"Travel is the only thing you buy that makes your richer"
כמה שהמשפט הזה נכון...........
שלום לכם,
אנחנו זוג צעיר (24,26) העונים לשם דנה ונמרוד, וחזרנו מטיול מדהים באוסטריה.
אולי למישהו מכם יצא לקרוא על הטיול הקודם שלנו ל"צפון איטליה היפה" שהיה בדיוק בספטמבר שנה שעברה, חגגנו אז 4 שנים של זוגיות, והיה מדהים.
התאהבנו באיטליה, הזיכרונות מהטיול המוצלח הציפו אותנו כל פעם מחדש במשך כל השנה הזו.
זו הייתה שנה לא קלה מבחינה אקדמאית, שעות על גבי שעות של למידה, נכנסים לאוניברסיטה באור יום ויוצאים בחושך מוחלט, מבחנים, עבודות, הרצאות, נכשלים, בכי...
(כל זה נוגע אלי כמובן, נמרוד סטודנט מנוסה ובשעה טובה סיים הסמסטר את הלימודים ועכשיו אפשר סופסוף להכריז על נימי כמהנדס חשמל מוסמך 
),
אז בין ריצות ותיזוזים מבניין רקנאטי לבניין ברגלס, חשבתי לי כמה שאני חייבת חופש, כמה טוב וחלומי היה לי באיטליה וכמה שאני רוצה לחזור לאירופה.
חייבת לציין שיש לי חסך רציני באירופה, כל חיי נסענו אני ומשפחתי האהובה לארה"ב (12 פעמים ליתר דיוק, אבל מי סופר) ובאירופה לא הייתי (לא מחשיבה את המסע לפולין, גיחה לפרנקפורט עם החוג ריקוד, ורודוס עם נימי בסיום הקורס קצינים).
ולכן היה ברור שגם הפעם היעד יהיה אירופה- ולאחר התייעצות בפורום בחרנו: גן עדן!! או בשמה המקורי- אוסטריה.
חשוב לציין שמתוך 15 ימים שהיינו שם, רוב הימים היו חמימים ואפילו חמים מאוד!
היו רק יומיים גשומים אבל גם הם לא הפריעו לתוכניות ואפילו הוסיפו ליופי.
הרכב שקיבלנו היה פולקסווגן פאסאט משוכלל ביותר. וזה המקום להודות לאורן המקסים והסבלני מrentalcars שעזר לנו בכל דבר שהיינו צריכים והשיג לנו את המחיר הכי זול מכל החברות שניסינו. מומלץ בחום!!
הקדמה קצרה:
*אי שם בתחילת מרץ*
אני: "נימי יש טיסה של אל-על, היא קצת יותר יקרה מהטיסה עם אוסטריין, מה אתה אומר?"
נמרוד: "ברור שאל-על, אני תמיד מעדיף אל על"
אני: "כן נכון, זו החברה שלנו, ואין על הבטיחות של אל –על, יאללה אני מזמינה".
*כעבור חצי שנה*
1.9.16- נתב"ג, גייט D- 6:30 בבוקר:
נמרוד: "דנדוש יש עיכוב של שעה בטיסה"
אני: "באמת? אוף, טוב לא נורא רק שעה"
*כעבור שעה*
נמרוד: "עוד עיכוב של שעה"
אני: "טוב זה כבר לא מצחיק מה קורה כאן?"
המון ישראלים כועסים: "סליחה מה זה הדבר הזה יש לנו קונקשיין בוינה למה לא טסים?!"
טוב, לא אלאה אותכם בפרטים, אבל אספר שהיה עיכוב רציני בהמראה של כמעט 3 שעות,
הסיבה- אין טייס. אכן סיבה מעצבנת לכל הדעות, מסתבר שזה משהו לא חדש באל על, קובעים המון טיסות ויש מעט טייסים, פשוט חוצפה.
אחרי שמצאו טייס, שדאג לעדכן אותנו שהקפיצו אותו מיום חופש, המראנו לוינה!!
אז אחרי ההקדמה הקצרה, הגיע הזמן להתחיל בסיפור הטיול שלנו לאוסטריה המדהימה:
הטיול מחולק ל3 חלקים: 3 ימים ראשונים וינה, 6 ימים אזור זלצבורגלנד ו6 ימים אזור טירול.
הנחיתה הייתה בוינה, החזרה הייתה מזלצבורג.
אז- שנתחיל?
היום הראשון- 1.9.15 (יום חמישי):
נחתנו בוינה באיחור של 3 שעות, מה שקצת הרס לנו את התוכניות כי הזמנו כרטיסים מראש לסיור בארמון שנברון לשעה 13:30 ואני הייתי בטוחה שאם הזמנתי שעה מדוייקת- לא אוכל להגיע פתאום אחרי כמה שעות ולהיכנס לסיור אחר. ויתרנו על הרעיון לנסוע בתחבורה ציבורית למלון,
והחלטנו לקחת מונית משדה התעופה. זו הייתה טעות!!
שאלנו את הנהג מראש כמה אמורה לעלות הנסיעה, הוא בתגובה אמר שבין 30-35 יורו, בפועל הוא דרש 45 יורו. והתווכח שמעולם לא אמר 30-35..! אוסטרים מעצבנים!!
הגענו למלון Hotel savoy garni שממוקם במרכז וינה, במקביל לרחוב הקניות מריה הילפר שהפך להיות עבורנו אחד הרחובות האהובים ביותר בוינה.
קבלת הפנים הייתה מאוד יפה, ואנחנו ממליצים על המלון (הגענו לפני שעת הצ'ק אין ולמרות זאת קיבלנו את החדר).
החלטנו למרות שהשעה שהזמנו את הסיור בארמון כבר עברה, בכל זאת לנסוע, לפחות להתרשם מהגנים שבחוץ.
כאן המקום לציין שהתחבורה הציבורית בוינה פשוט מדהימה. הלוואי עלינו בתל אביב.
הרכבת התחתית כוללת 4 קווים מהירים ביותר U1, U2, U3, U4 שעובדים בסנכרון ובנוחות מדהימים שתוך 5 דקות מגיעים כבר לקצה השני של העיר וכל זאת כמעט ללא המתנה.
בפעם הראשונה ברכבת קצת הסתבכנו, לא ידענו איך קונים כרטיס ל-48 שעות, ובאיזה תחנה להחליף קו כדי להגיע לארמון, וכך יצא שעמדנו מול המפה של הקווים מנסים להבין מה הולך כאן ולגמרי נראים תיירים שפעם ראשונה בוינה.
ואז הוא הגיע- בן אדם אקראי שיצא מהרכבת וראה את המצוקה שלנו- פנה אלינו באנגלית רהוטה ושאל אם אנחנו צריכים עזרה? יש! איזה נחמדים הוינאים, כל כך יפה מצידו. אז הוא הסביר לנו בדיוק מה לעשות והיה כל כך נחמד,
עד שהוא הפיל עלינו את ה-בום!!!
בנחמדות וכבדרך אגב הוא התעניין מאיפה אנחנו מגיעים, ואנחנו בתמימות ובגאווה מספרים שאנחנו מישראל. בשלב הזה, הבחור קצת השתתק ואמר:
"אתם יודעים, אני תמיד מרגיש מוזר כשאני פוגש יהודים".
*אמא'לה אמא'לה מה הוא הולך להגיד!!??*
"סבא שלי, היה נאצי, אבל יוג' נאצי!!"
"he actually did things you know"
"הוא היה קצין בSS, והיה במחנה דכאו, אתם מכירים את דכאו?"
טוב.................................… זה כבר היה יותר מידי..
למה?! למה למה למה!? היית חייב להרוס?
