סופ"ש זוגי בוינה - אתרים, בתי קפה ושווקי חג המולד

"ברחובות שלנו יש קסם מיוחד.זהלא מפריע. רק אם אתה לבד ..." בדיעבד נראה לי שהשיר נכתב עבור וינה בחג המולד -; רחובות מתחרים ביניהם מי מקושט יותר, בתי קפה מעוצבים בצורה מיוחדת יותר מאשר ביתר השנה, דוכנים עם מאכלים אותנטיים והמוני אנשים ברחובות, רק צריך מישהו לחלוק איתו את החוויות. קסם מיוחד. לפני שאקדים את המאוחר אחזור להתחלה. איפושהו בקיץ החלה המחשבה להתגלגל על חופשה של מנוחה משולבת עם שווקי חג המולד ובתי קפה. הפור נפל על וינה. נחתנו בוינהברביעי בערב ונסענו במונית (40 יורו) למרכז וינה, מלון Vienna Marriott Hotel שמצוי בקצה הרינג ליד הפארק. ממש בכניסה אליו יש TRAM (מעין רכבת חשמלית) מספר 2 שנוסעת על כל הרינג בוינה. מדובר במלון 5 כוכבים דה לוקס עם בריכה וג'קוזי (שהיה 35 מעלות !) שפתוחים משש בבוקר ועד עשר בלילה, חדר כושר משוכלל ביותר (שלא השתמשנו) שפתוח 24 שעות ביממה, ארוחת בוקר מושקעת מאוד (אומלטים עם תוספות לפי בחירה), חביתות, ירקות, פירות, מבחר לחמים ומאפים, מבחר גבינות (דלות שומן וכאלו גם משובחות ומרובות שומן), יוגורטים עם שלל תוספות, שתיה קרה וחמה והכל פתוח כבר משש וחצי בבוקר. עלה לנו 200 יורו ללילה לחדר. מדובר על מלון ענק שכולו היה מקושט לכבוד חג המולד, יש במלון גם מסעדות מאוד טובות ואדם שעוזר לך בשאלות על וינה, להזמין מקומות וכ'ו. על אף שהמלון היה יקר הוא היה מלא ללא אף חדר פנוי בזמן שהיינו.






 י התמקמנו במסעדת המלון לרביולי, תפוחי אדמה וקינוחהקייזר שמארן kaiserschmarrnשטויות הקיסר" (הקיסר קרא שטויות לקינוח שהטבח הכין). זהו קינוח נפוץ בכל רחבי הקיסרות האוסטרו הונגרית ויש לו גירסאות הונגריות, גרמניות ושווייצריות. מעין חתיכות פנקייק עם ריבת פירות -; משהו ששווה לנסות. אציין שבית הקפה של המלון מצויין מבחינת האוכל והקייזר שמארן היה מהטובים שאכלנו הן בבתי קפה בוינה והן לפני זה (אנחנו כבר מטיילים כה שנים באוסטריה/גרמניה/שוייץ ואכלנו בלא מעט מקומות קייזר שמארן). גם האוירה נחמדה, הכל מקושט לחג המולד ושווה להגיע לשם לקינוח הנ"ל אפילו אם אתם לא אורחי המלון. פשוט טעים.




למחרת קמנו וישר התמקמנו בג'קוזי (הבריכה היתה קרה מדי). אחרי ארוחת בוקר מצויינת וקניית וינה קארד ל-72 שעות (עולה 20 יורו לאדם ואפשר לקנות במלון עצמו) יצאנו לכיוון היעד הראשון -; איזור כנסיית סטפן (Stephansplatz). הכנסייה עצמה לא הרשימה אותי במיוחד והמקום הומה מוכרי כרטיסים למופעים (אני פשוט הייתי אומר שבערבאני חוזר לארץ ואז לא היו מנסים לשכנע). את הקפה והקינוח לא לקחנו במלון ושמרנו את זה לבתי הקפה של וינה כדי לברר האם הם באמת טובים כמו שמספרים. הראשון היה:L. Heiner Kärntnerstraße,Kärntnerstraße 21-23בית קפה שהומלץ לי על ידי מקומיים בפורומים ולא ידוע לתיירים. הבית קפה עם אוירה נחמדה, עוגות טובות אבל בהחלט היינו בכאלו יותר טובים באוסטריה. הקפה עצמו היה מצוין.לקחתי עוגת וופל זאכר או משהו דומה שהיה נחמד ותו לא.


