עד הגשר בין האגמים. במים רחצו ילדים ומבוגרים. בעלי קנא. מה לעשות, שכח את בגד הים והמגבת.
הסתפקנו בטיול על הסלעים שמעבר לגשר. גם זה היה מהנה מאוד.
חזרנו באותה דרך. שמעתי שיחה בין רוכבי אופניים שהגיעו משני הכיוונים . לדעתם הרכיבה קשה מאוד, היא לא בדיוק סביב האגם כמו שדמינו.. אילו ידעו מראש היו מוותרים.
 בשעה 5 אחה"צ יצאנו מפומנה. 28 ק"מ לנמל Sobra. המעבורת בשעה 7 בערב. נטייל עוד שעה וחצי. פנינו ל, Ropa קראתי שיש כאן חוף יפה. קצת אחרי הפניה חלפנו על פני מגרש חניה גדול ובו כלי רכב רבים. למי הם שייכים? איפה כולם? בקושי חיים אנשים על האי הזה. ממול עבודות עפר שלא הצלחנו לנחש למה נועדו. המשכנו בירידה די תלולה, הדרך צרה , עצרנו מעבר לישוב הקטן וצפינו אל הים. ירידה לחוף לא ראינו. מאחורינו בתוך סבך גבוה כנסיה קטנה שספק אם מישהו ביקר בה בזמן האחרון.
 לפני 18:00 כבר היינו קרובים לסוברה, תכננתי להמשיך קצת דרומה. יש זמן. ראיתי רכבים יוצאים מהמעבורת וחשבתי שהתבלבלתי בשעה. ירדנו לנמל לבדוק-לא טעיתי, המעבורת האחרונה תצא רק ב19:00 אז אפשר להמשיך. הדרך יפה. פנינו לProzurska luka לא ירדנו עד הישוב. עצרנו בדרך עפר רחבה וטיילנו בה לתצפית.
חזרנו לנמל המעבורת. מכוניות בודדות בלבד עלו בדרך חזרה לפראפרטנו.
ארוחת ערב אכלנו במסעדה בה אכלנו אמש. הערב הזמנו מנות בשר. הן היו מעולות.
 בקייץ כנראה כדאי לעבור לאי ערב קודם ולטייל יום שלם.

חזרה לתכנית הטיול

יום 4,  יום ראשון בשבוע

אחרי ארוחת בוקר ארזנו והתחלתי להוריד במדרגות את הציוד בשעה שבעלי הלך להביא את המכונית. סיימנו להתארגן. נפרדנו לשלום מבעלת הבית. נסענו חזרה לחניה. לא חששנו להשאיר את המזוודות ברכב מול תחנת המשטרה,...הפינה המוצלת שלנו כבר היתה תפוסה אבל התפנה מקום לידה. גם זה טוב. זה הזמן לטייל על החומות. את הסביבה הקרובה הכרנו. חצינו את הכביש והלכנו צפונה. עלינו במדרגות. שלחתי את בעלי לקנות כרטיסים בקופה שנמצאת בכיוון הנגדי. בזמן שאני התאוששתי מהעליה. לאורך החומה נוח לטייל. המדרגות אינן ברצף. בחרנו ללכת רק בקטע שמעל העיירה סטון. טיול מהנה של שעה על החומה שכנראה נבנתה להגן על תעשית המלח המקומית.
 למה נבנה קטע חומה בצורת האות W כשיש חומה גם במעלה ההר (במעלה מעל קוטור מופיעה האות M ויש אומרים כי מתכנן הכביש היה מאוהב במלכה מלינדה? מה הספור כאן?

חזרנו אל הרכב דרך העיירה. הסימטאות הריקות לא משכו את תשומת לבנו.לכנסיה למבצר ועוד לא היתה גישה. היו סגורים לרגל שיפוצים. בעתיד העיירה תראה כנראה טוב יותר.
 ב11:45 יצאנו בדכינו אל החוף שבין היבשת לחצי האי פליישץ. תכננתי גיחה ל Hodiljeכי ראיתי בצילומים שאזור החוף שם יפה מאוד. אל העיירה לא נכנסנו, הכביש צר והחוף "רחוק" . יש בהחלט קטעי נוף מרשימים. ירדנו אל החוף בLuka . המשכנו לנסוע עוד כמה ק"מ. בישוב הבא לא הצלחנו להגיע אל החוף. הדרך שמסומנת במפה היא שביל ממש צר והגיע בו מכונית בכיוון הנגדי.. חזרנו על עקבותינו וירדנו בשביל צר אחר אל חוף רחצה קטנטן. עוד פינת חמד. חזרנו לצומת בסטון. כל הסבוב הזה ארך כשעה. היה שווה.
 פנינו לאורביצ' . אחרי כ1/2 ש' נסיעה בדרך לא מענינת במיוחד התגלה חוף הים היפה עצרנו ב Drače נהנינו בה מאוד. ב 13:15 זמן לארוחת צהריים. חיפשנו מקום לאכול. במקרה עצרנו לצלם ליד שלט הפניה למסעדה . איפה היא? מחפשים. המסעדה סגורה. הגענו למסעדה אחרת כשעשינו סבוב עם הרכב בטיילת על החוף. הבנו שהיא פתוחה כי בחוץ ישבו 4 אנשים. המסעדה ממוקמת בפינה נהדרת קרוב למים. שאלנו כמה זמן ייקח עד שהמנה תגיע. קיבלנו תשובה מענינת. "כיון שהאורחים בשולחן ההוא הגיעו לפניכם הטבח כבר הדליק את האש לא תצטרכו לחכות הרבה זמן."
מה זה לא הרבה זמן? במושגים מוקמיים שעה ורבע. פרק זמן ששינה קצת את התכנית המקורית. בלית ברירה נסענו ישירות לנמל המעבורת ב Orebić לא נותר פנאי לבקור ביקב . הגענו לנמל המעבורת לKorčula ב15:30.המעבורת אמורה לצאת עכשיו.
יש כאן כמה מגרשי חניה. ובנמל 2 מעבורות. נספיק למעבורת הקרובה ולא נמתין שעה? לא היה ברור לאיזה מעבורת אנחנו צריכים להגיע. מהרתי למשרד של ז'דרולינה, הסבירו שאיתם לא נוכל לעבור.. יש מעבורת להולכי רגל וכרטיסים קונים על הספינה. מהרנו חזרה . הכניסה למעבורת הזו היתה קרובה לחניה שלנו. למה לא היה לי ברור שעם מעבורת זו נעבור? כי על פי לוח הזמנים שבידי היתה אמורה לצאת ב15:00. כאן כנראה לא שמעו על לוח זמנים.
עלינו על הספינה. הרגשתי כמו חזרה בזמן. מלח מזוקן, אינו דובר אנגלית. עומד ליד משהו כמו קופה רושמת ידנית. גובה 20 קונות מכל נוסע. הבנתי ממנו שיש מעבורת חזרה בשעה 17:00 ואח"כ רק ב 20:00.
קיויתי שבקורצ'ולה נוכל לברר היכן עוגנת המעבורת של ז'דרולינה והאם נוכל לחזור איתה. 5 אחה"צ קצת מוקדם ו8 בערב מאוחר כי טרם הגענו לצימר ועדיף לא לחפש בחושך.
 השייט היה קצר. מראה העיר מהים ממש יפה.
 ירדנו מהספינה, וגילינו שאין עם מי לברר החזרה. יום ראשון היום. חלק מהמשרדים פתוחים עד 12:00 ואחרים עד 15:00..
 מנמל המעבורת, עלינו לכנסיה. פנינו שמאלה. האזנו להדרכת קבוצות. מרקו פולו מככב בכולן. ירדנו אל החוף בצד השני. הלכנו לאורך החוף כשמימיננו בתי קפה. רובם היו ריקים. הגענו לצדו השני של הרחוב למעלה מדרגות. המשכנו לטייל עוד קצת למטה. כאן הגיע חוסר ההתמצאות לשיא חדש . חזרנו למדרגות. עלינו. הצצנו אל סימטאות רבות. אחת יותר יפה מהשניה. מתארת לעצמי שבקייץ תוסס ונעים יותר לטייל. לנו הספיק טיול קצר.
חזרנו לנמל המעבורת. חיכו כאן מטיילים כמונו שהמתינו למעבורת שתצא ב17:00 . המלחים הגיעו. ..
חזרנו לאורביצ'. הכנסנו כתובת לג'יפיאס וזה הוביל אותנו חזרה ברחוב הראשי ואל סימטה צרה. עצרנו במגרש רחב ידיים. מספר הבית לידו עצרנו 8 , כתוב עליו שיש בו דירה להשכרה אבל בהזמנה מס הבית 12. חיפשתי..בבית מספר 12 שלחו אותנו ל-8 . זה הבית. על פי ההזמנה שמו "מתאו" . על השלט שם אחר. אישה צעירה עם בנה קיבלו את פנינו . התנצלה על ה"טעויות" .לבנה קוראים מתאו והדירה על שמו. לקחה אותנו לדירה בקומה הראשונה. התנצלה מראש שמחר בבוקר, יום שני יהיה רעש פינוי אשפה.
מייל שקיבלתי אחרי הזמנת הצימר סיפר על 60 מדרגות. כאן לא היו.
ארוחת בוקר במרחק 500מ' מכאן.. איפה? לא הבנו.
בקומה הראשונה דירה צנועה ונוחה. מחודשת לגמרי המטבח מאובזר ויש רשתות על החלונות. דלת הזזה למרפסת עם מנגנון קיפ.
 התארגנו ויצאנו לסופרמקט קרוב. קנינו מצרכים. הודענו לבעלת הדירה שעם ארוחת בוקר נסתדר לבד.

