בחופשת האיסטר הסינגפורית יצאנו הפעם אל מערב אוסטרליה. הגעגוע לקרוואן והכמיהה למרחבים הפתוחים שלחו אותנו אל הכבישים העולים מפרת' צפונה. הטיול התהווה לחוויה מסחררת של דהירה ותזוזה בלתי פוסקת. האתרים יפיפיים, אבל למשפחות שפויות יותר מומלץ לחלקם לתקופה מעט ארוכה יותר... חודש לפחות.
 את היומן המצורף כתבתי לאורך הטיול - תהנו!

 23.3.13
בוקר בCervantes
בוקר בחניון קרוואנים מתחת עצי אקליפטוס על שפת הים. נראה מוכר כל כך ובכל זאת שונה בלי מיכה.
Pinnacles Caravan Park, Cervantes
אתמול בבוקר התחלנו את טיול הקרוואנים במערב אוסטרליה. אחרי נחיתה לילית ולילה אצל אלעד החמוד (אח של שרון מהכפר) נפרדנו מאליה הקטנטונת ויצאנו לכיוון Joondalup -; שם חיכה לנו הקרוואן. מיכה בקליפורניה בקורס ואני עם תאי ומאיה, מנסה לא לשכוח לשאול את כל השאלות, לשים לב לכל הפרטים ולא להילחץ מהמחשבה שזהו -; עוד רגע אני אמורה להתניע, להעביר לD ולצאת לדרך... וזה אחרי שכבר חצי שנה לא נהגתי ו-7 שנים לא בצד שמאל!
עוד רגע קטן של לחץ כשהמנהל אמר "רגע, את מתכוונת לנהוג לבד כל הזמן?" ברור שלא! אבל אם כך -; מיכה צריך להציג את הרשיון ולחתום! מזל שאנחנו באוסטרליה ובלי יותר מדי בעיות הרשיון נשלח במייל ואני חתמתי בקשקוש את שמו של מיכה.. No worries mate!
הסבר אחרון, הוראה אחרונה והנה אני מאחורי ההגה, יוצאת לדרך. רק מה לעזאזל עושים כאן הוישרים??? מהר מאוד גילינו שגם אם לא צפוי לנו גשם במרץ (טפו,טפו, טפו) הוישרים הולכים לעבוד כאן שעות נוספות (ורק מי שעבר מנהיגה בצד אחד לשני -; יבין...).

Yanchep National Park
 אחרי התארגנות בסופר המקומי יצאנו את דרכנו צפונה -; לכיוון מדבר הPinnacles. בדרך, בהמלצה מבורכת של אלעד עצרנו בפארק Yanchep המקסים שייזכר מעתה כ"פארק הקואלות". טיילת ארוכה לאורך אגם ולאורכה על עצי האקליפטוס פזורות 11 קואלות מתוקות. רובן במצב הטבעי של גוש פרווה חמוד דבוק לעץ (טפרים שחורים חשופים מרמזים למה הוא מסוגל...) אבל חלקן דווקא ערניות -; מסתובבות מצד ימין לצד שמאל ואפילו -; לא יאומן!-; יורדות לתחתית העץ לקחת ענף טרי ולדגמן למצלמה!
Yanchep National Park