משם המשכנו קצת לאורך רחוב Kärntnerstraße בחנויות השונות (למרות שהוא יקר היו גם דברים זולים) ופתאום ראיתי את בית המוסיקה (haus der music) שנמצא ברחוב Seilerstätte 30. זהו מוזיאון אינטראקטיבי של מספר קומות שבכל קומה יש חלק אחר שקשור למוזיקה. הסברים (כולל סרטים והשמעת יצירות) על גדולי המוזיקה הקלאסית. יש סרטונים שמסבירים איך בכלל שומעים וכל מיני עובדות מפתיעות לגבי השמיעה. יש מקום שבו ניתן להאזין לצלילים שונים באמצעות שפורפרות של מקלחות האמבטיה. יש מקום שבו אתם רושמים שם והוא יוצר מנגינה שמתאימה לשם שהקלדתם, יש מקום עם מסך ובו תזמורת ואתם מנצחים על התזמורת לפי תנועות הידיים שלכם. מכיוון שיה לנו רק שעה פנוייה די סרקנו את המקום במהירות יחסית אם כי אפשר לבלות שם מספר שעות אם אתם מתעניינים. היינו כבר רעבים ופנינו למסעדת השניצלים הידועה Figlmüller, בסניף שלה ברחוב Bäckerstraße. אחרי שבאתי עם הרבה ציפיות די התאכזבתי. השניצל נחמד אבל לא שונה ממקומות אחרים אכלתי בהם שניצל. גם סלט תפוחי האדמה לא משהו בכלל. מסתבר גם שהשניצלים הענקיים הם שניצלים של חזיר (למי שאוכל).ואלו של הבקר (או העוף) רגילים למדי. אכזבה!אם כבר הולכים רצוי להזמין מקום באינטרנט דרך האתר שלהם ואז נכנסים ישר ולא מחכים ששולחן יתפנה. היעד הבא שלנו היה מוזיאון שעונים Uhrenmuseum)) שנמצא בכתובת Schulhof 2. שעונים נחמדים מכל מיני צורות ותקופות, האנשים שעובדים שם לא יודעים אנגלית ולא הבינו מה שואלים ובפרט לא ידעו לענות לי למה השעונים לא מצלצלים כל שעה עגולה כמו שאמור היה להיות.אולי זה נחמד ליום גשום אבל לא הייתי הולך לשם שוב במיוחד אלא אם אתם ממש חובבי שעונים.




התגלגלנו שוב ברחוב Kärntnerstraße(הקניות, אוף, הקניות!)
 והגענו לבית הקפה שאמור להיות גולת הכותרת בית הקפה של דמל. תור ענק בכניסה, רואים שהבית קפה היה די מפואר בעבר. מאוד מזכיר את קפה אנג'לינה בפאריס למי שהיה. הזמנתי שוקו ושטרודל תפוחים. השוקו היה נחמד, סמיך ומרגישים את השוקולד (אם כי זה שוקולד חלב) ולא חלש כמו במקומות אחרים. השטרודל היה בסדר, טעים אבל לא משהו שלא טעמתי בבתי קפה אחרים באוסטריה. מה שכן חם שם ומחניק ואני תוהה איך דמל עצמו שרד שם. כמו כן בקיר שקוף אפשר לראות ממש את הכנת העוגות והמרציפנים השונים אבל די צפוף וכולם דוחקים את כולם.





לא לפספס את מוזיאון המרציפן שבקומת המרתף, אין שילוט לשם והלקוחות של בית הקפה לא מודעים לקיומו אבל אם תשאלו מלצר ותחפשו תמצאו את זה (עוברים דלת ויורדים במדרגות). המון דמויות עשויות ממרציפן, ממש יפהפה וגם אין שם דוחק של אנשים ואפשר לקחת את הזמן.