לארוחת ערב ירדנו בשביל והגענו לטייל שיש בה כמה מסעדות. אכלנו במרפסת מסעדה על שפת הים. טעים ונעים.

חזרה לתכנית הטיול

יום 5, יום שני בשבוע

ב6 בבוקר התעוררנו מקולות מנוע. הסתכלתי דרך החלון . טרקטור קטן מטרטר. פועל אוסף אשפה במגרש ומניח ליד המכולות. שקט. עוד טרטור. 2 פועלים מסדרים את המכולות (מה הם מסדרים שם?) מתי מרוקנים אותן? השקט חזר לזמן קצר ואז התחילה יציקה בבנין שנבנה בקרבת מקום.

ואני חשבתי שהבוקר נישן קצת יותר כי יש פנאי. אתמול ארזנו כך שבימים הבאים לא נצטרך להתעסק הרבה עם אריזה. הכנו לנו ארוחת בוקר. פטפטנו וב10:30 יצאנו לדרך. התעכבנו כ 1/4 שעה בתחנת דלק היציאה מהעיירה. באלגאן בקופה. קצת הלחיץ אותי כי לא ידעתי מה באמת משך הנסיעה לנמל המעבורת. לא די בעיכוב זה גם בירידות לטרפני עצרנו פעמיים. כאן יש עבודות ענק להרחבת הכביש. הרגעתי את עצמי שלא שיא העונה אז לא צריך להקדים. דקות בודדות נוספות חלפו והגענו לטרפני. נמל המעבורת בקצה הכביש הראשי שמוביל לישוב. פונים ימינה. למרות העיכובים ב11:10 כבר הגענו לנמל.
 ירדתי מהרכב לקנות כרטיסים ("זה על יד הפיצה").

בחור צעיר כוון את תנועת המכוניות בתור הארוך אל המעבורת. הרכב שלנו תקוע אחרי אוטובוס. רכבים התחילו לעלות למעבורת. האוטובוס לא זז. להשתלב בטור שלידינו לא היה פשוט. יחסית לכמות המכוניות שראינו עד כה בנמלים היה רושם שיש הרבה מכוניות אבל כיון ש מעבורת זו היתה גדולה היא היתה חצי ריקה. המעבורת יצאה כמתוכנן. השייט נמשך כשעה..

מהנמל בפלוצ'ה נסענו במעלה ההר, עוד טרם היציאה מהעיר שוב התעכבנו. עבודות בכביש. פותחים וסוגרים תעלה בכביש ובקצב מאוד איטי התנועה מתקדמת כשהטרקטור זז.. הדרך ל Drvenik מלווה בנוף יפה מאוד. עצרנו לצלם. ב13:10 הגענו לנמל בדרבניק. כאן יש סדר. יש "מסלול" אחד בצורת U , חציו מכיל כ20 מכוניות. ההמתנה מחוץ למכונית בצל עצים. המעבורת אמורה לצאת ב13:45. הגיע לנמל מעבורת, ירדו מכוניות והיא המשיכה בדרכה. הגיעה עוד מעבורת, רכבים התחילו לעלות עליה באיחור. המעבורת קטנה והיתה מלאה לגמרי. כשיצאנו לדרך ראינו מכוניות נוספות בהמתנה. ב 14:25 יצאנו מהמעבורת ב Sucraj . כל כך שמחתי לצאת לדרך שלא התיחסתי לפניה לישוב. טעות. תכננתי לעצור כאן לארוחת צהריים. התחלנו לנסוע באי חְוָאר אל העיר חְוָאר. אחרי כעשר דקות נסיעה שנינו הכרזנו על שהרעב תקף אותנו. לא חוזרים. מעודדים משלט פרסומת (קטן) למסעדה. עברנו ליד 2 או 3 קבוצות בתים/ישובים. מסעדה אין.
הדרך הראשית עוברת בגב ההר מצידי הדרך כרמים ושיחי בר. מידי פעם רואים מפרצון רחוק ומצוקים.
לאור הסיפורים על שדות לוונדר דמינתי לי דרך בנוף שונה.
 אחרי 15:30הגענו לחניה מסודרת ליד הכביש. חנתה כאן מכונית אחת . יש ירידה למבנה מסעדה עם מרפסת שמשקיפה על נוף מעניין. אם ובתה מנהלות כאן Konoba . עצרנו ונכנסנו. במקום סעדו זוג עם ילד. אש בערה בגריל חיצוני רחוק מהמטבח. מוזר. העיקר שהוגשה לנו ארוחה טעימה. השבענו רעבוננו בנוף שווה .
בשעה 4 אחה"צ המשכנו בדרך. פה ושם ראינו כמה שיחי לבנדר ושלט על בנין שמכריז על מוצרי לבנדר. איפה הכל נראה שומם.
הגענו לכביש חדש לפני Jelsa . אומרים שיפה בה. חזרנו לירידה בדרך צרה שמתקרבת לים אבל הגענו רק עד פאתי העיר. הכביש פונה חזרה לכביש החדש. כנראה פספסנו פניה ימינה אבל זכרנו רק שבילים. הפניה הבאה היא לVrboska . עברנו אותה ביעף ,לא חוזרים. נגיע מחר. הגענו למנהרה. תוך זמן קצר היינו בפאתי העיר חוואר.…
 לינה בחוואר לא הזמנתי כי ראיתי שיש הרבה מקומות ולא הייתי משוכנעת שנגיע בערב עד אליה.. הכנסתי לג'יפיאס כתובת של דירה ששמתי עליה עין. הגענו לשכונה שהזכירה לנו שכונות מטופחות אצלינו. עצרנו על יד הבית, עט עלינו גבר מבוגר, נחמד מאוד. הוא בעל הדירות. הסברנו לו שאנחנו מחפשים לינה ל 2לילות . הציע לנו שתי דירות. בחרנו את זו שבקומה האמצעית. הדירה שהציע למטה לא היתה נעימה לנו. "אם אין לכם בעיה ללון מחר בדירה אחרת גבוה יותר אתם יכולים להשאר". בחרנו.. חוואר יפה. התארגנו ויצאנו לארוחת ערב במסעדה ליד מלון Amfora. מנת הדג שקיבלתי היתה מחרידה . אחרי 2 ביסים מרים ביותר בדג שכנראה לא היה צריך כלל לעלות לצלחת לא יכולתי לגעת באוכל. נשארתי רעבה.. המלצר התנצל: "זה קורה כי.. " מאוד כעסתי: אם אתם יודעים/רואים אז למה בכלל מגישים דג כזה? " הוא לא הציע לי מנה אחרת. העדפתי להסתלק ולשכוח. מכאן ירדנו במדרגות אל העיר

טיול ערב מאוד נעים על שפת המים ליד הנמל, בככר ובכמה סימטאות. התברברנו בדרך חזרה אבל בעזרת תושב מקומי ושפת ידיים הגענו לסופר, קנינו מצרכים. מכאן כבר הכרנו את הדרך לחדר שלנו.

