פפואה ניו גיני - ארץ אלף השבטים

תמונה ראשית עבור: פפואה ניו גיני - ארץ אלף השבטים

לאחר שנים של סקרנות וצבירת ציפיות הגעתי סוף סוף לפפואה בסתיו 2022. גיליתי מציאות שעולה על הציפיות והדמיון. מאות השבטים והשפות, הפסטיבלים הצבעוניים, הג'ונגלים ויערות העננים, הסחלבים וציפורי גן העדן, ההרים הגבוהים ולועות הרי הגעש, האיים, החופים והריפים, הכפרים והגינות, ומעל הכל האנשים הלבביים ומכניסי האורחים, הפכו את הטיול לחוויה שאין דומה לה.

שלושה דורות בכפר Jebo (Tufi). משמאל וינדורה ולידה בנה ג'קסון, אצלם התארחתי
אור ראשון בעלייה להר ווילהלם (4,500 מ' מעל פני הים)

יחד עם זאת טיול בפפואה אינו קל, ושונה באופיו מטיולים במקומות אחרים. ה"חוויות" כללו בין היתר כפר שנשרף ומלריה. המדינה, שחלקים ממנה יצאו מתקופת האבן לפני פחות ממאה שנה, ושיצאה לעצמאות לפני 45 שנים בלבד, לא ממש מתפקדת. אשתדל בהמשך להמחיש את אופי המדינה והטיול בהרבה תמונות יפות (וקישורים לסרטונים), וגם בתיאור הקשיים. בנספח התייחסתי לכמה עניינים מעשיים, כמו בטיחות, תחבורה, לינה ואוכל. אלבום תמונות מקיף יותר בקישור.

סינגסינג אינטימי בבית הרוחות בכפר Kaminimbit (נהר Sepik)

הטיול שלי בפפואה כלל הרבה מפגשים עם אנשים, שאירחו, סיפרו, עזרו וגם שאלו הרבה על ישראל (בהמשך צירפתי מספרי טלפון של חלק מהאנשים, שישמחו לסייע ולארח. הקידומת של פפואה 675). בכלל, הפפואנים שופעים אהדה ואף אהבה לישראל, מצרך נדיר בימינו, אולי בהשפעת סיפורי התנ"ך שכה אהובים עליהם, ואף קיימות לא מעט קהילות של יהודים משיחיים, ששמחים לארח ישראלים. למעט נקודת ההתחלה – הפסטיבל בגורוקה – הטיול לא היה מתוכנן, "התגלגלתי" לפי ההזדמנויות שניקרו בדרכי. ממילא קשה לתכנן בפפואה. בסופו של דבר שני חודשי הטיול כללו כמה "פרקים", כל אחד בן כשבעה-עשרה ימים, שיתוארו בהמשך:

·       Goroka והפסטיבל

·       כמה כפרים במחוז Chimbu, כולל טרק להר Wilhelm (4,500 מ')

·       נסיעה ל Madang, כמה ימים באי הגעשי Karkar

·       טיסה ל Wewak, כפרים בחלק התיכון של נהר Sepik

·       טיסה ל Hagen, ביקור בכמה כפרים, הרים ואתרים ארכיאולוגיים בסביבה

·       טיסה לחצי האי Tufi (דרך מורסבי), שהיה בכפרים

·       כמה ימים ב Port Moresby הבירה

בית הכנסת של היהודים המשיחיים בכפר Gembogl (Chimbu)
יער עננים בעלייה להר האגן

ימים ראשונים

בשדה התעופה הקטן בגורוקה קיבלה את פניי פרסיליה (71139399), עימה יצרתי קשר הודות להמלצה בקבוצת הפייסבוק "פפואה ניו גינאה למטיילים". נסענו קצרות לכפר Nagamifa, שם השתכנתי בביתו של ברוס, בן דודה של פרסיליה. את הימים הספורים עד לפסטיבל ניצלתי לשוטטות בכפר, לגיחות לעיירה ולשוק הצבעוני, לביקור במוזיאון הקטן אבל המעניין, לביקור באחד מכפרי שבט Asaro, שם הדגימו לי הכנה של מסכת בוץ ושימוש בחץ וקשת, אבל בעיקר לשיחות עם המארחים, שסיפרו על החיים בפפואה ושאלו המון על ישראל. ברוס סיפר על הקשר המיוחד לעם ישראל שחשים פפואנים רבים, הסביר זאת בין היתר באגדה על ספינה שהגיעה לפפואה מישראל בתקופת המלך שלמה ומלכת שבא שנוסעיה נשארו בפפואה. פרסיליה וברוס לא הסכימו שאסתובב לבדי, והצמידו לי "שומרי ראש" צעירים מהמשפחה, מה שניראה לי אז מוזר, אבל בהמשך הטיול התברר לי שזה הנוהג בפפואה. בכל אופן חברתם של הצעירים היתה נעימה, מהשיחות איתם למדתי שבפפואה יש בעיה קשה של אבטלת צעירים. הלימודים הגבוהים יקרים מאוד, ובכל מקרה השכלה לא עוזרת במציאת עבודה, אלא רק קשרים ופרוטקציה, הם מתקשים לראות עתיד לעצמם.

ילדים בבית הספר בכפר  Kondiu (Chimbu). בתקווה לעתיד טוב

העיירה שקקה לקראת חגיגות יום העצמאות של פפואה והפסטיבל. הצפיפות ברחובות המעטים, בחנויות ובשוק הלכה וגברה. כמעט כולם הסתובבו עם דגלים, ואף בבגדים בצבעי הדגל. הגאווה הלאומית הזו עמדה בניגוד לסיפורים של מארחיי על חוסר התפקוד של המדינה, ולפיצול השבטי שבלט מאוד במהלך הטיול.

בשוק בגורוקה

פסטיבל גורוקה

בפסטיבל הזה, שנערך אחת לשנה בסמוך ליום העצמאות של פפואה ניו גיני (אמצע ספטמבר, הפעם נחגגו 47 שנות עצמאות) ונמשך יומיים, מופיעות כמאה להקות מכל רחבי המדינה, לעיני קהל מקומי גדול וכמה עשרות תיירים. הפסטיבלים הראשונים נערכו בשנות החמישים, ביוזמת השליטים האוסטרלים ובמטרה לקרב בין השבטים. בפפואה ניו גיני מאות שבטים הדוברים למעלה מ- 800 שפות שונות (למעלה מ- 10% מהשפות המדוברות בעולם), וכל זאת באי ששטחו דומה לספרד, "מגדל בבל" של ממש. אמנם כיום כמעט כל הפפואנים נוצרים נלהבים, הודות לפעילות מיסיונרית אינטנסיבית מאז סוף המאה ה- 19, וגם דוברים שפה משותפת (Tok Picin שמה), שפת מסחר שהתפתחה מאז המאה ה- 19 במקביל לקולוניאליזציה של פפואה, ומכילה מילים באנגלית וגרמנית משובשות ודקדוק פשוט. אבל המסורות השבטיות עדיין חזקות, וכוללות בין היתר אמונה ברוחות ובכוחות כישוף, טקסי חניכה במעבר לבגרות, ולפעמים גם עימותים בין השבטים.

בפסטיבל המסורות השבטיות באות לידי ביטוי בתלבושות ובריקודים של הלהקות. התלבושות מבוססות בעיקר על חומרים צבעוניים מהצומח ומהחי, בפרט כמות עצומה של נוצות שנשזרו בכובעים האקסטרווגנטיים שהתנוססו בגאון על הראשים. המגוון העצום מציף את החושים עד כדי סחרחורת, מכל עבר פורצות להקות בריקודים, ובזכות כרטיס ה- VIP אפשר לצפות בהן מקרוב. סרטונים של אנשי הפיאות מטארי (בתמונה משמאל למטה), נשות הכותנה (בתמונה מימין למטה), ועוד המון תמונות וסרטונים מהפסטיבל.

בפסטיבל גורוקה

רצח ונקמת דם בנגמיפה

בעודנו בפסטיבל (בנתיים הגיעו אל פרסיליה גם אורי ואיתמר) החלה להתרקם סאגה נוראה. בצהרי היום הראשון התקשרה פרסיליה וסיפרה שאחיה נורה ברחוב הראשי של הכפר שבו התארחנו בעת ויכוח על כסף ונפצע בצווארו, שבתגובה היורה ושניים ממלוויו נהרגו בידי אנשי הכפר, שכל התושבים עזבו את בתיהם בשל חשש מנקמת דם, שהתרמילים שלנו הועברו לבית מרוחק, ושהלילה נישן אצל קרובים של ברוס שגרים במקום בטוח ליד הכפר. מאוחר יותר התברר לנו שהירי והלינץ' אירעו ממש בסמוך לבית של ברוס שבו שהינו באותו לילה כשעה לאחר שיצאנו לפסטיבל, למזלנו יצאנו מוקדם מאוד על מנת לצפות בהכנות.

אחר הצהריים יצאנו, בג'יפ של ג'ון ומרילין המארחים החדשים שלנו, לחלץ את התרמילים שהועברו בלחץ מאורעות הבוקר לבית החווה המרוחק של פרסיליה מעבר לנהר, שבו ביליתי לפני הפסטיבל בחברת ג'ייסון ורקס הצעירים שגרים שם. פרסיליה עצמה שהתה עם אחיה הפצוע בבית החולים. הדרכים הראשיות היו חסומות, אז נסענו בדרך חתחתים עוקפת, משכנעים את האנשים שהקימו מתרסים להגנה על הכפר לתת לנו לעבור. נחרדתי לראות את ג'ייסון, שנושא בכיסו באופן קבוע ספר תנ"ך ושאל אותי המון על סיפורים ודמויות מקראיות, מחזיק קשת ואשפת חיצים, ואת רקס עם סכין גדולה בידו, בתוך חבורה של צעירים ששמרו על החלק המרוחק הזה של הכפר.

