איסלנד בספטמבר- הטיול שלנו לארץ הקרח והאש, חלק ב

זהו המשך ישיר לחלק א של הטיול שלנו לאיסלנד.

היום השביעי- 15.9.17 (יום שישי):

הבוקר קמנו ליום קצת מעונן וקודר, ככה זה באיסלנד, יום אחד השמש קופחת ולמחרת מעונן.

התכנון היה לנסוע לתצפית שממש קרובה לעיירה שישנו בה, תצפית בשם bjolfur, שמנו וייז למקום אבל אז בדרך לשם גילינו שצריך לעלות על כביש F ואסור לנו. אז עשינו פרסה וחזרנו וראינו בדרך מקום ממש יפה לעצור בו, תצפית שמשקיפה על הכביש המתפתל בין ההרים הירוקים, ומפל מים קטן ליד. מקום פשוט מקסים!!

האוויר היה כל כך נקי וצלול ונשארנו במקום הזה די הרבה זמן, פשוט כי לא רצינו לעזוב. כל הדרך למפל דטיפוס נסענו בכבישים יפים כאלו, ובכל כמה שניות צץ לו לצד הכביש מפל, לפעמים מפלון קטן, לפעמים מפל גדול, פשוט מפלים שנוצרו שם, וכך אנחנו נוסעים בדרך הציורית הזו.. היה כיף!

הגענו למפל דטיפוס (dettifoss) וכבר מהחניה ראינו מרחוק את רסיסי המים שנוצרו מהמפל, את המפל עצמו עוד לא יכולנו לראות, אבל יכולנו לשמוע, והתרגשתי ממש לקראת מה שאני הולכת לראות. הלכנו בשביל הליכה מסודר עד שהגענו למפל הכי עוצמתי שראיתי בחיי! כמויות כאלה של מים בלתי נגמרים, שקשה פשוט לתפוס מה שרואים ממש מול העיניים. הטיול באיסלנד גורם לבנאדם להרגיש כל כך קטן אל מול הטבע העוצמתי הזה, זה קרה לי בכל מפל שראינו, בכל הר געש, בכל נסיעה הכי שגרתית לאורך כביש 1. המים ממפל דטיפוס זרמו בקצב מפחיד, היינו מהופנטים.

בילינו שם המון זמן, צופים על המפל מכל מיני נקודות תצפית וזוויות שונות. אפילו פגשנו ישראלים חמודים שמאוד שמחו בעצמם לפגוש ישראלים ואמרו שאנחנו הישראלים הראשונים שהם רואים כאן סופסוף באיסלנד, זה מוזר כי גם אנחנו לא ראינו הרבה ישראלים, אולי 3 פעמים בכל הטיול.

רצינו לעשות מסלול הליכה, כי אנחנו אוהבים ללכת, וראינו שיש שם כל מיני מסלולי הליכה מסביב למפל, אבל כשהתחלנו ללכת התחיל לרדת גשם וזה קצת הפריע, וכבר הייתי קצת עייפה אז בסוף ויתרנו, והזמן ממש עף לנו ולא שמנו לב שכבר שעת צהריים מתקדמת.

נסענו המון שעות לכיוון קניון אסבירגי (Ásbyrgi), כשהכנסנו את הקניון הזה למסלול הטיול חשבתי שמדובר על קניון מרהיב, בצורת פרסה, וחשבנו שכמו כל קניון אחר שהיינו בו באיסלנד, גם בקניון הזה מגיעים אליו מלמעלה וזוכים לראות את כל היופי שנוצר בעקבות הקניון. אך לא כך הדבר במקרה הזה, ומה רבה הייתה האכזבה כשגילינו שנסענו יותר משעתיים למקום המשעמם הזה.

אז בהתחלה כשחנינו לא כל כך הבנו לאן הגענו, לא ראיתי שום קניון, ואז נכנסו וראינו שמדובר במן שמורה כזו שנמצאת בתוך הקניון, אבל לא לגמרי מצליחים להבין שנמצאים בתוך הקניון, בגלל הצורה שלו, התחלנו ללכת שם בין העצים, ראינו אגם קטן ירוק ונחמד עם מספר ברווזים, וזהו! זה כל הסיפור.. ממש לא התלהבתי, מקום נחמד אבל לא חובה בכלל, אפילו היה קצת בזבוז זמן בעיני ובטח לא מצדיק נסיעה כזו ארוכה, אם אתם נמצאים שם באזור אז אפשר להיכנס על הדרך.

התאכזבתי מהיום הזה, הרגשתי שהוא התחיל טוב אבל התדרדר לקראת הסוף, כבר היינו עייפים ונסענו כל הדרך חזרה מהקניון הזה לכיוון הוסביק (איפה שיוצאים לשייט ליוותנים), למקום בשם hofdi guesthosue, מדובר על מקום כל כך עתיק, אחד מהבתים הכי ישנים בהוסביק, הרגיש כמו ימי הביניים להיות שם, פגשנו זוג צעיר מגרמניה ודיברנו איתם קצת, יש מטבח נחמד, ומכונת כביסה ומייבש, בסך הכל מקום בסדר והבעלים השאיר במקרר המון מוצרים כדי להכין ארוחת בוקר טובה למחרת. הגרמנים יצאו לשתות בירה בבר הקרוב, ואנחנו היינו פשוט גמורים אז הלכנו לישון.

בלילה בדקנו וראינו ששוב יש סיכוי לזוהר הצפוני, שוב שמנו שעון לאמצע הלילה וקמנו כמו חיילים לצפות בזוהר, נסענו הרחק מהאורות של הוסביק ושוב התאכזבנו, לא היו אורות, לפחות לא משהו חזק, טוב.. זוהר צפוני כבר לא יצא מאיסלנד כנראה.

