טיול משולש לפריז ולונדון אוגוסט 2024

רקע

הרקע לנסיעה הפעם מאוד פשוט ומסתכם בשתי מילים - טיילור סוויפט. בת הזקונים שלנו ליאור, הצליחה לרכוש לפני כשנה במכירה מוקדמת כרטיסים למופע של הזמרת האמריקאית הכל כך אהובה עליה, שייערך באצטדיון וומבלי בלונדון. אני בחרתי להתלוות לנסיעה, אך לא למופע וליאור רכשה זוג כרטיסים לסיגל ולה. בדיעבד, ההחלטה שלי הייתה טעות גדולה שאני מתחרט עליה, אבל מה זה חשוב עכשיו? מכיוון שביקרנו בלונדון עם כל הילדים רק לפני שנתיים ומכיוון שליאור רצתה לראות את פריז, בה עוד לא הייתה, החלטנו לפצל את הנסיעה בין פריז ללונדון. להתחיל ב-4 לילות בפריז, לנסוע ברכבת המהירה ללונדון, לקנח שם ב-3 לילות ומשם לטוס חזרה הביתה.

כרטיסי טיסה ורכבת מהירה

המלחמה בעיצומה, חוסר וודאות מוחלט ואנחנו בוחרים ללכת על בטוח ולרכוש כרטיסים באל על למרות שהמחיר היה גבוה יותר מכל אלטרנטיבה. בדיעבד, זו הייתה החלטה מעולה ואפילו מחיר הכרטיס נראה במבט לאחור זול במיוחד לעומת המחירים שמשתוללים כיום. הכרטיסים עלו 1821$ ל-3 כרטיסי Lite ללא מזוודה והושבה. קישור. הטיסה לפריז בשעה מאוד נוחה והגעה לפריז בשעות הצהריים (10:00-13:50), מה שאפילו ישאיר לנו כמה שעות טיול ואילו הטיסה חזור מלונדון הית'רו בשעת ערב מאוחרת, מה שמשאיר לנו יום טיול שלם (22:10-05:05).

שתי הטיסות היו טובות מאוד, אך עם איחורים מעצבנים. הטיסה הלוך יצאה באיחור של מעל שעה, אותו הסביר הקברניט בתירוץ הרגיל והמקומם שהמטוס הגיע באיחור, כאילו זו לא אשמת אל על שהוא הגיע באיחור. הטיסה עצמה הייתה טובה והתחילה בהפתעה נעימה של שדרוג שני מושבים למחלקת הפרימיום של מטוס ה-777 המשודרג. פרגנתי את המושבים לסיגל וליאור. הטיסה חזור יצאה גם היא באיחור של כשעה ובטיסה זו קיבלנו שלושתנו מושבי Space מרווחים. על האוכל אין מה להרחיב את הדיבור, עדיף לצום. נתנו לחברת התעופה ציון 8 רק בגלל האיחורים.

הערה על טרקלינים: בנתב"ג התבקשנו ללכת לטרקלין דן ולא לטרקלין המלך דוד של אל על בשל עומס. טרקלין דן היה כמעט ריק והיה די מנוכר. האוכל בו זהה לאוכל שמוגש בטרקלין המלך דוד, אבל לא היה נעים לשבת בו. בלונדון, הטרקלין שמשמש את אל על בשדה התעופה הית'רו הוא טרקלין לא ראוי ולא מכבד את אל על. מגוון האוכל עלוב ולא נעים לשבת שם.

הרכבת המהירה המחברת בין פריז ללונדון נקראת Eurostar והיא עושה את הדרך בין שתי הערים במשך 2:18 שעות, כשהיא חוצה את תעלת לה מאנש במנהרה התת קרקעית במשך 20 דקות. הרכבת מאוד נוחה, חלק מהמושבים בכיוון הנסיעה וחלק נגדה, לחלקם יש שולחנות ובין המושבים יש שקעי חשמל בריטי ואירופאי. יש קרון מזנון עם מחירים סבירים. הרכבת יוצאת מתחנת Gare Du Nord בפריז ומגיעה לתחנת St. pancras במרכז לונדון. הנסיעה עלתה 222 אירו לשלושתנו והכרטיסים נרכשו 7 חודשים לפני הנסיעה. קישור. בתחנת הרכבת בפריז עברנו ביקורת דרכונים של שני הצדדים ויש תחנה יעילה להחזר מע"מ.

בתי המלון

בחירת המלון בפריז ולונדון הייתה אחד האתגרים הגדולים של הטיול מהרבה סיבות. אנחנו מגיעים לפריז ביום סיום האולימפיאדה, מגיעים ללונדון יחד עם עוד חצי מיליון מעריצים של טיילור סוויפט ומתעקשים על מיקום מרכזי ועם מזגנים, שזה בכלל לא טריוויאלי בערים הללו. כל זה ביחד הביא אותנו לפשרות כואבות ברמת המלון, אבל לא במיקומו ולא בנושא המזגנים. את המלון בלונדון אף החלפנו אחרי שגילינו שהוא לא ממוזג. בפריז בחרנו ב-Hotel le Clement במרכז סן ג'רמן, מלון 2 כוכבים צנוע במיקום חלומי. נתנו לו ציון 6. קישור. בלונדון בחרנו ב-regency hotel parkside, מלון 4 כוכבים מדרום ל-Regent's Park, מרחק דקות הליכה מרחוב אוקספורד. נתנו לו ציון 7. קישור. שני המלונות סמוכים לתחנת תחתית ומיקומם נוח מאוד. את ההזמנה אני מבצע עם אפשרות ביטול עד הרגע האחרון באתר בוקינג. מחיר המלון בפריז 1010 אירו ל-4 לילות כולל מיסים מקומיים וללא ארוחת בוקר ואילו מחיר המלון בלונדון 567 פאונד ל-3 לילות ללא ארוחת בוקר. תיאור מפורט של המלונות נמצא בימי הטיול הרלוונטיים.

מסעדות ואוכל

בשונה מטיולים רגילים שלנו, נמנענו הפעם מביקור במסעדות עם כוכבי מישלן, אך הכנו רשימת מסעדות אפשריות באזורים שונים בהם נוכל לאכול עם דגש בעיקר על אוכל שליאור אוהבת. היינו מצוידים בשלל המלצות על מיטב הפטיסרי ומקדשי הקינוחים והמתוקים בשתי הערים ורצינו לבקר בשווקי אוכל שאנחנו כל כך אוהבים. הזמנו מקום מראש רק למסעדה אחת בכל עיר ועם השאר זרמנו בספונטניות. פירוט המסעדות נמצא בימי הטיול ובאינסטגרם אוכל שלי. קישור.

ביטוח ותקשורת

ביטוח עשינו הפעם באתר האינטרנט של הפניקס, בשל מבצע של אל על. האתר ידידותי למדי והכיסוי הבריאותי נרחב. הביטוח עלה לשלושתנו 36$ ל-8 ימים ללא מזוודות. קישור. חבילת אינטרנט עשינו הפעם בחברת פרטנר כי החבילה המשפחתית שלהם הייתה אטרקטיבית וכללה 50G גלישה ו-300 דקות שיחה לכולנו במחיר 299 שקלים. קישור. בנוסף, קיבלנו מהם מתנה מנוי לשירות הטלוויזיה Screen Il למשך שבוע וזה היה שימושי בערבים במלון. קישור.

ועכשיו לטיול עצמו:

יום ראשון 11/8/24

אל שדה התעופה הגענו עם מונית בשעה 07:15 ולמרות שמדובר בחודש אוגוסט, היינו תוך כמה דקות בדיוטי פרי. קנינו שוקולד לבני המשפחה והעברנו את הזמן בנעימים בטרקלין של אל על (שבאופן זמני בשל העומסים התארח בטרקלין דן). המראנו באיחור מעצבן של 70 דקות ונחתנו בפריז לאחר 4 שעות בדיוק. האיחור הזה התווסף לאיחור מראש של הטיסה בשעה על ידי אל על, כלומר הגענו ליעד יותר משעתיים אחרי הזמן המקורי. גם בפריז התהליך היה מהיר במיוחד, נסענו רק עם טרולי ואחרי קצת יותר מחצי שעה כבר היינו בחוץ. את פנינו קיבלו לא מעט נהגים מקומיים יהודים שהציעו נסיעה לעיר ואנחנו נסענו עם נהג חביב במיוחד בשם מרדכי אלבז במחיר של 65 אירו לסן ג'רמן, שידעתי מראש שזה המחיר המקובל. בשעה 15:40 כבר היינו במלון שלנו.

Hotel le Clement ממוקם במרכז סן ג'רמן, אמנם בגלל האולימפיאדה התפשרנו על מלון 2 כוכבים צנוע, אבל הוא אפשר לנו להגיע ברגל לכל מרכז פריז ובסמוך אליו היו שתי תחנות תחתית בקווים שונים. המעלית מאפשרת רק לאדם אחד להיכנס ונאלצנו כל פעם לעלות ברגל לקומה השנייה. החדרים היו מאוד קטנים, אבל הייתה חלוקה לשני חדרים, כך שלליאור היה חדר משלה ולנו חדר משלנו וזה היה מאוד נוח. בחדר עצמו מקרר, מסך טלוויזיה קטן, קומקום וזהו. מאוד מינימלי.

