היום השישי – כובשים עוד פיסגה:

כפי שכבר ציינתי, אלין היא מאמינה גדולה במשפט "תמונה אחת שווה אלף מילים". בזמן התכנון, כאשר אני רוצה לקרוא על יעדים פוטנציאלים לטיול, אלין מעדיפה לחפש תמונות, ואז מתחיל האתגר האמיתי: אלין מוצאת תמונה מדהימה, מחליטה שהיא חייבת לצלם את אותה התמונה בדיוק, מאותה הנקודה, והמשימה שלי היא למצוא את המקום שממנו צולמה התמונה. פייר אינאף. ביום השישי של הטיול החלטנו שאנחנו בשלים לכבוש עוד פיסגה, על מנת לצלם תמונה חלומית של אגם Bled כולו, כולל האי כמובן. הזווית שממנה מצולמת התמונה רמזה שמדובר בגבעה כלשהי מצידו הדרום-מערבי של האגם, אבל היכן בדיוק? הראינו את התמונה לבעלת הצימר, והיא מיד ידעה לכוון אותנו אל תצפית Osojnica, והוסיפה, ברשעות קלה, שמדובר ב"טיפוס של שעה". הסברתי לה שבשביל תמונה טובה, אלין תטפס גם הרבה יותר משעה, ויצאנו לדרך.

ליד הקמפינג של Bled יש חניון גדול, שבו ניתן להשאיר את הרכב למשך יום שלם תמורת 5 אירו, וגם להיכנס ולצאת כמה פעמים שרוצים. חנינו שם ובעזרת הכוונה נוספת, מצאנו את המסלול. הטיפוס היה אכן לא קל, אך לאחר 20 דקות של התנשפות, מצאנו את עצמנו בנקודת תצפית על האגם, שהיא לא פחות ממושלמת. אלין כמובן מיהרה לשחזר את התמונה ההיא, עם פרשנות משלה, ואני נהנתי מהנוף.

תצפית על אגם Bled מ Osojnica. צילום: אלין קרני סטרוזר

הירידה מ Osojnica חזרה אל האגם הייתה, כרגיל, מיהרה הרבה יותר, וכעת החלטנו באופן ספונטני לקחת שוב סירה, אך הפעם סירה זוגית ולחתור בעצמנו. 10 אירו לשעה של רוגע וכיף. רוצים – חותרים. לא רוצים – לא חותרים, ופשוט מתענגים על הנוף ועל השלווה. הקפנו את האי והתקדמנו עוד אל מרכז האגם, ואח"כ החזרנו את הסירה ופנינו לאתגר הבא: הקפה רגלית של האגם. זה אולי נראה הרבה, אך מדובר בסה"כ ב 6 ק"מ, שבהליכה רגועה, כולל מנוחות ועצירות בפינות החמד הרבות, מסתיימים בתוך שעה וחצי לכל היותר. בפינה הדרומית של האגם גם יש מזח עץ, שמאפשר ללכת ממש מעל המים.

חזרנו ל Bled, טיילנו עוד קצת באזור הכנסייה והגענו לפיצריה Rustika. גילינו מבחר גדול של פיצות, ולצידן מאכלים מקומיים שונים. בחרנו לנסות את הגרסה של המקום לצ'יזבורגר, וקיבלנו מנה ענקית של המבורגר בתוך משהו דמוי פיתה, עטוף בגבינה צהובה ושלל רטבים – בקיצור, משהו שהיה גורם לקרדיולוגים שבץ לב מיידי. אכלנו, נהננו והצטערנו מאד שמחר נפרדים מהעיירה הנפלאה הזו.

היום השביעי – מצעד הפרות:

לאחר ההצלחה הגדולה של היום הקודם, יצאנו בעקבות תמונה נוספת שאלין גילתה ורצתה לצלם בעצמה. הפעם היה מדובר בערוץ Dovzan, שזורם ליד העיר Trzic, והייחוד שבו – מנהרה חצובה בסלע שדרכה עובר הכביש שמקביל לערוץ. עזבנו את Bled בצער רב, עלינו על האוטוסטרדה לכיוון Ljubliana, וירדנו במחלף לכיוון Trzic. נסענו בכביש החוצה את העיר, והמשכנו על פי השילוט אל "Dovzanova Soteska". רכב שהגיע מולנו סימן לנו לרדת מהכביש ולזוז הצידה. לא כל כך הבנו את הסיבה, אך בכל זאת סטינו, ותוך מספר שניות נגלה לעיננו מחזה הזוי במיוחד: 3 אנשים דוהרים על גבי סוסים, ובעקבותיהם, לא פחות ולא יותר, עדר פרות. בכביש הראשי. באמצע העיר (טוב, נו, ליתר דיוק זה כבר היה ביציאה מהעיר..). המתנו בסבלנות שכל הפרות תחלופנה על פנינו, המשכנו בנסיעה – והגענו.

מצעד הפרות. צילום: אלין קרני סטרוזר

המראה באמת מיוחד. הנחל יפהפה, כמו כל הנחלים, והמנהרה החצובה בסלע שדרכה עוברים הופכת אותו למיוחד ויוצא דופן. מסתבר שהמנהרה נחצבה במהלך המאה ה 19, ואיפשרה מעבר אל העמק שמאחריו. המשכנו לנסוע, במטרה לבקר גם במפל הסמוך, מפל Stegovnik, שהמסלול אליו מתחיל בכפר הקטן Jelendol (הקרוי על שמו של הברון שאחראי על חציבת המנהרה), אך בסופו של דבר החלטנו לוותר ולהמשיך אל היעד הבא.

ערוץ Dovzan והמנהרה החצובה בסלע. צילום: אלין קרני סטרוזר

לאחר כל כך הרבה טבע, החלטנו שהגיע הזמן לקצת נוף עירוני, ולפיכך נכנסנו לעיירה Skofja Loka. מדובר בעיירה שלווה ונעימה, שהמרכז העתיק שלה יושב מעל נחל Selska. נהננו לטייל בין הסימטאות, לעלות אל הטירה המשקיפה על העיירה מלמעלה, לחצות את הנחל על גבי גשר נוסף שנקרא "גשר השטן" (אין קרבה משפחתית לגשר השטן מערוץ Mostnica) ולבסוף – לשבת ולשתות בירה בפאב קטן ממש מעל הנחל. ללא ספק, בטיול הזה גילינו שמותר ואפילו כדאי לעצור מדי פעם את המירוץ, ופשוט למצות את הרגע עד הסוף..

Skofja Loka. צילום: אלין קרני סטרוזר

עזבנו את Skofja Loka והמשכנו דרומה. לקראת הביקור המתוכנן למחר במערת Krizna חיפשנו מקום לינה הסמוך למערה, ומצאנו את פנסיון Miskar, שהתגלה כאחד ממקומות הלינה היותר טובים שבהם שהינו. נסענו על פי הנחיות הג'י.פי.אס, שלפתע, באמצע שום מקום, סימן לנו שפיספסנו את הפנסיון ואנחנו צריכים להסתובב. הסתובבנו, נסענו לאט, ואכן – שלט גדול בישר על הפנסיון. ירדנו בדרך עפר וגילינו בית גדול ויפה, מוקף ביער.. ממש כמו באגדות. התקבלנו בחיוך גדול על ידי בעלת בית חביבה והובלנו אחר כבוד אל חדר חדש וגדול. לאחר שנחנו מעט, החלטנו לחפש מקום שבו נוכל לאכול ארוחת ערב. נסענו אל העיירה הקרובה ביותר, Cerknica, ושם מצאנו איכשהו מסעדה מוזרה, שדמתה יותר לחדר אוכל גדול, מלא בסועדים בגיל ממוצע של 70-80. התפריט היה בסלובנית ובגרמנית בלבד, אך הודות ל Google Translate הצלחנו להזמין מנות, שהיו טעימות באופן מפתיע, וחזרנו לצימר שבעים ומרוצים.

היום השמיני – שייט מתחת לאדמה:

בסלובניה לא מעט מערות, שהמפורסמות שבהן הן מערת Postojna ומערת Skocian, שבה ביקרנו בטיול הקודם שלנו. בטיול הזה החלטנו ללכת על חוויה מיוחדת במינה, הטיול במערת Krizna. מדובר במערת נטיפים, שבקרקיעתה זורם נחל, היוצר אגמים רבים, כך שרובו ככולו של הסיור מתבצע בתוך סירה. ישנם שלושה סוגי סיורים: סיור קצר בן שעה, סיור בן ארבע שעות וסיור מלא, בן שבע שעות. הסיור הקצר מתקיים כל יום, בעוד שהסיורים הארוכים יותר מתבצעים בקבוצות של 4 אנשים בלבד, רק על פי הזמנה מראש, ורק כאשר מפלס המים במערה מאפשר זאת. על אף המחיר הלא זול, בחרנו בסיור של ארבע שעות – ולא הצטערנו לרגע. מדובר בחוויה באמת לא שיגרתית, שמתחילה מיד עם ההגעה למערה, כאשר מקבלים לבוש מתאים: סרבל אדום, מגפיים וקסדה עם פנס ראש. במערה, כמובן, חושך מוחלט וטמפ' של 8 מעלות בלבד, לאורך כל השנה. היכרנו את שותפותינו לטיול, אם ובת מגרמניה, והתחלנו בסיור. כאמור, הסיור מתבצע רובו ככולו בסירת גומי קטנה שמשיט המדריך, ומאפשר להתרשם מהנטיפים היפים ושאר המראות הייחודיים שמציעה המערה, כולל האי ה 13 בגודלו בסלובניה, שנמצא במרכז אחד האגמים הגדולים. יצאנו מוקסמים אחרי 4 שעות והסכמנו ביננו שזו הייתה אחת ההצלחות הגדולות ביותר של הטיול, אם לא ה..

מערת Krizna. צילום: אלין קרני סטרוזר

ממערת Krizna יצאנו לנסיעה הארוכה ביותר בטיול, דרומה לקרואטיה, לקראת הביקור המתוכנן למחרת ב Plitvice. תוך מספר דקות נדלקה נורית הדלק, ואלין כמובן לא פיספסה את ההזדמנות להזכיר לי שכבר אתמול המליצה לתדלק. לא התרגשתי יותר מדי, אבל נסענו חצי שעה.. שעה.. שעה וחצי – ושום סימן של תחנת דלק לא נראה באופק. למרבה המזל, הדרך הייתה במגמת ירידה, אך בשלב מסויים העניין התחיל להלחיץ. רק כשעלינו על האוטוסטרדה בקרואטיה, לאחר כשעתיים נסיעה, נמצאה סוף סוף תחנת הדלק הגואלת. תידלקנו, והמשכנו לכיוון העיירה Slunj, שם הזמנו צימר ללילה.

הגענו ל Slunj, מצאנו את הצימר שהזמנו (Rooms Buk) וירדנו מיד אל הכפר Rastoke. הכפר הקטנטן בנוי כולו בין נחלים ומפלי מים, והסיור בין הבתים הוא עונג צרוף, עוד משהו שצריך לראות כדי להאמין שקיים בעולם. אשרי האנשים שהצרות שלהם בחיים הוא הרעש של המפלים שמפריע להם לישון בלילה.. אכלנו ארוחת ערב טעימה במסעדה בכניסה ל Rastoke, והלכנו לישון, מתפללים שהתחזיות ליום גשום למחרת תתבדנה.

Rastoke. צילום: אלין קרני סטרוזר

היום התשיעי – גיהינום בגן עדן:

היום התשיעי התחיל ברגל שמאל, וכשיום מתחיל ברגל שמאל – זה סימן לא טוב: השארנו את נעלי הטיולים לאיוורור במרפסת, כמו כל ערב, רק שכחנו פרט אחד קטן: לוודא שהמרפסת מקורה. הגשם שירד בלילה ניקה לנו את הנעליים היטב היטב, אך גם הותיר אותן רטובות עד לשד שרוכיהן. נאלצנו לנעול נעלי א', וכך נסענו אל הפלא הקרואטי הידוע גם בשם Plitvice.

לשמורת הטבע Plitvice שני חניונים (אם אפשר לקרוא "חניון" ל 15 מקומות חנייה. מספר 16 והלאה משלמים עבור הזכות לנסוע לתוך היער ולחפש חנייה בין העצים). אנו חנינו בחניון מספר 2, קנינו כרטיסים (בתשלום נפרד מהחנייה, כמובן) והתחלנו במסע לעבר הכניסה. השמיים היו מעוננים, אך גשם לא ירד, ובשלב הזה עוד קיווינו שהתפילות שלנו נענו. לקחנו את השאטל הפנימי של השמורה מתחנה ST2 אל תחנה ST3, על מנת לעשות את המסלול במגמת ירידה, והתחלנו ללכת. חלק מהדרכים בשמורה היו חסומות בגלל הצפות, אך גם כך ניתן היה ליהנות מהיופי הבאמת יוצא דופן שלה, עד ש..

Plitvice. צילום: אלין קרני סטרוזר

עד שנפתחו ארובות השמיים, וגשם החל לרדת. תחילה טפטוף קל ולא מזיק, ובהמשך – מבול של ממש. מעילי הגשם והמטריות התמודדו בגבורה, אך לאחר קרב ארוך ועיקש נכנעו בסופו של דבר. את מצב הגרביים העדפנו לא לבדוק. חייבים להודות, גם טיול בשמורה יפהפייה הופך מהר מאד לתענוג מפוקפק במזג אוויר שכזה. קפאנו מקור, ובהיעדר כל אפשרות להסתתר מהמבול פשוט המשכנו ללכת וללכת, עד שהגענו לאגם הגדול, שאותו חוצים במעבורת. לשמחתנו, המעבורת הגיעה מהר יחסית, ולקחה אותנו לגדה השנייה, שם השבנו את נפשנו בעזרת כוס תה לוהט ועוגת גבינה. כשהגשם נחלש מעט, עלינו אל תחנת ההסעה ST1, לקחנו את השאטל חזרה אל ST2 ומשם לרכב, רטובים ובהחלט לא מרוצים.

מ Plitvice חתכנו צפון-מערבה, לכיוון עיירת הנופש Opatija שבחצי האי איסטרה. שעתיים וחצי נסיעה (מיותר לציין, הגשם פסק מיד כשנכנסו לאוטו) והגענו לצימר, שגם הוא התאים את עצמו ליום הלא מוצלח, והיה הצימר הכי פחות טוב שבו ישנו במהלך הטיול כולו. התקלחנו, החלפנו את הבגדים הרטובים, והחלטנו לצאת לסיבוב בעיירה. יצאנו – ומיד, כאילו מישהו עושה לנו דווקא, התחיל לרדת שוב גשם. זה כבר היה יותר מדי ליום אחד, אך לא ויתרנו על ארוחת ערב במסעדה איטלקית רומנטית – Roko. המנות היו פשוט ענקיות, אך טעימות מאד, ועל אף השירות האיטי יחסית, נהנינו מהארוחה, שהייתה סוג של קרן אור ביום סגרירי במיוחד.

היום העשירי – מה, כבר נגמר?

התעוררנו ליום העשירי והאחרון של הטיול. אחרי מזג האוויר הנוראי של אתמול, שמחנו מאד לראות שמים כחולים ללא רבב ענן. ירדנו אל הטיילת המפורסמת של Opatija, שאורכה לא פחות מ 12 ק"מ, הסתובבנו בין הדוכנים סטייל אילת והחופים היפים ועצרנו להפסקה מתוקה בשוקולד בר Kras, שמציע חטאים מתוקים טעימים במיוחד. לפני הפרידה, לקחנו הפלגת פנורמה של שעה בסירת זכוכית (לא ברור בשביל מה הזכוכית – אין בכלל מה לראות בקרקעית..) וסיכמנו בינינו ש Opatija נכנסת בכבוד לרשימת הערים האהובות עלינו.

Opatija. צילום: אלין קרני סטרוזר

התחנה האחרונה בהחלט בטיול הייתה העיירה הסלובנית Koper. חנינו על יד המרינה והספקנו לעשות סיור קצר ברחובות העיר העתיקה (חביב, אך לא מעבר). הזמן החל לדחוק בנו. אכלנו במקדונלד'ס (בכל זאת, אי אפשר טיול שלם בלי מקדונלד'ס) ויצאנו לכיוון שדה התעופה בוונציה, אל הנקודה שממנה התחלנו את הטיול לפני 10 ימים.

הגענו לשדה התעופה, החזרנו את הרכב, נכנסנו לטרמינל, הגענו לעמדת אל על, ו.. נכון, תור אינסופי של ישראלים שהמתינו לבידוק הביטחוני ולצ'ק אין קידם את פנינו. צעקות, ויכוחים, חוסר סבלנות.. דבר לא חסר. אין ספק, חזרנו הביתה.

אפילוג:

בשורה התחתונה, היה לנו טיול מוצלח מאד. למעט היום הנוראי ב Plitvice, בכל שאר הימים מזג האוויר היה לטובתינו, וכבר אמר מי שאמר שעדיף גרם אחד של מזל מאלף קילו של שכל. ובאופן מפתיע, מה שעשה את הטיול למוצלח הוא העובדה שפשוט טיילנו. לא מיהרנו לשום מקום, לא רצנו ולא ניסינו להספיק מקסימום מקומות במינימום זמן: 2-3 טיולים בכל יום, ללא נסיעות ארוכות, כל טיול ממצים עד הסוף, סופגים את הנוף, הריח והאווירה. למדנו שלא בושה להגיע לצימר ב 17:00-18:00, לנוח קצת ולצאת לסיבוב בעיירה שבה ישנים. אין שום סיבה להגיע ב 21:00 ולהתעלף מעייפות.

ובאמת לסיום, מספר טיפים לגבי לינה ונהיגה:

לינה:

הדילמה הקבועה בכל טיול היא האם להזמין את כל מקומות הלינה מראש ולהיות שקטים, אך גם להיות כבולים לתוכנית שנקבעה מראש, או להיות ספונטנים ולבחור מקומות לינה בהתאם להתקדמות הטיול, כשהמינוס במקרה זה הוא הצורך להתחיל להתעסק כל יום בסביבות שעות אחה״צ בחיפוש מקום לינה. אנחנו הלכנו על פתרון משולב, שלדעתנו הוא האידיאלי: לימים הראשונים הזמנו מקומות לינה מראש, ובהמשך, בכל יום שבו התכוונו להחליף מקום לינה, נכנסנו בבוקר לאתר Booking (כמעט בכל צימר יש חיבור Wi-Fi) והזמנו מקום לינה ללילה על פי היעד שבו התכוונו לסיים את היום. כעיקרון יש שפע של מקומות לינה, גם בסלובניה וגם בקרואטיה, ומי שלא מגיע בשיא העונה (יולי-אוגוסט) ולא זקוק לתנאי חמישה כוכבים, יימצא בסופו של דבר מקום. במרבית הפנסיונים והצימרים אין סבון ושמפו (מגבות ונייר טואלט מספקים תמיד) - רצוי להביא תמיד.

נהיגה:
הנהיגה בסלובניה ובקרואטיה קלה ונוחה, הנהגים בד״כ אדיבים ונותנים להשתלב בקלות בתנועה. יש לשים לב שכבישים רבים, ראשיים לכאורה, עוברים דרך כפרים ועיירות, וצריך לנסוע לאט ובזהירות. הפנייה שמאלה ברמזורים היא במקביל לתנועה שבאה ממול - אפשר לפנות רק אחרי שהתנועה ממול פוסקת. חלק מהכבישים צרים, ומאפשרים מעבר לרכב אחד בלבד, גם במקרה זה צריך להיות מאד זהירים ולשים לב. ההמלצה שלנו היא להשתמש בג׳י.פי.אס, נוח מאד וחוסך הרבה זמן. אפשר כמובן לקחת ג׳י.פי.אס מחברת ההשכרה, אך בעידן הסמארטפונים עדיף פשוט להשתמש באפליקציה. למי שמעוניין בניווט אופליין - Sygic היא אפליקציה מצויינת, ניתן לקבל שבוע ניסיון חינם. אנחנו רכשנו מפות של כל אירופה ב 25 אירו. למי שרוכש חבילת אינטרנט (או כרטיס סים מקומי - עדיף!) - אפשר להשתמש ב Google Maps או ב Waze.
הנסיעה באוטוסטרדות בסלובניה מחייבת רכישת מדבקה מתאימה - קונים בתחנת הדלק הראשונה שבה נתקלים בכניסה למדינה. מדבקה לשבוע עולה 15 אירו, לחודש - 30 אירו. חנייה במרכזי הערים בתשלום (מטבעות בלבד), או באמצעות כרטיס חנייה מפלסטיק (בד״כ קיים ברכבים של חברות ההשכרה), שבו מכוונים את השעה לשעת תחילת החנייה, וניתן להישאר במקום זמן מוגבל (שעה או שעתיים). פרט לאוטוסטרדות, בהן יש תחנות דלק כל מספר ק"מ, בכבישים האחרים, כולל כאלה שנראים במפה ראשיים, אפשר לנסוע שעה וגם שעתיים בלי שום תחנת דלק. כדאי לתדלק מספיק זמן מראש, על מנת להימנע מלחצים מיותרים.

חלק א'