אביב בפראג - אפריל 2025

אפילוג

הכל התחיל בערב חורפי רנדומלי.

"אתה יודע על מה חשבתי?" אלין בוחנת אותי

"לא, פעם אחרונה שבדקתי לא הייתי ליאור סושרד" אני עונה את התשובה האוטומטית שלי לשאלות מהסוג הזה

"שאמנם היינו הרבה פעמים בפראג, אבל אף פעם לא באביב!"

"אה"

"מה אה?? פראג ממש מהממת באביב, הכל פורח, יש שווקים של חג הפסחא.. וחוץ מזה אמרת שמכריחים אתכם בעבודה לקחת חופש בחול המועד פסח, לא?.."

עם העובדות אי אפשר להתווכח. עם האישה בטח שאי אפשר להתווכח. וכך מצאנו את עצמנו מול המחשב, מתיישבים ומזמינים כרטיסי טיסה לפראג בחברה הצ'כית Smartwings, הידועה גם בשם Travel Service. לאחר שהכרטיסים היו בידנו, פנינו לחפש מקום להניח את הראש בלילה.

כפראגיסטים מנוסים חיפשנו מלון שיהיה באזור מרכזי, אבל לא מרכזי מדי, עם נגישות טובה לתחבורה ציבורית, וכמובן - שיעמוד בסטנדרטים הגבוהים והמחמירים של אלין, וכך הגענו אל מלוןÁurea Legends, מלון בוטיק קטן ומודרני הממוקם במרחק שתי דקות הליכה מתחנת המטרו Národní třída (שהיא גם תחנה שבה עוברים לא מעט קווי חשמלית), אך ברחוב צדדי ושקט יחסית. המלון התגלה כבינגו אדיר, הן מבחינת המיקום המושלם, הן מבחינת החדר וה-facilities, הן מבחינת ארוחת הבוקר הטעימה והן מבחינת העיצוב. בקיצור – מומלץ בחום.

היום הראשון

נתב"ג בחול המועד זה לא תענוג גדול, בלשון המעטה. את זה כל אפרוח טיסה יודע, ואנחנו מכינים את עצמנו נפשית לסיוט רציני. הטיסה אמורה לצאת ב 5:45 בבוקר, ואנחנו מחליטים להקדים ולהגיע כבר ב 2:00 בלילה, כדי לנסות להימנע עד כמה שניתן מהפקק האנושי של טיסות הבוקר (ניתן להיעזר באתר שנותן הערכה לכמות העומס בנתב"ג). ההחלטה מוכיחה את עצמה ואחרי שעה פלוס מינוס אנחנו כבר בדיוטי פרי. לא נעים, לא נורא. המושבים שלנו בשורה 2 (!) במטוס (אין מחלקת עסקים אצל Smartwings), ואם כבר הצלחה – אז עד הסוף: המושב השלישי בשורה שלנו נותר פנוי, ואנחנו מתרווחים בהנאה (עד כמה שאפשר להתרווח בקופסת הסרדינים המכונה גם מטוס).

נוחתים בפראג בשעת בוקר מוקדמת, בשדה התעופה הקומפקטי ואצ'לב האוול, שאותו אנחנו כבר מכירים כמעט כמו את נתב"ג. לאחר החתמת הדרכונים ואיסוף המזוודות אנחנו קונים כרטיסים לתחבורה הציבורית במכונה האוטומטית (כרטיס לשלושה ימים עולה בימים אלה 330 קרונות, כרטיס ל 24 שעות עולה 120 קרונות) ויוצאים אל תחנת האוטובוס.

ישראלים רבים המגיעים לפראג מסתמכים על Bolt או על הסעה פרטית משדה התעופה למלון. לדעתנו זה מיותר לחלוטין. מערכת התחבורה הציבורית בפראג היא אחת הנוחות ביותר שבה נתקלנו. בלי "אזורים", בלי קוד מחיר שונה, בלי כרטיסים נפרדים לנסיעה משדה התעופה אל העיר, בלי צורך לתקף את הכרטיסים כל פעם מחדש. קונים את הכרטיס המתאים למשך הזמן המתאים, מתקפים פעם אחת לפני הנסיעה הראשונה (ע"י העברת הכרטיס במכונה המדפיסה עליו את התאריך והשעה) – וזה הכל. אין יותר פשוט מזה. זמינות המטרו והחשמליות מדהימה, ואין מצב שמחכים בתחנה יותר ממספר דקות בודדות. כדי להגיע משדה התעופה אל העיר עולים על אוטובוס קו 100 אל תחנת Zličín, משם ניתן להמשיך אל המרכז בקו המטרו הצהוב, או על אוטובוס 161 אל תחנת Bořislavka, שבה עובר קו המטרו הירוק.

