האמת היא שבכלל לא תכננתי להגיע לטשקנט השנה. הייתי אמור לטוס עם אשתי לסופ"ש בעיר מילאנו ולחזור משם לארץ ואילו היא הייתה אמורה לטוס ממילאנו לבקר את משפחתה שגרה בבירת אוזבקיסטן. אבל, בגלל המלחמה טיסת החזור שלי לארץ עם חברת אל-על בוטלה והחלטתי להיתקע אצל חמתי בטשקנט עד הרגע בו אצליח להשתבץ לטיסת חילוץ כלשהי לנתב"ג.
וכך מצאתי את עצמי בדירת 2 חדרים אצל חמתי.
העניין הוא שהייתי כבר בטשקנט וסביבתה בעבר ולכן לא היו עבורי יותר מדי מקומות חדשים ומעניינים לבקר בהם מלבד הדברים הממש החדשים שבנו שם השלטונות בשנים האחרונות. עליהם אכתוב פה.
באשר למקומות הביקור התירותיים הבסיסיים והבאמת שווים בעיר טשקנט והערים הגדולות הקרובים אליה אני ממליץ לקרוא בפוסטים שלי על הביקור הקודם שלי באוזבקיסטן.
*
*
טיסה
את הטיסה ממילאנו לטשקנט עשיתי עם אייזרבג'אן איירליינס. זו הייתה טיסת קונקשן דרך שדה התעופה של באקו. בעוד שעבור אשתי, שהזמינה את הכרטיס טיסה שלה חודשיים מראש, המחיר היה סביב ה 400 דולר, הכרטיס שלי, שהוזמן יום לפני הטיסה, עלה 900 דולר. השירות של הדיילים ב 2 הטיסות היה אדיב, הטיסה יצאה בזמן והאוכל, להפתעתי ולאומת הניסיון הקודם שלי עם חברה זו, היה טוב.
סך הכל, מדובר בטיסה סדירה סטנדרטית במחיר יקר.
*
*
משרד ההגירה
עבור מי שאינו מתגורר בבית מלון, ששם בית העסק מבצע עבור התיירים את הרישום הרשמי, ועבור מי שמתגורר אצל קרובי משפחה או חברים, קיימת חובה להירשם במשרד ההגירה עד 3 ימים אחרי ההגעה לאוזבקיסטן.
העניין מצריך הגעה למשרד ההגירה בליווי בעל הדירה בה התייר מתגורר, עם כל המסמכים הנלווים. שם יש לשלם אגרת רישום ולבצע במשרד ביקור נוסף יום למחורת על מנת לקבל את הפתק עם הפרטים. פתק שאותו יש לשמור עד היציאה מאוזביקיסטן.
אני חייב לציין שהתהליך של הרישום במשרד ההגירה הפך לאחרונה לפשוט יותר וקצר יותר ביחס לשנים קודמות. כשביקרתי בטשקנט ב 2017 ביליתי במשרד ההגירה שלוש שעות ועברתי בין כמה חדרים ודלפקים. וכל התהליך הסתיים בחותמת ענקית בדרכון. הפעם התהליך היה הרבה יותר קצר ופשוט ובמקום חותמת בדרכון קיבלתי את הפתק המדובר.
ניתן לבקר באוזבקיסטן ללא ויזה עד חודש ימים.
*
מטבע
המטבע הרשמי במדינה הוא הסום האוזבקי. בביקור הנוכחי גילתי שניתן להמיר דולר אחד ל 12 אלף סום (בפעם הקודמת היה מדובר ב 4 אלף סום עבור דולר אחד). את ההמרה ניתן לבצע בבנקים.
המחירים באוזבקיסטן עלו לאחרונה - אם פעם שיפוד אחד היה עולה דולר, הפעם גיליתי שהמחיר עלה ל 3 דולרים עבור שיפוד. אם זאת, אוזבקיסטן היא עדיין מדינה זולה יחסית.