אחרי התארגנות מהירה יצאנו עם הרכבת התחתית אל תחנת Abessess בדרכנו ל-Montmartre. זהו אחד האזורים ההיסטוריים של העיר, הנמצא על גבעה ברובע ה-18 ומאפשר תצפית יפה על העיר מגבוה. בסוף המאה ה-19 החלו להגיע אמנים רבים לאזור הכפרי שהיה מחוץ לגבולות העיר והפכו אותו לביתם. ברבות הימים התגוררו שם דאלי, פיקאסו וואן גוך והאזור הפך במהרה לרובע האמנות והבוהמה של העיר. בסמוך ליציאה מהתחתית נמצא קיר האהבה המורכב מ-612 אריחי קרמיקה עליהם נכתב המשפט "אני אוהב אותך" במעל 200 שפות, כולל עברית.

כמה דקות הליכה משם נמצא הפוניקולר המטפס אל עבר בזיליקת הלב הקדוש הידועה יותר בשם Sacré Coeur. היא ניצבת במרומי הגבעה מאז 1919 ומשלבת מראה ביזנטי, רומנסקי ומוסלמי יחדיו. כיפתה הלבנה מתנשאת לגובה של 80 מטרים, בחזיתה המרשימה למעלה נמצא פסלו של ישו ומתחתיו בצדדים פסלי פרשים מארד של ז'אן דארק וסן לואי. בפנים הכנסייה יש פסיפס עצום (480 מ"ר) המתאר את ישו ומביע את מסירותה של צרפת לליבו הקדוש. יש אפשרות משמאל לכנסייה לטפס לתצפית פנורמית מרהיבה מהכיפה באמצעות 300 מדרגות לולייניות. קישור.

מהבזיליקה צעדנו כמה דקות אל עבר כיכר טרטרה (Place du Tertre). הכיכר התוססת עמוסה בגלריות, מסעדות ובתי קפה עם מחירים מופקעים. היא הייתה מקום המפגש של כל האמנים בתחילת המאה ה-20 וכיום נמצאים בה ציירי פורטרטים וקריקטורות רבים.

מהכיכר יצאנו מערבה דרך רחוב Norvins וצעדנו כ-200 מטרים אל היעד הבא, פסל "האיש שבקיר" (Le Passe Muraille) שיצר האמן הנודע ז'אן מארה המתאר את האגדה על האיש שחוצה קירות מסיפורו של הסופר Marcel Ayme. יום אחד איבד האיש את כוחותיו באמצע מעבר קיר ונשאר תקוע בתוכו. את ליאור זה די שעשע והיא לא פספסה את ההזדמנות לתמונה.

לא רחוק משם נמצאת כיכר דלידה (Buste de Dalida), שם נמצא פסלה של הזמרת המצרית איטלקית, מלכת היופי של מצרים, שניהלה רומנים עם מיטראן ואלן דלון והתאבדה בשנת 87 בגיל 54. בכיכר הזו הציבה אמילי מפריז מיטה לשם קידום מכירות. סיגל ואני כבר היינו שם, ליאור פסקה שזה לא מספיק מעניין, אז המשכנו הלאה לעבר טחנת הרוח Le Moulin de la Galette משנת 1622, האחרונה שנותרה מתחנות רוח שהוקמו על הגבעה, המופיעה בציורים רבים, ביניהם של רנואר ("מחול במולן דה לה גאלט" המפורסם מוצג במוזיאון ד'אורסיי), פיקסו וואן גוך. היא שימשה כקברט ומועדון וכיום מסעדה.

כמה דקות משם נמצאת הקומונה Le Bateau-Lavoir, בה התגוררו אמנים חסרי כל בתחילת המאה ה-20 והפכה למוקד תיירותי. במקום גרו בין היתר פיקסו ומאטיס. משם המשכנו לטייל דרך ביתם של האחים ואן גוך ולאחר מכן ירדנו ברחוב Rue Lepic עד מועדון הלילה המפורסם מולן רוז' (Moulin Rouge), שם גם לקחנו את התחתית אל היעד הבא. קישור.

בשלב זה היינו כבר די עייפים והחלטנו לטייל דרך הכיכרות מדלן וקונקורד עד לבית הקפה אנג'לינה. במרכז של כיכר מדלן נמצאת כנסיית מדלן (Église de la Madeleine), כנסייה קתולית מרשימה הנראית כמו מקדש יווני המעוצבת בסגנון ניאו קלאסי מסוף המאה ה-18. על התקרה נמצא פרסקו יום הדין ובחלקה האחורי יש פסל מרשים של מריה מגדלנה נישאת בידי שני מלאכים. אנחנו הסתפקנו במבט על הכנסייה המרשימה מבחוץ. קישור.

300 מטרים מדרום לכנסייה נמצאת כיכר קונקורד, שנקראה במקור כיכר לואי ה-15 ונמצא בה אובליסק בן למעלה מ-3000 שנה בגובה 23 מטרים, שנתרם על ידי מלך מצרים מוחמד עלי, הובא מלוקסור ב-1829 ומתאר את ניצחונותיו של רעמסס ה-2. בכיכר יש שתי מזרקות מעוצבות בהשראת כיכר סן פטרוס ברומא ושמונה פסלים המייצגים שמונה ערים בצרפת. הבעיה היא שמארגני האולימפיאדה החליטו לבנות בכיכר מספר אצטדיונים ארעיים לאולימפיאדה ואי אפשר כעת להיכנס אליה, אך המראה שלה מאוד מרשים.

לא רחוק מכיכר קונקורד נמצא אחד מבתי הקפה המפורסמים בעיר ומקדש מתוקים, Angelina. כאן חובה לאכול מון בלאן (קינוח עם תחתית מרנג, מחית ערמונים וקצפת) ולשתות שוקו חם. אם זה חובה, אז כמובן שאנחנו מתיישבים לטעום. יש תור נפרד לחנות ולמסעדה ולשמחתנו הפעם אין תור למסעדה ואנחנו מתיישבים ללא המתנה. קישור.

אכלנו אקלר שוקולד, פריז ברסט ומון בלאן וכמובן שוקו חם. לא פספסנו אף אחד מהלהיטים של המקום וזה היה פשוט נפלא. מול בית הקפה נמצאים גני טילרי (Tuileries). הם בני מעל ל-500 שנה, שימשו בעבר את בני המלוכה וכיום יש בהם פינות ישיבה נעימות ואטרקציות לילדים. בפינה הדרום מערבית נמצא מוזיאון l'Orangerie  הקטן והאהוב, בו מוצגות חבצלות המים של קלוד מונה ובכיכר המזרחית לכיוון הלובר נמצא הלפיד האולימפי, שמחובר לכדור פורח מרשים במיוחד.

משם צעדנו ברגל לכיוון המלון, חוזים בשקיעה מרשימה במיוחד, מצלמים המון ונהנים מערב פריזאי חם. את התמונות הכי יפות צילמנו על גשר Pont des Arts, המשקיף על הלובר מצפון, המכון הצרפתי מדרום (תמונת השער של הבלוג הזה) ועל האי איל דה לה סיטה וגשר פונט נף ממזרח. מושלם.

את היום החלטנו לסיים בקרפריה כי ליאור חובבת קרפים ידועה. ליאור הזמינה קרפ מלוח עם סלמון, ביצת עין וגוואקמולי, שהיה מצוין ואנחנו חלקנו גאלט (קרפ מקמח כוסמת) פנטסטי עם ביצה, תרד, חצילים וגבינת פטה. שמו של המקום La Crème de Paris Notre-Dame, ברובע הלטיני מול כנסיית נוטרדאם. קישור.

משם כמה דקות והגענו למלון. לילה טוב

יום שני 12/8/24

הבוקר קמנו בניחותא ויצאנו בשעה 09:15, אכלנו ארוחת בוקר טובה בקרבת המלון ויצאנו לבקר בסמל הבלתי מעורער של העיר.

מגדל אייפל, המגדל המתכתי המפורסם, הוקם לתערוכה העולמית בעיר בשנת 1889 ועורר התנגדות רבה אצל המקומיים. הייתה אף מחשבה לפרק אותו בשנת 1909, אך הוחלט להשאיר אותו כי שימש אנטנות של הצבא והממשל. הוא נקרא על שם המהנדס והאדריכל גוסטב אייפל, שבנה אותו. גובהו 324 מטרים והוא היה הגבוה בעולם עד 1930. ניתן לעלות למפלס הראשון שלו (57 מטרים) והשני (115 מטרים) במדרגות או במעלית. למפלס השלישי (276 מטרים) עולים במעלית מהמפלס השני. במפלס הראשון יש רצפת זכוכית. הנוף מלמעלה מהמם גם ביום וגם בלילה ואני ממליץ על התצפית מהמפלס השני כי למעלה זה רחוק מידי וסתם יקר יותר. החל משעה 20:00 ועד 02:00 יש תצוגת אורות מרשימה על המגדל כל שעה עגולה למשך 5 דקות. היא נראית כמעט מכל מקום בעיר.

