הכפרים של מחוז גוויז'ואו

מכיוון שאנחנו תרמילאים מעט מפונקים, את רוב המעברים ממחוז אחד לאחר עשינו בטיסות, וגם חסכנו זמן על ידי כך. יש שיאמרו שלא חווים את סין האמיתית בצורה זו. יצא לנו לחוות שתי נסיעות ברכבת בסין, עבורנו זו לא הייתה חוויה כל כך טובה ועם כל זאת נראה לי שעדיין הצלחנו לחוות את סין ולהיפגש עם מקומיים גם מחוץ לתחבורה הציבורית.

וכך לקחנו טיסה משנז'ן ל - Guiyang בירת מחוז Guizhou אשר נמצא בדרום מערב סין, כאשר בכוונתנו לישון לילה בעיר ולמחרת להתחיל את המסלול לתוך כפרי המיעוטים של המחוז - מיעוט הדונג והמיאו Dong & Miao.

היה מעט קשה להשיג מידע על האיזור טרום הטיול, בלונלי פלאנט הקדישו עמוד וחצי לכפרי המיעוטים ובאינטרנט צריך לחפש טוב טוב עד שמוצאים פיסת מידע.
אפשר לעשות טיול יותר ארוך בכפרים, לראות יותר או פשוט להשתקע ליותר זמן בכל מקום. אנחנו בחרנו לטייל באופן שהתאים לנו.

בטיסה קיבלנו אוכל ואחד המוצרים שם משך את עיני בשל שמו (שלום).

בטיסה ישבה לידינו בחורה נחמדה שידעה מעט אנגלית, היה ממש קשה לתקשר איתה אך ניסינו לדלות ממנה מידע על העיר והיכן כדאי לישון, אך לא קיבלנו שום מידע קונקרטי, ייתכן שהיה עדיף לו היינו מזמינים מלון מראש משום שהגענו בשעת לילה במזג אוויר חורפי למדי.

וכך נחתנו ב Guiyang הגשומה והקרה (5 מעלות), התחלנו לחשוב איזו טעות עשינו שאנחנו מתחילים מהמקום הזה (אחרי הונג קונג), הכל כך קשה.
רצינו לקבל מידע בשדה התעופה, לאן כדאי ליסוע ולישון אבל לא היה עם מי לדבר. הבנו שנחתנו בעולם אחר לחלוטין! צריך לשכוח את כל מה שראינו בהונג קונג ומקאו, פה אנחנו לבד ולא מבינים אותנו.

לפני הטיסה הכנתי רשימה של מקומות לינה אפשריים לפי היעדים אליהם היינו אמורים להגיע. לא תמיד עשינו בהם שימוש, אבל הפעם הרשימה הזו הייתה המוצא האחרון שלנו.
לקחנו מונית והראינו לו את שם המלון, שאם איני טועה מצאנו שהוא מלון אשר מומלץ גם בלונלי פלאנט וקיווינו לטוב.

Motel 168, 2 Shengfu Lu 0851-8168168

הנסיעה ארכה זמן רב אך עלתה רק 35 יואן. כשנכנסנו למלון ונעמדנו מול דלפק הקבלה קלטנו שוב שזו סין, סין האמיתית. אף אחד לא מדבר אנגלית. איכשהו הצלחנו להזמין חדר, אמנם עם 2 מיטות אבל גם זה משהו עם מצב הייאוש שהיינו שרויים בו. החדר היה סביר ביותר, מרווח ואפילו מקלחת סבירה עם מקלחון.
היה נורא קר ולא הצלחנו להבין איך לתפעל את המזגן שבחדר, כל הכפתורים של המזגן היו בסינית. ירדנו לקבלה והסברנו לבחורה שעבדה שם שקר לנו והיא שלחה אלינו טכנאי שהסביר לנו איך להדליק את המזגן.

