ALOHA 
לפני צלילה לבלוג שלי על הוואי, מומלץ לקרוא תחילה את המבוא העוסק בטיסות/שכירת רכב וכדומה . לקריאה.
אני מזמינה אותך לשים ברקע את השיר של Israel Kamakaiwo`ole ולהיכנס לאווירה
תורידו הילוך, תחייכו איש לרעהו, תאמרו אלוהה (שלום) ומאהלו (תודה ), תעברו לכפכפים, לבשו
ShirtAloha או Hawaiian sarong ושימו פרח היביסקוס בשיער 
לפני שאתאר את הטיול הנהדר שעשינו, אשתף אותך בכמה דברים שלמדתי במהלך הטיול...
אלוהה היא המילה הנפוצה בהוואי ומסמלת דרך חיים. דרך חיים של אהבה, הסברת פנים וכבוד.
את המילה אלוהה ניתן לשלב עם מילים אחרות, כגון Aloha kakahiaka= בוקר טוב; בגלל המשמעות הייחודית והפופולאריות של המילה אלוהה, הוואי נקראת מדינת אלוהה
Aloha Spirit משמעו להתנהג בכבוד ובאהבה במקום שבו אתה חי.
המקומיים מאמינים שהם חיים במקום נהדר ולכן עליך להיות אדם נהדר, לומר שלום ואהבה בכל זמן
שאקה – מה זה שאקה?
חאמאנה קאליילי (Kalili ) איבד את שלוש אצבעות יד ימין במהלך תאונה במפעל הסוכר הישן של קאהוקו ובשל כך הפך למאבטח ברכבת הסוכר, שנהגה לנסוע בין חוף סאנסט לקאווה.
הילדים היו מנסים לקפוץ על רכבת זו כדי לנסוע מעיר לעיר.
אחד מתפקידיו של קאליילי היה לוודא שלא יהיו ילדים על הרכבת. קליילי היה מנופף לילדים לרדת מהרכבת .. נכון.. עם יד ימין.
הילדים התחילו לחקות את קאליילי ואותתו זה לזה כאשר השטח נקי.
אות זה הוא מה שמכונה היום כ"סימן שאקה"
וזוהי בתמונה נסיכת הוואי בפסטיבל הלואה.
Ohau
יום שני – 25.9
היום טסים להונלולו! טיסת יונייטד הוזמנה מראש כמקשה אחת עם הטיסה הבינ"ל, מה שחוסך לנו את עלות המזוודות. אנחנו מחזירים את הרכב בסניף אלאמו לאס וגאס ולוקחים שאטל לשדה.
יש לנו 20 דקות עד לעליה למטוס ואנחנו מנצלים את הזמן לארוחת בוקר. כשאנחנו מגיעים לשער העליה, אנחנו כבר בין האחרונים בתור ומתבקשים להשאיר את הטרולי כי אין כבר מקומות אכסון במטוס..
הטיסה שלנו היא טיסת קונקשיין דרך סן פרנסיסקו. הטיסה יוצאת בזמן ובמהלך הטיסה הטייס מעדכן שנגיע רבע שעה מוקדם . את הקונקשיין בס"פ אנחנו עוברים במהירות (שער העליה נמצא מול שער היציאה..) והפעם מגיעים ראשונים. הטיסה ,שתימשך כחמש שעות, עוברת בנעימים, חלקנו מצליח להירדם, חלקנו צופה בסרטים.
כשהמטוס מתקרב לאוהאו, אנחנו כבר רואים מלמעלה את המפרצונים המדהימים והנוף המשגע.
אנחנו נוחתים ומגלים לשמחתנו שכל המזוודות הגיעו בשלום. איזה כיף!!
ביציאה החוצה מקבל את פנינו משב רוח לח , מזג האוויר כאן שונה וצריך להתרגל .
אנחנו לוקחים שאטל לסניף אלמו ומקבלים שברולט טאהו מפנק שמאכלס את כולנו על מזוודותינו.
לפנינו נסיעה של כחצי שעה למלון שלנו בוויקיקי.
חברים שגרו באי המליצו על לינה בוויקיקי. אזור זה אמנם מתוייר אבל שם נמצא כל האקשן.
