יאנגשו

ליאנגשו - עיר נופש מאוד מפורסמת ומתויירת גם על ידי תיירות פנים וגם על ידי תיירות חוץ הגענו באוטובוס מגוויילין, ירדנו בתחנה המרכזית והלכנו ברגל אל המלון שהזמנו, החלטנו להזמין חדר במלון הזה לאחר בדיקה באתר tripadvisor.com, המלון היה ממוקם במקום גבוה.
המלון היה יקר יותר מהרבה מקומות אחרים בהם לנו במהלך הטיול, אבל היו מספר יעדים שהגדרנו אותם מראש שבהם נאפשר לעצמנו מעט יותר פינוק.

שם המלון: כתובתו Roswood inn Hotel

 כאן תוכלו לקבל מידע נוסף על המלון:
http://www.tripadvisor.com/Hotel_Review-g303712-d1081699-Reviews-Rosewood_Hotel-Yangshuo_County_Guangxi_Zhuang.html

לאחר התברברות קלה ברחבי העיר הגענו אל המלון, אז התברר לנו שיש מספר סוגי חדרים, ביקשנו לראות את החדרים, ולא יכלנו להתאפק ובחרנו בחדר היותר יקר, אם זכרוני אינו מטעה אותי, לילה עלה בסביבות ה- 400 יואן. שילמנו על חמישה לילות בתקווה שיהיה לנו מספיק זמן לראות ולעשות את כל הדברים עליהם שמענו שאפשר לעשות בעיר.
אבל בעלות זו קיבלנו חדר ענק ומדהים, עם מצעים נעימים ויפים, אמבטיה מפנקת ומרפסת חמודה המשקיפה על אחד הרחובות היותר מתויירים בעיר.
ארוחת הבוקר אמנם לא הייתה כלולה במחיר, אך עלתה 30 יואן לאדם לאורחי המלון במקום 40 יואן (לא זול במושגי סין). אמנם לא ארוחה כמו שאנו רגילים במלון בישראל, אבל כן היה מוזלי נחמד, לחם וגבינות, ביצים שהכינו לנו לפי בקשה (אם כי לפעמים היה קשה להסביר שאנו לא רוצים ביצת עין נוזלית מדי או קשה מדי), ועוד מבחר מאכלים סינים.
בעיקר היה מאוד נחמד לאכול שם ותוך כדי להסתכל החוצה מהחלונות הגדולים אל עבר הרחוב המתעורר ומתמלא תיירים.
 כמו כן הבנות שעבדו בקבלה של המלון היו תמיד מסבירות פנים ומועילות.



 אז כפי שהזכרתי, המלון שלנו היה ממוקם בלב הרחוב הכי מרכזי ומלא חנויות חמודות, היה ממש כיף להסתובב בו, על אף שלצערי היום הראשון שלנו ביאנגשו היה עם מזג האוויר הכי נעים ולאחריו הגיעו ימים הרבה פחות נעימים ולצערי הרסו קצת את החוויה של עיר הנופש.





 ביום הראשון בעיקר הסתובבנו וחקרנו את מרכז העיר, על מנת לקבל תחושה של העיר ולספוג את האווירה






 ביום השני שלנו ביאנגשו החלטנו לשוט על נהר הלי על רפסודת במבוק, חוויה שעוד נלמד להצטער עליה... מזג האוויר היה ממש לא מתאים, היה קר וגשום ומאוד גרע מההנאה





 הנופים היו מאוד יפים, סלעי הגיר המבצבצים מתוך הנהר הם מחזה שלא ניתן לשכוח בקלות. במהלך השייט הורידו אותנו לטיול של כ- 45 דקות בכפר כלשהו שנמצא על גדות הנהר, כמובן שגם שם לא היה כזה כיף כשהתחיל גשם זלעפות.





כשחזרנו מהשייט אל המלון, שנינו לא הרגשנו הכי טוב, אני עם שאריות הצינון שהגעתי איתו ליאנגשו, ובעלי התחיל להרגיש רע לאחר השייט.
שאלנו את פקידות הקבלה במלון אם יש רופא בסביבה שיוכל לבדוק אותנו, והן מייד התנדבו ללוות אותנו לרופאה מצויינת ומוכרת בעיר לפי דבריהן. שתיים מהבנות הצטרפו אלינו והגענו לקליניקה של הרופאה.
היינו קצת בהלם ממה שראינו, לא בדיוק קליניקה כמו שאנחנו מכירים בישראל.
כשהרופאה באה לבדוק אותנו, הגיעה אישה זקנה, נראתה בערך בת 80, וביקשה שנראה לה את הלשון שלנו ובדקה את הדופק שלנו ומיהרה לרקוח לנו מגוון תרופות.
כל אחד מאיתנו קיבל שקית ובה ניירות קטנים מקופלים אשר הכילו בתוכם מספר רב של כדורים בצבעים שונים, הבנות מהמלון תירגמו לנו שעלינו לקחת את קוקטייל הכדורים הזה 3 פעמים ביום, מעט סקפטיים, לקחנו את הכדורים והודינו לרופאה.
 כשהגענו למלון פתחנו את הניירות המקופלים בדרכנו להישמע להוראות הרופאה