חזרה לתכנית הטיול

יום 6, יום שלישי בשבוע.

לא היתה לי תכנית ברורה ליום זה. חשבתי שנסע לJelsa ו Vrboska אולי גם לסטארי גראד, נחפש לוונדר, ננוח.
בעל הבית חשב שנסיעה זה בזבוז זמן. לכאן באים לנוח. תעלו בבוקר על ספינה לPalmizana שם יהיה לכם נוף מושלם ומנוחה.
 לאחר תצפית בוקר מרגיעה אל הים והאיים ארזנו את הציוד שלנו. יעבירו אותו לקומה העליונה. ירדנו ברגל אל הנמל. בדרך למשרד ז'דרולינה (צריכים כרטיסים למחר למעבורת לספליט) הגענו לנקודת היציאה של הספינות. הבנו שכל חצי שעה יוצאת ספינה ויש המון מה לראות על האי.. אני לא ממהרת לשם. קודם כל נקנה כרטיסים ואח"כ נטייל, לפני שיהיה חם מידי, בתוך העיר. כבר עכשיו חם. אז המשכנו עד למשרדי ז'דרולינה.קניתי כרטיסים וקיבלתי המלצה להגיע לנמל מוקדם כייהיו הרבה מכוניות. לא חזרנו לככר המרכזית אלא עלינו בסימטה הכי קרובה, קירות אבן אחידים כחומה. הלכנו לאן שהובילונו רגלינו. הגענו לשכונה חדשה עם תצפית טובה למבצר. חזרנו בדרך שונה. לא הכי מעניין כאן. כנראה לא בחרנו בדרך הנכונה.
חזרנו לנמל ועלינו על הספינה שיוצאת ב11:30 . 120 קונות, שייט של חצי שעה. חוואר יפה מכיוון הים. כשהתקרבנו לאי ראיתי מבנה מעניין בקצה הגבעה. מהר מאוד הגענו לנמל במפרצון פנימי , ירדנו מהספינה לרציף. השטח מימיננו מועדון סגור לבעלי יאכטות. כולם פנו שמאלה ואנחנו איתם. לאן? אני שומעת את ה"קברניט" צועק למישהו, תזכור, חוף לגניני.
מלבד הידיעה שהאי הוא כמו גן בוטני ויש בו חופים טובים למנוחה אין לי שום מידע.
 השביל עולה ביער. יפה כאן. הגענו לפרשת דרכים. השלטים לא אומרים לי הרבה . בוחרים בשביל הימני. הוא מסתיים במתחם מטופח, מסעדה וחוף רחצה מלא נופשים במפרץ יפיפה . ראינו, ממשיכים.. חזרנו לפיצול ופנינו לשביל השני.. עברנו בדרך בין כמה בתים אחד מהם כנראה מתפקד כמסעדה בעונה. המשכנו בשביל צר מאוד שמתפצל מהשביל הראשי שמאלה. הגענו למצוק הצופה לים. מקסים כאן. לרדת אי אפשר, קצת מפחיד. חזרנו.. המשכנו בשביל הראשי.. עברנו בין מסעדות והגענו כמעט עד שפת המים, פנינו ימינה, עברנו חורשה בדרך לא דרך, והגענו לחוף סלעי. ישבו כאן שלושה אנשים. התרחקנו קצת והתישבנו על סלעים מדורגים, נוחים לישיבה. זה באמת מקום מושלם.
 בעלי לבש בגד ים ורצה להכנס לים. חששתי שיחליק על הסלעים במים. מהר מאוד הוא חזר כי על הסלעים במים יש "כדורים שחורים מפחידים."
אחרי כחצי שעה שכנינו לסלעים התקפלו ויצאו בסירה קטנה שעגנה בחריץ בין הסלעים. התפנתה דרך גישה לירידה לים. בעלי ירד לשחות ואני טיילתי על הסלעים וכמעט הגעתי לפתחו של מיצר. אלא שחבל ספינה קשורה לעץ לא אפשר לי לעבור בבטחה, חבל שאיני קלת רגליים לדילוג בין סלעים עם המכשול הזה.
שעתיים של כייף גדול העברנו כאן.
בשעה 14:00חזרנו אל המסעדות. לא סתם קלטתי את צעקת הקברניט : .. לגניני. זכינו בסעודת מלכים שהיתה פיצוי מעולה לארוחת הערב הנוראית אמש. נפרדנו מהחוף בשעה 16:00 בערך, חזרנו בשביל היפה אל הנמל הקטן. כמות היאכטות במעגן הוכפלה בינתיים. בשעה 17:30 הגענו לחדרנו החדש בקומה העליונה.
 נחנו והכנו לעצמינו פסטה ברוטב עגבניות לארוחת ערב. שעות ישבנו על המרפסת ונהנינו מהנוף: האיים הרחוקים, צבעי שקיעה ומראה הספינות בים.
בדקנו מהי הדרך היפה לנמל סטארי גראד. לא נרצה לנסוע דרך המנהרה. בחדשות שמענו שהיתה שביתה בקו חואר ספליט.
 בערב בעלי התחיל לסבול מעקיצה בגב. כנראה נעקץ על המצוק באי פלמז'ינה. רק שם ראינו חרקים.

