שלום לכולם,
אנחנו זוג צעיר, סטודנטים, וחזרנו מטיול מדהים בן 9 ימים בצפון איטליה.
לכבוד 4 שנים של זוגיות החלטנו לצאת לטיול קצר באירופה. היעד שנבחר -צפון איטליה, התברר כיעד המושלם עבורנו- הרומנטיקה של איטליה, הנופים המרהיבים, השפה היפה והמתגלגלת, האוכל הטעים ובעיקר האווירה של המדינה הכל כך מיוחדת הזו, כל אלו הפכו את הטיול שלנו למוצלח ביותר.
אז מי אנחנו? אני, דנה, הכותבת של הסיקור, וחבר שלי המדהים- נמרוד.
חשוב לציין שעבדנו המון על מסלול הטיול טרם היציאה, הכרטיסים הוזמנו 4 חודשים מראש, ואנחנו חרשנו את האינטרנט ובסופו של דבר בנינו את המסלול הכי הגיוני, חסכוני וחכם שאפשר ואני ממליצה בחום לאמץ את המסלול שלנו. הטיול מותאם יותר לאופי של זוג ופחות למשפחות, אבל בטוחה שגם משפחות יוכלו להפיק ממנו רעיונות. דרך אגב- אנחנו שכרנו מהארץ ג'י פי אס שעשה עבודה מעולה ובנוסף השתמשנו גם בוייז שהציל אותנו כמה פעמים.
שנתחיל?
היום הראשון- יום ה' 24.9.15
נחתנו בשדה התעופה מלפאנסה במילאנו בשעה 6 בערב. לקחנו את הרכב השכור שהוזמן דרך חברת אופרן (אנחנו מרוצים מאוד) ולהפתעתנו גילינו שהרכב ששכרנו מראש- מרצדס בנץ B קלאס אוטומט לא נמצא כרגע במלאי, ובמקום זאת קיבלנו volvo s60 אוטומט שהסתבר כרכב מעולה!!
יצאנו מנמל התעופה בדרכנו למלון שלנו ללילה הראשון, בעיירה פונטה תרזה (ponte tresa) שנמצאת ממש על גבול שוויץ. עיירה קטנה ומקסימה. הסיבה שהגענו אליה היא משום שהתכנון שלנו היה לקום למחרת ולנסוע לעיר לוגאנו שבשוויץ, אבל בגלל שלינה בלוגאנו יקרה (ובאופן כללי הכל יותר יקר שם) החלטנו להזמין לילה במלון ולקום בבוקר בכיף ובלי לחץ.
משדה התעופה ועד לפונטה תרזה נסענו שעה וחצי, באיזה שהוא שלב, כשבחוץ כבר היה ממש חשוך, הנסיעה למלון הפכה להיות די מאתגרת. הדרך הייתה מלאת פיתולים, אין אורות לצד הכביש והוא היה צר, זו הייתה הנהיגה הראשונה שלנו באיטליה ובחו”ל בכלל ועדיין לא היינו מורגלים לסגנון של הדרכים, אבל בהמשך זה השתפר. גם נמרוד נהג מיומן ורגוע והוא דווקא לא היה לחוץ כמוני.
הגענו למלון בסביבות 9 בערב, מלון קטן ונחמד, קצת תקוע באמצע שום מקום אבל הצוות היו מאוד מסבירי פנים. שם, במסעדה של המלון, אכלנו את הפיצה הראשונה שלנו באיטליה.
פיצה ענקית וטעימה שאין אפשרות לסיים את כולה.
היום השני- יום ו' 25.9.15
בבוקר קמנו מוקדם לפני ארוחת הבוקר, יצאנו למרפסת של המלון, ובאור יום סוף סוף נגלה לפנינו הנוף המדהים שנשקף ממרפסת המלון. מכיוון שהיה עוד זמן עד לארוחת הבוקר החלטנו להסתובב קצת באזור של המלון ולהצטלם עם הנוף.
לאחר ארוחת בוקר טובה נסענו לכיוון לוגאנו, היתרון של המלון הוא שהוא נמצא 30 דקות מהעיר לוגאנו, והנסיעה לעיר בדרך יפה מאוד בלי צורך לעלות על אוטוסטרדה ולשלם 40 פרנק בשביל מדבקה לבנה.
לוגאנו התגלתה כעיר מקסימה ומודרנית, אהבנו מאוד להסתובב ברחובות ההומים אדם וללכת על הטיילת של אגם לוגאנו המדהים. נאמר לנו עוד בארץ שביום שישי מתקיים בעיר יום שוק, בכיכר המרכזית piazza della riforma. הגענו לפיאזה דלה ריפורמה ולא ראינו שום זכר לשוק. כששאלנו הסתבר שכבר זמן מה לא מתקיים יותר שוק בימי שישי בכיכר וקצת התאכזבנו.