לא כל כך ידענו איך להגיב למידע הזה שתקף אותנו עכשיו, ורק רציתי לסיים את השיחה הזו,
אז פשוט יצא לי, בלי לחשוב יותר מידי: "it's not your fault"
טוב הוא חייך והלך לדרכו, ונימי בתגובה אמר לי: "welcome to Austria"
מאותו הרגע, לא יכולתי לעזוב את זה, לא יכולתי פשוט להעביר את זה הלאה.
אנחנו נמצאים כאן באוסטריה, במדינה ששיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית! מדינה שרק לפני 70 שנה הייתה חלק מזה. וכצאצאית ליהדות סלוניקי זה כאב לי מאוד, ומבחינתי כל אדם שראיתי שם, רק חשבתי לעצמי... וואי, סבא שלו היה נאצי.....
אבל חייבים להתאפס ולהנות מהטיול והמשכנו בדרכנו לארמון שנברון הידוע.
בראש שלי המקום אמור היה להיות מפוצץ, ככה לפחות הזהירו אותנו, אבל בתחילת ספטמבר לא היו כל כך אנשים. לשמחתי למרות האיחור בשעה שהזמנו את הסיור קיבלו אותנו בלי שום בעיה.
הארמון מבפנים יפה מאוד, התרשמנו מהחדרים ומההיסטוריה.
מבחוץ הארמון יפה, הגנים יפים, אבל ממש לא נפלתי !
אנשים תיארו את זה כמקום מדהים ביופיו, שהם בילו שם חצי יום ועוד ועוד תיאורים מוגזמים.
אני חושבת שהגנים מבחוץ חביבים ויפים אבל לא צריך להגזים.
אולי זה בגלל שהיה חום אימיים!!! וקשה לי לטייל כשכל כך חם. ואולי בגלל שהיינו עייפים מלילה חצי לבן, אבל הארמון לא היה גולת הכותרת.
חזרנו למרכז וינה, את המשך היום הקדשנו להיכרות עם העיר, הסתובבנו במריה הילפר,
נסענו לכיכר סטפן ההומה, נהננו מהאווירה של העיר. כמה שאהבנו את וינה.
בערב, החלטנו לאכול שניצל וינאי במסעדה הכי ידועה בעיר- פיגלמולר בכיכר סטפן.
הגענו והיו תורים, אנשים הלכו למסעדות אחרות ואנחנו ביקשנו להירשם לשעה 8 וחצי.
הסכימו לנו , בניגוד לאחרים שהגיעו ופשוט אמרו להם שאין אפשרות להיכנס, שהמסעדה מלאה עד יום שני!! (והיום יום חמישי להזכירכם) ושלחו אותם לסניף אחר שלהם שנמצא במרחק הליכה.
עד עכשיו אין לנו מושג איך הצלחנו להשתחל למסעדה הזו באותו ערב.
הזמנו שניצל וינאי מחזה עוף כמובן, והיה טעים. אין ספק אבל שהשניצל הביתי של אמא הרבה יותר טעים מהשניצל הזה, והמסעדה הזו מפוצצת רק בגלל השם שלה והתהילה שבנתה לעצמה.
היום השני- 2.9.16 (יום שישי)
בוקר טוב וינה! כמה שאת יפה...
אחרי ארוחת בוקר טובה, הלכנו ברגל לאזור המוזיאונים של העיר. נהננו מהשוטטות בעיר, היה בזה משהו כל כך יפה, כל כך שונה ומרשים.
החלטנו להיות קצת תרבותיים ונכנסנו למוזיאון ההיסטוריה של המדע של וינה. הכניסה עולה 10 יורו, ולסטודנטים יש הנחה של 5 יורו.
המוזיאון היה הצלחה גדולה. מאוד מעניין, יפה וגדול. המוזיאון מחולק לכל מיני חדרים שכל חדר מציג פוחלצים של חיות שונות. למשל- אזור של כרישים, אזור של דובים ואריות, אזור של זוחלים, אזור של ציפורים, אזור של דינוזאורים, אזור של בני אדם ועוד ועוד. חוויה מומלצת ביותר.
מאוד מרשים להסתכל על כל היצורים והחיות, יש המון הסברים וסרטונים ואפשר להעביר שעות במוזיאון הזה. לדעתי גם יכול מאוד לעניין ילדים.
יצאנו מהמוזיאון בשעת צהריים מתקדמת והחלטנו לנסוע לגלגל הענק של וינה.
הגלגל הענק של העיר פועל משנת 1897, והתצפית ממנו משגעת. כל וינה נפרסת מול העיניים. (מה שהיה לי נחמד זה שגם אבא שלי סיפר לי שעלה עליו לפני המון שנים כשביקר בוינה)
אהבנו את הגלגל, זו הייתה חוויה נחמדה כל כך.
אחרי זה כבר הרגשתי עייפה מאוד, הנעליים שהבאתי איתי מהארץ היו מאוד לא נוחות,(גם שכחתי את המדרסים). כבר יומיים שאני סובלת מכאבי רגליים, הרגשתי שהרגליים שלי פשוט לא מסוגלות לעשות אפילו לא עוד צעד אחד. החלטנו ללכת לנוח בחדר, לתת לרגליים לנוח.
ידעתי שאין שום סיכוי שאצליח לשרוד את הטיול הזה עם הנעליים האלה, מצפות לנו עוד הליכות רבות ועליות באזור זלצבורג וטירול. ולכן, אחרי המנוחה שמנו פעמינו שוב לרחוב האהוב עלינו, רחוב הקניות מריה הילפר. קשה לי לשים את האצבע מה בדיוק אהבנו ברחוב הזה.
הוא לא שונה מכל רחוב קניות אחר של כל עיר ידועה, אבל בכל זאת, האווירה ברחוב הייתה כיפית.
אנשים מתרוצצים מחנות לחנות, מלקקים גלידה טעימה וסוחבים שקיות של מיטב המותגים.
באמצע המדרחוב ילדים משחקים בבועות סבון ענקיות שמפריח אמן רחוב.
אני ונמרוד צועדים ברחוב וסופגים את האווירה. סופסוף הצטיידתי בנעלי ספורט יפות של ניו באלאנס ומרגישה שנולדתי מחדש ... שאני יכולה לרוץ מרתון עכשיו חח.
אני מצרפת קטע קצר של הרחוב, בשעת צהריים מנומנמת יחסית של יום שבת, מתוך הרכב שלנו (בהמשך לקחנו רכב) אולי אפשר להעביר את האווירה: (וסליחה על האיכות)
הלילה ירד על וינה, והעיר יפייפיה גם בחושך. נסענו לבית האופרה של העיר. מקום היסטורי ביותר.
לצערי השעה הייתה מאוחרת מידי כדי להיכנס לסיור במבנה. ועוד יותר מבאס שהגענו בתאריכים שבהם אין הצגות של אופרה. בדיוק בתקופה שבין עונת הקיץ לעונת הסתיו, אם היינו נשארים עוד יומיים בעיר כבר עונת האופרה הייתה מתחילה שוב.
שמעתי שהאופרה מדהימה, שאסור לפספס. התכנון היה לקנות כרטיסי עמידה ב2 יורו ולהישאר חצי שעה בערך רק כדי להבין על מה מדובר. לא יצא.. לא נורא, בפעם הבאה.
היום השלישי- 3.9.16 (יום שבת):
יום אחרון בוינה. היום בערב כבר נישן בפלכאו באזור זלצבורג.
אחרי ארוחת בוקר טובה נסענו לתחנת הרכבת של וינה.