איני זוכרת במדויק את עלות הלינה במלון אך זה היה סביב ה 170 יואן, המחיר כלל גם ארוחת בוקר שהייתה מפתיעה בעיני. מסתבר שארוחת בוקר סינית היא ארוחה עם אורז, נודלס וכיסונים ועוד כל מני מאפים פחות מזוהים.

בארוחת הבוקר הזו גיליתי את פריכיות האורז המקומיות שהינן טעימות ומתוקות (היו כל מני סוגים לקניה אך אהבתי את הסוג הפשוט עם הדבש), מאכל אשר נאכל אותו במהלך כל הטיול עד שלא נוכל יותר לראות אותו :) מצאתי את הפריכיות כמאכל ממלא וזמין שאפשר לקחת לטיולים מבלי לחשוש שהוא אולי מכיל בשר אשר חששתי לאכול.

לקראת היציאה לכיוון כפרי המחוז, רצינו לנצטייד במזומנים משום שהבנו שזו ההזדמנות היחידה למצוא בנק שבו נוכל להחליף את המחאות הנוסעים שלנו. שמחנו לגלות שממש קרוב למלון ישנו Bank of China, דווקא בבנק הייתה בחורה עם אנגלית לא רעה בכלל, אך לצערנו היא אמרה שבסניף שלהם לא ניתן לבצע את ההחלפה והסבירה לנו שעלינו להגיע לסניף המרכזי בעיר. ביקשנו שתכתוב על פתק את כתובת הבנק. לקחנו את כל הציוד שלנו, עזבנו את המלון ולקחנו מונית, הראינו לנהג את הפתק ועליו כתובת הבנק. בבנק המרכזי בילינו שעה עד שהם הצליחו להבין איך הם מבצעים את פדיון המחאות הנוסעים. אני מניחה שתיירים זרים לא פוקדים את העיר באופן תכוף כל כך ועל כן לא יצא להם להתעסק עם המחאות נוסעים לפני כן.
כשסוף סוף יצאנו מהבנק לקחנו מונית נוספת, הפעם אל תחנת הרכבת, גם את הכתובת לתחנת הרכבת קיבלנו על פתק מאותה בחורה נחמדה דוברת אנגלית מהבנק.

בתחנת הרכבת נראינו די אבודים, לא ידענו לאן צריך ללכת, ראינו מספר תורים ובשום מקום לא היה כתוב באנגלית. פרט לאיש שעבד ב Information ועל אף שמילה זו הייתה כתובה באנגלית, הוא לא באמת ידע אנגלית אך בכל זאת נתן לנו לעקוף את כל התור וכך קנינו כרטיסים לרכבת לעיר Kaili.

כאשר עלינו לרכבת היא כבר הייתה די מלאה, אך מצאנו מקום דחוס לשנינו כאשר היו מושבים של שניים מול שניים. משכנו המון מבטים ברכבת, זו הייתה תחושה מעט מוזרה אך מעניינת.
סה"כ האנשים ברכבת היו נחמדים אלינו מאוד ועזרו לנו לאפסן את התיקים שלנו במדפים של הרכבת. כמו כן עברו ברכבת מוכרים עם עגלות של אוכל חם ועגלות עם פירות, קנינו בננות לנישנוש במהלך הנסיעה.

כאשר הגענו לתחנת הרכבת המרוחקת בכ- 300 ק"מ מהעיר Kaili, לקחנו מונית והראנו לנהג את כתובת המלון שהייתה רשומה בלונלי פלאנט. הנהג הוריד אותנו ברחוב הנכון אך שלח אותנו לכיוון אחר, דבר אשר גרם לנו להסתובב ברחבי העיר לא מעט כשהתרמילים על הגב. ניסינו ללכת למלון אחר אך נאמר לנו שאין חדרים, אך היה נראה שהם פשוט לא רצו לקבל אותנו משום שאנו מערביים.
מרוב ייאוש נכנסנו לסניף של בנק ושאלנו אם מישהו מדבר אנגלית, בחורה אחת קפצה לעזרה וכיוונה אותנו למלון זול שאח"כ הסתבר שזה היה המלון שחיפשנו מלכתחילה ועלות לינה ללילה הייתה 200 יואן ללילה כולל ארוחת בוקר.

