בסוף אוגוסט 2013 יצאנו כל המשפחה לאתגר כפול, טרק של שבוע בדולומיטים עם כל המשפחה. כולנו כבר טיילנו בעבר, ואפילו טרקים ארוכים, אבל ללכת כל המשפחה ביחד, זאת בכל זאת חוויה חדשה ומיוחדת.
לאחר דיונים הוחלט על הדולומיטים כיעד המתאים. את ההזמנות של מקומות הלינה עשינו בתיווך של סוכנות טיולים צרפתית שגם פירטה קצת על מסלול הטיול. הסוכנות טענה שסה"כ ממוצע שעות הליכה הוא בין 4-6 שעות הליכה ביום. אמנם היו יומיים מאוד קצרים בסוף, אבל ב-5 הימים הראשון צעדנו ימים מלאים. אין באמת צורך להזמין את מקומות הלינה בתיווך של סוכנות, לכל אחת מהבקתות של אתר אינטרנט וניתן בקלות להזמין באופן עצמאי. חלק גדול מהמקומות גם לא היה מלא לחלוטין וניתן להזמין בו במקום. מה גם שברכס הדולומיטים מפוזרות בקתות רבות ויש מסלולים מסודרים רבים, ממש לא חובה להחליט מראש על מסלול מוגדר. רק במקרה שהולכים כקבוצה גדולה, מדובר בסיכון קצת גדול מידי ולכן כן מומלץ להזמין מראש.
נקודת המוצא הייתה היישוב Cortina d'Ampezzo, עיירה קטנה, חביבה ותיירותית למדי. ניתן להגיע אליה בתחבורה ציבורית, אבל היות שהיינו 7 אנשים היה יותר נוח ויותר משתלם להשכיר רכב. נחתנו במינכן ונסענו בערך 5-6 שעות עד ל-Cortina.
כמובן שההתארגנות על הציוד הייתה חלק חשוב ובלתי נפרד מההכנות לטרק, כאשר המוטיב המוביל היה מינימום ציוד ומינימום משקל. משום שישנו כל לילה בבקתה לא היינו צריכים להביא המון ציוד ללינה או לבישול, אך למרות זאת הבאנו כלי בישול לארוחת צהריים, מה שהסתבר בדיעבד כהחלטה מאוד מוצלחת.
הערה: היינו שני אוכלי בשר מושבעים ועוד אחד שלא אוכל חזיר, שתי חצי-צמחוניות (שלא הקפידו יותר מידי על הצמחונות בטרק) ושני טבעונים. שזה היווה אתגר קולינרי לחלק לא קטן מהבקתות. במרבית המקומות התגובה הראשונית לבקשות המיוחדות הייתה הססנית עד לא נחמדה, אבל בסופו של דבר בכל מקום נמצא פתרון, באופן לא מפתיע גיוון המנות הטבעוניות לא היה מאוד גדול.
ציוד + התארגנות
הגענו עם מרבית הציוד מוכן מהארץ מלבד מפות שרכשנו ב-Cortina d'Ampezzo.
ניתן לרכוש מפות בקנה מידה של 1:25.000 (סה"כ 3 מפות: 030, 031 ו-010), או מפה בקנה מידה של 1:50.000 של חברת KOPASS של אזור Cortina ומפה 031 בקנה מידה 1:25.000. כל מפה עולה 7.5 יורו. המפות כמעט חד פעמיות (כל מפה בקנה מידה של 1:25.000 משמשת עבור בערך יומיים של טיול) אבל מאוד מפורטות והיו מאוד שימושיות.
במהלך הטרק עצמו כמעט ואין מקומות להצטייד באוכל מה שמשאיר שלוש ברירות עיקריות:
- במרבית הבקתות ניתן לקנות ארוחת צהריים ארוזה (ובדר"כ לא מספקת ובמחיר מופקע).
