סיכום טיול 3 ימים בעמק ההדסון, 4/7 – 6/7

היום הראשון, 4.7

טיסת אל על , ללא אירועים יוצאי דופן. "בזכות" הקורונה אנחנו מקבלים את השלישיה במעבר רק לשנינו, נוח מאד. רק לחבוש מסכה כל הטיסה היה מאד לא נוח.

נחיתה קצת אחרי 5 בבוקר. האולם של ה- Emigration כמעט ריק, גם זה נזקף לזכות הקורונה, ואנחנו לא מתלוננים. פחות מחצי שעה ואנחנו בחוץ, כולל קבלת המזוודות. לקחנו את ה- Air Train   למשרדים של אוויס, לקבלת הרכב. 4-5 תחנות, קו ירוק או אדום, ירידה ב- Federal Circle,    ממש מעל המשרדים של אוויס. נסיעה נחמדה של 10 דקות בערך, הרגשה קצת עתידנית, כשהרכת נוסעת במהירות על מסילה צרה וגבוהה.

קצת הקדמנו, מחכים לבת שלנו שאמורה להיות נהגת נוספת. בסוף זה לא קרה, כי אמנם היא הביאה איתה את הדרכון הישראלי כנדרש, אבל לא הביאה את כרטיס האשראי שלה. למרות שאנחנו אלו ששוכרים את הרכב ואנחנו משלמים, מסתבר שכל נהג צריך להראות אמצעי תשלום (כרטיס אשראי קרדיט בלבד, לא דביט). התרגשות גדולה בפגישה, הרבה זמן לא התראינו, ושוב נפרדים, אנחנו יוצאים לדרכינו והבת תצטרף אלינו למחרת.

קיבלנו רכב משודרג ונוח שהתאים לנו מאד. מראש החלטנו לא להיצמד יותר מידי לתוכנית. אנחנו עייפים, אחרי יותר מיממה ללא שינה, אבל ההתרגשות והשמחה מספקים את האדרנלין הנדרש. התחנה הראשונה – Dobbs Ferry.

קיבלנו המלצה למסעדה בשם Chart House על שפת הנהר, ואנחנו נוסעים ישר אליה, רעבים אחרי לילה ארוך במטוס. לצערנו המסעדה סגורה עדיין, ואנחנו מחליטים לנסוע בינתיים למקום בשם Untermyer Gardens, בעיירה Yonkers, כ- 10 דקות נסיעה משם. האיש שלי חובב גינון ואנחנו אוהבים לראות גנים יפים ולקבל רעיונות. המקום פתוח לציבור ללא תשלום, מטופח למדי ונוף יפה להדסון. יש מדשאות, מזרקות ושיחים גזומים יפה, אבל בסך הכול – לא חובה. העברנו שעה קלילה וחזרנו למסעדה.

ישבנו על גדת המים, וראינו שמעמידים כיסאות לאורך קו המים, לצפייה בזיקוקים שיהיו בערב (כזכור, זהו יום העצמאות של ארה"ב). אכלנו ארוחה טובה אבל יקרה, והמשכנו בדרכנו דרך העיירות היפות והציוריות Tarrytown ו- Sleepy Hollow. בכל מקום ניכרת אווירת חג, והכנות לקראת הזיקוקים בערב. רצינו לבקר בכנסיה בשם Union Church עם הוויטרז'ים של שאגל ובאחוזה של רוקפלר עם הגנים המרהיבים Kykuit: The Rockefeller Estate – שניהם היו סגורים לקהל בגלל הקורונה.

התחנה הבאה – Ossining on the Hudson. החלטנו לוותר על הביקור בבית הסוהר, אם בכלל פתוח למבקרים, ולהתמקד במסלול ההליכה המומלץ לאורך הנחל. טעות! המקום מוזנח ונטוש, אין מה לעשות שם. יש שער ברזל שמאחוריו הרבה מדרגות ומסלול לאורך מה שפעם היה כנראה נחל ועכשיו זרזיף עלוב. המקום מלוכלך וקצת מפחיד, בלב שכונה שזועקת עוני ועליבות, לעומת על השכונות היפות והמטופחות שלאורכן עברנו ועוד נעבור היום. המלצה: להתרחק!