המלון שלנו לחמשת הימים הקרובים הוא The Laylow, Autograph Collection, מרשת Marriott, נמצא כחמש דקות הליכה מחוף וויקיקי המפורסם ומסביבו מסעדות רבות, חנויות ABC ( רשת חנויות הנוחות בהוואי, שמוכרת הכל מאוכל, ביגוד ומזכרות) וגם מכבסה.
אנחנו מגיעים למלון והאווירה בו, לעומת לאס וגאס, רגועה ונעימה. מוסיקה הוואית ברקע, לפידים בוערים, ערסלים.. בחדר מחכה לנו סלסלה עם כפכפים, עוגיות חמאה הוואיות, ממתקים ומים..
המלון עבר שיפוץ לאחרונה והאווירה בו שלווה ונעימה..
זהו.. אנחנו כבר בmode אחר.
משאירים את המזוודות בחדר והולכים לחוף לתפוס את השקיעה הראשונה בהוואי.. וואהו.. וואהו.. וואהו.. אנחנו כבר מאוהבים
בדרך חזרה מהחוף, אנחנו עוצרים לאכול גלידה בhttp://bananbowls.com 
יום שלישי 26.9
קמים מאוחר , לוקחים מגבות והולכים לחוף וויקיקי
החוף לא כזה עמוס כמו שמתארים. בן הזוג מוצא זמן וקופץ לגלוש גלים.
תכננו לקחת שעור אצל lHans Hedemann Surf Schoo, שנחשב לאחד מבתי הספר לגלישה המובילים. בסוף התיידד בן הזוג עם אחד המקומיים שמשכיר גלשנים ולקח אצלו שיעור מזורז. אבל מי שמעוניין אז הנה הכתובת https://hhsurf.com/
אנחנו מתמקמים בחוף, מול מלון מריוט. המתבגרים לא מעוניינים לגלוש ונשארים בים. הם נצמדים לשובר הגלים ונהנים מהגלים המתנפצים. לאחר כשעתיים בחוף ופציעה של הקטן ברגל מאבן (מסקנה- מיד ללכת לרכוש נעלי ים) אנחנו חוזרים למלון למנוחה קצרה.
במלון מחלקים לנו Shaved Ice, שזה סוג של ברד מגורד עם סוגים של סירופ בטעמים שונים..בהתחלה זה נחמד עד שזה נמס
אחה”צ אנחנו עוברים לחוף הבא –
Ko Olina Beach Park. קו החוף מורכב מארבעה מפרצונים מעשי אדם שבכל אחד מהם ממוקם מלון (מMarriott ועד ל Four Seasons המפואר).
וואהו וואהו וואהו.. אחד החופים המושלמים. התמונות מדברות בעד עצמן. פשוט גן עדן
לאחר השקיעה, חזרנו למלון והלכנו לאכול במסעדת סושי קרובה שהמליצו לנו dorakusushi.com
יום רביעי 27.9
התחלנו את הבוקר בשנירקול במפרץ Hanauma Bay
תכננו להגיע מוקדם אבל יצאנו מהמלון רק ב9:00. כשאנחנו מגיעים, הפקחית לא נותנת לנו להיכנס לחניה כי היא מלאה ומציעה שנמתין חמש דקות עד שיתפנה. חלק מהרכבים עושים פרסה ונוסעים הלאה.. אנחנו לא מתייאשים.. ממתינים עוד חמש דקות ובסוף נכנסים.
משלמים על כניסה, ציוד שנורקל ולוקר
ועכשיו שאלת טריוויה-
איך קוראים לדג המדינה של הוואי?
Humuhumunukunukuapua
תגידו יחד איתי- הומו הומו נוקו נוקו הפואאה .. ואת זה, עד היום הילדים שלי זוכרים
אז היה נחמד ובילינו שם כשלוש שעות, וראינו את הדג הקטן עם השם הארוך, אבל בדיעבד אני יכולה לספר שהציוד שם לא הכי מקצועי והדגה שם לא מדהימה...באילת אפשר למצוא מבחר גדול יותר. ואגב, אם אתם מגיעים בהמשך למאווי, אפשר לוותר.
משם אנחנו ממשיכים לחוף Kailua Beach Park שנחשב לאחד מעשרת החופים הטובים בארה"ב.