- הצטיידות מראש באוכל לבישול למס' ימים והשלמת ציוד בדרך (ביקשנו מס' פעמים בבקתות עצמן לרכוש ק"ג אורז, בדר"כ לא ששו למכור לנו). זאת האפשרות הזולה ביותר, אך היא דורשת סחיבת כלי בישול ואוכל למס' ימים.
- עצירה בבקתות במהלך הדרך. האפשרות הנוחה ביותר.
יש כמה דברים שלדעתי הכרחיים לטרק מוצלח:
לבוש:
- נעליים טובות – חובה.
- תיק נוח עם מערכת גב טובה – חובה (כל אחד מבני המשפחה בצטייד בתיק בגודל של כ-35 ליטרים).
- ציוד לגשם: מעיל גשם ומכנסי גשם – חובה (אי אפשר לדעת איזה מזג אוויר יצוץ פתאום).
- מכנסי טיולים (רצוי מתפרקות, אבל לא הכרחי, בהרים הגבוהים גם בימים החמים אפשר להסתדר עם מכנסיים ארוכות, מה גם שזה מונע חשיפה מיותרת לשמש ומגן משריטות ושאר מזיקים).
- חולצת טיול (אפשר להסתדר עם סט אחד של בגדי טיול, ממילא אחרי יום טיול ארוך ריח מרכך הכביסה כבר לא נשאר... ). עדיף חולצה עם שרוולים ארוכים, גם בגלל מזג האוויר וגם בגלל השמש, אפשר גם חולצה קצרה.
- מיקרו-פליז (להפסקות הקרירות)
- פליז/softshell (להפסקות הקרירות יותר ולערבים).
- גרביים (לכל יום/יומיים)
- תחתונים (לכל יום)
- כובע צמר/כובצעיף
- כפפות (רצוי אטומות לגשם, אבל לא צריך להתפרע)
- כובע – חשוב מאוד!
כללי:
- תיק רחצה מצומצם!
- תיק עזרה ראשונה (רצוי להביא משהו נגד יבלות למי שנוטה לסבול מיבלות, תחבושת אלסטית לבעלי בעיות בברכיים, אקמול ושאר אמצעי עזרה ראשונה סטנדרטים).
- מקלות הליכה.
- גזייה.
- כלי אוכל ובישול: סיר בישול מינימלי וקל משקל, צלחת אחת לסועד (משמש גם כקרש חיתוך ומכסה לסיר, כף/מזלג לסועד, סכין חיתוך חדה אחת, קופסת פלסטיק לאיחסון שאריות, קולפן, סקוץ לניקוי הכלים.
- מגבת טיולים.
- נייר טואלט.
- מצלמה + סוללות.
- קרם הגנה (חשוב מאוד) וגם שפתון עם מקדם הגנה.
- ליינר.
- פנס ראש.
סיפור דרך
יוצאים לדרך
יום ראשון - El faral – Refugio guissani
- מגובה 1300 ל-2580, עלייה בלבד של כ-1300 מטר, בערך 8-10 ק"מ הליכה.
התארגות ביום הראשון תמיד לוקחת קצת יותר זמן ולכן מראש תיכננו יום קצר. החננו את המכונית ב-El faral מלון-מסעדה הנמצא במרכז כמה דקות נסיעה מ-Cortina d'Ampezzo.
התחזית להמשך השבוע לא הייתה מבטיחה וכללה גשמים ועננות, ואכן כשיצאנו לדרך היה סגרירי במקצת וגשום. לשמחתנו הרבה, אחרי זמן לא ארוך של הליכה השמיים התבהרו, לשמחתנו הרבה עוד יותר, התחזית לא הגשימה את עצמה ובמהלך כל השבוע מזג האוויר היה נעים מאוד מלבד מספר מצומצם של שעות גשם במהלך כל השבוע. הביגוד חסין לגשם שלקחנו איתנו מנעו מהאפיזודות הקצרות של הגשם מלפגוע בהנאה מהטרק.
