היום השישה עשר:
התכנון שלנו ליומיים האחרונים של הטיול היה לנסוע להחזיר את הרכב בשדה התעופה של וינה, לנסוע ברכבת אל העיר, ולבלות בה את הערב והיום האחרון של הטיול, לפני הטיסה חזרה אל המציאות. בוינה כבר ביקרנו בטיול חורף נהדר, ועל כל אטרקציות החובה שלה כבר סימנו וי.
באופן בלתי נמנע, הבוקר האחרון שלנו בקרינתיה הוא בוקר חורפי וגשום. ללא ספק מישהו שם למעלה מבכה את עזיבתנו.. אנחנו נפרדים מהמארחים הבאמת מקסימים, עושים צ'ק אאוט מהפנסיון ומתחילים בנסיעה הארוכה צפונה, מעל 300 ק"מ. בדרך תוכננו שתי עצירות פוטנציאליות, אחת בטירת הוכאוסטרוויץ (Burg Hochosterwitz) והשנייה בטיילת השחקים Wipfelwanderweg Rauchau שבמיטרבאך (Mitterbach).
טירת הוכאוסטרוויץ היא היעד הראשון, עדיין בקרינתיה. אנחנו מגיעים אל מגרש החנייה שמתחת הטירה וחונים. כאן מתברר לנו שהכניסה אל הטירה היא אמנם חינם עם כרטיס קרינתיה, אבל הקרונית העולה אל הטירה (שמיועדת לאנשים שלא מעוניינים להוציא את נשמתם בטיפוס רגלי מפרך) בתשלום, שזה בערך כמו להגיד שהכניסה לחוף הים בחינם, אבל מי שרוצה להיכנס למים צריך לשלם.
משלמים בלית ברירה ועולים בקרונית. הטירה יפה ומרשימה ובעיקר - הנוף הנשקף ממנה נהדר. ענני הגשם שעוטפים את הטירה ואת כל הפסגות הסמוכות רק משדרגים עוד יותר את הנוף, לשמחתה של אלין שלא מפסיקה לצלם. עד שאנחנו מסיימים את הסיור בטירה ויורדים למטה נגמר החורף. העננים מתפזרים, השמש יוצאת ושוב נהיה חם. כבר התרגלנו.
במשפט אחד: גם הטירה יפהפיה, גם הנוף הנשקף ממנה נהדר.
כמה זמן להקדיש: שעתיים
ציון: 
במהלך הטיול שני פריטים חיוניים החזירו את נשמתם לבורא: התרמיל ששירת אותנו בנאמנות רבה ונעלי הטיולים של אלין. בלית ברירה אנחנו עוצרים בסניף של ספורט דיירקט בעיר יודנבורג (Judenburg - כן, בדיוק כמו שחשבתם - "עיר היהודים" ) על מנת להצטייד מחדש. מחפשים ומודדים, ובסופו של דבר מוצאים את מבוקשנו, כאשר בשלב הזה הזמן באמת מתחיל לדחוק: "ידידנו" מיורופקאר סוגרים את העמדה בשדה התעופה ב 17:00, וצריך עוד להספיק לתדלק.. טיילת השחקים תאלץ לחכות לטיול הבא.
תחנת הדלק בקרבת שדה התעופה של וינה עמוסה ברמה שלא תיאמן. תורי ענק של מכוניות משתרכים במקום, כאילו זו תחנת הדלק היחידה שנותרה בעולם. אנחנו כמובן מוותרים על ההמתנה. למזלנו לא חסר הרבה דלק ברכב. נתרום עוד כמה יורו ליורופקאר, מה אפשר לעשות..
