בתכנון הטיול בארץ, היה ברור שאנחנו הולכים את מסלול הטונגרירו.

Tongariro Alpine Crossing בכל מקום כותבים עליו שהוא מסלול היום היפה ביותר בניו זילנד. גם מסלול היום הארוך ביותר כ 20 ק"מ.

הייתי בטוחה שאחרי כל כך הרבה הליכות באוסטרליה וניו זילנד לא תהיה בעייה לגמוע את המרחק ביום.

בדרך למאונט קוק, פגשנו בזוג מטיילים ישראלים מתוקים וחמודים מור ואביב. 

החלפנו חוויות. מור אמרה שהמסלול מאוד מאוד קשה אך גם מאוד יפה וכספוילר הראו לנו צילום של הבריכות המרהיבות.

מור תארה את הירידה הקשה.

וחששות כבדים החלו לכרסם בי. 

דודי , אומר שאני צריכה להחליט. 

רוצה מאוד וחוששת.

ג'ו וסטייסי המארחים שלנו הנהדרים מחיבורים, עודדו אותי ואמרו שהם בטוחים שאצליח לעמוד במשימה.

החלטתי, שאם יש שאטל בבוקר ובערב , כך שיהיה מספיק זמן ללכת בקצב איטי ללא לחץ עושים זאת.

הגענו לOhakune . למרכז המבקרים. שם קיבלה אותנו דני המקסימה. שיתפתי אותה בפחדים שלי. היא הציעה לי לראות סרטון של המסלול. ראיתי, נראה לי שאצליח לעמוד במשימה. 

מה שעודד עוד,העובדה של שעות השאטלים. יש ב 7:00 בבוקר ויש ב 18:00 בערב בחזרה. מה שמשאיר זמן לעשות את המסלול בקצב שלי. הזריזים מסיימים בשש וחצי שעות , לרוב לוקח בין 8- 9 שעות.

הזמנו גם לינה בnational park קרוב לתחילת המסלול בבייקפאייקר מלון .לשני לילות.

התארגנו לקראת המסלול. לארוחת ערב פסטה ,העמסת פחמימות, זכר לימים שרצתי...הכנו כריכים ופירות.

במטבח המשותף הכרתי שתי ניו זילנדיות קרובות לגילינו שהזמינו אותנו לאכול איתן בשולחנות בפינת האוכל. הצטרפנו אחרי הארוחה. שני זוגות חברים מאוקלנד שהחליטו לצאת למסלול. שוחחנו על נכדים, סבאות וטיולים. היה נחמד מאוד. דודי הדביק להם שם : החברים שלך .

18.2.19

יוצאים לדרך בהסעה שהזמנו של סמיט. רשימות מעודכנות. הנהג מבקש שנוסיף מספר נייד שלנו. כעבור 20 דקות אנחנו בתחילת המסלול. התור לשירותים ארוך. השירותים מוסווים בציורי צמחים. אנחנו יוצאים לדרך.

תחילת המסלול במישור. צמחי בטא חלקם בפריחה ורודה. ערפילים. טמפרטורות נעימות. בתרמילים מעילים, כובע צמר דודי לקח עוד סוודר שיהיה.

הליכה נעימה מאוד. 

יש סטייה למפל השמפנייה. אני מוותרת. ומתחילה בעלייה במדרגות למכתש הראשון. דודי מצטרף אחרי שביקר במפלי השמפנייה והתאכזב. לזכותו נרשמו 600 מ' נוספים של הליכה.

העלייה במדרגות סבילה. והנוף נוף הרי געש. לא ממש מעולמנו. קצת מירחים אחרים.

שלט אזהרה, נקודת חזור למתקשים.

אני במצב טוב.

ואז מגיעה עוד עלייה העלייה . תלולה,וארוכה.