מגיעים למלון, מניחים את המזוודות בשמירת חפצים, ומחפשים מקום לארוחת בוקר. אלין כמובן לא משאירה דבר ליד המקרה.

"אמרת שקפה Ippa נמצא ממש קרוב למלון, נכון? אז נלך לשם, הוא ברשימת המסעדות המומלצות שלי".

לפי ארוחת הבוקר יש דבר אחד אפילו חשוב יותר – סים קארד מקומי כמובן. בחנות של חברת תקשורת O2 אנחנו מצטיידים בשני סימים של 15 ג'יגה כל אחד (הכי מעט שיש..) בעלות מגוחכת של 300 קרונות, ויוצאים לחפש את קפה Ippa, שנמצא, עפ"י Google Maps, בכתובת Jungmannova 36, מרחק 3 דקות הליכה. אדרבה. הולכים ומגיעים. Jungmannova  – יש. 36 – יש. קפה Ippa – אין. מסתכלים ימינה, מסתכלים שמאלה, הולכים עוד קצת לכל כיוון, בודקים שוב במפה. כלום. מה הקטע?? אנחנו רעבים!!

מסתובבים עוד קצת באזור ולא מוצאים, עד שאלין עולה על הרעיון המהפכני לשאול מישהו, ששולח אותנו עוד קצת דרומה במורד הרחוב. מה מסתבר? ברחוב Jungmannova הנ"ל, פרט לקפה Ippa, יש מקום נוסף בשם זהה, שהוא לא קפה, והוא התוצאה הראשונה ב Google Maps שכותבים Ippa. למה? ככה. ה Ippa שהוא כן קפה נמצא כאמור קצת יותר דרומה, ב Jungmannova 30/21. 

אוכלים סוף סוף ארוחת בוקר טעימה (מומלץ), ואחריה חוזרים למלון, כיוון שהחדר שלנו כבר מוכן. פורקים את המזוודות, מארגנים מחדש את התיקים - ועכשיו אפשר סוף סוף להתחיל לטייל. היעד הראשון שלנו הוא הגנים הפרנציסקנים (Františkánská Zahrada), גינה קטנה ונסתרת הממוקמת מערבית לשדרות ואצלב הסואנות. הפריחה בגנים בשיאה, ואנחנו נהנים משלל צבעים וריחות. תענוג של מקום ואחלה של פתיח לטיול.

חוצים את הגנים מזרחה ויוצאים אל שדרות ואצלב. הרוגע של הגנים מפנה את מקומו להמולה של שווקי חג הפסחא. במקום דוכנים רבים המציעים מאכלים מסורתיים ובראשם כמובן ה-Trdelník, הגרסה הצ'כית לקיורטוש ההונגרי וגם בשרים, פסטה וממתקים שונים. בנוסף ניתן לרכוש כל מני פיצ'פקעס, קשורים ולא קשורים לחג. אני לא עומד בפיתוי וקונה מרציפנים, בעוד אלין מצרפת ינשוף נוסף לאוסף הינשופים המרשים שלה.

לאחר שמיצינו את הדוכנים מתקדמים דרום מזרחה, לכיוון בניין המוזיאון הלאומי הענק (Národní muzeum), ומצטערים לגלות שטרנד השיפוצים והחפירות האינסופיות לא פסח גם על פראג, וחלק גדול מהשדרה היפה סגור ונמצא תחת עבודות בנייה מאסיביות. חבל...

עוקפים את המוזיאון ולוקחים חשמלית מספר 11 אל עבר פארק רייגרובי (Riegrovy Sady). הפארק נמצא על גבעה, וממנו ישנה תצפית משובחת על העיר. מטפסים, מתמקמים על אחד הספסלים, חולצים נעליים ומרגישים מקומיים לכל דבר. גם כאן - הכל ירוק ופורח והמראות והניחוחות פשוט מרחיבים את הלב. במקום פועל גם Beer Garden שנראה מפתה, אך מחוסר זמן לא הספקנו לדגום אותו.

יורדים מהפארק צפונה, ומגלים גינה קטנה ומדליקה נוספת המחוברת אליו, גן ראיסקה (Rajská Zahrada), שבו מפל קטן ובריכת נוי חביבה עם דגים וצבי מים. ממשיכים עד תחנת החשמלית הסמוכה ונוסעים חזרה למלון, לנוח קצת ולהתרענן. 