הגענו למגדל ללא כרטיסים מכיוון שאי אפשר היה להשיג באתר הרשמי. הכל היה Sold Out והגענו למקום בעיקר על מנת שליאור תוכל לראות את המגדל המפורסם מקרוב וקצת להצטלם. לא יודע מה עלה בדעתי לשאול האם יש כרטיסים ונדהמתי לשמוע תשובה חיובית. לא רק שיש, אלא אפילו ללא המתנה. אירוע נדיר. המחיר עם מעלית לקומה השנייה היה 22.6 אירו למבוגר (לעומת 14.2 במדרגות או 35.3 עד למעלה). קישור. בתחילה עלינו ישירות למפלס השני, הקפנו את המגדל וחזינו בכל פריז פרוסה מטה. מצד אחד ראינו את גני טרוקדרו, בהם נערך טקס הפתיחה של המשחקים וברקע שכונת לה דפנס, בצד השני שער הניצחון ובמרחק רב ברקע גבעת Montmartre, בצד השלישי משתרעים גני Champ de Mars, בהם נערכו קרבות הג'ודו ותחרויות כדורעף חופים ומשמאל מתחם האינווליד וברקע מגדל מונפרנס ואילו בצד הרביעי מתפתל לו נהר הסן לכיוון הרולאן גארוס ואצטדיון פארק דה פראנס (אותם לא הצלחנו לראות).

לאחר שמיצינו את התצפית, ירדנו למפלס הראשון. בביקורנו הקודם הייתה שם תערוכה מעניינת על בניית המגדל, אבל הפעם היא הוקרבה לטובת חדרי שידור שהוקצו לטלוויזיה לצילום המשחקים ואנחנו הסתפקנו בצילום של ליאור על רצפת הזכוכית של המפלס. משם ירדנו במעלית למטה. בסך הכל היינו במגדל שעה.

התחנה הבאה היא שיט בנהר הסן, אליו החלטנו לטייל ברגל. הלכנו לאורך נהר הסן, מחפשים כל הזמן את הצל וחצינו לצדו השני של הנהר בגשר Pont de l'Alma. מצדו השני של הגשר נמצאת אבוקת החירות (Flamme de la Liberté), העתק בגודל מלא מכוסה עלי זהב של להבת הלפיד מספל החירות שנתרם בשנת 1989 על ידי העיתון Herald Tribune לרגל חגיגות יום ה-100 שנה לצאתו בפריז. ברבות הימים, לאחר מותה של הנסיכה מוויילס דיאנה בשנת 1997 בתאונת דרכים במנהרה הנמצאת מתחת לגשר, הפכה האבוקה באופן לא רשמי לאנדרטה לזכרה עד כי רבים מאמינים שהיא נבנתה לשם כך.

בסמוך נמצא הרציף ממנו יוצאים לשיט על הסן. יש מספר חברות המפעילות שיט כזה והמפורסמת בהן היא Bateaux Mouches.השיט נמשך 70 דקות, בתחילתו אנחנו חולפים מתחת לגשר אלכסנדר השלישי ושטים מזרחה לכיוון האי וכנסיית נוטרדאם. מימין ניצבים המבנים המרשימים של סן ג'רמן כגון ארמון בורבון, מוזיאון ד'אורסה והמכון הצרפתי ומשמאל מוזיאון הלובר וגני טילרי. לאורך השיט עדיין נמצאים היציעים של טקס הפתיחה של האולימפיאדה והפלטפורמות הצבעוניות שהכינו במיוחד לטקס. אחרי האי הספינה מסתובבת ושטה מערבה, חולפת על פני מגדל אייפל ואז מסתובבת חזרה. הספינה גדולה מאוד, חלקה הגדול מקורה וממוזג וחלקה החיצוני פתוח. השיט יוצא מידי חצי שעה ומחירו 17 אירו לאדם. קישור.

השעה כבר הייתה 14:15, אנחנו בדרכנו לשאנז אליזה, חלפנו על פני המסעדה שהזמנו לערב והחלטנו לבחון את האפשרות להחליף את ארוחת הערב בצהרים. לשמחתנו היה מקום והתיישבנו.

מסעדת Miss Ko היא מסעדת פיוז'ן אסיאתי, פופולרית וטרנדית במיוחד בשל העיצוב המרשים שלה והאוכל הנהדר, כולל רולים של סושי מיוחדים ואת זה ליאור הכי אוהבת. קישור.

הזמנו גיוזות למנה ראשונה ולאחריה זרמנו עם המלצת המלצרית והזמנו את פלטת הסושי הגדולה של השף, שהייתה טעימה מאוד ויפיפייה במיוחד. העתקתי מליאור את טכניקת הצילום מלמעלה ופה היא הייתה מוצלחת מאוד. כל מי שיושב בבר הארוך מימין, סועד מעל מסכים מאוד ססגוניים וצבעוניים. בשורה התחתונה, זו הייתה ארוחה מצוינת ולא זולה בכלל שעלתה 120 אירו.

משם המשכנו לטיול בשאנז אליזה. בקצה המערבי של השדרה ניצב לו שער הניצחון (Arc de triomphe) במרכזה של כיכר גדולה בצורת כוכב (Etoile), ממנה יוצאות 12 שדרות. הוא הוקם ב-1806 בהוראת נפוליאון לציון הניצחון בקרב באוסטרליץ. למרגלות השער נמצא קבר החייל האלמוני. גובהו של השער 50 מטרים, רוחבו 45 מטרים ואפשר לעלות למעלה לתצפית (16 אירו), אך לנו זה היה מיותר אחרי התצפית באייפל והסתפקנו בתמונה יפה. על השער סמל המשחקים הפראלימפיים. קישור.

משער הניצחון יצאנו לטיול בשדרה המפורסמת של העיר (אולי המפורסמת בעולם), מתרשמים מחנויות הדגל המפוארות של מגוון מותגי על ובייחוד מהחנות העצומה של לואי ויטון, שבכניסה אליה עומדים עשרות אנשים בתור להיכנס. עצרתי לעשות סלפי ילדותי עם הבובה הרשמית של האולימפיאדה והחלטנו שהגיע הזמן לאכול את הקינוח בסניף הדגל של הפטיסרי המפורסם Ladurée. הם מאוד מפורסמים במקרונים שלהם, אבל כל דבר שהם עושים הוא יצירת מופת. נעמדנו בתור לפני שנכנסנו להיכל המתוקים המפואר.

אחרי כמעט חצי שעה של המתנה התיישבנו בקומה השנייה והזמנו מקבץ של מקרונים ועוד עוגת קסטה טעימה למדי. את התמונה של שלושתנו סביב השולחן אפשר לראות בתחילת הבלוג. זו הייתה בהחלט חוויה מתוקה ומומלצת במחיר של 40 אירו. קישור.

שדרת שאנז אליזה (Champs Elysees) נמצאת ברובע ה-8, אורכה שני ק"מ, היא מתחילה בשער הניצחון ומסתיימת בכיכר קונקורד, אם כי האזור התוסס מסתיים בכיכר שאנז אליזה ושוכנות בו חנויות ענק של מיטב מותגי האופנה והקוסמטיקה ואולם תצוגה מרשים של יצרן הרכב הצרפתי רנו. מול החנות של לואי ויטון נמצא מועדון הקברטים המפורסם Lido. האזור הקרוב לכיכר קונקורד הוא שקט יותר, מצדדיו גנים, ארמונות ומבנים היסטוריים. פירוש שם הרחוב הוא "המקום אליו מגיעים גיבורים על מנת להירגע".

חוצים את כיכר שאנז אליזה ומגיעים לגני שאנז אליזה (Jardins des Champs Elysées), שהוקמו בשנת 1838 ונמצאים בהם הארמון הקטן המשמש כמשכן למוזיאון האמנות והארמון הגדול עם תקרת הזכוכית המשמש כמוזיאון לאמנות מודרנית. אחרי הארמון הקטן מתחבא לו Bouquet of Tulips, פסל ברונזה מרשים וגדול של יד אוחזת בזר של צבעונים. את הפסל שגובהו 11 מטרים בנה הפסל האמריקאי Koons בהשראת פסל החירות לבקשת שגרירת ארצות הברית בפריז כמחווה לקורבנות פיגועי הטרור בעיר בשנים 2015-2016. הפרח ה-12 שחסר בזר מייצג את הקורבנות. בגנים נמצאת גם החנות הרשמית המרכזית של האולימפיאדה ובתוכה מאות קונים.

בהמשך נמצאת כיכר קונקורד שכרגע מאכלסת אצטדיוני ספורט שנבנו לצורך המשחקים האולימפיים. על הכיכר כבר סיפרתי אתמול, כעת רק אוסיף שכרגע אי אפשר לראות את המזרקות היפות או את הפסלים, אלא רק את הקצה של האובליסק שמבצבץ לו בין האצטדיונים.