מגיעים לשדה ממש מספר דקות לפני 17:00. מחזירים ליורופקאר את הרכב והולכים אל תחנת הרכבת. איכשהו, עניין ההגעה משדה התעופה אל המלון "נפל בין הכסאות" (או במילים אחרות: סער שכח לבדוק). בימים כתיקונם ישנה רכבת מהירה משדה התעופה אל התחנה המרכזית של וינה, אך בתקופת הקורונה הרכבת הזו מושבתת ויש להשתמש בשירותי הרכבת הרגילים. אנחנו מנסים לפענח את לוח הרכבות העמוס, ומבינים בסופו של דבר שעלינו לקחת את רכבת S7, שעוצרת במרחק לא גדול מהמלון שהזמנו - Eurostar Embassy. מדובר באותו המלון שבו שהינו גם בביקור הקודם שלנו בוינה, ומכאן ניתן להבין שמדובר במלון מומלץ. הוא אמנם לא נמצא ממש במרכז העיר, אך כאשר יש תחבורה ציבורית מסודרת, נוחה ומהירה כמו שיש בוינה - זה ממש לא חשוב, והעיקר שיש תחנת מטרו בקרבת המלון (ואכן יש).
קונים כרטיסים במכונה האוטומטית, מאתרים את הרציף הנכון, עולים על הרכבת ויורדים בתחנה הרלוונטית. ה"מרחק הלא גדול מהמלון" אמנם לא גדול (פחות מק"מ), אך כשעושים את הדרך עם שתי מזוודות, שני תרמילים, חצובה ועוד שקית שבה סוחבים את כל מה שלא הצלחנו לדחוס למזוודות, וכל זה בחום של קיץ ישראלי - זה נראה כמו מרחק עצום. לא כיף בכלל..
סוף סוף מגיעים למלון. נחים קצת בחדר הממוזג(!!) ויוצאים לבילוי ערב: קונים כרטיסים לתחבורה ציבורית ל 24 שעות (את הכרטיסים לתחבורה הציבורית ניתן לקנות בתחנות המטרו ויש לתקף אותם רק פעם אחת, לפני הנסיעה הראשונה, ומרגע זה הם תקפים לפי הזמן שמצויין בהם ולכל אמצעי התחבורה בעיר) וכוינאים מנוסים לוקחים מטרו אל קתדרלת סט. סטפן (St. Stephen's Cathedral) שבמרכז העיר העתיקה. מטיילים בין הרחובות היפים ואלין מוכיחה שוב את כישורי ה GPS המעולים שלה, ומובילה אותנו בקלילות מהזיכרון בלבד אל הסניף של מסעדת ואפיאנו האהובה עלינו, שבו אכלנו בביקור הקודם בעיר.
אחרי הארוחה אנחנו מספיקים לטייל עוד קצת, לנסוע בחשמלית וגם להירטב מגשם פתאומי שהחליט לרדת דווקא בפעם היחידה שבה לא לקחנו איתנו מטריות ומעילי הגשם.
היום השבעה העשר (והאחרון):
היום האחרון בהחלט של הטיול הגיע. אבל היי - Always look on the bright side of life - יש לנו עוד יום מלא בוינה היפהפיה. התחנה הראשונה שלנו היא ארמון שונברון (Schonbrunn Palace) המפורסם. בביקור הקודם שלנו בעיר, שהיה כאמור ביקור חורף, התמקדנו בעיקר בסיור בארמון עצמו. הפעם המוקד הוא הגנים הנפלאים שמקיפים אותו, ובניגוד לפעם הקודמת - נמצאים עכשיו בשיא פריחתם. מטיילים ונהנים מהיופי האינסופי, ומסכימים שאפשר לבלות במקום אפילו יום שלם. אבל לנו אין יום שלם, לצערנו, ולאחר כשעתיים אנחנו יוצאים ופונים אל אטרקציה לא פחות חשובה שנמצאת בפינה הצפון מערבית של הגנים, לא הרחק מתחנת המטרו Hietzing - בוטיק השוקולד של לינדט. כחובבי שוקולד מושבעים המזוודות כבר מפוצצות בשוקולדים, אבל לינדט זה לינדט, ואנחנו ממלאים שקית בכדורים המופלאים וממשיכים אל תחנת המטרו הסמוכה.