בדרך עצרנו לאכול ב Buzz's Steakhouse מסתבר שזו מסעדת הבית של אובמה כשהוא בא לבקר באי. האוכל היה טעים, כמו גם הקינוחים
"חוף קאילואה" נכתב בספרה של סיגלית בר "נחשב לאחד החופים היפים בארה"ב, עם חול לבן ורך והרים מצדדיו.." אין ספק שהחוף מיוחד , גם ראינו גולשי קייטינג, קאנו ומלא כלבלבים..
הילדים נהנים בים ובונים קונסטרוקציות בחול והאווירה נעימה ובסוף השמש שוקעת לה ואנחנו מוצאים את עצמנו כבר משכנעים את הבנים להתקפל..
בדרך חזרה לוויקיקי, אנחנו עוצרים בתצפית פאלי ולומדים על הקרב שנערך במקום לפני שנים, בתקופת המלך קמהאמהה הראשון – Battle of Nuʻuanu
יום חמישי 28.9
לפנינו יום ארוךךך במיוחד כשבסופו ביקור במרכז לתרבות פולינזית. מתבגר #1 ביקש להישאר במלון.
אנחנו מתחילים את היום ב Dole Plantation, עולים לסיור ברכבת ולסיום אוכלים גלידת אננס
אז ככה גדל לו אננס.. ותדעו שלוקח שלוש שנים עד שמחדשים את האדמה וצומח פרי חדש.. לא פלא שמחירו יקר.. גם בהוואי
ממשיכים הלאה לתצפית על צבי ים.
כולם עומדים ומצפים אבל אין צבים. איפה הם..? כנראה בים..
הלו"ז שלנו צפוף ואחרי המתנה של 20 דקות וללא צב אחד לרפואה, אנחנו ממשיכים הלאה לארוחת צהריים ב North Shore Shrimp Truck. חוויה בפני עצמה
בהמשך אנחנו עוצרים לתצפית על גולשי גלים ולבסוף מגיעים למרכז בשעה 13:00.
המרכז לתרבות פולינזית הוא מעין מוזיאון פתוח אודות הוואי, התרבות שלה, המנהגים שלה ועברה.
ניתן לרכוש סוגים של חבילות- עם מדריך, ללא מדריך, עם ארוחה, ללא ארוחה, עם מופע וללא מופע.
רכשנו דרך המלון חבילה מוזלת שכוללת מדריך לקבוצה, ארוחה ומופע.
המדריך מסביר ומלווה את הקבוצה בין הביתנים השונים ומוודא שנגיע בזמן למופעים ולפעילות שיש בכל תחנה.
80% מהמדריכים והעובדים במרכז הם בעצם סטודנטים שמקבלים מהמרכז מלגת לימודים. המדריכה שלנו היא סטודנטית מהפיליפינים והיא מלווה אותנו יחד עם עוד כ15 אנשים בין הביתנים.
במהלך הסיור ביתנים ניתן לראות מופע/ לשמוע הרצאה/ להתנות בסדנא.
אחרי כשעתיים, הבנים הבינו את העיקרון ולא רצו להמשיך למופע הולה נוסף. ביקשתי מהמדריכה הפיליפינית שלנו למצוא לנו משהו שיתאים לבנים. משהו שקשור לחיצים או חרבות ואכן אנחנו נפרדים מהקבוצה והולכים לביתן שבו מלמדים את הבנים קליעה למטרה והטלת כידונים.. סוף סוף הם מראים התעניינות.
בעוד הבנים נהנים להם, אני מחליפה כמה מילים עם המדריך שהוא סטודנט מטוגה. כשאני מספרת לו שהגענו מישראל, הוא מגלה שמעולם לא פגש ישראלים ולא ידע שאנחנו נראים ככה.. הוא שאל אם ירושלים קרובה אלינו.. טוב, אז אחרי ההלם נתתי לו סקירה קצרה על הארץ שלנו בלי יותר מדי פוליטיקה וגם הסבר שאין לנו קרניים.. אולי מתישהו הוא גם יבוא לבקר בארץ הקודש..
מפה לשם מגיעה שעת הארוחה ואנחנו עומדים בתור עם עוד כמה עשרות להכנס לאולם. המארחות מקבלות אותנו עם שרשראות פרחים ואנחנו מתיישבים.
האולם מלא, מרגיש כמו חדר אוכל בקיבוץ. האוכל ההוואי מעניין (לחם סגול, בטטה בצבע סגול, דג נא וגם עוף עם תפוא שבושל בשיטה המסורתית).