היום השמיני- 16.9.17 (יום שבת):

היום אנחנו נוסעים לאחד מהמקומות הכי מעניינים ויפים באיסלנד- אנחנו נוסעים לאגם מיבטן (myvatn), האגם עצמו ממש יפה וכחול, ותופעות הטבע שהתכווצו מסביבו היו פשוט יפות.

נתחיל ונאמר שאמרו לנו לפני שנסענו שחשוב להקדיש למיבטן יומיים ולא למהר כי יש לאזור הרבה מה להציע, אז אנחנו דווקא חושבים שאין טעם להקדיש יומיים לאזור הזה, יום אחד זה די והותר, ואולי אפילו אפשר פשוט רק לחלוף שם לכמה שעות ואפילו זה מספיק, כי בהמשך של היום מצאנו את עצמנו חסרי מעש ולא יודעים מה לעשות.

התחנה הראשונה של היום הייתה skutustadagigar , שאלו בעצם מכתשים כאלו שנוצרו באדמה, הסתובבנו שם, יש מסלול מסודר אבל אנחנו סתם הסתובבנו, והיה נחמד וזהו, לא נפלנו. מה שהוסיף לאווירה הנחמדה זה שהיו שם המון כבשים שהסתובבו באזור

התחנה הבאה- והכל במרחק כמה דקות נסיעה הייתה dimmuborgir, אולי זה מזג האוויר הקודר אבל לא התחשק לי כל כך להיכנס למסלול שם, הרגשתי שזה משעמם אותי והסלע הזה שם עם החור פחות עניין אותי כרגע, החלטנו לנצל את העובדה שלא יורד כרגע גשם, ולנסוע למקום שעניין אותנו קצת יותר, ומקסימום נחזור לdimmuborgir בהמשך, אז נסענו למקום הכי שווה באזור מיבטן!

הגענו ל-hverir- מדובר על מקום שיש בו אוסף תופעות טבע מדהימות! ההרגשה היא שהגענו למאדים, וזה בעצם המקום שהייתי ממליצה למי שרק עובר באזור לעצור בו, כי הוא השאיר בי רושם גדול ונורא נהננו שם. דבר ראשון האדמה עצמה בצבע שונה, חום מיוחד כזה, והאדמה שם מתחת רותחת ובוערת, מה שגורם להמון אדים לצאת מהאדמה וכבר גורם למקום להרגיש מיוחד. הבוץ האפור שיש שם מבעבע בעקבות החום הרב והפעילות שמתרחשת שם מתחת, וכל תחנה שעברנו פשוט מצאנו את עצמנו מרותקים לנוכח המראה המיוחד שנגלה למול עיניינו. המקום הזה כל כך פוטוגני שלא הצלחנו להפסיק לצלם

משם המשכנו עוד כמה דקות נסיעה להר הגעש קרפלה (krafla), הרוח התחזקה וכבר התחיל להיות קשה ללכת, עלינו להר הגעש עד שראינו את האגם הטורכיז היפה הידוע ששמו ויטי, השמיים האפורים גרמו לו להיראות פחות זוהר אבל בהחלט מדובר על מקום מדהים!

כשירדנו מההר התחיל כבר ממש לרדת גשם, והתלבטנו מה לעשות, החלטנו להיכנס לתחנת הכוח הגיאוטרמית שהייתה צמודה לקרפלה, האמת שהיה שם די משעמם, וראינו סרט נחמד אבל איכשהו יצא שגם אני וגם נימי נרדמנו שם… היינו מאוד עייפים מהטיול, טיול לאיסלנד זה טיול אינטנסיבי ומעייף. הגשם קצת נירגע ונסענו לעוד אטרקציה שם באזור בשם leirhnjukur, מדובר על שדות לבה עם נוף בזלתי מסביב, היה נחמד אבל כבר התרגלנו לראות את כל הבזלת הזו בכל מקום באיסלנד אז לא בטוחה שזה מקום שהייתי מגדירה כmust. מה שכן, בהתחלה לפני מסלול ההליכה יש אגם בצבע טורקיז מטריף!!!! ממש כאילו הגענו לפלנטה אחרת

החלטנו שאנחנו רוצים קצת לנוח ונזכרנו שיש באזור מרחצאות חמים, הכינוי שלהם הוא “הלגונה הכחולה של הצפון”. בהחלט מדובר בחיקוי פחות מוצלח לדעתנו של האחות הגדולה, הלגונה הכחולה (שם נהיה בהמשך הטיול) אבל באותו הרגע זה היה הרעיון הכי טוב שיכולנו לחשוב עליו, ביום סגרירי שכזה היה כל כך כיף להיכנס למים החמים, ובהחלט הייתי מגדירה את הביקור שם כהצלחה, יש שם גם ג'קוזי קטן ומדהים! והם הרבה פחות יקרים ונתנו לי אפילו הנחת סטודנט משמעותית (עלה סך הכל 90 ש”ח).

בילינו שם כמה שעות ואז נסענו למקום הלינה שלנו שנמצא ממש קרוב למרחצאות. הוא נקרא skutustadir guesthouse והיה מקום מאוד נחמד ללון בו, עם הרגשה מאוד ביתית. לא התחשק לנו הערב לבשל שום דבר, אז נסענו לקנות פיצה קפואה מהסופר (הכי יקר בעולם!! איפה בונוס?) והיינו בטוחים שיש להם שם מטבח נורמלי כי לפי התמונות שבבוקינג יש מטבח מאובזר וגדול, ואכן יש מטבח, אבל הוא מטבח קטן וחסר ציוד וחסר תנור! פנינו לבעלים והסברנו לה שקנינו פיצה ואין לנו דרך להכין אותה, ולמה בכלל מראים בבוקינג מטבח כזה מדהים כשבפועל אין ממש מטבח, היא הסבירה שהמטבח שראינו בתמונות שייך לוילה המשפחתית ולמרות הכל הכינה לנו את הפיצה בתנור שלה. הערכנו את זה מאוד והאיסלנדים הם באמת אנשים מאוד נחמדים.