התחלנו לעלות. למעשה יום ההליכה הראשון כלל רק עלייה בשיפועים משתנים. לחלקנו זאת הייתה התחלה קצת קשה. אחרי כ-1300 מטר גובה של טיפוס, וכמעט על סף ייאוש נגלתה במעבר ההרים בקתה חמודה. האווירה בבקתה הייתה משפחתית ונעימה, למרות שצוות העובדים לא היה מאוד נחמדים. ישנו בשני חדרים, החדר של ה-6 היה צר ומחניק (ומשום שבחוץ היה מאוד קר, חלון פתוח לא ממש בא בחשבון), כדאי לשקול להוסיף עוד כמה יורו ולשדרג לחדר פרטי. המקלחת עלתה 5 יורו והיתה די מוצלחת (מים חמים יש רק בערב, בבוקר הגנרטור לא מופעל). ארוחת הערב היתה טעימה אם כי לא מאוד גדולה, ארוחת הבוקר בדומה לבקתות נוספות בגבהים האלו (מעל 2500) היתה די דלה וכללה לחם וממרחים, קפה ותה.
מחירים:
- לינה בלבד 20 יורו בחדר משותף.
- חצי פנסיון 48 יורו.
- חדר פרטי - לינה בלבד 24 יורו.
יום שני - Refugio guissani – Fanes Hutte
- מגובה 2580 ל-2060, עלייה של 650 מטר וירידה של 1000 מטר, בערך 15 ק"מ הליכה.
את היום השני לצעידה התחלנו בירידה בין הסלעים ובערפל שכיסה את העמק. הראות לא הייתה נהדרת במהלך היום, אבל מפעם לפעם נגלה לעינינו העמק ירוק ויפה. חלק נכבד מההליכה בבוקר הייתה לאורך צלע ההר כשלמרגלותינו נהר גועש, הליכה שהייתה פחות סימפטית לאילו מבינינו שסובלים מפחד גבהים.
בחלק השני של היום צעדנו בשביל רחב ונוח להליכה, שהתחיל בתוך היער והמשיך במעלה עמק מרהיב. השמש כיבדה אותנו בנוכחות קצרה בלבד. במהלך היום פגשנו בכמה ספסלים ושולחנות ומקומות יפים מאוד לעצירת צהריים, החלק הראשון של היום היה ריק כמעט ממטיילים ולא עברנו על פני בקתות בדרך. בחלק השני חלפו על פנינו מספר רוכבי אופניים ומטיילים.
את היום סיימנו בהליכה בגשם ובירידה קצרה לעבר הבקתה בה לנו. הבקתה ממוקמת בעמק מרהיב, אליו אפשר להגיע רק רגלית או באמצעות רכב מורשה. הבקתה עצמה גדולה יחסית והיו בה מס' יחסית גדול של מטיילים, אבל האווירה בבקתה נעימה מאוד, נקייה ומתוחזקת ביותר. בבקתה ומחוצה לה יש מתקנים ומשחקים גם לילדים קטנים. הארוחות מגוונות טעימות וגדולות, הצוות אדיב ונחמד. מתוך כל המקומות בהם לנו במהלך הטרק זה היה המקום המוצלח ביותר והתמורה למחיר מקסימלית.
אנחנו ישנו המשפחה לבדנו בחדר של 4 מיטות של 3 קומות. חדר האמבטיה והשירותים היו משותפים אך נקיים ביותר וסופקו לנו שם מגבות.
לינה: http://www.rifugiofanes.com/
- חצי פנסיון, לינה בחדר משותף (10 מיטות בחדר), אמבטיה ושירותים משותפים - 47 יורו.
- חצי פנסיון, לינה בחדר פרטי (1-2 / 3-4 מיטות), אמבטיה ושירותים משותפים – 51-56 יורו.
- חצי פנסיון, לינה בחדר פרטי עם שירותים ומקלחת פרטיים – 66 יורו.
יום שלישי - Fanes Hutte – pragser see hotel
- מגובה 2060 לגובה 1494, עלייה של 800 מטר וירידה של 1400 מטר, כ- 18 ק"מ הליכה.