*
תחבורה בעיר
בטשקנט יש תחבורה ציבורית טובה - בשנים האחרונות נכנסו לשירות העירוני אוטובוסים חדשים. והמטרו הסובייטי של העיר עובד בצורה מעולה. פעם קודמת שהיינו בטשקנט נסענו הרבה במטרו, הפעם הזמנו מוניות ספיישל בעזרת אפליקציית YANDEX המקומית. מחיר נסיעה במנית כזו נע סביב 30 ל 60 אלף סום אוזבקי שזה ממש לא יקר.
*
הגעה
הגענו לטשקנט ב 1 בלילה ותפסנו מונית עם אפליקציית YANDEX. ביום למחרת לא עשיתי שום דבר חוץ מלחפש טיסת חילוץ וללכת למשרד ההגירה. למעשה, היו כמה ימים דומים בהם לא עשיתי בהם שום דבר מלבד חיפוש טיסת חילוץ וישיבה מול הטלוויזיה או סביב השולחן עם קרובי משפחתי. הבילוי היחיד בימים כמו אלו היה הליכה לקניות ואכילת שיפודים וסלטים ב-בית הקפה "מילניום" הניצב בשכונה בה נמצאת הדירה של חמתי, שכונת קאראסו (מים-שחורים). מדובר בשכונת שיכונים סובייטית טיפוסית. השכונה הטובעת בירק ובה יש מבנים בני 5-8 קומות לצד מרכז קניות ושוק קטן. שם השכונה הוא ע"ש הנחל החוצה אותה.
*
*
בית הקפה מילניום שהזכרתי נמצא ממש על גדות אותו נחל. זהו בית קפה עם אווירה סובייטית ותפריט אוכל אוזבקי וסובייטי. מקום בו ניתן להזמין פלוב, לאגמן, מאנטי וסאמסה לצד אוקרושקה, בורשט וסלט אוליבייה. והכל שם טעים וזול. יש הרבה בתי קפה שכונתיים כאלו באוזבקיסטן שלדעתי שווים יותר מכל בית קפה חדש ואופנתי.
*
*
את הימים בהם הבילוי העיקרי שלי היה אכילה בבית קפה או הליכה לקולנוע אני לא אתאר פה כי אין בזה עניין לציבור. אני אכתוב רק על הימים בהם ממש טיילנו בעיר.
*
*
*
יום 1
בבוקר היום השני שלי באוזבקיסטן לקחנו מונית לאתר ארכיאולוגי נחבא אל הכלים אבל מאוד חשוב ושאותו פספסתי בביקור הקודם שלי בטשקנט. הוא נמצא יחסית רחוק מהמרכז (ליד תחנת הרכבת) והוא לא גדול אבל מרתק מאוד. שמו הוא מינג אורוק. מדובר בשרידי מבצר עשוי מלבני בוץ שהיה קיים מלפני אלפיים שנה. בעברו היה מדובר במקום מפואר מאוד מתקופות קדומות של דרך המשי. השרידים במקום חושפים מבנה, חומות וממצאים המעידים על עיר תוססת שהתקיימה כאן כבר לפני אלפי שנים, ואשר שימשה כמרכז מסחרי ותרבותי חשוב. בפינת האתר יש שחזור קטן של רחוב עתיק מהמאה ה 19.
כתובת: Moshtabib Street 6, טשקנט, אוזבקיסטן
שעות פתיחה:10:00-18:00
עלות כניסנה: 20 אלף סום
*
*
האתר הבא שביקרנו בו, ושמצא לא רחוק מהמינג אורוק כמו גם ליד תחנת הרכבת של העיר, הוא מוזיאון הרכבת של טשקנט. המוזיאון נפתח ב־1989 לציון 100 שנה למסילות הרכבת במרכז אסיה, והוא למעשה מוזיאון באוויר הפתוח, כמעט כמו פארק עם שורת קטרים ענקיים. יש בו עשרות מוצגים, כולל קטרי קיטור מרשימים, קטרים דיזל וחשמליים, חלקם מהמאה ה־19 ותקופת ברית המועצות.
אפשר ממש להתקרב לקטרים, ובחלקם אפילו לעלות פנימה. יש קטרים היסטוריים נדירים, כולל קטרים ממלחמת העולם השנייה, ציוד הנדסי ומכונות מסילה ועוד.