המשכנו בתוכנית ונסענו לרכבל שמוביל לפסגת הר סן סלבטורה. במקום עצמו יש חנייה וקנינו כרטיס לרכבל שעלותו 26 פרנק שוויצרי לאדם. עלינו לפסגת ההר בגובה של 912 מטר ונפתח לפנינו נוף פנורמי מרהיב הכולל את אגם לוגאנו, את העיר ואת האלפים. פשוט מקסים!! מומלץ ביותר. למעלה היה חם מאוד, וסתם נסחבנו עם מעילים וצעיפים.
הצטלמנו וצילמנו וכ”כ התלהבנו, ישבנו שם במסעדה המשקיפה על כל הנוף ואכלנו צ'יפס (כן זה מה שהתחשק לי באותו רגע).
מרוצים מאוד עזבנו את לוגאנו הכיפית ונסענו חזרה לכיוון איטליה- לאגם קומו, לעיירה בלאג'יו Bellagio. כדי להגיע לבלאג'יו מלוגאנו נסענו לעיירה קאדנבייה cadenabbia שנמצאת בצידו המערבי של אגם קומו. משם עלינו עם הרכב על מעבורת שלקחה אותנו תוך 8 דקות לעיירה בלאג'יו. מצרפת סרטון קצרצר שצילמתי.
המעבורת עלתה 8 יורו לאדם ומומלצת מאוד כי היא חוסכת נסיעה ארוכה, מפותלת ומיותרת מצד אחד של האגם לצד השני. הכתובת לרשום בGPS כדי להגיע למעבורת:
Via Regina 41, 22011 Griante-Cadenabbia, Italy
המעבורת פועלת כל רבע שעה החל משעות הבוקר המוקדמות ועד 11 בלילה. כתובת האתר: http://www.navigazionelaghi.it/
בלאג'יו- הפנינה של אגם קומו, עיירה קטנה ומקסימה שממוקמת בנקודה שבה אגם קומו מתפצל לשתי זרועות. אין מילים לתאר את הקסם של העיירה היפה הזו. אני התאהבתי בה. ירדנו מהמעבורת במרכז העיר ונסענו למלון שלנו שנמצא כ-3 ק”מ ממרכז בלאג'יו, בנקודה הגבוהה בעיירה.
המלון מומלץ מאוד, שודרגנו לחדר ענק שממנו נשקף נוף פנורמי של כל בלאג'יו! פשוט מדהים, אי אפשר אפילו להבין מהתמונות את היופי הזה. מהמרפסת נפרסה כל העיירה מול עיניינו ואגם קומו כל כך כחול וההרים מסביב מקיפים אותו … הרגשה של התרוממות רוח.
קישור למלון המאוד מוצלח: https://www.booking.com/hotel/it/il-perlo-panorama.he.html?aid=389799;label=postbooking_confemail;sid=63048a0fcf0471a34d34bf9e99a01d21;dcid=1;ucfs=1;room1=A,A;srfid=c5b2d72912f4250089f0b22a7dcd0a03282e8c7bX1;highlight_room=
בערב נסענו למרכז העיר, היה כבר מאוחר וחנויות הבוטיק כבר נסגרו, אבל נכנסנו לאכול במסעדת farout והיה ממש טוב. המסעדה מצויינת, שירות מקצועי והפסטה טעימה וגם הטרמיסו.
קישור למסעדה
היום השלישי- יום שבת 26.9.15
בבוקר קמנו והסטנו את הוילון בחדר ושוב נגלה לפנינו הנוף המטורף הזה. סיפתח מעולה ליום מעולה.
אכלנו ארוחת בוקר טובה ונסענו לוילה מלצי villa melzi זו וילה שנבנתה בשנת 1808 עבור איזה רוזן עשיר. אין אפשרות להיכנס לתוך הוילה עצמה אבל אפשר להסתובב בגנים היפים והמטופחים, הם מאוד גדולים ונחמד לטייל בשבילי ההליכה לצד העצים, הפסלים והפרחים היפים. הכניסה עלתה 6 יורו לאדם.
היה מרגיע לשוטט בגנים כשאגם קומו הכחול לצידנו.
אחרי שעה מיצינו את המקום והלכנו למרכז העיירה, הפעם כל החנויות היו פתוחות והמדרחוב היה הומה אדם, האווירה במדרחוב הייתה מאוד מיוחדת ונהננו לטייל שם, להיכנס לחנויות הבוטיק ולאכול גלידה טעימה. החנויות די יקרות אבל קניתי לעצמי כמה שטויות.
נפרדנו מבלאג'יו המושלמת עם טעם של עוד. אגם קומו בצבע כחול עמוק, יפה יותר מאגם גארדה ועד עכשיו לא יוצא לי מהראש.