את ארוחת הערב אנחנו בוחרים לאכול במסעדה איטלקית, ‪La Piccola Perla‬, שנמצאת לא הרחק מהמלון. המנות (מיקס בשרים, תפוחי אדמה וסלט) היו בסה"כ טעימות, אבל המקום יחסית קטן, צפוף ואנחנו בהחלט מרגישים (בפעם הראשונה, אך בהחלט לא האחרונה) שחסר לנו אוויר. מסיימים לאכול, יוצאים ונושמים לרווחה. 

בשלב הזה, ואחרי לילה ללא שינה, אני כבר מוכן לסגור את היום, אבל אלין עדיין מלאה באנרגיות ובאדרנלין.

"אנחנו פה רק 5 ימים ואני לא מתכוונת לבזבז אותם!"

על אף מחאות נמרצות מצידי, כולל כל הרפרטואר של הפרצופים האומללים, אנחנו עולים על חשמלית 22 ונוסעים אל מתחם הטירה. השעה אחרי 22:00, ובמקום אין כמעט נפש חיה. הכניסה הראשית מכיוון תחנת Pražský hrad כבר סגורה בשעות האלה (גילינו בדרך הקשה..) ולכן אנחנו יורדים בתחנת Pohořelec, חולפים לצד הלורטה והרחבה שבה מתבצעים חילופי המשמרות - האזור בהחלט קסום ורומנטי בשעות האלה, ללא המוני התיירים שמציפים אותו ברוב שעות היום. כמעט מתוך שינה אנחנו יורדים במדרגות אל עבר תחנת Malostranská ומשם בחשמלית חזרה למלון.

טיפ של אלופים: ממליצים מאוד להגיע לתצפית על העיר מפארק רייגרובי. למי שיש כוח, כדאי מאוד גם להגיע אל אזור הטירה בשעת לילה מאוחרת יחסית.

היום השני 

מתעוררים ליום עם מזג אוויר מושלם, אפילו מעט חמים: שמש, שמיים כחולים - בדיוק מה שדמיינו כאשר תכננו את החופשה, ולפיכך החלטנו להקדיש את היום לפארקים ולגנים היפהפיים שבאזור הטירה ותחתיה. יוצאים במסלול הקבוע אל תחנת Národní třída, עולים על חשמלית 22 ויורדים ביחד עם המוני היפנים בתחנת Pražský hrad. במקום להמשיך אל מתחם הטירה, אנחנו פונים מיד שמאלה, אל הגנים המלכותיים (Královská zahrada).

מה כבר אפשר להגיד על הגנים המלכותיים, מעבר לזה שהם מצדיקים את שמם? אנחנו הולכים בין השבילים, סביבנו הכל ירוק ופורח, הציפורים מצייצות - פשוט תרפיה מושלמת לנפש והאסקפיזם האולטימטיבי מכל מה שקורה בארץ. תענוג. מהגנים ישנן גם נקודות תצפית מעניינות על הטירה ועל נהר הוולטבה והגשרים.

ממשיכים במורד הגן, עד שמגיעים לגשר בקצה המזרחי שלהם (Lávka od Chotkových sadů), שלמעשה מחבר אותנו אל פארק יפה נוסף, הלא הוא פארק לטנה (Letenská pláň). גם הפארק הזה כמובן מומלץ מאוד, אבל הפעם הוא לא בתוכניות שלנו. מתעצלים לעלות חזרה אל מתחם הטירה ברגל, ולכן תופסים שוב את חשמלית הבית מספר 22 ונוסעים תחנה אחת, יורדים שוב בכניסה לטירה, עוברים לביקור נימוסין קצר בכיכר המדהימה שליד הקתדרלה וממשיכים לשרשרת הגנים שנמצאים מדרום לטירה (Rajská zahrada, Hartigovská zahrada, Zahrada Na valech). הירידה אל הגנים - במדרגות שנמצאות מיד לאחר הארמון המלכותי (Starý královský palác), מדרום לקתדרלה.

ושוב - אין טעם להשקיע במילים ועדיף לתת לתמונות לדבר בעד עצמן. בנוסף ליופי של הגנים עצמם, יש בהם גם אינספור נקודות תצפית על רובע מאלה סטראנה ועל העיר כולה, ועל זה בדיוק נאמר "שלמות היא לא מילה גסה"

ממשיכים ללכת דרך הגנים במגמת ירידה, יוצאים ממתחם הטירה וממשיכים עד שמגיעים לבית קפה פורסטנברג (Fürstenberg Garden Coffee), שהוא גם שער הכניסה לגנים ששמם - זה הזמן להיראות מופתעים - פורסטנברג (Fürstenberská zahrada). הכניסה לגנים בתשלום סמלי של 50 קרונות. ממתינים בסבלנות (מי יותר, מי פחות..) שהמוכרת האיטית והאנטיפתית משהו תסיים להכין קפה, משלמים ויורדים אל הגנים.