אחרי הכיכר נמצאים גני טילרי (Tuileries), המשתרעים לאורך רחוב ריבולי. גם על הגנים כבר סיפרתי אתמול והיום הכי מעניין אותנו לראות את הלפיד האולימפי המרשים המעוצב ככדור פורח. הוא ניצב בקצה המזרחי של הגנים ומועלה לשמים מידי ערב במהלך האולימפיאדה.

מהגנים יצאנו היישר אל מתם מוזיאון הלובר, אליו הגענו רק כדי לראות את המבנה המרשים, כי מוזיאון האמנות הגדול בעולם פחות עניין אותנו. מוזיאון הלובר (Musée du Louvre) המפורסם הוא ביתו של המונה ליזה, אחד הציורים המפורסמים בעולם ועוד עשרות אלפי יצירות אחרות. הוא שימש בעבר כארמון. בחזיתו נמצאת פירמידת זכוכית יפה ומיוחדת המזכירה חנויות של אפל. קישור. דרומית למוזיאון נמצא גשר האהבה והמנעולים Pont des Arts ועליו ציירים. מצידו השני של הגשר נמצא המכון הצרפתי (Institut de France), המוסד התרבותי החשוב ביותר בצרפת, המורכב מחמש אקדמיות, כיפתו הכחולה אפורה בולטת למרחוק והוא שימש אותי לתמונת השער של הבלוג.

אחרי הביקור בלובר חצינו את הסן לכיוון המלון בסן ג'רמן והתיישבנו לאכול ארוחת קארי יפנית במסעדה משפחתית קטנה בשם Kare Restaurant Curry Japonais. הזמנו Takoyaki (כדורי בצק ממולאים) במילוי תמנון ושרימפס בטמפורה למנה ראשונה ושתי קערות של דונבורי למנה עיקרית, האחת עם עוף בפנקו (שניצל יפני) והשנייה עם בקר. ארוחה נהדרת במחיר 54 אירו. קישור. משם חזרנו למלון.

יום שלישי 13/8/24

היום הזה מוקדש לאיל דה לה סיטה ולרובע המארה אבל עוד לפני אנחנו עוצרים לארוחת בוקר נהדרת ליד המלון במקום שנקרא Paul. קישור. מראש הזמנתי כרטיסים משולבים (20 אירו לאדם) לביקור בכנסיית סן שאפל ובקונסיירז'רי, אליהם אנחנו מגיעים בהליכה קצרה מהמלון ובדרך חולפים על פני הגשר העתיק בעיר Pont Neuf, ממנו נשקף נוף מרשים לשני הצדדים. כנסיית סן שאפל (Saint Chapelle) היא אחת היפות בפריז. היא נבנתה על ידי לואי התשיעי במאה ה-13, שהשאיר בה למשמרת את כתר הקוצים של ישו, שעלה לו פי 3 מעלות בניית הכנסייה. אנחנו כבר מכירים את הכנסייה מהביקור הקודם ויודעים שגולת הכותרת היא הקומה העליונה עם קפלת המלך והוויטראז'ים העצומים המדהימים. הייתה לנו דילמה האם זה יעניין את ליאור ולשמחתנו היא מתלהבת מאוד מהמקום המרשים. קישור.

בסמוך נמצא הקונסיירז'רי (La Conciergerie), שריד של ארמון הכס הצרפתי, שהוסב במאה ה-14 לכלא בו הוחזקה המלכה מארי אנטואנט בשנת 1793 לפני שהוצאה להורג. אפשר לבקר בתאים, בחצר הטיולים, בחדר המשמר ובשחזור תאה של מארי אנטואנט. בכניסה למקום מקבלים אייפד המשמש להמחשת העבר העשיר של הארמון והכלא באמצעות מציאות רבודה ובשילוב משחק של חיפוש אוצרות. סיגל וליאור כל כך מתלהבות מהמקום שהיה קשה להוציא אותן משם. כיום זה חלק מבית המשפט העירוני של פריז. קישור.

משם יצאנו לכיוון קתדרלת נוטרדאם (Cathédrale Notre Dame). הקתדרלה הגותית המפורסמת, מקום מושבו של הארכיבישוף של העיר נבנתה במשך כ-180 שנה עד שנת 1345. יש בה עוגב מרשים ענק ועד שנשרפה, נערכו בה טקסים ממלכתיים חשובים ובה מתרחש סיפור העלילה של הגיבן מנוטרדאם של ויקטור הוגו. היא נשרפה באפריל 2019, לא ניתן לבקר בה כעת והיא נמצאת בשלבי סיום של השיפוץ הענק שנערך בה. לאורכה יש תערוכה מרשימה המספרת את סיפור השריפה והשיקום המדוקדק של המקום, שאמור להפתח שוב לציבור בסוף השנה, ב-7/12/24. קישור.

מעט מזרחית לקתדרלה מסתתרת לה אנדרטה לזכר הצרפתים שמתו במחנות הנאציים (Mémorial de la Déportation). חלק ממנה בנוי מתחת לאדמה והביקור בה מרגש במיוחד.

משם התחלנו לטייל לכיוון בית העירייה הנמצא על הגדה הצפונית של הסן. בדרך התרגשנו לראות לא מעט סטיקרים להעלאת המודעות בעולם לחטופינו בעזה. הנה דוגמא לאחד מהם ששילב את סמל החטופים על סמל האולימפיאדה. תרגום הכיתוב: חופש לחטופים המוחזקים על ידי החמאס.

בניין העיריה (Hotel de Ville) השוכן ברחוב ריבולי הוא ארמון רנסנס מפואר המעוטר ב-108 פסלים של דמויות פריזאיות ועוד 30 פסלים המייצגים ערים שונות בצרפת. בחזית הבניין המרשים במיוחד יש בחורף זירת החלקה על הקרח, אבל עכשיו הוא משמש כמרכז מידע ומשחקים של האולימפיאדה, כולל הנגשה של ענפי הספורט הפראלימפיים לציבור הרחב.

לא רחוק משם נמצא Au Petit Versailles du Marais, הפטיסרי של כריסטיאן וואברט, בעל תואר המצוינות הגבוה ביותר לשף פטיסייר MOF, שמשמעותו Meilleur Ouvrier De France. מומלץ לטעום את מאפי הבוקר (vionasserie), בייחוד באגטים, פלאמיירים וקרואסון עם פיסטוקים. אנחנו לקחנו על פי המלצת המוכרת פחזנית דו קומתית נפלאה (4.5 אירו). קישור.

משם המשכנו אל כיכר ווז' (Place des Vosges), הכיכר העתיקה ביותר בפריז משנת 1605, שבעבר הייתה הכיכר המלכותית וכיום חצר מאוד פסטורלית ומסביבה רחובות קטנים עם חנויות אלגנטיות קטנות, בתי קפה וגלריות. הכיכר קיבלה את שמה בשנת 1800 משם המחוז הראשון ששילם מיסים למדינה. בצד הדרומי נמצא בית המלך, המבנה הגדול בכיכר. בדיוק מולו בצד הצפוני נמצא בית המלכה. בפינה הדרום מזרחית של הכיכר נמצא הבית של ויקטור הוגו, שמשמש כיום כמוזיאון לזכרו. הוא התגורר בו 16 שנים עד 1848. במרכז הכיכר פסל של לואי ה-13 רוכב על סוסו.

התחנה הבאה היא שוק הילדים האדומים (Le Marche' des Enfants Rouges), השוק המקורה העתיק בעיר שנקרא על שם הילדים עם המעילים האדומים מבית היתומים ששכן בסמוך. בשוק נמצאים סוחרי גבינות, נקניקים, יינות ומגוון מסעדות קטנות, מעדניות ומאפיות. אנחנו הגענו לשוק בדיוק לזמן ארוחת הצהרים ומסעדות השוק היו מלאות. חיכינו בסבלנות והתיישבנו במסעדת Les Italiens du Marché, מסעדה איטלקית מומלצת עם שולחנות פיקניק שיתופיים מעץ לאורכה. הזמנו מנת קלמרי מטוגנים שליאור כל כך אוהבת ופסטה עם תמנון שאנחנו מאוד אוהבים. הארוחה עלתה 50 אירו.

משם יצאנו לסיור מתוקים ברובע המארה (Marais), אחד הרובעים הקסומים של העיר, עם אדריכלות מעניינת, רחובות ציוריים ורובע יהודי. אנחנו מגיעים לאזור הרובע היהודי והתחנה הראשונה היא מקדש האקלרים המפורסם L'éclair de Genie, מקום נפלא לעוגות אקלר של שף אדם כריסטוף, שהמציא עוגות אקלר אופנתיות והפך לכוכב על בצרפת. הוא יצר קולקציות לפי עונות השנה ושילב בהן פרחים, כסף, זהב, פירות, קפה ותבלינים. קנינו חפיסת 4 אקלרים קטנים בטעמים שונים וחיסלנו אותה יחדיו. קישור. צמוד אליו נמצא בית הכנסת אגודת הקהילות, שהיה סגור.