את היום השלישי להליכה התחלנו עם מזג אוויר קריר ואפרורי, שבמהרה התבהר לכדי יום שמשי נהדר. השעתיים הראשונות של יום ההליכה הינן ירידה מתונה יחסית, בתוך צמחייה נמוכה, שביל הולכי הרגל נמצא קרוב יחסית לכביש 4*4 וניתן גם ללכת בשביל הרחב. בסוף הירידה יש מלון ותחנת אוטובוס. משם מתחילה עלייה תלולה בכביש מתפתל.
בתום העלייה בכביש הרחב מצפה עוד עלייה בשביל הולכי רגל ולאחר מכן עוד הליכה במסלול 4*4. במעבר בין הכביש הרחב לשביל יש פיסת גן עדן קטנה, מרחב עם דשא שנחל זורם לרוחבו. מקום נהדר למנוחת בוקר מאוחרת או ארוחת צהריים מוקדמת. בהמשך היום מגיעים לאחד מהפסגות המרשימות יותר. פסגה מישורית יחסית ממנה ניתן להשקיף 360 על הפסגות מסביב, סוג של פסגת העולם. תמונות לא יכולות לתאר איזה איזור מרהיב.
בתום מרבית העלייה שהיינו צריכים לגמוע באותו היום עצרנו לארוחת צהריים + התלבטות. במפה במסלול הכי קצר יש סימון של +++ שמשמעו קטע דרך עם סולמות/ברזלים. קצת חששנו לקראת הליכה במסלול שעלול להיות מפחיד.
לבסוף החלטנו ללכת בדרך הזאת שהתבררה כסטנדרטית למדי (יחסית לדולומיטים כמובן), המסלול היה כחלק מה-Alta via 1, מסלול אותו עושים הרבה מאוד מטיילים ולכן חלקים שכנראה באזורים פחות מטויילים של הדולומיטים לא היו מסומנים (או שפשוט לא היו לאורכם ברזלים) על ה-Alta via 1 כן היו מסומנים כקשים יותר.
כמו בכל יום כמעט במהלך הטרק הזה לאחר העלייה ציפתה לנו גם ירידה מכובדת בחלקה הגדול לאורכו של יער בסופו ציפה לנו אגם מרהיב.
בלילה הזה לנו במלון, מקום די עתיק וייחודי שנמצא על שפת האגם. חלק מחדרי המלון לא חדישים במיוחד והמקלחות המשותפות אמנם נקיות אבל כלל לא חדשות. החלק הטוב ביותר במלון היו הארוחות הדשנות והטעימות.
- מחירים: חדר עם מיטה כפולה, שירותים משותפים 58 יורו – חצי פנסיון
חוות דעת מאתר Trip advisor: http://www.tripadvisor.com/Hotel_Review-g1202638-d2219269-Reviews-Hotel_Pragser_Wildsee-Braies_Alta_Pusteria_South_Tyrol_Dolomites_South_Tyrol_Province.html
יום רביעי - Hotel Pragser Wildsee - Dürrenstein hütte
- מגובה 2060 לגובה 2040, 16-19 ק"מ (תלוי באתגריות המסלול), ירידה של 1000 מטר ועלייה של 500 (מסלול פחות אתגרי ירידה של 1500 ועלייה של 1000).
את היום הרביעי בטיול התחלנו במפוצל. שניים מההולכים לא הרגישו בטוב וקיצרו חלק מהדרך באוטובוס (אפשר להגיע מהמלון ליעד של הערב בשני אוטובוסים, לוחות זמנים ניתן להשיג במלון), עוד שניים חששו מחלק דרך שהיה מסומן כדרך אתגרית עם סולמות ושלושת האמיצים עשו את הדרך הקצרה והמאתגרת.