מכיוון אגם קומו יצאנו בדרך יפייפיה לכיוון אגם גארדה, אחרי שעתיים וחצי נסיעה הגענו לעיירה לאזיצה lazise בצידו המזרחי של האגם.וטיילנו בטיילת הנעימה שמשתרעת לאורך האגם. אגם גארדה ממוסחר יותר מאגם קומו, אבל גם הוא מיוחד. לאזיצה מקום נחמד, מיצינו די מהר.
משם נסענו לעיירה הכי מפורסמת באגם גארדה – סירמיונה, sirmione
הגענו ישר לנמל של סירמיונה, כי שם קבענו סיור של שעתיים מסביב לחצי האי ביאכטה קטנה. la barca di salvo. היכאטה של סאלבו. מאוד מומלץ. הגענו דרך המלצות שקראנו בטריפאדוויזור ולא התאכזבנו. זה היה שייט פרטי עם קצת כיבוד של גבינות, צ'יפס, שתייה קלה (לא רצינו אלכוהול) ומוזיקה יפה.
סאלבו בן אדם חברותי ונחמד והרגשנו מאוד בנוח בסירה. השעה הייתה שעת דימדומים, השמש התחילה אט אט לשקוע ואנחנו שטים באדם גארדה, רואים מסביבנו את סירמיונה, את המצודה הידועה, מצודת סקאליג'רה. האהבה באוויר והמצב רוח בשמיים. שלפתי את האייפון כדי לתעד את הרגע ומיד סאלבו זרם איתנו וצילם אותנו בלי סוף, באיזה שהוא שלב הוא הוציא את המצלמה המקצועית שלו והמשיך לצלם ולצלם, אנחנו עלינו “לסיפון” ונהננו מכל רגע, האגם נפרש לפנינו, הרוח נשבה, השמש בצבעים חזקים של כתום וצהוב..
קישור לשייט של סאלבו:
לא הרגשנו איך הזמן עבר והחושך כבר ירד על אגם גארדה. נפרדנו לשלום מסאלבו ונסענו למרכז סירמיונה. סירמיונה הייתה רועשת וכיפית, המוני אנשים מסתובבים ברחובות, מסעדות מלאות ובעיקר כמויות של גלידריות. שוב אכלנו פסטה טעימה, שהייתה ממש אל דנטה, אבל לנו זה לא הפריע. רוב הטיול אכלנו פיצות ופסטות.. התחיל כבר להימאס.
כמובן שאמרתי לנמרוד שהגענו לסירמיונה ואין שום סיכוי בעולם שאנחנו מפספסים את הגלידה המפורסמת, וכך הגענו לגלידרייה ענקית, 136 טעמים של גלידה, וקשה לבחור איזה טעם לקחת, מכיוון שכבר אכלנו ארוחת ערב, ביקשנו לקנות את הגודל הכי קטן של גלידה, אבל כשקיבלנו את הגלידה הסתבר לנו שהגודל הכי קטן הוא בעצם בגודל ענק!!! כאילו הכניסו לנו 4 כדורי גלידה בגביע הקטן הזה. פגשנו שם ישראלים שסיפרו שגם הם לא ידעו והזמינו בצהריים גודל בינוני ובעצם קיבלו הררים של גלידה ועוד גלידה. כמובן שאחרי 5 דקות נאלצנו לזרוק את הגלידה, היא הייתה טעימה מאוד פשוט היינו שבעים ולא ציפינו לכזו גודל של גלידה!
מסירמיונה נסענו לעיירה בשם villaggio sul mincio וואלג'יו סול מינצ'יו בדרום האגם.
למלון שלנו שהוא בעצם “חווה” agriturismo באיטלקית. זו הייתה “חווה” משפחתית, מקום מקסים ויפה, מוקף כרמים…. האווירה במקום מאוד מיוחדת.
גלוריה בעלת המקום קיבלה אותנו יפה מאוד, וקיבלנו חדר מעולה. השעה הייתה מאוחרת והלכנו לישון.
קישור למלון:
היום הרביעי- יום ראשון 27.9.15
בבוקר קמנו והתלהבנו שוב מהכרמים, אכלנו ארוחת בוקר בתוך חדר שקוף, הארוחה הייתה מעולה עם המון מאפים חמים וטעימים שהכינה אמא של גלוריה. יצאנו להסתובב בכרמים הקסומים, השמיים היו קצת מעוננים אבל היה כל כך יפה וזה הוסיף לאווירה.