הארוחה מלווה במופע ובשלב כלשהו מזמין המנחה לבמה את כל הזוגות שחוגגים יום נישואין לעלות לבמה, לברך אחד את השני, לחבק... טוב, זה כבר היה די אבסורד והזכיר קטע של אופרה וינפרי.
היות והילדים היו עייפים, החלטנו לעזוב. בדרך עברנו דרך האולם בו יתקיים המופע המסכם ולאחר שכנוע קל, החבר'ה מסכימים להישאר ואנחנו נכנסים לאולם שבדיוק פתח את דלתותיו ואנחנו נשארים למופע שהיה, גם לדעת הבנים ,מעניין.
בסופו של היום הארוך, אנחנו נוסעים כשעתיים חזרה למלון.
קשה לי להמליץ באופן חד משמעי על ביקור במרכז. להוציא אותי, הגברים בחבורה פחות התלהבו. בדיעבד הייתי לוקחת סיור עצמאי, ללא ארוחה . הרגשתי ששילמתי הרבה מאוד כסף על אטרקציה תיירותית שאפשר היה לקצר אותה.
במבט לאחור למדתי הרבה על הוואי ממקורות אחרים שהיו לי במהלך הטיול ולאו דווקא מהמרכז הפולינזי.
יום שישי- 29.9
הבוקר מתוכנן לנו טיפוס להר היהלום Diamond head , הר הגעש הכבוי. במקור, תכננתי להגיע להר אחה"צ של יום שני, בתחילת השבוע. בשיחה עם אנשי המלון, הם אמרו שהכניסה מתאפשרת עד לשעה 12:00 לרגל שיפוצים. אז אם אתם מתכננים להגיע להר, בדקו מראש באתר את שעות הפתיחה.
חשוב ביותר להגיע עם כובע, קרם הגנה וליטר וחצי מים לכל מטפס. חם מאוד. בכל עונות השנה.
יש לשריין שעה וחצי לעליה ולירידה. הטיפוס לא קשה במיוחד, אך כולל מספר לא מועט של מדרגות. פגשנו בדרך אנשים מבוגרים ואפילו הקטן שלנו טיפס בגבורה.
מראש ההר רואים את כל וויקיקי וזה מחזה נהדר
בתום הירידה אפשר להתפנק בדוכן למשקה אננס צונן
ואחרי הטיפוס הגיע הזמן קצת לאכול. המלצה שקיבלתי הובילה אותנו לשוק אוכל קרוב, שבו ניתן להרכיב ארוחות – סיני, איטלקי ועוד.. הבנים היו כל כך מורעבים שהעמיסו והעמיסו על המגשים ובסוף נתקענו עם מלא שאריות של עוף צלוי ואוכל סיני .
אז אחרי שאכלנו ונחנו, הגיע הזמן קצת להתרענן בים ואנחנו נוסעים לAla Moana Beach שנמצא בסמוך למרכז הקניות ולמגדלי בתים יוקרתיים שצופים על החוף הנהדר הזה.
החוף מדהים ומאוד נהנינו כאן. אנחנו נשארים בחוף עד לשקיעה ורואים שלאט לאט מגיעות לא מעט משפחות לקמפינג של סוף השבוע וממנגלים, כאילו היינו בחוף טבריה 
משם, הלכנו לצפות בזיקוקי ערב יום שישי של מלון הילטון
יום שבת – 30.9
היום מתקיים פסטיבל הלואה. אנחנו מתייצבים ברחוב Kalakaua Ave לצפות בתהלוכה המאוד מיוחדת שבה משתתפים ילדים , נסיכות הוואי, שגרירים ועוד.. מקסים וצבעוני.
התהלוכה נפתחה בתרועה גדולה מתוך צדף
קבלו את נסיכות הוואי
ואת נסיכת היופי של הוואי
בצהריים אנחנו הולכים למסעדת outback, מסעדת בשרים אוסטרלית. מאוד נהנינו, מהאוכל, מהאווירה ומהשירות
את סוף היום סגרנו שוב בחוף Ala Moana שקרוב למסעדה.
יום ראשון 1.10
היום אנחנו ממריאים למאווי
אנחנו קופצים לחוף וויקיקי לטבילה אחרונה ופרידה
אחה”צ אנחנו ממריאים למאווי 
(ראו המשך פוסט על הוואי, Maui >>)
פוסט מבוא וטיפים – ראו כאן