הספיקה לי פעם אחת לקחת את קוקטייל הכדורים בשביל להבין שזה לא בשבילי, כמות כזו גדולה של כדורים שאיני יודעת מה הם מכילים, רק עצם המחשבה שלי על כך הגעילה אותי.
בעלי לעומת זאת המשיך לקחת את הכדורים.

 את הערב השני ביאנגשו החלטנו להעביר במופע המפורסם על נהר הלי, קנינו כרטיסים להופעה באחד ממשרדי התיירות שמציעים מגוון פעילויות באיזור. זהו מופע מרהיב של המון משתתפים ואורות אשר מתקיים ממש על הנהר עצמו.



 מעט גשם החל לרדת במהלך המופע, אך לא פגם בהנאה, מארגני המופע ידעו מה מזג האוויר הצפוי וחילקו לכולם מעילי גשים קלים, היה משעשע לראות את כולם לבושים בהם, וכמובן שגם אנחנו הצטרפנו לחגיגה.



ביום השלישי ביאנגשו בחרנו לקחת קורס פרטי לבישול מקומי, את הקורס רכשנו דרך המלון שלנו.
בבוקר באה אחת המדריכות שהייתה מאוד נחמד ויחד איתה התחלנו את היום בקניית מצרכים לקראת הקורס בשוק המקומי.
 השוק עצמו הוא חוויה בלתי רגילה, המון ירקות צבעוניים, רובם פחות מוכרים לשימוש באוכל המערבי ובעיקר המון בע"ח שונים ומשונים וגם כאלו שממש לא נעים לראות (כלבים).







משסיימנו את הקניות, הגענו אל המקום בו מתקיים הקורס עצמו, שם פגשנו את המדריכה הנוספת.

 התחלנו בהקפצת ירקות



 המשכנו בהכנת egg dumplings



 ועוד כמה דברים טעימים, ובסוף התיישבנו לאכול. חשוב לציין שתוך כדי הקורס הבנתי שבהרבה בישולים בסין משתמשים ברוטב צדפות בהרבה מהמתכונים, אני לא אוכלת פירות ים וחזיר, ובמהלך הקורס נאלצתי מעט לשנות את המתכונים, המדריכות לגמרי הבינו שיש לי בעיה עם כל מני דברים והציעו חלופות. אך אז התברר לי שגם אם נדמה לי שאני אוכלת אוכל צמחוני בסין אני לא באמת יכולה לדעת באילו רטבים הם השתמשו.



 ואלו המדריכות הנחמדות שליוו אותנו במהלך היום הכיפי, דרכן למדנו עוד קצת על התרבות הסינית והמנהגים המקומיים כמו איך הסיניות נשארות רזות לאחר הלידה - לטענתן זה משום שבמהלך ההריון הן אוכלות אך ורק מרק רגלי חזיר... מי יודע :)



 ככל שהזמן ביאנגשו עבר, בעלי הרגיש פחות ופחות טוב, החלטנו לנסות לקנות כדורים ותרופות קצת יותר מערביים, קצת יותר, מכיוון שלא ממש היה ניתן למצוא את השמות של התרופות המוכרים לנו מכאן ורוב הרוקחים לא ממש דיברו אנגלית.



ביום הרביעי, בעלי הודיע לי כי אינו חש מספיק טוב בכדי לטייל ושהוא רוצה לנוח.
החלטתי לטייל לבדי, מעט חששתי, בכל זאת פעם ראשונה לבד בסין. החלטתי ללכת אל סוכנות התיירות שהיינו בה ביום הראשון ביאנגשו.
התייעצתי איתם מה כדאי לי לעשות, והחלטתי לשכור אופניים ולטייל לכיוון גבעת הירח - moon hill
 בכל זאת מעט פחדתי לבד, ובעל סוכנות התיירות הציע לי לסוע עם העובד שלו - ז'אנג פינג, איתו התיידדנו כבר ביום הראשון. הסכמתי, היה נראה לי שיותר אהנה אם לא אהיה לבד וגם פחות אפחד.