משם נסענו מרחק של כמה דקות נסיעה לעיירה בורגטו סול מינצ'יו borghetto sul mincio
איזה מקום!! חובה ביקור למי שבסביבה, הכפר הזה מיוחד במינו, מרגיש קצת כמו בימי הביניים, הכל מרגיש כל כך אותנטי ויפה. הפרחים פורחים, הכל ירוק, האווירה הייתה קצת חורפית בגלל העננים אבל זה ממש הוסיף. תחנות קמח, נהר המינצ'יו זורם, גשרונים קטנים שעליהם תלויים מנעולים, כמובן שגם אנחנו סגרנו מנעול משלנו (עשיתי מחווה מפתיעה לנמרוד והבאתי איתי עוד מהארץ מנעול)
מבורגטו נסענו בעקבות המלצות שקראנו כאן בלמטייל למפלי מולינה. הדרך למולינה הייתה ממש יפה, הגענו לחנייה והלכנו 20 דקות עד שהגענו לכניסה ממש (פשוט אסור להיכנס עם רכב לכפר). אנחנו לקחנו את המסלול האדום- הבינוני.
המפלים חמודים, אני אישית לא התלהבתי כל כך, הזרימה שלהם בתקופה זו של השנה הייתה בינונית, ולא כל כך אהבתי את המקום. לא שהיה רע, פשוט בעיניי קצת מיותר להרחיק עד לשם, גם הטיפוס והמסלול עצמו לא היה פשוט, והייתי רעבה ועייפה. נמרוד אהב קצת יותר אבל גם סיכם שזה לא אתר “חובה”. כשהיינו בדרכנו בעליות המרובות בדרך חזרה לחנייה, עצרנו לאכול במסעדה שהייתה שם באמצע הדרך באמצע שום מקום. מסתבר שהפיצה שאכלנו (פיצה פטריות) הייתה הפיצה הכי טעימה שאכלנו באיטליה. אז ככה שהיה לנו סיום טוב למפלי מולינה.
ממולינה נסענו לורונה- עיר האוהבים. איזו עיר מקסימה, מלאה ארמונות מפוארים מתקופת הרנסאנס, אהבנו אותה מאוד, ובעיקר אהבנו את הרעיון שסוף סוף אנחנו בעיר גדולה ולא בעיירה. העיר הגדולה קסמה לנו וורונה עשתה לנו מצב רוח. מצאנו חנייה ממש בסמוך לרחוב הראשי, ברחוב via di s. antonio ובגלל שהיה יום ראשון לא היינו צריכים לשלם במדחן ובעקבות זאת גם לא היינו מוגבלים בזמן. העיר ורונה שוקקת חיים, המוני אנשים ותיירים, הכיכרות המרכזיות, כיכר ארבה piazza della erbe וכיכר ברה piazza bra היו עמוסות בדוכנים, הסתובבנו בכיכר והגענו לארנה המפורסמת, השלישית בגודלה בעולם שנבנתה במאה הראשונה לספירה.
משם המשכנו לרחוב הראשי מדרחוב מאציני mazzini וגם הוא היה מלא אנשים, כל חנויות המעצבים פתוחות, דגלי איטליה תלויים מחלונות הבתים, המון שפות, רעש והמולה, היה מאוד כיף לטייל שם, המשכנו עד לסוף הרחוב, שם נכנסנו לסמטה צרה- המרפסת של יוליה. המקום מפוצץ בתיירים, קצת overrated אבל נחמד. לא עלינו למרפסת ותוך 3 דקות עזבנו והמשכנו לטייל ברחובות.
לדעתי לא כדאי לוותר על ורונה- זו עיר מקסימה, היינו בה 3 וחצי שעות וחזרנו לחווה בגארדה.
סוף סוף היה לנו קצת זמן לנוח, השעה לא הייתה מאוחרת מידי ואחרי המנוחה יצאנו לאכול טורטליני.
הסיפור עם הטורטליני התחיל עוד בארץ, כשגילינו שהעיירה שבה אנחנו לנים- וואלג'יו סול מינצ'יו
מתמחה בטורטליני. קראתי פה בלמטייל המון המלצות על מסעדה בעיר בשם lepre. נסענו אליה, משום מה לא מצאנו אותה בשום מקום, הסתובבנו במעגלים עם הרכב, שאלנו אנשים, ובטעות נכנסנו לאיזו סימטה ארוכה וגילינו שאין לה מוצא.. היה חושך היא הייתה צרה והדרך היחידה לצאת ממנה זה ברוורס שלא היה קל לעשות אותו. הצטערת שהתעקשתי על המסעדה הזו, אבל נמרוד כזה בן אדם רגוע ושליו, והוא הצליח לאט לאט להנדס את הדרך החוצה מהסימטה ברוורס, ולבסוף, רעבים מאוד מצאנו את lepre. השעה כבר 10 בלילה, נכנסים למסעדה, מזמינים טורטליני ומקבלים 5 טורטלינים כל אחד, הם היו טעימים מאוד אבל ממש לא משביעים. שאלנו את המלצר לגבי גודל המנה ואז הסתבר שמקבלים את המנה בחלקים והוא הלך להביא את המשך המנה, היינו שמחים ועדיין רעבים, ואז שוב הוא הגיע עם 5 טורטלינים לכל אחד. התאכזבנו מהמנה הקטנה, למרות שנמרוד טוען שככה זה כשמזמינים מנות בסגנון רביולי/טורטליני ושתמיד מקבלים מנות קטנות. לי בכל מקרה לא היה מושג ועזבנו את המסעדה קצת רעבים.