אנו ממשיכים בטיולנו לאורך ההדסון, ומגיעים ל- Croton Gorge Park. פארק רחב ידיים, מדשאות ומזרקה ענקית, וגולת הכותרת הסכר העצום, שנבנה בזמנו להעברת מי שתיה לניו יורק. עשרות משפחות עושות פיקניק על מחצלות על הדשא, והאווירה שמחה וכיפית, מטשטשת את הרושם העכור ש- Ossining הותירה בנו. מצלמים ומצלמים, וממשיכים הלאה.

תחנתנו האחרונה להיום, העיירה Cold Spring. תכננו לבקר ב- Boscobel gardens, בית אחוזה היסטורי מהמאה ה-19 עם גנים נפלאים, אבל נאמר לנו שרק הגנים פתוחים לסיור עקב הקורונה, ובכל מקרה הם ייסגרו מוקדם כי מתקיים בהם אירוע פרטי. עוד בתוכנית הייתה גינה מיוחדת של פרנק ואן הפתוחה לציבור – Stonecrop Gardens – לא הספקנו. אנחנו מטיילים ברגל לאורך הרחוב הראשי הציורי, מוצאים מקום לאכול ארוחת ערב ומחליטים שסיימנו להיום.

 רצינו ללון בעיירה הזו, אבל כיוון שזה יום חג (ואולי גם בגלל הקורונה) לא מצאתי מקום פנוי ונסענו ללון בעיירה קרובה בשם Fishkil  Quality Inn & Suites Fishkill South near I-84. מלון חביב ועונה על הצרכים. מתקלחים ומתכוונים לצאת לראות את הזיקוקים (בשבילם במיוחד הבאתי את החצובה...) אולם העייפות מכריעה אותי, אחרי יום ולילה ויום בלי שינה, בן זוגי מוותר לי ואנחנו צוללים לשינה מתוקה.

Untermyer Gardens
רחוב מקושט לכבוד ה- 4.7
Croton Gorge Park
Cold Spring

היום השני, 5.7

התעוררנו בשעה 3 לפנות בוקר, תודות לג'ט לג המוכר והלא חביב. ב-5 ויתרנו סופית, ויצאנו לטיול רגלי ארוך בעיירה המנומנמת. מצאנו מקום שמוכר קפה, וטיילנו להנאתנו בין חצרות הבתים היפים. במקומות רבים זרוקים זיקוקים משומשים, עדות אילמת לאתמול בערב. חזרנו למלון, ארגנו את המזוודות, קיבלנו ארוחת בוקר ארוזה בשקית נייר חומה (קורונה, קורונה...) ויצאנו לדרכנו. אציין בשביל הפרוטוקול שליד המלון עמד דיינר אמריקאי טיפוסי, והבן זוג נורא רצה לאכול שם ארוחת בוקר גדושת פנקייקים, אולם היה עדיין  סגור ובכל מקרה קבענו עם הבת שנאסוף אותה מהרכבת, ויתרנו בצער. שנינו חובבים מושבעים של המסעדות האמריקאיות העממיות האלו, הקרויות דיינר.

אחרי כ-10 דקות נסיעה פחות או יותר, הגענו לתחנת הרכבת ב- Cold spring, אספנו את הבת ופנינו לתחנה הראשונה שלנו היום – מוזיאון Dia Beacon, בעיירה, כמה מפתיע, בשם Beacon. בגלל הקורונה אין מכירת כרטיסים במקום, הזמנו ושילמנו מראש. בזמן ההזמנה יש לציין גם את השעה שבה רוצים להגיע למקום.

אהבתי את המוזיאון, במבט אחורה אחרי כמעט 4 חודשים, לא הייתי מוותרת עליו, אבל כדאי לעשות קצת שיעורי בית לפני שמגיעים למקום כזה (אני מניחה שזה נכון לכל אטרקציה מתוכננת במסלול). המוזיאון מציג אומנות מודרנית, וויכוח אקדמי מעניין ניטש ביננו, האם ראוי לקרוא "אומנות" לקיר גדול שעליו תמונה אחת ויחידה של מלבן לבן... כן אהבנו את הציורים של אנדי וורהול ("Shadows").