למחרת, כשחזרנו מהפסטיבל, הוחלט שהשהיה בביתם של מרילין וג'ון מסוכנת מדי, והועברנו לביתו של ג'ונתן, אחיה הצעיר של מרילין, המרוחק קצת יותר. בערב הוכנה לכבודנו ארוחה חגיגית, למרות החרדות ועל אף הידיעה שנקמת הדם קרובה. אמנם בדרך כלל סכסוכים מסוג זה נפתרים בהסדר כספי בין השבטים המעורבים, אולם התברר שההרוג שירה באחיה של פרסיליה הוא בכיר בשירות המדינה, שהוא שייך לשבט Bena הידועים בהיותם "משוגעים", שהמשטרה חלשה ולא מתפקדת, ושהסיכוי להסדרה בדרכי שלום קלוש. ואכן למחרת בבוקר התעוררתי לשמע קולות ירי וריח כבד של עשן, ומהגבעה שבחצר הבית צפינו במחזה מבעית, מאות מטרים מאיתנו: יללות קרב מקפיאות דם מלוות ביריות, בית אחר בית מועלה באש, מאות בתים שרופים בהם אלה ברוס ושל פרסיליה, ענן עשן עצום מכסה את השמיים ופיסות אפר נושרות ומכסות את הקרקע.

נגמיפה מועלה באש, משמאל תושב בניסיון נואש להגן על הכפר

בשלב הזה החלטנו להיחלץ מהמקום. נפרדנו מהמשפחה, לא לפני שנתנו לברוס סכום כסף צנוע לעזרה ראשונה, שכן הוא, משפחתו וקרוביו הפכו באחת לחסרי בית ורכוש. הכביש היה חסום, אבל נהג מונית אמיץ עם קשרים במשטרה הסכים להסיע אותנו למלון היקר בעיר, שהפך למבצר מסוגר. התברר שגורוקה הפכה לעיירת רפאים, כל החנויות נסגרו, איש לא ניראה ברחובות, התחבורה הציבורית ובכללה הטיסות בוטלו, כך שנאלצנו להישאר לילה נוסף בעיירה (שהינו ב Bendam lodge, נחמד, 73365772).

צ'ימבו – שלדים והר ווילהלם

למחרת חודשה התחבורה הציבורית, ועלינו על PMV שנסע מערבה על ה Highlands highway ל Kondiawa, בירת מחוז Chimbu, שם פגש אותנו גרג מהכפר Mindima, יעדנו הבא. בבית החולים המקומי פגשתי את פרסיליה, ששהתה שם מפוחדת עם אחיה הפצוע תחת אבטחה משטרתית. היא סיפרה עוד מספר פרטים מזעזעים על התקרית שהתחילה את הסיפור, ובעיקר חרדה מהעתיד הלא ברור. המשכתי בטיול בלב כבד, האלימות, השרירות וחוסר האונים דיכאו אותי. אבל חלחלה ההבנה שזה לא תפקידי לשפוט את התרבות הפפואנית, על הטוב וגם על הרע שבה.

Mindima ידוע בלהקת סינגסינג המחופשת לשלדים, אבל לפני שצפינו בהם יצאנו לטרק קצר לכפר נידח על שפת נהר Whagi, שם קיבלו את פנינו במסדר של ילדי בית הספר, נאומים נרגשים, הופעת סינגסינג, ומסיבה לילית. התברר שאנו התיירים הראשונים המבקרים בכפר, הילדים לא עזבו אותנו לרגע וליוו אותנו לכל מקום. בין היתר ירדנו לקניון הוואגי, הנהר הראשי באזור הזה של הרמות הגבוהות, ורחצנו בבריכה גדולה בפלג צדדי עתיר מפלים. רצינו להמשיך בטרק לכפרים בצידו הדרומי של הוואגי, אולם גרג ואנדרו אמרו שלא בטוח שם, וויתרנו. למחרת חזרנו למינדימה וצפינו בעלילת השלדים. המחזה העשוי היטב מספר על מפלצת שחיה במערה במעלה ההר הסמוך לכפר, שנהגה לחטוף ילדים, עד שנוצחה בידי גברי הכפר המחופשים לשלדים. גרג (71943451) ואנדרו מפעילים במינדימה גסטהאוס קטן ונחמד (וזול יחסית).

להקת השלדים של מינדימה, עם חיזוק ישראלי
איתמר, אורי וילדי הכפר  Kondiu

אחר הצהריים הדגימו לי אנדרו ומנהיג להקת השלדים הכנה של גרזן עם ראש אבן מלוטש, בשלושה שלבים: סיתות ראשוני של האבן באמצעות אזמל, ליטוש שלה על ידי הרטבה וחיכוך חוזר ונשנה עם אבן קשה, וחיבור האבן המלוטשת לקת מעץ. אמנם האירופאים הגיעו לחופי פפואה כבר בראשית המאה ה- 16, והאי חולק בין הולנד, בריטניה וגרמניה בסוף המאה ה- 19, אולם רק ב- 1930 התגלתה האוכלוסיה הגדולה ברמות הגבוהות של פפואה, שבעת המפגש היתה נטולת טכנולוגיית מתכות ועדיין עשתה שימוש בכלי אבן ועץ. במוזיאון הקטן בגורוקה מוצגות מספר תמונות המתעדות מפגשים ראשונים מרגשים אלו.

מבחר כלים עם ראשי אבן מלוטשים

למחרת התפצלנו, אורי המשיך להאגן ולספיק, ואילו איתמר שכנע אותי לעלות להר ווילהלם, הגבוה בפפואה ניו גיני (4,509 מ'). נסענו חזרה לקונדיאווה על ה Highlands Highway, ומשם צפונה בקבינה המשוריינת של משאית PMV לכפר Kegsugl, בגובה 2,600 מ' מתחת להר. הנהג סיפר שהרשת מגינה על השמשות מפני אבנים הנזרקות לעתים, בעיקר מאז הבחירות שהתקיימו כחודשיים לפני בואנו. בבחירות נבחרים 118 חברי פרלמנט בבחירות אזוריות, ובאופן מסורתי הנבחרים דואגים רק לאנשי השבט שלהם. מאחר שבפפואה מאות רבות של שבטים, רובם אינם זוכים לנציג בפרלמנט, ומוציאים את תסכולם על המנצחים ועל המדינה, כולל חסימת כבישים ואף שריפות כפרים והרג. בבחירות במחוז הזה של צ'ימבו ניצח הפעם תושב מינדימה, וכשהיינו שם היה אמור להתקיים אירוע (שנדחה) של חלוקת התקציב השנתי למשפחות השבט המנצח. לא השקעה בשירותי חינוך, בריאות או תחבורה, שכל כך נדרשים, אלא חלוקת כסף. הנציג הקודם של המחוז, מהכפר Gembogl הסמוך להר ווילהלם (שהפסיד הפעם), עשה שימוש קצת יותר חיובי בתקציב שקיבל, ודאג לסלול כביש אספלט מרשים מקונדיאווה לכפרו. ניראה שהפוליטיקה השבטית היא מכשול קשה בדרכה של פפואה ניו גיני לשגשוג.

פנורמה מפסגת הר ווילהלם (4,509 מ')

הטרק לפסגה אורך יומיים, הדריך אותנו היטב סמאק, בנו של ארנולד המכונה רמבו, בעל הגסטהאוס שבו השתכנו בכפר (72810831). ביום הראשון, כ- 5 שעות בהליכה נינוחה, עלינו בשביל יפה, בתחילה ביער ובהמשך בעמק מכוסה עשב עם מפל בראשו, לבקתה על חוף אגם, שם חגגנו את ערב ראש השנה. הבקתה בגובה 3,600 מ', המחסור בחמצן מורגש (למרות שבילינו שני לילות בכפר לצורך הסתגלות), והלילה קפוא (יש מזרנים אבל אין שמיכות וצריך להביא שק שינה, שניתן לשכור בכפר).

חורשה של עצי שרך בדרך לבקתה

נהוג לצאת לדרך כבר באחת אחר חצות, על מנת להגיע לפסגה עם הזריחה. למזלנו הצלחנו לדחות את רוע הגזירה לשלוש, גם כך כמעט קפאנו בשביל המכוסה קרח, ושמחנו מאוד למראה האור הראשון, לכיבוי הפנסים, לקרני השמש המלטפות, ולהיעדר העננים. העלייה לא קלה, בעיקר בגלל הגובה והמחסור בחמצן, וגם בגלל חלקים תלולים ומעברים סלעיים, אבל הנוף הנרחב מהפסגה, אליה הגענו לאחר כחמש שעות מפרכות, מפצה. בין היתר נשקפים חלקים מההיילנדס בדרום, העמק העצום והפיתולים של נהר Remu בצפון, ואף האוקיינוס ליד Madang, יעדנו הבא. הירידה מהפסגה חזרה לכפר, כמעט 2,000 מ' אנכיים באותו שביל בו עלינו, ארוכה ומחריבת ברכיים, אבל התנחמנו ברחצה באגם הקפוא, ובצפיה והאזנה לציפורי גן עדן ביער לעת ערביים. למי שחושש – בצדק – ממחלת גבהים, מהקפאון ומקשיי השביל, ניתן להסתפק בעלייה לבקתה, לינה שם וטיול נינוח למחרת לאגמים שמעל הבקתה, בנוף יפהפה.

הכפר הפסטוראלי והנוף היפהפה מסביב עמדו בניגוד משווע לסיפורים ששמענו בכפר אודות האשמת אנשים (בעיקר נשים אך לא רק) בכישוף ושריפת בתיהם עליהם. כאשר קורה משהו רע בכפר, מחפשים "מכשפות", המואשמות שהטילו קללה או כישוף שגרמו לכך, ולפעמים הורגים אותן. תופעה זו כנראה אינה נדירה בפפואה, ומידי פעם מתפרסמים בעיתונות סיפורים מזעזעים מסוג זה.

בירידה מההר. ניתן להבחין בבקתה בה ישנו, בחוף המרוחק של האגם התחתון

למחרת, בעודנו מחפשים תחבורה ל Madang, "נחטפנו" על ידי שרה וחברתה, ששמעו שאנחנו מארץ הקודש. הן סיפרו שהן יהודיות, שבכפר יש קהילה קטנה ובית כנסת, והזמינו אותנו לישון בביתן הקטן ליד בית הכנסת. שיחה עם משה (72420991), ה"כוהן" של בית הכנסת, העלתה שבפפואה יש רשת עניפה של קהילות שאנשיהן קוראים בתורה, מקיימים חלק ממצוות היהדות כולל שבת וכשרות, וחוגגים את המועדים היהודיים, אבל מאמינים גם בישוע ובהיותו בן האלוהים והמשיח. ה"כוהנים" מוכשרים בבית הספר של הקהילה בעיר Lae, המנוהל על ידי הרב שלמה. היהודים המשיחיים משתייכים למעשה לזרם הנוצרי-אוונגליסטי, שראשיתו בארה"ב באמצע המאה ה- 20. בערב הוכנה לכבודנו ארוחה מפוארת עתירת ירקות טריים מהגינה.