המלון:

Guotai Dajiudian

Address: 6 Beijing Dong Lu, Kaili, 556000
Phone: 0855/826-9888

לפי הלונלי והאינטרנט זהו המלון הטוב בעיר.

קיבלנו חדר ענק עם מיטה גדולה וקשה ואמבטיה ושירותים במצב טוב ואינטרנט בחדרים (מפתיע, אבל בכל מלון/גסטהאוס שבו היינו היה אינטרנט אלחוטי בחדרים) היינו סוף סוף מרוצים אחרי כל הבלאגן.

יצאנו להסתובב בעיר וקנינו שני דברי מאפה לא מזוהים ומתוקים, נראה לי שהיו ממולאים בממרח שעועית כנהוג בסין, טרום הקניה כמובן שווידאתי שאינם ממולאים בבשר - mei you rou - כך אומרים בסינית ללא בשר.
המשכנו להסתובב בעיר, הרחובות מלאים בדוכני רחוב אשר חלקם די מפתים. ראינו דוכן אשר מכר משהו שנראה בין פנקייק לחביתת ירק, לא ממש הצלחנו להבין כמה זה עולה אז נתנו למוכר 5 יואן וקיבלנו שקית מלאה - זה היה אחד המאכלים היותר טעימים שאכלתי בכל סין, מומלץ מאוד לצמחונים ומעט פיקנטי מפלפל שחור.

המשכנו לעבר הסופרמרקט (רציתי לקנות מייבש שיער) אשר נמצא בתוך מבנה גדול אשר מכיל מעין קניון שמוכרים בו כל מני מוצרים לטלפונים ניידים וכו'. כאשר כל הזמן ובכל מקום אנשים נועצים בנו מבטים, חשבנו שאנחנו המערביים היחידים בעיר אך אז גילינו שבמלון שבו אנו ישנים ישנה קבוצה של הולנדים מבוגרים שבאו בטיול מאורגן (והם עשו מסלול דומה לשלנו, נתקלנו בהם מספר פעמים בימים הבאים בכפרים בהם שהינו).

המאכלים שראינו בסופר היו צבעוניים ומשונים.

כמובן רגלי תרנגולת, מאכל מאוד נפוץ בסין

ו"מנות חמות" בשלל טעמים. אני מצאתי אחת שהיה כתוב עליה באנגלית טעם בקר, ומאז יצא לי לאכול אותה בכמה הזדמנויות.

רצינו לרכוש כרטיס סים מקומי על מנת שנוכל לבצע שיחות טלפון ולגלוש באינטרנט.
מאוד התקשינו להבין מה אומרים לנו, ולא הבנו מה מציעים לנו.
מתוסכלים, שוב יצאנו לרחוב ומתוך יאוש פנינו לזוג צעיר שהלך בחוץ ושאלנו אם הם יודעים אנגלית. הבחור ידע קצת אנגלית והציע לעזור. הם נכנסו איתנו לחנות הטלפונים הסלולאריים, ובילו איתנו שם לפחות שעה עד אשר הצלחנו לקנות איזה כרטיס סים, חשבנו שקיבלנו תוכנית מצויינת אך בעוד חודש מאותו יום נגלה שזו הייתה תוכנית רק לחודש אחד והעובדה שנשאר כסף לשימוש לא ממש עזרה לנו.
בכל מקרה באותו רגע היינו ממש מאושרים, והודינו להם מאוד על העזרה והסבלנות. ניסינו להזמין אותם לארוחה אך הם אמרו שאין צורך.

בשל יחסית חוסר במידע על המחוז לא ממש ידענו איך נישן בכל מקום, חשבנו שאין גסטהאוסים בכפרים ושניאלץ לישון בבתים של אנשים. אך בערב במלון חיפשתי מקום לינה בכפר הראשון אליו ניסע Xijiang ביום למחרת, ומצאתי אתר שנראה די מזמין.
התקשרנו עם הסים המקומי שרק רכשנו והזמנו חדר זוגי. מאוד הרגיע אותנו שיש לנו מקום לינה. העלות הייתה 120 יואן ללילה.