אל מדבר הPinnacles
מYanchep המשכנו צפונה והגענו לPinnacles. בדיוק בזמן כדי להכנס ברגע האחרון למרכז המבקרים היפה ואז לצאת לסיבוב של לפני שקיעה בין עמודי האבן המוזרים. Pinnacles הוא בעצם שטח מדברי עם חול כתמתם ובו פזורים אלפי עמודים עשויים אבן גיר -; "אשת לוט" קראה להם מאיה ואני חשבתי על קונוטציות מעט יותר פאליות (אולי זה החסרון של מיכה?). כך או כך המדענים גם הם חלוקים בדעותיהם לגבי מקור התופעה, וההסברים המקובלים כיום הם שהעמודים הם למעשה שרידים ליער שכוסה בחול בסופות והפך למאובן או לחילופין שאלו מבני אבן/בוץ שהצטברו מתחת לשורשי שיחים ועם הזמן נחשפו. הרוחות, החול והקרקע שמתגלה ונערמת לחילופין מאפשרת הסברים של מעלה ושל מטה -; הכל הולך.
Pinnacles
הסיבוב בין הסלעים הענקיים נעשה ברכב על קרקע חולית רכה. בכניסה שלט המגביל כניסת רכבים גדולים. חששנו קצת בהתחלה שמא הרכב שלנו עונה להגדרה ואכן בכמה מקומות המעבר בין האבנים היה צר (אופס, עליתי על Pinnacle...) אבל הצלחנו! לקרוואן רחב יותר לא הייתי ממליצה לנסות.
השמש כבר כמעט שקעה כשעשינו את דרכנו מהמדבר המרשים אל הקמפינג בCervantes. מאיה ישבה לידי וספרה גופות של קנגרו דרוסים. באכזבה היא אמרה -; "איך זה שראינו כבר קואלות ועדיין לא ראינו אף קנגרו חי?" (בערב היא תסרב לטעום סטייק קנגורו בטענה שהיא בטוחה שהם בסכנת הכחדה!). ואז, ממש בכניסה לעיר, במקום נוח לעצירה והתבוננות משתאה הוא חיכה לנו -; קנגרו גבוה וצהבהב שקיפץ מצידו האחד לצידו השני (וואי וואי וואי) של הכביש.
 קינחנו את הערב בארוחה אוסטרלית בשרית על ה"בארבי" -; סטייק קנגרו וצלעות טלה נפלאות.
24.3.13
בוקר קסום בJurien Bay
תאי בקרוואן מצחקק, שקוע בספר, מאיה עוד ישנה בקומה העליונה (זה רק 9!) ואני בשמש החמימה -; כותבת עם גלי עטרי ברקע "מהמרחקים".
את הבוקר התחלתי מוקדם -; SMS מלחיץ ממיכה ב-6:45 -; "הטיסה התעכבה, אני רץ לטרמינל המקומי" ואחריו עוד אחד מרגיע "הגעתי -; Boarding בקרוב". עוד קצת... לחזור לישון לא הצלחתי ולכן יצאתי לרוץ / ללכת לאורך החוף המקסים והים הכחול כחול עמוק.
לJurien Bay - עיירת דייגים קטנה, גדולה רק במעט מCervantes הגענו אתמול בצהריים. בקמפינג חיכתה לנו כרית עצומה מנופחת ממש ליד הקרוואן שלנו שמשמשת טרמפולינת ענק לילדי החניון. מהילדים שכחתי לשעתיים הקרובות -; שניהם מקשקשים באנגלית שוטפת, שופעת מבטא (אלוהים יודע איזה) והנה הם כבר בחבורה -; מגיעים לקרוואן עם עדת ילדים צמאים לקבל מיים. הכיף של טיול קרוואנים.
Jurien Bay Tourist Park

 26.3.13
דוהרים צפונה, הקילומטרים נבלעים מתחת לגלגלים. אדמת Outback אדומה בצדדים וסידני לאופר ברדיו -; איזה כיף!
מנסה לשחזר לאחור את החוויות שהצטברו להן בשלושת הימים האחרונים... הבילוי בJurien Bay הגיע לשיאו בערב -; נגן קאנטרי אוסטרלי מזוקן שנתן הופעה במטבח הקמפינג לנו ולעדת אוסטרלים שתויים וצרובי שמש. מוזיקה, בדיחות גסות, הרבה לינגו אוסטרלי שהאוזן צריכה לחזור ולהתרגל אליו ונקניקיות על ה"בארבי" שליד. מה עוד צריך?
Country at Jurien bay

בדרך לGeraldton
 בבוקר למחרת שמנו פעמינו צפונה לג'רלדטון. מצמצמים טווח אל מיכה שכבר ריחף אי שם בשמי אוסטרליה, מעופף גם הוא לאיטו לקראתנו.
ב-Jurien פגשה מאיה ילדות מג'רלדטון. כשההורים שמעו שאנו בדרכנו לעיר הם הזמינו אותנו לארוחת ערב "אירוח אוסטרלי אמיתי". מפתה, אבל בסופו של דבר ויתרנו. עד שסוף סוף קיבלנו את מיכה לא רצינו להתחלק בו עם אף אחד... כן קיבלנו מהמשפחה המלצות על מקומות שכדאי לעצור בהם בדרך. וכך, קצת לפני הכניסה לג'רלדטון פנינו אל כביש צדדי בכיוון פארק חיות קטן ומומלץ.
בעודנו נוסעים על הכביש הצדדי קלטו עיני קבוצה של אבירים ואבירות נלחמים מתחת לאחד העצים שבדרך. לקח למוח קצת זמן לעכל את המחזה המוזר, רוורס ואנחנו מול הקבוצה -; חבורה שנפגשת מדי סוף שבוע, עוטים בגדי ימי הביניים, מתחמשים בנשקים שהכינו בעצמם -; חרבות ברזל כבדות, קשתות עם חיצים מחודדים וגרזנים ענקיים, והכל לצורך קרבות דמי ושיחזור של הווי החיים הימי ביניימי. בחופשות הם עורכים גם מפגשי ענק אליהם מצטרפים שחקנים מקבוצות אחרות וביחד יוצרים מחנות וקרבות רבי משתתפים. גם זה סוג של תחביב.
Knights

 אל פינת החי Greenough Wildlife הגענו בשעה 13:00 -; בלי לדעת, בדיוק לזמן ההאכלה של הקרוקודיל. מרחוק ראתה אותנו בעלת המקום וזירזה אותנו להגיע למופע המטורף שבו הזוחל הענק -; מסה של שרירים ושומן באורך 3 מטר מזנק לגובה 2 מטר כדי לסגור את לסתות הענק שלו על חתיכת בשר עוף טרי.
Greenough wildlife park
הפארק משמש מקלט לג'ואים פצועים או נטושים -; גורי קנגרו שאמותיהם נדרסו או נורו. בחווה מטפלים בהם והם גדלים ליצורים מתוקים ומלאי הבעה. למבקרים מאפשרים להאכיל, לחבק ולהתלטף עם היצורים המקסימים -; רק מעבר לגדר, כדי למנוע בעיטות.
Greenough wildlife parkGreenough wildlife park

 לג'רלדטון הגענו בצהריים לFish & Chips. חוגגים את הארוחה האחרונה לפני הצטרפותו של מיכה. בסיור לאורך החוף גילינו פארק שעשועים מקסים עם מתקני חבלים ומשפריצי מיים. הילדים נתקעו שם ואני יצאתי לשוטט בעיר (הסגורה ומשותקת -; יום א' אחר הצהריים) בחיפוש אחר נקודת התחברות לאינטרנט.
לפנות ערב אספנו סוף סוף את מיכה. בהחלטה משותפת (איזה כיף להחליט ביחד) החלטנו לצאת לדרך על אף האזהרות ולדהור צפונה לכיוון קאלברי. וזאת למרות החשיכה היורדת וסכנת הקנגרו המקפצים על הכביש...

Sandboarding in Kalbarri
 בבוקר בקלבארי, לאחר התארגנות זריזה יצאנו לפגוש את רוב שלקח אותנו ליום של Sand Boarding מטורף. ליד קלבארי יש דיונות חול עצומות. רוב לקח אותנו בLand Cruiser הפראי שלו לטיפוס על הדיונות הענקיות. במעלה הדיונות הוא שלף את הBoards וקדימה! שיעור קצר וכבר אנחנו טסים במורד הדיונות, פנים קדימה, לאחור, לבד ובזוגות ובסוף אפילו בעמידה. קסדה על הראש ו.. אאאא!!! (הסיסמא של רוב "Don't be scared -; just scream!").
Kalbarri
Sandboarding
את היום המסעיר קינחנו ב"מלכת הדיונות". דיונה ענקית עם ירידה של כמעט 90 מעלות. בדיונה הזאת יורדים רק בשכיבה עם הפנים קדימה (מסתבר שזאת הדרך הבטוחה ביותר) ובשיאה מגיעים למהירות מטורפת של 30 קמ"ש! החלק הקשה הוא העלייה חזרה על הדיונה הגבוהה והסוכריה שבסיום היתה הירידה האחרונה -; במפתיע הודיע לנו רוב שחזרה לא צריך לעלות. הוא ירד אלינו... עם הג'יפ!!! מאיה, שויתרה על תענוג הירידה המוטרפת עם הקרש בדיונה הזאת (אחרי שהפליאה בגלישה בעמידה בדיונה הקודמת) תפסה את המקום ליד הנהג ואנחנו (שצפינו מתחתית הדיונה) הסתכלנו באימה כשהג'יפ עשה את דרכו בגלישה ב90 מעלות, יחד עם כמויות אדירות של חול, כמו מפל אדיר של מי בוץ, אט אט במורד הגבעה. חוויה אדירה!