הפעם מדובר בגנים מרובי מדרגות, שאינם נגישים לעגלות, אך פרט לכך - מומלץ מאוד לרדת דרכם. המקום כנראה פחות מוכר לעדר, ולכן שקט ורגוע. במקום פינות חמד רבות שבהן ניתן לשבת בצל העצים ולהתמכר ליופי ולשלווה.

היציאה מהגנים ברחוב Valdštejnská, שם אנחנו מקיפים את תחנת המטרו Malostranská, ומיד נכנסים אל גני וולדשטיין (Valdštejnská zahrada). גם בגנים האלה כבר ביקרנו בעבר, אבל אין דין ביקור בחורף, כאשר הכל אפור והעצים עירומים ועצובים, כדין ביקור באביב, כשהכל ירוק ופורח. תחילה אנחנו מתמקדים באזור בריכת הנוי המרשימה, שלצידה פריחה מהממת של עצי מגנוליה ובמרכזה פסל של הרקולס נלחם בדרקון. להשלמת התמונה, במקום משוטטים גם טווסים לבנים שחצנים, שעל אף כל ניסיונותינו - סרבו להציג לראווה את זנבם.  ממשיכים לאורך שדרות העצים ולפני שיוצאים, עוצרים למנוחה קצרה מול ארמון וולדשטיין המרשים (Valdštejnský palác).

מכאן אנחנו ממשיכים לאחת הסיבות להגעה שלנו בפראג באביב - גני וורטבה (Vrtbovská zahrada). גני וורטבה פתוחים רק באביב ובקיץ, ולכן למי שמעוניין לבקר בהם אין ברירה אלא להגיע באביב או בקיץ. ואנחנו בהחלט מעוניינים.

הליכה של כרבע שעה במגמת עלייה מתונה מביאה אותנו אל הכניסה אל הגנים, משלמים (150 קרונות) ונכנסים. הפעם מדובר בגנים הבנויים במפלסים, כאשר כמובן ככל שעולים - הנוף (הן של הגנים והן של העיר) הולך ונחשף עוד ועוד. תחילה אנחנו נעצרים ליד כלוב הציפורים שבמפלס התחתון. ציפורים מסוגים שונים מצייצות בצורה חמודה להפליא, וקשה להישאר אדישים ולהמשיך הלאה. מכאן מתחילים לטפס (לא יותר מדי, אין צורך להיכנס ללחץ). הנוף מהמפלס העליון - מטריף

למי שהתעייף מרוב גנים - בהחלט אפשר להבין. גם אנחנו כבר עייפים בשלב הזה, ולפיכך לוקחים חשמלית בחזרה למלון, לטובת מנוחה ועיכול כל היופי שספגנו, וספגנו בשפע.

יוצאים שוב לכיוון שדרות וואצלב והפעם מטיילים צפונה, לכיוון העיר העתיקה. ברחוב Na Příkopě המפורסם אנחנו נכנסים אל הפסז' של הבית הסלאבי (Slovanský dům), במטרה לאכול ארוחת ערב בעוד מסעדה שנבחרה בקפידה מראש, Brasileiro Slovanský dům. לצערנו, מתברר שהמסעדה נמצאת במרתף. המקום דחוס, צפוף ומחניק, ועל מזגן או לפחות איוורור מינימלי אין מה לדבר. למקומיים ולתיירים הרבים שטוחנים בשר בלי הכרה זה כנראה לא מפריע, אבל אנחנו לא בנויים לדברים האלה, ומחליטים לפרסס ולחפש מקום אחר לאכול בו

מוצאים פינה שקטה ומאווררת, נרגעים קצת, ולאחר סיעור מוחות קדחתני, מחליטים לתת צ'אנס לסניף הנוסף של המסעדה, שנמצא בצד המערבי של העיר העתיקה, Brasileiro U Zelené žáby. חוצים את כיכר העיר העתיקה, שגם היא כמובן עמוסה בשווקי חג הפסחא ובהמוני תיירים, מגיעים למסעדה ונכנסים. לשמחתנו, המקום הרבה פחות עמוס וגם הרבה פחות חם, ואפילו נמצא לנו שולחן פנוי. הופכים את הרמזור לירוק, ועד מהרה הבשר מתחיל לזרום בקצב מסחרר. אלין מבחינה שהזוג בשולחן לידנו מאזין לנו בצורה חשודה, ועד מהרה מתברר שגם הם ישראלים. מה הסיכוי?.. ובכן.. גבוה, מאוד גבוה.. בין ביס לביס אנחנו מחליפים איתם רשמים על האוכל ועל העיר, ורגע לפני שמתפוצצים עושים סטופ-כיבוי-אישור, ויוצאים מרוצים (מאוד) ושבעים (מאוד מאוד).