שם חיכה לנו הרכב שהזמנו. הרכב שהזמנו היה אאודי A4, התקווה שלנו הייתה לקבל Volvo s60 כמו באיטליה (לא שהיה איזה סיכוי לדבר כזה באוסטריה) ובפועל קיבלנו פולקסווגן פאסאט, אין תלונות, אחלה של אוטו.
חנינו בחניה של המלון בחינם, והלכנו ברגל לנאשמרקט – השוק של וינה, שבימי שבת פועל גם כשוק פשפשים.
השוק מפוצץ, המון רעש ומוכרים שנותנים לעוברים ולשבים לטעום מהפלאפל שלהם או כל מאכל אחר שהיה שם. הרבה דוכנים, ומקומות לאכול. אנחנו אכלנו נודלס טעים.
השוק פשפשים היה עלוב ביותר. המון שטויות שאין להם באמת שימוש ומוצרי יד שנייה.
והחום- איזה חום... לא יכולתי כבר לזוז מרוב שהיה לי חם. רציתי כבר ללכת,
יש לנו עוד נסיעה ממש ארוכה לזלצבורג.
אפשר לסכם את נאשמרקט כמיותר.. לא חובה בביקור ראשון בעיר.
וזהו, עזבנו את וינה המקסימה, שכל כך אהבנו והתחלנו לנסוע לכיוון הצימר בפלכאו.
וינה פשוט עיר יפה! אני כל כך ממליצה עליה. אני יודעת שהרוב נוסעים למינכן ומשם מתחילים את הטיול, אבל בשבילנו הרעיון להיות בוינה היה מצויין. וינה הוסיפה לנו המון חוויות לטיול שלנו.
אחרי 4 שעות בערך של נסיעה, בנופים יפים מאוד, הגענו לפלכאו.
הצימר שלנו ל6 לילות הקרובים נקרא Haus Deutinger ואני ממליצה עליו. המארחים מקסימים, החדר יפה ונקי, ארוחת בוקר טובה אבל לא ממש מגוונת, ומוניה המארחת אפילו עשתה לנו כביסה ללא שום תמורה. פשוט אנשים נפלאים.
בערב הלכנו להסתובב בעיירה החדשה שתהיה הבית שלנו לימים הקרובים. הופתעתי לגלות שיש המון מסעדות ממש במרחק הליכה מהצימר, ישבנו באחת מהן ואכלנו מרק בצל טעים כל כך! וחלקנו פיצה טעימה.
והלכנו לישון, מחר מתחילים את הטיול האמיתי!!
היום הרביעי- 4.9.16 (יום ראשון):
בוקר טוב עולם ,איזה מצב רוח..! קמנו מאושרים אחרי שינה ממש טובה.
ארוחת הבוקר טעימה לנו, לקחנו לנו קפה ושוקו מהמכונה הטובה שיש בצימר ויצאנו לשבת על הספסל בחוץ שפונה לרחוב. איזה אוויר טוב על הבוקר. איזו הרגשה טובה זו הייתה.
כמעט כל בוקר פתחנו ככה, יושבים לנו בכיף, שותים קפה (אני שוקו חחח), מדברים על מה שצפוי לנו היום, על כמה כיף לנו וכמה שיפה כאן.
היום מזג האוויר ממש יפה, שמיים כחולים, שמש בשמיים, לאן ניסע?
אמרנו שיום כזה יפה צריך לנצל לתצפית חמש האצבעות.
אז נסענו לעמק דאכשטיין. עלינו לרכבל של התצפית שלא כלול בכרטיס זלצבורגלנד. שילמנו 30 יורו לדעתי לאדם, ונדחסנו ברכבל עם ההמון שהחליט לנצל את היום היפה הזה לתצפית.
יצאנו מהרכבל לנוף מדהים. והתחלנו לצעוד לכיוון התצפית עצמה.
צעדנו בערך חצי שעה ועקבנו אחרי השילוט לתצפית 5 האצבעות, ואז הגענו אליה!
מה אומר ומה אגיד? פשוט מדהים. חמש פלטפורמות צרות, תלויות להן באוויר, והנוף- יפה ביותר.
כל אגם הלשטאט נפרש מול עינינו, הנוף מרהיב כל כך... ואיזה כיף שספטמבר, שאין המונים של תיירים שנדחסים על האצבעות, אלא הכל שלנו, אפשר לקחת את הזמן, לנשום את האוויר הנקי, להנות מהרגע. אני ונמרוד התלהבנו מאוד. צילמנו המון, השילוב של האגם, של ההרים מסביב..
הכל ביחד מתחבר לפסיפס מדהים כזה שתמונה לא יכולה להעביר את היופי שרואים שם בלייב, ב-360 מעלות.
אחרי התרשמות ארוכה, חזרנו ברכבל למטה. בזמן הזה פגשנו 4 גברים ישראלים נחמדים ששכרו אופנועים, אמרו לאישה להתראות ולא לדאוג, ויצאו לחרוש את אירופה.
משבר גיל 40 כזה, שכמובן נמרוד הודיע לי שגם הוא מתכנן מתישהו לעשות את זה עם חברים.
אחרי הזעזוע העמוק שלי והצחוק של החבר'ה הישראלים, יצאנו מאזור חמש האצבעות.
נסיעה מאוד קצרה מובילה אותנו לעיירה הלשטאט.
אין לי אפילו מספיק מילים באוצר מילים כדי לתאר לכם את העיירה הציורית, היפה, המדהימה, המהממת הזו, שהשאירה אותנו פעורי פה מרוב יופי.
הלשטאט היפה שלנו- כמה שאני מתגעגעת אלייך.........… קשה להסביר את היופי הזה, באמת.
העיירה נושקת למים, לאגם, הבתים בנויים מעץ, והם משתקפים במים, ההרים מקיפים אותה, והיא פשוט יפייפיה אמיתית.
אני כל כך אוהבים מקומות עם אגמים, כי אגמים = ברווזים וברבורים!!
מה שאומר שאני יכולה להאכיל אותם, וזה פשוט תחביב שפיתחתי לי בצפון איטליה ואני כל כך נהנת ממנו. עוד לפני שטסנו לאוסטריה, קראתי כאן בלמטייל כתבה של רחל לבון על כך שאסור להאכיל אותם בלחם וכל מיני דברים כאלו. נחרדתי! את כל ברבורי צפון איטליה האכלתי בלחם, לא ידעתי כמה שזה מסוכן בשבילם, כמה שזה לא בריא ויכול להרוג אותם.
ברשימה באתר היו רשומים מאכלים שכן מותר להאכיל, ביניהם- שיבולת שועל.
אז הצטיידתי עוד מהארץ ב-400 גרם שיבולת שועל (לא הספיק, קנינו שם עוד) ובאתי מוכנה ומזומנה להאכיל את כל ברבורי אוסטריה ובוואריה.
ברווזי אגם הלשטאט שיתפו פעולה יופי, ישבתי והאכלתי אותם בכיף, הברבורים אכלו ממש מהיד שלי, ואני – הייתי כל כך מאושרת, ונמרוד מהצד צילם אותי וצחק.
החלטנו שהגיע הזמן להכיר את האגם מקרוב, לא, הכוונה לא לשחות בו, כי עכשיו ספטמבר וקר מידי כדי להיכנס. אז שכרנו סירת מנוע לשעה.
זה היה נפלא. יותר ממומלץ! העיירה נראת אפילו עוד יותר יפה מהאגם.
זה היה יום ראשון, וכל המקומיים בחופשה, אז ראינו הרבה שיושבים בחצרות הבתים שלהם מול האגם, קוראים ספר טוב ונחים. והכי מגניב- ראינו זוג ששוכבים על כיסאות נוח בחצר הבית, קוראים ספר מול האגם ולידם יושב בחצר ברבור לבן ויפה! ככה פשוט יושב לו איתם…....….....…......…… מקסים.
