היום השלישי : גינות, כיכרות, נוסטלגיה ו....משפחה

בוקר יום ראשון - Dimanche.

סקירת מצב :

* חנויות - סגורות.

* אחה"צ קבענו עם המשפחה מהצד של סבתא.

* נשארו כמה שעות לשוטטות ואולי למוזיאון.

* בכל יום ראשון הראשון בחודש (כמו זה שהיום) - הכניסה למוזיאונים רבים בפריז היא בחינם. אבל...

אמא שלי : את יודעת אלו תורים יהיו להכנס? מספיק מה שהיה לנו אתמול בכניסה לאורנג'רי. אנחנו יכולות להרשות לעצמנו ללכת גם בתשלום!

אני : בסדר... אבל אני לא כל-כך רוצה לוותר על ד'אורסיי. אולי נמצא משהו אחר קטן במקום להיום ?

ומצאתי. מוזיאון הבובות, כך כתוב בספר שלי - נמצא באיזור מרכז פומפידו וגם אליו הכניסה בחינם היום. שם, אנחנו מקוות - לא יהיו תורים. ומשם-נלך לטייל במארה.

יופי wink.

צעדתי לבולאנג'רי התורן של השכונה בימי ראשון (קצת רחוק יותר, אבל כך הכרתי עוד סמטות מעניינות) והבאתי לנו קרואסונים ובריוש. הבולאנג'רי הזה היה פחות טוב מ"הקבוע" שלנו ובעליו - אסייאתים.

לקחנו את קו אוטובוס 38 לכיוון מרכז פומפידו.

כשחיכינו לאוטובוס, הצצתי על גני לוקסמבורג מעבר לגדר ומאד התחשק לי לבקר שם.

בדרך, מהאוטובוס - צילמתי כמה תמונות:

שעון מוזהב על הקונסיירגרי הפסל המוזהב בראש העמוד בשאטלה הקונסיירגרי מחלון האוטובוס

*

היום השלישי - פינת הנוסטלגיה חלק א' :

בקיץ 1990, בהיותי סטודנטית, שהיתי בפריז כמה שבועות (והתגוררתי אצל הדודה ר'). היינו שלוש חברות וכמעט בכל יום איכשהו הגענו לרחבה שלפני מרכז פומפידו, שם התאספו מאות צעירים מכל העולם. מוזיקה, אמני רחוב, צחוקים ושמחת-חיים התנקזו כולם למקום הזה. אווירה סטודנטיאלית של חופש ואחווה. היו לנו "חבר'ה" קבועים איתם ישבנו בקבוצות - דיברנו, שרנו וצחקנו angry

בכל פעם כשאני בפריז אני מגיעה לשם, אבל את האווירה הזו אי אפשר כבר לשחזר.... אולי מגיעים לשם פחות אנשים, אולי יש פחות אחווה ו... אולי פשוט התבגרתי....

עכשיו חלפנו ליד מרכז פומפידו והגנבתי כמה תמונות.

מרחוק ראינו את התור האימתני של האנשים המחכים להיכנס בחינם לתערוכות. (אמא שלי: את רואה? מה אמרתי לך?! ).

מרכז פומפידו צד ב מרכז פומפידו ורחבת המפגש שלי Centre Georges Pompidou

*

חצינו את הרחוב הראשי ועקבנו אחרי השלטים למוזיאון הבובות.

מאז ומתמיד אהבתי בובות, כשהייתי ילדה היה לי אוסף של "בובות עמים" ועד היום יש כמה בובות בבית לקישוט ולנוסטלגיה. ע"פ הספר שלי ישנן במוזיאון מעל 500 בובות עתיקות המסודרות בסצינות המייצגות את החיים בפריז לאורך ההיסטוריה. בזכות הכתבה המצויינת של מיקה-מיקה נזכרתי במוזיאון הזה בפריז, שתמיד איכשהו לא יוצא לי לבקר בו. 