משם הגענו לשוק חג המולד ב-Freyung שהינו די קטן המשכנו לדבר המרכזי (מבחינתי לפחות) בטיול וזה שוק חג המולד של בית העיריה של וינה (Rathausplatz) שבהחלט היה מואר ומקושט בצורה יוצאת דופן עם שלל דוכנים ונראה לי שעדיף לראות מאשר לספר (ראו מקבץ תמונות למטה). מה שמיוחד ומשותף להרבה שווקים בחג המולד זה האוכל המיוחד -; למשל מרק בכיכר לחם, תפוצ'יפס מתפוח אדמה אמיתי שהם מכינים אל מול עיניכם, תפוחי אדמה מוקרמים, לביבות תפוחי אדמה, ערמונים ושלל פונ'צים ו/או יינות שרובם ככולם עם המון תבלינים ולאחר כמה ניסיונות ויתרתי (ועוד אני מחובבי האלכוהול, פשוט התבלינים, ויסלחו לי האוסטרים גרמו לי לבחילה). מה שכן, האזור כולו די פתוח והחל משעה ארבע וחצי בערך כשיש אורות מכל עבר הרוחות הקרות מנשבות ומכות בפנים וזה עם שילוב של מינוס שבע מעלות תרמו לזה שאשתי רצתה כבר שנחזור. עוד סיבוב אחד והנה אנחנו בדרך חזרה. הספקתי עוד להיכנס לבית העירייה ולראות שיש שם פעילויות לילדים קטנים, למשל, שמים לילדים סינר וכובע של טבחים והם מכינים עוגיות לחג המולד עם מערוך, בצק וכ'ו. כמובן שיש שם מדריכים. מאוד נחמד לבעלי הילדים.











מומלץ להגיע לבושים היטב במיוחד בראש (אפילו לשים שני כובעי גרב אחד על השני), בכפות הרגליים ובידיים. התכסינו בכמה שכבות (שמתי חולצה קצרה, חולצה ארוכה דקה, סוודר עבה ומעיל פליז). הבעיה העיקרית היא פחות הקור אלא יותר הרוח שאז הקור מכה חזק יותר. בדר"כ בשעות אחה"צ (במקומות פתוחים) יש רוחות ודווקא בבוקר מוקדם כשנורא קר אין בעיה להסתובב. הטיפ הטוב ביותר לטעמי זה נושא הכפפות -; לקנות בסופר כפפות "גזורות" (כלומר ללא האצבעות) ב-20 ₪ ועליהן לשים כפפות טובות. כך אפשר להוריד את הכפפות הטובות לצורך צילום, אכילה בחוץ וכ'ו ועדיין לא לסבול מכאבי הקור בידיים. מכיוון שלא היו לנו תוכניות למסעדה מסוימת בערב אז ביקשנו המלצות מהמלון שהמליץ על מסעדת Danieli, מסעדה איטלקית נחמדה, אוכל ברמה ממוצעת, כלומר טעים אבל לא יוצא דופן ממסעדות איטלקיות רבות שאכלתי בחיים. לא היה צריך להזמין מקום וישר נכנסנו. בזה הסתיים פחות או יותר היום הראשון. ביום השני של הטיול, יום שישי, כרגיל פתחנו אותו עם בית קפה (אחרי הג'קוזי וארוחת הבוקר) והפעם אחד מרשת OBERLAA האוסטרית (היינו בסניף שממוקם ממש לפני שנכנסים לרחוב מריה הילפר). אין לבית הקפה עיצוב מיוחד ויושבים שם אוסטרים בדרכם לעבודה אבל העוגות מצוינות. לקחנו עוגת מוס שוקולד שהייתה מצוינת, השוקולד הורגש היטב (במיוחד לחובב שוקולד כמוני) ומומלץ בחום!