היום החמישי- יום שני 28.9.15
קמנו ליום אחרון באגם גארדה ונסענו צפונה לכיוון העיירה מלצ'סינה. כאן היה אמור להגיע השיא של הטיול- הר מונטה באלדו מהתמונות שראינו ברשת הנוף שנשקף מההר מהמם ביופיו, כשכל אגם גארדה נפרש במלוא הדרו. לצערנו, כשאנחנו הגענו העננים כיסו את כל ההר, וכשהרכבל (עלה 20 יורו לאדם) הגיע לפסגה היינו ממש בתוך ענן אפור ולא ראינו כלום. התאכזבנו מאוד והצטערנו שבכלל עלינו להר. אני ממליצה למי שמתכנן לעלות לבדוק טוב אם מזג האוויר מתאים, כי אם יש עננות אין טעם לעלות. באופן כללי זה אמור להיות אתר תיירותי מומלץ, אני לא יכולה להמליץ עליו כי נפלתי על יום לא טוב.
מיהרנו לרדת מההר והלכנו למרכז העיירה מלצ'סינה. במלצ'סינה הכל שמח וצבעוני, השמיים כחולים והעננים שכיסו את מונטה באלדו גבוהים כל כך ורחוקים כך שהם לא מורגשים. אהבנו גם את מלצ'סינה למרות שכל העיירות סביב גארדה דומות. כאן היה שונה במקצת, המדרחוב יפה, אנשים מאושרים, המון חנויות וטיילת מקסימה. קסם של עיירה.
ממלצ'סינה נסענו צפונה לאגם טנו,lago di tenno אגם טורכיז, מדהים, מושלם!!
קטן מאוד אבל מרהיב ביופיו. פרשנו סדין על שפת האגם ואכלנו פיצה שקנינו עוד במצ'סינה (חבל שהתקררה) וחטיפים שהבאנו מהבית. היה מאוד מרגיע לבהות באגם, הוא כזה יפה.
אחרי שעה עזבנו את טנו ונסענו לריבה דל גארדה riva del garda נסיעה קצרה של 20 דקות ואנחנו כבר בריבה הפופולרית, היא נמצאת בקצה הצפוני ביותר של האגם. הגענו למלון villa regina מלון מאוד מודרני וטכנולוגי, היחיד שהייתה בו מעלית עד עכשיו. אני ממליצה על המלון, הוא נמצא 5 דקות הליכה מהאגם ועוד 10 דקות הליכה למרכז ריבה.
קישור למלון
ריבה היא עיירה מאוד ספורטיבית, המון רוכבי אופניים וחנויות אופניים בכל פינה. אחרי שהתמקמנו במלון יצאנו להליכה על שפת האגם, האכלנו ברווזים חמודים ונחנו על ספסל מול האגם.
הלכנו עוד עד למרכז העיירה, לתדהמתנו גילינו שריבה פשוט עיירה “מתה”. אולי בשיא הקיץ המצב שונה, אבל בסוף ספטמבר לא היו הרבה אנשים שהסתובבו ברחובות והחנויות היו כבר לקראת סגירה (בשעה 7 וחצי!) אותי זה ביאס והפריע לי קצת, ציפיתי לעיירה שוקקת חיים כמו סירמיונה, אבל כנראה שבמשך היום יש יותר בלאגן ובלילה כולם הולכים לישון. ישבנו במסעדה במרכז העיירה בשם al vaticano המסעדה ידועה ועמוסה, השירות קצת איטי אבל היה שווה לחכות כי כאן אכלנו את הפסטה אלפרדו הכי טובה שאכלנו בחיים! שבעים ומרוצים צעדנו חזרה למלון שלנו.
קישור למסעדה:
היום השישי- יום שלישי 29.9.15
למחרת קמנו ליום יפה מאוד ולאחר סיבוב אחרון באגם גארדה וארוחת בוקר טעימה, עזבנו את ריבה ואת האגם ונסענו צפונה לדולומיטים. נסענו לעיירה לא מפורסמת בשם לוטאך luttach שזהו שמה הגרמני, השם האיטלקי הוא lutago. הנסיעה ללוטאך ערכה שעתיים וחצי והנוף הדולומיטי שהתגלה בפנינו השאיר אותנו פעורי פה, לשמחתנו הרבה שיחק לנו המזל ומזג האוויר היה מושלם.