בתחילת הדרך נאלצנו לחזור רגלית חלק מירידה הגדולה אותה עשינו ביום הקודם. עוד לא החלטנו מה יותר קשה/מייאש, הירידה האין סופית או העלייה הבלתי נגמרת. בנקודת הפיצול המשכנו בדרך נוחה ויפה ויחסית עמוסה מטיילים. מזג האוויר היה נוח ונעים והלכנו בניחותא. נקודת הפיצול הייתה בבקתה ממש חביבה ומומלצת לעצירת צהריים, משם האמיצים המשיכו בדרך הקצרה יותר שעל צלע ההר והחששנים הלכו בדרך האפר הרחבה, הבטוחה והארוכה יותר. לטענת האמיצים הדרך אינה מאוד נוראית אם כי חלק נכבד מהדרך צועדים על צלע ההר, פחות מומלץ לאנשים עם פחד גבהים. הדרך הארוכה יותר לא הייתה מרגשת במיוחד וכללה הליכה בדרך 4x4 עמוסה במטיילים שחצתה כביש מתפתל (כמובן שקודם הייתה ירידה של 500 מטר גובה ואח"כ עלייה של גם כן 500 מטר גובה.
אבל ההליכה הייתה משתלמת הבקתה אליה שאפנו להגיע הייתה ממוקמת בעמק ציורי יפייפה. נהיה קריר ולכן לא ישבנו להנות מהנוף המרהיב, אבל הנוף במהלך הדרך היה משגע.
לצערנו הבקתה שהייתה בעלת פוטנציאל גדול אכזבה. ישנו ב-dormitory צפוף ומחניק שמוקמם במרתף, חדר ארוך וצר בו היו מספר גדול יחסית של מיטות קומותיים. לשני dormitories כאלו הוקצה חדר אמבטיה יחיד וארבעה חדרי שירותים.
גם ארוחת הערב והבוקר הייתה פוטנציאל לא ממומש, הארוחה היתה בסה"כ טעימה, אך לא משביעה, לא קיבלנו תוספת גם כשביקשנו, וגם יחס בעלת המקום לא היה תמיד לבבי.
- חצי פנסיון, לינה בחדר משותף (10 מיטות בחדר), אמבטיה ושירותים משותפים - 40 יורו.
- חצי פנסיון, לינה בחדר פרטי – 54 יורו.
יום חמישי - Dürrenstein hütte - Drei Zinnen hütte
- מגובה 2040 לגובה 2405, ירידה של 800 מטר עלייה של 1200 מטר, 15-16 ק"מ.
אחרי ארבעה ימים מלאים של טיול כבר היינו כולנו יחסית בכושר, ולמרות זאת העליות הארוכות והירידות האינסופיות המשיכו לאתגר. ועדיין לא נמצאה התשובה למה עדיף, לרדת או לעלות. יום הטיול הזה עבר במסלול יחסית עמוס במטיילים, ודרגת הקושי לא הייתה מאוד קשה. למרות שגם במקרה הזה היה ניתן לבחור בין 2 אפשרויות טיול, אחת בה סומנו סולמות ושנייה שהייתה צריכה להיות בדרגת 'פחד' נמוכה יותר. באפשרות המפחידה יותר לכאורה היה קטע קצת יותר מפחיד של הליכה ליד תהום לא מבוטלת, אבל לכל אורך הקטע המפחיד היו כבלים שהיה ניתן לאחוז בהם. אחת משני הפחדנים הגדולים מבינינו צלחה את המשימה בהצלחה! אלו שהלכו בוריאנט הקל יותר עברו סמוך לאגם יפייפה וטענו שזכו לצלם שם חלק מהתמונות היותר טובות במסלול. כך ששתי האפשרויות מוצלחות!
תמונת הניצחון
קצת אחרי המפגש בין שתי האפשרויות איפשהו בדרך במעלה נהר עצרנו לאכול. משם עד ליעד הסופי של אותו היום הלכנו רק בעלייה. הדרך הייתה גם כן עמוסה יחסית במטיילים וכנראה לא סתם כי הנוף למעלה באזור הפסגה היה עוצר נשימה.