כמובן, אחרי ארוחה שכזאת חייבים ללכת קצת ברגל. אנחנו ממשיכים מערבה לכיוון גשר קארל ומתפתים לקנות טרדלניק עם גלידת ווניל באחד ממיליוני הדוכנים שבאזור (חביב, אבל לא וואו). חוצים את הגשר ובקצהו המערבי תופסים חשמלית אל המלון. היום המושלם ביותר בטיול מסתיים.

טיפ של אלופים: כדאי מאוד לרדת מהטירה דרך גני פורסטנברג, במקום הירידה הקבועה "דוך" למטה. המסעדה הברזילאית מומלצת, אך בהחלט לא זולה (250-300 שקל לאדם).

היום השלישי

את היום השלישי החלטנו להקדיש למקום נוסף שהאביב הוא התקופה האידיאלית לבקר בו: הגן הבוטני של פראג (Botanická zahrada Praha). הגן הבוטני נמצא בחלק הצפוני של העיר, ליד טירת טרויה וגן החיות של פראג. כדי להגיע אנחנו נוסעים תחילה בקו המטרו הצהוב עד תחנת Florenc, מחליפים לקו המטרו האדום ויורדים בתחנת Nádraží Holešovice, ממנה ניתן לקחת את אחד מקווי האוטובוס 112 או 234 אל טירת טרויה / גן החיות / הגן הבוטני. ספויילר: טעות חמורה.

תחנת האוטובוס עמוסה לעייפה. תוך כדי ההמתנה אנחנו נתקלים בישראלי נוסף ואלין מעבירה את הזמן במתן טיפים של אלופים על העיר. אל האוטובוס הראשון אנחנו לא מצליחים להידחס, אבל האוטובוס השני עוצר ממש מולנו, ואנחנו אפילו מצליחים לתפוס לנו מקומות ישיבה. מזל. עוד ועוד אנשים עולים, סטייל האוטובוסים לבסיסי הצבא ביום ראשון בבוקר, והצפיפות מוגזמת עד בלתי נסבלת.

לאחר הנסיעה הקשוחה אנחנו יורדים בתחנת Zoo Praha - Troja. מזג האוויר היום ממש לא לטובתנו: חם ואביך, סטייל השרבים הארורים של מאי בארץ, או במילה אחת: איכסה! תחילה אנחנו פונים לסיבוב בטירת טרויה. הפריחה בגנים של הטירה - מהממת ביופיה, ואלין מתקתקת תמונות במרץ.

חוזרים אל הכביש שנמצא מאחורי הטירה והולכים מזרחה, אל עבר הכניסה לגן הבוטני (Pokladna Kovárna). קונים כרטיסים (180 קרונות) ומתחילים לטפס. עוד לפני הגן הבוטני עצמו, אנחנו מוצאים את עצמנו בליבו של יקב (Vinice a Vinotéka sv. Kláry). ממרפסת היקב נשקף נוף יפה של גני טירת טרויה ונהר הוולטבה. אנחנו מזמינים שתי כוסות יין עם נשנוש הבית, וגם השמיים העכורים לא מצליחים להעכיר את האווירה.

אחרי הפוגת היין הקצרה - ממשיכים בעלייה אל הגן הבוטני עצמו. תחילה אנו נכנסים אל אזור הגן היפני (Japonská zahrada), ובו פרחים ושיחים יפים, כשבינהם זורם נחל קטן ומקסים. משם ממשיכים אל האטרקציה המרכזית של המקום - החממה הטרופית (Tropický skleník Fata Morgana) שבה מתעופפים בחופשיות המוני פרפרים מסוגים שונים. למרבה הצער, גם בגן הבוטני מתבצעים שיפוצים, מה שמאלץ אותנו לבצע עיקוף נוסף, בעלייה כמובן, ואח"כ ירידה אל החממה. 

החממה עצמה יפה ומומלצת. הפרפרים היפים ביותר, בגוון כחול עז, מתגלים כהיפר אקטיבים ומסרבים לשתף פעולה עם הניסיונות של אלין לצלם אותם, אבל בסופו של דבר נמצא הפרפר הנחמד שמסכים לדגמן לה, ואנחנו יוצאים משם מזיעים ומרוצים.