המשכנו קצת לאורך רחוב מריה הילפר ולמרבה ההפתעה אשתי טענה שהכול יקר ולא מצאה מה לקנות. אחרי כמה חילופים של תחבורה הציבורית הגענו באוטובוס לארמון שנברון. על אף האכזבה שהייתה לנו בטיול שלא ירד שום שלג כאן משום מה השלג ניכר בכל פינה (כנראה מכמה ימים לפני), הכל מושלג ולבן ויחד עם הארמון ושוק חג המולד בכניסה אין ספק שהוא מוכתר לדעתי השוק הטוב ביותר של חג המולד. הדוכנים, האווירה, עץ חג המולד הענק והעובדה שיש יותר מרחב ופחות דוחק משרה אוירה קסומה מה לא אכלנו שם? תפוצ'יפס עבודת יד, מרק תפוחי אדמה בתוך כיכר לחם, קייזר שמארן (שהיה לא משהו בכלל), אטריות ובטח עוד כמה דברים שפרחו לי מהראש. נכנסנו לסיור בארמון. למרות כל האזהרות בלמטייל על התורים הארוכים, על העובדה שמכונה לרכישת כרטיסים מדברת רק גרמנית, אנחנו ניגשנו למכונה לחצנו על כפתור האנגלית, שמנו כרטיס אשראי ויצאו הכרטיסים (13 יורו לאדם). לקחנו סיור מורחב (40 חדרים) עם מדריך אודיו. אסור לצלם בפנים. הארמון מהמושקעים שיצא לי לראות (וראיתי לא מעט) ומלמד די הרבה (הידעתם שמרי אנטואנט ("אם אין לחם תוכלו עוגות") היתה הבת של מריה תרזה והתגוררה בארמון??) והוא אתר חובה מבחינתי. כעת מצד אחד רציתי להישאר לראות השוק בלילה ומצד שני חששתי מהרוחות שכאן בטח יש ולכן החלטנו לחזור.



ירדנו באופרה והצטרפנו לסיור המודרך אחרי שהדפנו את כל מוכרי הכרטיסים עם הפאות המגוחכות. הצטרפנו לסיור באנגלית (יש בעוד שפות) והמדריכה הייתה צעירה ונמרצת. הסבירה לנו על הכול (אם כי הייתי עסוק בצילום) והראתה לנו את האופרה בפנים וכן את החדרים האחוריים. הידעתם ש-20 משאיות מובילות את התלבושות לכל הופעה? הידעתם שכרטיסי האופרה לא מצליחים לכסות אפילו 70% מההכנסות ולכן משלם המיסים האוסטרי מממן זאת? לדעתי הכניסה, האולמות והחדרים באופרה יפים מאוד אבל היכן שבאי האופרה יושבים..ממ..אולם הבימה החדש בת"א נראה לי יותר יפה. מצד שני אני לא מספיק מבין באופרות והצגות.



המשכנו במלאכת דגימת בתי הקפה והגענו לבית הקפה סנטרל : Café Central, Corner Herrengasse / Strauchgasse. אחרי שעה חמש יש נגן פסנתר אבל עם כל המוני האנשים הצובאים על בית הקפה שומעים אותו רק חלקית (הוא ניגן דברים מוכרים כמו "איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן").המקום יפה, המלצרים לבושים בהידור ובלינצ'ס משמשים שלקחנו היה טעים.. השוקו שלקחתי היה מאוד דליל ולא טעים במיוחד. בית הקפה מומלץ אבל יחד עם זאת להיות מוכנים לעובדה שהמקום מפוצץ באנשים ולכן יש רעש חזק. אחרי שדגמנו את בית הקפה המשכנו למלון.





אולי זה המקום להגיד כמה מילים על בתי הקפה של וינה -; מצד אחד יש את אלו המוכרים שכבר עשרות או מאות שנים קיימים והם בדר"כ אלו שמושכים אליהם או טיפוסים ססגוניים במיוחד (נשים מבוגרות לבושות בהידור לזכר הימים ההם) או המוני תיירים שמצלמים את עצמם, את העוגה ואת עצמם עם העוגה. במקומות האלה בדר"כ יש תורים, יושבים די בדוחק והמקום רועש. מצד שני יש את המקומות הפחות מוכרים לתיירים ושם גם הרבה פעמים הקינוחים יותר טובים, לדעתי. אם כבר באים לבית קפה פופולארי ותיירותי אולי שווה להגיע מוקדם מאוד (בערך 08:00) לפני שנחילי האדם צובאים על המקומות. כמובן שאי אפשר לסיים את היום בלי מסעדה אחת לרפואה ולכן הזמנתי מקום מראש דרך האינטרנט במסעדה איטלקית שאחד האוסטרים בפורומים המליץ לי ושמה באוסטריהDa Capo http://www.dacapo.co.at/TCgi/TCgi.cgi?target=home השם אולי לא מעודד אבל האוכל בהחלט כן וגם השירות (הכול יחסי כמובן כי באוסטריה המלצרים די חמוצי פנים). בתור חובבי אוכל איטלקי אכלנו בכמה מקומות בחיים ואין ספק שזה אחד המעולים. המקום הוא גדול ועדייןמפוצץ באנשים (לא תיירים), בספר ההזמנות שלו היו הרבה הזמנות ואנשים באו והלכו אחרי שאמר להם שאין מקום. לכן רצוי להזמין מראש. הזמנו אנטי פסטי למנה ראשונה שמגיע עם מעין לחם רוזמרין ושמן זית. למנה עיקרית לקחנו רביולי שלוש גבינות עם רוטבשל דבש ופיסטוק וכן לקחנופסטה עם ירקות קלויים. ביקשנו שלא ישימו לנו אף בעל חיים בין אם זה עוף, שרימפס או כל דבר אחר. אשתי שתתה קולה ואני לקחתי יין אדום כפול. עלה לנו הכול 60 יורו. טעים ומומלץ מאוד!