אחד הרגעים היפים שהיו לנו הטיול- אני ונמרוד, ביום כזה יפה, באמצע האגם, שטים לנו, הרוח עלינו, ואנחנו מאוהבים מתמיד.... כמה אהבה! קטע קטן שצילמתי:
אחרי השייט הלכנו לשוטט בעיירה, פשוט קסם של עיירה. התאהבתי בהלשטאט!!
אכלנו שם ארוחת צהריים ולקינוח אפל שטרודל אוסטרי טיפוסי וטעים.
שניה לפני שעוזבים החלטתי להאכיל בפעם האחרונה את הברבורים שלי.
הפעם זה היה מצחיק ביותר, מרוב התלהבות, יצא שלא שמתי לב, והיו שם כמה גזעי עץ קטנים על שפת האגם, הלכתי עליהם, ככה שהגעתי יותר רחוק מקצה האגם כדי להאכיל את הברבורים, ואז פשוט החלקתי כולי לתוך האגם הקפוא!!
רטובה מכף רגל ועד ראש, סחוטה במים, יצאתי בבושת פנים מהאגם חחחחחחחח
אחד הרגעים המצחיקים שקרו לנו הטיול. וכך הלכתי ברחובות הלשטאט נוטפת מים עד החנייה.
מעכשיו השתדלתי להיזהר ולא להיסחף יותר מידי עם ההאכלות של הברווזים
את היום סיימנו בארוחת שניצל וינאי טעים ביותר עם מלא צ'יפס במסעדת schnitzeleck בפלכאו שליד הצימר.
היום החמישי- 5.9.15 (יום שני)
היום השמיים מעוננים, וגשם קל התחיל לטפטף. החלטנו לנסוע לנקיק ליכטינשטיין ומשם לאגם המלכים.
בדרך לנקיק כבר התחיל ממש גשם, אבל כשהגענו לחנייה הוא הפסיק. הנקיק כלול בכרטיס זלצבורגלנד. איזה כיף שהגענו מוקדם. השעה הייתה בקושי 10 בבוקר, והמקום היה ריק- כל הנקיק שלנו....
נקיק ליכשטנשטיין מהמם. זהו שביל הליכה בתוך נקיק בו זורמים מים בשצף קצף, הולכים מעל הנהר השוצף בגשרי עץ , וכל כך כיף ונעים. בסוף מגיעים למפל גדול ויפה.
המים זורמים בכזה קצב מפחיד, שזה קצת מעורר קנאה שאין לנו בארץ כמויות כאלה של מים.
המסלול ממש קצר, תוך חצי שעה כבר הגענו למפל שבסוף. עוד חצי שעה לחזור. בסך הכל שעה.
בדרך חזור ראינו שכבר התחילו להגיע הרבה אנשים, ושמחנו שהגענו מוקדם בבוקר.
יותר יפה וכיף שהמקום ריק, מאשר להיות עם כל כך הרבה אנשים.
הגשם התחיל להתגבר כשחזרנו לאוטו, נסענו שעה בערך לכיוון אגם המלכים בגרמניה.
וואו איזה גשם, אוסטריה במיטבה, הרי לפני שהגענו לכאן הספקתי לקרוא המון בלוגים וכולם ללא יוצא מן הכלל סיפרו על הגשם שלא הפסיק, על תוכניות שנהרסו, על ימים שלמים של טיול בגשם.
אז ידעתי, לא נוכל להתחמק מהגשם באוסטריה. והיום הוא הגיע ובענק.
זה לא הפריע לנו, אוסטריה מהממת גם בגשם. נסענו ובדרך כמובן שמענו את כל השירים היפים ששמנו בדיסק און קי, איזה כיף היה .........
כשהיינו קרובים יחסית לאגם, עצרנו בסופרמרקט לעשות קצת קניות.
אני ונמרוד חולים במחלת הסופרמרקט, פשוט אוהבים ונהנים להיכנס לסופר בחו"ל אפילו בלי לקנות כלום, ונהנים להסתובב בין העמדות.... היו לנו עוד הרבה סופרים בטיול הזה חח כמו שאנחנו אוהבים.
ואז הגענו לאגם המלכים- קוניגסי (konigssee)- ואני רוצה בזאת להכריז על אחד משיאי הטיול, על האגם הכי מיוחד שיצא לי לראות, שמחליף צבעים מירוק לכחול לטורכיז .. אין לי מילים.
המים כל כך צלולים, וברגע שהגענו לשם, באופן פלא, הגשם כמעט והפסיק והשמיים התבהרו...
עלינו לשייט על המעבורת החשמלית, אנחנו ועוד עשרות של סינים!
בכל מקום ראינו סינים, סינים ורק סינים.. וואו כמה.. והם בכל מקום.
אנחנו קנינו את השייט לתחנה הארוכה יותר (salet) אבל כמובן שגם ירדנו בתחנה הראשונה של הכנסייה.
השייט נמשך חצי שעה בערך, והאגם מדהים! היה מדריך שלא הפסיק לדבר בגרמנית..
זה היה קצת מוזר, לא חושבת שהיה מישהו דובר גרמנית על המעבורת, אלא אם כן אחד הסינים פתאום היה מפתיע בגרמנית שוטפת, אבל הסינים היו עסוקים בלצלם ואף אחד לא טרח להקשיב לחפירות בגרמנית. ואז הגיע הרגע – החצוצרה יצאה ממקום המחבוא שלה, כולם השתתקו בין רגע,
המעבורת עצרה. והחצוצרן התחיל לנגן..... איזה רגע נדיר.
הוא מנגן קטע, וההרים מחזירים לו הד... הוא ממשיך, וההרים ממשיכים, והמוזיקה כל כך יפה,
האגם כל כך ירוק, והרגשתי שזה רגע נדיר באמת.…
צילמתי קטע קטן מאוד ממה שהתחרש שם, הפסקתי לצלם כי רציתי להתרכז ולשמוע את ההד שמחזירים ההרים (בוידאו אי אפשר לשמוע) אבל מצרפת את הקטע המאוד קצר בכל זאת:
אחרי התזמורת החצוצרן הוריד את הכובע מהראש וכולם הביאו לו טיפ..
השייט המשיך עוד כמה דקות וכולם ירדו בתחנה הראשונה.
יש שם כנסייה חמודה, אבל היא לא עניינה אותנו. כשירדנו הגשם שוב התחיל אבל לא ברמה שהורסת את הטיול. הוצאנו את השכמיות שקנינו מבעוד מועד, מטרייה, והלכנו לטייל על שפת האגם.
האגם פתאום הפך מירוק לכחול... וואו! קשה להסביר, צריך לראות בעיניים את היופי הזה.
המון ברווזים יש באגם המלכים, והם כאלו מתוקים.. אל דאגה- כולם קיבלו ממני שיבולת שועל ללא יוצא מן הכלל. כאלה חמודים הם היו.. וראיתי מחזה נדיר:
אמא ברווזה קופצת למים, ואחריה עוד לפחות 10 ברווזונים קטנטנים חמודים ויפים שקופצים אחד אחד לאגם ואז גם אבא ברווז מגיע אוף זה כזה יפה.. חבל שלא צילמתי בוידאו.
זה היה בשבילי כמו גן עדן, שיבולת שועל עפה שם באוויר בקצב מסחרר, הברווזונים אכלו בטירוף, אמא ברווזה ואבא ברווז לא אכלו ונתנו רק לברווזונים לאכול, והם אכלו המון..........!!
המשכנו לטייל לאורך האגם, מצאנו סירה חמודה עוגנת שם, לוקיישן מושלם לתמונות.