חזרה לתכנית הטיול

יום 7, יום רביעי בשבוע

קמנו לבוקר יפה. עננים קטנים יצרו משחקי אור מרשימים במפרצי האיים שמולינו. פעם חוף זה בוהק לבן ופעם חוף אחר. לי זו הנאה צרופה.
 נפרדנו מבעל הבית אחרי ששילמנו 160 אירו על 2 הלילות בדירות המקסימות והוא אישר את תכניתו לנסוע דרך brusje. יצאנו לדרך ב09:55 כדי להקדים הגעתנו לנמל המעבורת. כנראה בגלל השביתה ביום אתמול צפויות היום הרבה מכוניות.
משך הנסיעה הצפוי לנמל כ40 דק' . הנמל נמצא מערבית לעיר סטארי גראד .
 היה חם ואביך, מה שהשפיע על מראה הנוף . הדרך רבת פיתולים וצרה אבל הנוף מפצה על הכל..
חיכינו למעבורת כמעט שעה. יחסית לגודל המעבורת היו המכוניות מעטות. זו היתה מעבורת ענקית. יש בה אולם ענק ומרפסת שיזוף. היו כל כך מעט נוסעים שכל אחד יכול למצוא פינה פרטית.
משך ההפלגה שעתיים. את רוב זמני ביליתי באולם הפנימי.מידי פעם יצאתי להשקיף אל הנוף. ים ועוד ים.
 כשהתקרבנו לספליט צפיתי בה דרך המצלמה. מידי פעם גם צילמתי. העיר היפה היתה מטושטשת מאוד בערפל.
ב 13:30 יצאנו מהמעבורת. חניה במגרש הקרוב לא היתה אבל בנווט שעל הטאבלט מצאתי מגרש חניה. עבודות בדרך, מעקף, טעות בפניה, לא נורא. כעבור 15 דק' חנינו בשדרת חניה מעל השוק ..
 ירדנו אל החוף דרך השוק הססגוני.. בגדי ים שנראו לי מוזרים כל כך שמרוב הלם שכחתי לצלם והרבה כובעים.
 הארמון והעיר העתיקה מרשימים ביותר. הוד והדר מזכרת לימים טובים, אבל ליד החומה גם אזורים בהם נכרת הזנחה.
הסתפקנו בבקור של שעתים וחצי בספליט. היה עוד מה לראות אבל לא הרחקנו לכת. עננים כבדים בשמים. רוכלים כיסו דוכנים. צפוי גשם.
 ב16:15 המשכנו לכוון טרוגיר. ירד גשם חזק וקצר, הנסיעה עד המחלף היתה ממש איטית. הנווט לא הכיר את המחלף הזה אבל השלוט די ברור. צריך לעבור מתחת לגשר ולפנות שמאלה. . בקטעים רבים הכביש נראה מחודש.
 טיילנו בטרוגיר הקטנה כשעה ורבע. נחמד בה מאוד. חזרנו לחניה דרך פארק שבו שיחקו גברים מקומיים פטנג. מימיננו הנהר ומעבר לו גבן של סככות. מה יש בהן? לא הלכנו לבדוק. חזרנו אל החניה והתלבטנו לאן להמשיך:
אפשרות אחת לנסוע מכאן לשיבניק לטייל בה הערב ואולי גם מחר בבוקר ולהגיע בצהריים למפלי קרקא מה שמעמיד בסימן שאלה אפשרות הגעה מחר בערב לסטאריגראד פקלניצה.
אפשרות שניה נסיעה ישירה בכביש המהיר לסקראדין . (אין הבדל בזמני נסיעה) לבלות בה הערב , מחר בבוקר בקור במפלים ואחה"צ יהיה מספיק זמן להגיע ל לסטאריגראד פקלניצה. החלטנו שלא מוותרים על יום טיול מלא בשמורת פקלניצה וכן ניסע ישירות לסקראדין..
 יצאנו לדרך וכעבור מספר דקות שוב גשם חזק מאוד וקצר. השמש זרחה במערב. ב 18:30 עלינו על הכביש המהיר מעט מכוניות על האוטוסטרדה בטווח הראיה שלנו. הנוף יפה. תוך כ3/4 שעה הגענו ליעד.
טרם הירידה לישוב יש פניה למרכז מסחרי. לא ירדנו. לא רוצים לערוך קניות. בירידה לישוב קיבל את פנינו שדה לבנדר, אם לא באי חואר לפחות כאן..
כשהגענו לכפר ראיתי את השלט: Sobe Mudri.
יש המלצות על לינה בבית זה. בעלי התעקש להמשיך לחפש, אולי יש משהו אחר. הגענו לעיקול בדרך והאטנו. "התנפל" עלינו אדם מבוגר על אופניים. "לי יש מה להציע לכם". הגענו איתו לסימטה הכי עזובה. לבית ריח מעופש. הרבה מדרגות אל הדירה ומיטה מוגבלת באורך. מודים לו ומבקשים ללכת. הוא קורא לשכנה. גם לה יש מה להציע. רק בעלי ניגש. רגלי כואבות מידי לעוד מדרגות. לא תודה. לא נעים שם. יש לציין שהאנשים חמי לב והתפתחה איתם שיחה לבבית למרות סרובנו להשאר אצלם לפני שנבדוק אם יש מיטות אחרות.. האיש סיפר שהכפר בן 2000 שנה. כולם כאן בעצם משפחה אחת.
נפרדנו עם הבטחה שאם לא נמצא מיטה כלבבנו נחזור.
 אז כמובן שב "מודרי" לא רק המיטה טובה, יש חדר פנוי בכניסה, ליד החניה המוצלת. אין צורך לעלות לרדת מדרגות. ויש אפילו חומר למחשבה: למה אין זויות ישרות בין הקירות. האם זו תוצאה של בניה עתיקת יומין?.
 יצאנו לטיול בעיירה הקטנה שלמרות חוסר דמיון בינה לבין סנטאילנה דל מרה בספרד הרגשתי כאילו אני מטילת שם. משהו הרגיש לי דומה מאוד...? ארוחת ערב אכלנו במלון סקראדינסקי בוק תמורת 220 קונות. אחריה שוטטנו בסימטאות ולאורך המפרץ של הנהר. היה נעים מאוד.

חזרה לתכנית הטיול

יום 8, יום חמישי בשבוע

בשעה 08:00 הלכנו לארוחת בוקר למלון סקראדינסקי בוק. הבוקר הגענו למלון בשביל ליד בית מודרי- יש מזנון פתוח ואוכלים מה שרוצים כמה שרוצים, .. העלות 100 קונות לשנינו.
 חזרנו, התארגנו, העמסנו את הציוד על המכונית נפרדנו מבעלת הבית שהציעה לנו להשאיר את המכונית במקום. הלכנו לנמל ובשעה 10:00 יצאנו בספינה מלאה עד אפס מקום, לשייט של כ1/2 שעה אל פארק קרקא. נהניתי מאוד מההשתקפויות ב נהר. השמורה קטנה ואני נהניתי מאוד ממראה המפלים ובהליכה בשבילי עץ בין עצים ופלגי מים.
 בפארק הרבה מטיילים ולסרוגין צפוף, בעיקר על הגשר ומרפסת תצפית.
לסקראדין חזרנו ב14:00. בעלת הבית אמרה שכל המסעדות טובות אז לא חיפשנו רחוק. התישבנו לאכול במסעדה ליד בית מודרי. .
עד ש קבלנו את האוכל... סיימנו ב15:30 . החלטנו לנסוע לראות את חלקה השני של השמורה כהמלצת הגברת שמכרה לנו את כרטיסי הכניסה לשמורה.. .
 נסענו לכוון Rupe, הנוף לסרוגין מרשים ביותר. בדרך פנינו אל הנהר למקום ממנו אמורה לצאת סירה לאי. הסתפקנו בתצפית על האי Vicovac , עברנו את הישוב והמשכנו בדרך ההר עד שהגענו לתצפיתhttps://goo.gl/maps/GzuSX3HW3z12. אני התפעלתי במיוחד ממבנה ההר. הסלעים באלכסון אבל קו הרקיע ישר כמעט כמו סרגל.
חלפה כמעט שעה מאז יצאנו מסקראדין. המשך הדרך כנראה גם הוא מאוד יפה . קיויתי להגיע לפחות עד הנהר ושוב נאלצתי לוותר על גיחה. הנהיגה בדרך צרה מאוד ורבת עקלתונים היתה קשה לבעלי, השעה דוחקת. חזרנו על עקבותינו. לדעתי כדאי לאוהבי הטבע להקדיש לאזור זה לפחות עוד חצי יום.
עצרנו בצומת מטופחת להנות מריח לוונדר שנישא באויר. באמצע שום מקום קשיש מחכה בתחנה אוטובוס, מאין הגיע? אוטובוס הגיע עוד לפני שהספקתי לצלם. מאיפה זה הגיע, לאן נוסע?
 הגענו חזרה לסקראדין כעבור שעה וחצי ופנינו לאוטוסטראדה.
על אם הדרך קרוב למחלף היציאה אל האוטוסטרדה מיקבץ גדול של שיחי לבנדר. חיבת להנציח. לעצור מסוכן אז צילמתי תוך כדי נסיעה איטית.
המשכנו צפונה . היעד סטאריגרד פקלניצה. שעה וחצי מסקראדין . לינה לא הזמנתי. אין לנו מושג איפה נלון. כשחיפשתי מידע על שמורות טבע בקרואטיה מצאתי את שמורת Paklenica בהרי וולביט . הבנתי שיש שם קניון יפה שבקטע מסוים רוחבו לא יותר מ10 מ'.
באתר למטייל מצאתי קצת מידע בבלוג של Inbarr - "המלצות למיטבי לכת בקרואטיה". על פי המלצתה רשמתי לי שאפשר למצוא לינה מתאימה גם ב soline . מודה לה מאוד על ההמלצה החמה.
זה היה הזרז שלי בהחלטה לא לוותר על הפארק הזה.
הנסיעה באוטוסטראדה נוחה ומהירה, כשראיתי בטאבלט שאנחנו מתקרבים לפניה לשמורה התחלתי לבדוק שלטים. משמאלנו, לכוון הים שלט הפניה לפנסיון. פנסיון מתאים לנו. נסענו בדרך צרה מובילה בין חצרות כמעט לשפת המים. יש מקום. אין כמעט אורחים בתקופה זו ואיך זה שגם לפני שבוע היו כאן אורחים מישראל?
התמקמנו ונ ענו לחפש בית מרקחת . העקיצה בגב התפתחה לנפיחות כואבת ומפחידה למראה. טיפלנו במקום עם המשחות שהיו לנו אבל זה נראה לא טוב. בכל המרחב אין בית מרקחת פעיל אחר הצהריים. יש בית מרקחת קטן סמוך לתחנת הדלק בסטאריגראד אבל הרוקח מסיים לעבוד בשעות הצהריים. יש מוקד עזרה ראשונה. ויתרנו. נחכה עד הבוקר.
ניסינו לחפש מידע באינטרט. אין אינטרנט. בעל הבית מגיש ארוחה ולא יכל להתפנות. עוד רגע--שנמשך מעל שעה.
 כעס עלינו שלוחצים.(בדיעבד כיבוי והדלקה של המחשב שלו פתרו את הבעיה) האינטרנט עבד, קיבלנו עצות והתישבנו לאכול במסעדה של הפנסיון. ישבנו כמעט על שפת המים ונהנינו מצבעי שקיעה לאורך זמן רב..עד שהחלטתי לצלם כמעט נגמר. נצלם עוד מחר. בעלת הבית הביאה לבעלי, לקינוח כוסית שנפש לטיפול בעקיצה.