ארוחה מפוארת

Madang והאי Karkar

למחרת הצלחנו למצוא מקום על ג'יפ שנסע למדאנג בדרך הישירה (ניתן להגיע למדאנג גם ב Highlands Highway דרך גורוקה). ישבנו בצפיפות רבה במושב שליד הנהג המיומן, שירד בבטחה אל עמק נהר  Remuבדרך החתחתים המדהימה בנופיה, שהיתה אף במצב גרוע מהרגיל בשל מפולות עפר שנגרמו ברעידת האדמה החזקה (7.8 בסולם ריכטר) שהתרחשה יום לפני שהגעתי לפפואה. לחובבי הטרקים, החלק הראשון של הדרך, עד הכפר הגדול Bundi, מתאים להליכה ברגל (יומיים-שלושה) – מזג האוויר נעים יחסית בשל הגובה (הדרך חוצה פאס בגובה 2,900 מ'), הנופים והיערות יפים מאוד, ועוברים בכפרים נידחים שניתן ללון ולאכול בהם. מדאנג היא עיירה חביבה יחסית על חוף האוקיינוס. המוזיאון המקומי הקטן שווה ביקור קצר (יש בו גם משרד תיירות עם מידע מועיל. אנג'לה 72551004(, כך גם השוק, אבל מעבר לכך אין יותר מידי מה לעשות כאן. לאחר מזג האוויר הנוח ב Highlands, הירידה לגובה פני הים חשפה אותנו באחת לחום והלחות הכמעט בלתי נסבלים.

רצינו לבקר באחד האיים הגעשיים הסמוכים. Long Island ניראה מאוד מעניין במפה, עם כמה פסגות גבוהות ואגם לוע, והיעדר מוחלט של מידע. אבל התברר שההגעה לשם דורשת שייט של 5 שעות בסירה מהירה בים הפתוח, הרפתקה מפוקפקת ואף מסוכנת כשהים לא שקט. במקום זאת נסענו לאי Karkar, שההגעה אליו דורשת נסיעה לא ארוכה ב PMV ושייט של חצי שעה בלבד בסירה מהירה, סבל צרוף כשהים לא חלק לגמרי (וסכנה כשהים רוגש). באי התארחנו אצל Biti (73721549), ששם לו למטרה להביא תיירים לאי, ובין היתר מארגן פסטיבל המוקדש לתיקי ה Belum (נובמבר).

תיקי הבלום מאוד פופולריים בפפואה, נישאים על ידי נשים, גברים וילדים בכל זמן ולכל מקום, ואף משמשים כעריסות לתינוקות (בלום בשפת טוק פיסין משמעו רחם). התיקים נעשים בעבודת יד מסיבים המופקים מצמחים, הסיבים מיובשים בשמש, נשזרים לחבל דק, ונסרגים בידיהן המיומנות של הנשים.

שוק הבלומים בגורוקה, ובן הזקונים של ביטי ישן בעריסת בלום

אחרי כמה ימים נינוחים של שוטטות בכפרים, קניות בשוק הקטן, שתיה של אינספור קוקוסים שהביאו לנו ילדי הכפר, תפילה בכנסיה שדמתה יותר למופע רוק, צפיה במשחקי כדורגל, ובעיקר בטן גב ורחצה בים החמים והנעים, העפלתי לשפת הלוע של הר הגעש הכבוי שבמרכז האי (איתמר נשאר בכפר להתכונן לצום יום הכיפורים). נסעתי עם ביטי לכפר Mum, שם התלוו אלי חבורת צעירים נושאי מצ'טות, שפילסו במרץ את דרכנו בסבך היער שהשתלט על השביל העולה להר, למעט מקטע אחד חשוף ויפהפה שבו הלכנו בערוץ מכוסה בזלת  מלא בבריכות קטנות. משפת הלוע (1,400 מ') נשקף נוף יפה ביותר של הלוע, המצוקים שסביבו והגבעה הצבעונית שבמרכזו, שפולטת עשן כיאה להר געש, אמנם כבוי.

ערוץ הבזלת בדרך ללוע
הלוע

נשארנו ללילה נעים בכפר. בשיחת הערב התברר לי שכנופיית פושעים צעירים, Raskols בפי המקומיים, גרים על ההר, מגדלים ומוכרים מריחואנה, פושטים מידי פעם על הכפרים והדרכים, ואף אנסו שתי תיירות אירופאיות בתחילת העשור הקודם, ומאז לא הגיעו תיירים לאי ואיש לא עלה להר. כוח המשטרה המקומי, המונה 2 שוטרים (באי שאוכלוסייתו כ- 40,000), לא מסוגל לטפל בבעיה, כמו גם הוריהם של הצעירים, שאינם נשמעים לאיש. מארחיי סיפרו שחבורת הצעירים המצוידים במצ'טות התלוותה אלי לא רק כדי לפלס את השביל, אלא בעיקר לצורך אבטחה. לו הייתי יודע כל זאת לא הייתי עולה להר, וספק אם היינו מגיעים בכלל לאי.

מבט מהאי קרקר ליבשת. ביום טוב ניתן להבחין בפסגת הר ווילהלם

מכאן התפצלו דרכנו. איתמר רצה לבקר קהילה גדולה של יהודים משיחיים באזור נידח ליד נהר ה Fly בדרום מערב המדינה, ואילו אני העדפתי את נהר הספיק בצפון מערב, אמנם מתויר יותר, אבל הכפרים שם משמרים חלק מהתרבות הקדם נוצרית, מה שעניין אותי הרבה יותר מהיהדות המשיחית, עם כל הכבוד, ויש כבוד, לתורה ולישוע, שהגיעו לפפואה רק לאחרונה.

Sepik – בתי רוחות ותנינים

 Wewak, נקודת המוצא לטיול בנהר, נגישה רק בסירה מהירה או בטיסה. העדפתי לטוס (ממדאנג) משיקולי בטיחות. לקראת המסע בנהר הצטיידתי בכילה, וגם בכמה בקבוקי מים, לאחר שאורי הזהיר שהכפרים על הנהר סובלים השנה מבצורת וממחסור במים נקיים, ובקצת אוכל חירום, והשארתי ציוד מיותר בגסטהאוס (CBC, צנוע ונחמד, המנהלת היעילה Ruth 72722664. אפשר גם להתארח אצל אנטוני היהודי המשיחי 71240560). עליתי על PMV ל Maprik בכביש טוב, וממנה PMV נוסף הביא אותי ל Pagwi על שפת הנהר, בדרך משובשת. הספיק הוא הנהר הארוך ביותר בפפואה, למעלה מ- 1,000 ק"מ. בעונה הזו של השנה פני המים בנהר נמוכים יחסית, אולם בעונה הגשומה (יחסית. גשם רב יורד בדרך כלל גם בעונה ה"יבשה"), בין דצמבר לאפריל, פני המים עולים בכמה מטרים ומציפים את הגדות, וזו הסיבה לכך שהבתים בכפרים בנויים על עמודים. לאורך הנהר ויובליו הרבים דבורות עשרות שפות, והכפרים ידועים במסורות האמנותיות המגוונות.

בית על עמודים

למזלי, למרות השעה המאוחרת והקירבה לסוף השבוע לא נאלצתי להמתין הרבה, ועליתי על קאנו ממונע שהיה בדרכו ליעד מרוחק במורד הנהר. בין הנוסעים היה סיריל מהכפר Kaminbit (71110089), שעובד עם רז שרבליס המביא קבוצות תיירים ישראליים לפפואה ולנהר. הצלחתי להבין ממנו שהטרק הרגלי שפנטזתי עליו אבל ויתרתי, ירידה ממחוז Enga ב Highlands לאחד מיובלי הספיק, אמנם לא פשוט אבל אפשרי לביצוע. בביקור הבא. לאחר כשעתיים, שכללו ניסיון לצוד תנין שניצפה משתזף על שפת הנהר, ירדתי מהסירה בכפר Yentchen, שם חיכה לי פיליפ (79480236), שאצלו התארחתי. לאחר לילה מוכה פשפשים וללא הרבה שינה, ביליתי את רוב היום בבית הרוחות המקומי. המבנה משמש משכן לרוחות השומרות על הכפר, מקום כינוס לטקסים ולאסיפות תושבים, וביומיום מקום מפגש לגברי הכפר (הכניסה לנשים ולילדים אסורה). הרוח החשובה ביותר היא בדמות כיסא מעץ עם משענת בדמות ראש אנושי גברי, כאשר מתחת למושב הכיסא מגולפות שלוש דמויות נשיות. אחד הגברים הסביר לי שסידור זה נועד להמחיש את עליונות הגברים על הנשים. זקני הכפר נעזרים בכיסא לקבלת החלטות.

בית הרוחות בינטצ'ן, והכיסא הקדוש

באחרונה החליטו תושבי כמה מהכפרים ובהם ינטצ'ן להחכיר חלק גדול מאדמותיהם לחברה מלזית, שתיטע באדמות דקלי שמן, לאחר שתיכרת שארית היער הטבעי באזור. בנוסף לכסף תמורת החכירה ותמלוגים מתנובת הדקלים, החברה המלזית הבטיחה לסלול דרכי רכב לכפרים, שכיום נגישים רק בסירות. ביום בואי אנשי הכפר היו עסוקים בשרטוט עצי משפחה, שעל פיהם תיקבע חלוקת הכספים. בכפר החליטו לחלק את הכסף באופן שווה בין 24 החמולות, ללא תלות במספר האנשים בכל חמולה או בגודל השטח שבבעלותה, על מנת למנוע סכסוכים. פרויקט זה יהפוך את תושבי הכפרים לאמידים בטווח הזמן הקצר, אולם ישנה באופן בלתי הפיך את סביבת הנהר, כך שייתכן שלא תהיה ראויה למחיה בעתיד.

הרבה מהגברים מצולקים בגבם, חזם וזרועותיהם בתבנית צלקות המזכירה עור תנין. צילוק זה נעשה כחלק מטקס חניכה שעוברים הנערים ומסמל את המעבר לעולם המבוגרים. הטקס מתבצע בסיומם של מספר שבועות שבמהלכם שוהים הנערים בבית הרוחות, וזקני הכפר מלמדים אותם את כל מה שיש לדעת: מלאכות מעשיות כמו בניית קאנו וציד תנינים, והמסורות של הכפר. האמונה ברוחות וקיום טקסי החניכה לא מפריעים לתושבי הכפרים להיות נוצרים וללכת לכנסיה מידי יום ראשון או שבת.

גברים מצולקים מכינים עצי משפחה

אחר הצהריים לקחו אותי פיליפ ואשתו בקאנו לא ממונע לכפר הבא במורד הזרם, Kanganaman (אפשר גם ברגל בשביל יפה על גדת הנהר, אבל חם ולח מאוד), שם התארחתי אצל Ciril הכל יכול (73158344, מומלץ בחום להיעזר בו), בבית גדול ונטול פשפשים (נדיר באזור הזה). בכפר הגדול והמטופח שני בתי רוחות, אחד מהם גדול ומפואר במיוחד, עתיר בעמודי עץ מגולפים ובעבודות אמנות יפות. בעת שהגעתי אליו התקיימה אסיפת כפר בנוגע לצורך לשפץ את בית הרוחות, ראשי החמולות ישבו במקומותיהם השמורים ושמעו נאומים מפי זקני הכפר.

בית הרוחות בכפר Kanganaman, נתמך בעמודי עץ מגולפים

בבית הרוחות מאופסנים מספר תופי Garamut עתיקים, העשויים מגזע עץ מרוקן ומגולפים בצורת חיות. הצלילים המופקים מתופי ענק אלה נשמעים למרחק של קילומטרים רבים, ומשמשים בכפרים בפפואה לקריאה לאסיפות, לתפילות ולטקסים, לקריאה לאנשים ספציפיים, להשמעת אזהרות, ואפילו ליצירת קשר עם כפרים שכנים. התקשורת מתבצעת באמצעות קודים של מקצבים וטונים המופקים באמצעות מקל עץ, כאשר הקודים השונים, הנמנים במאות, ידועים לכל אנשי הכפר - שפה של ממש. מקישים בגראמוט. תופי הקונדו הקטנים יותר ניתנים לנשיאה, ומשמשים ברחבי פפואה בסינגסינגים ובטקסים.

תופי גראמוט בבית הרוחות בקנגנמן, תוף Kundu עם עור לטאה,עיטורים וקישוטים

למחרת חציתי בקאנו את הנהר לגדה המערבית, והלכתי ברגל יחד עם ג'ון לשני כפרים המרוחקים כמה קילומטרים מגדת הנהר – Palambai  ו- Malingei. בראשון השתתפתי במיסה מעצבנת בכנסייה הקתולית המפוארת, הכומר התעקש בדרשתו שהקתוליות היא האמונה הנכונה ושהכנסיות הפרוטסטנטיות טועות, לא לפני שחילק מחילות לתושבי הכפר שבאו להתוודות על חטאיהם. בשני צפיתי במשחקי כדורעף. בשני הכפרים ביקרתי בבתי רוחות יפים וגדושים בחפצי אמנות שעומדים למכירה.

שלד לבית רוחות שלא הושלם ב Maningei. משמאל – שאריות מבית רוחות ישן
בית מגורים טיפוסי ב Palambei, ברקע הכנסיה הקתולית

 לאחר עוד יום נינוח בקנגנמון, שניצלתי לשיטוטים ולפטפוטים, בין היתר עם המדריך הידען אלברט (73662828, יכול לארגן קאנו ממונע לכל הטיול בספיק במחירים נוחים יחסית למי שמעדיף סירה צמודה), ג'ון ובנו השיטו אותי הלאה במורד הזרם, שוב בקאנו קטן ללא מנוע, במשך כמה שעות לכפר Kaminimbit, שם התארחתי אצל פטריק (73771852, המון פשפשים. אפשר גם להתארח אצל מייקל ולוסי הסופר נחמדים 79659773). החבר'ה בבית הרוחות ארגנו במהירות סינגסינג יפהפה (תמורת תשלום קטן), כולל נגינה בכלי נשיפה גדולים ומפוסלים להפליא.

כלי הנשיפה

למחרת קניתי דלק (יקר מאוד) עבור סירת המנוע של פטריק, והפלגנו בחבורה לאגמי Chambri. בכפר צ'מברי, שהוא בעצם שלושה כפרים מחוברים, יש 15 בתי רוחות, לא כולם בנויים. שפת הצ'מברי מדוברת רק בכפרים האלה, ואינה קשורה לשפות השכנות אלא לשפות מעמק הרמו ומשפך הספיק הרחק מזרחה, מה שמרמז על כך שאבותיהם של אנשי הצ'מברי היגרו במעלה הנהר למיקומם הנוכחי.

אגם צ'מברי בשפל (בעונה הרטובה, החל מינואר, פני המים עולים בכמה מטרים)

הנחל בו שטנו, כמו גם חלקים מאגם צ'מברי, היו מכוסים בדגים מתים, תופעה שקורית מידי שנה בשיא העונה היבשה בשל ירידת מפלס המים והתחממותם. אבל עדיין הדייגות תפסו בקלות שלל רב של דגים טריים, הדגים מהווים את מקור המזון העיקרי של התושבים. העודפים מעושנים במשך כמה שעות לצורך שימור, מוחלפים בשווקים השבועיים הקטנים המתקיימים בסביבה בתמורה לאגוזי בטל (הנלעסים בכמויות משום תכונותיהם הנרקוטיות) ולסאגו (עמילן המופק מגזע עץ ממשפחת הדקליים ומהווה מקור מזון מרכזי באזורי הביצות), או מובלים בסירות לפגוויי ומשם לשוק במפריק שם הם נמכרים. האנתרופולוגית המפורסמת מרגרט מיד שהתה בצ'מברי וצפתה בדייגות  לפני כתשעים שנה, וביססה עליהן את טענתה, שמופיעה בספר "מין ומזג בשלוש חברות פרימיטיביות", שהנשים הן הכוח הדומיננטי בכפר, טענה שנמצאת מאז במחלוקת מחקרית.

דייגת ושללה
דגים במעשנה

תכננתי להמשיך הלאה במורד הזרם ל Timbunke ומשם לצאת בכביש לוויווק, אבל בנתיים נודע לי שעומד להתקיים פסטיבל בכפר Korogo, שחלפתי על פניו בדרך מפגוויי לינטצ'ן, והחלטתי לנסות להגיע לשם. נפרדתי מפטריק ומשפחתו והלכתי לחלק התחתון של הכפר, שם נמצאת גלריית האומנות המפורסמת של רוני בוויס, בתקווה למצוא הסעה לקורוגו. כפרי הספיק מפורסמים ביצירות האומנות שלהם, רוני מחזיק בגלריה אוסף מרשים ומגוון. הוא עצמו מתמחה בציור על גבי גולגלות תנין. רוני סיפר שאחר הצהריים תגיע לביקור חברה ותיקה, אוסטרלית המנהלת חברת טיולים בדרכה לפסטיבל, ושסביר להניח שאוכל לנסוע עימה. בנתיים הצטרפתי לחבורה של כעשרים גברים שיצאו לציד תנינים בביצה הנמצאת בעברו האחר של הנהר. הציד היה מוצלח, ותנין קטן הובא בעודו בחיים חזרה לכפר, ונמכר לאחת המשפחות לטובת ארוחה חגיגית.

הציד – מחפשים אחר תנין בקרקעית הביצה באמצעות מוטות ודריכות ברגליים, והשלל

סוזן אכן הגיעה בסירה ממונעת גדולה, ולקחה אותי לקורוגו, עם חניית לילה אצל סיריל בקנגנמון (בקורוגו התארחתי אצל קאמי 71854226). הפסטיבל נמשך יומיים, היה מעניין מאוד, והיווה קינוח ראוי לטיול בספיק, למרות שהתקיים זו הפעם הראשונה ולא אירח להקות מכפרים אחרים (פסטיבל אזורי גדול מתקיים כל שנה באמצע אוגוסט בקנגנמון). הוא נפתח בחגיגה לכבוד קבוצת נערים שחזרו מציד ראשים מוצלח, נמשך בכמה ריקודים נוספים, כולל מעין מופע דראג שמאוד שימח את המקומיים, והסתיים בריקוד המתקיים עם יציאת הנערים מבית הרוחות לאחר טקס החניכה והצילוק.

חוגגים
וחוגגות

עם סיום הפסטיבל עליתי על סירה לפגוויי, העברתי לילה לא נעים בגסטהאוס מתפרק בחברת כמה שיכורים, ובבוקר נסעתי למפריק, במטרה לבקר באחד מכפרי שבט Abelam עם בתי הרוחות הייחודיים. היה קשה למצוא תחבורה, כולם היו עסוקים במיסות יום ראשון. לבסוף מפקד תחנת המשטרה המקומית התנדב לקחת אותי במכונית המשטרה ל Apangai, כעשרה ק"מ מערבה ממפריק, שם עומד בית רוחות מרשים עם חזית משולשת ענקית. כאן דרשו דמי כניסה גבוהים מהרגיל (בכפרי הספיק נדרשתי לשלם 10 קינה תמורת כניסה רב פעמית לבתי הרוחות). פלקווין (72750683, אפשר לישון בכפר), הרוח החיה שמאחורי בית הרוחות ומנהיג להקת הסינגסינג המקומית, הסביר לי שהכסף מהתיירים משמש לתחזוקת בית הרוחות שהיא יקרה מאוד, מידי מספר שנים נדרש לבנותו מחדש, בניה שלוקחת חודשיים ומלווה בריטואלים יקרים. גם כאן נערכים טקסי חניכה לנערים, ששוהים כחודשיים בבית הרוחות ולומדים מזקני הכפר. בדרך חזרה למפריק השוטר לקח אותי לכפר נוסף, שם ראיתי בית רוחות רעוע שעומד להתמוטט, התושבים סיפרו שהמומחה המקומי מת לפני מספר חודשים, כך שהידע הדרוש לבניית בית רוחות חדש אבד יחד עימו. עולם הולך ונעלם.

דמות האלוהות שומרת על צדפי קינה (שימשו ככסף), חזית בית הרוחות ב Apangai, הבית הרעוע

למחרת נסעתי לוויווק, לא לפני שביליתי כשעתיים לוהטות ברחובות מפריק במיניבוס PMV שחיפש נוסעים, במקביל לשלושה מיניבוסים אחרים שהתחרו על אותם נוסעים. ככה זה כשהזמן גמיש ואינו מהווה גורם משמעותי, או כפי שהסביר הנהג בקצת הומור עצמי “PNG time”. לעומת זאת כשכבר יצאנו בדרך לוויווק הוא נהג במהירות מסמרת שיער, בנימוק שכך זורקי האבנים לא יוכלו לפגוע במיניבוס, ונרגע קצת רק אחרי שביקשתי לרדת. בוויווק אספתי את התרמיל שהשארתי שם, וטסתי למאונט האגן, לפרק הלפני אחרון בטיול.

תחנת דלק ליד מפריק

Mount Hagen והסביבה

בשדה התעופה בהאגן פגש אותי כוהן פרץ (70417883), ונסענו לכפר Komun, שם בדיוק הסתיימו חגיגות שמחת תורה (הייתי אמור לחגוג איתם אבל הטיסה נדחתה ביום). לכבוד החג הוצא ספר התורה מבית הכנסת ונישא בהקפות בידי 300 איש שהגיעו לחגיגה מהמחוזות הסמוכים. כוהן פרץ למד שלוש שנים בבית הספר לתנ"ך ב Lae, ומשמש ככוהן בית הכנסת. מייסד הקהילה המקומית הוא מייקל, שנולד כקתולי, ובצעירותו אף בנה כנסייה גדולה, אבל רעב רוחני הניע אותו לצאת ב- 1997 למסע לירושלים, אליה הגיע דרך קהיר וסיני, שם טיפס על הר משה. בירושלים נגלה אליו אלוהי היהודים, והורה לו להקים קהילה של מקיימי מצוות, וכך עשה כשחזר לפפואה. כיום הוא מתגורר בבית צנוע על ראש הגבעה הסמוכה לכפר. הוא נודע בסביבה כמורה רוחני, מגיעים אליו מחפשי דרך, שמתארחים לתקופה בבקתות שפזורות בגבעה ועוסקים בלימוד ובשיחות פילוסופיות, חלקם מצטרף לקהילת היהודים המשיחיים. בערב ניהלנו שיחה ארוכה שבמהלכה עניתי כמיטב יכולתי על שאלות רבות אודות ישראל, התנ"ך, ישו, מיהו יהודי, גיור ועליה.

מייקל עם כובע ירושלים, והשוק בהאגן

למחרת בבוקר נסעתי להאגן, התמקמתי בגסטהאוס (Missionary home, לא זול אבל נוח ונחמד, 5421041) ויצאתי, סוף סוף ללא ליווי, לסיבוב זלילה בשוק הצבעוני. אחר הצהריים נסעתי לקוק, האתר הפפואני היחיד שהוכר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו. באתר, שנחפר לפני כ- 50 שנה, התגלו עדויות לקיומה של חקלאות החל מכ- 7,000 שנה לפני זמננו. החקלאות התפתחה בפפואה באופן עצמאי, החקלאים המקומיים גידלו ובייתו שניים מהגידולים הכי חשובים בעולם כיום – הבננה וקנה הסוכר, וכן את הטארו והיאם, קני שורש הנפוצים באזורים טרופיים. באתר הוקם מרכז מבקרים קטן עם שלטי הסבר, אולם בנתיים הדרך המובילה אליו משובשת ביותר, נהגי המוניות אינם מכירים את המקום, הממצאים הארכיאולוגיים מכוסים, ותיירים לא מגיעים (הנרי רו יזם את בניית המרכז ומקבל מבקרים 71175508). החקלאות בפפואה מבוססת עד היום על גידולים אלה, בתוספת של מספר גידולים שהגיעו במאות האחרונות, ובראשם הבטטה שהגיעה מדרום אמריקה ומאוד פופולרית בגינות. כ- 80% מהאוכלוסיה בפפואה מתגוררים בכפרים ומתבססים על חקלאות זעירה, נטולת מיכון או השקיה. מספר סוגים של גידולים נשתלים במעורב על גבי תלוליות על מנת להבטיח ניקוז של עודפי המים, שיטה שנמצאו לה עדויות באתר קוק מלפני כ- 6,000 שנה.

שדה יאם ומטע בננות; שורש יאם, יכול להגיע לאורך של 3 מ'
גינה אופיינית ב Highlands: בטטות, כרוב ותירס על גבי תלוליות

למחרת בבוקר פגשתי בהאגן את מאיה ורועי, שהגיעו מישראל כשבוע קודם לכן והתארחו בקהילת היהודים המשיחיים של Alia Raising. הקהילה מנוהלת על ידי אלברט רב הפעלים (72730233), שבנוסף להיותו ראש הארגון הוא מתפקד כמעין סוכן נסיעות יעיל עבור המטיילים הישראליים המעוניינים בכך. לקהילה יש נציגים כמעט בכל מחוז של פפואה ניו גיני ששמחים לארח ישראלים, ואלברט מתאם עימם את מועדי ההגעה ואת סידורי התחבורה והליווי.

אני העדפתי להתחמק בנתיים מאלברט. רציתי לנסוע למחוז Tari, אבל מכל עבר הזהירו אותי שהעניינים שם עדיין סוערים ומסוכנים בשל הבחירות, למרות שעברו כבר למעלה מחודשיים. ויתרתי, וכתחליף יצאתי לסיור הרים וכפרים בסביבת האגן. התחלתי ב Kumul lodge, הנמצא על הכביש למחוז Enga קצת מתחת לפאס גבוה, שם צפיתי בציפורי גן עדן שבאו לנשנש פירות בגינת המלון. פגשתי שם ארבעה ישראלים נחמדים, שהשלימו יום נדיר גדוש בישראלים ובעברית, ונתנו לי טרמפ ל Magic mountain lodge, שם ישנתי (הבעלים פים הוא גם סוכן נסיעות שיכול לארגן הכל בהיילנדס אבל ביוקר 76858183. שם הסוכנות Paiya tours). למחרת בבוקר עליתי עם מדריך מהלודג' להר האגן (3,600 מ'), תחילה טיפסנו בשביל חלקלק ביער עננים נפלא, ובהמשך בערבות עשב עם נופים יפים שניראו רק לפרקים בשל עננות.

הר האגן – ערבות העשב בדרך לפסגה

אחרי לילה נוסף במג'יק פגשתי את אדוארד (71052809), המאבטח של הגסטהאוס בהאגן, שלקח אותי לכפר של משפחתו Maike, שנמצא במחוז Tambul. הכפר נמצא למרגלות הר Giluwe, השני בגובהו בפפואה ניו גיני (4,367 מ'). אדוארד מארגן טרקים רב-יומיים לפסגה, אבל הפעם התעצלתי והסתפקתי בטיול יום יפה ביותר ביער העננים הנפלא שמעל הכפר, בגובה של כ- 3,000 מ', בהדרכתם של אדוארד, סטנלי שהסביר לי על השימושים הרפואיים של צמחי היער, והנער רנדי התלמיד המצטיין שרוצה להיות מדען. שמענו קסוארי מרחוק (ציפור גדולה שחורת נוצות שאינה מסוגלת לעוף ומזכירה יען), וראינו בחטף שני וולאבי חוצים את השביל, תזכורת לכך שבפפואה, בדומה לאוסטרליה, נציגי ממלכת היונקים הם כיסאים.

יער עננים למרגלות הר גילווה

אחר הצהריים התקיימה בכפר אסיפה גדולה, שנדרשה לטפל בשלושה דברים: מימון קבר מפואר לאחד ממנהיגי הכפר שנפטר כמה ימים קודם לכן, פיצוי לבעל רכב מהאגן שרכבו נפגע בתאונה שבה היה מעורב נהג מהכפר, והסוגיה הקשה ביותר – פיצוי לאב מכפר סמוך שבנו בן ה- 12 נהרג בקטטה בכפר. בכפרים בפפואה נהוגה ערבות הדדית, כאשר מישהו מהכפר נקלע לצרה כל בתי האב בכפר תורמים מכספם על מנת לחלצו. המיקוח של אנשי הכפר עם האב השכול גלש לצעקות, לא הושגה הסכמה והוחלט לדחות בנתיים את הטיפול בסוגיה הכואבת הזו. במקביל לאסיפה נגררו ברחוב ברחוב שלושה חזירים מגודלים, שהסתבר שהם חלק ממוהר שהועברה ממשפחת החתן למשפחת הכלה. מנהג המוהר נפוץ מאוד בפפואה, המוהר מהווה פיצוי למשפחת הכלה ש"מאבדת" אותה, שכן היא עוברת לגור עם החתן בכפרו בסביבת משפחתו. חזירים הם יקרים מאוד בפפואה, משום הקושי לגדל אותם והסכנה שהם מהווים לגינות, והם משמשים בעיקר בטקסים או בארוחות חגיגיות. החזירים, כמו גם תרנגולות, כלבים וטכנולוגיית קדרות, הגיעו לפפואה לפני כ- 3,000 שנה עם האוסטרונזים.

ילדי הכפר Maike. מאחור מתנהלת אסיפת הכפר

כמתחייב מהיותי סטודנט לארכיאולוגיה, יצאתי למחרת לחפש את המחצבה שממנה הופקו האבנים ששימשו כחומר גלם לייצור גרזני האבן ששימשו את תושבי ההיילנדס. המחצבה היתה פעילה עד לפני כ- 90 שנה, וקראתי אודותיה באחד המאמרים במסגרת לימודיי. כוהן פרץ קישר אותי לאהרון (70748276), גם הוא מקהילת היהודים המשיחיים, שהבטיח וגם קיים למצוא את המחצבה. העפלנו ברגל לרכס גבעות עם נופים יפים לעמק הוואגי, אנשים שפגשנו בשדות כיוונו אותנו לכפר Kunjin, ליד נהר Tuman. בבית האחרון במעלה העמק הצר מתגורר דניאל (70944782, יכול לארח ללילה, המקום נפלא ממש, עם בקתות אירוח, גינות פרחים, מפל גבוה בסמוך וגינת ירקות שופעת. לא תמיד יש קליטה. הבן ג'ון 71744905), שהראה לי כמה ראשי גרזן בשלבי עיבוד שונים שמצא בסביבה ברבות השנים. הוא ובנו עלו איתנו למחצבה בשביל תלול במיוחד. בהר סדרה של בורות עמוקים ענקיים ואף מנהרות שנחצבו במטרה להגיע לאבן הקשה יקרת המציאות שנדרשה לכלים. האבנים עברו סיתות גס במקום (מצאנו לא מעט נתזים במחצבה), ונלקחו למקומות המגורים, שם עברו ליטוש בתהליך שארך חודשים.

דניאל (כורע משמאל) ואהרון (עומד מימין), ואחד מבורות המחצבה

בערב בהאגן יצאתי למסעדה, אירוע נדיר בפפואה. Chetti`s התגלתה כמסעדה הודית מצוינת, חגגתי עם הבעלים ההודי את הדיוואלי שמקרה נחגג באותו ערב, העלינו זכרונות מהיידראבאד עיר הולדתו, וצחקנו ביחד על היעדר התבלינים בבישול המקומי. על היעדרם מפצה השימוש בעלים ירוקים מהמון סוגים.

למחרת נעזרתי סוף סוף בשירותיו של אלברט. רציתי להגיע ל Bayer, כמה שעות נסיעה מצפון להאגן, שמעתי שאפשר לראות שם ציפורי גן עדן וחיות אחרות. אלברט שלח את ג'ושוע הנחמד (73519379) ללוות אותי, אבל בעיות תחבורה מנעו מאיתנו להגיע לבאייר, וכתחליף נסענו לכפר Engigi, שם גרה משפחתו של ג'ושוע. אנשי הקהילה בנו בכפר בקתה קטנה לאירוח ישראלים. למחרת עליתי עם ג'ושוע וג'טלי להר המשקיף על הכפר ושמהווה חלק מפרשת המים הארצית, כך שהוא צופה לנופים נרחבים בכל הכיוונים. בדרך מצאנו כמה פטריות ענק נדירות, מציאה שג'ושוע וג'טלי ייחסו להיותי שליח מארץ הקודש. הפטריות היוו סיבה למסיבה שמחה בערב, הן נחתכו, טוגנו בשמן עמוק, והוגשו לאורחים הרבים, בליווי גיטרה ושירים בעברית, כולל התקווה. בדרך חזרה להאגן ביקרתי במשרדי הקהילה ופגשתי את אלברט הכל יכול. קיבלתי ממנו כמה מתנות וקצת חומר מיסיונרי שהבטחתי לקרוא וקיימתי רק חלקית. למחרת טסתי לעיר הבירה פורט מורסבי, הטיסה התעכבה מעט משום שהמטוס שלנו סייע להניע מטוס אחר.

ג'ושוע (מימין) וג'טלי עם שתיים מהפטריות
סחלבים

Tufi – פיורדים ומלריה

בשלב הזה נשארו לי פחות משבועיים עד לסיום הויזה. התלבטתי בין איי Trobriand, איי D`Entrecasteaux, וחצי האי Tufi, שלושתם בחלק הצפון מזרחי של המדינה. הפור נפל על האחרון משיקולי זמינות טיסות (למזלי לא טסתי לטרובריאנד, אחרי כמה ימים שמעתי שקטטה במשחק כדורגל הדרדרה למהומות רחבות היקף באי המרכזי). חצי האי טופי נוצר בפעילות געשית, שדעכה מזמן, והותירה לשונות בזלת שנשפכות אל הים ופיורדים צרים וארוכים שמפרידים ביניהן, מראה פנטסטי שניראה היטב בצילומי לוויין וגם מחלון המטוס הקטן שהביא אותי לשם. חופי הים והפיורדים עתירים בריפים צבעוניים וביערות מנגרובים, ומנוקדים בכפרים, בעוד שפנים חצי האי לא מיושב ומכוסה בג'ונגל צפוף. חצי האי נטול דרכים וכלי רכב (למעט ג'יפ אחד, שנוסע בין שדה התעופה לריזורט המפואר, מרחק של כקילומטר), התחבורה מתבססת על סירות מנוע מעטות ובעיקר על סירות קאנו המונעות במשוטים ובמפרשים.

פיורדים

בימים הראשונים שהיתי ב"חוות הפרפרים" של פול (73341396, מופיע בגוגל מפס) ומוני, הסמוכה לכפר Yegirua, מרחק של כשלושה ק"מ משדה התעופה ומהרזורט. הבית ממוקם נהדר, על צוק גבוה בין שני פיורדים, בסמוך לפלג קטן המהווה מקור מים לשתיה ומקלחת, וטבול בפרחים ובמדשאה רחבה. מוני פינקה אותי באוכל נפלא, דגים מפולטים, שורשים למיניהם, ואפילו ביכורי אננס טעימים להפליא. באחד הימים התקיים בחופי הפיורד הצפוני סינגסינג יפהפה לכבוד קבוצה של תיירים צרפתים שהגיעו לטופי כחלק מקרוז סובב פפואה על ספינה מפוארת. הסינגסינג כלל הדגמה מעניינת של הפקת עמילן מגזע עץ הסאגו, שגדל בר באזור. מגזע אחד ניתן להפיק ביום עבודה של שני אנשים כ- 600 ק"ג של קמח סאגו.

הפקת סאגו
קבוצת הסינגסינג, מהכפר Sefoa

יום וחצי נוספים הקדשנו לעליה למגדל הסלולרי, השוכן על הר המשקיף אל נופים פנורמיים של חצי האי והפיורדים (פעם בשבועיים נושאים סבלים בעלייה הקשה 10 ג'ריקנים של 20 ק"ג דלק לתפעול הגנרטור). את הלילה עשינו בכפרון Kiama, שהוא הקרוב ביותר למגדל. קיוויתי לראות את הפרפר Queen Alexsandra, הגדול בעולם בעל מוטת כנפיים מפלצתית של כמעט 30 ס"מ, שאנדמי לחלק הזה של פפואה, אבל הוא לא שיתף פעולה.

פול ומשפחתו

באחד הימים ירדנו למפרצון בו בונה פול קאנו חדש. הקאנו הישן שלו בן 4 שנים, העץ נחלש וכבר דולף. פול מצא עץ מתאים ביער, שילם 200 קינה לבעל האדמה, כרת את העץ ונשא אותו בעזרת חברים מהכפר במשך יום שלם אל חוף הפיורד. כעת הוא מרוקן את תוכו של הגזע באמצעות גרזן עגול קצוות, משאיר דפנות בעובי של כסנטימטר (העובי נמדד באמצעות נקישות), כאשר כל טעות קטנה עלולה ליצור חור ולהרוס את הקאנו. לאחר שיסיים את גוף הקאנו (לכך נדרש כשבוע של עבודה רציפה), יחבר פול שני מוטות ניצבים, ואליהם מוט עבה המקביל לגוף הקאנו, התקן שמטרתו ייצוב הקאנו (קאנו לא מיוצב מתהפך בקלות אף בגלים נמוכים).

פול מרוקן את גזע העץ, וקאנו מיוצב עם מפרש

פול מייצר קאנואים כבר מגיל 11, את המלאכה למד מאביו שאליו התלווה מגיל 5. כעת מתלווה אל פול בנו אלברט שלומד את המלאכה. בכלל, הילדים כאן, ובפפואה באופן כללי, עצמאיים כבר מגיל צעיר מאוד. אוחזים ומשתמשים בסכינים ובמצ'טות, יוצאים לדייג, מטפסים על עצי הקוקוס והבטל (ואף לועסים את האגוז הנרקוטי), מסתובבים בכל מקום ללא ליווי מבוגרים. המשפחות בכפרים עדיין גדולות, שישה, שמונה ואף עשרה ילדים אינם מחזה נדיר. עד גיל 5 הסיכון לתמותה במלריה גבוה, מה שמנע גידול ניכר באוכלוסיה, אבל בעשורים האחרונים התמותה ממלריה פחתה דרמטית הודות לרפואה המודרנית שהחלה להגיע לכפרים, והאוכלוסיה גדלה במהירות. האנשים כאן, ובפפואה הכפרית בכלל, לא מרבים להתרחק מהבית, אמנם מבקרים מידי פעם בכפרים סמוכים, אבל כמעט לא מגיעים לעיירות הגדולות או לעיר הבירה, הנסיעות יקרות מידי.

אלברט בנו של פול מנסה לדוג בחנית, ילדות לועסות אגוז בטל שצובע את הפה באדום

הקאנו המיוצב הוא כנראה המצאה של האוסטרונזים, שבאמצעותו יצאו מטיוואן לפני כ- 4,000 שנה, התיישבו באיי הפיליפינים ואינדונזיה, ובהמשך התפשטו ויישבו את כל איי האוקיינוס השקט, כולל הנידחים שבהם כמו הוואי, אי הפסחא וניו זילנד, ואף הגיעו למדגסקר הסמוכה לאפריקה. במסגרת התפשטות אפית זו הגיעו האוסטרונזים לפני כ- 3,000 שנה גם לחופי פפואה, והביאו עימם חזירים, תרנגולות וכלבים. אבל בניגוד לפיליפינים ולאינדונזיה, שם נעלמו התושבים הקודמים ושפותיהם, האוכלוסיה בפפואה כמו גם רוב השפות נותרו פפואניות, כנראה בזכות החקלאות, שכבר היתה מפותחת באי עוד לפני הגעת האוסטרונזים, ואיפשרה קיום של אוכלוסיות גדולות וצפופות יחסית.

מפליגים אל האופק

לאחר מספר ימים נעימים נפרדתי מפול, מוני וששת הילדים. לנסלוט השיט אותי בקאנו שלו במשך כשלוש שעות בים הפתוח על גבי ריפים צבעוניים ועם נופים יפים של היבשת ושל פתחי הפיורדים אל הגסטהאוס הקטן שלו בכפר Jebu (70507996, מופיע בגוגל מפס, יקר יחסית, ניתן להתמקח). חוף חולי, ריף יפה (שכרתי שנורקל ברזורט), אוכל טעים, שיטוטים בכפרים, שייט בקאנו אל הפיורד הסמוך, מפלים נשפכים ממרומי הצוקים, מנהרות מנגרובים במעלה הנחלים שבקצות הפיורד, מה צריך יותר מזה. אבל החיים פה לא קלים. כמעט בכל לילה התרגשה סופת ברקים מרהיבה, הבהובים בלתי פוסקים, רעמים מתפוצצים ומתגלגלים, וגשם חזק, שהפריעו לדייגים במלאכתם הלילית. החום והלחות הכבדים הירפו רק כשנכנסתי לים, או במקלחת המאולתרת. וונדורה יצאה מוקדם בכל בוקר עם הקאנו, וחזרה לאחר כשעתיים עם סירים מלאים במים מתוקים שמילאה בנחל מרוחק. עם חזרתה הקאנו עבר לרשות הילדים, ששטו באמצעותו לבית הספר, מרחק של כשעה לכל כיוון.