היום התשיעי 17.9.17 (יום ראשון):

זוכרים את הגשם שהיה אתמול? אז היום אין לו שום זכר! קמנו ליום שמשי וקייצי, איסלנד ממש מוזרה בקטע הזה. אבל אנחנו תמיד שמחים לראות שמש בשמיים במיוחד ביום כזה שבו תיכננו טרק קצר ומזג האוויר היה קריטי בהחלטה אם לצאת אליו או לא.

ישבנו לאכול ארוחת בוקר נחמדה (סופסוף בופה ולא אנחנו פשוט לוקחים מוצרים מהמקרר ומכינים) ושמנו פעמנו לעבר המפל שבעיני אחרי שראיתי את כל המפלים המופרסמים שיש לאיסלנד להציע- מדובר על המפל הכי יפה באיסלנד! מפל גודהפוס (godafoss). המפל מאוד מרשים, פשוט יפה! עם מים בצבע כחול בהיר, פשוט אין דברים כאלה. איך שאהבנו את המפל הזה, הייתי עושה כל כך הרבה עכשיו כדי לחזור ברגע זה לשקט ולשלווה וליום הזה ולרגע הזה שבו עמדנו מולו, המומים כמו בכל פעם שראינו מפל באיסלנד.

אחרי ההתרשמות העמוקה שלנו מהמפל, נאלצנו להיפרד ממנו בצער רב כי היינו צריכים להמשיך לכיוון העיר השניה בגודלה באיסלנד, אקוריירי (akureyri), הדרך לשם הייתה מדהימה, השמיים הכחולים הוסיפו לאווירה.

הגענו לחנייה של הר בשם sulur, אחד מההרים הרבים שמקיפים את העיר היפה הזו, (כדי להגיע לחניה אני ממליצה להוריד אפליקציה בשם wapp, לכתוב mountain sulur ושם ללחוץ על “הוראות הגעה” זה מפעיל אוטומטית את גוגל מפס ומביא לחניה).

מדובר על טרק של בערך 5-6 שעות, חובה מזג אוויר יפה וטוב כדי לעשות אותו, ואכן קיבלנו מזג אוויר חלומי. התחלנו ללכת בשביל המסומן היטב, מסלול לא קשה במיוחד אבל חובה בעיני מקלות הליכה אחרת העלייה הופכת קשה יותר. הנוף פשוט מושלם! מצד אחד אקווריירי מאחורינו, עם הים שמקיף אותה, מצד שני כל ההרים שמקיפים אותנו מכל עבר, ובחלקם עדיין נשארו אזורים מלאים שלג מחורף שעבר. הולכים על מסלול בוצי מידי פעם כי ירד אתמול גשם והאדמה לא סופגת, אבל יש לנו נעלי הרים מקצועיות ונגד מים כך שלא הרגשנו בעיה.

איזה טרק מדהים!!! איזה צמחייה יפה מסביב, המון מפלונים בדרך, קרחונים שפתאום צצים על ההר, המון נחלים שחוצים בדרך לנקודה הכי גבוהה בהר, היה אפילו חם כל כך שנשארתי רק עם טופ באיזהשהו שלב (באיסלנד!!)

מידי פעם עשינו הפסקות אוכל ונשנושים, לקראת הסוף התחיל להיות מאתגר אבל לא ויתרנו והגענו עד לקצה של ההר, שם נמצא “ספר האורחים” של ההר, וכל אחד רושם תאריך, שם, מדינה ועוד משהו קטן.. כמובן שרשמנו :)

חזרנו את כל הדרך חזרה למטה וכבר הייתי גמורה! כאבו לי הרגליים.. כל הטרק לקח בסביבות 6 שעות עם כל העצירות שעשינו אבל היה כל כך שווה ואני ממליצה מאוד!

הגענו בערב למלון שלנו שנמצא ברחוב המרכזי של אקווריירי, מלון בשם centrum guesthouse , זה המלון שעלה לנו הכי פחות כסף (85 יורו ללילה, כשהממוצע בכל לילה היה בערך 100 יורו) אבל הוא היה אחד הטובים!! ראינו שהיה לנו מזל שהזמנו אותו 11 חודשים מראש, כי ככל שהזמן עבר, המחירים שם רק עלו ועלו וכבר נהיה הבדל של 500 שקל בין המחיר שהזמנו למחיר שהם תימחרו את החדר כמה חודשים מאוחר יותר. המלון מאוד מודרני, אמבטיה מעולה! אווירה מאוד כיפית למטה ברחוב והמון מסעדות במרחק הליכה. הפעם החלטנו להתפנק, מגיע לנו אחרי ההליכה הארוכה היום, ואכלנו במסעדת המבורגרים מדהימה את ההמבורגר הכי טעים שאכלתי!!!!!!

למסעדה קוראים hamborgarafabrikkan, וההזמנו דאבל (240 גרם) עם המון צ'יפס וביצת עין, ופטריות (חס וחלילה לא גבינה!) וכל התענוג עלה לנו 109 ש”ח לכל המבורגר אבל היה שווה כל שקל! (ולא אספר לכם שהמשכנו לשים שעון לאמצע הלילה כמעט בכל לילה כדי לנסות לראות את הזוהר.. לא עזר..)

היום העשירי 18.9.17 (יום שני):

את היום הזה הקדשנו מראש כיום שכולו נסיעה לפיורדים המערביים של איסלנד.

יש שירימו גבה ולא יבינו מה יש לנסוע יום שלם לאזור הזה בשביל לבלות בו רק יומיים, אבל אנחנו חושבים שהיום הזה היה מוצלח וחווית הנהיגה באיסלנד היא פשוט חלק מהכיף. כשעזבנו את אקווריירי דווקא השמיים היו כחולים והיה נראה כמו יום קייצי, אבל ככל שהתרחקנו מאקווריירי כך השמים הפכו קודרים יותר, ולא ראו יותר את הכחול היפה של הבוקר.