הגשם הפסיק לגמרי והשמש יצאה, הורדנו את השכמיות ונהננו מהרגע.
החלטנו שהגיע הזמן להמשיך לתחנה הבאה לעבר אגם obersee
לפני שנסענו קראתי מפורטות את הבלוג של גיל ואדיס הידועים, היו כמה שגיל כתב, ובטיול שלו לבד לבוואריה הוא הגיע גם לאגם המלכים ולקח את התחנה האחרונה.
התיאור שלו בצירוף של התמונות שבה את ליבי, החלטתי שאני חייבת להגיע לאחו הזה עם הפרות שנמצא בסוף המסלול בתחנה הזו.. אז לקחנו את מסלול fischunkelalm שנמשך 45 דקות, בציפייה שלי לראות את האחו המדהים שגיל דיבר עליו.
בפועל המסלול הזה התחיל מושלם, יצאנו מהמעבורת וראינו את האגם מזווית אחרת, התחלנו ללכת וללכת במסלול, והיינו כמעט לבד בשעה הזו.
לפתע ראינו בקתה מעץ על שפת האגם, שהשתלבה פשוט מדהים עם הנוף ההררי והאגם,
אני ונמרוד הרגשנו כמו באי בודד, כמו באגדה.. פשוט נפלא.
לא רחוק מהבקתה מוצב ספסל עץ, ישבנו לנוח מול האגם שלנו, מול הנוף העוצר נשימה, שואפים אוויר נקי וקר... איזה רגע מדהים זה היה. בכל רגע כזה בטיול, שבו אני ונמרוד היינו לבד מול נוף עוצר נשימה, הרגשתי את האהבה שלנו פורחת.. איזה פרטנר מדהים נמרוד.
המשכנו במסלול, כשלצידנו כל הזמן הזה האגם מבצבץ מבין העצים של היער היפה.
הלכנו והלכנו, טיפסנו ועלינו מדרגות, האחו לאט לאט התקרב- וכשהגענו לסוף המסלול, לאחו של גיל המדובר, היה יפה וזהו.
לא היה דומה לתמונות של גיל מהקיץ שטוף השמש שהוא צילם את התמונות.
השמיים לא היו כחולים, והפרות היו רחוקות ועסוקות בלאכול.... קצת התאכזבתי.. (זה מה שראינו)
לסיכום- אגם המלכים מומלץ מאוד ואסור לוותר עליו. השייט לתחנה האחרונה נחמד, אבל לא חובה למרות ששם הנוף באמת עוצר נשימה ואין שם הרבה אנשים.
חושבת שלמשפחות עם ילדים יהיה קצת קשה לילדים לטפס את העליות במסלול fischunkelalm, אולי אפשר לעשות חצי מסלול מקסימום כי חבל לותר על הבקתה והספסל.
מאגם המלכים המשכנו למרחצאות תרמה אמדה שכלולות בכרטיס זלצבורגלנד.
איזה כיף לסיים יום כזה במרחצאות חמים, כשבחוץ קר אפילו קפוא והמים חמים ונעימים.
הנוף פשוט מקסים בבריכות החיצוניות, ובאיזהשהו שלב החשיך לגמרי והבריכות זהרו בכל מיני צבעים ופנסים. ירד גשם, ואנחנו בתוך המים, והשרירים נרגעים וקשה לצאת מהמים.
הייתה שם בריכה שאהבתי במיוחד- היא הייתה חלק מהבריכה החיצונית, והקטע שלה היה שהיא מן מעגל כזה, שהמים זורמים לכיוון אחד ויוצרים מערבולת כזו שברגע שאתה נכנס לאזור, אתה ממשיך להסתובב שם בבריכה, בקצב של המים, וזה היה הכי כיף בעולם!!
אחרי שעתיים וחצי עזבנו והלכנו לישון כי היינו עייפים בטירוף.
היום השישי- 6.9.16 (יום שלישי):
שוב קמנו לבוקר מעונן וגשום, זה היה היום הגשום האחרון בטיול שלנו ולמחרת כבר התחילו רצף ימים חמים במיוחד כשכבר קיוויתי שהגשם יחזור.
יום גשום עדיף לנצל לסיבוב בעיר גדולה, כי חבל לבזבז אותו על טיול טבע,
אז החלטנו לנסוע היום לעיר זלצבורג, אבל לפני זה לעשות סיבוב בעיירה סנט וולפגנג.
אז נסענו לסנט וולפגנג כדי לגלות שזו עיירה מנומנמת למדי, הזכירה לנו את ריבה דל גארדה אבל מנומנמת הרבה יותר, מסעדות ובתי קפה היו סגורים בשעה 11 בבוקר, והלכנו על הטיילת של האגם די לבד... אפילו באגם לא היו יותר מ2-3 ברבורים, שלא נדבר על ברווזים שלא נראו באופק…
האכלתי את 2 הברבורים היחידים שהיו באגם והם היו רעבים בטירוף.
אחרי סיבוב קצר בעיירה ובחנויות הרגשנו שהמקום קצת בזבוז זמן ונסענו לעיר זלצבורג.
בדרך לזלצבורג עברנו בעיירה גרודיג (groding) לחנות המפעל של שוקולד מוצרט.
שם אפשר להשיג את השוקולד במחירים זולים בהרבה מכל מקום אחר. הם מוכרים את האריזות המקוריות אבל גם אריזות גדולות בשקיות שקופות מלאות כדורי מוצרט במחירים ממש זולים.
הסיבה? הכדורים האלו נחשבים פגומים, לא חס וחלילה בטעם או בשוקולד, אלא למשל העטיפה שעוטפת כל כדור יצאה קצת עקומה ולא במקום בנכון, אז אוספים את כל הכדורים האלו ומוכרים בחצי מחיר באריזות גדולות. יש שם גם המון שוקולד מילקה באמת במחירים מצחיקים, מכירים את המילקה מיקס? שוקולדים קטנים של מילקה בטעמים תות, רגיל, אגוזים ועוד ועוד?
אז מוכרים שם חצי קילו ב-4.40 יורו. בקיצור.. קנינו הרבה!
הכתובת של החנות: groding
Hauptstrasse 14
(קצת קשה למצוא אותה, יש שלט קטנטן וצריך להיכנס לחצר ושם חניה קטנה).
אחרי שהצטיידנו בשוקולדים הגיע הזמן לכבוש את זלצבורג- עיר הולדתו של המלחין הנודע מוצרט האחד והיחיד. וכמה שהם אוהבים אותו ומטפחים אותו, השוקולד שנושא את שמו נמצא בכל פינה והם משווקים אותו חזק.
(אוסף קטן של חנויות מוצרט שצילמתי במהלך הטיול, כמובן שהיו בלי סוף):
זלצבורג עיר פחות יפה מוינה, החוטים של החשמליות ממש מכערות את העיר.
אולי זה בגלל שהיה סגרירי וקצת גשום אבל היא פשוט לא עשתה לנו את זה.
חנינו את הרכב בעצתה של שירלי בחניון של סופר interspar בכתובת:
Schumacher strabe 15 salzburg 5020
ביציאה מהחניון ממש ליד הכניסה של הסופר לקחנו אוטובוס קו 8 ותוך כמה דקות היינו במרכז העיר
כרטיס זלצבורגלנד מקנה כניסה חינם כמעט לכל האתרים המעניינים של העיר וגם נסיעות חינם בתחבורה הציבורית ל-24 שעות.
בירידה מהאוטובוס במרכז העיר ראינו את הגשר הידוע עם המנעולים.