הגסטהאוס והחוף בג'בו
מנהרת מנגרובים בקצה הפיורד

המשכתי, הפעם ברגל, לכפר נוסף, Orotoaba, שם התארחתי אצל ג'קסון. בערב יצאתי עימו לדייג, שמתבצע במספר שיטות, ביניהן צלילה עם פנס וחנית והטלת רשת. למחרת הייתי אמור לקום מוקדם על מנת לצפות בציפורי גן עדן ביער, ואחר כך לשוט עם ג'קסון ואשתו בקאנו לפסטיבל גדול שעמד להתקיים בכפר ספואה לכבוד ארכיבישוף חדש. אבל בערב עלה לי החום מלווה בצמרמורות, נהייתי סמרטוט, וחששתי שחטפתי מלריה, למרות שלקחתי מלרון כל יום, ישנתי בכילה ומרחתי כמויות של חומר דוחה יתושים. בבוקר פינה אותי ג'קסון, תחילה ברגל ובהמשך בקאנו (למזלי כיוון הרוח סייע להתקדמות מהירה יחסית של הקאנו עם המפרש), לטופי. במרפאה הקטנה אישרו שהסימפטומים מצביעים על מלריה, אבל הסבירו לי שכדורי המלרון שהם נותנים לטיפול לא יהיו יעילים אצלי משום שלקחתי אותו למניעה. רופא הביטוח הרפואי מהארץ, אליו התקשרתי איכשהו, אישר את הדברים, והמליץ לי לקבל במהירות טיפול מתאים, שכן המחלה עלולה להחמיר ואף להיות מסוכנת אחרי 24 שעות מהופעת הסימפטומים.

למזלי הרב היתה טיסה באותו יום למורסבי, אולם עד לרגע האחרון לא היה ברור אם יש מקום עבורי (שכן הטיסה עברה בעוד עיירה נידחת בדרך למורסבי, ובעיות תקשורת לא איפשרו בירור). המטוס המתין לי קרוב לשעה, בסוף העלו אותי לטיסה לאחר התערבות של לות' מנהל הרזורט (יכול לעזור גם בהכוונה לכפרים, 70273628). עם הנחיתה במורסבי נסעתי לאחד מבתי החולים הפרטיים, בדיקה מהימנה (דגימת דם במיקרוסקופ) אישרה שאכן מדובר במלריה, ועוד בזן מסוכן (פלציפורם). קיבלתי זריקה בישבן, ונאמר לי שכבר למחרת בבוקר ארגיש הרבה יותר טוב, וכך היה.

סיום - אצל מולי וצ'רלי במורסבי

את הימים האחרונים בפפואה ביליתי בביתם של מולי (73656777) וצ'רלי באחד הפרברים, הם מארחים בשמחה ישראלים, ואף מבקרים בישראל מידי שנה. פגשתי כאן שוב את איתמר, שסיפר על חוויותיו היהודיות מהפרובינציה המערבית. מולי וצ'רלי הקימו כנסייה של יהודים משיחיים, השתתפנו במיסת יום שבת יחד עם מאות מאמינים נלהבים. בבית גרים נערים ונערות עם סיפורי חיים קשים שמולי וצ'רלי אספו לביתם הגדול, הם מקבלים מגורים ושיעורי תנ"ך ועובדים במשק הבית.

קבלת שבת בביתם של צ'רלי ומולי

לאחר שהחלמתי הסתובבתי קצת בעיר, ביקרתי בשוק העתיקות (חיפשתי ראש גרזן מעוגל מאבן אך לא מצאתי, והסתפקתי בראש מלוטש "רגיל"), במוזיאון היפה הגדוש בחפצי אמנות מכל רחבי פפואה ניו גיני, וב"עיר החזון" – מרכז קניות ענק בסגנון מערבי. בכלל, מורסבי, על כבישיה גדושי המכוניות, הבניינים הגדולים, מרכזי הקניות, והאנשים הממהרים, מרגישה כמדינה נפרדת מיתר חלקי פפואה.

ממצאים מתקופת האבן במוזיאון במורסבי

ביום האחרון פגשתי את פרסיליה שבמקרה הגיעה לעיר, סוג של סגירת מעגל. היא סיפרה שהכפר עדיין שרוף ונטוש, שאחיה וכמה מקרוביה, כולל ג'ייסון ורקס, עצורים ומחכים למשפט שלא ברור מתי ייערך, וגם לא ברור במה מאשימים אותם, ושהיא שמה את מבטחה באלוהים. האישה המרשימה הזו נשארה אופטימית למרות הכל.

למחרת טסתי ארוכות לישראל דרך מנילה והונג קונג, לאחר חודשיים בפפואה, שעברו מהר מידי. טיול יוצא דופן, בעיקר לטוב וגם קצת לרע. האנשים הכי נחמדים, שחיים במדינה הכי לא מתפקדת, שסובלים מהמעבר הכי מהיר מתקופת האבן למודרנה. ארץ של מגוון – תרבויות ושפות, נופים, סביבות אקולוגיות. ארץ שלא קל לטייל בה, אבל מעניין ומרגש. וזו הזדמנות טובה להודות לאנשים הרבים שאירחו אותי ברוחב לב בבתיהם הצנועים ושחלקו עימי סיפורי חיים, אמונות וחוויות.

מימין למעלה נגד כיוון השעון: פרסיליה ואיסו, ברוס (משמאל), אנדרו מכפר השלדים מחזיק שורש יאם, ג'ייסון ורקס

מימין למעלה נגד כיוון השעון: ביטי ואשתו (האי קרקר); פול ובנו (יגירואה, טופי); משה ומשפחתו (גמבוקל, ליד הר ווילהלם); סיריל ונטלי (קנגנמון, ספיק); לנסלוט וונדורה (ג'בו, טופי); פיליפ ואשתו (ינטצ'ן, ספיק); אלברט (Aliya rasing, האגן); מארחותיי באנגיגי (ליד האגן); במרכז - כוהן פרץ וילדיו (קונאם, ליד האגן).

נספח: עניינים מעשיים

ויזה - הכללים משתנים מידי פעם, מידע עדכני כאן. נכון ל- 2022 צריך לבקש ויזה מראש דרך האינטרנט, והיא ניתנת ל- 60 יום.

בטיחות – הפפואנים ילוו אתכם כמעט לכל מקום, גם למקומות שנחשבים לבטוחים, כך נהוג שם. במורסבי ובעיירות עדיף לא להסתובב בחוץ בשעות החשיכה. לעתים מתפתח בלגן באזורים מסוימים, שאז עדיף לא להגיע אליהם או לעבור דרכם, אתם אמנם לא תהיו המטרה אבל עלול להיות לא נעים. מומלץ להתעדכן אצל המקומיים.

תחבורה – חלקים גדולים מפפואה, במיוחד לאורך החופים, אינם מחוברים בכבישים, ואפשר להגיע אליהם רק בטיסות או בשייט. הכביש הראשי במדינה מוביל מ Lae (או מ Madang) מערבה לאורך שדרת ההר דרך גורוקה וצ'ימבו למאונט האגן, שם הוא מתפצל לסעיף דרומי ל Tari וסעיף צפוני ל Enga. התחבורה הציבורית, שמבוססת על אוטובוסים וואנים הנקראים PMV, מגיעה כמעט לכל מקום המחובר בכביש. אבל אין לוח זמנים ברור, הרכבים יוצאים רק כשהם מתמלאים, וככל שהיעד נידח יותר התדירות נמוכה יותר. הכבישים רובם גרועים והנסיעה איטית, וטוב שכך שכן במעט הכבישים הטובים הנהגים דוהרים בפראות והתאונות מרובות (אל תהססו להעיר לנהגים). מקרי שוד של PMV קורים לפעמים (לא חוויתי אישית), כדאי להתעדכן אצל המקומיים עד כמה הנתיב בטוח. בנתיבי השייט פועלות בעיקר סירות מהירות, Banana boats בפי המקומיים, אולם אלה מסוכנות כשהים אינו רגוע. טיסות הפנים יקרות, מניסיוני בדרך כלל מדייקות אבל עדיף להשאיר מרווח של יום בין טיסות עוקבות. רוב הטיסות הן מ/אל פורט מורסבי, אבל יש מספר נתיבים ישירים שימושיים, כמו Madang-Wewak, Wewak-Hagen, Hagen-tari. יש שתי חברות תעופה כלל ארציות – Air Niugini  ו PNG air, ניתן לרכוש כרטיסים באינטרנט או במשרדים בעיירות הגדולות. המחירים עומדים סביב 350-700 ₪ (נכון לקיץ 2022), ובדרך כלל עולים ככל שמתקרב מועד הטיסה. אם אתם רוצים להגיע לאזור נידח במיוחד, נסו את חברת MAF, הם מטיסים מיסיונרים לכפרים נידחים במטוסים קטנים, אבל אין לוח זמנים סדיר והמחירים בדרך כלל יקרים.

לינה – המלונות והגסטהאוסים בערים ובעיירות יקרים (200 ₪ ללילה ומעלה). בכפרים בדרך כלל אין גסטהאוסים (באזורים מתוירים יותר כמו הספיק וטופי ניתן למצוא גסטהאוסים בסיסיים), מקובל להתארח אצל משפחות מקומיות, בדרך כלל יקצו לכם חדר פרטי (אבל לפעמים תישנו עם כולם), ויכינו לכם ארוחות טעימות. בדרך כלל לא מבקשים תשלום, אבל אני נהגתי לתת כמה עשרות קינה (כשסירבו שכנעתי אותם לקבל תרומה לכנסיה), ו/או לקנות מצרכים בחנות המקומית (כשהיתה כזו) עבור הארוחות. ניתן להתארח אצל יהודים משיחיים כמעט בכל מקום בפפואה, אלברט פאיה מהאגן (72730233) או דניאל מ Lae (71004571) מרושתים היטב ויכולים לסייע.

