אני ממשיך את תיאור הטיול שלנו בלונדון, החל מהיום השביעי לטיול שהיה יום שלישי בשבוע.
אחד המקומות שבהם זוגתי מאוד רצתה לבקר היה סטונהנג'.
סטונהנג' ממש לא נמצאת בלונדון... כשהתחלתי לברר כיצד מגיעים מצאתי שפע סיורים מאורגנים של יום אחד שלרוב כללו עוד אתר פרט לסטונהנג' – בד"כ ארמון וינדזור או העיר באת'.
מצאתי גם סיורים של חצי יום לסטונהנג' – קצת מוזר כי רק הנסיעה אורכת יותר משעתיים.
מצאתי גם סיורים של חצי יום לסטונהנג' – קצת מוזר כי רק הנסיעה אורכת יותר משעתיים.
באופן עצמאי אפשר להגיע או באוטובוס + הליכה, או ברכבת (לסליסבורי) + אוטובוס של חברת תיירות, או ברכב שכור.
פסלנו מראש את אופציית הרכב השכור כי קצת חששתי לנהוג בצד הלא נכון של הכביש למרחק ארוך.
חשבנו לנסוע לכיוון אחד באוטובוס ולכיוון השני ברכבת אבל אז הסתבר שהנסיעה באוטובוס תיקח יותר משלוש שעות.
לבסוף התבייתנו על טיול של London Walks שיוצא ברכבת, משלב את סליסבורי וסטונהנג' ומאוד מומלץ באתרים שונים באינטרנט. מחיר הטיול היה יקר למדי, אבל רק קצת יותר יקר מנסיעה ברכבת + אוטובוס הלוך ושוב לסטונהנג' וכניסה לאתר.
התייצבנו בתחנת ווטרלו בזמן (למרבה השמחה התחנה הייתה במרחק 15 דקות הליכה מהדירה שלנו), שילמנו ועלינו לרכבת.
הסיור התחיל בסליסבורי – עיר (או עיירה) שקטה ויפה. השקט שם היה ניגוד גדול להמולה של לונדון.
נכנסנו לקתדרלה המפורסמת וזכינו לסיור מאוד מרתק ומעניין. למדנו הרבה פרטים שלא היינו לומדים אם היינו מגיעים למקום באופן עצמאי.
ראינו גם את אחד העותקים המקוריים של המגנה כרטה – מסמך בן שמונה מאות שנה! מרשים מאוד.
אח"כ קיבלנו שעה להפסקת צהרים אותה ניצלנו לסיור קצר (מדי) בעיר ואכילת פיש & צ'יפס (או סנדוויץ וצ'יפס).
עלינו לאוטובוס (שהוזמן ע"י מארגני הטיול) ונסענו לסטונהנג'.
הדרך הייתה מאוד יפה ומעניינת (כולל מעבר ליד הבית של סטינג...). היא גם חיזקה את נכונות ההחלטה שלנו לא לשכור רכב כי הכבישים היו מאוד צרים ומתפתלים.
גם בדרך קיבלנו הסברים מעשירים על הנופים וההיסטוריה של המקומות דרכם עברנו.
הדרך הייתה מאוד יפה ומעניינת (כולל מעבר ליד הבית של סטינג...). היא גם חיזקה את נכונות ההחלטה שלנו לא לשכור רכב כי הכבישים היו מאוד צרים ומתפתלים.
גם בדרך קיבלנו הסברים מעשירים על הנופים וההיסטוריה של המקומות דרכם עברנו.
הגענו סוף סוף לסטונהנג' וקיבלנו מדריכים קוליים וקצת יותר משעה להסתובב במקום. מעט מדי זמן!
אמנם ברוב אתרי האינטרנט כתוב ששעה מספיקה לאתר, אבל לנו זה ממש לא הספיק. עשינו סיבוב אחד סביב האבנים (המאוד מרשימות) תוך שמיעת כל ההסברים (המעניינים) ואז מיהרנו למוזיאון שאותו הספקנו לראות רק בחטף.
הגענו אחרונים לאוטובוס, מה שכנראה אומר שלשאר משתתפי הטיול (למעלה משלושים) הזמן הספיק. מוזר.
לפעם הבאה, אם תהיה, נבחר בטיול עצמאי ברכבת + אוטובוס.
ליום המחרת היו לנו כרטיסים לגנים הבוטאניים הגדולים – קיו גארדנס.
ושוב מזג האוויר לא שיתף איתנו פעולה... הפעם בצורה הפוכה ליום ראשון: התחזית דיברה על 37 מעלות (!).
מאוחר יותר למדנו שזה היה היום החם ביותר בלונדון מזה הרבה שנים.
בכל זאת, אנחנו ישראלים שלא נרתעים מטיולים בחום. נסענו ברכבת והגענו יחסית מוקדם בבוקר (וכבר היה מאוד חם).
היינו יכולים ליהנות הרבה יותר מהגנים אם לא היה חם כל כך...
הם גדולים ומרשימים.
הם גדולים ומרשימים.
החממה המרכזית הייתה סגורה לצערנו. עננת ואני נהנינו מהחממות – לכובד החום והלחות ההבדל ביניהן לבין החוץ לא היה נורא כל כך.
במרתף של החממה הטרופית מצאנו אקווריומים וסרט תלת מימד נחמד. היה שם נעים, פרט להרבה רעש מילדי בית ספר (או קייטנה?) שביקרו שם.
במרתף של החממה הטרופית מצאנו אקווריומים וסרט תלת מימד נחמד. היה שם נעים, פרט להרבה רעש מילדי בית ספר (או קייטנה?) שביקרו שם.
לרגל מזג האוויר נהנינו במיוחד מהחממה (הקררה?) האלפינית בה גדלים צמחים מהרים גבוהים ולכן מוזרם בה אוויר קר (התמונה משם).
עוד ראויה לציון טיילת צמרות העצים בה הולכים לטייל בגובה צמרות העצים. המראה מאוד מרשים (לא לסובלים מפחד גבהים).
לאחר הסיור המקיף בגנים חזרנו למרכז לונדון (רציף וסטמינסטר) בשיט על התמזה שהיה נעים למדי וחוויה בפני עצמה.
חשבתי שאצליח להכניס את כל שאר הטיול לרשומה אחת, אבל כיסיתי רק יומיים...
הרשומה הבאה באמת תהיה האחרונה.
כרגיל, תודה לעננת על התמונות.