לצערי, רואים שהמקום הוזנח לאחרונה. המוזיאון שהיה בנוי בתוך קרונות היסטוריים סגור לרגל שיפוצים וחלק מהמייצגים גם הם צריכים שיפוץ. ראיתי שיש עבודות שנעשות שם ואני מקווה שהמקום ישתפר. אבל עיידן מדובר במקום די מגניב ששווה ביקור של שעה עד שעה וחצי.
שעות פתיחה: 09:00-18:00 (ימי שני ושלישי סגור)
מחיר כניסה: 25,000 סום
*
*
אחרי כן הלכנו לאורך רחוב אמיר טימור היפה והמודרני. עברנו דרך המוזיאון הלאומי לאומנויות יפות (בו כבר ביקרנו פעם שעברה) ובין כל מיני בתים חדשים ויפים בסגנון מקומי מודרני. הרחוב עצמו מוביל לכיכר אמיר טימור התיירותית והחשובה. הכיכר מוקפת בשדרות ובמדרחוב מהיפים בעיר. ובאזור יש גם מוזיאונים רבים.
*
*
רגע לפני שהגענו לכיכר האמיר טמור הידועה עצרנו במוזיאון הפוליטכני.
המוזיאון מתחלק ל 2 חלקים: מוזיאון רכבים היסטורי נהדר ומזיאון מדע לקטנטנים. אני דווקא אהבתי את המוכוניות ההיסטריות ואת המידע הנלווה אליהם. זה לא מוזיאון שהוא חובה אבל אם כבר כל האתרים בעיר מוצו ו\או אתם חובבי רכבים היסטוריים המקום הא בשבילכם. כמו כן, הוא ממילא נמצא ליד המסלול התיירותי.
כתובת:Amir Temur Avenue 13, טשקנט, אוזבקיסטן
שעות פתיחה:שלישי-ראשון: 10:00-18:00 (יום שני סגור)
*
*
אחרי הביקור במוזיאון נסענו לדירה של חמתי לאכול ולהתארגן ולאחר מכן נסענו לפארק נבואי. מדובר בפארק יפייפה שמוקדש לאנשי הספר האוזבקים, המשוררים והסופרים, ובהם אלישר נבואי. זה מקום ירוק המקושט בפסליהם של גיברי התרבות האוזבקית. בלב הפארק יש אגם קטן שניתן לשכור סירת פדלים ולשוט עליו. כבר הייתי בפארק הזה בעבר ולמעשה הסיבה העיקרית שהגענו אליו היא בשל אירועי חג הנורוז שנחגגו בחלק משטחי הפארק. הנורוז הוא חג יום השוויון המתקיים באביב ומהווה ראש השנה המסורתי של מרכז אסיה (חוגגים אותו גם באיראן). השנה אירועי הנורוז באוזבקיסטן נדחו בגלל שהתנגשו עם החג המוסלמי אורזא ביירם (עיד-אל פיטר) ולכן חגיגות הנורוז נפלו על הימים הם הייתי בטשקנט והתמזל מזלי לראות את הפסטיבל לכבודו.
האירוע כלל הופעות עם אומנים מקומיים כמו גם אומנים ברמה הלאומית והרבה דוחני אוכל. האוכל הוא הדבר שהכי עניין אותי.
*
*
אחרי האירועים הלכנו למג'יק סיטי של טשקנט הצמוד לפארק נבואי. משובר בפארק שעשועים לקטנטנים הכולל מופע מזרקות שמופעל בשעות העגולות של הערב, אקווריום ומתחם שעשועים לקטנטנים כמו שיש במג'ק סיטי שבארץ.
האטרקציה המרכזית של המקום זה ה-מוזיאון האשליות . המוזיאון הוא מתחם של כמה חדרים שונים, שכל אחד מהם מעוצב בצורה אחרת לגמרי: חדרים עם תאורה צבעונית משתנה שיוצרת תחושת "עולם אחר", אפקטים של אשליות אופטיות (קירות שזזים, תמונות שנראות חיות), מראות שיוצרות תחושה של אינסוף,חללים עם תאורה מיוחדת שמגיבה לתנועה. המבקרים במקום עוברים מחדר לחדר, וכל פעם נכנסים לאווירה אחרת - קצת כמו מוזיאון אור/אשליות מודרני. מעולה למי שאוהב להעלות תמונות באינסטגרם.