היעד הבא הוא עוד אחת מהאטרקציות היותר מפורסמות של וינה: בניין הונדרטוואסר (Hundertwasser House). הבניין המיוחד הזה, אשר תוכנן בסגנון אקספרסיוניסטי על פי רעיונותיו של האמן האוסטרי פרידנסרייך הונדרטוואסר (ככה לפחות טוענת וויקיפדיה) הוא באמת משהו שקשה לתאר במילים וצריך לראות בעיניים. או בתמונות של אלין. מכיוון שאין תחנת מטרו סמוכה, אנחנו מגיעים אליו בחשמלית מספר 1, וגם הגשם ששוב מתחיל לרדת לא מפריע לאלין לצלם ולצלם ולצלם.
מכאן הזמן באמת מתחיל לדחוק. לאחר מסע המזוודות הלא ממש חביב שעשינו אתמול בחרנו לחזור אל שדה התעופה במונית. מספיקים עוד לקפוץ לארוחת צהריים אחרונה, כמובן בסניף נוסף של ואפיאנו, חוזרים אל המלון, אוספים את המזוודות מחדר שמירת החפצים, נוסעים לשדה התעופה - ו.. זהו. תם ונשלם.
טיפים בנושא טיסה בזמן קורונה:
כפי שהובטח, נסיים את הפוסט הזה בכמה טיפים בנושא טיסה בזמן קורונה.
לפני הכל - חשוב מאוד להדגיש שכל המידע שמופיע כאן הוא אך ורק מהניסיון האישי שלנו, ובשום פנים ואופן לא נועד להחליף את ההנחיות הרשמיות והמחייבות של משרד הבריאות בארץ, ושל המדינה/מדינות בהם אתם מבקרים. חובה לבדוק לפני הטיסה מהן ההנחיות העדכניות ולפעול על פיהן. כמו כן יש לקחת בחשבון שההנחיות מאוד דינמיות ומשתנות כל הזמן. כל המידע להלן נכון ליולי 2021.
חשוב גם לציין שנכון ליום כתיבת הפוסט, ההמלצה הרשמית היא להימנע מטיסות לא חיוניות. אנחנו לחלוטין מכבדים את ההמלצה הזו, ובטח ובטח שאיננו קוראים להתעלם ממנה. אך מצד שני - הקורונה מלווה אותנו כבר שנה וחצי, ולמרבה הצער לא נראה שהיא הולכת להיעלם בקרוב, וצריך לחזור גם לסוג של שיגרת חיים נורמלית עד כמה שאפשר, בהתחשב במגבלות ותוך שמירה על כל הכללים וההנחיות.
המראה מישראל לאוסטריה:
ההמראה מישראל לאוסטריה פשוטה יחסית. אוסטריה מאפשרת כניסה של ישראלים מחוסנים ללא צורך בהצגת בדיקה, וכמובן גם ללא בידוד. כל מה שנדרשנו להציג זה את האישור הרשמי על היותנו מחוסנים, אישור שניתן להנפיק באתר משרד הבריאות. מומלץ להדפיס את האישור ולשמור אותו בצמוד לדרכון. כמובן, לשמור גם עותק דיגטלי בטלפון הנייד, למקרה שהאישור המודפס יאבד.
באוסטריה עצמה בלא מעט מקומות נדרשנו להציג את אישור החיסון. בכל מקום לינה דרשו קודם כל לראות את האישור, וכך גם בחלק מהמסעדות בהן אכלנו ובאטרקציות שונות בהן היינו. בחוץ אין חובת עטיית מסיכות, ובמהלך השהות שלנו גם בוטלה חובת המסיכות במקומות סגורים, אך חלק גדול מהאנשים המשיכו לחבוש מסיכות במקומות סגורים, וכך גם אנחנו. בנוסף מומלץ להקפיד על שמירת מרחק בעת עמידה בתור, חיטוי הידיים לעיתים קרובות וכל שאר הכללים שכולנו כבר יודעים לדקלם בע״פ. בעת השהות בשדה התעופה ובמטוס, מיותר לציין, חובה להיות עם מסיכה כל העת (כל מסיכה תיקנית).