חוויה מיוחדת חיכתה לנו בקומת המרתף, לצערי איני זוכרת את שם האמן, עמודים כבירים וחללים ריקים בניהם, חשכה כמעט מוחלטת ומדי פעם אור פסיכודאלי מתפרץ, ומוזיקת טכנו מושמעת מרמקולים בתקרה, בווליום חזק מאד. לב המיצג הוא חלל ריק דמוי ריבוע שארבעה רמקולים מוצבים למעלה בכל פינה שלו, והמבקר מתבקש לעמוד במרכז הריבוע ולתת למוסיקה ולחוויה להציף אותו. מעניין.

התחנה הבאה - Storm King Art Center. זהו גן פסלים רחב ידיים, הפסלים כולם בחוץ על גבעות מוריקות והמבקר מטייל בנחת מפסל לפסל. גם פה הזמנו ושילמנו מראש, וגם פה צריך לציין שעה שבה נגיע. אבל... השעה שעת צהריים, המסלולים כולם גלויים לשמש, והיום חם מאד. המקום יפה ומזמין לטייל, אבל תעשו לעצמכם טובה – הגיעו לשם בשעות הבוקר או בשעות אחה"צ המאוחרות, לא כמונו באמצע היום. הסתובבנו ברדיוס קטן סביב החניה, צילמנו והמשכנו בדרכנו, מוותרים בצער.

תחנתנו הבאה אמורה הייתה להיות האקדמיה הצבאית West Point, שגם היא סגורה למבקרים עקב הקורונה. גם על האאוטלט המפורסם Woodbury אנחנו (החלק הנשי של קבוצתנו הקטנה) מוותרות, כבר היינו וחבל לנו לבזבז זמן טיול. אל דאגה – מחר נהיה באאוטלט אחר.

אנחנו ממשיכים ל- Bear Mountain. בשלב זה כבר היינו ממש רעבים, ולכן סטינו מעט מהמסלול לטובת מסעדה כלשהי, שכחתי את שמה, שה- GPS מצא לנו. בפעם הקודמת שהיינו ב- Bear Mountain, היה ערב, ועד שהגענו לפסגה כבר היה חושך מוחלט ולא ראינו כלום. הביקור היום הוא חוויה מתקנת, ובאמת שווה. הנוף מרהיב, בריזה נעימה נושבת על ההר, ואנחנו נהנים לנו סתם לשבת על סלע ולהתבונן בנוף שנפרש לרגלינו ב- 360 מעלות.

ממשיכים. תחנתנו האחרונה להיום - Harriman State Park. אנחנו מחפשים את האגם שלפי שיעורי הבית שהכנתי, יש לו חוף רחצה חולי מסודר, ואפשר להתרחץ בו. זהו Lake Welch Beach. נראה כאילו כל תושבי ניו יורק החליטו להאריך את חגיגות ה- 4.7 ולצאת לאגם. מגרש חניה ענקי, מלא, והמוני אנשים בחוף. אז נכון, באמת חוף חולי וכיפי, אבל משהו בהמוניות הזו לא עושה לנו את זה. אנחנו משוטטים לאורך קו החוף ברגליים יחפות, וממשיכים לאורך דרך שבעת האגמים, 7 lake road, לאורך הפארק הירוק והיפה. כשאנו רואים אגם נוסף, מימיו משקפים את השמש שמתחילה לשקוע, אנו עוצרים ויוצאים לסיבוב רגלי קצר. ייתכן שזה היה Lake Tiorati היפה אבל איני בטוחה. פקחים מבקשים בנימוס שנעזוב, כנראה סוגרים את שערי הפארק? כמה צילומים אחרונים ואנחנו פונים לכיוון Matamoras, שם נלון הלילה: Hampton Inn Matamoras. יום ארוך ויפה הגיע לסיומו. בתוכנית המקורית היה גם מסלול לרכב בין Port Jervis  ל- Barryville שקראתי המלצות עליו, אבל כבר היה לנו עמוס מדי.

