Aloha
זהו פוסט המשך לפוסט על מאווי 
.
יום ראשון -8.10
ב17:00 אנחנו ממריאים להוואי, האי הגדול.
את הבוקר במאווי עוד ניצלנו לספורט ימי בKaanapali . לאחר כ40 דקות טיסה, אנחנו עומדים לנחות בKona. את הירוק של מאווי מחליפות אדמות יבשות ומדבריות בצבע הלבה השחור
נחתנו, הלילה כבר ירד , אספנו את הרכב ונסענו מרחק של חצי שעה בחושך מוחלט למלון שלנו בוויקילואה. להפתעתנו אין תאורה והדרך חשוכה כמעט עד למלון.
המלון בו נשהה בשבוע הקרוב הוא Hilton wikoloa village
ריזורט מפנק במיוחד לשבוע האחרון בהוואי, רגע לפני החזרה לבית; ללימודים, לעבודה, לשגרה
יום שני- 9.10
היום מתוכנן יום מנוחה במלון. זהו מלון עצום, החלק המתאים למשפחות קרוב לבריכות.
במלון יש מספר בריכות- עם מגלשה, עם מפלים, לגונה עם מים מלוחים, חול זיפזיף ולא להאמין- צבי ים ובריכת דולפינים.
כן, זה 180 מעלות מהווילג' במאווי , אבל רציתי שבשבוע האחרון יהיה לנו מקום לנוח ולהתפנק והילדים אכן ציפו לו במשך הטיול.
אז במשך היום נהנינו מהבריכה ומהלגונה. ביקרנו במרכז הקניות הקרוב למלון וב Food court שאומץ על ידנו במהלך השבוע .
יום שלישי 10.10
לאור הצלחת השנירקול במאוי, החלטנו שננסה גם כאן שיט. יש מספר אזורים מוצלחים לשיט ומספר חברות שמארגנות את הטיול. הפעם רציתי לוודא ב100% שתהיה מגלשה ביאכטה. החברה הראשונה שרצינו לא מקיימת השבוע סיורים בשל עבודות תחזוקה ולכן עברנו לחברה השנייה ברשימה – Body Glove . השירות והפינוק ביאכטה היה מושלם, ציוד השנורקל היה טוב ובנוסף היה מזרני ים ואבובים גדולים בהם היה ניתן לנוח לאחר השנירקול.
מספר הנוסעים אמנם יותר גדול כאן אבל זה לא ממש מפריע ומורגש מדי.
הגענו מוקדם בבוקר לעיר Kona, לרציף בו עוגנת היאכטה.
חמישה ימים מהיום מתוכננת להתקיים בקונה אליפות העולם באיש הברזל – Ironman World Championship והעיר כולה מקושטת ומלאה במתחרים. איש הברזל שלי ממש מתרגש ומחכה ליום שבת
מKona שטנו לKealakekua ושם עגנו לשנרקל. בדרך ראינו דולפיני סונר. מי שלא יודע, כשהדופינים ישנים, חצי מוח שלהם עדיין פעיל ולכן ראינו אותם שוחים אך לא מקפצים מעל המים. הדגה ב Kealakekua פחות עשירה ממולוקיני אבל עדיין היה כיף לשנרקל . המים היו צלולים ונעימים ושנירקלנו במשך שעה וחצי. לאח מכן עלינו לסיפון לארוחת צהריים שכללה המבורגרים, סלטים וציפס. כאן כבר היו המבורגרים טבעוניים . בנוסף, יש בר שתיה ואלכוהול חופשי. לאחר הארוחה, חלק גולשים במגלשה לים, חלק קופצים מהמקפצה שבסיפון לים, חלק צפים בים על האבובים או על המזרן הענק שנפרש בים.
לסיכום, עושר הדגה לא מזהיר אבל הילדים נהנו מהחוויה ומהפינוק. מומלץ בחום.
יום רביעי- 11.10
דגדג לי ברגליים להמשיך ולטייל באי הגדול, הרגשתי שאנחנו אוטוטו עוזבים ועוד לא הספקתי לראות כלום מהאי. החבר'ה שלי העדיפו להישאר במלון (הם הלכו על חווית הדולפינים במלון) ואני הצטרפתי לאחד הסיורים המודרכים באי. ברושור שראיתי במלון הציע טיול סביב האי ב10 שעות עם חברת wasabitour. ערב לפני תאמתי טלפונית ולמחרת ב7:00 המתין לי מיני וואן בכניסה למלון.