מתחם המג'ק סיטי עצמו מעוצב בסגנון אירופאי קלאסי והאווירה שם מרשימה בשעות הערב, בעיקר בזכות התאורה ומופע המזרקות. אם זאת, לא הייתי הולך למקום במיוחד אלא אם הוא קרוב למסלול הטיול שלכן או אם הגעתם עם ילדים.
שעות פתיחה: 10:00 - 22:00
*
*
משם הלכנו כעשר דקות עד שהגענו למרכז ההסעדה והקניות בשם סיאול-מון שמעוצב בהשראה דרום־קוריאנית ומביא ניחוח אסייתי מודרני ללב אוזבקיסטן. במתחם יש בתי קפה, מסעדות ואזורי בילוי, לעיתים עם השפעה של תרבות ה־K-pop והמטבח הקוריאני. זהו מקום פופולרי במיוחד בקרב צעירים, שמגיעים לשם לצילומים, בילוי ערב ואווירה קצת שונה מהסגנון המקומי המסורתי של טשקנט. בשעות הערב, כשהאורות נדלקים, המקום הופך לצבעוני וחי במיוחד - עם תחושה של "רחוב קוריאני קטן" באמצע העיר. זו אטרקציה נחמדה למי שמחפש משהו מודרני. בשעות עגולות גם שם יש מופע מזרקות ולייזר.
אכלנו שם באחד מבתי הקפה ואחרי כן לקחנו מונית הביתה.
*
*
*
*
יום 2
את היום הנ"ל התחלנו מאוחר יחסית, בשעות הצהריים. החלטתי לבקר בעוד אתר חובה שהרגשתי שאני חייב להשלים אותו מהביקור הקודם שלי בטשקנט. המקום המדובר הוא מרכז הפלוב. מתחם הסעדה ענקי של אוכל אוזבקי שהמנה החשובה שלכבודה המקום נבנה היא כמובן הפלוב הידוע גם בתור ה-אושפלוב. הייתי אומר שזו מלכודת תיירים אבל מקומיים גם אוכלים בו ומלבד אוכל טוב ניתן לראות במקום את מתחם המטבח הענקי בו מכינים כמות לא ריאלית של פלוב כל יום.
*
*
אחרי כן לקחנו מונית לאולם הקונצרטים המרכזי (Friendship of the Nations Palace) של העיר. המקום נמצא ממש מאחורי פארק נבואי ויכול להשתלב איתו במסלול ההליכה בעיר. אנחנו לא הגענו בשביל לראות הצגה כלשהי. אבל כדאי להתעדכן בלו"ז ההופעות של המקום כי לפעמים מגיעים להופיע שם אומנים ברמה בינלאומית. בביקור הקודם שלי בטשקנט הייתי שם בהופעה של הזמר האיטלקי אלסנדרו ספינה וזאת למרות שזה לא היה בתוכניות שלי. עניין הוא שעברתי ליד אולם הקונצרטים ונתקלתי באדם שספסר בכרטיסי ההופעה ואף ניסה להיפטר מהם כי היא בדיוק החלה. אז ניצלתי את ההזדמנות וזרמתי על העניין, קניתי את הכרטיס בכלום כסף ונהנתי מהופעה מעולה.
*
*
*
בכל אופן, גם אין לכם כוונה לראות מופע כלשהו כדאי לעבור ליד אולם הקונצרטים משום שהוא מבנה מרשים מאוד, כמו גם המונומנט הנמצא בחזיתו, מונומנט המוקדש למשפחות האוזבקיות שאימצו ילדים מפליטי מלחמת העולם השנייה.
*
*
ליד אולם הקונצרטים נמצא אזור הטשקנט סיטי. שורה של מבנים מודרנים, חלקם בסגנון אירופאי מעודן וחלקם גורדי שחקים המקיפים פארק גדול וקניון.