מכאן ממשיכים (שוב, הכל במגמת עלייה) אל החלק הצפוני של הגן הבוטני, שהוא מעט פחות מעניין ומכיל בעיקר עצי יער מסוגים שונים, ומגיעים בסופו של דבר אל רחבת דשא מטופחת ויפה, שסביבה צבעונים, אירוסים, מגנוליות ואפילו שיחי פיוני. משתרעים על הספסלים, חולצים נעליים ונהנים מהשלווה.

משם לא נותר לנו אלא ללכת מספר דקות אל הכניסה העליונה של הגן, שבצורה מרושלת ולא אופיינית פיספסתי את קיומה בעת התכנון. בדיעבד, מובן שהגיוני הרבה יותר להיכנס מהכניסה הזו, ולעבור את הגן במגמת ירידה. להבא נדע. 

אל הכניסה הצפונית של הגן הבוטני ניתן להגיע בקלות באחד מקווי האוטובוס 102 או 144 (ירידה בתחנת Na Pazderce). שני קווי האוטובוס הנ"ל עוברים ליד תחנת המטרו האדום Kobylisy

אנחנו כמובן עושים את הדרך בכיוון ההפוך: עולים על קו 144, יורדים בתחנת Kobylisy ומשם בחשמלית חזרה אל מרכז העיר. יורדים בשדרות וואצלב ונכנסים לאכול במסעדה האהובה עלינו - וואפיאנו. לצערנו אנחנו מגלים שאת הכרטיסים הישנים והטובים החליפו מסכי מגע שבהם מזמינים את האוכל. לאחר ההזמנה - לוקחים מספר אל השולחן, ולאחר שההזמנה מוכנה, המלצרים האומללים נאלצים לטייל איתה בכל רחבי המסעדה, כשהם מנסים לאתר את השולחן עם המספר המתאים. לא אהבנו בכלל ☹

️

חוזרים במטרו אל המלון, מותשים ממזג האוויר ומהשיטוט הממושך בגן הבוטני, והפעם אפילו אלין נכנעת לעייפות ומסכימה לוותר על הסיבוב הלילי. 

טיפ של אלופים: כפי שכבר נכתב, כדאי להתחיל את הביקור בגן הבוטני בכניסה העליונה הצפונית (Pokladna Bohnice), ולא להיכנס מהכניסה שליד טירת טרויה / גן החיות. בירידה כלפי מטה, לפני שיוצאים, בהחלט מומלץ לעצור ביקב, לכוס יין + תצפית.

היום הרביעי

אחד מחוקי ה"יהרג ובל יעבור" של אלין הוא "חוק יום השופינג", הקובע שאת הקניות לא משאירים ליום האחרון של הטיול. חוק זה אינו ניתן לעירעור, ולפיכך את היום הרביעי והלפני האחרון, שבו מזג האוויר עשה תפנית נוספת והפך לסגרירי וגשום, החלטנו להקדיש בעיקר לשופינג. כידוע, בפראג יש לא מעט קניונים מומלצים, אם כי חייבים להודות שהמחירים כבר אינם זולים משמעותית בהשוואה לארץ (אם בכלל..). הקניון המועדף עלינו הוא קניון חודוב (Westfield Chodov), להלן "המפלצת" (כל הזכויות שמורות למיקה), שאמנם מעט מרוחק ממרכז העיר, אך נגיש בקלות, בזכות תחנת המטרו האדום שנמצאת ממש תחתיו.

אנחנו קמים, מתארגנים ושוב, בנוהל בוקר הרגיל, הולכים אל תחנת Národní třída, אל חשמלית 22, אך הפעם בכיוון ההפוך. יורדים בתחנת I. P. Pavlova (האם יש קשר משפחתי לעוגת פאבלובה?), ולפני שעוברים אל קו המטרו האדום - הצצה קצרה אל Náměstí Míru ("כיכר השלום", בתרגום חופשי) הסמוכה. בכיכר מדשאות המוקפות בצבעונים בשיא פריחתם ובמרכז - דוכנים נוספים של יריד פסחא. אנחנו עושים סיבוב קצר בין הדוכנים, אלין מתחדשת בצעיף משי, ממשיכה לשיחת נימוסין בשפת האם שלה עם המוכרת, אזרחית אוקראינית שנמלטה לצ'כיה, ומסיימת במתן שירותי תרגום סימולטניים רוסית-אנגלית לקונים נוספים שמגיעים לדוכן

בסופו של דבר עוזבים את הכיכר היפה, יורדים אל תחנת המטרו ונוסעים אל הקניון.