התחלנו את יום שבת, כרגיל בג'קוזי, ארוחת בוקר ואז מחפשים מקום לקפה ועוגה. היום המעלות עלו לאפס או קצת יותר ויש גשם אז צריך לחשוב מה עושים. קודם כל נרגענו עם קפהבמקום הקרוי קפה גרסטנר, מקום מאוד נחמד, אוירה נעימה, על התפריט מפורטים קורותיו של גרסטנר (זהו מוסד עתיק) ויש שם בעיקר מקומיים.לקחתי את עוגת הבית שלהם שזהו עוגת שכבות עם שוקולד. היה טעים ונחמד ובהחלט ממליץ. Gerstner ,Kärntner Straße 11-15



היות והגשם הלך והתעצם פנינו לרכבת U1 וירדנו בתחנת kargan. ממש ממול התחנה יש את קניון
, DONAUZENTRUMשזה קניון די גדול (במונחים ישראלים) וכל מה שאשתי לא מצאה ברחוב מריה הילפר היא מצאה כאן. המקום מחומם ויש עמדה שתמורת יורו וחצי תשמור לכם על הבגדים/תיקים/מעילים. בכל רחבי הקניון שמו עצי אשוח מקושטים ומאירים ואפילו עשו מתחם של שוק חג המולד בתוך הקניון, מושקע ביותר, עם דוכנים מאירים, עצי אשוח ואפילו סנטה קלאוס שמסתובב בין הדוכנים ומצטלם עם הילדים. שם בדוכנים המוצרים גם זולים יותר מאשר בשווקים הפתוחים ברחבי ווינה. היינו שם לא מעט שעות והחלטנו להמשיך בדרכינו לא לפני שנעבר דרך המלון לשים את הדברים.






היות שחיפשנו גם מקום סגור וגם עם אופציה לשוק חג מולד נפלה ההחלטה על ארמון בלבדר (החלק העליון), רכבת D
D מגיעה ממש עד הכניסה והשוק קטן, ליד הארמון אבל נחמד. שוב יש דוכני אוכל, מתנות לחג ופונץ'. לאחר שיטוט (וטעימות כמובן) החלטנו להיכנס לארמון מה שעלה לנו 11 יורו לאדם. מה אומר ומה אגיד? אם אתם לא ממש חובבי ציורים כמונו זה בזבוז מוחלט. יש איזה אולם יפה ומושקע וכל שאר החדרים לא משהו בכלל עם ציורים לחובבי אומנות בלבד. הדבר היחידי הנחמד הוא שתצפית משם על הגנים. יצאנו לאחר סיור לגשם ובלי להספיק לעבור שוב פעם בשוק (אך הפעם המואר) חיכינו עם המוני אנשים לטראם (הרכבת החשמלית) D שתיקח אותנו חזרה.







