ביום הראשון לטיולינו בזנגזיזייה נסענו לפארק הלאומי שלהם national park .
בהגעה עברנו עם כרטיס ל-3 ימים שהמדריכה קנתה דרך מעבר שלקחו טביעת אצבע מאיתנו לימים הבאים -משוכללים הסינים ומונעים “תחמנות”.
מיד עלינו על אוטובוס פנימי שלקח אותנו בתוך השמורה לתחנה הראשונה שלנו שהיתה המעלית.
איך שירדנו מהאוטובוס הנוף שנשקף היה מדהים. צוקים נישאים וירוק מכל עבר.
לאחר קניית כרטיס בכיוון אחד במעלית טיפסנו במעלה מדרגות יחד עם מאות סינים. הרבה מדרגות יש בסין ועל נגישות לנכים או מוגבלים אין מה לדבר כאן. ואז הגענו לעמדה המתנו בתור למעלית או כך חשבנו. זה היה התור לתור של המעלית . לאחר בידוק תיקים (הם לא מרשים מצתים) עברנו לתור שהיה קצר יחסית 45 דקות המתנה במסדרון. הם מכניסים קבוצות של 50 אנשים למעלית. למזלנו, היינו אחרונים להיכנס ולא היה מקום במעלית, אז נתנו לנו להיות ראשונים לבאה. המעלית עולה 326 מטר בדקה.
עולים במהירות ורואים בהתחלה רק קיר בטון דרך הזכוכיות של המעלית ואח”כ עולים לפני השטח ורואים את המוף המדהים שנפרש לפנינו: צוקים מרהיבי עיין עם ירוק מכל עבר.אכן הגענו לפארק אוואטר....(מי שלא ראה את הסרט מיד לראות….)
לאחר צילומים במרפסת הצילום התחלנו בהליכה במסלול יורד עם מדרגות ,כמובן ,לכיוון מקומות התצפית המהממות. לאחר מסלול הליכה חזרנו ולקחנו אוטובוס לנקודה הבאה שם התחלנו מסלול שהגענו לראות את הר הללויה שהוא ההשראה לסרט אוואטר.
עייפה ורצוצה מכמות המדרגות וההליכה ומזג האויר החם חזרנו בדרך הקצרה חצי שעה והגענו למרכז איסוף היו מלא סינים שם בתור, ואני שכבר כל שריר ברגל הרגשתי, העדפנו לא לחכות לאוטובוס ולקחנו ואן שהסיע אותנו תמורת סכום מופקע של 300 יואן כ160 שח נסיעה של 40 דקות בערך. להר טיאנזי עוד זוית מהנוף המדהים פרוס בפנינו. .
עשינו סיבוב בנוף, עוד תמונות, ומשם עולים לכיוון הרכבל במדרגות כמובן, והמדריכה קנתה מקדונלדס ומשם למטה ברכבל עם סינית עם פחד גבהים, שכמעט התעלפה בדרך.
הגענו בשלום וירדנו במדרגות כמובן, עד למטה. ושם לקחנו אוטובוס שמורה לגלריה 1000 המייל שם עלינו על רכבת (כמו בפארק הלאומי ברמת גן) שלקחה אותנו בין נופים. זיהינו כל מיני דמויות בצוקים סימפסון, משפחה, כלב . הגענו לרחבה ירדנו. הצטלמנו ועלינו חזרה לרכבת. בהחלט היה אפשר לוותר על זה אבל לפחות לא היינו צריכים ללכת ברגל למרות שהיתה אפשרות לעשות את המסלול ברגל ולא ברכבת.
התורים פה בשמורה זה בממוצע חצי שעה עד שעה לכל דבר אוטובוס ואטרקציה.
משם לקחנו אוטובוס ליציאה מהשמורה שם פגשנו את הוואן עם הנהג אספנו מהמלון את המזוודות שהשארנו בבוקר והמשכנו למסעדה אוטנטית .
במסעדה אכלנו עוף כמו עוף בגריל צהוב שהגיע כחצי תרנגולת. הזמנו גם בקר מוקפץ עם גזר. אני ראיתי בסיור במטבח עם המדריכה ניקי המקסימה (טיפ עליה בהמשך) עגבניה ובקשתי עגבניה בארוחה אבל לא מבושלת. המנה שהגיעה היתה עגבניה פרוסה לפרוסות ומעליה מפוזר סוכר בנדיבות. היה מוזר בהחלט אבל אכלנו. תה הוגש בתחילת הארוחה והזמנו קנקן לימונדה. אכלנו 3 אנשים ושילמנו 323 יואן שזה כ170 שח. די יקר במושגים כאן. אבל זו מסעדה טובה ואיכותית וכמובן אוטנטית והיה חשוב לנו לא לחטוף קלקול קיבה..
משכורת חודשית ממוצעת בענף התיירות כאן היא 3000 יואן.
הרחובות מלאים מסעדות שמזכירות מסעדות פועלים שלנו.
נסענו משם למלון בסט ווסטרן שנמצא קרוב יותר לשדה התעופה והוא יותר מערבי למרות שגם כאן אף אחד לא מדבר אנגלית והיינו המערביים היחידים ובוודאי הישראלים היחידים באיזור.... היינו רצוצים והלכנו לישון.