קניון חודוב הוא אכן מפלצת שופינג. כמות המותגים והרשתות שניתן למצוא בקניון הענק הזה היא באמת בלתי נתפסת, ומי שלא מגיע עם תוכנית מוגדרת לגבי חנויות ספציפיות שאליהן הוא מעוניין להיכנס ימצא את עצמו מהר מאוד הולך לאיבוד בין המסדרונות האינסופיים. כמובן כל תוכנית היא בסיס לשינויים (לפעמים גם הרבה שינויים..), וכמה חנויות נוספו לרשימה ללא התראה מוקדמת.

לפתע, תוך כדי שיטוט, אנחנו מזהים את מיודעינו מהמסעדה הברזילאית. הזוג כך מסתבר הם מקצוענים של ממש, והגיעו לקניון עם - לא פחות ולא יותר - טרולי ריק(!) על מנת למלא אותו בקניות. התרשמנו, בהחלט יש לאן לשאוף.

בסופו של דבר, לאחר כחמש שעות מתישות (כולל ארוחת צהריים בסניף המקומי של ואפיאנו) אנחנו נוטשים את המפלצת וחוזרים למלון, אחרי שחידשנו את המלתחה והצטיידנו באספקה של מוצרי קוסמטיקה שונים ומשונים.

התוכנית לערב היא אחד משיאי הביקור - פגישה עם מיקה, הישראלית היחידה שמכירה את פראג יותר טוב מאלין, ועם בעלה. הקשר החם בין אלין לבין מיקה נוצר כמובן על רקע האהבה המשותפת לעיר, וזו גם הזדמנות מצויינת להמליץ בחום רב על הסיורים שמיקה עושה, גם לפראגיסטים טירונים וגם למי שחושב שהוא כבר ראה כל מה שאפשר לראות.

אנחנו נפגשים, כמובן, בקו 22 של החשמלית, יורדים בתחנת Pohořelec, מתצפתים על העיר, מסתובבים בין הסימטאות ומגיעים לאחד הפאבים היותר מדליקים בפראג, פאב האלכימאים (Kellyxír - alchymistická hospůdka). ייחודו של המקום בקוקטיילים המדליקים והמבעבעים, המוגשים במבחנות הלקוחות הישר ממעבדת הכימיה בבית הספר התיכון. פרט לקוקטיילים אנחנו מזמינים גם שניצל גבינה, צ'יפס, כדורי תפו"א ועוד מיני מאכלים שגורמים לקרדיולוגים להחליף צבעים, ומחליפים חוויות.

מהפאב אנחנו יורדים לכיוון גשר קארל ונפרדים בצער רב ממיקה ומיאן המקסימים. גשם קל יורד עלינו כאשר אנחנו חוצים את הגשר היפהפה, והאווירה רומנטית ומהפנטת. מטיילים עוד קצת ברחובות העיר העתיקה, כולל מעבר ליד עוד אחד מפסליו המוזרים של דוד צ'רני - עובר על מרזב עם לב פועם (Embryo). באופן ספונטני, מחליטים לעלות על חשמלית מספר 9, נוסעים כמה תחנות, יורדים וחוזרים אל המרכז בחשמלית מספר 15. יורדים ליד קניון פלדיום ומשם דרך הרחובות השקטים והיפים של העיר העתיקה הולכים אל המלון

טיפ של אלופים: ממליצים על קניון חודוב בתור יעד מועדף לשופינג מאסיבי. אבל ככתוב - מומלץ להכין מראש רשימת חנויות ולהגביל את זמן השהייה במקום (לא שתעמדו במגבלה הזו..), אחרת באמת אפשר ללכת לאיבוד במפלצת הזאת.

היום החמישי

היום האחרון של החופשה מגיע, כמו תמיד, מהר מדי. קמים, מארגנים את המזוודות, יורדים לארוחת בוקר אחרונה במלון, ועושים צ'ק אאוט. חשמלית 22 לוקחת אותנו הפעם עד לתחנת Malovanka, בה אנחנו יורדים, חוצים את הכביש ועולים על אוטובוס מספר 149, איתו אנחנו ממשיכים עוד תחנה אחת למעלה. היעד: כניסה אחורית ונסתרת לפארק פטרין (Petřínské sady). בהזדמנות זו, מן הראוי להזכיר שהרכבל העולה אל גבעת פטרין סגור לרגל שיפוצים, ולא ייפתח לפני 2026. זה כמובן לא אומר בשום פנים ואופן שאפשר לוותר על הביקור בפארק היפהפה הזה.