המראה מאוסטריה לישראל:
על מנת לעלות על טיסה לישראל, מכל יעד, חובה להציג בדיקת PCR שלילית שנעשתה לכל היותר 72 שעות לפני הטיסה. חובה זו חלה על כולם, ללא יוצא מהכלל (כולל מחוסנים ומחלימים). את הבדיקה כדאי לבצע מוקדם ככל האפשר (אך כאמור - לא יותר מ 3 ימים לפני הטיסה), כדי שיהיה זמן להיערך במקרה של תשובה חיובית, לא עלינו. לא נתייחס כאן לשאלה מה עושים במקרה של תשובה חיובית - לשמחתנו לא היינו צריכים להתמודד עם צרה שכזו. מומלץ לפיכך לבדוק עוד בשלב תכנון הטיול היכן ניתן לעשות בדיקת PCR, במקום בו תהיו 3 ימים לפני הטיסה חזרה (גיגול פשוט של COVID-19 PCR Test in XXX אמור להספיק). חשוב לוודא שאכן מדובר בבדיקת PCR תקנית, שנעשית במעבדה / בית חולים, ולא כל מיני בדיקות עצמיות או פטנטים זולים אחרים, שעלולים לעלות אחר כך ביוקר רב. טיעונים ישראלים קלאסיים בסגנון ״אבל אמרו לי שהבדיקה הזו תופסת״ לא יעזרו בשדה התעופה. בוינה, כחלק מקמפיין לעידוד התיירות בעיר, ישנה אפשרות לבצע בדיקה תקנית ללא תשלום. מכיוון שהגענו לוינה רק בערב האחרון לפני הטיסה, לא השתמשנו באופציה הזו.
כמובן, מומלץ להשוות מחירים - אנחנו נתקלנו בטווח מחירים רחב מאוד, החל מ 70 יורו בבית חולים בקלגנפורט (שבו בסופו של דבר גם ביצענו את הבדיקה, והבנו שזה מחיר נמוך יחסית) ועד פי 2 ויותר. רוב המעבדות מבצעות את הבדיקות אך ורק בשעות הבוקר, וסגורות בסופי שבוע (שבת/ראשון). לבדיקה יש להירשם מראש, ושוב - כדאי לעשות זאת מוקדם ככל האפשר, כדי להבטיח את התור. לאחר ההרשמה מקבלים ברקוד, שאיתו מגיעים לבדיקה. לבדיקה עצמה כדאי להגיע לפחות חצי שעה מראש, על מנת למצוא את המקום המדוייק שבו היא מתבצעת (במיוחד אם מדובר במתחם גדול, כמו במקרה שלנו). יש צורך להציג מסמך מזהה (דרכון), ולבוא עם מסיכה. את התוצאה מקבלים במייל, בד״כ לאחר מספר שעות, ואותה יש להציג לפני העלייה למטוס, בגייט עצמו.
פרט לבדיקה שמתבצעת לפני הטיסה, חובה לבצע בדיקה גם מיד לאחר הנחיתה בישראל (שוב, כולל מחוסנים ומחלימים). 24 שעות לפני הטיסה יש להיכנס לאתר משרד הבריאות, למלא טופס כניסה לישראל ואח״כ לשלם 80 שקלים עבור הבדיקה. גם כאן מקבלים ברקוד, ולאחר איסוף המזוודות בנתב״ג מגיעים לעמדת הבדיקות, מציגים את הברקוד, נבדקים ומקווים לטוב.