כשהיינו בצפון איטליה וטיילנו בעיירה המדהימה בורגטו עשיתי הפתעה קטנה לנמרוד והוצאתי מנעול שהכנתי עוד בארץ, תלינו אותו שם על הגשר הקטנטן והרומנטי.
גם הפעם עשיתי את אותה הפתעה, מנעול שעליו חרוטים השמות שלנו- כמיטב המסורת, אותו תלינו על הגשר העמוס מנעולים ותיירים.
אין ספק שבבורגטו זה היה רומנטי הרבה יותר חח.
החלטנו ללכת לכיוון הקתדרלה והגענו לכיכרות המפורסמות רזידנצפלאץ , דומפלאץ וקאפיטלפלאץ שם גם ניצב השח מט הגדול המפורסם על הרצפה.
הכיכרות חמודות, חושבת שבקיץ יותר נחמד שם כי בתקופה הזו בקושי היו דוכנים ובכלל לא כזה התרשמנו מהם.
ממש קרוב לשם נמצאת מצודת זלצבורג, החלטנו לעלות משם לתצפית על העיר, העלייה ברכבל כלולה בכרטיס כמובן. הגענו לתצפית וכל העיר זלצבורג נפרסה משם.
כמה שלא התחברנו לעיר מלמטה, מלמעלה זה כבר סיפור אחר- העיר מדהימה ביופיה ממבט מלמעלה. נהר הזאל נראה טוב מלמעלה וחוצה את העיר, המבנים והצורה שלהם מרשמים ביותר, ונוף הפנורמי הזה של העיר זלצבורג פשוט נפלא.
כשירדנו חזרנו לעיר עצמה, האפורה והפחות מרשימה, ולמרות שיש עוד כל כך הרבה דברים לעשות ולראות, (ביניהם הארמון עם המזרקות שרציתי כל כך אבל במזג אוויר כזה זה לא היה רעיון טוב) החלטנו אני ונמרוד לחתוך מזלצבורג. אבל השעה הייתה עדיין מוקדמת יחסית ונסענו לקניון
Europark לעשות קצת קניות, הקניון נחמד, לא הרגשתי שהוא זול במיוחד, ועשינו קניות קצת להרגשה הטובה
היום השביעי- 7.9.16 (יום רביעי):
בוקר טוב אוסטריה היפה!!!
איזהה בוקר יפה ובהיר קיבלנו היום, פתחנו את היום בארוחת הבוקר הקבועה שלנו ובקפה בחוץ על הספסל. היום הגיע אחד הימים שהכי ציפיתי להם בטיול- הגרוסגלוקנר. (הנחה של 3 יורו עם כרטיס זלצבורגלנד)
אז אחרי שהתארגנו הגענו לכביש הכי מדובר באוסטריה.
כבר מההתחלה נדהמתי מהנוף היפה שנגלה למול עינינו במהלך הנסיעה בכביש.
האמת שיש המון פיתולים ובתור אחת שידועה בבחילות שיש לי בנסיעות, הצטיידתי בכדורים נגד בחילות. בפועל, נימי נהג מדהים (בכלל נימי נולד לנהוג הוא נהנה מכל רגע) ואני לא הרגשתי שום בחילה, ההפך- הרגשתי מעולה.
עצרנו בכל מיני תחנות, למשל תחנה 4, ותחנה 5- משם התצפית על ההרים המושלגים מדהימה.
הרוח הייתה נוראית, היה קפוא…
המשכנו בנסיעה בכביש, כשבאוטו מוזיקה יפה ומתאימה, נמרוד נהג ונהנה מכל רגע ואני לא הפסקתי לצלם, זה היה כל כך יפה.
בסוף הגענו לקרחון המדובר שעל ההר, חנינו והתחלנו ללכת לכיוונו, התחנה הזו הייתה גם בתחנה העמוסה ביותר במבקרים ולקח זמן למצוא חנייה. בדרך לקרחון ראינו למטה המון מרמיטות חמודות שרצות ואוכלות, זה היה חמוד ביותר. וכשהגענו לקרחון הוא התגלה אלינו במלוא הדרו (חשוב לציין שהוא כל שנה קטן כי הוא נמס וזה כל כך עצוב..)
קצת תמונות:
חייבת גם סרטון קטן למרות שלא רואים טוב:
צילמנו והתרשמנו, וזהו, סיימנו את הגרוסגלוקנר.
מה?? איך?! הרי אנשים רשמו שזה לוקח להם כמעט יום שלם...
אין לנו מושג איך או מה עשינו לא בסדר, אבל כל הסיפור לקח לנו 3 וחצי שעות.
אולי כי לא ראינו טעם לעצור בכל תחנה ותחנה, עצרנו ב-4 תחנות והתרשמנו וצילמנו ונהננו,
אבל השעה ממש מוקדמת ולא תיכננו לסיים כל כך מוקדם.
התוכנית הייתה לנסוע למאלניץ ומשם לקחת את רכבת המכוניות, ולסיים את היום במרחצאות בבאד הופגשטיין, אבל אני ונמרוד החלטנו לוותר על הרעיון של הרכבת ולנסוע לבאד הופגשטיין דרך הגרוסגלוקנר- פשוט לעשות אותו בדרך חזור.
שוב- לא יודעת למה הרבה אנשים לא אוהבים את הרעיון הזה, ומתעקשים על רכבת המכוניות,
אנחנו חזרנו את כל הדרך חזור ונהננו אפילו יותר מההלוך, הזווית קצת שונה, ולא נמאס אפילו לא קצת מהנופים היפים האלו. לדעתי לא היה יתרון לנסוע לרכבת המכוניות ועוד לשלם 15 יורו, כשבדיוק באותו זמן אנחנו הגענו למרחצאות (ועוד בלי צורך לכוון את עצמי לשעה של הרכבת שיוצאת פעם בשעה!).
קצת אחרי היציאה מהגרוסגלוקנר עצרנו במסעדה חמודה שהייתה על הדרך,
והזמנו ספגטי בולונז. ("זה רק ביפ נכון? לא פורק? אין בזה בכלל פורק בוודאות!?") רעבים מאוד חכינו בסבלנות למנות, ובינתיים הראתי לנמרוד את התמונות והסרטונים שצילמנו בגרוסגלוקנר.
סופסוף הגיעו המנות, אבל אוי ואבוי לנו........ מה זה!?
מנת ספגטי בולונז ענקית שנראת פשוט מצויין אבל מה זו הגבינת פרמז'ן הזו שפיזרו עליה?
זה בכלל לא היה רשום בתפריט, ועם כל הכבוד אנחנו אומנם לא דתיים אבל טיפה של מסורת יש לנו, והסברנו למלצרית שאנחנו "לא יכולים לאכול גבינה" ושזה "לא היה רשום בתפריט".
היא ענתה שהיא צריכה לבדוק מה עושים......... איזה באסה, אני ממש מורעבת!
ואולי בכלל האנטישמים האלו לא יסכימו להחליף ואנחנו נצטרך לשלם על מנה שלא אכלנו ממנה ולהזמין אולי חדשה! אוף..
אבל סתם הגזמתי עם הדאגה שלי- המלצרית חזרה מחייכת והרגיעה שהיא תחליף לנו למנות חדשות נטולות גבינה יש!
"אבל רק שתדעו לפעם הבאה שכאן באוסטריה מקובל להוסיף גבינה לספגטי בולונז.."
אופס- אוקי מעכשיו אנחנו נדע מבטיחים, אבל החלטתי לשתף את הסיפור הזה לטובת המטיילים התמימים הבאים.
הגענו למרחצאות בבאד הופגשטיין או בשמן האמיתי "אלפנתרמה".
בחנייה צריך לשלם במכונה 4 יורו, שמוחזרים עם היציאה מהמרחצאות.