קטע קצר שצילמתי בדרך
אז מה בעצם חיפשנו שם בלוטאך? קבענו עוד מהארץ טיול סוסים של 4 שעות בחווה של הרברט וולשר. אל הרברט הגענו דרך האינטרנט, האתר שלו מלא בתמונות עוצרות נשימה של טיולי סוסי בנוף הדולומיטי, ואכן גם הטיול שלנו היה מקסים ויפה, אבל ציפינו ליותר. יצאנו מהחווה של הרברט, רק אני, נמרוד והוא, טיול פרטי ברחבי לוטאך. טיילנו בתוך יערות, עלינו במעלי ההר, הגענו למסעדה שהנוף שנשקף ממנה היה כל כך יפה וירוק. אכלנו שטרודל מעולה וגלידה וחזרנו את כל הדרך בחזרה עם הסוסים היפים והפוטוגניים. חשוב לציין שהרברט לא דובר אנגלית, והיה קצת קשה לתקשר איתו אבל איכשהו הצלחנו. הטיול סוסים הסתיים קצת מוקדם מהצפוי להפתעתנו, כשהרברט החזיר אותנו לחווה שלו 40 דקות לפני השעה המיועדת. נמרוד כמובן שאל לפשר הדבר והוא הסביר לנו שזהו, נגמר וזהו.
הוא ראה את האכזבה שלנו והחזיר לנו 10 יורו (כל הטיול עלה בסך הכל 45 יורו לבן אדם).
האמת שזה בסדר כי זה כבר היה ממצה, היה יפה רק חבל שלא הגענו לכל המקומות המדהימים שיש באתר שלו. אני חושבת שיש המון מקומות באזור שמציעים טיולי סוסים ובעיניי זה מומלץ. אפשר לבדוק ולשאול במלון או לברר באינטרנט. בסך הכל הרברט בסדר, ולא יצאנו מאוכזבים.
קישור להרברט: (האתר רק בגרמנית או איטלקית)
משם נסענו עוד שעה וחצי והגענו למלון המקסים והיפה שנו בעיירה אורטיזיי Ortisei לצערי כבר היה חושך והיינו עייפים ולא יצאנו לטייל בעיירה, גם הבנו שהכל עומד להיסגר ולא היה טעם בכלל לצאת מהמלון. העברנו ערב נחמד במלון המאוד מומלץ, הוא היה מעוצב יפה והנוף המרפסת בבוקר מדהים.
קישור למלון:
היום השביעי- יום רביעי 30.9.15
ארוחת הבוקר הייתה מוצלחת, אכלנו מול הנוף היפה והירוק. מיהרנו לצאת לכיוון מעברי ההרים סלה ופורדוי כי הבנו שהיום עתיד לרדת גשם בצהריים ואם אנחנו רוצים להספיק להנות ממזג האוויר עלינו למהר. האמת שהיה יום קצת מעונן… ומעבר סלה לא הדהים ביופיו. המשכנו למעבר פורדוי, ומכיוון שהרכבל של המרמולדה נסגר שבועיים קודם, תיכננו לעלות על הרכבל בפורדוי כי הוא פתוח עד סוף אוקטובר. הדרך הייתה מאוד מפותלת וקצת חששתי כי אני סובלת מבחילות, אבל להפתעתי הרגשתי מעולה, האוטו כל כך נוח והנהיגה של נמרוד שלווה ונעימה. שמנו מוזיקה יפה ברכב שהכנו מראש ונסענו בנופים היפים. הגענו למעבר פורדוי, העננות לא ממש התפזרה, אבל החלטנו לעלות על הרכבל בכל זאת (17 יורו לאדם). שוב עשינו טעות, עלינו מעל העננים (והיו הרבה עננים) ולא ראינו כלום. לפחות הפעם זה היה פחות נורא מהחוויה במונטה באלדו, אבל שוב התאכזבנו… כנראה זו לא תקופה טובה לרכבלים.