שם הגסטהאוס:

Xijiang full view Guesthouse

התעוררנו ב - 6 בבוקר על מנת להספיק לארוחת הבוקר ולתפוס את האוטובוס היוצא אל הכפר Xijiang.
לקחנו מונית אל תחנת האוטובוס, ועלינו על מיניבוס שכבר היה מלא באנשים, התיישבו דחוקים באחורי המיניבוס. בסין נהוג לשים את התיקים על מעין רמפה קטנה אשר נמצא ליד הנהג בערימה.
זו הייתה נסיעה של כשעה וחצי, דרך מפותלת למדי אך לא נוראית.

הגענו לכפר Xijiang היפה.

אנשים בכפר הדריכו אותנו לגסטהאוס אשר היה ממוקם כ- 500 מטר מתחנת האוטובוס. המקום מנוהל ע"י בעל ואישה דוברי אנגלית, בעיקר הבעל Yang אשר היה תמיד נחמד וחייכן ועזר לנו וכתב עבורנו משפטים בסינית. הוא גם נתן לנו את מספר הטלפון הסלולרי שלו ואמר שאם נצטרך עזרה במהלך הטיול בתרגום של סינית שנתקשר אליו.

החדר היה מאוד בסיסי, עם חדר מקלחת ושירותים קטן, המים הרטיבו תמיד את כל המקום, אבל הצלחנו להסתדר עם זה. הנוף מהחדר היה עוצר נשימה.

יצאנו לטייל בכפר אשר נראה כמו ציור יפהפה. הגענו אל הכיכר המרכזית, שם כל יום בשעות 11:30 ו- 17:30 מתקיימת הופעה של בני ובנות הכפר אשר משתייכים למיעוט ה- Miao. זהו כפר המיאו הגדול ביותר.

נחל חוצה את הכפר ומעליו בנויים גשרי רוח ומים מסורתיים. בתי הכפר בנויים גם הם מעץ ומקשטים את גבעות הכפר. הכפר היה מלא בתיירים - כולם סינים (מאוחר יותר נתקלנו שוב בהולנדים) מרחבי סין, הרגשנו ממש מפורסמים כאשר מכל עבר קראו לנו ורצו להצטלם איתנו. אנשים נעמדו בתור על מנת להצטלם איתנו וקראו לכל החברים שלהם לבוא. חוויה מטורפת.

המשכנו לטייל בכפר שהיה די גדול, מעל ל-1000 בתים. הכפר כבר מאוד רגיל לתיירים (בעיקר סינים) הוא מלא בחנויות מזכרות ודוכני אוכל.
החלטנו לטעום צ'יפס מתובל - קופסה קטנה עלתה 3 יואן ולביבת תפוחי אדמה בעלות של 1-2 יואן ללביבה.

אם הם מתלהבים מלהצטלם איתנו, אז גם לי מותר להצטלם איתם :)

ואנשים המשיכו להצטלם איתנו

לבשנו גם תלבושת מסורתית של בני המיאו לתמונה למזכרת :)

המשכנו לטייל גם לכיוון שדות האורז של הכפר

הציעו לנו ללגום משהו אלכוהולי מתוך קרן

בערב אכלנו במסעדה של הגסטהאוס, כאשר ברקע טלוויזיה קולנית ושולחנות עגולים וגדולים מלאים בסינים רועשים למדי.
הזמנו ארוחה מערבית - פיצה (או משהו המתיימר להיקרא כך), כריך, טבעות בצל וסלט ישראלי - כך היה כתוב בתפריט (מסתבר שהישראלים כבר ביקרו במקום כרגיל). סה"כ היה נחמד.