Storm King Art Center
Lake Tiorati

היום השלישי, 6.7

למרבה ההפתעה, הלילה עבר בשלום, וכל תופעות הג'ט לג נעלמו כלא היו. התחנה הראשונה שלנו היום היא טירה בשם Grey Towers National Historic Site. הבניין מרשים ומזכיר במראהו טירה צרפתית וכולל שני מגדלים עגולים עם גגות מחודדים. אולם גם פה, כמו בהרבה מקומות שרצינו להיות בהם, הטירה עצמה סגורה למבקרים עקב הקורונה, אבל הגנים פתוחים, והפקחית החביבה במקום מכוונת אותנו וממליצה לאן ללכת. לדעתי – חביב אבל אפשר לוותר.

כשאני רוצה לצלם את הטירה, אנו מגלה שהמצלמה לא עובדת – מסתבר ששכחתי את הסוללה והמטען בחדר במלון. לכן אחרי הביקור בטירה אנחנו עושים אחורה פנה למלון, לאסוף את האבדה שנשמרה עבורנו באדיבות. בזבוז זמן, למזלנו המרחק לא היה גדול.

היום מוקדש ברובו לאזור הפוקונוס. תחנתנו הבאה - Raymond skill Falls, בקצהו הצפוני של השמורה הירוקה והמקסימה, Delaware Water Gap Nation, שכבר ביקרנו בה בעבר. גובה המפלים 46 מטר והם הגבוהים בפנסילבניה. אנו ממשיכים למפל הבא, Dingmans Falls, מסלול נוח מאד להליכה, רובו מחופה עץ, מוביל אל המפל המרשים. בדרך מסתתר מפלון נוסף- Silver Thread Falls. הדרך מוצלת ומקסימה, אנחנו מצלמות ומצלמות וכולנו נהנים מכל רגע.

בשעות הצהריים אנחנו מגיעים אל המפלים שלדעתי הם הגדולים מכולם, Bushkill Falls. זה מקום מסודר, היחיד שגובה דמי כניסה (שגם הם שולמו מראש), ובו מרכז מבקרים קטן עם תערוכה של חיות בר מקומיות, חנות מזכרות ובית קפה. והכי חשוב – שירותים...

אבל, כפי שקרה לנו יום קודם, החום והעייפות מכריעים אותנו. במקום יש כמה מסלולים בדרגות קושי שונות, ואנו בוחרים במסלול הקצר, של רבע שעה, מצלמים וממשיכים (בצער) בדרכנו. אם לא היינו מתעכבים בטירה, ואם לא היינו צריכים לחזור למלון לאסוף את המטען והסוללה, היינו מגיעים לכאן יותר רעננים ובשעה פחות חמה. אם...

תחנתנו האחרונה להיום, לפני החזרה לניו יורק - The Crossings Premium Outlet. אתמול ויתרנו על Woodbury כי ידענו שנגיע לכאן בסוף המסלול, אבל זה ממש לא אותו הדבר.

קודם כל, היגענו רעבים ממש, ובכל המתחם הגדול הזה אין אפילו מסעדה ראויה לשמה אחת. לבסוף מצאנו מקום עם המבורגרים וצ'יפס, אני לא זוכרת את שם המקום, וחבל כי אני ממליצה בכל פה להתרחק ממנו... בזמן שישבנו בפנים, קדרו פני השמיים, רוח מטורפת התחילה לנשב ותוך 5 דקות פרצה סערה, רוח וגשם, מבול ממש... במשך כל היום הרגשנו את הלחות המטורפת באוויר, 70-80 אחוז למיטב זכרוני, ועכשיו היינו עדים לסערה טרופית אמיתית, שפורצת בימים בהם חם מאד ולח מאד.

אחרי האוכל ואחרי שהגשם החזק נרגע קצת, הסתובבנו במקום, פטור בלי כלום אי אפשר, אבל לא כל כך נהנינו. המקום כולו נראה מוזנח, חלק מהחנויות סגורות (קורונה?), וגם מזג האוויר הסגרירי השפיע עלינו. לבסוף חזרנו לאוטו, היעד – ניו יורק.

אחרי כשעתיים נסיעה מגיעים למנהטן, מחזירים את הרכב, ולוקחים אובר למלון Hotel Edison Times Square, בו נלון בעשרת הימים הבאים. אבל זה כבר שייך לסיפור אחר...

Raymond skill Falls
Dingmans Falls
Bushkill Falls
עוד תמונות מהמפלים