בשנת 1997 ביקרנו במנהטן בפעם הראשונה, באופן לא לגמרי מתוכנן. זה היה סוף השבוע הראשון שלי בארצות הברית (אי פעם) והבוס שלנו (שהיה גם חבר) הציע שניסע לבקר במנהטן – עניין של שלוש שעות נסיעה. למה לא?
יצאנו בבוקר מהמלון שלנו באלבני ניו-יורק והתחלנו את הדרך. מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שלי בארה"ב, כל כביש וכל נחל בדרך נראו לי מעניינים. אני זוכר שבאותם ימים הייתה לי הרגשה מוזרה כאילו אני חי (או מבקר) בסרט או בסדרת טלוויזיה אמריקאיים.
הדרך נמשכה ונמשכה (אז נסיעה של למעלה משעה עוד נראתה לי ארוכה – והדרך לקחה בעצם שלוש שעות וחצי). בשלב מסוים עברתי למושב הנהג ופתאום מצאתי את עצמי נוהג במנהטן... דבר שלא חשבתי שאעשה (לפחות בחודשים הראשונים לשהותי בארצות הברית).
הסתכלתי בפליאה על הבניינים הגבוהים אבל יותר על כל המוניות הצהובות שהקיפו אותי בצורה מסוכנת. קצת טעינו בדרך (אז עוד לא שמענו על GPS והטיול לא היה ממש מתוכנן) ובשלב מסוים פשוט עצרנו בחניון ויצאנו לטייל ברגל.
תוך כמה דקות הגענו לאמפייר סטייט בילדינג והחלטנו לעלות לתצפית.
עלינו לקומה ה-86 ונדהמנו מהנוף מסביב (וקודם גם מהמעליות המאוד מהירות). אמנם בתור ילד הייתי לא פעם בקומה 29 של מגדל שלום (הבניין הגבוה ביותר במזרח התיכון דאז) אבל... ברור שאין בעצם מקום להשוואה.
אח"כ ירדנו למטה, חזרנו למכונית ונסענו שלוש שעות וחצי חזרה למלון (אולי עשינו עוד משהו במנהטן, אבל את זה אני כבר לא זוכר).
ביולי 2011 העלייה לתצפית בבניין כבר הייתה מתוכננת היטב – כולל היום והשעה המשוערת (מוקדם בבוקר כדי להימנע מהתורים הארוכים עליהם קראנו בכל מקום).
ראינו באתר האינטרנט כי פרט לתצפית מהקומה ה-86 יש גם תצפית מהקומה ה-102 והחלטנו שצריך לעלות גם לשם.
כשהגענו הסתובבו הרבה אנשים מסביב לבניין שניסו לשכנע אותנו לקנות כרטיס משולב למצפה בקומה ה-86 ולסרט תלת מימד (או אולי ארבעה מימדי?) מרשים על ניו יורק מהשמיים.
אחד היתרונות המרגשים שהם הציגו היה שאין צורך לחכות בתורים הארוכים... ויתרנו על התענוג ונכנסנו לקנות כרטיס משולב לקומה ה-86 ולקומה ה-102.
כשראינו (שוב) את הפרשי המחירים – תוספת של 15 דולר לאדם לקומה ה-102 – היססנו לרגע שוב. האם באמת ההבדל שווה את המחיר?
במחשבה ראשונה נראה כי ההבדל הוא קטן ובודאי לא שווה את המחיר.
אבל אם חושבים על זה קצת- בין הקומה ה-86 לקומה ה-102 יש 16 קומות.
אני גר בקומה השביעית והאחרונה והיא נחשבת לקומה גבוהה יחסית. כלומר – בין הקומה ה-86 לקומה ה-102 נכנס הבניין בו אני גר פעמיים ועוד יש מקום לשתי קומות נוספות... אם היו מציעים לי תצפית על כפר סבא מהקומה ה-15 או הקומה ה-31 אני מניח שלא הייתי מהסס.
אבל באותו בוקר לא עצרנו לחשוב ופשוט שילמנו את התוספת לקומה ה-102.
הנוף מהקומה ה-86 היה מרשים למדי. כל מוניות הצעצוע הצהובות ברחובות... ובעזרת המשקפת יכולנו לראות עד JFK.
הדבר היחיד שקצת הפריע לנו היה הרוח החזקה שנשבה. קצת מוזר – כשהיינו ברחוב היה חם ללא רוח כלל. ובקומה ה-86 נשבה רוח קרירה וחזקה כמו על ראש הר.
לנו זה קצת הפריע, אבל לבננו זה מאוד הפריע ובשלב מסוים הוא נכנס פנימה – לחלק המוגן – והמשיך ללוות אותנו מבפנים.
לאחר זמן מה החלטנו שמיצינו את החוויה והגיעה הזמן לעלות לקומה ה-102.
מיד כשנכנסנו למצפה בקומה ה-102 הרגשנו בשלושה הבדלים בולטים:
- שטח המצפה היה קטן בהרבה מזה של הקומה ה-86
- מספר האנשים ששהו בו היה קטן בהרבה ממספר האנשים בקומה ה-86
- המצפה היה סגור – בניגוד למרפסת הפתוחה בקומה ה-86, בקומה ה-102 ניתן היה להשקיף על הנוף דרך חלונות סגורים.
לנקודה השלישית היה כמובן יתרון גדול – כל רוח לא נשבה במצפה ויכולנו להסתובב בין החלונות בשלווה ולהשקיף על הנוף.
ההבדל בין הקומות אכן היה מורגש – ניתן היה לראות רחוק יותר והמוניות ברחובות היו קטנות יותר.
היה לי ברור שהתשלום הנוסף כדי לעלות לקומה ה-102 היה שווה.
ניתן לראות משם את כל סנטראל פארק, את שדות התעופה מסביב לעיר, את פסל החירות ואליס איילנד, את הפקק בכניסה למנהרת לינקולן (פקק שעמדנו בו שעה וחצי כמה ימים קודם) ואת חנות הכלבו הגדולה בעולם - הכל בהקטנת המימדים. כאילו אנחנו במטוס העומד לו באוויר מעל מנהטן.
רק דבר אחד הפריע לי: מכיוון שהחלונות היו סגורים לא היה ניתן להתכופף החוצה ולירוק על פשוטי העם שגדשו את הקומה ה-86 ![]()
(אולי לשם כך נדרש תשלום נוסף?)
תמונות מהתצפית שלנו אפשר לראות בבלוג של עננת.
(אולי לשם כך נדרש תשלום נוסף?)תמונות מהתצפית שלנו אפשר לראות בבלוג של עננת.
