חוויות מהמוזיאון הבריטי

השנה ביקרנו בלונדון... אחרי הטיול הארוך בפלורידה בשנה שעברה החלטנו לנסוע לטיול קצר במקום קרוב.

יחסית לפלורידה אנגליה היא ממש קרובה.

אחד המקומות המעניינים ביותר בהם ביקרנו (מבחינתי) היה המוזיאון הבריטי (British Museum).
 בפעם הקודמת בה ביקרתי בלונדון (לפני הרבה שנים) לא יצא לנו לבקר בו. השנה לא רצינו להחמיץ אותו.

הכנו את הילדים מראש לביקור במוזיאון עם הרבה ארכיאולוגיה. סיפרנו להם שבמקום מוצגת אבן הרוזטה – המופיעה בתחילת הספר "הפירמידה האדומה" שהיה אהוב על שניהם (ומתפוצצת בו...)

לא רצינו להקדיש למוזיאון הבריטי יום שלם – אמנם זהו מוזיאון ענק שבהחלט אפשר להקדיש לו כמה ימים, אבל תיארנו לעצמנו שזה יהיה מעייף מדי וחוץ מזה מספר הימים שלנו בלונדון היה מוגבל.

את אותו בוקר התחלנו במוזיאון מאדאם טוסו (המיותר לטעמי, אבל הילדים נהנו ואני לא סבלתי) ומשם במעבר חד מאוד הלכנו למוזיאון הבריטי.

את הביקור במוזיאון פתחנו באמת באבן הרוזטה. אני חייב להודות שאם לא הייתי מכיר את המשמעות ההיסטורית שלה לא הייתי מתרשם ממנה כלל (יחסית לשאר המוצגים מסביב), אבל הכרתי ולכן התרשמתי

המשכנו עם המוצגים המצריים המרשימים שבקומת הקרקע שכללו חלקי פסלים ענקיים, חלקי מקדשים ועוד ומשם עברנו דרך המוצגים הבבליים והאשוריים אל המוצגים היווניים.

המוזיאון הבריטי מכיל הרבה עתיקות שנלקחו/נבזזו/הועברו מרחבי העולם.

כשביקרנו ביוון לפני הרבה שנים היה נראה לנו מוזר כשראינו במקומות לא מעטים העתקים של פסלים/תבליטים וכיתוב שמסביר שהמקור נמצא במוזיאון הבריטי.

אבל אחרי שקראתי במוזיאון הבריטי את הסיפורים על ההשמדה של האזורים מהם נלקחו המוצגים במלחמות ואסונות טבע – ובמיוחד עם החדשות הטריות על הרס מוצגים ארכיאולוגים בידי דעא"ש – אני חושב שהבריטים בהחלט תרמו לאנושות בכך שהם העבירו מוצגים רבים ללונדון.

אחרי שמיצינו את קומת הקרקע (המרשימה מאוד) החלטנו לעלות לגלריות המצריות הנוספות שבקומה השלישית.
 בדרך עצרנו לארוחת צהרים – לא מאוד טעימה אבל מאוד נדרשת – בקפיטריה והתחלנו לעבור בזריזות דרך חדרים עם ממצאים מעניינים רבים (אבל לא מצריים) לכיוון היעד שלנו.

בדיוק כשהגענו לכניסה לגלריות המצריות התחיל להישמע ברחבי המוזיאון רעש מחריש אוזניים. נעצרנו, כמו כולם, כדי להבין מה מקור הרעש ואז שמענו הכרזה ברורה כי כל הקהל נדרש לפנות את המוזיאון במהירות ובצורה מסודרת.
 למרות שרוב הקהל היה מורכב מתיירים (ולא מעט מהם ישראלים) הפינוי באמת היה זריז ומסודר. הצטרפנו לזרם ההמוני ותוך דקות ספורות מצאנו את עצמנו עומדים מול השער הראשי של המוזיאון, תוהים מה הסיבה לפינוי וכמה זמן יעבור עד שנורשה להיכנס שוב.

במקום היו אלפי אנשים שפונו מהמוזיאון – מדהים לראות כמה מבקרים היו שם.

 אחרי המתנה של כעשרים דקות הורשינו להיכנס שוב. הלכנו מיד למקום ממנו הופסק הביקור קודם ולא התאכזבנו. הגלריות מאוד מרשימות, מלאות ממצאים שלא ראיתי עדיין במקומות אחרים.

במיוחד הופתענו מכמה מומיות של בעלי חיים – בזים, נחש, עגלים, תנין וחתולים.

אנחנו כמובן התרשמנו במיוחד מהחתולים...

לאחר הביקור במצריים העתיקה עלינו לבקר ביפאן. גם התצוגה היפאנית מאוד מרשימה – אני התרשמתי במיוחד משריון סמוראים מפואר אבל כמובן שלא יכולנו שלא להקדיש תשומת לב מיוחדת לפסלון מיניאטורי של חתול גדול – כלומר של טיגריס.

ראינו במוזיאון עוד כמה מוצגים מרשימים כמו למשל שרידים של ספינה אנגלו-סקסית ששימשה לקבורה לפני כ-1400 שנים (אחד המוצגים הבודדים שנמצאו באנגליה לדעתי) וכמובן את חנויות המוזיאון.

בשלב זה כבר היינו עייפים מדי והחלטנו לחזור לדירה.
 אני מניח שאם נגיע שוב ללונדון נבקר שוב...

לסיכום: מומלץ מאוד לחובבי ארכיאולוגיה, היסטוריה ומיתולוגיה.

ואגב – הכניסה חינם. הם מבקשים תרומות אבל לא מחייבים. בקרוב במוזיאונים שלנו?

תודה לעננת על הצילומים.