הנסיעה עברה בנעימים, עם המוזיקה שהכנו מראש עוד בארץ, החלטנו לעצור בחצי האי וטסנס (vatnsnes) כדי לראות את כלבי הים, זה היה קצת עיקוף בשביל להגיע לשם, אבל רציתי ממש לראות את כלבי הים. הגענו לאכסנייה בעיירה אוסר (osar) שם החננו את הרכב וירדנו בשביל שנמצא ממול עד לחוף, אבל התאכזבנו כי כלבי הים היו בצד השני של החוף ולא קרובים בכלל.. ראינו אותם רק מרחוק וחבל, אבל מצד שני המקום היה כל כך שליו ויפה בשילוב עם הים וממש שמחתי שהגעתי לכאן.

המשכנו קצת עוד כמה דקות והגענו לסלע המפורסם Hvitserkur שבעיני זה היה כל כך מיותר ומשעמם שלא הבנתי למה אנשים נוהרים לסלע המוזר הזה.

הדרך עד לפיורדים עוד הייתה ארוכה, נסענו ונסענו ומזג האוויר היה לרעתנו, כי לא יכולנו לראות את הנוף היפה שבדרך בגלל ערפל כבד שנפל על כל האזור, והוא גם היה נורא נמוך, ממש עלינו ונסענו לאט. זה מאוד מאכזב שאי אפשר לראות ממטר, במיוחד כשיודעים כמה יפה יכול להיות כאן ביום בהיר.

ונסענו ונסענו וזה בערך הנוף שראינו כל הדרך….

ובאיזהשהו שלב, הכבישים בפיורדים הופכים להיות כבישים שקשה מאוד לנהוג עליהם, מלאים בורות ולא סלולים, ופעם ראשונה שהצטערנו שלא שכרנו ג'יפ טוב.. אבל לא הייתה לנו ברירה ונסענו עם המאזדה 6 שלנו לאט ובזהירות, הדרך התארכה אבל יצאנו מספיק מוקדם כדי להגיע הרבה לפני שהחושך יורד, והגענו למקום שישמש לנו כבית ביומיים הקרובים- הגענו לעיירה מדהימה בפיורדים המערביים בשם heydalur. חשוב לציין שהם המקום היחיד שלא הזמנתי דרך בוקינג, אלא ישירות דרך האתר שלהם, כי יצא יותר זול.

מה אומר ומה אגיד, איזה כיף שמצאנו את המקום המושלם הזה, ולגמרי במקרה, בחודשים שתיכננו את הטיול התכתבתי עם חברה שמוציאה טיולי קייאקים באיספיורדר, עיר גדולה בפיורדים המערביים, והם סיפרו לי שיש אופציה לעשות קייאקים גם ב-heydalur, בדקתי מה זה המקום הזה וגיליתי את גן עדן! יש שם גסטהאוס מדהים, שבו הם מגדלים 2 כלבים ידידותיים בטירוף (סיפורים בהמשך), יש להם שם תוכי חמוד מדבר(!), המון סוסים שאפשר לעשות טיול סוסים שם איתם, כמובן הטיול קאייקים שאפשר לצאת דרכם ולראות מקרוב כלבי ים, בריכות חמות בתוך חממה יפה, בריכה חמה קטנה בחוץ, ועוד בריכה טבעית גיאותרמית מרחק הליכה! וגולת הכותרת- הם מגדלים שם 2 שועלים אקרטיים… אבל- כשאנחנו היינו התאכזבתי לגלות שהשועל המפורסם החמוד שלהם הלך לאיבוד לפני 3 שבועות, נעלם ולא חזר יותר.. היה להם קצת קשה לדבר עליו, הבחורה הייתה מאוד עצובה, אבל יש להם עוד שועל שהגיע לא מזמן, אבל גם אותו לא זכינו לראות כי גם הוא נעלם (ראו אותו יומיים לפני שהגענו בפעם האחרונה).. כל כך חבל.

אז הגענו סופסוף לגסטהאוס (כביש של 9 קילומטר שמוביל לשם לקח לנו יותר מ40 דקות! כמה בורות) ואת פנינו קיבלו הכלבים המהממים שלהם, הלברדור בשם “בנגסי” והבורדר קולי העונה לשם “לוקי”, מתוקים שלי כמה שאני מתגעגעת אליהם.

התמקמנו בחדר, לא לפני שעברנו על התפריט של ארוחת הערב והזמנו לנו מה לאכול.

החלטנו לנצל את העובדה שעדיין יש אור בחוץ וללכת לבריכה הקטנה שבחוץ, כמו פנינה ככה בנוף היפה, מצרפת תמונות של הבריכה שצילמנו יום אחרי שהגענו (כשסוסים הסתובבו ממש לידה)

היינו לבד אני ונמרוד מול הנוף המדהים הזה, באיזהשהו שלב נכנסו עוד 2 זוגות, והיה חם וכיף בתוך המים כשבחוץ היה קר מאוד! נשארנו שם במשך אולי חצי שעה, אבל החצי שעה הזו הייתה יותר מידי בשבילי, פתאום התחלתי להרגיש ממש רע, היה לי חם בטירוף והלב שלי דפק שם בהגזמה, וכשיצאתי מהמים פתאום הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת ללכת ונשכבתי שם על הרצפה! הייתה לי חולשה נוראית בכל הגוף וסחרחורת, הייתי על סף עילפון, ונמרוד ממש דאג לי והתחלתי לבכות שם שאני מרגישה לא טוב ושאני חושבת שאני הולכת למות!! (באמת זה היה נורא!) לא משנה כמה ניסיתי פשוט לא יכולתי לזוז ונמרוד ניסה לחפש שם בטירוף מים קרים לשפוך עלי ולא מצא.. והזוגות המוזרים האלה מסתכלים עלי מתוך הבריכה בכזו נונשלנטיות ואפילו לא מנסים לעזור! ואני שם “גוססת” להם מול העיניים ופשוט לא מזיז להם! בואו נגיד שאם היו שם ישראלים אני בטוחה שכבר מזמן היו באים לעזור או לפחות שואלים אם הכל בסדר אחרי כמה זמן שהרגיש כמו נצח, כשאני שוכבת שם על הרצפה עם בגד ים בזמן שבחוץ קור אימיים ואני לא מצליחה להרגיש את הקור הזה, התאוששתי קצת והצלחתי לקום איכשהו, ונמרוד עזר לי ולאט לאט הגענו לחדר, ושתיתי מים קרים והתאוששתי לגמרי.. מאז פחדתי להיכנס למים חמים והבטחתי לעצמי שלא אשאר יותר מ-10 דקות.

וזהו, אחרי מקלחת טובה הלכנו לאכול ארוחת ערב טובה והלכנו לישון.

היום ה-11- 19.9.17 (יום שלישי):

התעוררנו מקול קריאת התרנגולים, פתחנו את החלון ומולנו ממש על החלון של החדר שלנו הסתובבו עשרות סוסים איסלנדיים יפים! התלהבנו גם כי בניגוד לכל התחזיות היום הזה היה מלא שמש!! פתחנו את הדלת של החדר וממש יכולנו ללטף את כל הסוסים שהגיעו אלינו לחדר כדי לאכול את העשב שנמצא מסביב. התרגשתי נורא, כי אנחנו אוהבים בעלי חיים, וסופסוף היינו ככה במרחק נגיעה מהסוסים האיסלנדיים הכל כך רגועים!

פתחנו את הדלת וזה מה שראינו

החלטנו לוותר על ארוחת הבוקר שהמקום מציע, בעיקר בגלל שזה יקר (15 יורו לאדם) ואין שם שום דבר מיוחד, במקום זה הוצאנו את הגזייה והכנו ארוחת בוקר בעצמנו, ממש טובה וטעימה!

בשעה 10 התייצבנו מחוץ לחדר האוכל כי קבענו טיול קייאקים בפיורד הסמוך! המדריך שלנו היה בחור מקסים מצ'כיה וגילינו שאנחנו היחידים שנרשמנו היום לטיול קייאקים, אז קיבלנו טיול פרטי.

היה לנו ממש כיף! שטנו בים הפתוח, אני ונמרוד כל אחד כמובן בקייאק, וכשהגענו לשונית הראשונה כבר ראינו מלא כלבי ים!! אני ממש אוהבת את היצורים החמודים האלה, וסופסוף יכולנו לראות אותם מקרוב כל כך, מרחק נגיעה, כשהתקרבנו יותר מידי לשונית שלהם הם פשוט קפצו למים, ומידי פעם צצו מתוך המים ממש לידנו! פחות ממטר מאיתנו.. ואני הייתי מאושרת!! היה קשה לצלם אותם, הם חמקמקים אז אין לנו המון תמונות שלהם לצערי ואם הצלחנו לצלם זה רק מרחוק..

זו הייתה חוויה מדהימה, והמדריך פירגן לנו הרבה יותר משעה (בדרך כלל זה שעה), המשכנו וראינו עוד המון מושבות של כלבי ים, והם כל הזמן היו שם מסביבנו לא משנה לאן שטנו. אני מאוד ממליצה על הקאייקים זה לא יקר ופשוט שווה כל שקל.

כשחזרנו להיידלור, שוב קיבלו את פנינו החברים שלנו, הלוא הם הכלבים המדהימים, בנגסי הלברדור ולוקי- הבורדר קולי המאוד מאולף, אחר כך הבנתי שכלבים מסוג בורדר קולי הכי קל לאלף, כי זה הדהים אותי איך שנגיד אם הבעלים רצה להחזיר את הסוסים לאורווה- אז פשוט הוא ביקש ממנו לנבוח, ולוקי נבח ונבח וכל הסוסים בבת אחת קמו, והתחילו ללכת אחד אחרי השני בחזרה לאורווה- מדהים!

החלטנו שאנחנו לא רוצים ללכת להייקינג או משהו באזור, הלכנו מספיק, למרות שיש למקום המון מסלולי הליכה להציע, גם לא רצינו טיול סוסים, כל מה שרצינו זה לא לעשות כלום! אז לקחנו כיסאות ופשוט ישבנו בחוץ, היה מאוד נעים, וקראנו ספר…. כיף לקרוא ספר כשהנוף מסביב כל כך יפה

היינו לבד שם במקום הזה, והיה כל כך שקט, הדבר היחידי שהפריע לשקט היה התוכי המדבר שלא הפסיק לחקות צילצול טלפון, שיעולים של בני אדם, וכל שניה אמר hello, ok, alright ועוד מילים אקראיות.. אחרי כמה שעות החלטנו ללכת לבריכה החמה הטבעית שנמצאת שם, כדי להגיע לשם צריך לעבור נהר- ללכת על האבנים וזה לא פשוט בכלל! אבל עשינו את זה והגענו לבריכה הטבעית החמה, היינו שם לבד והיה ממש כיף! לא להאמין שהדבר הזה פשוט נמצא שם באופן טבעי באמצע שום מקום

לא היינו שם המון זמן, בעיקר כי פחדתי שיקרה לי מה שקרה לי אתמול, התארגנו לצאת ואז פתאום הגיע משום מקום לוקי הכלב החמוד!

הוא חצה את הנהר בלי שום בעיה ותוך שניה הגיע אלינו, לא כל כך הבנו למה הוא הגיע, חשבנו שאולי משעמם לו ורוצה שנארח לו חברה, הוא היה איתנו שם עד שסיימנו להתארגן והתחיל לחזור איתנו בחזרה גסטהאוס, כשהגענו לנהר, נמרוד עבר קודם, והכלב התחיל לחצות את הנהר אבל באמצע פשוט עצר שם ולא המשיך, לא הבנו למה, ואז הבנו שהחמודי הזה מחכה שגם אני אסיים לעבור. והוא פשוט עמד קפוא ולא זז עד שגם אני הצלחתי לחצות את הנהר.

ואז התחלנו ללכת אבל הכלב פשוט לא זז, הוא נשאר שם בנהר והתחיל לנבוח!

נורא נבהלתי, חשבתי שקרה לו משהו, קראנו לו וצעקנו לו אבל הכלב בשלו- עומד שם ולא זז! אמרנו שנתחיל ללכת ובטח הוא יבוא אז התחלנו ללכת ואנחנו שומעים אותו נובח ונובח והתסתבבנו אליו ולא הבנו מה הכלב רוצה! אמרתי לנמרוד שיכנס לנהר ויוציא אותו משם! כנראה קרה לו משהו והוא תקוע שם! זה היה כל כך מוזר כי הוא פשוט לא זז ונבח ונבח עד שהבנו!! הבנו מה הכלב מנסה לומר לנו- אנחנו הלכנו לכיוון הלא נכון!! איזה כלב חכם שאין דברים כאלה, הבנו לאן צריך ללכת כדי לחזור לגסטהאוס ובאמת ברגע שהלכנו לכיוון הנכון הכלב פשוט “חזר לזוז” וחצה את הנהר ורץ אלינו בקלילות שכזו, ליווה אותנו כל הדרך אל החדר!! פשוט אין לי מילים לתאר את הכלב הזה. אחר כך בארוחת ערב סיפרתי למלצרית את הסיפור , והיא סיפרה לי שהוא כלב מאולף, ושהוא מגיע עם כל האורחים של המלון ומלווה אותם לבריכה הזו וגם דואג שכולם ידעו בדיוק לאן לחזור.. כבר אמרתי שכלב זה ידידו הטוב ביותר של האדם?

(ובמקרה במקרה צילמתי את נמרוד מקפץ לו בין האבנים של הנהר והכלב שם עומד קפוא לצידו, עוד לפני שבכלל ידעתי מה הולך להיות איתו, אז חשבתי לצרף את הסרטון כדי שתוכלו להבין בערך את הסיטואציה)

את היום הנפלא הזה סיימנו בארוחת ערב טובה במסעדה והלכנו לישון קצת עצובים שמחר עוזבים את הפנינה הזו שנקראת היידלור.

היום ה-12, 20.9.17 (יום רביעי):

אז זה היה הבוקר הכי חורפי,גשום,קודר,מדכא שהיה לנו באיסלנד. ארובות השמיים נפתחו עוד באמצע הלילה והגשם דפק בחלון לכל אורך הלילה, קיוותי שעד הבוקר הוא יעלם אבל הוא רק התחזק, פתאום היידלור נראתה לי כמו מקום ממש מדכא, הסוסים לא יצאו מהאורווה בגשם זלעפות שכזה, הכלבים לא נראו בשום מקום וכל כך רציתי לומר להם להתראות.. ועזבנו את היידלור בתחושה קצת מבאסת, תמיד הייתי טיפוס שהמצב רוח שלו מושפע בגלל מזג האוויר, והיום זה ממש הורגש.

הכבישים הלא סלולים של הפיורדים המערביים גרמו לנו לנסוע כל כך לאט, אולי על 20 קמ”ש כל הדרך, והערפל הכבד מסביב והגשם הבלתי פוסק.. לא ידעתי מה ייצא מהיום הזה, אבל התוכנית הייתה לנסוע לבירת הפיורדים המערביים-isafjordur , זו נסיעה של איזה שעתיים מהיידלור ולמזלנו באיזהשהו שלב הכבישים חזרו להיות סלולים, הגענו לאיספיורדור ולא ראינו כלום ממטר וממש חבל- יכולתי לדמיין בראש כמה יפה העיירה הזו ביום בהיר, ופשוט זה היה פספוס רציני! לא ידענו מה לעשות עם כל הגשם הזה ונסענו ללשכת התיירות של העיירה, שם לא ידעו בכלל מה להציע לנו במזג אוויר נוראי שכזה, ופשוט נסענו לעיירה קרובה אחרת שם יש מוזיאון על השועל הארקטי. הגענו למוזיאון והיה כזה שיעמום, אומנם זו חיה מדהימה ומרתקת אבל לא היה לנו כוח למוזיאון הזה, ובחוץ היו להם 2 שועלים אקרטיים מסכנים שכאב לי הלב לראות אותם ככה כלואים…

פשוט נתנו ליום הזה לעבור, נסענו לאט בגלל כל התנאים שמסביב, למפל המרהיב של הפיורדים המערביים- מפל dynjandi, מדובר במפל בצורת מניפה כזו, פשוט אדיר! הוא ענק ועצום ומדהים וכל המילים לא יצליחו לתאר את מה שמרגישים כשעומדים מתחת לפלא המטורף הזה. אם היה לי יום קצת עצוב היום, אז המפל הזה החזיר לי את המצב רוח, ואפילו שירד גשם בלי הפסקה אני ונימי לא ויתרנו ולבשנו את בגדי הגשם שלנו ויצאנו מהחנייה ועלינו עד למעלה! למרות הרוח והכל.. ואני באמת חושבת שהיה שווה כל רגע של נסיעה בשביל להגיע למפל הזה

משם נסענו ל-brjanslaekur כדי לעלות על המעבורת עם הרכב שתיקח אותנו לחצי האי סנייפלסנס (snaefellsnes) הנסיעה על המעבורת הייתה נוראית עבורי, הים היה סוער, ואני תמיד סובלת מבחילות ומחלת ים, כולם שם היו בסדר והרגישו נפלא, ורק אני הרגשתי שעוד שניה אני מאבדת את זה מרוב בחילות.. לקחתי למזלי כמה כדורים נגד בחילות וכשהם התחילו להשפיע הרגשתי רק קצת יותר טוב.. זה היה ערב ראש השנה בארץ, וכאן על המעבורת אף אחד בכלל לא ידע שברגעים אלו אלפי בית ישראל חוגגים את ארוחת החג, ורק אני כאן באמצע האוקיינוס מרגישה כל כך נורא..

שעתיים וחצי עברו והגענו לחצי האי סנייפלסנס לעיירה בשם sytkkisholmur, יצאנו עם הרכב לחושך מוחלט ובפעם הראשונה באיסלנד שנהגנו בחושך. נהגנו בערך חצי שעה עד שהגענו למקום הלינה שלנו, השאירו לנו מפתח ליד הדלת כי היה כבר מאוחר, הכנו ארוחת ערב טובה (משהו לא בסדר שם עם הכיריים וזו הייתה משימה לא קלה) והלכנו לישון.

היום ה-13, 21.9.17 (יום חמישי):

לא מאמינה שזה קורה אבל הטיול שלנו לאיסלנד מגיע כבר אל סופו, נשאר רק את היום ואת מחר.. וניסיתי ממש להכחיש את זה ולהנות ממה שנשאר ממנו.

הפעם קיבלנו בוקר יפה ואחרי ארוחת בוקר טובה נסענו אולי 10 דקות עד שהגענו למפל kirkjufellsfoss שממש ממולו ניצב ההר המחודד המפורסם ששמו kirkjufell. המפלים בפני עצמם לא מרשימים במיוחד, אבל השילוב של ההר יוצר מראה ממש מיוחד, יפה ופוטוגני

משם נסענו לhellnar כדי ללכת את המסלול הקצר והמפורסם מhellnar ל-arnarstapi, וכאן דווקא לא נפלנו מהנופים, שהיו בעיקר סלעי בזלת מסביבנו ובואו נגיד שאם היינו עושים את המסלול הפוך, עם כיוון השעון, יכול להיות שהנופים האלו היו מרשימים אותנו אבל אחרי ששבועיים שלמים חרשנו את איסלנד וראינו מלא סלעי בזלת, אז הנופים האלו היו סטנדרטיים למידי ולא הייתי אומרת שזה מסלול שהוא חובה, אלא אם כן אין כל כך מה לעשות, כמונו. קצת תמונות מהמסלול

סיימנו את המסלול וישבנו בבית קפה ממש נחמד ואכלנו שם וופל בלגי מסורתי ממש טעים ומומלץ.

משם המשכנו לנסוע בנופים מאוד ציוריים (בכלל כל חצי האי פשוט מדהים ביופיו והכל כך כך פוטוגני!) ההרים שמסביב הוסיפו ליופי הפראי הזה וממש אהבנו לנסוע שם

הגענו לעוד מקום פוטוגני- הכנסייה השחורה בעיירה בודיר (budir), הכנסייה הזו נמצאת בסמוך למלון שנחשב למלון מאוד טוב באיסלנד ויוקרתי, והיא מאוד יפה.

ואז החלטנו באופן די ספונטני להרחיק טיפה כדי להגיע למפל היפה והמפורסם ששמו hraunfossar, מדובר על מפל יפה מאוד ומיוחד בגלל שנראה כאילו שהמים יוצאים מתוך ה”קיר” וקשה להבין מאיפה בכלל הם מגיעים

המים הם מי הפשרת שלגים של קרחון שנמצא כ-15 קילומטר צפון מזרח משם, המים זורמים בבטן האדמה עד שהם מגיעים ל”קיר” הזה.. פשוט מדהים! וצבעי השלכת מוסיפים.

משם נסענו למלון האחרון שלנו בטיול באיסלנד, בעיירה borgarnes, והוא אחד המומלצים והטובים ששהינו בו באיסלנד. אהבתי במיוחד שהם טרחו להסביר בשירותים לגבי המים באיסלנד (אף מלון אחר לא עשה את זה וחשוב מאוד לדעת את זה שחייבים לתת למים הקרים לזרום)

העברנו ערב נעים וארזנו את המזוודות שלנו בצורה מסודרת כי מחר בעצם עוזבים את איסלנד.

היינו נורא עייפים וזה היה הלילה האחרון באיסלנד, הסתכלנו בפעם האחרונה באתר של התחזית של הזוהר, אבל הסיכוי היה הכי נמוך שנתקלנו בו בכל הטיול (1 מתוך 9!) והעננים שכיסו את השמיים לא נתנו שום סיכוי. נרדמנו כבר בשעה 9 בערב מרוב עייפות, ופתאום בשעה 10 וחצי בלילה אני שומעת מתוך שינה דפיקות על הדלת, שאלתי את נמרוד אם דופקים על הדלת והוא אמר שזה לא אצלנו אז חזרתי לישון, אבל הדפיקות המשיכו ופתאום שמענו את פקיד הקבלה צועק “come out side ! you can see the northern lights”

איך שאני ונימי שמענו את המשפט הזה, קפצנו מהמיטה ופתחנו את הדלת, והוא אמר שאנחנו חייבים לראות וראינו שהוא דיווח כבר לכל אורחי המלון על המתרחש בחוץ. לקח לי ולנמרוד איזה 10 דקות להתארגן כי בחוץ קר! ויצאנו החוצה.. אפילו לא היינו צריכים להתרחק מאזור כי היה חשוך, ופעם הראשונה יצאנו וראינו את השמיים זוהרים בצבע ירוק! סופסוף זה היה חזק!

סופסוף ראינו את האורות רוקדים, וכולנו הסתכלנו לשמיים וצילמנו את המחזה המרהיב!

איזו מתנה פרידה איסלנד סידרה לנו! כנגד כל הסיכויים, ברגע האחרון! ובאמת באמת שאני חושבת שהטיול לאיסלנד לא היה מושלם בלי לצפות לפחות פעם אחת במחזה הכמעט דימיוני הזה. תודה לך איסלנד!!

היום ה-14, 22.9.17 (יום שישי): היום האחרון

היום נגמר הטיול לאיסלנד וזו מחשבה שקשה לשאת אותה, ניסיתי להדחיק אבל זה לא עזר.

אכלנו את ארוחת הבוקר הכי טובה שאכלנו בכל איסלנד (אמרתי כבר שהמלון ממש מומלץ?) ויצאנו לדרכנו בחזרה לאיזור ריקאוויק – כדי להשלים את המעגל.

התחנה הראשונה שלנו היה הגייזר, ושוב היה יום סגרירי וגשום אבל זה לא עצר את המון האנשים להתגודד מסביב לגייזר הפעיל strokkur ולחכות עם הפלאפון שלוף עד אשר יעיל בטובו הגייזר להתפרץ. יש בזה משהו מאוד ממכר! וכשפתאום רואים את הבועה הכחולה מתחילה להיווצר ולהתנפח- יש איזה מן התרגשות שכזו, ופתאום כל המים יוצאים בכזו עוצמה וכולם צועקים מהתרגשות!! מחזה מלהיב ביותר שכל אדם צריך לחוות בחייו!

אני חושבת שבין התפרצות להתפרצות לקח בערך 7 דקות, ולפעמים הגייזר תעתע בנו והתפרץ ואז פתאום אחרי שכולם כבר כיבו את הטלפונים שלהם, אחרי פחות מדקה התפרץ שוב במלוא העוצמה!!! לקול קריאות האכזבה של כל מי שכיבה את המצלמה כבר. היה קשה לעזוב את המתחם של הגייזרים, אבל היינו חייבים להמשיך לתחנה הבאה.

מגעל הזהב מורכב גם מ-thingvellir, איפה שמתנגשים הלוחות הטקטונים של יבשת אירופה ואמריקה. אותנו זה פחות עניין וגם קראנו תגובות שהמקום פחות מרשים, במיוחד למי שכבר מגיע אליו בימים האחרונים של הטיול, אז ויתרנו עליו.

המשכנו למפל gullfoss המדהים. האמת שחשבתי שכבר ראיתי הכל באיסלנד, וראיתי כל כך הרבה מפלים שלא חשבתי שגולפוס ירשים אותנו במיוחד, אבל אין ספק שטעיתי בענק ומדובר באחד ה-מפלים של איסלנד!!! פשוט לא שובעים מהמפלים כי כל מפל כל כך שונה מהשני.

המפל הזה הכי מיוחד ואחד היפים שיש, אפשר להסתכל עליו שעות ולא להשתעמם! מומלץ בחום

התמונות עושות עוול למפל המהמם הזה, צריך לראות בעיניים, וחבל שלא היינו ביום בהיר כי ביום בהיר הוא אפילו יפה יותר…

אחרי מעגל הזהב נסענו לריקאוויק, לא הספקנו ביום הראשון להתרשם ממנה יותר מידי כי לא טיילנו בה, הפעם טיילנו ואני חייבת לומר שממש חיבבנו אותה. העיר כיפית כזו וצעירה, שוקקת חיים וכל כך שונה מכל מה שראינו עד עכשיו באיסלנד. כמויות של חנויות ומסעדות יש שם, והתפנקנו בפיצה מעולה באחת הפיצריות. המשכנו לכנסייה הידועה של העיר ועלינו לתצפית ממנה על העיר, האמת לא מרשים במיוחד בעיני

העברנו קצת את הזמן בעיר הנחמדה וזהו…. זהו זה, הגיע הזמן לעזוב את איסלנד לצערנו, אבל לא לפני שנכנסנו ללגונה הכחולה. מה לא נאמר על הלגונה הזו, שהיא מתויירת, שהיא מוגזמת, שהיא יקרה, שלא שווה להגיע לשם וכו' וכו'… אבל אני ונמרוד נהננו שם כל כך וממליצים בפה מלא.

הגענו בשעה 6 בערב אחרי שהזמנו כבר מראש כרטיסים (חובה להזמין מראש) החלפנו לבגד ים ויאללה, ללגונה! המקום בשעה הזו בכלל לא היה מפוצץ, היה ממש כיף והטמפרטורה של המים בול!! שתינו שייק סקיר בננה ואוכמניות והיה הכי טעים בעולם! איזה פרידה מושלמת ממדינה מושלמת

משם נסענו לשדה התעופה, החזרנו את הרכב.. ונפרדנו בצער רב מהמדינה הכי יפה בעולם, כשהמראנו היה 1 בלילה, והכל היה חשוך ולא יכולתי לראות את היופי הזה מלמעלה, הרגשתי רק שהלב שלי נשבר לעזוב את המדינה הזו, משהו מהלב שלי נשאר שם. אני ונמרוד פשוט עשינו טיול מטורף ונהננו מכל רגע וכל שניה, שנה שלמה של תיכנונים וכל כך חיכינו לטיול הזה והנה הוא פשוט טס לנו ונגמר. הלוואי ויום אחד עוד נחזור לאי המיוחד הזה, אי שם בצפון באוקיינוס האטלנטי.

מאז שחזרנו עברו בדיוק שבועיים, ועד עכשיו אני מרגישה שעוד לא לגמרי התאפסתי, ואני מתרפקת על הזכרונות הטובים שנשארו לי משם.

עוד שבועיים אני חוזרת לשגרה ולשנה ג'.. ונמרוד כבר חזר לעבודה, לפחות יש לנו למה לצפות ואנחנו עובדים במרץ כבר על אירגון חתונת השנה בקיץ הקרוב !!!!!

ואנחנו חברים ניפגש כבר בירח הדבש שלי ושל נמרוד, שעוד לא ידוע איפה הוא יהיה, אבל לא בספטמבר כמו תמיד, כי אני כבר מתחילה את שנת ההשלמה… (רואת חשבון כבר אמרנו? )