משם יצאנו לרחוב הראשי של הרובע היהודי Rue des Rosiers. היהודים התיישבו שם במאה ה-19 בעת שזה היה אזור עוני והדיור בו היה זול. כיום הרחוב רצוף בחנויות קטנות, מסעדות, קצביות ומאפיות כשרות, דוכני פלאפל וסניף של המזנון של איל שני. תחילה עצרנו בחנות הממתקים היפנית Niji Mochi, שמתמחה בעיקר במוצ'י (כדור בצק אורז במגוון מילויים) יפני בעבודת יד וקנינו אחד קלאסי נהדר (4.2 אירו). קישור.

ממול נמצא הפטיסרי של השף פטיסייר הצרפתי הקוסם Yann Couvreur. זה היה הפטיסרי שהכי הלהיב אותנו בטיול הקודם וחזרנו אליו בהתלהבות רבה. השף מומחה למילפיי וניל וטארט לימון, אבל המוכרת מתעקשת שמוצר הדגל הוא Merveille, שעשוי שוקולד חלב, אגוזי לוז, פרלין מלוח ומרנג קראנצ'י. אנחנו כמובן מזמינים את זה ומתענגים על העוגה (6.9 אירו). קישור.

התחנה הבאה ברחוב היא אצל מלך המקרונים של צרפת, פייר הרמה. הוא ידוע גם במאפה דו מילפיי, שיש לו 2000 עלים, קרם קרמלי עשיר ושקדים מקורמלים. פצצת מתיקות ללא תחרות אותה אכלנו בעבר. הפעם נתנו לליאור לבחור ארבעה סוגים של מקרונים, שכל פעם מפתיעים אותי מחדש בטעמם. אין סוף ליצירתיות ולחדשנות בטעמים ואני כבר לא מופתע ממקרון כבד אווז. שילמנו 11.2 אירו לרביעייה. קישור.

בשלב זה היינו די עייפים עם טעמי מתיקות כבדים והרגשנו שהפסקת קפה ויין בבית קפה פריזאי טיפוסי עם ישיבה כיפית על המדרכה וצפייה בעוברים ושבים יהיה הדבר הכי נכון עבורנו וכך עשינו. שילמנו 22 אירו לשתי כוסות קפה וכוס יין. אחרי שנחנו ודיללנו את כמות הסוכר בדם נכנסנו לבית המאפה הסמוך Pralus. המקום מתמחה בבריוש עגול במילוי נוגט ופרלינה שנמס לתוכו. יש להם אחד בינוני בגודלו ואחד ענק וזה מעדן שאסור לפספס. קנינו את הבינוני והתענגנו עליו עד למחרת. 7.4 אירו לגודל בינוני. קישור.

ממש מעבר לפינה נמצא מרכז פומפידו (Le Centre Pompidou), מבנה מיוחד על שמו של נשיא צרפת בסוף שנות ה-70, העשוי שלד פלדה וקירות זכוכית והוא בית לתערוכות וגלריות אמנות במגוון תחומים. הכניסה למוזיאון לאמנות מודרנית הגדול באירופה נמצאת בקומה ה-4 ומובילה אליה מעלית שקופה. בקומה השישית יש תצפית נהדרת על העיר ובסמוך מדרום נמצאת מזרקת סטרוינסקי המיוחדת. קישור.

לא רחוק משם נמצא Chez Bogato Pâtisserie, המתמחה במאפים ססגוניים לאירועים מיוחדים, אבל גם באביזרים יוצאי דופן לאופים. לחנות יש בית קפה צמוד עם קפה מצוין ושוקו חם עם מרשמלו. בעינינו מצאו חן העוגות שנראו כמו המבורגר. קישור.

משם התחלנו לטייל בדרך חזרה לכיוון המלון, עשינו קצת קניות ברחוב ריבולי, ביקרנו שוב במתחם בית העירייה, ראינו בני נוער מתנסים בכדורסל כיסאות גלגלים וליאור הצטלמה בתוך המסגרת הרשמית של האולימפיאדה, ראינו את Saint Jacques Tower, מגדל פעמונים, שהוא שריד מתחילת המאה ה-16 של כנסייה בשם זה שהייתה במקום ועשינו ביקור חטוף במרכז האמנות המיוחד ריבולי 59, שם ניתן לצפות באמנים מסוגים שונים יוצרים ומוכרים את מלאכתם (הכניסה חינם).

אחרי מנוחה קצרה של שעה במלון, יצאנו לארוחת ערב בקרפרי המצוין La Creperie du Clown, שהיה בקרבת המלון. סיגל ואני חלקנו על פי המלצת המלצרית את הגאלט Jongleur, שהגיע עם גבינת רקלט, תפוחי אדמה, בייקון, שמנת חמוצה ובצל מקורמל. הוא היה פנטסטי. בנוסף הזמנו קרוק מסייה מושחת עם האם ותועפות גבינה מעל. ליאור הזמינה קרפ מתוק נפלא עם בננות ונוטלה, שנראה כמו גרסה צרפתית לבננה לוטי תאי. כל הארוחה עלתה 45 אירו. קישור.

יום רביעי 14/8/24

היום האחרון המלא בפריז מוקדש בעיקר לסן ז'רמן. אחרי ארוחת בוקר קלה בסביבת המלון יצאנו תחילה להגשים לליאור חלום בחנות Brandy Melville, מותג שהיא מאוד אוהבת והיה לא מאוד רחוק מהמלון. משם התחלנו את סיור המתוקים השני שלנו והתחנה הראשונה Pâtisserie Michalak, אחד הפטיסרי הטובים והמפורסמים בעיר. בוויטרינה שלו תצוגה מרהיבה של עוגות ובהמלצת המוכרת אנחנו לוקחים מעין פחזנית עם קרם משמש (8.5 אירו). אין דבר יותר קשה מלבחור שם עוגה. קישור.

כמה דקות משם נמצאת חנות השוקולד Chapon et la Chocolaterie de l'Eglise, אבל אנחנו הגענו בשביל הארטיקים שהם עושים בעבודת יד וקנינו לנו אחד משוקולד מריר (6 אירו). קישור.

כעת חזרנו מעט אחורה לעבר סניף נוסף של פייר הרמה, שקודם היה עדיין סגור. אתמול אכלנו אצלו מקרונים בסניף במארה והיום אכלנו את העוגה המפורסמת ביותר שלו, הדו מילפיי (2000 עלים) נואזט.

משם המשכנו מעט דרומה אל גני לוקסמבורג, בהם נמצא ארמון לוקסמבורג (Palais du Luxembourg) המשמש כיום כמושב הסנאט של צרפת ובו יושבים 319 חברים. בעבר שימש ככלא ולאחר מכן כבית הנבחרים העליון. הוא נבנה במקור למען מריה דה מדיצ'י, אשתו של הנרי הרביעי, שלא אהבה את המגורים בלובר ורצתה ארמון דומה לארמון פיטי מעיר הולדתה פירנצה.

הגנים הם השניים בגודלם בעיר והם יפים, שוקקי חיים ופופולריים. יש בהם פסלים, בריכות, ערוגות פרחים, מגרשי משחקים ובתי קפה. במערב הגנים נמצא העתק של פסל החירות ובמזרח נמצאת מזרקת מדיצ'י היפה. באגם יש השתקפות נהדרת של הארמון וילדים משיטים בו סירות עם שלט. לא רחוק מבית הקפה, בשדרה, נמצא פסל השחקן שעושה סלפי (L'Acteur grec) ואנחנו מנסים לביים תמונה זהה. משמעות שמו של הפסל היא השחקן היווני.

לא רחוק מהיציאה המזרחית של הגנים נמצא הפנתיאון. הפנתיאון הוא מקום קבורתם של לא מעט מגדולי האומה כגון ויקטור הוגו, אלכסנדר דומא (שלושת המוסקטרים), מארי קירי ואמיל זולא ויש בו גם לוח זיכרון ל-2600 חסידי אומות עולם צרפתיים. הוא נבנה בהשראת הפנתיאון ברומא ככנסייה (לפני שהפך למקום קבורה) ויש בו ציורי פרסקאות יפים. בעת ביקורנו, מוצגת במקום תערוכה מרתקת על ההיסטוריה של המשחקים הפראלימפיים ואנחנו נחשפים לענפי ספורט שלא ידענו על קיומם ומגלים שהמשחקים נערכו בעבר בישראל. הקברים נמצאים מתחת למבנה. כניסה עולה 13 אירו. קישור.

מעט מדרום לפנתיאון נמצא הבית של אמילי מפריז ב-Place de L'Estrapade והמסעדה של החבר שלה שהיא מסעדה איטלקית בשם Terra Nera. ליאור עוד לא ראתה את הסדרה למרות שהפצרנו בה לעשות זאת לפני הנסיעה, אז ניסינו קצת להמחיש לה את שני הספוטים של הצילומים והצלחנו לביים תמונה למזכרת. ככה זה כשאתה שחקן מלידה.