בפארק יש אגם מלאכותי עם מופע מזרקות מרשים המופעל כל שעה עגולה ומוזיאון שעווה הכולל גם פלניטריום קטן. המוזאון עצמו לא התגלה כמרשים למדי אבל ביקור בערב בטשקנט סיטי יכול להיות מעניין כדי לחזות בעיר המתחדשת המנסה להפוך לדובאי של מרכז אסיה. בוודאי שעדיין יש לה דרך ארוכה.
*
*
באזור יש גם מסעדה מעניינת, אופנתית ויקרה בשם Bazar restaurant. מדובר במקום יקר יחסית אבל האוכל בו הוא ברמה גבוהה והוא מגוון יותר. מין מסעדת שף שכזו. אבל יותר מהאוכל העיצוב שם הוא המרשים. לאכול שם הייתה חוויה מעניינת מאוד אבל למען האמת אני מעדיף את בתי הקפה הקטנים והפשוטים.
*
*
ביקרנו גם בקניון טשקנט. שזה קניון גדול ומרשים אבל לא משהו שאין במדינות אחרות.
זה בווקאי לא קניון דובאי.
*
*
את היום סיימנו ב-תיאטרון אילחום. בשונה מתיאטראות גדולים ולאומיים של אוזבקיסטן (כולל דוברי הרוסית) דווקא אילחום הוא זה שהפך לאגדה של ממש. וזאת למרות גודלו הקטן כגודל תיאטרון שוליים. תיאטרון אילחום הוא אחד ממוסדות התרבות החשובים והייחודיים ביותר באוזבקיסטן, והוא נחשב לתיאטרון האוונגרדי הראשון שהוקם במדינה בתקופה הסובייטית המאוחרת. התיאטרון נוסד בשנת 1976 על ידי הבמאי מארק וייל, והיה חריג מאוד בנוף התרבותי של אותה תקופה: במקום רפרטואר קלאסי ומבוקר, הוא שם דגש על חופש אמנותי, ניסוייות וביטוי חברתי ופוליטי דרך במה תיאטרלית. בתקופה הסובייטית זה היה צעד נועז, שהפך את המקום לסמל של יצירה עצמאית יחסית בתוך מערכת מגבילה. עם השנים, אילחום הפך לבית לאמנים, שחקנים ובמאים צעירים שחיפשו שפה תיאטרלית חדשה - כזו שמשלבת דרמה מודרנית, מחזאות עולמית ופרשנות מקומית. גם כיום הוא ממשיך לפעול כתיאטרון פעיל ודינמי, עם הצגות מקוריות לצד עיבודים ליצירות קלאסיות, ולעיתים גם הפקות בעלות אופי חברתי חזק.
אנחנו ראינו את המחזה "7 ירחים" המבוסס על כתביו של הסופר והמשורר האוזבקי אלישר נבואי. נהנתי מאוד מהרמה התיאטרלית הגבוהה של המקום. כמו כן, פגשתי שם בחור שלמד איתי בקורס מורי דרך. הוא לא גר בטשנט אלא פשוט יצא לטיול ארוך בסין ומרכז אסיה. ובאותו סופ"ש עשה עצירה של כמה ימם בטשקנט. דווקא באותו באותו ערב הוא הלך למחזה בתיאטרון עליו שמע מאתר טיולים פלוני. ובאותו ערב גם אני ,שנתקעתי במקרה בטשקנט בגלל המלחמה, הייתי שם. כמה סיכוי אני שואל?
*
*
אחרי המחזה ולפני שחזרנו הביתה עשינו הליכה באחד השדרות היפים של העיר הוא שדרת נבואי. השדרה מלאה בבניינים מודרנים יפים בעיצוב מיוחד, לצד מבנים סובייטים שעברו שיפוץ והתאמה. השדרה עצמה קרובה לאטרקציות נוספות כמו הגלריה הלאומית, המוזיאון ההיסטורי, כיכר טימור , אתר הזיכרון לנפגעי רעידת האדמה ומומוריאל הנופלים של הצבא האדום במלחמת העולם השנייה, כמו גם, נמצא לצד השדרה המבנה המרשים המג'ליס האוזבקי הוא הפרלמנט של המדינה. בכל אלו חזיתי בביקור הקודם שלי בעיר.