לאחר ארוחת הערב יצאנו שוב אל הכפר, בערב האורות נדלקים, הגשרים והבתים מוארים בצורה מאוד מיוחדת ויפה.

הגענו שוב אל הכיכר המרכזית ושמענו מוזיקה בוקעת מאחד המבנים. החלטנו להיכנס פנימה והבנו שהיה שם ערב קריוקי וריקודים. בכניסה למקום החל להיטפל אלינו גבר שיכור שלא ממש הצלחנו להיפטר ממנו. ואז הגיעה בחורה חמודה שהצילה אותנו והושיבה אותנו, היא דיברה אנגלית.
הגישו לנו פיצוחים (הסינים מאוד אוהבים גרעיני חמניה).
היא אמרה שבעלה רוצה לרקוד איתי, הייי מופתעת אבל זרמתי, היה מצחיק, אני לא משהו בריקודים אבל הוא הוביל את הריקוד לא רע...

ואז רקד איתי עוד גבר, שהסתבר שהוא היה מנהל בית ספר, וכל הבנות שהיו במקום הן מורות מהעיר Guiyang אשר ממנה התחלנו את הטיול במחוז. והיו שם לפחות 2 שהן מורות לאנגלית, האנגלית שלהן הייתה רק סבירה אך לא מדהימה בשביל מורה לאנגלית.
אבל הם היו כולם מאוד חברותיים, המשיכו להגיש לנו פיצוחים ושתיה חינם. אפילו מצאו לנו שירים באנגלית והכריחו אותנו לשיר

המורות לאנגלית נתנו לי את מספר ה- QQ שלהן (תוכנת המסרים הנפוצה בסין) והבטחתי לשמור על קשר.

בבוקר אכלנו ארוחת בוקר בגסטהאוס, חביתה טעימה ומיץ תפוזים סחוט טרי. ועזבנו בעצב את שיג'יאנג הציורית עם האנשים החביבים.

לקחנו אוטובוס חזרה לקאילי וקנינו כרטיסים לאוטובוס לעיר Rongjiang.
הנסיעה לקחה 5 וחצי שעות, של כביש משובש, דרך עפר ואבנים, האוטובוס קופץ כל הזמן, ברקע טלוויזיה דלוקה על משהו צווחני והסינים מעשנים בתוך האוטובוס ומפצחים גרעינים וזורקים קליפות על הריצפה. יש מספר עצירות התרעננות במהלך הנסיעה.
בעלי הצליח לישון מעט בנסיעה, אני לא ממש...

בסופה של נסיעה מתישה, הגענו אל רונגג'יאנג, עיר מאובקת, בוצית ומכוערת. אל העיר הגענו רק מטעמי נוחות וקירבה אל הכפרים הבאים אליהם אנו רוצים להגיע.
חיפשנו מלון בקרבת תחנת האוטובוס ומצאנו. אך כשהתמקמנו בחדר גילינו תמונה של אישה עירומה בשירותים ומס' טלפון ליד המיטה להזמנת שירותים "מסויימים"... דבר אשר מסביר למה המחיר של המלון בקבלה היה נקוב לפי שעה. והתחלנו להרגיש גועל מהמקום.
בנוסף השירותים בחדר במלון היה בסגנון הסיני, דבר שעד כה לא ניתקלנו בו במקומות הלינה שלנו אלא רק בשירותים הציבוריים וכמובן מקלחת מעל השירותים, כמו בהרבה מקומות לינה בסין.

יצאנו החוצה והתחלנו לחפש מקום לינה אחר, היה נראה שכל המלונות בעיר עבדו באותה שיטה של חדר לפי שעה ובלי קשר אף אחד לא רצה לקבל אותנו וכולם אמרו שאין להם חדרים. דבר אשר לא נראה הגיוני... העיר אינה אטרקציה גדולה.
מצאנו מסעדה שנראתה די מפוארת והתיישבנו בה. הזמנו מרק תירס וציפינו למרק המוכר ממסעדות סיניות בארץ אך מסתבר ששם פשוט מדובר במרק צח עם חתיכות תירס גדולות בתוכו.