משם צעדנו צפונה אל עבר שדרת סן ז'רמן, הרחוב הראשי של הרובע הלטיני. בדרך חלפנו דרך כיכר מובר (Maubert) מהמאה ה-12, הנקראת על שם אחד המרצים באוניברסיטת סורבון הסמוכה. בימי ג', ה' ושבת יש בה שוק מזון טרי. בעבר הוציאו בה להורג. משם המשכנו לטייל בין הבתים העתיקים, ראינו את הבניין היפיפה מהמאה ה-18, שהיה הפקולטה לרפואה ובכיפה שלו שכן האודיטוריום בו ניתחו המרצים גופות והגענו לרחוב Galande, שבתחילתו מימין במספר 42 נמצא השלט העתיק ביותר בפריז.

לקראת סוף הרחוב נמצא הבית השני הכי קטן בעיר וניתן לזהות אותו על פי חזיתו הירוקה. שם פנינו ימינה לרחוב Saint Julien le Pauvre ומיד מימין נמצאת כנסייה בשם הרחוב, אחת העתיקות בעיר, שמסביב לה גינה חמודה והעץ הכי עתיק בעיר. מעט שמאלה משם נמצא רחוב La Huchette, אחד הרחובות העתיקים בעיר. הפנייה הראשונה ימינה היא סמטת Chat Qui Peche, הסמטה הכי צרה בעיר.

בשלב זה כבר היינו ממש עייפים והתיישבנו לארוחת צהרים במסעדת La Bûcherie. לכאורה, מלכודת תיירים קלאסית, שנתגלתה כמסעדה טובה למדי. הזמנו סטייק פילה בקר עסיסי למדי ומנת דג בטמפורה ונפרדנו מ-46 אירו. קישור.

ממש בסמוך למסעדה נמצאת חנות הספרים Shakespeare and Company. החנות פועלת מאז שנת 1951, מאוד מרשימה מבפנים ותור ארוך משתרך בכניסה אליה. אסור לצלם בה. קישור. המשכנו בטיול אל עבר חנות השוקולד המדהימה Maison Georges Larnicol, המתמחה בשוקולד עם מלח. הם ידועים גם במאפה שנקרא Kouign Amann, בצק קרואסון עשיר בחמאה, מלח וסוכר עד קרמול. יש להם גרסה קטנה למאפה שהם המציאו שנקראת Kouignette ואנחנו כמובן טעמנו אחד לפני שהמשכנו הלאה. קישור.

סיור המתוקים שלנו מסתיים בשתי תחנות אחרונות. סניף של השוקולטייר המפורסם Patrick Roger, הנראה כמו גלריה עם פסלי שוקולד ושוקולד מעולה. קישור. אחריו סניף של Pierre Marcolini הבלגי, אחד מגדולי השוקולטיירים בעולם. אהבנו אותו מאוד בפעם הקודמת ואנחנו קונים קצת פרלינים. קישור.

הסיור בסן ז'רמן נגמר ובהתייעצות משותפת אנחנו מחליטים לנסוע ברכבת הפרברים RER למערב העיר, אל רובע לה דפנס (La Defense), רובע העסקים הראשי של פריז. כל גורדי השחקים המרשימים של העיר נמצאים בו ושמו נגזר מהאנדרטה להנצחת קרב ההגנה על פריז כנגד צבא פרוסיה בשנת 1871. בנייתו של הרובע החלה בשנת 1958 והוא למעשה בקו אווירי אחד עם השאנז אליזה שנמצא ממזרח לו. ברובע נמצא השער הגדול (La Grand Arche), שגודלו יכול להכיל את קתדרלת נוטרדאם עם הצריח. במרפסת הגג יש תצפית נהדרת על העיר. בסמוך אליו נמצא קניון ווסטפילד העצום ואנחנו מבלים בו ועושים קצת קניות.

משם חזרנו לכיוון המלון, עשינו רכישה גדולה של חפיסות שוקולד Cote D'or, שאנחנו כל כך אוהבים ואת ארוחת הערב אכלנו במסעדה האיטלקית הסמוכה למלון Le Golfe de Naples. היא עלתה 66 אירו. קישור.

יום חמישי 15/8/24

בשעה 08:00 כבר יצאנו ברכבת התחתית אל תחנת הרכבת Gare du Nord בדרכנו ללונדון. אחרי 20 דקות כבר הגענו, עברנו ביקורת דרכונים ובדיקה ביטחונית ממש כמו בשדה תעופה, סרקנו את חשבוניות הקניות וקיבלנו חזרה את המע"מ ואת הזמן עד היציאה העברנו בבית הקפה של התחנה. הרכבת יצאה לדרכה בשעה 10:11, המושבים שלנו היו משני צידי שולחן ממש סמוך לקרון המזנון ומתחתם שקעי חשמל אירופאים ובריטים, כמה נוח. אחרי כ-80 דקות הגענו למנהרה מתחת לתעלת למאנש ואחרי 20 דקות יצאנו באנגליה מצידה השני. הנסיעה הסתיימה בתחנת St Pancras International במרכז לונדון בשעה 11:28 שעון מקומי, כשעתיים ורבע אחרי שיצאנו.

מתחנת הרכבת לקחנו את הרכבת התחתית ומהר מאוד הגענו למלון, עשינו צ'ק אין וקיבלנו את החדר למרות השעה המוקדמת. מלון regency hotel parkside הוא מלון 4 כוכבים מדרום לפארק ריג'נטס, סמוך למוזיאון מאדאם טוסו, במרחק עשר דקות הליכה לרחוב אוקספורד. מסביב למלון היו מגוון מסעדות והמיקום שלו היה מאוד נוח. החדר הפעם היה לשלושתנו יחד, מעט צפוף ומינימלי באבזור, אך מספק. הוא לא היה נראה כמלון 4 כוכבים ו-3 כוכבים כנראה היה הולם אותו יותר.

אחרי התארגנות מהירה בחדר, יצאנו ברגל לכיוון הסוהו לטיול קליל אחרי שרק לפני שנתיים חרשנו את האזור ביסודיות. טיילנו דרך רחוב Carnaby הססגוני, ביקרנו שוב בסניף של מותג האופנה ברנדי מלוויל ולא החמצנו את ההזדמנות לאכול את העוגייה הטובה בעולם בבוטיק העוגיות Crème. העוגיות הן טוויסט צרפתי לעוגיות אמריקאיות עתירות סוכר וחמאה והכל נעשה בחנות עצמה וטרי תמיד. הכי אהבנו עוגיות שוקולד כפול (שהן אפילו טבעוניות), עוגיות קרואסון, עוגיות שוקולד לבן ומיסו ועוגיות שוקולד מריר בננה. זהירות, זה ממכר (28/5 פאונד לעוגייה/6 עוגיות בהתאמה). יש גם סניף בנוטינג היל. קישור.

משם טיילנו דרך כיכר לסטר אל קובנט גרדן, עצרנו לצלם שלט ענק של "לונדון אוהבת את טיילור", כאילו להזכיר לנו למה בכלל הגענו ללונדון, אכלנו המבורגר נהדר בסניף של Five Guys והחלפנו קצת כסף אצל החלפן המומלץ Covent Garden FX, הנחשב לטוב בעיר ונמצא בכניסה לשוק המזכרות הנהדר Jubilee. בדרכנו חזרה לכיוון הסוהו, עצרנו לצפות במופע של להטוטן רחוב שהופיע על סולם, הצחיק אותנו במיוחד ולא יכולנו לעזוב את המקום עד סיום המופע המשעשע. קובנט גרדן הוא מקום שידוע בהופעות הרחוב הבלתי פוסקות שמתרחשות שם ומומלץ להקדיש להן זמן וגם לנצל את זה למנוחה.

משם המשכנו שוב לכיוון הסוהו, עצרנו להפסקת קפה ויין, חלפנו דרך רחוב Neal והתפעלנו שוב מהכיכר הפוטוגנית Neal's Yard. מהכיכר המשכנו דרך שדרת Shaftesbury, ממנה פנינו ימינה לרחוב צ'רינג קרוס בדרכנו לתחנת התחתית Tottenham Court Road. קצת לפני התחנה נמצא מתחם האמנות The Butterfly Trail at Outernet, שם מוקרנים סרטים על כל הקירות סביב והתקרה ועוטפים אותך בעולם וירטואלי של אמנות. זה היה די מרשים וסיפק שוב קצת אפשרות למנוחה.

בתחנת Tottenham Court Road לקחנו את הרכבת התחתית בדרכנו להופעה היוצאת דופן ABBA Voyage. ההופעה נערכת באולם שנבנה במיוחד עבורה, נמצא בסטרפורד במזרח העיר ונקרא באופן לא מפתיע ABBA Arena. כבר בדרך לשם אנחנו רואים בתחנות הרכבת לא מעט פרסומות למופע, ליאור מצטלמת עם אחת מהן ואנחנו מגיעים לשם בשעה 18:15.