היינו קבוצה של שמונה תיירים (זוג מלוס אנג'לס, זוג מליברפול שחוגג ירח דבש, זוג מאורלנדו וגברת מצרפת) עם מדריך מקסים בשם Puaita שעבר מ Ohau לגור באי הגדול. במשך עשר שעות בהם ישבתי לידו שמעתי סיפורים ואגדות , למדתי דברים והייתי מוקסמת. אין ספק שהוא עשה את הטיול לחוויה שתשמר בליבי לעד- הוא הציג לנו כלי עבודה שאותם הביא מהבית, כמו אבן חדה ששימשה לחיתוך בננות, כלי משולב עץ ואבן שאיתו היו הורגים דיונונים למאכל, חרב מעץ מאוירת ועוד, למדנו איך מקלפים קוקוסים ואיך להבחין מאיזו נקודה מבין שלוש הנקודות של הקוקוס היא הנקודה המתאימה לתקוע בה את הקש .
עברנו דרך הנקודה הדרומית ביותר במדינה – South Point Cliff Dive
ביקרנו בחוף השחור, בפארק וולקנו, במפלי אקאקא ועוד.
היה מושלם, מהנה וחוויתי. ממליצה בחום למי שזקוק להפסקת נהיגה ופשוט להנות מהדרך.
יום חמישי 12.10
היום היינו מתוכננים להגיע קרוב ללבה. בלוג ישן שקראתי (מתנצלת שלא זוכרת את השם אבל מודה לו המון) שלח אותי לשריל. מסתבר בדיעבד שהוא הישראלי היחיד שעשה איתה את המסלול.
מדובר בהליכה לא קצרה של מספר מיילים על שדה לבה שזרמה לפני 20 שנה (נחשב לשדה לבה טרי וחדש) ישירות אל המקום בו הלבה זורמת, כשאפשר ממש לגעת בלבה עם מקל. הדבר הזה נראה לי כחוויה עוצמתית שתביא אותנו הכי קרוב לטבע. נרשמנו לסיור כחודש מראש. הכנתי את הילדים שיהיה קצת קשה והם הבטיחו לא לקטר וציפו מאוד לחוויה.
הצעידה מתחילה ב15:30 ואורכת כשעה וחצי, הגעה ליעד והפסקה של שעה לפעילות ולאחר מכן חזרה לנקודת ההתחלה .
המקום רחוק מהמלון שלנו כשעתיים נסיעה ולכן יצאנו כבר בשעות הצהריים המוקדמות, כשלאחר כשעה, בהגיענו לחלק המזרחי של האי, החל לרדת גשם כבד. זה כבר הדליק נורה אדומה וחששנו איך נלך בגשם. כשהתקרבנו לאזור, האזור פסק ופיללנו שלא יחזור. עד כמה הייתה גדולה אכזבתנו כשבנקודת המפגש, המדריכה הודיעה לנו שהיא נאלצת לבטל את הסיור לאור הגשם שאמור להגיע בהמשך. לדבריה , מאוד מסוכן ללכת על הלבה כשהיא רטובה.
משהבינה שהגענו במיוחד לאזור, היא סיפרה שבהמשך הדרך יש נקודה שבה ניתן לשכור אופניים או ללכת ברגל בשביל שמוליך עד לנקודת המפגש של הלבה בים. אמנם לא מלהיב כמו הסיור שבנינו עליו, אבל עדיין נוכל לראות את הלבה.
וכך עשינו. לקחנו שאטל עם חברת השכרת האופניים עד לנקודה שבה אסור לרכבים לעבור ומשם הלכנו, חמושים בשכמיות גשם, מרחק של כ3 ק"מ אל עבר הלבה, סביבנו ממש טבע בראשיתי במלוא מובן המילה
היה נחמד, אך לא כמו הסיור שתכננו. מכיוון שהגשם היה צפוי להימשך גם למחרת, קיבלנו את כספנו בחזרה (100$ לראש). נצטרך לחזור לכאן שוב כדי להשלים את המשימה 
יום שישי 13.10
הבוקר התעוררנו מאוחר בהשפעת יום האתמול (חזרנו קרוב לחצות).