נכנסו דבר ראשון לבריכות האהובות עלינו- הבריכות שבחוץ..
איזה כיף, למרות שאני חושבת שכן אפשר לחמם את המים קצת יותר, היה פשוט מדהים.
הנוף מהבריכה פשוט מהמם ביופיו, זו פשוט הרגשה כל כך מיוחדת ומהנה...
כמובן שניסינו את כל הבריכות הפנימיות והחיצוניות במקום הזה, ולבסוף התמקמנו בג'קוזי כי משם באמת כמעט בלתי אפשרי לצאת, כשהמים החמים עם הבועות עוטפים אותך ובחוץ קר....
איך אמורים לצאת מהכיף הזה !?
בסוף יצאנו........ ונסענו לצימר גמורים מעייפות. איזה כיף לישון אחרי הבריכות האלו.
היום השמיני- 8.9.16 (יום חמישי):
הבוקר החלטנו לנסוע למגלשה האלפינית באבטנאו, כי מחר כבר עוזבים את אזור זלצבורג ועוד לא ניצלנו את הגלישה אחת חינם במגלשה שמקנה לנו כרטיס הזלצבורלנד.
אז הגענו לאבטנאו- מקום מאוד יפה, עם נוף עוד יותר יפה..!
הגענו קצת מוקדם, ב-9 וחצי בבוקר, ופגשנו שם מישהו שאמר לנו שהמגלשות יפתחו רק ב-10.
החלטנו לנצל את החצי שעה הזו לטיול קצר באזור..
אז הלכנו לטייל שם בין הבתים היפים, וראינו בחצר של מישהו המון תרנגולים חמודים, כשהם הבחינו בנו כולם בבת אחת התחילו לקרקר ורצו ריצה מצחיקה שכזו לכיונונו- אולי רצו לאכול? לא היה איתי אוכל... בחצר ליד ראינו פרות של משפחה אחרת, ואיזה יופי- נולד להם עגל קטן ומתוק, שפתאום קם והלך לינוק מהאמא שלו.... איזה חמוד!!
היה כיף להסתובב ככה בין הבתים של המקומיים, ושמתי לב שכמעט בכל עיירה שם יש להם נהר כזה שעובר פשוט באמצע .. זה כל כך מצא חן בעיני, בכלל מצא חן בעיני הרעיון הזה לגור באמצע שום מקום, על הר, גבוה. איזו שלווה, איזה שקט, נראה כאילו אין בכלל דאגות למי שגר שם.
אולי לפעמים משעמם? אבל גם אם משעמם, אז נוסעים גג שעה לעיר הגדולה שבאזור- נגיד זלצבורג, ואפשר להפיג את השיעמום. פשוט מעורר קנאה.
הגיע הזמן לחזור לכניסה של המגלשות- שם נאספו בינתיים עוד 3 משפחות גרמניות.
כולנו חיכינו לשעה 10 כדי שהמגלשות יפתחו.
כשהגיעה השעה 10 ודקה, כבר התחלנו להבין, אני ונמרוד, שמשהו לא בסדר כאן.
הרי הם אוסטרים, יש להם דיוק גרמני ושם אין בכלל דבר כזה איחור. אמרו ב-10 נפתח אז ב-10 נפתח!
אז זהו... שלא!
פתאום, משום מקום, אם המשפחה הגרמנית אמרה לנו- זה לא יפתח היום.
מה? מה זאת אומרת? איך פתאום הגעת למסקנה הזו?
והיא ענתה שכתוב- כתוב שבמגלשות פתוחות בימים מסויימים בעונה זו של השנה, בשעות גם מאוד מסויימות, ויום חמישי אפילו לא כלול בימים הפתוחים של העונה.
איזו אכזבה!!! אני לא מאמינה, כל כך רציתי..… מבירור מסתבר שגם מחר (יום שישי) לא יהיה פתוח.
בהחלט מבאס, אשמתי לגמרי- כי אני זו שאחראית לבדוק שעות פתיחה וימי פתיחה של אטרקציות ומשום מה לא חשבתי שיש בכלל אופציה שהמגלשות לא יפתחו.
למרות זאת- לא ניתן לשום דבר להרוס לנו את הטיול, החלטנו שמחר בבוקר ניסע למגלשות אחרות שכן פתוחות שנמצאות בבאד דורנברג – את מעללינו מהמגלשה והחוויות ממנה- תמצאו בסיכום של היום התשיעי של הטיול.
אז המשכנו בתוכניות, ועכשיו הגיעה תורה של מערת הקרח בוורפן.
כמה שמענו עליה, כמה כתבו עליה, כמה הפחידו אותי...
כתבו שהעלייה היא סיוט מתמשך שלא שווה את הכניסה למערה, כתבו שזה היה בלתי אפשרי, ואני הכנתי את עצמי למינימום טריאתלון...
בפועל- העלייה לא קשה במיוחד. עשינו אותה בקצב נורמלי ונהננו מאוד מאוד מהנוף!
איזה נוף- to die for.................
באמת, זה היה עוצר נשימה, נהננו מהנוף הזה, התפעלנו ממנו וצילמנו המון.
הדרך לפתח המערה כוללת עליה של 20 דקות, רכבל, ואז עוד עליה קצת יותר תלולה של עוד רבע שעה.
הסיור עצמו במערה נחמד, לא מדהים ולא הדבר הכי מרשים שראיתי, בהחלט נהננו (דרך אגב גם במערה עצמה ממשיכים ועולים על 700 מדרגות) אבל אין ספק שגולת הכותרת הייתה הנוף שליווה אותנו כל הדרך למעלה... רק בגלל זה אני ממליצה על הביקור כאן.
אז היום עוד לא נגמר, נסענו לאחד האגמים הכי מדוברים באוסטריה- הלוא הוא אגם גוסאו.
החלטנו להתחיל עם הרכבל לתצפית על האגם כי חששנו שלא נספיק לרכבל האחרון. (חינם עם הכרטיס), למעלה שוב נוף מדהים ואגם גוסאו נוצץ ויפה כל כך.
ידענו שכולם ממליצים לאכול קייזרשמרן בבקתה למעלה, אבל למרות הוראות מפורטות שהבאתי איתי איך הגיע למסעדה המדוברת, לא בטוחה עד עכשיו אם הגענו למקום הנכון.
בסופו של דבר- גם אם לא הגענו למקום שכולם מהללים- אני ונמרוד יכולים פה אחד לאשר- מדובר על מסעדה טובה מאוד עם אוכל ממש טעים.
התחלנו עם מרק מומלץ- נמרוד מרק אטריות עם ירקות, ואני מרק שלא יודעת איך קוראים לו אבל ללא ספק היה אחד המרקים הכי טעימים שאכלתי בחיים שלי- היה בתוכו לביבה ענקית עשויה גבינה מעורבבת עם לחם, ותשמעו- זה היה אלוהי!
לקינוח- איך לא- קייזרשמרן באגם גוסאו שאסור לפספס- אז כן, הוא היה מדהים!!! ולמרות שהיינו מפוצצים היה קשה לעזוב אותו מרוב שהיה טעים. מומלץ מאוד מאוד מאוד!
כשירדנו מההר, התחלנו להקיף את האגם, המים הצלולים שלו שיקפו מתוכם את כל הנוף שהקיף אותו, ואין תמונה שתוכל להסביר את זה, צריך להיות שם כדי להבין.
גם הברווזים של גוסאו לא נשארו רעבים- האכלתי אותם המון, עד שהגיע ברווז ענק שהשתלט על הכל, החצוף הזה פשוט התחיל להעיף את כל הברווזים הקטנים האחרים שהאכלתי, ואפילו נשך ברווזון אחר חמוד שלי שהתחיל לבכות ולצווח (אני בעצמי כמעט בכיתי לנוכח הסיטואציה הבעייתית הזו...) החלטתי שלא מגיע למלך הברווזים לאכול ועזבתי אותם.