וגם הפעם לא יצא! אוף! הגענו לפתח המוזיאון והוא סגור ומסוגר! שלט קטן אומר שהמוזיאן סגור בימי שבת וראשון ופתוח רק בשעות מסויימות. ויש גם לעמים שעת סיפור. ממש מעצבן! הספר שלי הטעה ובגדול ואני עשיתי טעות שלא בדקתי באתר המוזיאון (בדיעבד, הוא אכן נתן מידע זה).frown

סאבטקסט א': פעם שנייה מגיעות למוזיאונים ואין לנו מזל emoji אולי מחר אנסה לגרור את אמא לכאן שוב?

סאבטקסט ב' : השתגעת? היא לא תסכים בשום פנים ואופן! וגם אין לנו זמן. מה שצריך לקרות, יקרה...

אז לידיעתכם, מוזיאון הבובות סגור בסופי שבוע ואני עוד מקווה לבקר שם ביום מן הימים...

אבל מכל לימון אפשר להפיק לימונדה angel, ובזכות הגעתנו למקום זה גילינו גינה מקסימה על-שם אנה פרנק. Jardin Anne Frank נחנך בשנת 2007 והוקם לזכרה של הנערה היהודיה - הולנדית המוכשרת שנספתה בשואה. מאד התרגשתי!!

הגן הוקם לא בכדי סמוך למוזיאון הבובות, אך גם צמוד למוזיאון להיסטוריה יהודית של פריז. בשלט שמוצב במקום מסופר כי בגן ניטע עץ ערמונים - marronnier - כמחווה לעץ הערמונים עליו הסתכלה אנה פרנק בערגה דרך עליית הגג של מקום המחבוא.

emojiemoji

גן אנה פרנק - שלט בצרפתית שאת רובו הבנתי Jardin Anne Frank גן אנה פרנקהבובות היחידות שראינו... מוזיאון הבובות -סגור!

*

לאחר האכזבה ממוזיאון הבובות וההפתעה הנעימה עם גילוי גינת אנה פרנק - חזרנו לכיוון מרכז פומפידו כדי לראות את המזרקה האהובה עלי במיוחד - מזרקת סטרוונסקי. למי שלא מכיר - זוהי מזרקה הנמצאת לצידו של מרכז פומפידו ובה פסלים צבעוניים מסתובבים.

ממה שקראתי - 16 הפסלים המסתובבים מייצגים את היצירות של המלחין איגור סטרווינסקי. שני האמנים האחראים על הפסלים הם ז'אן טינגלי - שעיצב את הפסלים השחורים, וניקי דה סן פאל - שפיסלה את הצבעוניים. המזרקה נבנתה ב- 1983. 

ניקי דה סן פאל היא אמנית מעניינת מאד שעיצבה בין היתר, גם את פסל ה"המפלצת" - המגלשה בקרית יובל בירושלים. זכור לי שזיוה כתבה בזמנו על ביקור בגן פסלים שלה באיטליה.

עבורי- זהו עוד ביקור נוסטלגי במקום מאד אהוב בפריז = פינת הנוסטלגיה, חלק ב' ליום זה : בביקורי האחרון, עם הילדים, המזרקה הייתה בשיפוצים וריקה ממים frown. הפעם - חוויה מתקנת ומשובבת נפש wink.

מהצד ראינו את התור הבלתי נתפס להיכנס למרכז פומפידו (חינם ביום א' אעלק. אמא שלי : שהשונאים שלנו יחכו בתור כזה. אנחנו לא צריכות לסבול!) 

ואמנם לא סבלנו. השמש החלה לבצבץ ובינתיים הרבצתי סשן תמונות מכל הזוויות....

צבעוניות מרהיבה המזרקה על רקע מרכז פומפידו תמונה של אמא ובת למזכרת מלך! מזרקת סטרווינקי

*

פינת הנוסטלגיה של היום השלישי - חלק ג' : 

בשנת 2005, כשהיינו בפריז עם הילדים ועם הוריי, התגוררנו בדירה בסימטה קטנה, המובילה למרכז פומפידו: רו סן מרטן Rue Saint Martin.

הדירה היתה קטנה אך מאד פונקציונלית ואנחנו הכרנו היטב כל פינה וכל חנות ברחוב זה. כל בוקר הבנים היו הולכים (אפילו לבד!) לבולנג'רי ומביאים באגט. כבר אז נתנו להם חינוך צרפתי למהדרין. הבונלג'רי אגב קרא "הבאגט של אבא"...