ליל הסדר בקלבארי
 בחזרה בקלבארי, עטויים בציפוי חול פריך, החלטנו להישאר בחניון לעוד לילה ולחגוג כמו שצריך את ליל הסדר. אבל סדר בלי אורחים זה לא כיף.. עוד בJurien Bay פגשנו משפחה ישראלית חמודה -; דני ושולי, המטיילים עם רותם בן ה-3 ושחר הקטנטונת בת חמישה חודשים. לאורך כל היום שלחתי לדני סמסים בניסיון לבדוק אם גם הם בקלבארי ובדיעבד גם הוא ניסה לסמס אלי. אלא שחברות התקשורת היו נגדנו ואף אחד מהסמסים לא הגיע. מסתבר שאת הגורל אי אפשר לעצור, או כמו שאמר דני -; כנראה שהוא שם החליט שאי אפשר לתת לנו לעשות סדר לבד. וכך, רגע אחרי שקנינו בקבוק יין לסדר, יצאנו מהחנות ובצד הכביש זיהיתי את הקרוואן של דני ושולי ולצידו מבצבץ ראשו של דני.
מכאן כבר התרקם לו סדר משובח עם מרק על בסיס Vegemite (בהעדר אבקת מרק), עם קניידלך באדיבות אלעד (שדחף לי אותם עוד בפרת' -; רגע לפני שיצאנו), מצות מסינגפור, הגדות מהארץ והרבה בשר על האש -; אוסטרלי כמובן!
Seder

 28.3.13
שוב דוהרים על הכביש, הפעם בכיוון דרום. כן, מתחילים את ההתגלגלות חזרה אבל לא לפני Detour "קטן" לכיוון Monkey Mia.
עוד משלב תכנון הטיול התלבטנו בשאלה האם לעלות לCoral Bay הידוע בצלילות שלו לאורך חוף שנחשב יפה אף יותר מהGreat Barrier או לבחור בנתיב אחר צפונה ולעלות לMonkey Mia, לשם מדי יום מגיעים דולפינים לחוף להאכלה. לעשות את השניים היה מטורף מדי שכן השניים נמצאים בשני קצוות צפוניים שאינם נפגשים.

עולים לCoral bay
מתרשמים מתאורי השנירקול המובטח בחרנו בדרך העולה לכיוון Coral Bay. יום של נהיגה צפונה מקלבארי (כמעט 700 ק"מ) הביא אותנו לעיירת חוף קטנה ויפה ולה לגונה רדודה המוקפת בריף. אלא שיחד עם המראה הקסום והטמפרטורות הגבוהות באופן משמעותי מאלה שלהן הורגלנו קידמה את פנינו גם רוח בלתי פוסקת.
 יצאנו לטיול רגלי -; להקיף את הלגונה, והגענו אל הShark Nursery. אזור שבו משריצים הכרישים את צאצאיהם. לגונה נוספת וענקית עם מיים שמכסים ומגלים שטח חולי עצום. רגע אחרי שהסברנו למאיה שמדובר בכרישי חוף קטנים ולא מזיקים הגענו לשלט שהסביר בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שמדובר בכל סוגי הכרישים, ולא הם לא נחשבים נחמדים. התחלנו להקיף את הלגונה, אלא שהרוח התגברה והחלה מעיפה ומצליפה בנו את החול. בעודנו עושים את דרכנו בחזרה כנגד הרוח זו הרימה מסכים של חול שנראו כמו רוחות רפאים בסרט הוליוודי זול.
Coral bay
בבוקר למחרת לקחנו את ציוד השנירקול שהבאנו איתנו מסינגפור ויצאנו לחקור את הריף. הרוח המשיכה לנשב בעוז והמיים סחפו קשות. בפנים, המראות אכן מרהיבים. אלמוגי ענק צבעוניים בסגנון אילת, רק הרבה יותר גדולים ולא פגועים (אוסטרליה..) מעין שושני ענק ירוקות והמון דגים צבעוניים ביניהן. על ההנאה העיב רק הסחף החזק והראות שלא היתה מושלמת. חשבנו שהרוח היא שמרימה חול מהקרקע, אלא שמאוחר יותר התברר שהאשם הוא בפלנקטון המציף את המיים בימים של ירח מלא. רגע לפני שיצאנו זיהינו במיים מנטה ריי שוחה כמו חץ שלוח. הזנב ארוך ארוך ומתוח לאחור והיא מרחפת לה במיים. שחינו אחריה והיא התפתלה בין הסלעים עד שנעלמה.
Coral bay lunch
אחרי ארוחת צהריים טובה בשמש הבאנו את הקרוואן והילדים לחניון המוצל עם הבריכה ויצאנו, מיכה ואני, להמשך צלילות. בעודנו חוצים את הדיונות בדרך ללגונת הכרישים מאתמול חצו את דרכנו שני קנגרו. ספק מקפצים ספק מרחפים בחול. בלגונה עצמה אמנם לא ראינו כרישים אבל הקרקע היתה מלאה בSting rays יפיפיים מנוקדים בנקודות כחולות זוהרות על רקע כתום.
המשכנו מעבר ללגונת הכרישים והגענו לחוף עם צדפות ענקיות ויפיפיות. קונכיות מגולגלות בשלל צבעים, שלדי כוכבי ים ורכיכות לבנים עם איורים עדינים עליהם. כאילו צוירו ביד. ובקצה הלגונה -; לשון יבשה ועליה מאות ציפורים לבנות קטנטנות -; מעין סנוניות ים עם זנב חצוי. כשעברנו על לשון היבשה כולן התרוממו ועופפו מעלינו בעננה ענקית ודינאמית.
את הטיול סיימנו ממש לפני שקיעה בעוד שנירקול ארוך ומקסים בין אלמוגי ענק צבעוניים ודגים יפיפיים.
 הבוקר, התעוררנו לעוד יום של רוח. החלטנו לוותר על תוכניות ליציאה לים בסירת צוללנים ובמקום זאת לחזור לתכנית המקורית -; Monkey Mia, Here we come!
30.3.13
שוב דוהרים דרומה והפעם "על אמת" -; מג'רלדטון לפרת'. ג'רלדטון? כבר היינו כאן, לא? כן. אתמול בלילה מיכה הצליח למשוך בנסיעה איטית, זהירה וסבלנית, כשהוא חומק מעשרות קנגרו שזממו לתקוף את הרכב, ממאות ארנבונים וחיות כיס קטנות שניסו להתאבד מתחת לגלגלים, אך בראש ובראשונה מעקיפות הRoad trains - משאיות הענק האינסופיות השולטות בHighway האוסטרלית.
 קשה לי לבחור איפה להתחיל ולתאר את היום המטורף שעבר עלינו אתמול בMonkey Mia. יום שהתחיל בהאכלת דולפינים (כן, נבחרנו!), המשיך בחתירה מאומצת בקייאק ימי והסתיים 600 ק"מ דרומה בחניון קרוואנים מאוחר מאוחר בלילה בג'רלדטון. אולי נכון יותר יהיה להתחיל ביום שלפני. הדהרה דרומה הביאה אותנו לפיצול אל ה"אצבע" של Monkey Mia. ימינה חזק והנה אנו שוב מטפסים צפונה.
בדרך, עצרנו בHamelin Pool. לגונה מלוחה ובה פטריות stromatolites -; בקטריות עתיקות מראשית ימי כדור הארץ. מהאחראיות לייצור החמצן הראשוני ולקיומנו כאן על הכדור.
Hamelin pool
בהמשך עצרנו גם בShell Beach. עוד לגונה מלוחה ורדודה שעל גדותיה אינסוף צדפים קטנים ולבנים, היוצרים נוף של גבעות לבנות ויפות.
לקראת שקיעה הגענו לMonkey Mia. ירדנו לחוף ושם הם חיכו לנו. זנבות שחורים של דולפינים שוחים לאורך החוף ומולנו שקיעה מדהימה בגווני כתום וורוד. טיילנו על החוף, בולעים את היופי הקיטשי כשלפתע ראינו ראש מוכר מבצבץ במרחק -; דני ושולי! בארוחת הערב חגגנו על קדרה של תמנונים קטנטנים ושרימפסים ברוטב עגבניות נפלא וקינחנו בתה מתוק-מלוח ממיים מותפלים למחצה עם חברינו הותיקים...