המשכנו להקיף את האגם, נהננו מכל רגע להתהלך ביער היפה, לא המשכנו להקיף את כולו כי זה כבר היה ארוך מידי ועוד יש לנו נסיעה לצימר והרגליים הבעייתיות שלי חסרות המדרסים כבר התחילו לאוטט לי שהגיע הזמן לשוב לצימר.
הגענו לצימר ללילה אחרון אצל מוניה וכריסטיאן והבת החמודה שלהם פלורה L
ניצלנו את הערב כדי לראות סרט שהבאנו מהבית על דיסק און קי (או לפחות חלק מהסרט עד שנמרוד פשוט נרדם בלי להודיע!!) והלכנו לישון.
היום התשיעי- 9.9.16 (יום שישי):
היום אחרי ארוחת הבוקר אנחנו עוזבים את הצימר שלנו ששימש לנו כבית בשבוע האחרון,
כבר לגמרי התרגלנו לצימר, לארוחת הבוקר הקבועה, לפלאכו עצמה, לכביש הקבוע שלנו- A10,
לקפה (שוקו) של הבוקר... אבל היום אנחנו סוגרים את החלק של זלצבורג ונוסעים לחלק לא פחות מדהים (בדיעבד אפילו הייתי אומרת יותר מדהים ויפה)- היום עוברים לטירול.
נפרדנו לשלום ממוניה המארחת המקסימה, ונסענו למה שהחלטנו אתמול שלא נוותר עליהם שהם- המגלשות האלפיניות בבאד דורנברג..!
הגענו למקום שקט, מוקדם בבוקר, איזה כיף ככה כשאין תורים.
כרטיס זלצבורג למרבה ההפתעה הקנה לנו הנחה של כמה יורו ויצא שגלישה אחת עלתה 7 יורו.
עולים על רכבל זוגי פתוח- שמבחינתי זו כבר חוויה בפני עצמה, אני נהנת מרכבלים בסגנון הזה, עם הנוף והאוויר הפתוח, העלייה הייתה רבע שעה ובסופה הגענו לקצה, לא לגמרי היה ברור לאן ללכת,
הגענו לאיזו חנות, ירדנו במדרגות, הסתבכנו אבל בסוף יצאנו במקום הנכון- המקום ממנו לוקחים את המגלשה ויורדים למטה...!
אני ונמרוד כל כך אהבנו את הרעיון הזה, ונהננו מכל רגע!!
המגלשות שוות ביותר, ובגלל שלא היו בכלל אנשים אז נסענו במהירות גבוהה ממש בלי שאף אחד יעכב אותנו..! המגלשות ארוכות ומפותלות ומומלצות מאוד.
הרוח על הפנים, הנוף היפה- איך לא גיליתי את זה עד עכשיו?!
אחרי שהתאוששנו המשכנו בדרכנו למפלי קרימל- לפני שטסנו כמעט כל התגובות שקראנו על המפלים היו טובות, הרוב המוחלט המליץ והתלהב, אבל כמה ימים לפני קראתי את הסיכום שכתבה שירלי על הטיול שלה עם המשפחה לאוסטריה, והיא דווקא לא אהבה את המפלים, מה שגרם לי לחשוש שאולי תהיה כאן אכזבה....?
אבל אני כבר יכולה להרגיע אותכם שאכזבה ממש לא הייתה כאן- ההפך, המקום מדהים ביופיו.
חנינו בחניה P3 עלה 5 יורו וממש קרוב לחניה הזו יש עמדה של מוניות.
העמדה הזו של המוניות הרגישה לי כמו חלטורה אחת גדולה, אבל היינו חייבים מונית כי קצת כאבו לי השרירים ולא רציתי לחשוב אפילו על לעלות את כל הדרך עד למעלה.
הנהג אמר שאנחנו רק 2 וחייבים לחכות עד שיהיו לפחות 4 במונית ורק אז אפשר לעלות.
אז בדיוק הגיע בחור ששאל כמה עולה ואמר שהם 5 אנשים שעוד שניה תגיע אישתו והילד ושאר המשפחה.
אז עלינו ביחד למונית והבחור שאל מאיפה אנחנו....
טוב בואו לא ניתמם, ידענו אני ונמרוד טוב מאוד מי הבחור הזה, יותר נכון מה המוצא שלו,
אבל הוא שואל מאיפה אנחנו, אז למה לא לענות?
ישראל! ענינו ביחד..
ישראל!?!?
כן ישראל... מאיפה אתה?
אני ערבי
כן אבל מאיפה בדיוק איזו מדינה?
אני מסוריה,
סוריה?!?!?
*מחשבה שעברה לי בראש: איך סוריה? זה לא שיא המלחמה עכשיו? מה לעזאזל איך הגעתם למפלי קרימל הפסטורלים??*
כן סוריה, אני מא-רקה, זה ליד חאלב......
*אוי ואבוי, זה בדיוק איפה שהמלחמה, דעא"ש כבר לגמרי השתלט על המקום*
חייכנו אליו.... לא ידענו כל כך מה לומר...
בינתיים עלו אישתו, התינוקות, ועוד מישהו שאין לי מושג איך הוא קשור אבל הוא ספציפית מערב הסעודית, וכמובן שהבחור הסורי דאג לעדכן את כל יושבי המונית שיושבים איתם כרגע במונית זוג ישראלים.. לא פחות ולא יותר!
אז הסעודי התחיל למלמל שטויות ומידי פעם אמר Israel number 1
ואנחנו המשכנו לחייך, בזמן שכל הנסיעה הם דיברו ודיברו בערבית...
זה קצת הרגיש מוזר, ממש לא סימפטי, נמרוד צחק מכל הסיטואציה, אבל באמת שרציתי שהנסיעה הזו תיגמר כבר. והיא אכן נגמרה, ושילמנו כל אחד 9 יורו לנהג, והתחלנו את המסלול ירידה מטה מהמפל העליון.
בשלב הזה ניסיתי להבין מה בדיוק כלול כאן בכרטיס זלצבורגלנד, כי כניסה רשמית לא הייתה ושילמנו חניה ומונית.
מפלי קרימל- מרהיבים, יפים ומיוחדים.
אלו הם המפלים הגבוהים ביותר באירופה, והם נופלים בעוצמה כזו חזקה שכל הרסיסים של המים נפרסים לכל עבר, והשילוב הזה של רסיסי המים יחד עם קרני השמש יוצר קשת בענן יפה, לפעמים אפילו קשתות כפולות.. וזה פשוט מרהיב וצבעוני ויפה. הלכנו בשביל שמסביבנו העצים של היער, ופטריות מבצבצות להן והיה פשוט מקסים.
הירידה מלמעלה הייתה אמורה להימשך שעה וחצי, בפועל לקח לנו כמעט 3 שעות, כי לא מיהרנו לשום מקום, לקחנו את הזמן, נהננו, עצרנו לראות את העוצמה הזו ולחוות את הרגע, צילמנו והצטלמנו.. היה נפלא. מידי פעם ראינו את ידידינו הסורים מהמונית, שנופפו לנו לשלום עם חיוך על הפנים…
מפלי קרימל היו פוטוגנים מאוד ואני מצרפת 2 סרטונים שאולי יוכלו להסביר את היופי:
אחרי שסיימנו את המסלול, הגיע הזמן להמשיך לעבר טירול.
את החוויות שלנו מהחלק הכי יפה בטיול אפשר לקרוא בקישור הבא:
