יום שני בזנגזיזייה גשר הזכוכית הארוך בעולם ושייט על הבאו פנג

יום 2 גשר הזכוכית ושייט על נהר באו פנג 14.4.17

ארוחת בוקר במלון best western grand hotel zhangjiajie הרבה יותר מערבית ואפילו חלב היה בחדר האוכל להכין נס קפה שהבאתי כמובן מהבית.

האוכל מורכב רובו ממאכלים שלהם בישולים של צהריים לארוחת בוקר : נודלס למיניהם. ירקות מאודים מאכלי ים שעועית וכדומה.

אני הסתפקתי בירקות עגבניות שרי מלפפונים ובצל סגול.

בקשתי אפילו שיכינו לי חביתה עם עשבי תיבול כלומר בעזרת שפת הסימנים, ידיים ואצבעות והכינו לי.

הלחם קצת יבש והם לא בדיוק אוכלים לחם שם בארוחות, אבל יש לחם שוקולד שהיה טעים במיוחד.

ב11 נאספנו בוואן לנסיעה לגשר הזכוכית הגשר שתוכנן עי ארכיטקט ישראלי דותן שמו כמדומני.

הוואן הוריד אותנו בחניה והיינו אמורים לקחת אוטובוס למעלה לאיזור הגשר. פיספנו את האוטובוס ועמדנו בשמש שהפתיעה בחום שלה. אחרי 15 דרקות המדריכה בקשה מהנהג שיחזור וייקח אותנו עד למעלה. ואכן הוא לקח, למורת רוחו, כי זו דרך ארוכה ואסור לחנות למעלה והוא היה צריך לחזור את כל הדרך למטה. אבל ליווי זה, זיכה אותו בסוף היום ב50 יואן טיפ.

שוב מדרגות. שוב להראות דרכונים ולשלם רק 6 יואן בגלל שאנחנו זרים כשאחרים משלמים 268 יואן לכרטיס. לא הבנו את ההגיון אבל זרמנו, אחר כך הבנו שזה בגלל שאנחנו ישראלים ומצפרים אותנו בזכות ולכבוד הארכיטקט הישראלי שתכנן את הגשר. כבוד גדול. בכלל מעריצים פה ישראלים ומחזיקים מאיתנו עם חכם חרוץ ודוגמא.

תור קצר בסין פירושו 300 עד 500 איש בתור. בשבילנו כולם נראו סינים אבל מסתבר שרבים הם קוראניים שניקי המדריכה אמרה שאפשר להכיר אותם בזכות נעלי הספורט ובגדי הספורט ושהם לא עושים בכלל ספורט...בדיחה פרטית שלהם ע”ח הקוראניים.
 מיותר לציין שלא ראינו אדם מערבי שם פרט לנו וברור שלא ישראלי. אחרי 3 ימים במלון ראינו אמריקאית אחת חייכנו ומיד החלפנו רשמים על המקום. זה הרגיש כמו ישראלים שנפגשים בחו”ל ומרגישים מיד שמכירים ומדברים ....

כשמסיימים חלק מהתור יש נעלי בד שניתנות להלבשה על הנעליים, כדי למנוע החלקה על הזכוכית ולמנוע פגיעה בזכוכית. למקום אסור להכניס דברים כבדים כך שרק סלולרים וגו פרו לקחנו. מוט סלפי מאד יעיל או מדריכה צמודה שמצלמת.

שוב מדרגות ומגיעים לפלטפורמה עם מדרגות עץ להלבשת הנעלי בד סביב הנעליים שלנו.

קצת תמונות שתופסות את הגשר כולו עם הנוף ואז...

ההליכה על הגשר חוויתית!!! הגשר מלא אנשים ויש צפיפות אבל אפשר לשבת או אפילו לשכב על רצפת הזכוכית. מי שמפחד יכול ללכת בצדדים שם יש פסי מתכת. הגשר אורכו כ-400 מטרים והוא מחבר בין 2 צידי הרים מעל מעין קניון של עומק 300 מטר. מפחיד לבעלי לב חלש או פחד גבהים.

אני נהנתי מאד הצטלמתי ואפילו נשכבתי. אפילו בעלי שחשש בהתחלה ללכת נשכב ראשון והצטלם.

אחרי מספר צילומים בזויות שונות מיצינו והתחלנו ללכת חזרה הורדנו את נעלי הבד והנחנו בקופסאת איסוף.

הלכנו לכיוון המדרגות וירדנו לכיוון היציאה .
 משם ירדנו חזרה למגרש החניה ששם הוריד אותנו הנהג ולקחנו את האוטובוס של האטרקציה לאחר המתנה בתור , כמובן. האוטובוס הוריד אותנו למגרש חניה התחתון משם נאספנו עי הוואן בדרך לאגם באו פונג.

בדרך היינו רעבים ועצרנו במסעדה אוטנטית ואכלנו מאכל בקדירת בישול דג מקומי מבושל במרק על גז באמצע השולחן ונשאלנו אלו תוספות לשים פנימה לקחנו מהפטריות השחורות שלהם שהיו טעימות אך אסור לאכול אותם לא מבושלות... ארוחה טובה לנו ולמדריכה עם נודלס שלהם בנוזל לא כמו בארץ. ואורז כדי שנהיה שבעים כי אין כאן לחם הארוחה עלתה 226 יואן

הנהג הסיע אותנו לאטרקציה הבאה ושם לקחנו אוטובוס במעלה ההר עד למעגן הסירות. הסירות סירות תיירים עשויות מבמבוק.

לכל סירה נכנסים כמות של 50 עד 80 אנשים בערך

לכל סירה מדריכה סינית שבמהלך כל השייט לא הפסיקה להסביר בסינית כמובן דבר שגרע מההנאה שלנו ויצר כאב ראש....השייט אורך כ30 דקות שייט רגוע כשהנופים מזכירים את האיים בתאילנד: הרים וירוק מסביב. האטרקציה היא שיש מבנים לאורך האגם וכשעוברים ליד מוחאים כפיים ויוצא או יוצאת זמר/ת ששרים בקול יפה שיר קצר הסרטנו צילמנו נופים ושטנו חזרה עם כאב ראש.

מכיוון שהיינו תשושים מהיום הראשון אז העדפנו לחזור למלון ולנוח. הגענו בשעה 6 למלון התקלחנו התלבשנו וירדנו לסיבוב ליד המלון. יש שם פארק עם מתקן לונה פארק הפארק יפה ויש “גיבוש” של אופנוענים שמגיעים בערב. ליד המלון היו ריחות נהדרים ממסעדה שמשמאל למלון אבל אנחנו כבר לא היינו רעבים כי אכלנו בחדר טונה ולחם שהבאנו מהארץ.

האוכל נראה מעניין על האש כזה...לא ניסינו.

ממול מימין היתה מסעדה יותר יוקרתית שגם אותה לא ניסינו.

הלכנו לישון עייפים כשקולות הבנייה מליד המלון מלווים אותנו עד 11 בלילה. הבניה באיזור מואצת ועובדים כל יום משעה 6 וחצי מהבוקר עד 11 בערב.