פרולוג - "הדולומיטים?? סתם הרים. את מי זה מעניין?!?"

"השנה נוסעים לדולומיטים!" בישרתי לגברת. "יהיה טיול מדהים!".

"הדולומיטים??" היא הסתכלה עלי כאילו נפלתי הרגע מפסגת המרמולדה. "מה פתאום הדולומיטים? סתם הרים. את מי זה מעניין?!?"

קפיצה קצרה דרך מנהרת הזמן אל סתיו 2013. הטיול הקודם שלנו לצפון איטליה התמקד באזור האגמים, אך כלל גם קפיצה קטנה לאזור הדולומיטים. הזיכרון ההוא, אם להודות על האמת, לא היה חיובי במיוחד: שמיים אפורים וקודרים, צוקים קרחים ואימתניים, נסיעות ארוכות בדרכים מתפתלות שהסתיימו לא פעם בשלט קטן שהודיע שהמשך הדרך סגור בשל תנאי מזג האוויר.. בקיצור - הרבה מפח נפש ושום דבר לכתוב עליו בבלוג.

"הדולומיטים זה ממש לא הרים!", אמרתי, "בדולומיטים יש גם .."

"הדולומיטים הם רכס הרים המהווה חלק מהרי האלפים" היא ציטטה מתוך וויקיפדיה עוד לפני שהספקתי להגיד "קורטינה ד'אמפצו". "ובכלל", הוסיפה, "יש לי חלום להגיע לפורטופינו ולצ'ינקווה טרה. אפשר לצלם שם תמונות מדהימות".

הדיון הזה נתן את האות לתחילת ההכנות והתכנונים לקראת הטיול שערכנו ביוני 2016. טיול נפלא של 13 ימים, שאכן התמקד בסופו של דבר בהרי הדולומיטים ("כי הם שם", כפי שענה מטפס ההרים המפורסם ג'ורג' מאלורי לשאלה "למה אתה רוצה לטפס על האוורסט?", וגם כי מאוד מאוד יפה שם..), אך כלל גם גיחה של יומיים לריביירה האיטלקית המפורסמת (כי לפעמים חלומות מתגשמים..)

כמה מילים על הדולומיטים..

למי שאין סבלנות לקרוא את כל הפוסט (מעליב!), אך בכל זאת רוצה כמה טיפים על הדולומיטים - אז הנה:

הדולומיטים הם אכן רכס הרים בצפון איטליה, על הגבול עם אוסטריה. ההשפעה האוסטרית ניכרת היטב באזור, ובמקומות רבים השפה השלטת היא גרמנית, לצד האיטלקית. כמעט לכל עיירה (וגם לכל אגם) יש שני שמות, איטלקי וגרמני, וצריך להיות מודעים לעניין הזה. מרבית הכבישים צרים ומפותלים, הנהיגה מצריכה ריכוז מירבי ואי אפשר לנסוע מהר - בשלב התכנונים מומלץ להשתמש ב Google Maps על מנת לחשב את זמני הנסיעה הצפויים, ועל זה להוסיף עוד פקטור של 10%. בעת הטיול עצמו מומלץ בחום להשתמש בג'י.פי.אס. אנחנו השתמשנו בעיקר ב- Waze, שכמעט תמיד סיפק את הסחורה.

Lago di Braies. צילום: אלין קרני סטרוזר

מתי להגיע?

בהרי הדולומיטים שתי עונות תיירות עיקריות: חורף (תיירות סקי) וקיץ - אמצע יוני עד אמצע ספטמבר. מחוץ לעונת התיירות, מקומות רבים סגורים (בהם הרכבלים העולים על פסגות ההרים) ועיירות רבות הופכות לעיירות רפאים. אנחנו נסענו בשבועיים הראשונים של יוני, ונהננו מכבישים פנויים לחלוטין, טיולים בבדידות מזהרת ומחירי טרום עונה במקומות הלינה. מצד שני, מרבית הרכבלים, כולל זה העולה אל פסגת המרמולדה (הפסגה הגבוהה ביותר בהרי הדולומיטים) לא היו פעילים. לכן, למי שהרכבלים הם הכיף שלו, מומלץ להגיע אחרי אמצע יוני. גם המסעדות בעיירות נסגרו מוקדם, ואחרי 20:00 נדיר היה למצוא מקום פתוח.

מזג האוויר היה רוב הזמן מעונן ולעיתים גשום, אך זה לא צריך להרתיע. מעיל גשם ומטריה עשו את העבודה, ואיפשרו לנו לטייל בלי בעיה. מבחינת הטמפ', הן נעו רוב הזמן בין 10 ל 20 מעלות - קריר ונעים. אם מתכננים לעלות לפסגות ההרים יש להיערך עם ביגוד מתאים, הטמפ' בפסגות היא באזור ה 0 מעלות גם בקיץ (כולל שלג, כמובן).

לכמה זמן להגיע?

