יום 13 -; מונבסיה לליבדי-לאונדיו
המרחק הקצר ממקום הלינה עד ל MONEMVASSIA היה לטובתנו. העיר מתמלאת תיירים רבים ואם באים מאוחר -; קשה למצוא חניה בסמוך לשער הכניסה לעיר (ואז ניתן לחנות בגפירה, לפני הגשר ולעלות ברגל או בשאטל). מונבסיה הנה בעצם אי, צוק גבוה ונישא. בעבר היתה מחוברת ליבשה אך ברעידת אדמה בשנת 375 לספירה נקרע הצוק והפך לאי.
שער הכניסה לעיר הביזנטית מרשים ומיד נכנסים לאוירה המיוחדת השוררת במקום: סמטאות צרות, חלקן שקטות וחלקן הומות אדם, מכוניות לא נכנסות לאי ורק צליל תפיחת פרסות הסוסים על הרחוב מרוצף האבן נשמע מדי פעם (ככה מעבירים סחורה או ציוד בניה מהעיר ואליה). מיד לאחר המעבר בשער ירדנו בסמטאות הצרות למטה (ימינה) לכיוון הים. יצאנו בשער צדדי מחומת העיר ועמדנו על הסלעים -; הים הפתוח לפנינו, החומות והעיר מאחורינו. הגלים התנפצו וגעשו וכאילו ניסו להגיע אלינו. לאחר מכן טיפסנו חזרה לעיר ומשם בשביל הנחש במעלה הצוק לאורך החומה העתיקה לעבר החלק ההרוס. אזור זה מלא בצמחיה גבוהה ובו מספר בניינים הרוסים. אין דמיון בינו לבין העיר התוססת שבתחתית הצוק. לחבורת הבנים שלנו, היתה זו הזדמנות לסלול דרך חדשה בינות לצמחיה, להלחם בסרפדים (ולנצח! קצת בעזרת אלקוג'ל שנועד לניקוי ידיים אבל הרגיע מאד את צריבת הסרפד), ולכבוש את הפסגה. לאחר שדעכה תחושת הניצחון וצפינו לעבר גפירה, ירדנו למטה חזרה לרחובות הצרים. שוטטנו בסמטאות, ביקרנו במוזיאון הקטן שליד הכנסיה (כניסה ללא תשלום) ישבנו באחד מבתי הקפה הרבים ונהננו מגלידה על ופל, קנינו מזכרות ושאר אוצרות (אל תוותרו על חנות מוצרי העץ ועל חנות האבירים) ויצאנו בשער הכניסה חזרה אל הרכב. סה"כ בילינו על הצוק כ 5 שעות תמימות.
מגפירה נסענו בדרך ההרים לעבר LEONIDIO (דרך SKALA ו GERAKI). הדרך בחלקה קשה ושוב הרגשנו כגולות על המסלול. כדי שיהיה מעניין פגשנו כמה עדרי עיזים על הכביש ורועה אחד שמלווה את עדרו כשהוא רכוב על קטנוע.
לאונידיו הנה עיר עם לא מעט שרותים אך רחובותיה צרים מאד והנהיגה בהם מעיקה. הצטיידנו בסופר הגדול שביציאה מהעיר מימין והמשכנו לכיוון LIVADI -; המקום בו נישן בשלושת הלילות האחרונים של הטיול.
היה לנו חשוב לשלב בטיול הארוך גם מנוחה ולא היה קל למצוא מלון שיענה לכל הרצונות: מרחק של לא יותר מ 3-4 שעות נסיעה מאתונה (אך גם לא רחוק מדי ממסלול הטיול), על חוף הים, חדר/דירה שיכיל את כולנו יחדיו ובריכה. מצאנו את Apelon Tiritas Villas. http://www.booking.com/hotel/gr/apelon-tiritas-villas.html?aid=318324;label=postbooking_confemail
וחיכנו לראות האם אכן המקום עונה לרצונותינו: הגישה את המלון לא נוחה באופן מובהק. בדרך גישה תלולה היורדת מהכביש הראשי מסתובבים אל חניה קטנה ומקורה וממנה יורדים בהמון מדרגות לעבר הוילות. כל מבנה מכיל שתי וילות ויש מספר מבנים כאלו. אנטוני, מנהל המקום, פגש אותנו וליווה אותנו לעבר הוילה שתשמש אותנו: זוהי וילה גדולה ומרווחת. סלון גדול עם פינת אוכל ואח, מטבח גדול ומאובזר (הכולל: מקרר גדול, פרקולטור לקפה, שייקר, טוסטר ומדיח כלים), מקלחת גדולה ונוחה (!!! עם טוש תלוי), חדר שינה להורים, מרפסת קטנה ובה שולחן גן ועליית גג ובה מיטות לילדים. בסלון יש טלביזיה ללא חיבור לכבלים ו(להפתעתנו) אין חיבור לאינטרנט. גם האקוסטיקה בוילה לא במיוחד מתאימה למשפחות עם הרבה ילדים רעשניים (כשהילדים דורכים על רצפת העץ למעלה בחדרם, בחדר ההורים נראה כאילו מישהו דופק בראש בפטיש 10 ק"ג. כל מילה בחלל הבית עוברת לשאר החדרים בעוצמה גבוהה.
הוילה עוצבה בסגנון איכותי ורגוע -; תקרת עץ בצבע בהיר, שולחן וכסאות מעץ כהה ומהודר, ספות בגווני כחול, וילונות בהירים ובדים שהונחו במחשבה מעל מיטת ההורים ועל שולחן האוכל וכן כמה צ'ופרים כגון משקעות קלים, עוגה, עוגיות ובקבוק יין. במתחם יש בריכה (מלאה במים! לשמחת ילדנו). הגישה לים אינה קלה והיא כרוכה בירידה תלולה ואח"כ טיפוס קשה חזרה אל הוילה או בנסיעה ברכב לחוף סמוך.
בערב, הכנו לעצמנו ארוחת ערב ביתית (מי היה מאמין שנתגעגע לארוחה פשוטה במקום אוכל של מסעדה?) ובילינו כולנו יחד במשחקי קלפים ופתרון תשבצים. (חוויה משפחתית שכזו, ללא טלביזיה ומחשב, כבר מזמן לא היתה לנו).