 עברנו במספר אתרים בדרך אל גבעת הירח



כדי לטפס אל הגבעה יש לשלם דמי כניסה לאתר. אך ה"מדריך" שלי החליט לשלם משהו כמו 2 יואן לאישה זקנה לאחר שהם דיברו בסינית ביניהם מבלי שאבין, כדי שתוביל אותנו בדרך צדדית ולא חוקית כמובן, שדרכה ניתן להתחבר בשלב מסויים אל השביל הראשי המוביל לגבעה.
הטיפוס היה מעט מפרך ומתיש ועבר דרך סלעים ובוץ, מה גם שמעט חששתי עצם העובדה שאנחנו מתפלחים.
 לאחר כרבע שעה במסלול הצדדי התחברנו למסלול הראשי אשר היה מורכב ממדרגות אין סופיות לפי הרגשתי באותו רגע ובעוד אני משתרכת מאחור, ז'אנג פינג קיפץ ורץ את המדרגות



 בסופו של דבר הטיפוס היה שווה, ומשם דיוושנו חזרה לעיר.



 ביום החמישי בעלי שחש אך במעט יותר טוב, החליט להצטרף אלי לעוד טיול. אני שכבר רכבתי על אופניים ביאנגשו פחדתי קצת פחות, שכרנו אופניים זוגיים וכן שייט רפסודה על נהר הילונג. קיבלנו הוראות מאותו משרד תיירות איך להגיע אל האיזור בו עולים לרפסודה. הרכיבה הייתה ממש כיפית ועברנו בין כפרים חמודים.





 לאורך הנהר פזורות עמדות צילום, כל פעם כשמתקרבים למפלון קטן, מצלמים אותך ועוצרים את הרפסודה ליד העמדה, ניתן לרדת ולראות איך יצאה התמונה ולהחליט אם רוצים לקנות אותה. אני הבאתי איתי דיסק און קי ועליו שמרתי חלק מהתמונות שצילמו אותנו במקום הדפסה (כמובן ששילמנו על כך).



בערב בחרנו להגיע לבית ספר לאנגלית, אליו מגיעים תלמידים סינים מרחבי המדינה, הם בוחרים דווקא ביאנגשו מכיוון שהיא מלאה בתיירים ובהזדמנות לתרגל את השפה.
העברנו שיעור באנגלית לכיתה של כ- 10 תלמידים. סה"כ היה מאוד מעניין אך רבים מהם התביישו לדבר משום שפחדו שהאנגלית שלהם לא מספיק טובה.
 הצטלמנו עם המורים של בית הספר ועם אחת התלמידות מהכיתה בה לימדנו, היא הייתה הכי דברנית ומשתפת פעולה והיה ממש כיף להכיר אותם.



את השהות שלנו ביאנגשו הארכנו בשני לילות נוספים במלון שלנו, בשל כל המחלות והחולשה, העדפנו לא להסתכן ולהמשיך רגוע יותר.
בערב האחרון ביאנגשו, ז'אנג פינג, שהיה המדריך טיולים שלי, ביקש לקחת אותנו למסעדה, הוא מאוד שמח להכיר אותנו ורצה להוקיר תודה.

התארגנו לקראת היציאה למסעדה, אך משפגשנו את ז'אנג פינג הוא הוביל אותנו אל מחוץ לאיזור התיירותי, למסעדה של המקומיים בלבד, שלא ממש נראית כמו מסעדה, אלא יותר כמו מטבח של משפחה עם שלושה שולחנות גדולים.
 לא ממש ניתן היה להזמין אוכל, אין במסעדה הזו תפריט, אלא פשוט קיבלנו לשולחן מה שמגישים שם - קערה מלאה בחלקי עוף ואורז מאודה.



 על אף החוויה האוטנטית, אני כהרגלי, בררנית באוכל, אכלתי רק מהאורז המאודה ושתיתי בירה, היו שם כל מני חלקי עוף שאני פחות רגילה לראות, כמו רגלי תרנגולת, שהן מסתבר מעדן מקומי.





היה לי קצת לא נעים שאני לא אוכלת, הרי הוזמנו במיוחד, אבל מאוחר יותר אני אודה על כך, כי בעלי סבל לאחר הארוחה המיוחדת מפריחה משונה ומהרגשה כללית לא טובה.

 סה"כ יאנגשו מקום מאוד יפה עם המון אטרקציות, אך לצערי הגענו בתקופה לא אופטימלית (סוף חודש מרץ), מזג האוויר היה לרעתנו והמחלות שתקפו בשל מזג האוויר, האוכל ובכללי - תנאים שונים מהרגיל, מעט האיבו על הנאתנו. אין ספק שנצטרך לחזור לכאן בתקופה טובה יותר כדי לקבל את החוויה הנכונה של המקום.