חזרה לתכנית הטיול

יום 9. יום שישי בשבוע

פנסיון Marija נמצא ב Seline כ 2 ק"מ לפני פניה לפארק פקלניצה. בצומת שילוט הפניה ברור. הפארק מתחיל במרחק דומה מהצומת.
הציעו לנו להתחיל את הטיול מוקדם. ב9:15 כבר הגענו לכניסה של השמורה. קנינו כרטיסים (100 קונות) . היום המערה לא פתוחה, טרום עונה פתוחה בשני רביעי ושבת והיום יום שישי. המשכנו לנסוע בדרך יפיפיה, ליד נחל, אל החניה. יש מכווני תנועה ואנחנו מוצאים מקום בין 2 מכוניות קרוב לתחילת המסלול הרגלי.
ענבר סיפרה שטיילו 5 שעות כולל טיפוס למערה. אנחנו הלכנו כ7 שעות ללא המערה.
 בתחילת הדרך הלכנו בתוך קניון צר: מצוק, שביל, נהר ושוב מצוק. מכל צד יש אפשרויות טיפוס על המצוקים. שילוט ובו ציון דרגת הקושי ויש מספר זוגות מטפסים.
בהמשך הדרך עליה סלעית. צעירים דילגו בין הסלעים ונעלמו מעיני כהרף עין בעיקולים שבעליות , לא שמתי לב שהם עוצרים להתבונן בנוף המשגע. לאן הם מיהרו?
לעומתם זחלתי. בעליות משופעות מאוד הלכתי בזיגזג כדי להתמודד עם השיפוע והסלעים. עצרתי מידי פעם לנשום ואינספור פעמים למתוח צוואר ולהשקיף מעלה מעלה אל פסגת המצוקים. מקסים כאן.
על פי הכתובים הולכים בתוך הקניון הצר 3 ק"מ. רוב הדרך השביל דרוך, נוח ובחלקו אבנים גדולות.
בהמשך העליה מתונה, ושוב עליות תלולות.
העליה במעלה הדרך מלווה ברחש המים הזורמים.. בדרך פינות חמד, מפלון מים זורמים לשתיה. מסעף ושלט (לאן?) אין מי שיסביר. לפחות הפניה למערה ברורה ואנחנו לא בוחרים בה. רק קטע דרך קצרצר אינו מוצל.
 כעבור כ3.5 ש, הגענו לבית קפה משמאלינו ושרותי בול קליעה בצידה השני של הדרך מוסתרים מאחורי בנין עתיק. ישבנו לנוח בבית הקפה. על פי השילוט בעוד 20 דק נגיע למסעדה שהיא היעד שלנו להיום. אחד הריינג'רים מסביר (בבטחון מלא שאנחנו מבינים אותו) על פיצול שאפשר להגיע בו לכפר . X כפר? למה להגיע אליו? כמה זמן? איך חוזרים לחניה? כל כך הופתעתי שהספקתי לשכוח את השם במשפט הבא שלו. אז כמובן שלא הגענו ואנחנו משאירים למטיילים צעירים ובעלי כושר טוב משלנו לבדוק ולספר מה יש שם. המשך הדרך קשה ומרשים. יש קונגלומרטים לצד הדרך, סכר קטן לידו תייר מקבל הסבר ממדריכה מקומית. מכאן עליה תלולה ועקלתונית וכמו שInbarr כתבה. שווה ביותר. מתישבים לנוח ולאכול בבקתה הזמנו גולש וסלט חסה, היא גדלה כאן בערוגה מתחת למרפסת. יש כאן עוד מבנים, אפשרות להשאר ללינה. והעיקר שצופים בנוף יפהפיה. הירידה כמובן קלה יותר. אנילא מוותרת על עצירות כדי להתבונן בנוף שכנראה לא אשוב אליו.
בשעה 16:45 הגענו חזרה לרכב כאשר מידי פעם כשאני הולכת על הסלעים לא האמנתי שעברתי את הדרך הזו בעליה.
היה יום כל כך נפלא. בערב הרגליים כאבו אבל מרוב אושר לא עייפים.
כמעט שויתרתי על יום טיול בשמורה לטובת יעדים אחרים. כמובן שאיני יודעת איך בהם אבל היום ייזכר כיום טיול טבע נפלא .
סיימנו את היום בארוחה בחצר המסעדה של הפנסיון בשולחן הכי קרוב למים. שאף אחד לא יסתיר. רוצים לקנח בגלידה אבל אין כאן דבר כזה. גלידה תהיה רק אחרי ה16 לחודש.
 ההנאה מהנוף הימי מושלמת. אפשר לראות את משחקי האור על הבתים ממול כנראה בחוף vinjerac שמצידו השני של המפרץ .
 בעלת הבית שואלת למצב העקיצה. יש שיפור ניכר. אולי בזכות השנפס.

חזרה לתכנית הטיול

היום 10, שבת

קמנו לבוקר נעים ב8:00 ירדנו לאכול ארוחת בוקר על החוף, איזו שלווה. הים קסום. צפינו בפעילות הבוקר במים: מתרחצים, משייטים, דגים דגים.. .
בשעה 10:00 יצאנו לדרך. כבר היו 28 מעלות בחוץ. טוב שיש מזגן יעיל במכונית.
 לאורך כ50 ק"מ בדרך ל Stinica הנוף דומה, בשלב מסוים התחיל לשעמם. משמאלנו האי פאג שצידו המזרחי מדברי לחלוטין. זה עיקר הנוף. מידי פעם יש מפרצון נחמד. אחרי כשעת נסיעה קו החוף מעניין יותר.
הגענו לשלט הפניה לפיורד savratnica (זכרתי שאורי אמר שמגיעים מ Jablanac אבל למה לא לרדת כאן?.) נסענו בדרך לא דרך . ראינו אצבע ים לא מרשימה יותר מאצבעות אחרות שראינו עד כה. הדרך כל כך צרה שויתרנו על ההמשך. לא ננסה להגיע מהצד השני. אין לנו זמן לרדת לטייל ליד המים. לנמל המעבורת הגענו ב11:50.
כאן חיכו רכבים רבים. קנינו כרטיסים למעבורת וארטיקים. הספקתי לקלף את הניר וראיתי שכלמסלולי התור התמלאו מכוניות. המכוניות הראשונות עלו למעבורת. מהרנו למכונית.. המעבורת הקטנה התמלאה ויצאה לדרך 10 דק מוקדם מן הרשום בלו"ז. הצלחנו לראות שעל החוף כבר המתינו עוד רכבים במסלולים. מיד תצאעוד מעבורת.
הדרך במעבורת מאוד קצרה. מעל קומת הרכבים מרפסות משני הצדדים. לא טרחנו כלל לצאת מהמכונית.
בדרך ראיתי שגם המורדות המזרחיים של האי ראב קרחים. סלע חשוף לגמרי, פה ושם צמחיה. הנוף הימי בירידה מהמעבורת יפה. התחלנו לנסוע בדרך המתפתלת מערבה ומהר מאוד הנוף השתנה. במורדות ההרים המערביים צמחיה רבה. אחרי כ7 ק"מ קו החוף מיושב ברצף. מהר מאוד הגענו למלוןIstraבו הזמנתי חדר.
פקידת הקבלה היתה אדיבה מאוד. סיפרה שהתארחו כאן רק ישראלים בודדים. קבלנו מפתחות לחדר. יש כאן מעלית. עלינו קומה, פנינו למסדרון חשוך למדי בקצהו החדר. בעצם הגענו לסויטה משופצת. סלון וחדר שינה מרווח עם מיטה זוגית רחבה נוף המפרץ נשקף מהחלון , יפה מאוד אבל מה זיהום האויר ברמות על. כלי רכב דו גלגליים רבים מאיטים בסבוב, ושוב מאיצים , גם סירות המנוע תורמות לענין. אי אפשר לנשום.
בקשנו להחליף חדר. הפקידה כאילו נעלבה. רצו לפנק אותנו. אצלי מתעורר חשד. נתנה לנו מפתחות לחדר אחר. הגענו לחדר ישן בלתי שמיש. לא מכירים את האזור ואיפה נחפש בחום הזה. בלית ברירה נשארנו. לפחות יש כאן חניה נוחה ואנחנו קרובים לעיר העתיקה. יצאנו אל החניה בחצר האחורית לקחת את המצלמה ששכחנו. מכאן ראינו מולנו בנין שלם משופץ, מאוכלס ומשמאלנו את המבנה בו הציעה לנו חדר חלופי . נראה עזוב לחלוטין.
חם מאוד בחוץ. קיוינו לנוח בשעות הצהריים אבל בתנאים אלה זה בלתי אפשרי.
ב 13:30 יצאנו מהמלון. האוירה בעיר מאוד נעימה. התישבנו לאכול בBIstro park בככר קרובה.
 הפיצה מעולה המלצר חביב. שולח את בעלי לקנות גלידה לקינוח בקיוסק שכן..
 שאלנו אותו איפה לטייל בחום הזה והציע לנו לא לעלות מדרגות לעיר העתיקה אלא לטייל בפארק komrčar. הכניסה קרובה בהמשך הרחוב אחרי המסעדה. נפרדנו בתודה ועלינו לפארק. זהו םארק גדול מאוד אבל טיילנו רק בקצה הדרומי שלו. הרגליים הוליכו אותנו מערבה ומהר מאוד מצאנו עצמינו יורדים לחוף הים. מקסים כאן... בעלי בבגד ים. מיהר להכנס לים ואני התפאלתי וצילמתי סלעים בודדים במים. איזה צורות יש להם כאן.