לשמחתי הצלחתי לגרור את בן הזוג והקטן ליעד האחרון בטיול –
פארק לאומי היסטורי Pu'uhonua o Honaunau, תקראו יחד איתי: פואונואה או הונאאואו 
זהו מחנה מתקופת המלך קמאהמאה הראשון, אשר בתקופתו הונהגו חוקי קאפו, בהם כל מי שעבר על החוק היה נשלח להורג ( אם מדובר בילדים, האבא היה נשלח להורג). כדי להימנע מעונש זה, היו המועמדים להורג צריכים להגיע למחנה. הבעיה היא שכדי להגיע לכאן היה צריך לשחות בים מרחק רב, כי על היבשה ומסביב למחנה הוצבו שומרי המלך ומנעו כניסה למחנה דרך היבשה. השחייה דרך הים הייתה קשה וארוכה ומי שכן הצליח להגיע, נשאר במחנה יומיים-שלושה והיה משוחרר לביתו לחופשי.
בכל אי היה מחנה כזה, אך רק באי הגדול הוא שרד את המלחמות.
בנוסף, המחנה שימש כמקום מקלט בימי המלחמה, לאנשי המלוכה וכאן נשות המלך וילדיו היו מוגנים.
המקום מעניין ומרתק. הגענו בדיוק בזמן להרצאה של הריינג'ר כשבסוף ההרצאה הפליא לנגן במפוחית אף…. ואפילו נתן לי מתנה שהכין במו ידיו מעלים של אחד העצים העתיקים (לאחר ששמע שהגענו במיוחד מצידו השני של העולם ..)
את סוף היום בילינו בחוף הים שב Hapuna Beach State Park
יום שבת 15.10
היום הגדול הגיע – אליפות העולם באיש הברזל בקונה הוואי – Ironman world championship
למי שלא מכיר, מדובר בתחרות שמשלבת שחיה של 3.8 ק"מ+ רכיבה של 180 ק"מ ולקינוח מרתון של 42.2 ק"מ.
כדי להשתתף בתחרות חייבים לזכות בסלוט (כרטיס לתחרות) באחת מתחרויות איש הברזל המתקיימות בעולם באותה השנה, לא פשוט בכלל ולכן בKona רואים את “עלית האלופים” כפי שבן זוגי אומר.
מישראל משתתפים תשעה מתחרים, מתוכם שלוש נשים וזה כבוד גדול.
בן הזוג שימש הפעם על תקן מעודד וצופה ואנחנו ליווינו אותו מרחוק.
יום ראשון 16.10
זהו.. תם הטיול
היום מתחילים בטיסה הביתה. לפנינו שני קונקשיינים, אחד קצר בסן פרנסיסקו ושני ארוך בניו יורק.
הטיסה שלנו עם יונטייד לס"פ יוצאת בצהריים. עיכוב לא מתוכנן של חצי שעה בהמתנה למטוס שינחת וייקח אותנו. שדה התעופה בקונה גדול ופתוח, וזה אומר שחם ולח (מה קורה כשיורד גשם..?)
אנחנו ממריאים ונוחתים לאחר כחמש שעות בס"פ, צ'ק אין זריז ואנחנו ממשיכים לניו יורק בטיסה של עוד כ5 שעות.
קצת מנמנמים, רואים סרטים ובסוף מגיעים.
נוחתים בניוארק בשעות הבוקר המוקדמות, לוקחים מונית , פקקים ולבסוף מגיעים לסנטרל פארק. קר כאן ממש וכולנו עדיין מנומנמים. אנחנו מטיילים בפארק והולכים לגן החיות, לבקשת הילדים , ובשעות הצהריים אנחנו נפגשים עם משפחה לארוחת צהריים במסעדה איטלקית מצויינת קרובה בשם Serafina
בשעה 14:00 אנחנו כבר בתזוזה לכיוון ניו יוארק.. הביתה לארץ..
הילדים ישובים במושבי המטוס, עייפים ונרגשים.. המטוס מתחיל להתגלגל לעבר עמדת ההמראה.. אבל הם כבר ישנים עמוק עמוק..
היה לנו טיול חלום. להוואי שמור לנו מקום חם בלב. אנחנו בטוחים שעוד נחזור לבקר