שוב, קצת מאוכזבים המשכנו בדרכנו לכיוון קורטינה ד'אמפצו,cortina d'ampezzo בירת הדולומיטים, שנמצאת בלב הרי הדולומיטים. היא מוכרת בכל רחבי אירופה ונחשבת לאתר הסקי היוקרתי ביותר באיטליה. הדרך לקורטינה מושלמת, התלהבנו כל כך מהנוף, ככל שהתקרבנו לקורטינה כך הדרך הלכה ונהייתה יפה יותר. ההרים המקיפים אותה והנוף הפסטורלי והירוק, עם הבתים הפרטיים על הגבעות, השמיים הכחולים והמוזיקה באוטו, כל אלו גרמו לנו שוב להרגיש טוב. הנופים עוצרי נשימה
קישור לקטע קצר שצילמתי, רואים בו את קורטינה ואת ההרים המקיפים אותה (לצערי יו טיוב השתיקו את המוזיקת רקע היפה… שמתי את sing של travis וזה היה כל כך מתאים.. חבל)
הגענו לקורטינה בדיוק בשעה 12:30, השעה של הסיאסטה. כולם בבת אחת סוגרים את החנויות, והן נפתחות שוב רק בשעה 15:30. חיים טוב שם בקורטינה. קצת חבל, אבל זה לא הרס לנו את הביקור בבירת הדולומיטים. אני חושבת שקורטינה הייתה המקום הכי יפה שהיינו בו בכל הטיול. המדרחוב הראשי- קורסו איטליה, אלגנטי מאוד, מרהיב ויפה, מכל מקום רואים את ההרים המקיפים את קורטינה, הסתובבנו במדרחוב, וכל החנויות היו סגורות, החנויות הן חנויות יוקרה, וחנויות בוטיק..והמחירים בשמיים. המשכנו להסתובב ברחוב, ממשיכים להתפעל מיופיו, ראינו את בניין העירייה, ואת מגדל הפעמונים שרואים אותו מרחוק, בצמוד אליו נמצאת כנסייה. החלטנו להיכנס אליה, למרות שאני לא חובבת כנסיות (יש לי קטע כזה שזה קצת מפחיד אותי..) אבל היא הייתה ממש יפה מבפנים וגבוהה ומעוטרת, בקומה למעלה ניגן פסנתרן וזה היה נחמד. עזבנו את קורטינה, אבל לא נשכח אותה ומקווים שעוד נחזור.
השעה הייתה שעת צהריים ותיכננו לעזוב את הדולומיטים לכיוון ונציה. הגענו לחנייה וכבר כמעט נכנסנו לרכב, כשראינו ישראלים שמנסים להצטלם. נמרוד ישר הציע להם שהוא יצלם אותם, וככה התחלנו שיחת חולין איתם, ואז גילינו שהם בדיוק הגיעו מאיזה רכבל שממנו רואים את כל האלפים.
המרמולדה סגורה, אז לא הבנו על מה הם מדברים, והאמת שגם הם לא ידעו לומר לנו איך קוראים לו, איכשהו הם נתנו לנו את הכתובת שהם רשמו בוייז, והם אמרו שכדאי לנו מאוד לנסוע כי הנוף יפה והמזג האוויר מתאים. החלטנו לנסות את מזלנו, למרות שכמעט כל רכבל שעלינו עליו הטיול איכזב אותנו.
נסענו חצי שעה, והגענו ל- rifugio lagazuoi. לא שמענו על המקום הזה לפני, לא כאן בלמטייל ולא בשום מקום, אבל איזה מזל שפגשנו את הישראלים שהציעו לנו לנסוע לשם. עלינו ברכבל (14.5 יורו לאדם) והנוף שנגלה בפניינו היה מדהים!!!!! אחד המקומות היפים שהיינו בו בטיול. הרי האלפים, הדולומיטים, היו כל כך יפים, ראינו הכל, ולא עלינו מעל העננים. לכן אני חושבת שכדאי לעלות על הרכבל, אי אפשר באמת להתכאזב כי הוא עולה לגובה נורמלי ולא גבוה מידי, לא מעל העננים.. היה מדהים. כל כך מומלץ.
קישור לאתר של הרכבל: http://www.rifugiolagazuoi.com/indexUK.php
מרוצים ומלאי חוויות עלינו על האוטוסטרדה לכיוון ונציה. היעד האחרון שלנו בטיול.
ונציה היא עיר אדירה! מה לא נאמר עליה? שהיא מסריחה, שהיא מוצפת, שהיא מלאת תיירים. לפני שהגענו שמענו המון דעות חלוקות על העיר- היו שהמליצו ואהבו, היו ממש שסלדו ממנה.
ומה אנחנו חושבים? אנחנו מאוד אהבנו אותה. זו עיר חלומית, היסטורית, יפה, ארמונות משתקפים במים של התעלות, ורואים כל כך הרבה צבעים ויופי. התעלות, הגונדולות, הגשרים, איפה יש עוד מקום כזה בעולם? אבל לעיר עצמה הגענו רק למחרת. היום הגענו לבית המלון של ג'ובאני. בית מלון קטן ומשפחתי בעיר spinea ספינאה שנמצאת 30 דקות מונציה. קיבלנו המון המלצות על ג'ובאני ולא התאכזבנו.