יורדים מהאוטובוס בתחנת Koleje Strahov ופונים מזרחה, לעבר הכניסה הדרום מערבית לפארק פטרין, דרך רחוב Šermířská. נכנסים לפארק ומטיילים בין השבילים הקסומים. מסביבנו הכל ירוק ופורח, הציפורים מצייצות, מזג האוויר מושלם - מה עוד אפשר לבקש? פשוט תענוג. נותנים לרגליים להוביל אותנו בלי לחשוב יותר מדי, עוברים דרך תחנת הביניים הסגורה של הרכבל וממשיכים במגמת ירידה עד שמתחברים לרחוב Újezd שמתחת לפארק. טיול מושלם בפארק מושלם.

ממשיכים להצצה על עוד פסל מעניין של צ'רני - שלושה אנשים במעגל (VERA by david cerny), ומשם אל האי קאמפה, הכלוא בין נהר הוולטבה ממזרח ותעלת המים סרטובקה (Čertovka) מצפון, מערב ודרום. המטרה היא ארוחת צהריים בקפה פיקניק (Piknik Park), אך מדובר ביום שבת, מזג אוויר מושלם וכפי שניתן לצפות - המקום מפוצץ לחלוטין. מוותרים בצער, חוזרים לשוטט בין השבילים בקאמפה ונכנסים באופן ספונטני למסעדה עם לוקיישן מעולה על שפת הוולטבה - Mlýny restaurant. הנוף מהמסעדה חביב ביותר, אך זה בערך הדבר הטוב היחיד שניתן להגיד עליה.. :-\ מרק העגבניות שהזמנו מגיע פושר, וה"ברוסקטה עם גבינה" מתגלה כפרוסת לחם עבה ויבשה עם גבינה מותכת לא טעימה. מזל שעם בירה וקוקטייל הוגו קשה לפשל

חוצים את נהר הוולטבה על הגשר הנמצא דרומית לקאמפה (Most Legií) ויורדים במדרגות אל אי הציידים (Střelecký ostrov). מטיילים בכיף באי ביחד עם המוני מקומיים ותיירים שמנצלים את סוף השבוע, החג ומזג האוויר כדי ליהנות מכל מה שיש לטבע להציע. רבים גם שוכרים סירות פדלים או משוטים מהמעגן באי הסמוך (Slovanský ostrov) ואנחנו מתלבטים אם לשוט בעקבותיהם, אך בסופו של דבר מוותרים, בעיקר מקוצר זמן, עוברים אל הגדה המזרחית של הוולטבה והולכים צפונה, אל גשר קארל.

ככל שמתקרבים אל הגשר, הצפיפות הולכת וגוברת, ועל הגשר עצמו יש פקק אנושי של ממש. אנחנו בוחרים לעלות אל המגדל המזרחי, לתצפית אחרונה על הגשר ועל העיר כולה. הנוף מהקומה העליונה כמובן נפלא - בהחלט לוקיישן מצויין לפרידה הולמת מהעיר היפהפיה הזו

יורדים מהמגדל, נוסעים בחשמלית לקניון נובי סמיחוב (Nový Smíchov) לכמה השלמות אחרונות שאיכשהו בכל זאת נותרו לנו גם לאחר הביקור ב"מפלצת" ומשם לארוחת פרידה בסניף נוסף של ואפיאנו, הטוב מכולם, בקניון קוואדריו (Quadrio) הסמוך למלון. אוספים את המזוודות ובצער רב נוסעים אל שדה התעופה. 

להתראות בפעם הבאה, פראג. אנחנו עוד נשוב (אם למישהו היה ספק..)

טיפ של אלופים: לא לוותר בשום אופן על ביקור בפארק פטרין, גם אם הרכבל מושבת. ישנן מספיק דרכים להגיע אל החלק העליון בחשמלית/אוטובוס, והפארק פשוט יפהפה, במיוחד באביב.

אפילוג

מה עוד אפשר להגיד על פראג, שעדיין לא אמרנו?.. העיר הזו כל כך יפה, כל כך מיוחדת, כל כך קסומה ופשוט אי אפשר שלא להתאהב בה. למי שמגיע בתקופת האביב, כאשר הכל פורח, מומלץ מאוד לבקר בפארקים ובגנים הנפלאים של העיר (אנחנו כמובן הספקנו להיות רק בחלק קטן מהם) ובעיקר לקחת את הזמן ולתת לעצמכם ללכת לאן שהרגליים לוקחות אתכם.