Magical Monkey Mia
בבוקר השכמנו מוקדם ויצאנו כבר ב-7:30 לחכות להאכלת הדולפינים. Monkey Mia בנויה על גדת מפרץ יפה ובו להקה גדולה של דולפינים. בשנות ה-60 התחילו הדייגים לזרוק את שאריות הדגים לדולפינים ומאז התקבע מנהג האכלת הבוקר. כדי למנוע תלות מקפידים לתת לדולפינים רק 10 ק"ג דגים ביום. הדולפינים מגיעים עצמאית ורק כאשר הם מעוניינים ל3 האכלות ביום. ביום הקודם שמענו שהגיעה רק דולפינית אחת עם בנה ורק להאכלה אחת מהשלוש. לכן, ניסינו להכין את הילדים לאפשרות של אכזבה. אלא שבעודנו עומדים על החוף הם החלו מגיעים -; אחד ועוד אחד, מקפצים באופק, שוחים, עולים ויורדים ומתקרבים ממש כמעט אלינו. מביטים בעיניים חכמות ומחכים.
Monkey Mia
בזמן ההאכלה הצופים מתבקשים לעמוד על קו המיים. מתנדבים נכנסים למיים עם דליים מלאי דגים ובוחרים את ברי המזל מתוך הקהל לבוא ולהגיש לדולפין את הדג. הדולפינים, שהיו כנראה רעבים אחרי הצום של יום האתמול הגיעו בהמוניהם. 6-7 דולפינים, 5 מתנדבים במיים ועוד ועוד ילדים מאושרים שנבחרו להאכיל. ביניהם גם תאי ומאיה -; איזה כיף!
Dolphin feeding
אחרי ההאכלה התלבטנו אם לצאת לשייט על קטמראן לצפייה בבעלי החיים הימיים, אבל הילדים העדיפו לשכור שני קייאקים ולצאת לחתירה עצמאית. חצינו את המפרץ עם הקייאקים המעופפים ולא האמנו למראות שחיכו לנו. לאורך 3 שעות חתירה פגשנו בלהקה גדולה של דולפינים שריקדו סביבנו. ברגע שקפצתי להצטרף אליהם הכריזו תאי ומיכה על דולפין ענק שחצה את המעמקים מתחתיהם. רק בהמשך הבנתי שהיה זה כריש (Tiger Shark) והם לא רצו להלחיץ אותנו.. עוד כריש קטן עבר ליד מאיה ובאיזור החוף ראינו צבי ים מצחיקים -; כמו צלחות ירוקות עגולות הזוקרות ראשים טלסקופיים וקבוצה גדולה של מנטות שחורות גדולות. תאי שהתעקש שאלו לא מנטות אלא Sting rays קיבל לקינוח שני סטינג ריי על קרקעית החול שהבהיר את ההבדלים בצורה מוחשית.
Kayaks at Monkey Mia
Kayaks at Monkey Mia
החתירה חזרה אל נקודת היציאה היתה מתישה. מאבק בלתי פוסק כנגד הרוח והגלים הקטנים שהתעקשו לדחוף אותנו אל לב הים בעוד אנחנו מפנים את הסירות שוב ושוב אל החוף (בלילה אשלם על העבודה הקשה בהתכווצויות שרירים קשות..). מותשים אבל נפעמים הגענו לבסוף והופתענו לגלות את השעה המאוחרת -; 4 אחר הצהריים!
קפצנו לקרוואן והתחלנו להדרים. בדרך עוד עצרנו בלגונה יפה (Little lagoon) לסעודה על האש -; קנגרו ונקניקיות טלה שהחזירה לנו את החלבונים שבזבזנו בחתירה.
Little lagoon
מיכה על ההגה, טייכר וזרחוביץ' חותרים למגע ברדיו, הילדים שקועים בסרט ואז בשינה מאחור והטיול לאט לאט מתקרב לסופו...
31.3.13
על המטוס. עוד רגע ממריאים חזרה לסינגפור. זמן לסכם את הטיול המדהים במערב אוסטרליה.