לאחר ששאלנו בכל מלון שראינו בדרך אם יש חדר וקיבלנו את אותה תשובה, חזרנו מובסים למלון שלנו. ואז ראינו בחור מערבי על אופנוע, שמו ג'רמי, הוא סיפר שהוא מניו זילנד ושהוא מטייל ברחבי סין על אופנוע עם חברה סינית שדיברה אנגלית. כבר הבנו שהמלון שהשגנו זה מה שיש והחלטנו שלמרות חוסר ההתלהבות אנו צריכים 2 לילות במקום. ביקשנו עזרה עם השפה מהחברה הסינית ואז הסתבר שהם לא מוכנים לאשר לנו לילה נוסף כי בכלל אסור להם לארח זרים במלון והם לא יכולים להתחייב לזה. מסתבר שבסין מלון צריך אישור מיוחד על מנת לארח תיירים זרים.
ג'רמי סיפר שבמרחק קטן מהמלון שלנו יש מלון אחר, יקר יותר - 148 יואן ללילה במקום 60 יואן ששילמנו כאן.
הלכנו לשם קודם כל לבדוק איך נראה המקום. ואז החלטנו לוותר על הכסף שכבר שילמנו על המלון הקודם והעברנו את הדברים שלנו למלון השני ואף הורדנו את המחיר ל 100 יואן ללילה. התחושה במלון השני הייתה הרבה יותר טובה.

זה היה שם המלון

ביקשנו במלון עזרה במציאת תחבורה על הכפר Zhen Chong, זהו כפר של בני מיעוט ה Dong אשר אינו מתוייר כמעט.
בעל המלון החליט לטפל בעניין בעצמו והזמין לנו רכב עם נהג תמורת 300 יואן, יותר יקר ממה שחשבנו שזה יעלה אבל לא ממש מצאנו אופציה יותר טובה. קבענו עם הנהג לשעה 9:00 בבוקר והלכנו לישון מרוצים יחסית.

בבוקר מנהל המלון קרא לנו לבוא אחריו. הוא לקח אותנו לשוק המקומי ולדוכן שבו אישה מכינה כדורי בצק, בחורה שהייתה במקום התעקשה לשלם עלינו, לא ממש הבנו למה, אבל זה לא היה יקר בכל מקרה, משהו כמו 2 יואן.
הבעיה הייתה, שהם רצו שנאכל מולם, מול בעל המלון והאישה שהכינה אותם. כדורי הבצק היו כל כך צמיגיים ונדבקו לשיניים ולתוך הגרון, זה היה מאוד מתוק אך המרקם היה ממש קשה לעיכול וכשהתחלנו ללכת מהדוכן הזה נאלצנו להסוות את העובדה שאנו לא אוכלים את זה יותר.

כשחזרנו למלון, הסתבר לנו שבעל המלון מצטרף אלינו לנסעיה לכפר Zhen Chong
הוא והנהג עישנו וצעקו כל הדרך, שהייתה דרך עפר קשה וקופצנית. אך בעל המלון היה נחמד וכשאמרתי שאני צריכה שירותים אז הם מצאו לי אחד באיזה כפר בדרך.
אלו היו אחד משני בתי השימוש היותר מחרידים שראיתי במהלך הטיול, צריף עץ פתוח לכל ומוגבה מעל הקרקע המלאה בכל מה שהיה שם... ומעל הכל זבובים...

בדרך עברנו בין כפרי מיעוטים נוספים, היה מעניין לראות את תהליך הבנייה של הבתים המסורתיים ושל גשר רוח ומים, ועוד כמה כפרים אשר פחות מוכרים למערב.