כדי לא לשבור את המסורת שלנו הלכנו למסעדה שהזמנתי מבעוד מועד שראיתי המלצה עליה בפורום מסעדות בארץ בשם Immervoll, הבנתי שמדובר במסעדה מאוד מבוקשת על ידי מקומיים אבל אנחנו ממש לא התחברנו למקום (הן לאווירה והן לאוכל חוץ אולי ממרק הבטטה עם ג'ינג'ר שהיה טוב). כדי לפצות את עצמינו החלטנו לקנח בקפה וקינוח בבית קפה. איתרתי במפות אחד לא רחוק בשם קפה דיגלס. Cafe diglas, WOLLZEILE 10. הבית קפה נחמד, עיצוב יפה (במיוחד המנורות המיוחדות ליד כל חלון), פסנתרן שניגן , וה-Dobostorteשלהם נחשב מעולה אבל אמרו שהוא נגמר להיום ושאר העוגות לא נראו ליאז הזמנו את מנת הדגל שלנו קייזר שמארן שהתברר כטעים אבל פחות מההוא שאכלנו במלון שלנו (זוכרים??) .





שכחתי לציין שזהו יום אחרון של חנוכה ושמו במדרחוב חנוכיית ענק והמוני חב"ד שרו ורקדו בקולי קולות ואכלו סופגניות. אני מניח שהאוסטרים שהתגודדו שם לא ממש הבינו על שום מה המהומה. בכל אופן נחמד להיתקל באלמנטים מהבית פתאום באמצע עיר זרה.




קמנו ליום אחרון וכדי לא לבזבז זמן דילגנו על הג'קוזי היום, אכלנו ארוחת בוקר, הפקדנו את המזוודות ובשבע וחצי כבר מצאנו את עצמינו בחוץ. הפעם מזג האויר כבר עלה לשבע מעלות והבנו ששלג לא נראה. הפעם הכיוון היה לראות מה הואקפה זאכר טורטה המדובר. בית הקפה שנמצא ליד האופרה יש לו כניסהמשמאלשזה בית הקפה ההיסטוריויש את זה שמימין שהוא חדש יותר. מאחוריו יש מלון בשם Astoria שזה רשת מלונות מפוארת גם בבעלות משפחת זאכר. היינו במלון שלהם בטירול והוא ברמה גבוהה מאוד כמו זאת של יערות הכרמל. אבל זה עניין לבלוג אחר. לאחר כל הטררם החלטנו שהשילוב של פלצנות יתר, העובדה שגובים כסף עבור שמירת המעילים והחוות דעת השליליות מאוד שקראתי על העוגות והקפה שם שלא ניכנס. במקום זה נכנסנו לבית קפה מוצארט ממש לידו שהיה עם עצי אשוח בכניסה ועליהם תלויים כדורי מוצארט ענקיים. בית הקפה נחשב בעיני לאחד הטובים אם לא הטוב ביותר של הטיול. אומנם לא אכלנו שם עוגה אלא בריוש (שהיה טוב מאוד) אבל השוקו-קפה שהזמנתי היה מעולה מסוגו (שוקולד מריר חזק ואיכותי), האווירה הייתה יוצאת מן הכלל ויש שם אפילו עיתונים תלויים על מוטות כמו פעם לפני 100 שנה. אולי זה העובדה שהמקום היה כמעט ריק בגלל השעה המוקדמת, לא יודע, אני ממש נהניתי.



משם המשכנו לשוק חג המולד שנחשבעל ידי הוינאים יותר עממי ופחות תיירותי בשם Spittelberg שנמצא באיזור רחוב Gutenberggasse. כאן מדובר על כמה רחובות צרים שבצדדים יש חנויות או דוכנים עם דברים לחג המולד כולל המאכלים והפונץ' כמו בשאר המקומות. היה נחמד אבל לא יוצא דופן. אולי זה מתאים כתחליף לשווקים שבכיכרות בתקופות של רוחות עזות.




המשכנו לשוק של Maria-Theresien-Platzששוב מורכב מאזור פתוח עם המוני דוכנים.



סגרנו את השווקים בטיול בשוק בית העירייה שהיינו בו רק בערב כשהיה מפוצץ מאנשים. כעת אפשר היה גם להסתכל בדוכנים השונים כשהדוחק יותר נסבל. רצינו לסיים את היום בקפה לנדמן הסמוך בעל עץ האשוח המנצנץ והמרשים ביותר בכניסה אבל לצערנו התור היה גדול מדי אז ויתרנו.סגירת מעגל עשינו באכילת הקייזר שמארן במלון תוך המתנה למונית.