Gravity Discovery Center
 בדרך חזרה מג'רלדטון לפרת' הספקנו עוד לעצור בGravity Discovery Center. מרכז מחקר מרתק שמדגים את תאוריות ה"מדע החדש" -; החלל המעוגל שבו אף אחת מהתאוריות של בית הספר לא עובדת כמו שצריך. מאיה, שרק עכשיו למדה שמשולש חייב להיות סכום זויות של 180 מעלות הופתעה לגלות שלא בהכרח.. נראה איך המורה שלה יתמודד עם זה בשיעור הבא.
עוד הדגמה יפה היתה מגדל ברזל בגובה 45 מטרים -; ענק! נטוי ממש כמו מגדל פיזה, שבו בעזרת בלוני מיים הודגמה הפעולה השווה של חוק המשיכה. ולמרות שכולנו (כמו כל החכמים הקדמונים עד גלילאו גליליי) חשבנו שבלון כבד יותר יתפוצץ על הקרקע ראשון, גילינו מהר מאוד (ובעזרת סרטון וידאו שלי -; תירוץ מצויין לא לטפס למעלה) שכוח הכבידה פועל על כל חפץ באותה צורה. ושני בלוני המיים שנזרקו ביחד מגובה 45 מטרים מפחידים התפוצצו על הקרקע החולית באותה שנייה ממש.
Gravity Discovery CentreGravity Discovery Centre


 יום אחרון בFreemantle

 לפרימנטל -; עיירת חוף בוהמיינית מקסימה בדרומה של פרת' הגענו בערב. חגגנו על זנב לובסטר עצום שקנינו אצל הדייגים בג'רלדטון ועל סעודת חיסולים מכל האוכל שנשאר ובבוקר יצאנו לגלות את העיר. לשמחתנו Fremantle כולה חגגה איתנו בפסטיבל תאטרון רחוב עם המון מופעים מיוחדים שרק הדגישו את היופי העתיק והמיוחד של העיר.
Freemantle
לארוחת הצהריים במבשלת הבירה האהובה עלינו עוד מסיגפור Little Creatures הצטרפו אלינו אלעד, אנג'י ואלייה המתוקה. דבר שהיווה סגירת מעגל מהנה מתחילת הטיול. אלעד הגדיל והציע להסיע אותנו מנקודת החזרת הקרוואן לשדה התעופה, דבר שרק הוסיף דובדבן לקצפת המתוקה של האירוח שקיבלנו אצל הזוג המקסים.
מערב אוסטרליה קיבלה אותנו בחיבוק חם, עם מרחבים פתוחים ונופים עותקי נשימה. הדהירה על הכבישים הפתוחים אחרי הצפיפות הסינגפורית החמימה פתחה את הנשימה, והטבע הפראי העניק לנו התרעננות מבורכת מהאטרקציות העירוניות שסביבנו ביומיום. אנחנו חוזרים לסינגפור וכבר מתחילים להתגעגע...
The Gorens