הלכנו דרומה לאורך החוף המערבי, עלינו במדרגות (הלואי והיה אפשר לוותר). טיילנו קצת בעיר העתיקה, הצצנו לסימטאות, ירדנו לחוף המזרחי וחזרנו למלון להתרעננות לקראת השעה 17:00.
בעת העדרותנו הביאו לחדר מאוורר. איך לא חשבו על זה קודם? הפעלנו אותו מיד.
מקלחת טובה סילקה את עיפות השרירים ושוב יצאנו לסיור בעיר. חוזרים אל הככר בה אכלנו יפה כאן מאוד.
כשתכננתי את הטיול למדתי שתחילתה של Rab במאות 12-13 . למדתי שיש בה 4 דרכי אורך. ממזרח כביש עביר לכלי רכב. ממערב טיילת לאורך החוף ועוד 2 דרכים על הגבעה. בקצה אחד גובלים בפארק בו טיילנו ובקצה השני חומות העיר ויש בה כנסיות יפות ועוד…
 טיפסנו במדרגות שתחילתן בככר בה אכלנו. הגענו אל רחוב שבו טרם הלכנו. קלטתי כאן שלט עם מפה שברוב טיפשותי לא צילמתי. ומשום מה מלבד העובדה שהבנתי שאין סיכוי שנלך לאיבוד זכרתי רק שאנחנו נעבור ליד סינמה…
הלכנו ברחוב צר ושקט. קולות ילדים הפרו את הדממה.שלושה ילדים ירדו במדרגות . הסתכלנו מעלה. אין כאן שטח פרטי אלא אתר עתיקות . עלינו והגענו למתחם מעניין Basilica of St. John the Evangelist
סיירנו במקום והמשכנו בדרך. הייתי מהופנטת (ועייפה) שכחתי לצלם. עברנו ליד מבנים מענינים, כנסיות עתיקות קטנות והגענו לקצה האי, כאן ראינו אנשים עולים על מגדל הפעמונים של כנסית St.Mary לתצפית. הרגליים שלנו לא מאשרות לנו מאמץ זה. השקפנו סביב מעל החומה. חזרנו אל כנסיה המרשימה. לא נכנסו .קבוצה קטנה ערכה כאן תפילה (יום שבת בערב).
 נכנסנו לרחוב שבו יש חומות אבן/מבנים. ליד אחד השערים שלט שקורץ לנו. "מסעדת טאפאס". בחנו את התפריט. בחור נחמד יצא, הסביר את התפריט. הבטחנו לו שאחרי שנטייל עוד קצת נחזור. מהר מאוד חזרנו. (ושוב מדרגות).
כאן הארוחה היתה יקרה ב30-50 ש"ח מכל הארוחות שאכלנו עד כה בקרואטיה אבל בתוספת הנוף, האוירה והמעדנים שקיבלנו היה שווה. היו רק סועדים בודדים.
יצאנו מהמסעדה קצת אחרי 9 בערב. בדיוק הגיעו תשעה בחורים בתלבןשת אחידה. כולם במכנסיים שחורות , חולצה לבנה וחגורה אדומה מאוד רחבה.
 נחמד כאן בערב. חנויות רבות המציעות מרכולתן לתיירים פתוחות. לא היו אנשים רבים ברחוב.

חזרה לתכנית הטיול

יום 11 יום ראשון בשבוע

המאוורר בסלון עבד כל הלילה. ישנו לא רע. רעש כלי הרכב פסק קצת אחרי חצות. בבוקר שקט יש אויר צח לנשימה ומול החלון המפרץ יפיפה.
ארוחת הבוקר בחדר האוכל של המלון בחברת פנסיונרים גרמנים סבירה.
ארזנו ויצאנו מהסויטה שלנו. דלתות חדרים בפרוזדור היו פתוחות. ראינו חדרים קטנים. 2 מיטות יחיד צרות או מיטה זוגית צרה ללא מרחב סביר סביב. לרשותינו היה מרחב גדול היה.
ויתרנו על טיול קצר לKampor. ההרים קראו לנו. לפני השעה 10:00 הגענו לנמל המעבורת. רבים כבר הגיעו לפנינו. נהג הרכב שלפנינו , פנסיונר BMWניגש אלינו, התעניין בחויית הנהיגה שלנו. בת זוגו הביעה אי שביעות רצון מההמתנה הממושכת הצפויה. סיפרתי לה שבדרך לכאן המעבורת יצאה ברגע והתור היה מלא ובטח כאן יהיה אותו דבר. הבחור המכוון את הרכבים למסלול אמר לי בעת רכישת הכרטיסים שיש עכשיו 4 מעבורות. לא סיימתי את המשפט והמכוניות החלו לעלות על המעבורת .
ב10:30 כבר היינו על היבשה. אנחנו בדרכינו להרים, לשמורת פלטויצה. הנווט הפנה אותנו צפונה . רוב המכוניות לפנינו פנו לכיוון זה ולקח זמן עד שבעלי שהיה מרוכז בדרך קלט את בקשתי לעצור. הזכרתי לו שבקרלובאג הראיתי לו איפה נעלה להרים וסיפרתי שמצאתי יותר נקודות ענין לאורך הדרך . גם הטאבלט ממליץ. חוזרים. מלאנו דלק בקרלובאג ופנינו מזרחה. עליה מרשימה. תלולה למדי . הרבה עקלתונים ולארוך כ20 ק"מ הנוף עוצר נשימה. כל מפרץ עצירה גם הכי קטן מנוצל, נושמים אויר צח ונהנים. כאן ראוי השמוש בביטוי מבט ממעוף הציפור.עוד מעט ירד גשם...מטפטף אבל לא מוותרת על צילום.
 האי פאג , שהנסיעה לאורכו כל כך שעממה אותי, שחקן מרכזי ביופי הזה. מלמעלה רואים את "תוכו" ואיים נוספים מעבר לו. המצלמה לא קולטת הכל וכשנהיה ערפילי אז בכלל…
אנחנו בגובה של כ900 מ' מעל פני הים. אחרי Baške Oštarije הנוף משתנה.
ירידה. עצרנו על אם הדרך לשתות קפה. עוגה אין כאן. בכלל בקרואטיה זה היה מצרך נדיר. .
בדרך יש שלט הפניה למוזיאון tesla בSmiljan . עד שבעלי מחליט שזה כן מעניין אנחנו כבר ב Gospić . גם כאן יש שלט הפניה למוזיאון. נפנה? כן , אבל כעבור 1 ק"מ חוזרים. למה? לא ברור לי , הרי מראש אמרתי שזה כ 4 ק"מ מכאן.
אחרי מספר ק"מ יש שלטי הפניה לישוב בשם lički osik. כיון שעד כה שלטי הפניה לא משכו את תשומת ליבי כי היה רק שלט אחד לכל מקום החלטתי לפנות ולבדוק מה הגורם לריבוי השלטים דוקא למקום זה. ראינו הרבה בתים שלא שופצו מאז המלחמה ב1991. קצת מדכא. המשכנו בדרך. נהנים מהנוף ההררי. מזמן לא ראינו חקלאים. כאן יש.
 בשעה13:45 הגענו ל Korenica נכנסנו לאכול א. צהריים במסעדת מלון Macola. האוכל הוגש מהר. הדג היה טעים אבל סלט הירקות ?? חוצפה להגיש ירקות רקובים מוסתרים ע"י חסה רעננה.