המופע הוא מופע חדשני במיוחד המחזיר את להקת אבבא לבמה עם כל שיריה המוכרים והאהובים באמצעות טכנולוגיות חדשניות ותאורה מרהיבה. חברי הלהקה מופיעים כאווטרים דיגיטליים עם אותן תלבושות של אז, אותם ריקודים ותנועות על הבמה, אותן העוויות פנים וכמובן בקולם האמיתי. כל זה קורה באמצעות מחשב שניתח כל תזוזה שלהם לפני 50 שנה ויוצר את זה על הבמה כיום. הם אפילו צוחקים על עצמם בשעה שהם מכבים את האור כדי כאילו להחליף תלבושות. המופע מסתיים בהדרן ולאחריו בעליה ווירטואלית לבמה של חברי הלהקה כפי שהם נראים כיום, שמודים לקהל הרב שבא. שעה וחצי של הנאה.

המופע מלווה בקליפים המוקרנים סביב כל האולם ובלהקה חיה המנגנת בצד הבמה. הסדרנים מלהיבים מידי פעם את הקהל בתנועות ריקוד אחידות. על רצפת האולם אלפי מעריצים שקנו כרטיסי עמידה ומסביב יציעים עם מושבים כולל תאים עם שטח ריקוד פרטי. מחוץ לאולם יש מזנונים עם שתייה וכיבוד במחירים סבירים. את הכרטיסים קניתי מראש באמצעות Ticket Master London במחיר של 56 פאונד לכרטיס כולל העמלה. זה היה מופע בלתי נשכח ואני ממליץ בחום לא להחמיץ בעת ביקור בלונדון. קישור.

יום שישי 16/8/24

בשעה 09:00 יצאנו מהמלון בדרכנו לתחנת הרכבת פדינגטון, קנינו כרטיסים לרכבת של שעה 10:08 לטירת ווינדזור וניצלנו את הזמן לכריכים וקפה במזנון התחנה. כרטיס הרכבת עלה 18.2 פאונד לאדם הלוך ושוב. הגענו אל תחנת הרכבת Windsor & Eton Central לאחר 48 דקות כולל החלפת רכבת קלה בדרך. את הכרטיסים קניתי מראש לשעה 11:00 באתר הטירה במחיר 30/15 פאונד לילד/מבוגר בהתאמה. קישור.

בכניסה יש תצוגה קטנה של ההיסטוריה המשפחתית ואנחנו עוקבים בסקרנות רבה אחרי המשפחה המלכותית עד המלך צ'רלס הנוכחי ומצלמים את התמונה המייצגת את ארבעת הדורות מהמלכה אליזבט השנייה ז"ל (1952-2022), דרך המלך צ'רלס, יורש העצר נסיך ויילס וויליאם ובנו הנסיך ג'ורג'. בתערוכה יש גם דגם של הטירה.

טירת ווינדזור (Windsor Castle) היא אחת הטירות המפורסמות בעולם, מקום משכנו של מלך בריטניה, המשמש מקום מגורים מלכותי כבר כ-900 שנה ומקום עריכת טקסים רשמיים של בית המלוכה. היא הוקמה בשנת 1066 על ידי וויליאם הכובש למטרות הגנה ושרדה לחימות, שריפה והזנחה. מספר החדרים מגיע ל-1000 וחלקם פתוחים לקהל ומספקים הצצה לחיי המלכות.

את הסיור התחלנו בהמתנה בתור ארוך במיוחד לסיור בבית הבובות של המלכה מארי המכיל אוסף מיניאטורות והיה מאכזב למדי. לאחר מכן יצאנו והלכנו דרך הגנים המטופחים לסיור בתוך הטירה וביקרנו בדירות המלכותיות המרוהטות בסגנון רוקוקו, בארוק וגותי ומשובצות ביצירות אמנות של גדולי האמנים. הביקור הסתיים בקפלת סנט ג'ורג' המפורסמת מהמאה ה-15 בה קבורים עשרה מלכים, כולל המלכה אליזבט ובו התקיימו חתונות מלכותיות כולל האחרונה, בה התחתן הנסיך הארי עם מייגן מרקל, חתונה שהובילה לסכסוך משפחתי מתוקשר.

הדגל הבריטי מעל החומות מתנוסס כאשר המלך איננו. אסור לצלם בדירות המלכותיות ובקפלה. כשיצאנו ראינו שומר בריטי מסורתי עם מכנס שחור, גלימה אדומה וכובע פרווה שחור וזו תמיד תמונה יפה.

מהטירה נסענו ברכבת חזרה ללונדון לשוק קמדן ומיד שיצאנו מהתחתית ליאור ביקשה את שיפוד הכדורי קרפ עם רוטב שוקולד ופצפוצי שוקולד שכל כך אהבה בפעם הקודמת בדוכן Bubblemania (6.5 פאונד). מתחנת התחתית מוביל אל השוק רחוב Camden High, רחוב צבעוני במיוחד וברחוב Buck יש סצנת גרפיטי מקסימה שלא כדאי לפספס.

שוק קמדן (Camden Market) הוא שוק עצום הנמצא על גדת תעלת ריג'נטס והוא אחד השווקים הגדולים והמפורסמים בעיר עם מעל 1000 חנויות, דוכנים ומסעדות. הוא תוסס וצבעוני במיוחד ויש בו מגוון גדול מאוד של בגדים, אביזרים, תכשיטים, מזכרות, תיקים, פריטי וינטג', כובעים, אמנות ועוד. השוק מורכב גם משוק Stables (שנקרא כך משום שהוקם על שרידי אורווה ובקצהו יש פסל של הזמרת היהודייה איימי ויינהאוס, תושבת השכונה, שנפטרה בגיל 28 מהרעלת אלכוהול) ומשוק Camden Lock (סכר התעלה), בשניהם אפשר להתמקח. חלק מהשוק מקורה ומקושט בחגיגיות וחלק נכבד מהדוכנים מוכרים סחורה הקשורה להופעה של טיילור סוויפט בעיר, בעיקר ביגוד.

אחד הדברים האהובים עלינו בשוק הוא מתחם האוכל על גדת התעלה ובו מגוון דוכנים עם אוכל מרחבי העולם. קונים ומחפשים לשבת לאכול בפינה מוצלת על יד הסכר ולצפות בסירות שעוברות בין מפלסי התעלה. קנינו מנת קלמרי מטוגן עם צ'יפס, ארפה (לחם תירס) חלומית במילוי בשר בקר וקינחנו בגלידה עבודת יד שמכינים עם חנקן נוזלי ומוגשת בתוך עוגייה ועליה תוספות מגלידריית Chin Chin Ice Cream.

לפני שיצאנו מהשוק עוד עצרנו לנוח קצת על כוס קפה ליד פסלה של איימי ויינהאוס. כשהגענו לתחנת התחתית הופתענו לראות מאות אנשים מתגודדים בחוץ ושלט שאומר שיש תקלה ופעילות התחנה הופסקה זמנית. בסיוע קל של מפות גוגל לקחנו אוטובוס קו 29 ונסענו אל כיכר טרפלגר.

כיכר טרפלגר (Trafalgar Square) היא הכיכר המרכזית של לונדון, בליבה יש עמוד גבוה ועליו פסלו של לורד נלסון, שניצח את נפוליאון בקרב הימי המפורסם טרפלגר בשנת 1805. סביב העמוד יש ארבעה פסלי אריות ולצידו שתי מזרקות יפות. האמת, ששום דבר בכיכר לא השתנה, אבל היא הייתה נקודת הפתיחה שלנו לטיול הרגלי בדרך למסעדה שהזמנו.

בדרך לכיכר פיקדילי הופתענו לראות מסעדה ישראלית חדשה שעומדת להפתח, קלארו של רן שמואלי, ליאור הצטלמה בתוך תא טלפון אדום, שזה למעשה תפקידם של תאי הטלפון בימינו ומשם הובילה הליכה קצרה אל הטיימס סקוור של לונדון.

כיכר פיקדילי (Piccadilly Circus) היא הכיכר הססגונית של העיר, מוארת על ידי מסכי ענק ושלטי נאון עצומים ומוקפת חנויות ומסעדות רבות. במרכזה נמצאת מזרקת Shaftesbury Memorial ובה דמותו של המלאך העירום (יש שאומרים שזה האל ארוס) ואנחנו נעמדנו על המדרגות של המזרקה וחזינו בהופעת רחוב של רקדנים, משם המשכנו לטיול קצר ברחוב ריג'נט האלגנטי ומשם המשכנו לכיוון המסעדה.

את מסעדת Happy אנחנו כבר מכירים היטב והזמנו אליה מקומות מראש. הסניף שלה בין כיכר פיקדילי לכיכר לסטר הוא סניף עמוס במיוחד ושוקק חיים. כשהיינו בסופיה גילינו שזו בכלל רשת בולגרית שהתרחבה ללונדון ועושה פה חיל. חבל שהמחירים לא כמו בסופיה. אכלנו פה עם הילדים בביקור הקודם ואהבנו מאוד את מגוון המנות, גודלן העצום, המחירים הסבירים והליצן שמקפץ בין השולחנות. הזמנו סלט מוצרלה ואבוקדו, פאייה זוגית עם פירות ים וסטייק עסיסי עם צ'יפס. הכל ביחד עם שתיה עלה 70 פאונד. באמצע כבו האורות, הופיע הליצן ואני כמו ילד קטן עשיתי איתו סלפי. קישור.