*
*
*
*
יום 3
באחד הימים לקחנו טיול מודרך במיניבוס אל האתרים הקטנים סביב אגם צ'ירוואק המלאכותי. אגם שנוצר כמאגר מים התחום בידי סכר ענק. את הטיול עשינו עם מדריכה ובמיניבוס ממוזג ונוח.
מספר הטלפון של הסוכנת בחברה: +998-938159922
ביקרנו בכמה מקומות -
מנזר השילוש הקדוש ע״ש גאורגיוס הקדוש -המנזר נמצא בפרוורי טשקנט. הוא הוקם במאה ה 19 עם התפשטות האימפריה הרוסית למרכז אסיה והקמת כנסיות ומוסדות דתיים ראשונים עבור חיילים ומתיישבים. עם עליית השלטון הסובייטי במאה ה־20, הופסקה הפעילות הדתית כמעט לחלוטין, והמבנים שימשו לצרכים חילוניים כמו מחסנים או מתקנים לוגיסטיים. הוא אפילו בשלב מסויים שימש כגן ילדים. רק לאחר התפרקות ברית המועצות ב־1991 חודשה הפעילות הדתית שם, ובשנות ה־90 הוקם במקום מנזר חדש שהוקדש לגאורגיוס הקדוש. כיום המתחם כולל כנסייה עם כיפות מוזהבות, מגורי נזירים וחצר שקטה, והוא משמש מרכז רוחני פעיל לצד אתר שמסמל את תחיית החיים הדתיים באוזבקיסטן המודרנית.
*
*
פטרוגלפים (מול העיירה Chorvoq) - על סלעים קדומים בין טשקנט למאגר צ'ירוואק נמצאו ריכוזים של ציורי סלע עתיקים (פטרוגליפים) החקוקים על מצוקים ואבנים. הציורים מתוארכים לתקופות פרהיסטוריות ועד תקופות מאוחרות יותר, ומציגים דמויות של ציידים, חיות בר וסצנות יומיומיות מחיי האדם הקדום באזור. במקום יש בתי קפה ובתקופות החורף והאביב זורם שם בין השולחנות נחל מהפשרת מי השלגים.
ניתן להעלות אל המפל שנמצא אחרי המונומנט למהפכנים קומוניסטים שפעלו כאן ולהנות מנוף מטורף.
*
*
Nanay sharshara - מסלול הליכה של 15 דקות לאורך נחל אל מפל יפייפה ומרשים ובו נקודות ישיבה. ניתן להגיע גם בעזרת ג'יפים שעומדים ליד תחילת המסלול.
*
*
Sheikh Umar Vali - מקאם שייח' עומר ואלי. זהו אתר זיארה מוסלמי קטן עם מבנה פשוט וכיפה, שמוקדש לדמות סופית מקומית שנחשבת לצדיק ומורה רוחני שפעל באזור הרי צ'ימגן-צ'ירצ'יק. לפי המסורת, הוא חי כאן לפני מאות שנים והיה ידוע כאדם שהפיץ רוחניות וסייע לקהילות ההרים. סביב הקבר יש אווירה רגועה מאוד, עצים עתיקים וטבע פתוח, מה שהופך את המקום לעצירה קצרה אך מיוחדת בדרך לאזור ההרים של צ'רוואק. מלבד בית קפה ושרידי הקבר ניתן גם לרדת ממש אל הנהר שזורם אל המאגר ולהיתרשם משיתוף הפעולה של האדם והטבע.