אני עושה הרבה תחנות לשאיפת אוויר, מנוחה וצילומים. הפסקת אוכל. ומגיעים למעלה. נוף הרי הגעש בצבעי האדמה האדומים. הלוע שנישאר פעור. כל כך מרשים ויפה. מקלות ההליכה מסייעים ביותר. מגיעים כמעט לפסגה , שרשראות הברזל מהסרט, לא היו. רואים את הטבעות ואני עולה לאט לאט מעלה.

ואז נגלים 3 אגמים בצבעי טורקיז ירוק וכחול ומעל אגם כחול נוסף. בצבעים שנדמה שאיזו פייה פיזרה אבקות קסם. והכל מבעבע, ריח חזק של גופרית. ועשן מיתמר מהאדמה.

מראה שלא מהעולם הזה.

מתחילה להרגיש את השרירים. 

שרירי התאומים צועקים אחרי העלייה ועוד כמה שרירים שאני לא יודעת את שמם.

המראה מטריף.

ואז.....מגיעה הירידה המושמצת. ירידה תלולה בדרדרת ואבק געשי.

יחד עם יפנית ושתי פיליפיניות מאוקלנד שנפגשנו כל המסלול בהפסקות לאוויר לנשימה. מצאנו עצמנו יורדות לאיטנו בזהירות מירבית. כשהרבה צעירים בקיפוצים מדלגים. עד ששיניתי גישה והבנתי שזה כמו דיונת חול. פשוט לשחרר ולגלוש. הכול בראש. כשמשחררים קל יותר ובגלישה הגעתי למטה לבריכות. כאן פוגשים את החברים שלי מאוקלנד שמתלוננים שהמסלול קצת קשה...

הגופרית מורגשת באויר.

מנוחת נוף וצילומים.

והעלייה האחרונה לבריכה הכחולה.

ואוו.. השרירים נתפסו . כדור מגנזיום ובננה. בקבוק מים שנשאר קפוא בעיסוי. והופ ממשיכים מעלה . הבריכה הכחולה מנצנצת מולינו. וההרים מסביב באמת יופי שקשה לתאר.

מכאן מגיע הקטע האחרון של המסלול. פוגשים בחברים שלי הניו זילנדים. אחת מהן סבלה מלחץ של הנעליים שנהיו קטנות בירידה. סובלת מאוד והולכת ממש לאיטה. חלפנו על פניהם

ירידה . של יותר מ6 ק"מ על מסלול עץ מסביב האדמה עובדת ועשן גופרתי יוצא ממנה. 

יש לנו מזג אויר נהדר המעילים נשארו בתרמילים ונשארנו בחולצות קצרות.

הקטע האחרון יותר מ6 ק"מ הוא מאוד ארוך ומתפתל. אבל הנוף מכפר על הקושי . אגמים ומרחוק אגם טאופו הנראה כים. בשלט הם כותבים שהירידה היא כשעה וחצי . לנו לקח שעתיים ורבע.

סיום המסלול בתוך יער ואיך לו נחל זורם. כאן המסלול יורד במדרגות, ועולה במדרגות עד שמגיע לסופו במישור.

יש!! עשינו זאת!!!

תשע וחצי שעות רובן בהליכה מאתגרת אך ביופי מיוחד ואחר. כשבסופו הליכה בתוך יער ונחל זורם לו בתוכו.

השאטל אחר הצהריים מחכה לכל מי שלא עלה לשאטלים הקודמים ואנחנו מחכים לאחרונים.

החברים שלי הניו זילנדים רשומים לשאטל מחברה אחרת. חיכינו לוודא שהם מגיעים.

ברבע לשש השאטל שלנו עוזב . זוג אחד לא הגיעה. מנסים לאתר. הנהג מחליט לא לעכב אותנו .

נסיעה חזרה לנשיונאל פארק.

כביסה, ארוחת ערב הפעם לצד משפחה ניוזילנדית אחרת. 

נהינו חברים ובשטיפת הכלים האבא התנדב לנגב את הכלים שלנו...

יום מיוחד . בהחלט גאים בעצמינו ומצטרפים לאמירה: מסלול היום הארוך, היפה ביותר בניו זילנד.