אוכל - בכפרים אוכלים אצל המארחים. בעיירות תמצאו בעיקר Kai bars, מזללות מזון מהיר זולות יחסית, שמנת הדגל אצלם היא עוף בגריל עם צ'יפס. מסעדות של ממש נדירות ויקרות, רובן ממוקמות במלונות היקרים. למי שבכל זאת רוצה להתפנק פעם בשבוע-שבועיים ולנוח קצת מקאו-קאו (בטטות), כמה מומלצות (מופיעות בגוגל מפס): The Anchor, ליד החוף במדאנג, אוכל סיני טעים ואפילו קפוצ'ינו; Chetti`s בהאגן, בחצר של Kuri lodge, אוכל הודי מצוין; עוד בהאגן, סמוך לשדה התעופה, Kofi Kave המפונפן עם תפריט קפה בסגנון מערבי.

תקשורת – לרשת של Digicel כיסוי טוב ברחבי המדינה, כולל אזורים נידחים כמו טופי וספיק (אבל לפעמים נגמר הדלק והאנטנות מושבתות למספר ימים, כך שעדיף לא להסתמך על קיום תקשורת). בתקופת שהייתי שם האינטרנט לא עבד טוב, לטענתם בשל רעידת אדמה חזקה שפגעה בכבלי הסיבים האופטיים. Globalsim של פלאפון, שרוכב על רשת דיג'יסל, עבד היטב, אבל במחיר גבוה יותר. מומלץ להצטייד בו כגיבוי.  נכון ל 2022 הפפואנים כמעט לא משתמשים בוואטסאפ, ובדרך כלל יכולים רק לקבל שיחות כי הקרדיט יקר להם, כך שאם מצפים לשיחה ממישהו עדיף להתקשר אליו. בעיה נוספת היא מספרי טלפון לא עדכניים.

יעדי הפוסט

אהבת את הפוסט?
תמונת הפרופיל של zvikamr
צפייה בפרופיל שליחת הודעה הבלוג של zvikamr
רוצה לקבל עדכונים בכל פעם שמתפרסם תוכן חדש?
 

תגובות ושאלות

הזמנת טיסות, מלונות, אטרקציות ועוד שירותים לפפואה ניו גינאה

חדשות התיירות והתעופה

קצת השראה לטיול הבא

המיוחדים שלנו

ביטוח נסיעות לחו"ל

מתארגנים לטיול: ציוד, ביגוד, המלצות וטיפים לדרך

קרוזים והפלגות נופש

חופשת כריסמס 2024 - יעדים, שווקי חג מולד מומלצים ושופינג

מגזין החיים הטובים: לייפסטייל והשראה לחופשה

עפים על העולם: כל מה שצריך לטיול תרמילאים

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

כתבות ומדריכים לחופשת סקי

ביטוח נסיעות
חדשות התיירות
חדשות התיירות
לפני יום
עקפה את איטליה וספרד: זאת המדינה שהכי שווה לבקר בה בשנת 2025 לאייטם המלא
עקפה את איטליה וספרד: זאת המדינה שהכי שווה לבקר בה בשנת 2025
חדשות התיירות
חדשות התיירות
לפני יום
אחרי 5 שנים: צפון קוריאה נפתחת מחדש לתיירים מהמערב לאייטם המלא
אחרי 5 שנים: צפון קוריאה נפתחת מחדש לתיירים מהמערב
חדשות התיירות
חדשות התיירות
לפני יומיים
חברת התעופה שחזרה לישראל יוצאת עם הנחות משתלמות של עד 25%! לאייטם המלא
חברת התעופה שחזרה לישראל יוצאת עם הנחות משתלמות של עד 25%!
חדשות התיירות
חדשות התיירות
לפני יומיים
שדרוג מלכותי בנתב"ג: אל על תשיק בקרוב את טרקלין המלך דוד החדש והמשופר לאייטם המלא
שדרוג מלכותי בנתב"ג: אל על תשיק בקרוב את טרקלין המלך דוד החדש והמשופר
חדשות התיירות
חדשות התיירות
לפני יומיים
לטוס לואו-קוסט להרגיש ביזנס: וויז אייר מציגה את מטוס האיירבוס החדיש שלה לאייטם המלא
לטוס לואו-קוסט להרגיש ביזנס: וויז אייר מציגה את מטוס האיירבוס החדיש שלה
חדשות התיירות
חדשות התיירות
לפני יומיים
האירופאים מחקו את ישראל ממפת החופשות שלהם? כך נראה המשבר בתיירות הנכנסת לאייטם המלא
האירופאים מחקו את ישראל ממפת החופשות שלהם? כך נראה המשבר בתיירות הנכנסת
חדשות התיירות
חדשות התיירות
לפני יומיים
תתחילו לארוז: קשרי תעופה משיקה טיסות ישירות לאחד מהיעדים האטרקטיביים ביותר באיטליה לאייטם המלא
תתחילו לארוז: קשרי תעופה משיקה טיסות ישירות לאחד מהיעדים האטרקטיביים ביותר באיטליה
חדשות התיירות
חדשות התיירות
לפני 3 ימים
לראשונה בנתב"ג: מסלול שירות מהיר למשרתי מילואים וקבע לאייטם המלא
לראשונה בנתב"ג: מסלול שירות מהיר למשרתי מילואים וקבע
חדשות התיירות
חדשות התיירות
לפני 3 ימים
מתחת לרדאר: ריינאייר חושפת את 5 היעדים הכי אנדרייטד באירופה לאייטם המלא
מתחת לרדאר: ריינאייר חושפת את 5 היעדים הכי אנדרייטד באירופה
חדשות התיירות
חדשות התיירות
לפני 3 ימים
מהיר יותר, קל יותר: קו רכבת חדש וישיר מאמסטרדם ללונדון החל לפעול השבוע לאייטם המלא
מהיר יותר, קל יותר: קו רכבת חדש וישיר מאמסטרדם ללונדון החל לפעול השבוע
חדשות התיירות
חדשות התיירות
לפני 3 ימים
"טיסתכם בוטלה": כ-11 אלף נוסעים קיבלו הודעת ביטול בעקבות שביתת ענק במדינה האירופאית לאייטם המלא
"טיסתכם בוטלה": כ-11 אלף נוסעים קיבלו הודעת ביטול בעקבות שביתת ענק במדינה האירופאית
חדשות התיירות
חדשות התיירות
לפני 4 ימים
מהפכה בנתב"ג: השירות החדש שישנה את חוויית הטיסה של נוסעים בעלי מוגבלויות לאייטם המלא
מהפכה בנתב"ג: השירות החדש שישנה את חוויית הטיסה של נוסעים בעלי מוגבלויות
מפרגנים וטסים
מפרגנים וטסים
טסים למדינות שתומכות בישראל מפרגנים וטסים
מפרגנים וטסים
לכתבה המלאה
מפרגנים וטסים
הן משלנו: 7 מדינות תומכות ישראל לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
מפרגנים וטסים
ידידת אמת: המדינה הכי ירוקה באירופה מחכה לתיירים מישראל לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
מפרגנים וטסים
זה היעד היפהפה שישמח לארח כמה שיותר ישראלים לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לאן טסים עכשיו?
לאן טסים עכשיו?
קבלו השראה לחופשה הבאה שלכם לאן טסים עכשיו?
לאן טסים עכשיו?
לכתבה המלאה
לאן טסים עכשיו?
הריזורט המושלם שהילדים יעופו עליו בחו"ל לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לאן טסים עכשיו?
יוצאים לקרוז משפחתי וחווייתי עם הילדים לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לאן טסים עכשיו?
קבלו את היעדים הכי מושלמים לתקופת החגים לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
טיסות זולות ברגע האחרון
טיסות זולות ברגע האחרון
מצאנו לכם את הטיסות הסודיות הכי זולות טיסות זולות ברגע האחרון
טיסות זולות ברגע האחרון
פודקאסט למטייל
פודקאסט למטייל
גלו את כל הסודות של טיסות סודיות פודקאסט למטייל
פודקאסט למטייל
טיול תרמילאים
טיול תרמילאים
עפים על העולם: כל מה שצריך לטיול תרמילאים בחו"ל טיול תרמילאים
טיול תרמילאים
לכתבה המלאה
טיול תרמילאים
מסע שלם על הגב: כל מה שצריך לטיול תרמילאים בחו״ל לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
טיול תרמילאים
הטרנד החדש של התרמילאים: המלצות ליעדים לטיול ביניים בלתי נשכח לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
חופשה באזרבייג'ן
חופשה באזרבייג'ן
חופשה באחד מהיעדים המרתקים והמגוונים ביותר בעולם! חופשה באזרבייג'ן
חופשה באזרבייג'ן
לכתבה המלאה
חופשה באזרבייג'ן
טיול טבע באזרבייג'ן: גן עדן פראי, אטרקציות מלהיבות ונופים עוצרי נשימה לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
חופשה באזרבייג'ן
בין מגדלי הלהבה לאתרי הסקי: טיול משפחתי מפתיע באזרבייג'ן לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
חופשה באזרבייג'ן
טעימה מאזרבייג'ן: מסע קולינרי בארץ האש והתבלינים לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
חופשה באזרבייג'ן
בדרך המשי אל השלווה: החיים הטובים של אזרבייג'ן לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
הפלגות נופש חלומיות
הפלגות נופש חלומיות
קבלו השראה לקרוז הבא שלכם! הפלגות נופש חלומיות
הפלגות נופש חלומיות
לכתבה המלאה
הפלגות נופש חלומיות
קבלו את המדריך האולטימטיבי לקרוזים והפלגות נופש לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
הפלגות נופש חלומיות
יוקרה על המים: 7 קרוזים ששווה לכם להכיר לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
הפלגות נופש חלומיות
הפלגה ליוון - כל מה שחשוב לדעת לכתבה המלאה
לכתבה המלאה
מגזין לייף סטייל
מגזין לייף סטייל
כל מה שצריך כדי לצאת לחופשה בסטייל מגזין לייף סטייל
מגזין לייף סטייל