בגלל זמני הנסיעה הארוכים יחסית, כדאי להקדיש לטיול בדולומיטים לפחות שבוע. ניתן כמובן להסתפק גם בפחות, אבל חבל, כי יש הרבה מה לראות. לא מומלץ לעשות קפיצה של יום מאזור אגם גארדה - יום כזה יבוזבז בעיקר על נסיעות. אפשר בהחלט להתמקד בדולומיטים המזרחיים או המערביים ולעשות טיולי כוכב (המזרחיים יפים יותר, לטעמנו), או לבחור (כמונו) בטיול מתגלגל. אם בוחרים בטיול מתגלגל, ההמלצה שלנו היא לא להזמין מראש מקומות לינה לכל ימי הטיול. בעידן ה Waze ו- Booking.com, עדיף להזמין בכל בוקר מקום לינה לאותו הלילה, בהתאם להתקדמות האישית. מומלץ להכין תוכנית מסגרת, אך גם להותיר מקום לספונטניות. אם אהבתם מקום מסויים - הישארו בו יותר, ואל תחשבו על המקומות שתפספסו בגלל ה"עיכוב", אלא על מה שתרוויחו. לא חייבים להגיע דווקא למקומות שאחרים היו בהם! בכל עיירה יש מרכז מידע לתיירים, ושם יישמחו להמליץ לכם על המסלולים היפים ביותר, שהם לאו דווקא המוכרים ביותר.

למי מומלץ?

לחובבי טיולים בטבע, טראקים ועיירות ציוריות. בקיצור - לכל מי שאוהב לטייל.

מידע נוסף, טיפים והמלצות רבות ניתן למצוא בסדרת הכתבות על הרי הדולומיטים באתר Go Travel וכמובן גם באתר למטייל.

וכמה מילים גם על הריביירה האיטלקית:

הריביירה האיטלקית היא רצועת חוף הים התיכון (כן, אותו הים התיכון שלנו, אם כי כשנמצאים שם באמת קשה להאמין..) הנפרשת מצפון טוסקנה ועד הגבול של איטליה עם צרפת. בטיול שלנו ביקרנו בצי'נקווה טרה ובפורטופינו - מהאתרים המפורסמים ביותר בריביירה.

צ'ינקווה טרה:

צ'ינקווה טרה (Cinque Terre - מילולית: חמש האדמות) הם חמישה כפרי דייגים קטנים ועתיקים השוכנים לאורך החוף בין העיירות לה ספציה (La Spezia) ולבנטו (Levanto). חמשת הכפרים, מדרום-מזרח לצפון-מערב, הם: ריומאג'ורה (Riomaggiore), מנארולה (Manarola), קורנלייה (Corniglia), וורנאצה (Vernazza) ומונטרוסו אל מארה (Monterosso al Mare). הכפרים תיירותיים מאוד, על כל המשתמע מכך, אך גם מאוד יפים ומיוחדים, ובהחלט שווה לבקר בהם. הדרך הנוחה ביותר לעשות זאת היא באמצעות רכבת - קו מיוחד הפועל בין לה ספציה לבין לבנטו עוצר בכל הכפרים, ומומלץ לקנות בתחנה Cinque Terre Card, המאפשר לעלות ולרדת בכל אחת מהתחנות באופן חופשי. ישנה אפשרות ללכת ברגל בין הכפרים, אם הדרך לא חסומה בשל סכנת מפולת - לא מומלץ בימים חמים. למי שמתכנן להקדיש יומיים לאזור - יש גם כרטיס דו-יומי. אנחנו הסתפקנו ביום אחד (אינטסיבי ומתיש), שבו ביקרנו בכל הכפרים פרט לקורנלייה.

Manarola. צילום: אלין קרני סטרוזר

נסו לתכנן את הטיול כך שלא תגיעו למקום בסופי שבוע - גם כך העומס גדול מאוד, והצפיפות ברכבות בשעות השיא נותנת פייט רציני לרכבת ישראל ביום ראשון בבוקר.

פורטופינו:

פורטופינו (Portofino) - הוא כפר קטנטן ויפהפה, השוכן בפינת חצי אי. על חוף הים טיילת מקסימה עמוסת מסעדות וחנויות מזכרות ומרינה עמוסת יאכטות יוקרתיות, ועל כל היופי הזה משקיפה טירה ענקית. ניתן להגיע לפורטופינו ברכב ולחנות בחניון המסודר בכניסה לכפר (במחיר שגורם למחירי החנייה בת"א להיראות זולים), או בהפלגה מאחת העיירות הסמוכות, דוגמת רפאלו (Rapallo) או סנטה מרגריטה (Santa Margherita Ligure), שאגב כל אחת מהן מקסימה בפני עצמה ושווה ביקור.

Portofino. צילום: אלין קרני סטרוזר

מידע חיוני נוסף וטיפים רבים אפשר למצוא בכתבה הזו, ובאתר למטייל.

החלק הבא: איטליה 2016 – 13 ימים של שיכרון חושים (חלק שני)