כולם נוסעים לשלג לעשות סקי, יותר נכון כמעט כולם. אנחנו נוסעים בשביל לראות שלג.
הפעם הצטרפה. הילדה שלא היתה מעולם בחרמון וצנחה ישירות לתוך השלג העמוק של האלפים השווייצרים. נסענו בדצמבר למזרח שוויץ, לעיירה ארוזה ששוכנת לה בגובה מעל 1800 מטר. וכאילו לא מספיק לקחנו מלון בשם Maran Hof שנמצא על גבעה שמשקיפה על ארוזה. מלון גדול אבל מבודד. אפשר לעשות סקי ישר מפתח המלון וההרגשה שאתה נמצא באמצע הטבע. מסביבו הכל גבעות, שלג ועצים. ושלגים. בכניסה למלון תחנת אוטובוס שתוך כמה דקות תוביל אתכם ישירות למרכז ארוזה.
ביום הראשון הלכנו לטייל במרכז ארוזה שמורכב מכמה מסעדות, סופר גדול והמון המון שלג עם אגם קפוא אחד.
התמקמנו במסעדה עם נוף פנורמי, שהרי בשביל זה הגענו.
חזרנו למלון עם קניות שעשינו בסופר ואספנו במיניבר שיהיה מה לאכול כארוחת ערב.
יום למחרת לקחנו את האוטובוס לאיזור אחר בארוזה והילדה התגלשה עם מזחלת בין הגבעות השונות.
טיילנו קצת ואכלנו ארוחת צהריים את הרושטי השווייצרי המפורסם
חזרנו לפעילות בשלג ומה שיפה שם זה שיש. מעין מסוע חשמלי שמסיע אותך עם המזחלת לראש הגבעה ומשם מתגלשים למטה וחוזר חלילה.
חזרנו למלון. המלון כאמור יפה אבל בסגנון כפרי, גדול והנוף נשקף מכל פינה, הן מהמרפסת שקיבלנו והן מהלובי. העוגות שם דרך אגב ממש טעימות (ועולות רק שש פרנק). סך הכל המטרה היתה לנוח, לראות נופים ושהילדה תהנה מהשלג בפעם הראשונה.
זה היה. נוף מהחדר. ועכשיו הנוף מהלובי
לארוחת בוקר אכלתי את המוזלי המפורסם (כמובן שהיו חביתות, קפה, קרואסונים, שוקולד, גבינות ועוד).
אנחנו ביום השלישי וביום זה בנינו המון בובות שלג ליד המלון עם אביזרים שהזמנתי מראש מאיביי.
לאחר מכן עשינו טיול מדהים של מזחלת עם סוסים של שעה בתוך היערות, עלינו וירדנו על גבעות. אין איך לתאר זאת אלא פשוט כמדהים
לאחר מכן אכלנו צהריים ועלינו עם האוטובוס שתי תחנות לגבעה יותר גבוהה וירדנו רגלית במסלול קצר וקל אבל עם נוף שלא מהעולם הזה.
יום למחרת עלינו ברכבל למקום שאמור להיות עם נוף משגע אבל בגלל הערפל לא ראינו כלום. האכזבה היחידה מהטיול.
חזרנו לציריך שעליה אני נמנע מלפרט. ואמנם היא יפה במיוחד בכריס טיס ויש המון שווקים אבל מי שהיה. בגרמניה ואוסטריה יודע ששם הרבה יותר יפה.
רגע לפני החזרה לארץ הצטיידנו בשפרונגלי במיטב השוקולדים והעוגות (בתמונה זו עוגה שעשויה מטראפלס של ממש)
תם ולא נשלם. טיול שהוא גם חופשה. הלוואי כל שנה