הבקתה בה עצרנו הייתה עמוסה מאוד במטיילים, ממש מפעל של מטרקים. החדרים היו ברובם הגדול dormitory, אנחנו דווקא זכינו לחדר יחסית נחמד שלא היה עמוס מידי במיטות ומטיילים אחרים. החלק המפתיע ביותר שהייתה מקלחת אחת בלבד (שאנחנו ידענו עליה, אולי הייתה עוד מקלחת מוסתרת) וברוב הזמן היא הייתה פנויה. ייתכן והמטרקים האירופאים לא מקפידים להתקלח כל יום...
הארוחות היו מוצלחות למדי, ארוחת הבוקר הייתה די פשוטה, לחם וממרחים, כמו בכל הבקתות בגבהים האלו.
- חצי פנסיון, לינה בחדר משותף, אמבטיה ושירותים משותפים – בערך 40 יורו.
יום שישי
- Drei Zinnen hütte - Refugio Lavarredo, מגובה 2405 לגובה 2344, ירידה של 500 מטר ועלייה של 500 מטר. כ-7-8 ק"מ.
המרחק בין שני מקומות הלינה היה קצר ביותר, ואנחנו קצת התבאסנו על יום ההליכה הקצר, ולכן הוספנו סיבוב קטן באזור. בפועל לדעתנו מיותר להזמין לילה בשני המקומות והיה אפשר להגיע ישירות למקום הלינה השני. לבסוף פשוט נהנו מיום קליל. בדרך בין שני הרפיוג'ים יש בקתה קטנה וחמודה (במרחק קצר מהדריי זינן הוטה), ששוה לעצור שם לנשנוש או לבירה. הגענו ליעד מוקדם ממש, והתחשק לנו שטרודל תפוחים כמו שאכלנו בצהרים קודם, ופשוט קפצנו (לא כולם, הרוב התעצלו) בדרך הקצרה (היו שתי אפשרויות דרך מאוד קצרה שמקשרת בין שני המקומות החוצה את הרכס) חזרה למקום הראשון. לצערנו הרב לא נשאר שטורדל תפוחים אז הסתפקנו בעוגת שוקולד. תוך שעתיים-שלוש היינו בחזרה.
הבקתה עצמה הייתה הרבה פחות המונית מה-dri zinnen hotte, לנו כולנו בחדר אחד עם 3 מיטות קומותיים ומיטת יחיד אחת. החדר היה נעים והיו שמיכות פוך מפנקות ומצעים (ברוב מקומות הלינה אין מצעים ולכן כדאי להביא ליינר), האוכל היה מוצלח והאווירה הייתה נעימה ומשפחתית. מבין שתי האפשרויות זו האפשרויות היותר טובה עבור כאלו שמעדיפים מקומות קטנים.
- חצי פנסיון, לינה בחדר משותף, אמבטיה ושירותים משותפים – 55 יורו.
יום שביעי ואחרון
- Refugio Lavarredo – misurina, מגובה 2344 ל-1800, כ-7-8 ק"מ.
היום האחרון של הטרק לא היה יום טיול ממש, צעדנו בניחותא לעבר העיירה misurina משם תיכננו לקחת אוטובוס חזרה לקורטינה. סה"כ היה מדובר בירידה לא קשה מידי, בחלקה הגדול בסמוך לכביש. ב-misurina שוכנת ליד אגם ציורי, נחמד לשבת באחת המסעדות או בתי הקפה, להנות מהפיצה ולאכול גלידה. דווקא ב-misurina מצאנו את המסעדה שהייתה הכי vegan friendly בכל המסלול שהייתה גם מוצלחת מאוד. במסעדה היה תפריט שבה פורט על כל מנה אם היא מכילה מוצרים מהחי/מוצרי חלב/גלוטן/חזיר.
לסיכום, זאת הייתה חוויה משפחתית מאוד מיוחדת וחוויה מדהימה בכלליות. אבל חשוב לזכור שכשיוצאים לטייל מס' ימים ביחד זאת סיטואציה מאוד אינטנסיבית ולכן בנוסף להכל צריך להצטייד גם בהרבה סבלנות אחד לשני.