כמובן שעכשיו הייתי חייבת להציץ ולהיזכר.

אז הנה סיור נוסטלגי קטנטן ברחוב חמוד זה (שאגב, יש בו בית-קפה פופולרי - קפה לה פוזה. לא היינו).

רחוב סן מרטין - זה הבניין בו התגוררנו גרפיטי תמים הבנים והבולנגרי ב- 2005Rue Saint Martin רחוב סן מרטין

*

והנה תמונות של מזרקת סטרווינסקי ללא מים.

באסה. לפחות היה יום יפה...

פעם לא היו מים והאישה צפה באוויר... בלי מים, לא עובד... קשה, קשה

*

המשכנו בסיורנו (לא לפני שעצרנו במקדונלנדס לקפה וקצת וויי-פיי...) והחלטנו ללכת לכיוון המארה. כפי שאולי אתם שמים לב, היום הזה ממש לא מובנה, והגדרתו העיקרית היא שוטטות ברובע הרביעי של פריז blush. אז מה.

עברנו דרך הוטל דה ויל - Hotel de Ville - בית העירייה של פריז.

ניסיתי לשכנע את אמא שלי שנכנס למשכן האירופאי לצילום , שאמור להיות בסביבה ומופיע ברשימת המכולת שלי. עד שהיא השתכנעה.... אבל לא מצאנו משום מה את המקום והמשכנו בסיור עמוק לתוך המארה.

בית העיריה גם כאן כמובן יש קרוסלה Hotel da Ville

*

נכנסנו למארה, שהוא אחד המקומות האהובים עלי ביותר בפריז.

סאבטקסט: מעניין עוד כמה פעמים אומר את המשפט הזה... blush

המארה Marais -שפירוש דמו אגב, איזור הביצה - הוא רובע תוסס, אופנתי ויוקרתי. 

בתוכו שוכן גם הרובע היהודי ובשנים האחרונות הפך גם להיות מעוזה של הקהילה הגאה.

אף-על פי שיום ראשון היום, רוב החנויות פתוחות. איזה כיף!

נכנסות ויוצאות מחנויות - גם להתחמם וגם להסניף ריחות, למשש בגדים יוקרתיים וסתם להנות מכל היופי הזה.

ברחוב רוזייר וברחוב הפרנקים הבורגנים - יש גם הרבה בתי עסק של יהודים וכמובן מוכרים גם פלאפל ושווארמה. תור ארוך משתרך שם, ואני לא מבינה - בשביל לאכול פלאפל צריך לנסוע לפריז? לא יותר עדיף קרפים ומאקרונים?...

במארה גם ארמונות עתיקים מימי הביניים, גלריות ותערוכות. לא נכנסנו לאף אחת ובזאת הוכתר סופית היום הזה כיום שוטטות ברחובות, בגינות ובככרות.

כמה תמונות מהמארה היפהפה :

בולנגרי - פטיסרי כשר וחג חנוכה שמח שער מוזהב לארמון תור לפלאפלהרובע היהודי ארמון במארה ובו תערוכה

*

הגענו לאחד המקומות, אם לא "ה" - האהובים עלי בפריז.

סאבטקסט: נראה לי שהפעם זה המקום הכי אהוב עלי emoji.

yes

פינת הנוסטלגיה של היום השלישי, חלק ד': 

כוללת את המארה ואת הכיכר המדהימה, המקסימה והאהובה - כיכר ווז'

או Place des Vosges .

זוהי הכיכר העתיקה ביותר בפריז והיא נחנכה בשנת 1612. היא עשויה ריבוע מושלם וסביבה בתים מלבנים אדומות, גגות כחולים ומעברים מקורים ומקומרים בקשתות. 

במרכז הכיכר מדשאות, ספסלים ומזרקות וגם פיסלו של לואי ה- 13 רכוב על סוס.

מידע נוסף על כיכר הווז'ים תמצאו כאן . מקום מהמם.

למותר לציין כי בכל פעם שאני בפריז, אני מבקרת במקום הקסום הזה ומתענגת. בכל מזג אוויר. כולל בחורף 1998 שהייתי שם בבית-קפה בחוץ (עם תנורים - פעם ראשונה שנתקלתי בחימום חוץ, אבל זה באמת היה מזמן..) בטמפ' של מעלה בערך...