מגדל תוף

בסופו של דבר הגענו אל הכפר ז'נצונג. הכפר עצמו נראה מאוד פשוט ואותנטי. מים זורמים בין הבתים, וניתן לראות את המקומיים בעבודות היום יום שלהם.
הלכנו אל עבר מגדל התוף המפורסם של הכפר

כל הדרך אנו מלווים בנהג ובעל המלון אשר עזרו לנו למצוא את נקודות העניין של הכפר. וגם תיפסנו על גבעה די גבוהה ובוצית על מנת לראות את הכפר מלמעלה. הדבר הכי יפה בכפר זה לראות אותו מלמעלה כאשר הוא מוקף על ידי תעלת מים.

בדרך חזרה נסענו על כביש מהיר שעוד לא היה גמור ולא נפתח עדיין לתנועה. מעט חששתי מכיוון שמשאיות נסעו מולנו על אותו נתיב, הכביש היה מלא במנהרות חשוכות והיו מלא חורים בכביש שהיה תלוי מעל תהום עמוקה.
הנסיעות היו מעט מתישות. וקצת הרבה מהומה בשביל ליסוע ולראות כפר קטן. נראה לי שאם הזמן שלכם באיזור קצוב, אולי עדיף לוותר עליו על אף שהוא הרבה יותר אותנטי, עד שלא תהיה אליו תחבורה נוחה יותר. יש כאלה עם יותר תעוזה שנשארים לישון בבית של אחת המשפחות בכפר ואז הנסיעה אולי מתגמדת מול זמן השהייה, בשבילנו זה היה יותר מדי.

למחרת לקחנו אוטובוס מרונגג'יאנג לצ'וניאנג ומשם קו ישיר לכפר Zhaoxing. הנסיעה הייתה קשה ומטלטלת.

בכניסה לכפר צריך לשלם דמי כניסה.
לקחנו את המלון שהיה ליד תחנת האוטובוס:

Zhaoxing Hotel
בעלות של 120 יואן ללילה.

הכפר מאוד נחמד, מעט פחות תיירותי מהכפר שיג'יאנג (לפחות בזמן שאנו היינו שם זה היה נראה כך).
בכפר יש 5 מגדלי תוף, גשרי רוח וגשם וכמה מסעדות ובארים..

הדרך בה מוכרים בשר, על שולחנות בחוץ רק עודדה אותי בהחלטה להישאר צמחונית במהלך הטיול

בלילה המבנים מוארים בצורה יפה כמו בכפר Xijiang

למחרת בבוקר אכלנו באחת המסעדות את החביתה המקומית, מאכל שבמהלך הטיול בכפרים אכלנו מספר פעמים, המקומיים אוכלים אותה עם אורז, אבל היא טעימה גם כשלעצמה. חביתה עם עגבניות ובצל ירוק, מעט חריף.

החלטנו לצאת מהכפר לטיול רגלי, הדרך הייתה יפה מאוד, טרסות של אורז, כפרים קטנים ועדרים של פרות על הכביש.

כשחזרנו לכפר פגשנו אמא ובת מהעיר ננג'ינג שליד שנגחאי, שהייתה בת גילי שהחליטו לטייל מספר חודשים בסין, ויטנאם וקמבודיה. איתן ביררנו על אוטובוס שיוצא למחרת לסנג'יאנג.
האוטובוס יוצא ב 9:00 בבוקר מ- Liping ועובר דרך Zhaoxing ואז ניתן לעלות עליו כאשר נסיעה עולה 40 יואן לאדם, נסיעה של שעתיים על כביש סביר.
בבוקר פגשנו אותן בתחנת האוטובוס ועלינו עליו יחד.

כפרי הדונג והמיאו היוו חלק נכבד מהטיול שלנו בסין, אין ספק שהימים בין הכפרים היו בין היותר קשים מבחינת הבנה של לאן ליסוע והיכן לישון ואיך להגיע ממקום למקום, אבל ראינו דברים כל כך מיוחדים וייחודיים לאיזור וזו חוויה עצומה שלא נשכח לעולם.

מסנג'ינג לקחנו אוטובוס אל עבר Chengyang וגשר הרוח והמים המפורסם. על כך ועל טרסות האורז ויאנגשו בפוסט הבא.