*
*
Qadam Buva - פירוש השם: "טביעת רגל של הקדוש" והמקום מוקדש לנביא המוסלמי אדריס, המזוהה לעיתים עם חנוך המקראי. לפי האגדה המקומית, אדריס הגיע להרים כשהוא צמא ועייף. לא היו מים, והוא התפלל לאל. בתגובה, מחמש אצבעותיו (בגרסה אחת) או מהמקום שבו דרך (בגרסה אחרת) פרצו חמש נביעות קדושות. חמשת המעיינות מתאחדים לבריכה אחת, ומאמינים שמימיהם מרפאים מחלות ומגשימים משאלות. עולי רגל נוהגים לשתות מהמים, לרחוץ פנים וידיים, ולבקש בקשה. המים מתוארים כמינרליים עם טעם מעט מתוק־חמצמץ.
*
*
את הטיול סיימנו באחת התצפיות היפות למאגר צ'ירוואק.
*
*
*
*
יום 4
באחת מערוצי המטיילים ביוטיוב גיליתי על קיומו על פארק טשקנט החדש ("הפארק של אוזבקיסטן החדשה") שנוצר לכבוד 30 שנות עצמאות המדינה מברית המועצות והחלטתי לבקר בו. גולת הכותרת של הפארק הוא מונומנט "30 שנה לעצמאות" המהווה אחד הסמלים החדשים והמרשימים ביותר של אוזבקיסטן. מדובר באובליסק עצום בגובה של כ־60 מטר, שבראשו מתנשאת ציפור הפיניקס - סמל המדינה וסמל החופש, האושר והשגשוג. סביב הבסיס יש תבליטים שמציגים את ההיסטוריה העשירה של העם האוזבקי, מדענים, משוררים ודמויות מפתח לאורך אלפי שנים.
הפארק עצמו ענק ומטופח עם אגמים, מזרקות ואזורי בילוי. החיסרון בו שהוא נמצא יחסית רחוק מהמרכז ולדעתי למרות שהפארק די מרשים הוא לא שווה את הנסיעה אליו.
*
*
אחרי כן נסענו לטשקנט סיטי לבקר במסעדה טורקית מרשימה וטעימה מאוד בשם Köşebaşı turk restorani. יש בה אווירה נעימה ומודרנית, שמשלבת ישיבה נוחה עם וייב קצת יוקרתי. התפריט מבוסס על המטבח הטורקי הקלאסי: קבבים עסיסיים כמו שיפודי עוף ובקר, מגוון מאזטים (חומוס, עלי גפן, מוחמרה), פידה ולחמאג'ון טריים מהטאבון, ועוד'. המחירים נחשבים בינוניים-גבוהים - בערך 80-120 אלף סום למנה עיקרית.
*
*
כעיקרון אחרי כן תכננתי לנסוע למרכז האיסלאמי המרשים והחדש שכולם עכשיו מדברים עליו. אבל בסוף זה לא הסתדר והסתפקתי בטיול בעיר העתיקה שלידו. האמת, הייתי בהלם. כשביקרתי בשנת 2017 שהעיר העתיקה של טשקנט (מה ששרד ממנה אחרי רעידת האדמה ההרסנית של שנות השישים של המאה ה20) הזכירה כפר אוזבקי קטן עם מבני בוץ. לא משהו מרשים למדי. עתה חלקים בעיר העתיקה עבר שחזור ועיצוב מחדש. השלטונות הפכו את הרחובות הצרים המשמימים ל אטרקציה מדהימה שמדמה את ההליכה בהם לביקור באגדה של סיפורי אלף לילה ולילה. יש שיגידו שבכך נפגעה האוטנטיות במקום. יש בזה מן האמת, אבל לדעתי האזור השתפר ועבר מתיחת פנים כשחלק מהאזור והרוב החצרות והבתים פנימה שמרו את החזות המקורית שלהם.
התרשמתי מאוד ושמחתי שעברתי במקום.
*
*
טשקנט הוא יעד נהדר והעיר הולכת ומתחדשת ונוצרים בה מקומות בילוי חדשים. אבל מצד שני, ביקור של שבוע וחצי בעיר ובערים הסמוכות הוא מספיק בהחלט. אבל לא נורא, נחתי משירות המילואים וזכיתי לבקר את קרובי משפחתי, לאכול טעים ולראות את העיר ההיסטורית משתנה ומתחדשת.
*
עודכן 28.4