אבל כמובן שהכי כיף לשבת שם על דשא ולהתחרדן עם כל הצרפתים angel

תהנו :

Place des Vosges Place des Vosges לואי ה-13 על הסוסהבתים של כיכר ווז אמא וילדיה בכיכר, היו זמנים

ועוד כמה תמונות מהכיכר יפהפייה הזו:

בית הקפה האהוב עליי בכיר ווז Place des Vosges הכיכר במראה חורפי

*

היה לי קשה להפרד מהכיכר האהובה עלי, אבל היה קר והיינו רעבות.

יצאנו מפלאס דה ווז' לרחוב Pas de la Mule (לא פרד......?... laugh )

ושם גילינו את אחד השוסים של היום הזה ושל הטיול בכלל : מרקייה מעולה ושמה:GIRAUDET - והוא למעשה בוטיק-בר-מרקים. אין מילים.

יש שם מלא סוגי מרקים וכופתאות מיוחדות שהם מכינים, גם אורגניות.

תענוג לחיך ולכל החושים. מזמינים בדוכן מרק שבוחרים בכוס חד-פעמית (יש כמה גדלים) מקבלים בנוסף בגט משובח ואנחנו גם הזמנו כופתאות - מיוחד וטעים!!

למזלנו, התפנה בדיוק מקום ליד החלון ויכולנו לשבת, לאכול ולהתחמם ולצפות באנשים הרבים המטילים במארה.

מומלץ בחום! המרק שאכלתי היה אחד המרקים הטעימים שאכלתי בחיי - מרק פטריות כרשה ואגוזים ועוד דברים טובים שלא הצלחתי לתרגם ולהבין, אבל מה זה משנה... גם אמא שלי נהנתה ביותר. הצלחה!

הכתובת המדויקת : rue du Pas da la Mule 6 - ממש אחרי היציאה מפלאס דה ווז'.

אגב, מסתבר שזו רשת ומקורה מהעיר ליון - Lyon

Bon Appetit 

הכופתאות המרקיה מבפנים המרקים והבאגטGIRAUDET - המרקיה, מראה מבחוץ המראה הנשקף מחלון המרקייה

*

לאחר ההנאה מהמרק, הבגט והכופתאות יצאנו החוצה, לא לפני שעצרתי בחנות מאקרונים וחגגתי על שניים שלושה, בטעמים שונים... 

הגענו ברגל לכיכר הבסטיליה, שלא רחוקה בכלל מהמארה. משם, ידענו, יוצאים אוטובוסים לכיוון הרובע הלטיני.

בכיכר הבסטיליה היה שוק - קצת שוטטנו בו, אבל לא כל-כך התחברתי אליו.

כמה תמונות ועלינו על אוטובוס לכיוון המלון. יש עוד משפחה שמחכה לנו היום...

עמוד הארד בכיכר הבסטיליה פסל יולי בראש העמוד האופרה החדשה בכיכר הבסטיליהואיך אפשר בלי מאקרונים? שוק הבסטיל

*

חזרנו לרובע הלטיני וצעדנו לכיוון המלון.

בדרך עברנו ליד הסורבון וגם ראינו חנות של מטריות - רק של מטריות Parapluies - נפלא! כל מטרייה 40 יורו...

השמיים התבהרו ונעשה כל-כך יפה בחוץ...

אמא שלי רצתה ללכת לנוח קצת במלון לפני שהמשפחה תבוא לאסוף אותנו (היתה לנו בערך שעה).

אני ראיתי של-כך יפה בחוץ ורציתי עוד קצת לשוטט.

תיכף תראו לאן הלכתי...

חנות המטריות המטריות בחלון הראווה הסורבון ביום יפה

כל הזמן רציתי לחזור לטייל בגני לוקסמבורג.

ושוב - פינת הנוסטלגיה של היום השלישי - חלק ה'

כל ביקור שלי בפריז כולל גם שוטטות בגני לוקסמבורג המקסימים.

מכיוון שהשמש יצאה והשמיים התבהרו, הודעתי לאמא שלי שאני מנצלת כל רגע ושאנוח את יודעת איפה ומתי, ואני חייבת קצת טיול בגנים לנפש.