המלון שהזמנתי כבר לא רחוק מכאן. כ 20 דק' נסיעה. הגענו ב15:15. קיבלנו חדר במפלס אחד עם החניה. חדר קומפקטי ונעים. שאפו למעצב/ת שחשב על הכל. הורדנו את הציוד מהרכב ומיד יצאנו לשמורת פליטויצה.
בדיוק אחרי חצי שעה הרכב כבר חנה בין העצים (איך נזכור איפה הוא? ) והתחלנו ללכת. חצינו גשר מעל הכביש . ירדנו מדרגות ולאורך כביש עד שהגענו הקופות משמאל.
קנינו כרטיסים ליומיים. המחיר 180 קונות ליחיד.
המליצו לנו לטייל בחלק העליון. אוטובוס עולה. שם התחנה. מה זה שם? רואים אנשים, ניגשים. כאן ההסעה , מתי? אין תשובות.
ילדים עולים ל"קרון " הראשון אנחנו ועוד זוג אחד לשני. והאוטובוס יוצא לדרך בדיוק בשעה 16:20.
נזכרתי שמומלץ לנצל את השרותים כי אין בדרך... נכון מאוד וחשוב.
מטיילים רבים אין. כל האזהרות כנראה תקפות לחודשי הקייץ. כאן יהיה מחר היום האחרון ללימודים.
 אין מילים לתאר את יופיו של המסלול.
 מצלמים ומצלמים קריאות ואו תראי איזה יופי... האמת, לקח לי כמה דקות להתנתק מכמויות המים האדירות במפלי קרקא. כאן זה שונה, במנות קטנות אינסופיות בין האגמים והסלעים. המסלול בעקלתונים בירידה לפעמים על גשרי עץ ולפעמים על האדמה.. המפה קטנה, מיותרת כאן.
ב18:50 הגענו אל התחנה של הספינה.
לא ברור מתי תצא ספינה.
 ואני מסכמת לי את המסלול כך: צבע המים לפעמים טורקיז עז. המון מפלים קטנים דקים. יש צמחיה עשירה ודגיגים. באחת הפינות מפל רועש יותר. כולם עוצרים כאן להצטלם. על קיר סלע אחד מפל הנופל כקפליה של שמלת כלה.
לצערי חלק גדול מהמסלול מורכב מבולי עץ כמעט גולמיים ולא יכולתי להעזר במקלות ההליכה.
עוד 2 זוגות ממתינים אתנו. מגיע זוג שלישי אני רואה את ה"מלחים " במעגן ממול מדברים והם יוצאים בספינה (חשמלית) בדרך אלינו. כעבור כ5 דקות אנחנו בדרך החוצה. ואוי לי איזו עליה במדרגות. הברך שלי נותנת אותות אזהרה ועוד צריך לחזור בכביש ובמדרגות אל החניה. ..
 ירדנו למסעדת המלון לארוחת ערב. היה קריר אז בחרנו לשבת בפנים. פקידת הקבלה שהיא גם המלצרית שאלה אותנו על החיים בישראל. סיפרה שבשנה שעברה בזמן המלחמה היו אצלה אורחים מישראל והיא מאוד מודאגת. גם אצלם יש בימים אלה מתח והוריה סיפרו לה על המלחמה ב1991. אחרי מספר דקות כל היושבים בחוץ נכנסו רטובים מגשם. הארוחה מצוינת. מנה ליחד מספיקה לשנינו. היום בחרנו במנת דג. פתיח-משקה חריף מקומי, מנה ראשונה גבינה מקומית ששנינו מאוד נהנים מטעמה. הדג מגיע בתוספת ירקות רבים אפויים או מאודים. לקינוח עוגת תפוחי עץ נמסה בפה. הבצק בשכבות דקיקות, דומה לבצק של שטרודל אמיתי אבל משהו בהרכב עדין מאוד. כאילו אפו את הבצק לחוד ורק טרום הגשה שמו את תפוחי העץ האפויים בין השכבות.

חזרה לתכנית הטיול

יום 12, יום שני בשבוע

בשמחה ירדנו לארוחת הבוקר. ממש כייף כאן. ארוחה טובה, עננים בשמים ואויר קריר ממלאים אותנו אנרגיה.
היום נטייל בחלק התחתון של השמורה.
 ב 09:15 החנינו את הרכב וירדנו לשמורה. חלפנו על פני הכניסה וירדנו לנהר. מכאן שטנו פחות מ 5 דקות למעגן שבו סיימנו אמש את המסלול. כאן המתנו לספינה שניה שהשייט בה ארוך יותר , אל חלקה התחתון של השמורה.. היו כאן המוני מטיילים. את ההליכה במסלול התחלנו ב10:30 אחרי תור ארוך בשרותים. קבוצות גדולות של מלוכסני עינים ותלמידי בתי ספר מקומיים שיצאו במהלך השבוע לחופשה היו לאורך כל המסלול מה שגרם לצפיפות נכתיב קצב הליכה כי המסלול היפה ונוח להליכה הוא על שבילי עץ צרים למדי. בדרך עסקו בשיפוץ שביל. הגענו למפל הגדול.. השביל שעולה לידו ביער חסום. גם המעבר/המשך מסלול לפני זה חסום. רק ליד המערה יש עליה. מכאן עולים לכניסה 1. והסתבר שמכאן צריך גם לחזור. העליה הזו והנוף בהמשך הדרך, בשני הכיוונים היו הקטעים הכי מרשימים במסלול. יש לשער שדרך המערה לא היינו עוברים אילו המסלול למטה היה פתוח. חזרנו ברגל בשביל רגוע רובו ליד האגם. ולסיום העליה במדרגות המפרכות..
בסביבות השעה 15:00 הגענו למסעדה בשרות עצמי בדרך המתישה אל החניה. את המנה אכלנו במסעדה הסמוכה כי כאן חיכו ל160 ילדים. האוכל סביר לגמרי.
7 שעות זהו סה"כ הזמן שבילינו היום בשמורה כולל חניה, הליכה לשמורה הבקור בה, ארוחה ו לרכב.
חזרנו לחדר ראינו שהגיעו "שכנים" בני המזרח הרחוק. נערת הקבלה סיפרה לנו שמנסיונה הם מטיילים עד מאוחר וקמים מוקדם.
אחר הצהריים המשכנו לטייל ברגל בסביבה הקרובה ל Golden lakes rooms
 בקשנו ארוחת ערב מוקדמת , בשעה 19:00 . בחרנו בארוחה בשרית. המנה היתה טעימה מאוד אבל גדולה מידי לשנינו. שכנינו חזרו מהטיול כשאנחנו כבר חזרנו לחדר .