העדפנו לישון מחוץ לונציה, כי ונציה עצמה מאוד יקרה, וכאן שילמנו 75 יורו ללילה. מחיר סביר לחלוטין. ג'ובאני השאיר בנו רושם טוב, הוא בן אדם מקסים ואוהב ישראלים, ואפילו ביקר כאן לפני 3 שנים. מכין ארוחת בוקר מעולה ובית המלון נקי. היה מאוחר ולכן נשארנו בערב בספינאה ובהמלצתו של ג'ובאני נסענו 7 דקות למסעדת A'Farsora בעיר כי מאוד רצינו לאכול המבורגר, ואכן המסעדה לא איכזבה ואכלנו המבורגר מעולה עם המון צ'יפס.
קישור למלון של ג'ובאני :
https://www.booking.com/hotel/it/la-foresteria-spinea.he.html?aid=389799;label=postbooking_confemail;sid=63048a0fcf0471a34d34bf9e99a01d21;dcid=1;ucfs=1;room1=A,A;srfid=ebd03e68a90cd99b8b3d0dae91454bdedbbcbb9aX1;highlight_room=
קישור למסעדה:
היום השמיני- יום חמישי 1.10.15
קמנו מאושרים ונסענו לונציה, עלינו על אוטובוס שנמצא ליד המלון ותוך חצי שעה הגענו ל piazzale roma, כיכר רומא, ונציה כזו יפה, הלכנו והלכנו, חצינו גשרים, הצטלמנו, והלכנו לאיבוד, הגענו לגטו היהודי (משעמם) והמשכנו ללכת כשמעלנו שחפים, ולצידנו תעלות המים והגונדולות.
מצרפת קישור קצר:
אכלנו ארוחת צהריים בבוראנו וחזרנו לונציה. המשכנו להתפעל מהעיר היפה ושטנו עם אוטובוס מים לאורך התעלה הגדולה, זו חוויה מיוחדת ומאוד מומלצת. מצרפת קישור קצר שצילמתי:
סרטון קצר שצילמתי בכיכר סן מרקו:
מאז ומתמיד רציתי שיציירו אותי, ואיפה יותר טוב מאשר בונציה? למען האמת שיצא בסדר.. לא מדהים
החושך כבר ירד והכיכר בלילה מאוד מיוחדת
היום התשיעי והאחרון, יום שישי- 2.10.15
קמנו ליום האחרון שלנו באיטליה.. תחושה קצת עצובה, כי הרגשנו שלא מיצינו את הטיול.
הטיסה שלנו בערב בשעה 7 מנמל התעופה של ונציה- מרקו פולו.
ביום האחרון שוב חזרנו לטייל בונציה.. שוב נסענו בתעלה הגדולה, אף פעם לא נמאס. כל היום הייתי בתחושה קצת מבאסת שכבר צריך לחזור.
בעצם היום קצת חזר על היום האתמול, שוב הגענו לכיכר סן מרקו, ושם העברנו כמה שעות בכל האזור של הכיכר, כמה תמונות אחרונות עם היונים
ראינו שיש לנו עוד זמן, ולקחנו אוטובוס מים לכיוון מגדל הפעמונים, נסיעה קצרה מאוד והגענו. עלינו למגדל וממנו התגלתה בפנינו תצפית מרהיבה על כל ונציה… זו חוויה מיוחדת. אחרי כמה זמן גילינו שהפעמון במגדל עומד לצלצל עוד 2 דקות, ולא כל כך רציתי להישאר כי אמרו שהרעש די מחריש אוזניים, אז ירדנו מהמגדל וחזרנו לכיכר סן מרקו.
למרות שהיה זמן עד לטיסה, היינו קצת לחוצים להגיע בחזרה למלון ולהתארגן לנסיעה לשדה.
עזבנו את ונציה, ונסענו למלון, נפרדנו מג'ובאני ונסענו לשדה התעופה מרקו פולו, הגענו מוקדם, חיכינו כמה שעות, ועלינו על המטוס בחזרה לישראל. עזבנו את איטליה, אבל אנחנו עוד נחזור.
זה היה טיול מדהים, כיפי, מיוחד ורומנטי. אני ונמרוד צברנו חוויות יפות, תמונות מדהימות, ובעיקר הבנו עוד יותר כמה אנחנו אוהבים אחד את השניה, וכמה כיף לנו ביחד.
איטליה השאירה לנו טעם של עוד וחשק לטוס ולגלות ביחד עוד מקומות יפים בעולם. עכשיו חוזרים ללימודים, אבל אנחנו בעוד כמה חודשים נתחיל לתכנן כבר את הטיול הבא לחו”ל..
מקווה שהסיקור הקצר והתמציתי שלנו לגבי צפון איטליה עזר למישהו מכם, ולכל שאלה אני פה :)
דנה