אמא שלי אפילו לא ניסתה להתווכח (טוב, אולי קצת מילמלה מתחת לאף שאין לי גבולות ושאני צריכה ללתת מנוחה לעצמי) וקבענו שאני חוזרת ב-3 וחצי, חצי שעה לפני שקרובינו מגיעים לאסוף אותנו.

אז לפני שנתחיל בסיור הקצר, הנה כמה תמונות של ילדים בגני לוקסמבורג ...

הבלון הצהוב ומי זו רוכבת על פוני בסבנטיז?... חיל הים וחיל אוויר...

*

אני נמצאת עכשיו בכניסה לגני לוקסמבורג, אבל, לפני שאני נכנסת - יש משהו מעניין לעשות. על גדרות גני לוקסמבורג ישנה תערוכת צילומים מהממים של מקומות מצרפת. הצרפתים האלה, אמנותיים בכל מקום - וגם גדרות הגן המקסים הזה הן הזדמנות נפלאה לקיומה של תערוכה.

הנה כמה תצלומים של צילומים emoji (או להיפך...) : 

הסברים על התערוכה זהו עוד מקומות זהו את המקומותכיכר ווז בגני לוקסמבורג ארץ הארמונות

*

גני לוקסמבורג Jardin de Luxemburg

לאחר שסיימתי לעבור על תמונות התערוכה על גדר הגנים, נכנסתי פנימה.

גני לוקסמבורג המקסימים שרויים בשלכת. השמיים התבהרו לחלוטין והמראות היו מהממים.

טיילתי לי על השבילים, התבוננתי בפסלים היפהפיים (חובבת פסלים אנוכי) וצפיתי על הארמון לוקסמבורג והבריכה הגדולה - Grand Basin שסביבה כסאות הברזל הירוקים המפורסמים.

ובכלל, היה לי Deja Vu לסנטרל פארק NYC. ולמה? משום שזכיתי להיות בו בשלכת והמראות האלו הזכירו לי אותו, ומשום שבגני לוקסמבורג יש הרבה מאד אנשים שעושים ג'וגינג. כל הזמן. וזהו מקום של התרגעות והתנתקות מהעיר ההומה, מהחנויות, המוזיאונים ובתי הקפה. טבע, עם הרבה אומנות - כי בכל זאת, זו פריז.

ולכן, גני לוקסמבורג הם בעיני הסנטרל פארק של פריז.

עצים בשלכת סביב סככות ההתרגעות פסל בגן שדרת העצים בשלכתפסל הפאון The Dancing Faun ברוכים הבאים לגני לוקסמבורג

*

ארמון לוקסמבורג - שנבנה בתחילת המאה ה-17, והבריכה הגדולה - בריכת נוי מתומנת הנמצאת למרגלותיו.

P1120612.JPG P1120607.JPG P1120616.JPG

פסלים סביב הבריכה הגדולה

וגם מגדל אייפל מציץ מרחוק...

הנה מגדל אייפל ציפור על ראש הפסל, למרות הדוקרנים המאיימים הארמון והבריכהMonument Scheurer-Kestner אחחח איזה יום יפה...

*

המשכתי לטייל, כשפניי כבר לעבר המלון (בכל זאת, עוד מעט בני המשפחה מגיעים לאסוף אותנו...).

בדרך, פגשתי בעוד כמה פסלים יפהפיים, כמו זה של מרי מלכת הסקוטים, של הסופרת ג'ורג' סאנד (פעם היה סרט מאד יפה על סיפור האהבה בינה לבין המלחין שופן, שסבל משחפת - אותו גילם השחקן יו גרנט ואותה - אני לא זוכרת... מיקה-מיקוש?..) כמו כן ראיתי את הפסל "פה האמת" - העתק של זה המפורסם הנמצא ברומא. על פי האמונה, אם אדם היה משקר בעת שהיה מכניס את ידו לתוף פה האמת, הפה היה נושך את ידו של השקרן.

סיירתי על השבילים, בינות הפסלים והאצנים, ונהניתי עד מאד...

La Bocca della Verita פה האמת La Bocca della Verita גורג סאנד - George SandStatue de Leconte de Lisle Mary Queen of Scots

ולסיום הסיור - עוד כמה פסלים ומראות מגני לוקסמבורג הנהדרים.

פסל מהורהר בגני לוקסמבורג אצנים בגני לוקסמבורג Statue de Leconte de Lisle

הכי אהבתי את מרי מלכת הסקוטים

מרי מלכת הסקוטים

חזרתי למלון נינוחה ורגועה, וגם אמא שלי היתה נינוחה לאחר המנוחה...

emoji

לאחר כחצי שעה, הגיעו קרובי המשפחה החמודים שלנו לקחת אותנו לביתם.

זו המשפחה מהצד של סבתא (אמא של אמא) והקשר עמם נשמר לאורך השנים. סבתא שלי היתה אחות של סבתא רבא של הדודנית המקסימה שלי, פ'.

הסיפור המשפחתי שלהם דומה לאלו מהסרטים "נקודת איסוף" או "המפתח של שרה" - גורלם של יהודי פריז בתקופת השואה, שנלקחו לאצטדיון החורף ביולי 1942 ומשם נשלחו למחנות הריכוז וההשמדה. כך נשלחה אחות של סבתא שלי, עם בעלה ובנה - והם נרצחו... בתה, שנמלטה לאיזור הכפר עוד חודשים (או שנים) קודם, נכנסה להריון ומתה מספר ימים לאחר הלידה. אביה של פ' הוא התינוק שנולד ושרד את התלאות.

ברבות השנים, המשפחה התבוללה, פ' נשואה לבחור מקסים שאינו יהודי ממוצא בולגרי, ולהם שלוש בנות - המכירות היטב את ההיסטוריה המשפחתית.

הבנות גם הן בקשר עם הבנים שלי (וכאן אפשר בקלות לומר: יחי הפייסבוק !!) ולמרות שאנחנו נפגשים פעם בכמה שנים - היחסים חמים ואנחנו מאד אוהבים את המשפחה הצרפתית שלנו. 

פ' ובעלה לקחו אותנו כאמור במכונית לעיירה שלהם שנקראת Bures sur Yvette - מרחק של כ- 45 דקות נסיעה מהמלון שלנו בפריז.

היה כיף להפגש, לנסוע קצת מחוץ לעיר ולראות שוב את ביתם בו ביקרנו לפני 8 שנים. 

גם כאן הדלקנו נרות חנוכה, שרנו שירים, צחקנו והסתכלנו באלבומים של פעם.

זכינו לאכול ארוחת ערב צרפתית אמיתית - עם אפריטיף , מנה עיקרית ולקינוח - גבינות. ממממ....angry

לאחר בילוי של כמה שעות בחיק המשפחה המקסימה, הוחזרנו למלון עם הבטחה שהם מגיעים לבקר בקרוב בישראל. אמן! ושוב אחזור ואומר - כמה כיף שיש משפחה בחו"ל surprise זה משדרג את הביקור ונותן כזו הרגשה טובה!

העיירה Bures sur Yvette שלכת צרפתית - צילום מהמכונית

סיכום היום: 

רשימת המכולת : אפשר לסמן "וי" נוסטלגי - על המארה, פלאס דה ווג', מזרקת סטרוינסקי וגני לוקסמבורג - כולם מקומות אליהם רציתי לחזור.

משפחה : ביקור משפחתי בעיירה סמוכה לפריז - כיף גדול!! surprise

דברים לא מתוכננים : המרקייה המשובחת ליד פלאס דה ווג', מוזיאון הבובות - שלא היה ברשימת המכולת, אבל גם לא זכה לביקור cheeky, גן אנה פרנק שריגש אותנו. ביקרנו גם ברחוב בו התגוררנו פעם, סמוך לפומפידו - שוב מדור הנוסטלגיה.

שוטטות: באיזור מרכז פומפידו, ברובע המארה ובאיזור כיכר הווג'ים.

הנאה: רבה ביותר wink !

תמונות לסיכום היום : 

גני לוקסמבורג בשלכת מזרקת סטרוינסקי Place des Vosges

*

ובהלימה ליום הנוסטלגי, הנה נוסטלגיה צרופה מתחרות האירוויזיון של 1977. 

קבלו את השיר הזוכה :

המשך בחלק ו'.