חזרה לתכנית הטיול

יום 13 יום שלישי

הבוקר קריר. בארוחת הבוקר הבנו שלשכננו בקומה העליונה הסינים הפריעו לישון. לנו לא כל כך. נזכרתי שקראתי בבוקינג תלונות רבות על קירות דקים במלונות רבים. ברוב מקומות הלינה לא היו לנו שכנים ואם היו, היו די שקטים. (רק את הישראלים בקולשין שמעתי מדברים בחדרם).
חזרנו לחדר לארוז. בתרמילי הגב שלנו הכנו ציוד ללינה בבלגרד וכמובן בגדים נקיים לדרך הביתה.
ההתארגנות היתה איטית. יש זמן.…
נפרדנו מנערת הקבלה החביבה ויצאנו לדרך. חלפנו מתחת לגשר הולכי הרגל לאגמי פלטויצה וכבר מתחשק לחזור לעוד סבוב.
לאחר נסיעה של 40 דק' הגענו בצהרי היום ל Slunj. מעונן בחוץ, הנווטים שלנו לא עובדים. בטאבלט המפה ברורה גם ללא ניווט ועזרה לנו למצוא את האינפורמיישן. במגרש החניה חנתה רק מכונית אחת. פתוח? נגשנו ללשכת המידע הקטנה, פתוח. גברת צעירה קיבלה פנינו. המליצה לצאת לטיול רגלי בראסטוק. ז"א ללכת בשביל שבסוף החניה, הוא מתעקל שמאלה, ועובר מתחת לגשר ל Rastoke. כדאי קודם כל ללכת סביב הכפר מבחוץ.
 שאלתי היכן כדאי לאכול צהריים. ותשובתה היתה: בסלוני אין משהו מיוחד..לא מענינת (?)חבל לחזור. בדרך לזאגרב תראו 2 מסעדות. ממליצה על Pino.
 סיפורים על Rastoke קראתי, צילומים רבים ראיתי, המציאות הרשימה יותר.
​ההליכה לאורך הכביש ההיקפי , מבט אל המפלונים בתוך הבתים ובינהם ,קולות המים הנופלים בכיוונים שונים היתה חויה יוצאת מן הכלל. חזרנו. דרכים פנימיות היו חסומות עם שרשרת. כבדנו את פרטיות התושבים, עלינו בכביש ורצינו לרדת בשביל רחב בין הבתים. בעלי בקושי זז בירידה התלולה. כל תנועה היתה מלווה בכאב גב שלא הצליח להסתיר. ויתרנו על המשך הטיול כאן וחזרנו לחניה.

שמתי לב שבראסטוק עברנו ליד כמה מגרשי חניה, כולם בתשלום ובאחרים הבנתי משילוט שהחניה רק בהיתר. אולי לא שמנו לב ונקבל קנס על חניה. חזרנו מתחת לגשר. הכל בסדר כאן ליד האינפורמיישן אין מדחן.
סה"כ טיילנו כשעה ורבע.
יש בפנינו נסיעה לא ארוכה אבל הרבה זמן . בהמלצת האינפורמיישן עצרנו לאכול על אם הדרך, כ 4ק"מ מכאן ב מסעדת Pino . ארוחה טעימה מוצלחת למרות שהמקום נראה כמסעדת דרכים מהירה לנהגי משאיות. גלגל מים קטן פעיל בכניסה הפעיל את הדמיון שלי. גם אני רוצה כזה…
המשכנו לכוון קרלובץ. מכאן ועד שדה התעופה לא יותר משעת נסיעה הגענו לכניסה לעיר בשעה 15:45. החלטתי להכנס לעיר העתיקה כי עד 18:30 יש עוד הרבה זמן ואני מעדיפה לטייל, גם עם העיר לא מאוד יפה ולא להרוג זמן בשדה התעופה. הנווט בטאבלט פעל כהלכה והוביל אותנו לחניה מתאימה (בתשלום).
 הטיול בעיר היה קצר, כחצי שעה וכלל כוס קפה. יש בעיר העתיקה מבנים מענינים, זכר לימים טובים ויש אזורים שדורשים שיפוץ. לי היה מעניין. ברגשות מעורבים חזרנו לרכב. יש עוד מה לראות אבל לא ממשיכים. מה שראינו היה די מדכא. יש שרידים שמוכיחים שהיתה כאן עיר יפה. והיום יש הרבה הזנחה. ברחובות רואים הרבה צעירים בבתי קפה. חלקם נראו מקומיים. נכנסנו לפאב סמוך לפרוט כסף. באמצע היום מלא חברה צעירים מקומיים. רק אחת הנוכחות הבינה אנגלית .
המשכנו בדרכינו . מילאנו דלק קרוב מאוד לשדה התעופה. כאן יש הפניות לחניות ממוספרות אבל לא להחזרת רכב.
 הגענו עד הטרמינל. שאלנו סדרן/שומר לאן עלינו להגיע.
החזרת רכב מתבצעת על אם הדרך מעבר לבנין הטרמינל. מד מרחק הראה 2659 ק"מ. (מה שאומר שנסענו קרוב ל2000 ק"מ.) בתוך בנין הטרמינל דלפק לסידורי הניירת .
את הזמן עד פתיחת הדלפק לצ'ק אין לטיסה העברנו על מרפסת. ניצלנו את הזמן לארוחת ערב בחברת מכר ותיק שלהפתעתנו פגשנו כאן, הוא יליד קרואטיה על האי ראב היה במחנה בימי מלחה"ע השניה. מגיע לקרואטיה לחופשות רבות. הפעם בילה שבוע במקרסקה ועכשיו חיכה לילדיו שינחתו ויסע איתם לחופשה משותפת על אחד האיים.
בתוך שדה התעופה שמענו בעיקר עברית. במקביל לטיסה שלנו ילבלגרד יוצאת טיסה עם סנדור לישראל.
צ'ק אין התחיל בשעה 19:00, בדיוק שעתיים לפני ההמראה. מסרנו את המזוודות. הן תגענה ישירות לארץ. (כמה טוב שחשבנו על אפשרות זו מראש) המטוס הקטן מזאגרב לבלגראד לא היה מלא. שמתי פקקי אזניים. המראנו בזמן.
השרות והדיוק של החברה הסרבית היה מצוין.
נחתנו בבלגרד ב22:05. יצאנו מהר (שהרי היינו רק עם תרמילי גב).החלפנו 20 יורו בשדה (שיהיה למוניות), הסבירו לנו שיותר זול באוטובוס אבל כשהגענו לתחנה ולמדנו שאוטובוס יצא בעוד שעה חזרנו לחפש מונית. עצרה לנו מונית, "חאפר" . הציע שרותו ב10 אירו פחות מנסיעה בחברת המוניות המקומית. נסענו איתו למלון . בדרך הסביר לנו שלמרות גילו המבוגר הוא עובד אבל לא בחברת המוניות כי בעבודה איתם לא נשאר לו מספיק כסף לחיות. סיפר לנו שלפי הכתובת אנחנו נוסעים למלון שנמצא בדרכו הביתה. הוא מכיר את המקום כאכסנית נוער. אז טלפן למישהו לוודא שהוא בכוון הנכון.
הגענו למלון New Belgrade Hotel מלון נחמד, משופץ. בקשנו להזמין מונית לבוקר. הוסבר לנו שכשנגיע בבוקר לדלפק שומר הלילה יצייד אותנו בארוחת בוקר ארוזה. כבר לפני 22:30 הגענו לחדר.
עם כיבוי אורות גילינו שאין וילונות אטומים מספיק. אור ורעש מכוניות חודרים לחדר ומתוך המלון נשמע קולם של צעירים. לי זה לא ממש הפריע להרדם ולישון כמו בול עץ עד רבע לארבע בבוקר. רק בעוד שעה צריך להשכים לטיסה הביתה. למה התעוררתי כל כך מוקדם?
 הקדמנו לרדת לקבלה מה שגרם לשומר הלילה להרים טלפון לנהג המונית ולנזוף בו. הוא הגיע בזמן אבל טס וכל כמה דקות שאל אם לא מאחרים. היה קשה להרגיע אותו.

הטיסה יצאה לדרך בזמן. הקדמנו לנחות.

תם ונשלם הטיול במונטנגרו וקרואטיה עם טעם של עוד.

חזרה לתכנית הטיול