החלטנו לוותר על הקינוח וללכת לאכול במקום מאוד מיוחד אותו אהבנו בביקור הקודם. חלפנו בדרכנו ברחובות צ'יינה טאון הססגוניים לכיוון הסוהו. Fuwa Fuwa Café הוא חנות מתוקה ומטריפה המגישה פנקייק יפני אוורירי במגוון טעמים ותוספות. זה פנקייק כל כך טעים שחייבים לאכול ואנחנו חזרנו לכאן שוב בהתלהבות רבה והזמנו לשלושתנו על פי המלצת המוכרת פנקייק עם תותים, רוטב נוטלה ושברי אגוזים. חלום במחיר של 8.9 פאונד. קישור. משם חזרנו בתחתית למלון.

יום שבת 17/8/24

היום זה היום הגדול, יום ההופעה והסיבה שאנחנו בכלל כאן. ההתרגשות בשיאה ויש לנו חצי יום לטייל. אכלנו ארוחת בוקר נהדרת במסעדת La Brasseria Milanese, במרחק שתי דקות הליכה מהמלון. הזמנו פוקצ'ה עם אבוקדו וביצה עלומה ופרנץ טוסט עם בייקון, בננות, פקאנים ומייפל שהיה יצירת מופת קולינרית. הכל עלה 53 פאונד. קישור.

על פי החלטת ליאור, יצאנו אחרי הארוחה ברכבת התחתית לביקור חוזר בשכונה הצבעונית נוטינג היל. זו אחת השכונות היפות בעיר ובסופי שבוע (כלומר היום) פועל בה שוק פורטובלו הצבעוני. בשאר ימות השבוע אפילו נעים להסתובב בה יותר. לאורך שני צידיו של רחוב פורטובלו יש בניינים צבעוניים, חנויות מעניינות, חנויות מזכרות, דוכני ביגוד ותיקים ובתי קפה נעימים. אם סוטים לרחובות הצדדיים, הבתים הצבעוניים אפילו יפים יותר. אנחנו הגענו לרחוב מצדו הצפוני והתחנה הראשונה היא הדלתות הכחולות המפורסמות מהסרט נוטינג היל. לפני הדלתות משתרך תור של מצטלמים וליאור מתייצבת בו כמובן.

משם טיילנו לאורך רחוב פורטובלו דרומה, עוברים מדוכן לדוכן. כמות האנשים ברחוב בלתי נתפסת והעומס כבד מאוד. בחלק מהדוכנים מוכרים פריטים שונים חדשים, בחלקם וינטג' ויד שניה ובחלקם אוכל והכל מתערבב ויוצר יחד עם הבתים משני הצדדים צבעוניות מטורפת. מצד אחד אין כמו היופי של השוק ומצד שני מאוד קשה ליהנות מהיופי של הרחוב בסופי שבוע.

מידי פעם "ברחנו" לרחובות הצדדיים, גם כי היה שם נעים יותר וגם כי שם נמצאים בתים יפים יותר. ברחוב מקביל נמצא הפטיסרי של השף הישראלי לשעבר יותם אוטולנגי ושמו Ottolenghi Notting Hill ולקראת סוף הרחוב נמצאת חנות הספרים המפורסמת מהסרט נוטינג היל Portobello Gifts Shop London. יש שם מזכרות נהדרות וקנינו שם לא מעט בפעם הקודמת. משם חזרנו בתחתית למלון להתארגן להופעה. בדרך עוד עצרנו לקנות כריכים לבנות לאכול לפני ההופעה.

אחרי שסיגל וליאור התארגנו ליציאה למופע של טיילור סוויפט באצטדיון וומבלי התפצלנו. את זוג הכרטיסים למופע ליאור רכשה במכירה המוקדמת כבר לפני כשנה וכל הנסיעה נבנתה סביב זה. אז עוד לא הבנתי את הטירוף סביב הזמרת, שגובל בדת. אם הייתי מבין, כנראה שלא הייתי מוותר על החוויה. סיגל למדה את השירים במשך שנה שלמה והגיעה מוכנה לחלוטין להופעה וליאור לבשה את הבגדים המיוחדים הוורודים שהכינה להופעה ועל ידיה עשרות צמידים שהכינה בעצמה, אותם נהוג להחליף בין המעריצים.

טיילור הגיעה ללונדון לחמש הופעות שחותמות את הטור האירופי שלה וכמעט את זה העולמי. לכל מופע באצטדיון וומבלי נמכרו 96,000 כרטיסים, כלומר טיילור הביאה ללונדון במשך פחות משבוע כמעט חצי מיליון איש וזו תופעה בלתי נתפסת. כמעט בכל חנות שאליה נכנסנו בעיר הייתה פינה שמוקדשת לפריטים הקשורים להופעה, בגדים, תקליטים, מזכרות, תיקים ועוד. תופעה כלכלית מטורפת ששטפה את אחת הערים הגדולות בעולם. אין מילים שיכולות לתאר את האושר שליווה את חזרתן למלון בסיום ההופעה ומכיוון שלא הייתי שם, גם קשה לי להעביר את התחושות.

בזמן ההופעה אני יצאתי לאכול ברשת הסטייקים הטובה Flat Iron, לה מספר סניפים בעיר וכמעט כל הסועדים מזמינים את אותה מנת סטייק אייקונית, שבאמת הייתה טובה. הסטייק עולה 14 פאונד, אבל כשמוסיפים צ'יפס וכוס יין החשבון מגיע כבר ל-26 פאונד. קישור. לפנות ערב יצאתי שוב לארוחת ערב מוקדמת ובה ניסיתי את ההמבורגר המומלץ של Tommi's Burger Joint, שאכן היה טוב, אבל די יקר. הארוחה עלתה 17.5 פאונד. קישור. שתי המסעדות היו במרחק הליכה קצר מהמלון.

יום ראשון 18/8/24

היום בערב טסים הביתה וכל היום מוקדש לשיטוט ואולי קצת קניות ברחוב אוקספורד וסביבתו. התחלנו את היום בארוחת בוקר מצוינת במסעדת Obicà Mozzarella Bar ברחוב Poland הסמוך לכיכר אוקספורד. הזמנו כריך סלט ביצים ואבוקדו, כריך סלמון וביצה עלומה ומנה של פרנץ טוסט בייקון (מצוינת, אבל לא כמו אתמול) וכולם מאוד נהנו. הארוחה עלתה 58 פאונד. קישור.

משם חזרנו שוב לבוטיק העוגיות Creme כי הבטחנו לאופיר להביא לה עוגיות וקנינו שישייה. את שאר היום העברנו בנעימים בשיטוט בין חנויות ובקניית בגדים לליאור ואפילו ג'ינס אחד עבורי. בין היתר פשטנו על חנות התקליטים המיתולוגית HMV וקנינו לליאור תקליטים. בחנות הייתה פינה גדולה שהוקדשה לטיילור סוויפט ונראתה באמת כמו מקדש. ארוחת צהרים אכלנו במסעדה איטלקית (71 פאונד) ובשעה 18:20 יצאנו עם נהג שהזמנו מראש לשדה התעופה היתרו (70 פאונד), אליו הגענו לאחר 50 דקות. המראנו באיחור של שעה לאחר השעה 23:00 ונחתנו בתל אביב בשעה 05:30.

סיכום ועלויות

היה טיול בלתי נשכח וזמן איכות נפלא עם ליאור. השילוב בין שתיים מהערים האטרקטיביות והיפות בעולם, קלות המעבר ביניהם, הלו"ז המשוחרר ובעיקר שתי ההופעות בלונדון הפכו את הטיול הזה למיוחד כל כך. גם בפריז וגם בלונדון היינו לפני שנתיים ועדיין היה כיף גדול לחזור לשתיהן. גם פריז האולימפית סיפקה לנו חוויה יוצאת דופן של עיר שמארחת את המפעל הכי גדול בספורט העולמי וכולה חיה ונושמת אותו. ההחלטה של ראשי העיר להקים אצטדיונים ארעיים המשולבים באתרי התיירות של העיר הכניסה מימד מרגש נוסף. חלוקת הלילות בין פריז (4) ולונדון (3) הייתה נכונה גם היא לאור העובדה שליאור עוד לא הייתה בפריז. זה כמובן לא יספיק למי שמגיע לשתי הערים הללו לטיול ראשון.

בחירת מיקומי הלינה הייתה מצוינת ואפשרה לנו לעשות כמעט הכל ברגל, בעיקר בפריז. בפריז היה לנו חם ברמה קיצונית ואילו לונדון הייתה הרבה יותר נעימה. למזלנו, גשם לא ירד בכלל וזה חריג בעיקר בלונדון.

עלויות: טיסות 1644 אירו, מלונות 1010 אירו + 567 פאונד, תחבורה (מוניות, רכבות ורכבות קלות) 480 אירו + 266 פאונד, אוכל 697 אירו + 495 פאונד, אטרקציות 63 אירו + 30 פאונד, ביטוח 33 אירו, הופעות 570 פאונד, שונות (בעיקר אינטרנט) 71 אירו. סה"כ: 6144 אירו (ללא קניות).